קללת קעדאן
זה התחיל כסיפור על זוג בורגני, שרצה לבנות לעצמו בית בישוב קהילתי. התקופה היתה ראשית שנות התשעים, ולבני הזוג היתה בעיה: עאדל ואימאן קעדאן לא היו, כפי שאפשר להבין משמם, יהודים כשרים. הבית שהם רצו, בקציר, היה על אדמה ממשלתית שהוחכרה לסוכנות היהודית, שריד לתקופה שלפני קום המדינה שתפקידו לוודא שרק יהודים ייהנו מקרקעות בישראל, והם נדחו משום שאינם יהודים. ממשלת ישראל נקטה במשך שנים בפרקטיקה של העברת אדמות לסוכנות, כדי שתוכל אחר כך להתמם ולומר שזה שערבים לא יכולים לגור שם, זו לא אחריותה; זו אחריותה של הסוכנות לבדה.
בני הזוג קעדאן הגישו בג"צ בנושא, בטענה המובנת מאליה שמדובר באפליה בהקצאת משאבי מדינה. הם הגישו ב-1995 עתירה לבג"צ; זה עשה כל שביכולתו כדי לא לדון בעתירה הממולכדת הזו, וביקש מהצדדים להתפשר. בסופו של דבר, בשנת 2000, לא היתה לו ברירה והוא נתן את פסק הדין היחיד האפשרי. אהרן ברק, הליברל הגדול, כתב אז שהוא חושש מהמשמעות של פסק הדין לגבי הציונות, אבל בין ציונות ובין שוויון הוא בחר, במאמץ ניכר, בשוויון.
הסאגה לא נגמרה כאן. בני הזוג קעדאן, מצוידים בהחלטה של בית המשפט העליון, פנו אל קציר וביקשו את חלקת הקרקע שלהם. הוועד הודיע להם שלאחר בדיקה דקדקנית, הוא מצא שבני הזוג "לא מתאימים לאופי" של קציר, ועל כן הוא נאלץ בצער רב וביגון קודר לדחות את בקשתם. הישוב לא טרח לנמק את החלטתו. בני הזוג נאלצו לעתור שוב לבג"צ, זה שוב התמהמה, ובאוגוסט 2007 – שבע וחצי שנים אחרי הפסיקה המקורית, 12 שנים אחרי העתירה הראשונית – קיבלו בני הזוג את הקרקע שלהם. הם נעזרו באגודה לזכויות האזרח, שציינה כי בעוד שממשלת ישראל מנפנפת בפסיקה של בג"צ כדי להוכיח עד כמה היא שוויונית לכאורה, בפועל היא עושה הכל כדי לסכל את יישומה.
פסיקת קעדאן חשפה את הבלוף הגדול של ממשלת ישראל, שהעמידה עשרות שנים פנים שהיא שוויונית, בעודה פועלת להדיר 20% מהאוכלוסיה מנכסי הציבור – נכסים שלמרבה הטרגדיה הופקעו בחלקם הגדול מאותה אוכלוסיה. במילים מנומסות פחות, הממסד הציוני מנסה לשמור על הרכוש שגזל, אפילו אם תוך כדי כך הוא יציג את הרעיון של ישראל כמדינה דמוקרטית כבלוף ריק.
למה אני מטריח אתכם בסיפור ישן? כי אתמול אישרה ועדת חוק, חוקה ומשפט של הכנסת הצעת חוק, ששמה הלא רשמי אומר הכל: "עוקף קעדאן". על פי הצעת החוק, ישובים שיש בהם פחות מ-500 משפחות יוכלו להקים ועדות קבלה, שיוכלו למנוע ממועמד לגור שם אם הוא "לא עונה על הקריטריונים של אופי הישוב".
מה הקריטריונים? לא מסובך לנחש. בישוב במועצה המקומית משגב, למשל, אחד הקריטריונים לקבלה הוא "שמירה על חגי ישראל", והיותו של המבקש ציוני. די ברור נגד מי מיועדים הסעיפים האלה – נגד קעדאנים עתידיים – אבל זה לא עוצר שם. במושב כפר אחים, למשל, רוצים שכל הזוגות שיגיעו לשם יהיו כאלו שהתחתנו ברבנות. הכניסה לכופרים ברבנים, גרושים, או סתם משפחות חד הוריות אסורה. החוק החדש שעולה לדיון בכנסת גם מתיר לוועדות לאסור על מי שנראה שאין לו די כסף לבנות בית להתגורר במקום. כלומר, הממשלה לוקחת אדמות ציבור, ומחלקת אותן באופן שמיועד להדיר לא רק 20% מהאוכלוסיה, אלא גם מי שאיננו אמיד מספיק כדי לבנות בית בכפר. שזה, נראה לי, רוב האוכלוסיה.
כלומר, קבוצה קטנה של אנשים אמידים תקבל הרבה יותר שטח, ובו זמנית תהיה שומרת הסף של ממשלת ישראל, שתמנע מערבים להתגורר מחוץ לתחום המושב שלהם. המיסוד הזה של גזל האדמות, כמסתבר, נוח לשני הצדדים. והאחרים? רוב האוכלוסיה? זה בסדר, את אלה שאין להם כסף לרכוש אדמות באיזה מצפה, תמיד אפשר יהיה להרגיע בכך שיאמרו להם שמדובר במניעת אדמות מערבים. את הערבים, הרי, ממשלת ישראל אף פעם לא ספרה. והשוויון? זה טוב למדינות דמוקרטיות, לא למדינות יהודיות.
עדכון: מבדיקה של עדאלה עולה שאם החוק יעבור, 81% מאדמות המדינה לא יהיו זמינות לערביי ישראל.
(יוסי גורביץ)
אחד הדברים הראשונים שלימדו אותי בפקולטה למשפטים (ואולי, אני כבר לא זוכר, גם בשיעורי אזרחות בתיכון) הוא שנורמה חקיקתית צריכה להיות כללית, היינו – להפנות עצמה כלפי ציבור בלתי מסויים של אנשים. דרך טובה מאוד לזהות חוק רע היא על ידי בחינת השאלה האם לחוק הזה יש כינוי של בן-אדם ספציפי. אז היום אתה כותב על "חוק קעדאן" ואתמול כתבת על "חוק יעקובוב". זכורים לי גם "חוק מופז", "חוק יגאל עמיר", "חוק טל" ו"חוק דרעי". ובטח שכחתי כמה דברים.
חוק איזנברג
למה, "חוק טל" נועד לפטור את השופט טל משירות צבאי? אני לא מבין איך הכינוי שנותנת התקשורת לחוק יכול להעיד על טיבו. לכל היותר הוא מעיד על התקשורת.
ידידה, הכוונה היא שכלחוק יש שם פרטי, אז הוא לא חוק טוב.
ד"א, רועי שהגיע אחר-כך – אני הרועי המקורי, הזה שדרש ממך להשתמש ב"שהגיע אחר-כך". אני מצידי מוותר על הדרישה. אני אמנם יותר וותיק ממך בשימוש ברועי בבלוגים שדרכינו הצטלבו בהם, אבל אני בספק אם אני עובר אותך בתבונה ובשאר דברים. קיצר, אני אולי אתחיל להשתמש בשם בדוי. כאן ובגלוב, אתה מוזמן להשתמש ברועי, אבל בגלוב אולי כדאי לך להבהיר שלא מדובר בי, כי המוניטין שלי שם לא משהו.
כן, אני לא מצליח להבין איך אתה מסיק שהחוק גרוע על סמך זה שהוא נקרא בשם יו"ר הועדה שהובילה אליו.
גם חוק באדר-עופר גרוע?
כמובן שלא מדובר בשם רשמי אלא בכינוי והחוק מנוסח בצורה כללית ולא בצורה פרטנית.
משגב היא מועצה איזורית, לא ישוב.
מה שעצוב/מצחיק בכל הסיפור הוא שברוב המקרים ועדת הקבלה באמת לא מיועדת להרחיק ערבים אלא יהודים – הומוסקסואלים, חד הוריות וכו'. הערבים הם בדר"כ רק התירוץ.
ואגב, התהליך שקורה עכשיו הוא דווקא תגובה לירידה המשמעותית בכוח של אותן וועדות קבלה.
והערה נוספת – גם כשאתה צודק חשוב להקפיד על הדיוק בעובדות. אין ישוב בשם משגב. משגב היא מועצה איזורית שכוללת בעיקר יישובים קהילתיים קטנים, לכל אחד מהם תקנון שונה. אני מניח שהתכוונת ל"רקפת" שגם הוא עמד במרכזו של בג"צ דומה לא מזמן.
כמה דברים שארצה להוסיף בתור מישהו שהוריו גרים בישוב קציר, מכיר ברגליו את הגיאוגרפיה עליה מדובר ועקב אחרי הסיפור בחלקים מסוימים שלו.
אין בדברים שאכתוב ולו כלום עם הסכמתי שלא היה רצון לקבל אותם בגלל שהם ערבים ועם זה שזה גזעני ולא מקובל בעיני.
1. יש 5 ישובים ערביים מסביב לקציר . זאת בטווח של קילומטר בקו אווירי. יש עוד כחמישה בטווח של מספר קילומטרים ספורים נוספים. הבית האחרון בישוב אחד מהם נמצא כעשרים מטר מהבית הראשון בקציר.
2. בקציר יש והיתה ועדת קבלה גם לפני שהזוג ניסה להתקבל (ווועדה זו דחתה זוגות נוספים אם כי לא על רקע מוצא). למעשה, קציר מורכבת משני חלקים כשרק לאחד מהם יש ועדת קבלה. בחלק שבו ההורים שלי גרים , יכול כל אחד לקנות בית ושטח (מרחק של חצי קילומטר מהבית של הזוג היום).
3. זו שמועה, אבל היא נאמרה לי ע"י אנשים שאני מאד סומך עליהם : הזוג התבטא בעבר שרצונו לגור במקום שבחר הוא לא מכיוון שהוא מעדיף את איכות או סגנון החיים בישוב היהודי אלא ממניעים לאומניים. לצערי אני לא זוכר את הציטוט המדויק.
יש עוד הרבה דברים שבעיני מפחיתים מ"טוהר" כוונותיהם של הזוג או הסוגיה אבל זה בנפרד מהסוגיה הפשוטה שזה לא טוב שלא מאפשרים לאנשים לגור במקום מסוים ממניעים של מוצא.
תומסו, אם אני מבין אותך נכון, מדובר פה בזוג של טיפוסים די מחורבנים. הם הרי היו יכולים בקלות ללכת לגור באחד מעשרת הישובים הערביים האחרים אבל משום מה בחרו לבוא דווקא לישוב היהודי, סתם לעשות דווקא מסיבות לאומניות – מה שאתה גם מוכיח באמצעות עדויות שמיעה (והרי לא יתכן שסיבות לאומניות ינהלו את החיים בקציר).
ועל כל זה אתה עוד מוסיף נקודה חשובה נוספת – קיומה של וועדת קבלה לפני בואו של הזוג מצביע בוודאות על כך ש"ערבי" לא היה הסיבה היחידה לא להתקבל לקציר, אלא חלק מרשימה שלמה של תכונות לא רצויות בקציר. בקיצור, תודה שסגרת את הפרשה הזאת סוף סוף אחרי 15 שנה. הגיע הזמן למחוק אותה מהסילבוסים של הפקולטות למשפטים ושיעורי אזרחות.
"אנשים שאני סומך עליהם אמרו לי" לא מהווה עדות שמיעה, ובוודאי אינו הוכחה.
קיומה של וועדת קבלה הממיינת אנשים על פי קריטריונים גזעניים או אחרים ומונעת מהם גישה לרכוש המשותף לכלל אזרחי המדינה היא תופעה קלוקלת בפני עצמה.
לכן לא כל כך ברור לי איך הגעת למסקנה שהפרשה הזו "סגורה".
ג'וני – אני לא כתבתי שהפרשה סגורה.
זיו – זו בדיוק היתה הטענה שלי, שהם התנהלו בצורה מחורבנת ושהיו להם מניעים לאומניים (וגם למי שמימן אותם). לא טענתי שאי קבלתם היא בסדר (למעשה כתבתי ההפך).
הדגשתי מה המקורות למידע שלי כדי שיהיה ברור שהם לא מבוססים לגמרי.
"אנשים שאני סומך עליהם אמרו לי" לא מהווה עדות שמיעה, ובוודאי אינו הוכחה.
קיומה של וועדת קבלה הממיינת אנשים על פי קריטריונים גזעניים או אחרים ומונעת מהם גישה לרכוש המשותף לכלל אזרחי המדינה היא תופעה קלוקלת בפני עצמה.
לכן לא כל כך ברור לי איך הגעת למסקנה שהפרשה הזו "סגורה".
מה קשור טוהר כוונות לזכות לרכוש דירה איפה שבא לי בלי שלשכנים שלי תהיה מילה בנושא?
למה יש דבר כזה בכלל "יישובים ערבים" ו"יישובים יהודיים"?
איכס, אתה היית מוכן לגור עם היצורים המטונפים האלה?
בני זוג שהורשעו יותר מפעם אחת בסחר בנשים, ושהבעל המשיך לעסוק בזה כשיש בכלא, לעומת זאת, כנראה מתאימים לאופי של קציר והכוונות שלהם לא נחשבות כזדוניות. בקיצור, יאללה יאללה.
לא יודע מה זה בדיוק "טוהר כוונות", אבל די ברור שהמטרה העיקרית של קעדאן היתה העלאת הנושא לדיון ציבורי ואתגור בית המשפט. Win-Win: אם מקבלים את העתירה, ערבים יוכלו לקנות בתים ביישובים יהודים. אם דוחים אותה, אפשר להציג את ישראל כמדינה גזענית. קעדאן עצמו היה כלי (מרצון) בשירות ארגוני הקרן החדשה.
דרך אגב, למיטב זכרוני היה מקרה של יהודי שביקש לקנות באום אל פאחם, אבל נדחה בידי בית המשפט – גיל רונן (כן, ההוא).
(אבל אני לא מצליח למצוא אימות לסיפור של גיל רונן)
אתה אומר את זה כאילו זה דבר שלילי. גם רוזה פארקס היתה "כלי (מרצון)" בידי ארגוני זכויות האזרח. מישהו צריך לפרוץ את הדרך.
ביקשתי רק להדגיש שלא מדובר בסתם אזרח שרצה לבנות בית כדי לשפר את איכות חייו, ובגלל הגזענות שנתקל בה התגלגל להפוך למעין גיבור-בעל-כורחו (כפי שהוצג סיפורו של קעדאן בכלי תקשורת לא מעטים), אלא באזרח בעל מודעות פוליטית שכוונתו מלכתחילה היתה לעורר דיון ציבורי. במילים אחרות, אם מלכתחילה היה נענה קעדאן בחיוב, בכלל לא בטוח שהוא אכן היה ממשיך בתהליך.
אם זה חיובי או שלילי – כמובן, תלוי בהשקפתך.
אוי ואבוי! אזרח עם מודעות פוליטית? מה קרה למערכת החינוך שלנו?!
אכן זאת סוגיה קשה וצריך לנתח אותה לחיוב או לשלילה (תלוי בהשקפה, כמובן. אנו ניטרליים, אנו רק מקדמים דיון) ולא, נניח, את עצם העובדה שלאזרחי ישראל אסור לגור ברוב יישוביה.
למה ניטרליים? נראה לי שרוב הכותבים כאן נוטים לצידו של קעדאן.
מראש התייחסתי לעניין "טוהר הכוונות" (כאמור, אני לא בטוח למה התכוון הכותב הראשון שהזכיר אותו). היו שניסו להציג את קעדאן כאילו במקרה נקלע לעניין, ולא היא. זה הכל.
ידידיה, בדרך כלל אתה כותב דברי טעם, ואני מוצא את עצמי מסכים איתך ברוב הנושאים. לכן אני מאוד מצר על השימוש בביטוי "ארגוני הקרן החדשה". אל תהיה שותף בדמוניזציה של הקרן. הכנס לאתר שלהם ובדוק את הארגונים הנתמכים. תגלה שרובם בעלי מטרות חיוביות לדעתך, ככל שאני יכול לשפוט את דעותיך מהתגובות כאן. עד כמה שאני יודע, הקרן החדשה נוסדה כי ליהודים בארה"ב נמאס משחיתויות הקרנות הותיקות, וגם מכך שכספי התרומות הופנו לעיתים קרובות למטרות שרחוקות מאוד מדעותיהם. בסה"כ הקרן היא חיובית.
נראה לי שאני די בקי ברשימת הנתמכים של הקרן. אני גם מודע לכך שלרוב התורמים כוונות טובות, ואפילו התרשמתי כך ישירות בארוחה די אינטימית עם בכירים בקרן. דא עקא, אני עדיין מרגיש שיותר מדי ארגונים הממומנים ע"י הקרן הם עוינים מאוד לישראל. דרך אגב, הבנתי שרשימת הנתמכים עשויה להשתנות בעקבות הפולמוס אודות התמיכה בקיומה של מדינה יהודית, ואני מחכה בסקרנות לראות את התוצאות.
ספציפית לעניין קעדאן, העתירה הוגשה בידי האגודה לזכויות האזרח, אבל זיכרון רחוק לוחש לי שעדאלה היתה מעורבת בענין. לכן כתבתי "ארגוני הקרן" בלי לפרט.
שמה אימאן, לא עימאן
ויקיפדיה כתבה עימאן…
ואם כבר מתקנים, שמו של הארגון הוא עדאלה (תאמין לי, אני עובר כל שבוע ליד השלט של המשרדים שלו וקורא אותיות ערביות).
לקרוא לו "עדאללה" זו לא סתם טעות, זה בעיקר אהוב על אנשי ימין. אצלם הכל נראה כמו איזו מזימה דתית-מוסלמית עם השם של אללה בפנים, ולא מילה שתרגומה לפי ויקיפדיה: "(בערבית: عدالة שפירושו "צדק" או "שוויון")"
תודה, תוקן.
אסףרר ויאיר צודקים. זה אכן "עדאלה" וזו אכן "אימאן". ויקיפדיה טועה (טעות די גסה, בהתחשב בזה שבפסק הדין עצמו, שאליו יש קישור מהערך הויקיפדי, מצוין השם "אימאן קעדאן".
http://elyon1.court.gov.il/files/95/980/066/a14/95066980.a14.HTM
זה הרבה יותר גרוע בנגב, עם חוות הבודדים, שם משפחה אחת מקבלת שטח עצום, כדי למנוע אותו מהבדווים, ועל הדרך השטח מגודר וגם מטיילים או חובבי טבע לא יכולים להכנס.
מהמעט שידוע לי, ההצדקה החוקית להעברת אדמות מדינה לסוכנות היהודית (ולקק"ל) היא שגופים אלו, שהם גופים של "הציבור היהודי" ולא של "המדינה", העבירו הרבה אדמות שהיו בבעלותם הפרטים לרשות המדינה עם הקמתה. האדמות שמועברות לגופים אלה של "הציבור היהודי" הם למעשה אדמות חלופיות תמורת האדמות שהסוכנות וקק"ל העבירו למדינה.
אני לא יודע אם מישהו עוקב אחרי ההתחשבנות, ויכול להיות שהמדינה נותנת יותר ממה שהיא קיבלה. אבל לכאורה נראה שהמדינה לא סתם מחלקת אדמות לקק"ל ולסוכנות, אלא רק מחזירה את מה שהיא קיבלה מהן (גם אם לא מדובר באותן אדמות עצמן, אלא באדמות חלופיות).
לא יתכן שקק"ל או הסוכנות היו הבעלים של 80% מהקרקע של ישראל בגבולות הקו הירוק לפני 1948.
כמובן שלא.
אלה הקרקעות שמדינת ישראל גנבה עם הקמת מהבעלים הקודמים – במפתיע, כמעט כולם ערבים.
מה זה בדיוק ערבים?
ערבים יש בסודן,ערבים יש בסעודיה,ערבים יש במצרים,ערבים יש בעיראק.
אם היא היתה גונבת אותם מהפלסטינאים זה היה הופך את הכל ליותר ברור , אבל לא היו אז פלסטינאים אז זה קצת בעיה.
אה, והנה מופיע העו"ד של ההגנה, במיטב המסורת האמריקאית של לבלבל את חבר המושבעים. מה זה משנה אם הם היו ערבים, פלסטינים, סודנים, בדווים או נבטים? הם נבעטו מאדמותיהם והמוסדות הציוניים השתלטו על האדמות האלה, ומן הסתם לא משתמשים בהן לרווחת יושביהן הקודמים. כל השאר זה הסחות.
אני פשוט רוצה להבין למה הוא מתכוון כשהוא אומר ה"בעלים הקודמים"
אם זה במישור האישי , אזי נשארו כיום בחיים מעטים מאד שגורשו מבתיהם ב-48.
אם זה במישור הלאומי , אז ישראל חייבת את האדמות אם כבר לדבר הזה שנקרא אומה ערבית (שהיא כידוע דבר שקיים רק על הנייר) , העם הפלסטיני עצמו בתור עם לא יכול לדרוש בעלות על האדמות האלה כי הוא לא היה קיים בזמן הגירוש . כשאחמד טיבי או מוחמד ברכה טוענים שהנכבה היא הטרגדיה הגדולה של העם הפלסטיני הם משקרים.אם כבר הנכבה זה מה שהקים את העם הפלסטיני.
אולי הם טועים אבל בטוח לא משקרים, כי מדובר בדיעה.
כמו כן הסיטואציה הרבה יותר פשוטה ממה שאתה חושב. הבעלים הקודמים = הבעלים הקודמים של האדמות. יורשיהם – הצאצאים שלהם.
זה שאתה שודד מישהו שהוא "רק" ערבי עותמאני לא הופך את זה לפחות שוד, ולא מוריד מחובתך להשיב את הגזל לשאריו.
אין בעיה
אז שקודם פולין תחזיר לי את היערות שהיו בידי משפחתו של סבי
דרור, בעצם המצאת ביטוי חדש?
"הגונב שגנבו ממנו – פטור"
אני רק אומר שלוחמי צדק אמיתים צריכים להילחם למען צדק דו כיווני, ולא לכזה שמשרת רק צד אחד. בנקודה הם הופכים מלוחמי צדק לתעמולנים מגוייסים .
להגיד ליהודים "תחזירו את המפתחות שלכם לפלסטינים ולכו חפשו לכם את הפריאר שיתן לכם מפתחות משלכם" זה לא בדיוק חסידות של זכויות אדם.
מסתבר שהדבר מתקיים גם כלפי יהודים
http://www.news1.co.il/Archive/001-D-251689-00.html
רק שיוסי גורביץ אף פעם לא יכתוב על זה פוסט
יש כאן שילוב מעצבן של גזענות ומנטליות של מקומות קטנים. על הגזענות אין מה להוסיף וכמובן על ההדרה של כל מי שטיפה שונה מה"סטנדרט". זה מתחיל בדברים הרבה יותר קטנים. למשל, מי שרוצה להיכנס לרמת-אפעל (כיום חלק מרמת-גן) בלילה צריך לעצור ולהזדהות בש"ג. אני מבין שהם רוצים להגן על עצמם מגנבים. מה שמעצבן אותי זה שברור לתושבים שם שאף אחד לא יציב מחסומים בכניסה לתל-אביב וידרוש מתושבי רמת-אפעל להזדהות. הם מסתגרים בקהילה קטנה, חמימה ומוגנת (למבקרים לא פשוט אפילו להחנות שם) אבל מנצלים את התשתיות של ישובי הסביבה. החלום הרטוב שלי שיתאפשר טכנולוגית להפוך את הגלגל כך שכולם יוכלו להיכנס חופשי לתל-אביב ורק תושבי רמת אפעל (ןמקומות דומים) יצטרכו להזדהות, כולם יכנסו חופשי לפרק הירקון להוציא את תושבי רעננה שיצטרכו לשלם וכדומה.
הם גם משלמים למדינה מיסים הרבה יותר גבוהים מאלה של תושבי תל אביב. מה הנקודה שלך?
שאני אבין, אם אשלם יותר מיסים אני אוכל לשים מחסום בכניסה לרחוב שלי ולשמור לעצמי את מקום החניה? ואללה, נשמע לי כדאי, איך מתחילים ליישם את זה?
זיבולי שכל. קודם כל זה לא משנה כמה מסים הם משלמים זה עדיין רחוב ציבורי וזכותי לסוע בו בלי שאצטרך להזדהות. חוץ מזה אני בטוח שיש איזורים בתל אביב שתושביהם משלמים הרבה יותר מסים.
נכון זה זיבולי שכל
פשוט אתה השתמשת בדמגוגיה כדי להציג את תושבי רמת אפעל כ"נצלנים של תל אביב"(לפי דבריך) אז אני אראתי שבאמצעות דמגוגיה אני יכול להציג את תל אביב בתור נצלנית של רמת אפעל .
בתל אביב יש איזורים לא פחות עשירים נכון , וגם הם יתנהלו כחברות סגורות כשצריך. דוגמא מצויינת הם תושבי רמת אביב שנלחמים כיום כנגד פלישת החרדים לשכונה .
אני מדבר על תופעה שונה לגמרי שאופינית למקומות קטנים שרוצים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. מצד אחד הם לא רוצים שזרים יסתובבו אצלהם, אבל הם לא חושבים לרגע שמישהו יטיל עליהם את אותן מגבלות כשהם מבקרים במקומות אחרים. ברור שתושבי רמת אפעל "מנצלים" את תל אביב, בדיוק כמו שתושבי רמת גן או בת ים "מנצלים" את תל אביב. אין סימטריה בהיקף השירותים שתל אביב מציעה לבין ערי הלווין. וכמובן שהרבה יותר רמת אפעלים מבקרים בתל אביב מאשר תל אביבים ברמת אפעל. אבל בת ים לא מנסה לגרום לזרים להשאר בחוץ. תל אביבי שנוסע לבת ים לא מרגיש כמו פושע ואם יש לו שם מאהבת הוא לא צריך לחשוש לפרטיותו.
דוגמא עוד יותר קיצונית היא ארסוף שחוסמת באופן לא חוקי את הגישה לחוף לכל מי שלא גר שם. ברור לחלוטין שמדובר בחסימה חד כיוונית. אף אחד בארסוף לא יעלה על דעתו מצב שנתניה או הרצליה תנקוט באותו צעד כלפיו. למשל מחסום על כביש החוף שימנע מתושבי ארסוף לסוע לחיפה.
אותו דבר קיים גם בשכונת דניה בחיפה. כמובן שתושבי דניה לא מתעכבים במחסום כשהם עוברים בעיר התחתית, אצל הערבים. גם כן "עיר מעורבת".
ואכן צריך להחיל את עקרון ההדדיות, בדיוק כמו עם גבולות בין מדינות (זר שבא לישראל צריך רשות להיכנס למדינה, וכך גם ישראלי שטס לחו"ל).
אם זה מנחם מישהו, יש לא מעט מחקרים שמוכיחים שבפועל המחסומים האלה הם מטרד עבור אלו שמצאו את עצמם לא רצויים, אבל לא משרתים שום תועלת ב"הגנה" על המגודרים בפנים. בסופו של דבר החומות רק מובילים את הגרים בתוך אותן קהילות סגורות להרגיש חשופים יותר ופגיעים יותר כשהם לא נמצאים בתוך הבועות המלאכותיות שלהם. הבן אדם פשוט מתרגל לחיות בתוך החומות שהוא בנה ומרגיש מסכן מחוץ להן. מעבר לזה, הוא לא מקבל שום הגנה פרקטית מאלו שרצו לפגוע בו בכל מקרה (גנבים ופורצים), כך שזה בזבוז של כסף שעושה רק רע. זה לא הרבה, אבל זה עושה לי קצת טוב על הלב כשאני רואה את הש"ג של דניה… גם כן חבורה של פלצנים ויאפים.
וכן, חיפה לא משהו בתור עיר מעורבת, אבל אני חושב שבצורה יחסית הדו-קיום פה הוא דווקא בסדר.
חיפה בסדר גמור יחסית, אבל פעמים רבות שמעתי מתושבי דניה – כולל שמאלנים – שזו זכותם להקים מחסום ושאם מישהו מבחוץ רוצה להסתובב בשכונה בלילה אז זה כבר הופך אותו לחשוד.
מעניין שאתה נתלה בפסיקת בג"ץ במקרה הזה, אחרי שקטלת את המוסד הזה בעניין שייח ג'ראח.
בכל מקרה, הרבה מאוד יישובים וקהילות מדירים אנשים מסויימים. נסה לקנות דירה במרכז בני ברק או מאה שערים. נסה לקנות דירה באום אל פאחם. בערים הבדואיות המוכרות בנגב, רק בדואים מורשים לקנות (בעצם, לקבל) מגרשים. גם במרכז הארץ יש פרוייקטים שמשווקים רק לציבורים מסויימים, כיפות סרוגות למשל.
נו אז מה? זה דפוק באותה מידה.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3976329,00.html
בכפרים הערבים גבר שיצא מהארון או בחורה שתבגוד יספגו אלימות נוראית,לארגן שם מסיבת רחוב או ללכת עם מחשוף נחשבים בכלל כמחזות דמיונים , שלא לדבר רחמנא לצלן על להניף את דגל ישראל . כל הכותבים בבלוג הזה מודעים לכך , אבל אף אחד לא פוצה פה . מבחינתכם זה מובן מאליו שבכפרים הערביים(כן גם בערים החרדיות)יש ציוויון מסויים עם חוקים משלו ומי אנחנו האנשים מבחוץ שנשנה את זה. אז מדוע כאשר ישוב יהודי רוצה לשמור על ציוויון ציוני אתם מתחילים לנבוח?
המדינה בוחרת להתעלם ממה שקורה בישובים ערביים, במבחינת החלת הדין הפלילי, בדיוק כמו שהיא בוחרת להתעלם מהם בכל מה שקשור בהקצאת קרקעות ושירותים. זה לא חדש ולא סותר.
אני לא מדבר עכשיו על המדינה , אני מדבר עכשיו עליכם . לא שמעתי אפילו ציוץ מכם על הציויון המוסלמי-ערבי-לאומני בכפרים הערביים , אז באיזה זכות אתם מטיפים ליהודים להתנהג אחרת ?
מי שלא רוצה לשמוע בדרך כלל לא שומע.
הבעיה אינה צביון (כן, כך כותבים את זה). הבעיה היא הצעדים שננקטים כדי להבטיח אותו. יותר מדי אנשים בישראל חושבים שרצונם לחיות בשכונה או יישוב בעלי צביון מסוים מעניק להם זכות לאסור על מי שבא להם להתיישב בקרבתם (זה נוגע לערבים, לחרדים ואפילו ליהודים חילונים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה).
לא כדאי להפסיק לראות את המדינה במונחים של מאבק בין מגזרים שונים, לדרוש מעמד חוקי ומנהלי שווה לכל אזרח ולהתחיל לפתח שיתוף פעולה בין האזרחים (לא בין המגזרים)?
מני , אתה מדבר על שיתוף פעולה כזה?
http://www.nrg.co.il/online/54/ART2/118/982.html
סתם כחומר למחשבה: בגרמניה מתנהל וויכוח עירני על אינטגרציה של מהגרים, ברובם טורקים. לרמה של צביון גרמני של שכונה זה עוד לא הגיע, אם כי יש הרבה שכונות, בברלין, בקלן ועוד, בעלות צביון טורקי או מזרחי.
בעבר היו בכל עיר בגרמניה שכונות בעלות צביון יהודי – והשאלה היא, מה מידת האמפטיה או הביקורת שלך: לא לרצון של יהודים לחיות בגטו יהודי בגרמניה, אלא להתנגדות גרמנית בעבר, שיהודים יחיו בשכונה גרמנית, כמובן לא מתוך גזענות! רק כדי לשמור על צביון גרמני ארי טהור.
לא ידוע לי שיש תנאי כזה שצריך לצייץ על עוול אחד כדי לקבל את הזכות לצייץ על עוולות אחרות. ובאותו מובן לא שמעתי אותך מצייץ על ההתעלמות של הימין מפשעי המלחמה של צה"ל, אז באיזו זכות אתה מטיף לשמאלנים?
כשצהל מבצע דברים שהם פרופר פשעי מלחמה , כמו אונס , ביזה או התעללות (והיו דברים מעולם) אז בוודאי שאני יוצא כנגד זה. אך כשמדובר על מקרים שנויים במחלוקת כמו ירי בשוגג(בשעת מלחמה!)אז למה אני צריך אוטומטית להתייצב כנגד צהל?
לגבי גורביץ ודומיו , ברגע שהם מתקוממים כנגד עוול של צד אחד אבל מתעלמים מאותו עוול של צד אחר אז ההוכחה היא שלא האמת היא נר לרגליהם אלא האג'נדה הפוליטית.
אז 81% מהקרקעות בישראל מוחזקות בידי ישובים בני 500 בתי אב ומטה שכוללים ועדות קבלה עם קריטריונים מפלים? נראה לי שעדאלה קצת מנפחים את המספרים.
כמה שטויות והטעיות במאמר אחד.
סיפור קעדאן שונה מאוד מהסיפור שסיפרת והפסיקה שונה משתיארת !!!, לידיעתך למרות שקעדאן רצה לעבור לקציר למען חינוך ילדיו, אז עברו כבר 15 שנים והוא עדיין לא גר בישוב (ואפילו לא בשכירות שבה לא צריך ועדת קבלה), ילדיו כבר גדלו אבל אישתו עדיין לא שולטת בשפה העברית. והוא עדיין בונה את ביתו בעצלתיים (במימון של …).
החוק מדבר על בחינת יכולת לבנות כי אתה יכול לטייל בהרבה ישובים בהם תראה הרבה התחלות בנייה ללא יכולת כלכלית לסיימה ואין כאן שום רמיזה להפליה ובודאי לא לערבים.
פשוט נמאס מכל מי שכותב שטויות!!! וחושב שהוא חכם הוא הוא מבקר את החוקים !!!
על פי ההודעה לעיתונות (נראה שהיא הבסיס לכתבה ב"הארץ"), נראה שגם חה"כ אורון הביע תמיכה עקרונית בחוק במהלך הדיון (הוא אינו חבר הועדה). מישהו יכול לברר פרטים?
אפשר להתקשר לשמעון מלכה או לחכות לפרוטוקולים…
http://www.knesset.gov.il/huka/News.asp?NewsID=476
אתה שוכח שהוא קיבוצניק, זה ברור לגמרי. בטח בעידן שבו רוב הקיבוצים מופרטים במידה זו או אחרת, ואתה כבר לא צריך להתחייב לחיות חיים שיתופיים עם שאר החברים כדי לגור שם.
הדיון איכשהו מתמצה בעניין הלאום ויחסי יהודים ערבים, אבל החוק הזה כל כך מעוות גם מכל בחינה אחרת. סעיף 6ג(ג) קובע ש-"ועדת הקבלה לא תסרב לקבל מועמד רק מטעמי גזע, דת, מין, לאום, או מוגבלות". כלומר, רק מטעמים אלו אסור – אבל גם מטעמים אלו יחד עם טעמים אחרים – מותר. אז אם מישהו נכה מבקש להצטרף, והנכות שלו גרמה לכך שהוא חסר האמצעים לבנות את ביתו בתוך פחות משנה, למשל, מותר לא לקבל אותו גם בגלל שהוא נכה. אפילו יותר מזה – אם שני אנשים קיבלו תוצאות לא מדהימות במבחנים הסוציוטכניים שעשו להם – מותר להעדיף את זה שהולך על זה שבכסא גלגלים.
זה אולי המקום היחיד בחוקי מדינת ישראל (ואולי בכלל?) שקובע שמותר להתחשב במוגבלות, בגזע, או במין בהעדפת מועמדים.
כמובן, חבר הכנסת משה מטלון הוא שונא נכים ידוע.
ובכל זאת, זאת הצעת החוק שיצאה תחת ידיו.
שוב, זה רק מדגיש שה"פרשנות" שנתת היא פרשנות בגרוש. לכל היותר, אפשר לומר שהחוק נוסח ברשלנות, אבל אין שום סיכוי בעולם שיעבור דבר כזה בבית המשפט (העדפה מוצהרת של הבריא על הנכה אם שניהם שווים בקריטריונים אחרים).
אני שמח לראות שגם אתה חושב שהחוק הזה נוסח באופן שיצריך התערבות בית משפט, ואני מקווה שאתה מסכים איתי שלא ככה אמורים חוקים להראות.
אם הפרשנות שלי היא פרשנות בגרוש, איזו פרשנות אחרת אתה מציע לסעיף הזה?
כל חוק מצריך התערבות בית משפט, בסופו של דבר.
פרשנות סבירה בעיני (אם כי לא בהכרח נכונה) תהיה שאפשר לדחות מישהו אם אחד הטעמים לעיל *גורם* לטעם אחר. למשל, הדוגמה הראשונה שהבאת היא טובה: אם יש נכה שנכותו גורמת לכך שלא יוכל לעמוד בתנאים הכלכליים, אזי אפשר לדחות אותו. העניין איננו דחית האם בשל נכותו, אלא קביעה שאיננו מתחשבים כלל בנכותו, גם לא לחיוב (לצורך ויתור על תנאי אחר).
לעומת זאת, הדוגמה השניה שנתת אינה טובה. אם לשניים תוצאות דומות, אי אפשר להסתמך על הנכות כדי לפסול אחד מהם. לעומת זאת, אם לראובן תוצאות טובות משל שמעון, וזאת הודות לרגליו הבריאות, שמורה לנו הזכות לבחור בראובן.
הנה הצעת החוק. אפשר לראות שהחוק דווקא מונע פסילה שרירותית, במגוון דרכים: הוא מצמצם את השפעת חברי היישוב בועדת הקבלה, הוא מוסיף ועדת ערר שמורכבת מעובדי מדינה (ואחריה בית המשפט לעניינים מנהליים), הוא מחייב את אישור רשם האגודות ל"מאפיינים ייחודיים" של היישוב.
http://www.knesset.gov.il/Laws/Data/BillKnesset/341/341.pdf
עד כמה שידוע לי, רשם האגודות אישר את השינוי של תקנון מנוף שקובע כי מועמד חדש יצטרך להיות
"שותף להשקפת היסוד של היישוב -המושתתת על עקרונות של שיתוף, התנדבות, דמוקרטיה וניהול עצמי; כמו גם ערכי התנועה הציונית, מורשת ישראל, ויישוב ארץ ישראל; קהילה המציינת את מועדי וחגי ישראל"
מנוף אינו ישוב דתי-מסורתי אגב. "סתם" ישוב שהוקם בעיקר על ידי יוצאי דרום אפריקה
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1089429.html
תקנון דומה של מצפה אבי"ב נמצא עכשיו בבחינת הרשם, בעקבות הסגות שהוגשו ע"י האגודה לזכויות האזרח:
http://www.acri.org.il/story.aspx?id=2349
אני לא חסיד גדול של הזכות לתקיעת אצבע בעין, וסבור שלקהילות קטנות צריכה להישמר האפשרות לשמירת קו אידיאולוגי, אם הן מעוניינות בו. זה יכול להיות קו חרדי, דתי, דתי-קונסרבטיבי (פרשת חנתון), ליברלי, פועלי, רודף שלום (נווה שלום, למשל), פרו-פלסטיני, איסלאמי, או צמחוני.
זאת להבדיל מה"זכות" להפליה אתנית (יהודים בלבד או ערבים בלבד), שהיא לא זכות אלא פגיעה ועלבון בזולת.
אתקן עוד קצת, יותר משמפריע לי "יהודים בלבד" מפריע לי "בלי ערבים". ייתכן שהייתי מוכן לקבל "יהודים בלבד" בסיטואציה שממנה לא משתמע "בלי ערבים".
כאן אני דוקא מסכים איתך.
אלא שלדעתי החוק, כמו שהוא מנוסח כרגע, לא הולם את המטרה (ובנקודה הזאת אנחנו חלוקים).
עניתי למטה במקום בשרשור, בטעות.
שים לב שלנציגי היישוב והתנועה (או נציגי היישוב בלבד אם אין תנועה) יש רוב בועדה, ובוועדת ההשגות יושב מינוי פוליטי של שר המשפטים ושלושה פקידים שעניינם מקרקעין, לא חברה. מיותר לומר, אגב, שזאת ערכאת ערעור שתוכל להתערב רק כשועדת הקבלה קיבלה החלטה לא תקינה. העניין הוא שבשל הניסוח של החוק, רוב ההחלטות הבלתי-לגיטימיות הן תקינות.
ועוד – רק פסילה בגלל מאפיינים ייחודיים מערבת אישור הרשם. אם המועמד חסר יכולת כלכלית לבנות את ביתו בזמן או לא מתאים למרקם החברתי לא צריך אישור של אף אחד כדי לפסול אותו, כי הפסילה היא לא לפי המאפיינים היחודיים. שלא לדבר על זה שסמכות הרשם לפסול רישום הוא רק על פי פקודת האגודות השיתופיות, וזה בכלל קשור למבנה התאגידי של האגודה השיתופית ומטרותיה.
מה הבעיה בפסילת מועמד שלא מתחייב לבנות בזמן? אני רואה את זה כהגנה לגיטימית מפני ספקולנטים של נדל"ן.
לא מדובר על מועמד שלא מתחייב לבנות בזמן. מדובר על מועמד "נעדר יכולת כלכלית להקים בית ביישוב הקהילתי בתוך פרק הזמן הקבוע בהסכם הקצאת המקרקעין". נרמזת פה גם חובה לחשוף את יכולותיך הכלכליות בפני שכניך העתידיים וגם עמידה למבחן על בסיס היכולות האלו.
נראה לי שאין פה שאלה של ספקולנטים של נדל"ן. זה שייך בסעיף אחר (6ג(3)), המתיר דחיה של מועמד שלא מתכוון לקבוע את מרכז חייו ביישוב.
וגם זה בסדר. לגיטימי לדרוש מהקונה לבנות ולא להשאיר שטחים ריקים.
יוסי, זהו אתר המאבק של תושבי משגב שנלחמים נגד חוק ועדות הקבלה.
http://www.atidmisgav.org.il/
שווה לקשר אליהם מהפוסט ולתת להם את החשיפה החשובה, כי מדובר בתושבים שדואגים לא לשתוק ונלחמים בקול נגד הגזענות המשוגעת הזאת.
אני בבעיה עם החוק הזה.
מצד אחד, ברור לכל מי שעיניו (עדיין) בראשו למי החוק הזה מכוון ואת מי הוא מנסה להדיר מהמרחב הציבורי. מצד שני, אני גר במושב, עם קהילה חזקה ומפותחת, שלפני כמה שנים (בעקבות בג"צ קעאדן) נאלץ לבטל את וועדת הקבלה שלו, והתוצאות לא משהו*. במקומות קטנים יש משמעות לא מבוטלת ל"תחושת ההומוגניות" של הקהילה. אפשר להתדיין שעות על כמה קטן צריך מקום כדי להצליח לעמוד בזה, אבל הגבול מאד אפור (יש ישובים עם כמה מאות משפחות שמצליחים לשמור על הקהילתיות, ויש כאלו עם עשרות בודדות שלא מנסים אפילו). צריכה להיות דרך בחוק לאזן בין הזכות לשוויון לבין הזכות לחיות בקהילה שאתה מרגיש שייך אליה.
אחת הדרכים למצוא איזונים כאלו היא להפוך את ההגדרה "יישוב קהילתי" למשהו שקנס בצידו- יישוב שרוצה להקים וועדות קבלה ולמיין את האוכלוסיה, שיתכבד וישלם. אבל זו דרך גרועה, שתוצאתה היחידה תהיה חיזוק ההגמוניה של העילית הכלכלית של ישראל, והדרה של כל מי שאין ח"י מיליונים בכיסו מהמשאבים היקרים של המדינה (בעצם, זה בדיוק המצב היום ברוב תחומי החיים). שתי הדרכים הקיצוניות (וועדות קבלה ללא הגבלה, כמו החוק המוצע, או איסור כמעט מוחלט על מיון, כמו המצב מאז בג"צ קעאדן) גם הן גרועות. אני מתקשה לחשוב על מנגנון, חוקי או וולונטרי, שיאזן בצורה ראויה בין שני הצדדים.
באסה.
*באיזור ביישוב בו יותר מחצי מהתושבים הם אנשים בפנסיה או קרובים אליה, בנה מישהו את ביתו, והוא עורך פעם בכמה שבועות מסיבות רועשות, לרוב עם הופעות חיות, עד השעות הקטנות של הלילה. פעם אחת, כשאחת השכנות ביקשה ממנו לכבות פרוז'קטור שהיה מכוון לה לתוך חלון חדר השינה, הוא ענה לה "תשימי ווילון". השיחה הזו התנהלה אחרי חצות. לדידי זה עונה יפה מאד על ההגדרה של "אינו מתאים למרקם התרבותי-חברתי של היישוב".
בעוד את זכות השוויון אני מכיר, היא זכות מוכרת במשפט הישראלי וחלק מן השיטה הדמוקרטית, אני מודה שזו פעם ראשונה שאני נתקל בזכות החדשה הזו שאתה חושב שצריך לאזן את זכות השוויון איתה, "הזכות לחיות בקהילה שאתה מרגיש שייך אליה" (לך תדע, אולי אותו שכן מרעיש מרגיש חלק מן הקהילה?).
יש שכנים שעושים מסיבות, תתמודדו עם זה. ביישוב סגור יותר קל לקהילה להתמודד עם אותו מפריע. אם הקהילה לא מסוגלת להתמודד איתו, אולי אין בה כזה "מרקם". זה לא תירוץ להפליה.
יואב,
קודם כל- תודה על התגובה. הייתי יכול למצוא כמה דרכים לבסס (פילוסופית, לא משפטית) את "הזכות לחיות בקהילה שאתה מרגיש שייך אליה", אבל אני אסתפק בזכות לאושר. חלק משמעותי מההתפתחות שלי כאדם, וחלק משמעותי מהיכולת שלי לגדל את הילדים שלי בצורה הטובה ביותר שאני יכול (כן, גם זה אושר) תלויים בקהילה שבתוכה אני חי. עבור רוב העירוניים, הקהילה הזו אינה תלויה בצורה כל כך הדוקה במקום- אתה יכול לחיות במקום בו יש לך עשרה, עשרים או מאה חברים ברדיוס של קילומטר, והם עדיין יהיו אחוזים בודדים מהאוכלוסיה, לכל היותר. אבל עבורנו, עשרה אחוזים מהאוכלוסיה (בערך) שגרים בישובים קטנים ולא עירוניים, ההפרדה הזו קשה עד בלתי אפשרית. אפשר לטעון (וזה דיון אחר) שבמדינה כל כך קטנה ודלת משאבי טבע, אין זכות קיום לישובים קטנים כל כך, ובטח ובטח שלא לישובים חקלאיים (כן, במושב שבו אני גר יש כמה עשרות חקלאים, וכל השטחים מעובדים ומניבים). אבל אם נניח שלישובים האלו יש זכות קיום ולו רק מתוקף קיומם ההיסטורי, צריך למצוא גם להם פתרונות ל"אושר". וועדות הקבלה הן לא פתרון טוב, בטח לא בנוסח החוק הקיים. אין לי פתרון טוב בשרוול- לכן ה"בעיה" שאיתה פתחתי. אבל גם ביטולן המוחלט גרם בעיות ונזקים.
ולגבי השכן המרעיש- הוא לא רואה עצמו כחלק מה"קהילה" במושב (אחרת הוא היה מזמין לפחות חלק מהשכנים ללפחות חלק מהמסיבות שלו). לכן גם לא כל כך אכפת לו מהקהילה, ולכן אין לקהילה דרך להתמודד איתו (חוץ מסנקציית המשטרה, אותה אפשר להפעיל בעיר באותה מידה של חוסר יעילות בדיוק). לו היה בוחר לבנות את ביתו באיזור אחר במושב, היתה לאנשים הרבה יותר סובלנות למסיבות שלו (כן, גם ביישוב של מאה-מאתיים בתי אב יש איזורים "צעירים" ואיזורים "זקנים"). אבל לא היה אכפת לו מספיק בשביל לשנות משהו. ומאז בג"צ קעאדן אין "יישובים סגורים" בארץ (אולי למעט ארסוף). זו ליבת הטענה שלי, או הקינה אם תרצו. ועדיין אין לי פתרון טוב לסוגיה.