החברים של ג'ורג'

בדרך למדינת שב"כ

הכנסת שוקלת בימים אלה את חוק הטרור, שאמור לארגן מחדש את כל ההתייחסות החוקית לנושאי טרור במדינה. שלום כבר כתב בנושא את אחד הפוסטים היותר מוצלחים שלו, אבל בכל זאת צריך לומר כמה מילים בנושא. אני מודה לאגודה לזכויות האזרח על המסמך הממצה שלהם (זהירות, PDF) בנושא.

ראשית, החוק (זהירות, PDF) מאפשר להגדיר כפעולת טרור גם "פגיעה בסמלי שלטון" (עמ' 6). כלומר, אם אתה שורף דגל ישראל, אתה הופך לטרוריסט. כלומר, פעולה שהיא פעולת מחאה לגיטימית, לא רק תכניס אותך לכלא – היא תכניס אותך לכלא לתקופה ארוכה במיוחד.

שנית, שר הבטחון מוסמך, על פי שיקול דעתו הבלעדי, להכריז על ארגון כעל ארגון טרור (שם, עמ' 9). אמנם, מומלץ בהמשך שהוא לא יעשה זאת ללא בקשת ראש שירות בטחון כלשהו (עמ' 10). אבל בשום מקום אין לחברי הארגון יכולת להתגונן. למעשה, הפעם הראשונה שארגון עשוי לשמוע שהוא ארגון טרור היא בהכרזה הרשמית של שר הבטחון.

יש להניח שקצת קשה לזמן נציגים של עז א דין אל קסאם כדי שיוכלו להציג את עמדתם באשר להכרזה המיועדת קודם ששר הבטחון יקבל אותה, אבל החוק ממילא לא עוסק בארגונים כאלה: הוא מיועד לטיפול בארגוני צדקה ועמותות. פתאום הם מוצאים את כל כובד החוק מופעל נגדם. החשבון שלהם מוקפא. מוציאים להם שם רע. כשהם מגיעים לבג"צ כדי לערער על ההחלטה, הם מגיעים אליו כנציגי ארגון שכבר הוכרז כארגון טרור, וההתייחסות אליהם תהיה כאל כאלה.

שלישית, התרחבות עם פוטנציאל אינסופי של מעגל הטרור. נניח שאדם מעלה תרומה לאיזו עמותה. אותה עמותה תומכת גם במוסדות חינוך פלסטיניים. חלק מהמוסדות הללו, מטבע הדברים, שייכים לחמאס. טראח! העמותה, והתורם, הפכו באחת לטרוריסטים.

רביעית, ומשהפך אדם לחשוד בטרור, אפשר לעשות לו שורה של דברים לא נעימים ולא מקובלים. צריך לפרט אותם, כי הם במידה רבה ליבת החוק.

1. מורחב משמעותית השימוש ב"חומר סודי", כלומר מידע, שבדרך כלל נטען שהוא מודיעיני ושלעיתים הוא מפוברק, שמוגש לבית המשפט ללא ידיעת הנאשם. כאן נוצר מצב שכפי שאני לא נלאה לומר, גרוע מזה של מצבו של חשוד שנגרר בפני האינקוויזיציה. החשוד על פי חוק הטרור לא יודע במה הוא חשוד, לא יודע מי החשיד אותו, ואין לו שמץ של יכולת להתגונן. חשוד שזומן לאינקוויזיציה היה יכול, לפחות, לציין את רשימת אויביו, ואם ההלשנה עליו הגיעה מאחד מהם, הוא היה משוחרר. ה"מידע הסודי", קובע החוק (עמ' 94), הוא לא רק מידע שחשיפתו מסוגלת לפגוע בבטחון ישראל, אלא גם כזה ש"יכול לפגוע ביחסי החוץ שלה". כפי שלמדנו לאחרונה, גם בקשת מידע על רכוש הוואקף ביפו יכולה להיחשב כ"פגיעה ביחסי החוץ של ישראל".

2. חמור אפילו יותר, מורחב השימוש במעצר מנהלי (עמ' 97). לראשונה, הוא יוצא מגבולות תקנות שעת חירום ונכנס לכלל המשפט הישראלי הנורמטיבי. מעתה, השימוש בו מותר גם שלא "בשעת חירום" (החוק החדש מבטל את הסעיף המגביל הזה – סעיף 1 – בחוק סמכויות שעת חירום (מעצרים)). עד כה השימוש בו היה מוגבל, במידה רבה, לתחומי השטחים הכבושים, והשימוש בו בתחומי מדינת ישראל, או כלפי אזרחי מדינת ישראל, היה מצומצם ובמשורה. הפיכתו לחלק מן החוק הנורמטיבי תהפוך אותו לשגרתי הרבה יותר. המעצר המנהלי יוצר אזור דמדומים חוקי, שבו אפשר להחזיק אדם במעצר, שנים על גבי שנים – הארכה אחרי הארכה – מבלי להוכיח את אשמתו או אפילו מבלי לאפשר לו להוכיח את חפותו. מעצר מנהלי הוא מעצר שמתבצע ללא ראיות מספיקות להליך פלילי, כלומר שהוא יישען כמעט תמיד על "חומר סודי". אחרי הכל, אם היו ראיות נגד החשוד, לא היה צורך במעצר מנהלי.

3. החוק החדש מאפשר (שם) שורה של הגבלות אחרות, לתקופה של שישה חודשים, כנגד חשודים בטרור, וזאת ללא אפשרות של הגנה: הגבלת יציאה מאזור מסוים; איסור שהיה באזור מסוים; איסור יציאה מהארץ; חובה לעדכן את המשטרה על תנועותיו; חובה להפקדת דרכון; איסור להחזיק ב"חפצים מסוימים" או לקבל "שירותים מסוימים"; איסור מגע עם אדם או קבוצת אנשים; הגבלות עיסוק; או הסעיף הכוללני שאומר "או כל הגבלה אחרת המתחייבת מטעמי בטחון המדינה או בטחון הציבור".

השילוב של שלושת הסעיפים הללו הוא קטלני למדינה דמוקרטית. מעצר ללא עורך דין הוא כלי שמטרתו אחת: שבירת הנחקר והשגת הודאה. הכלי הזה עובד. במקרה האחרון שראינו, זה של אמיר מח'ול, נאלצה התביעה להודות לאחרונה בחירוק שיניים שאין לה כל ראיה כנגד מח'ול שאיננה הודאתו. היא לא מצאה כל ראיה במחשביו שהוחרמו, או במאות השעות של האזנה לו. נזכיר שוב את מספר הזיכויים במשפטי זוטא בישראל, שבהם נטען שההודאה הוצאה מהחשוד בעינויים: אפס.

ואם זה לא היה מספיק, שר הבטחון (או הרמטכ"ל!) רשאי מעתה, על פי שיקול דעתו, לזרוק אזרח ישראלי למעצר מנהלי, והראיות כנגדו יהיו סודיות. הוא גם רשאי לוודא שהאיש יפוטר או לא יוכל להתפרנס, שהוא לא יוכל לעזוב את הארץ שבה הוא נרדף בלי אפשרות להתגונן, או לא יוכל להפגש עם ידידיו. הסעיף האחרון מתקרב מאד לנוהל ה"נידוי" המושמץ של המשטרה החשאית הדרום אפריקנית, שאיפשר מעצר בית תוך מניעת מגע של החשוד עם קרוביו וידידיו, ללא משפט. לכל היותר, יותר לחשוד שימוע בנוכחות שר הבטחון (או הרמטכ"ל) וזאת, אם ירצה השר (או הגנרל) לאחר המעצר.

החשוד יוכל לאחר מכן לערער על הצו לבית המשפט המחוזי, אבל יש לי הרגשה עמומה שהתיק יגיע משום מה לבית המשפט המחוזי בפתח תקווה, לפני השופטת עינת רון. איכשהו, דברים כאלה פשוט קורים. החוק מכיל שורה של סעיפים בעייתיים ומעצבנים אחרים, אבל אחרי מה שצוין למעלה, הם שוליים.

עכשיו, תאמרו, רגע, אתה רץ. מי אמר ששר הבטחון (או הרמטכ"ל) אכן יוציא צו כזה? מי אמר שהוא לא יסתכל על החומר החשאי בשאט נפש, יסרב לשמש כחותמת הגומי של יובל דיסקין, ויגלגל את השב"כ מכל המדרגות? שתי תשובות. קודם כל, לא יכול להיות שחירותו של אדם תהיה תלויה בשיקול דעתה של דמות פוליטית. ושנית, אני לא יכול לחשוב כרגע ולו על מקרה אחד שבו השב"כ ביקש צו מעצר מנהלי משר בטחון ולא קיבל אותו. אם החוק הזה יעבור, חירותו של כל אזרח תהיה מוטלת בסכנה ברגע שהוא יעצבן את השב"כ, ואפילו ההגנות הרעועות שהיו כאן עד כה לא יעמדו לו.

הסכנה, כמובן, לא שווה. רוב האזרחים הציונים הטובים, שמהללים את צה"ל ומאמינים לשב"כ ללא חקירה ודרישה, לא נמצאים בסכנה. בדרך כלל. אבל אזרחים ספקניים יותר, ביקורתיים יותר, כאלה שיחסם לציונות בעייתי, ידעו מעתה שאפשר, בהינף מקלדת, לבטל את שארית זכויותיהם. זו, מותר לחשוד, מטרתו של הארגון שהודיע שמטרתו היא "סיכול חתרנות", גם כאשר החתרנות הזו חוקית ומיועדת להשפיע, בדרכים חוקיות ובלתי אלימות, על פניה של מדינת ישראל. אסור, בקצרה, שהחוק הזה יעבור.

והוא יעבור, כמובן.

תיקון:

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הטבק והאלכוהול. אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להודות לתורם.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • טל

    אכן פוסט חשוב. אחת מהצעות החוק המסוכנות ביותר של ממשלת נתניהו-ליברמן-ישי. ויש הרבה מתחרים.

  • איך אומר איש חכם אחד שאני מכיר? יהיה רע יותר.

    • ygurvitz

      אכן.

  • אלמוג

    הגדרה של פעילות טרור כ"פגיעה בסמלי שלטון" מקוממת, אבל בניגוד להפניה שלך, לא הצלחתי למצוא אותה בעמוד 6 של החוק.
    איפה פספסתי את זה?

    • ygurvitz

      סעיף 3 בעמוד 6 של מסמך ה-PDF.

      • אלמוג

        תודה, הקטע של "פגיעה ברכוש שעלולה לפגוע במוסדות השלטון או בסמליו" חמק מעיני.

        שמתי לב גם ל"פגיעה חמורה בכלכלת המדינה". (הכשרת הקרקע להגדרה חוקית של "טרור כלכלי"?)

        • ידידיה

          אני לא מבין איך שריפת דגל ישראל מתאימה לסעיף הזה (אלא אם שרפת דגל שאינו שייך לך).

          • אזרח

            צודק, כתוב במפורש "פגיעה ברכוש שעלולה לפגוע במוסדות השלטון או בסמליו".

            • אלמוג

              אני לא משפטן, ואני מבין שזו טיוטת חוק, אבל נראה לי שמה שדרוש כדי ששריפת דגל תתאים לניסוח הזה, הוא הגדרת המושג "פגיעה בסמלי שלטון" באופן מתאים.
              כרגע זה באמת מעורפל.

              • ידידיה

                מה שאני אומר הוא שגם אם דגל הוא סמל שלטון, שריפת דגל בהפגנה אינה "פגיעה ברכוש". דוגמה מתאימה תהיה שריפת דגל שנמצא במקום ציבורי, וגם אז נדרשת עמידה בתנאים האחרים (כמו כוונה להטיל פחד על הציבור או להניע את הממשלה לפעולה או להימנעות מפעולה).

                • ידידיה

                  במילים אחרות, הניסוח של יוסי עלול להטעות. החוק לא מאפשר להגדיר פגיעה בסמלי שלטון כפעולת טרור, אלא פגיעה ברכוש שעלולה לפגוע במוסדות השלטון. בניגוד לכתוב לעיל:

                  החוק… מאפשר להגדיר כפעולת טרור גם "פגיעה בסמלי שלטון"

                • ידידיה

                  *או בסמליו

                • אלמוג

                  אני גם חושב שהניסוח בפוסט של הסעיף הזה לא מדוייק, אבל במשפט "פגיעה ברכוש שעלולה לפגוע במוסדות השלטון או בסמליו" מדובר על פגיעה ברכוש כלשהו, לווא דווקא ששייך לשלטון, למשל דגל ששייך לי.

                  הערפל הוא סביב פגיעה בסמלי שלטון, שמופרד ב"או" מ"מוסדות שלטון", ולכן אני חושב שהגדרת "פגיעה בסמלי שלטון" היא המפתח לפירוש החוק.

                • ידידיה

                  לאלמוג (אי אפשר להגיב ישירות לתגובה שלך) – נו באמת. להגיד שאפשר לפרש "פגיעה ברכוש" בתור "פגיעה ברכוש כלשהו, גם שלי" זה גובל בחוסר יושר אינטלקטואלי. טוב יעשה יוסי אם יתקן את הפוסט.

          • כמדומני ובלי קשר לחוק הנ"ל שריפת דגל ישראל כבר היום נחשבת כעבירה על החוק.

  • על פניו, נראה שמדינת ישראל החליטה להנחית את התשתית החוקית/ביצועית שהיא מפעילה על הפלשתינים – גם על אזרחי המדינה היהודים.

    אני לא רואה הבדל מהותי בין הוראות החוק המוצע ומצב החיים של תושבי-ישראל-שאינם-יהודים.

    אמנם אני תומכת מאוד בהשוואת תנאים עבור כל תושבי פלשתינה/א"H, אבל איך אומר זאת, לא זו היתה השוואת התנאים שייחלתי לראות.

  • חרטא ברטא

    איך משפט כמו
    "שנית, שר הבטחון מוסמך, על פי שיקול דעתו הבלעדי, להכריז על ארגון כעל ארגון טרור (שם, עמ' 9). אמנם, מומלץ בהמשך שהוא לא יעשה זאת ללא בקשת ראש שירות בטחון כלשהו (עמ' 10). אבל בשום מקום אין לחברי הארגון יכולת להתגונן."

    עם הטקסט המקורי של התזכיר:

    "מוצע לקבוע את תנאי הסף להכרזה ע"י שר הבטחון, והוא בקשה שהוגשה לו ע"י ראש של רשות בטחון באישור היועץ המשפטי לממשלה……דרישת האישור של דרג מקצועי בכיר, בנוסף לעצם הגשת הבקשה ע"י ראש רשות הבטחון נועדה להבטיח בקרה על רמת הראיות המוגשות…..לאור ההשלכות שיש ע"פ המוצע על הארגון, על חבריו על רכושו ועל אנשים שבאים במגע עימו"

    כלומר – לשר הביטחון אין שיקול דעת בלעדי. אם היועמ"ש לא מאשר, שר הבטחון אינו יכול לצאת בהכרזה. ומדברים כאן על *דרישת סף* ולא על "המלצה".

  • מיכל

    בפסקה הרביעית בין "ועמותות" ו"פתאום" חסר סימן פיסוק.
    בשורה החמישית בשורה האחרונה כתוב "עתותה" במקום "עמותה"

    מתנצלת מראש על הקטנוניות, אבל עושה רושם מפוסטים קודמים שאתה מעריך תיקוני הגהה 🙂

  • מיכל

    סליחה, בפסקה החמישית ולא בשורה החמישית

  • את מה שהם עושים לואנונו היום הם יעשו לנו מחר.
    ובעיתונים דממה.

    צריך דרכון זר לא בשביל לברוח מפה אלא כדי שיהיה אפשר להשאר כאן ויהיה איזה שגריר שיבוא לבקר מדי פעם כשיזרקו אותנו לקלבוש.

  • מיכאל

    וגם הנגב עוד יהיה פוירח!

  • עדו

    אה, כלומר עמותה כמו 'עטרת כהנים' יכולה להימצא לפתע תחת הגדרה של 'אירגון טרור' ? אולי יהיו לך שותפים מפתיעים בהתנגדות לחוק הזה.

  • ש.

    האם שריפת דגל היא פעולת מחאה לגיטימית?

    • דור

      כן.

  • ש.

    שריפה של אלו מהפריטים הבאים לגיטימית בעיניך ואלו לא, ומדוע?
    1. דגל
    2. ספר
    3. דף ועליו המנון של גוף מדיני
    4. דף ועליו תפילה דתית

    • עומר

      שריפה של כולם לגיטימית, כמובן. צודקת – אני מתקשה להאמין, וקיצונית ללא ספק, אבל לגיטימית.

    • גיל ב'

      שריפה של כל אחד מהפריטים האלו לגיטימית. עצם הלגיטימיות של פעולה לא אומר כלום על מבצע הפעולה. אני יכול לחשוב שחרדי ששורף עותק של "מוצא המינים" של דרווין הוא פרימיטיבי וחסר תרבות אבל זו עדיין זכותו המלאה לעשות זאת.

      • ש.

        כנראה שאנחנו מבינים אחרת מחאה. שריפה של כל אחד מהפריטים האלה היא פעולה פוליטית אלימה שאחריה אין דיון ואין תקווה.
        האם הייתם במעמד בו לשם מחאה שרפו דבר מה?

        • זה עדיין לא הופך אותה לטרור.

        • עדו

          כן, אנחנו מבינים אחרת מחאה, זו דמוקרטיה אתה יודע, כל אחד מבין דברים בצורה שונה, השאלה היחידה היא האם מותר להגדיר אותו כטרוריסט בגלל שהמחאה שלו לא מובנת לך. ואם בהפגנה שמאלני קורא לימני 'פשיסט' והימני עונה לו 'בוגד' זה באמת לא יפה אבל זה לא טרור (למרות שיש יותר סיכוי שמישהו ירצח את השמאלני בגלל שהוא 'בוגד' )

        • גיל ב'

          אני נזכר בחיים הרצוג בהיותו שגריר באו"ם קורע את נייר החלטת האו"ם המשווה בין ציונות לגזענות. האם לדעתך זו "פעולה פוליטית אלימה שאחריה אין דיון ואין תקווה"?

          הכל תלוי בהקשר. אבל בכל מקרה העובדה שמישהו הוא (בעיני) קיצוני, פרימיטיבי, חסר תרבות או סתם אידיוט לט גורעת מזכותו לשרוף כל פריט ששייך לו. כמובן בהנחה שלא מדובר בסכנת שריפה. לשרוף ספר זה בסדר, לשרוף את הבית שלך, לא כל כך…

    • ידידיה

      תלוי איפה אתה ומה שרפת. למשל, בארה"ב שריפת הדגל מוגנת בחוקה. אבל על שריפת קוראן עלולים לעצור אותך.
      http://news.walla.co.il/?w=/9/1731560
      גם בצרפת ובבריטניה.
      http://www.english.rfi.fr/visiting-france/20101004-french-police-arrest-man-over-koran-burning-video
      http://www.telegraph.co.uk/news/newstopics/religion/8020296/Six-arrested-in-Gateshead-over-Koran-burning.html

      • ג'ו

        אין בכתבה בוואללה אף עצור על שריפת קוראן. דבר שכמובן מוגן בתיקון השני לחוקה

        • א.ה.

          כן ולא. הכל תלוי בקונטקסט.

          שריפת קוראן בשטח הפרטי שלך (כפי שכמעט היה בפרשה האחרונה) מותרת. שריפת קוראן (או צלב בוער, לצורך העניין) בשטח ציבורי או בשטח של מישהו אחר יכולה להיחשב כשהסתה לאלימות/גזענות, ובהחלט יכולים לעצור אותך עליה.

          זה תלוי בקונטקסט.

          • ג'ו

            העובדה שאף אחד לא נעצר לא תלויה בשום קונטקס.

          • איתי

            אתה טועה, ואם תתבונן טוב תראה שאת הכומר מפלורידה תכננו לשפוט על שריפה ללא רישיון ולא על הסתה. מכאן ששריפת קוראן במרחב הציבורי האמריקאי מוגנת ע"י זכות חופש הביטוי.

            • ידידיה

              "המפגין ששרף את הדף מהקוראן נעצר זמן קצר לאחר מכן."
              עצרו אותו על משהו אחר?

              • איתי

                אם אתה מדבר על הבחור מניו-יורק הוא מעולם לא נעצר
                אם אתה מדבר על מישהו אחר, אני לא מודע לזה

                • ידידיה

                  כן, אני מדבר על המפגין מניו-יורק. האם וואלה משקרים?

                • ידידיה

                  איתי, האם יש תשובה לשאלתי – האם וואלה משקרים כשהם כותבים "המפגין ששרף את הדף מהקוראן נעצר זמן קצר לאחר מכן." בכתבה הזו?
                  http://news.walla.co.il/?w=/9/1731560

        • בתיקון הראשון. התיקון השני מדבר על הזכות לשאת נשק.

    • א.ב.

      רק לחדד את הנקודה,
      לשרוף ספר יכולה להיות פעולת מחאה, והיא חלק מזכויות הבסיסיות של האדם. כולל שריפת ספרי קודש.

      שריפת הספרים של הנאצים ב33 היא אחרת מיסודה, משום ששם השריפה הייתה לא כמחאה אלא חלק מניסיון להשמיד באופן פיזי (לא סימלי) את כל הספרים שבעיניהם היו לא תקינים.
      במילים אחרות, אתה יכול לשרוף את התנ"ך כמחאה, אבל לא לשרוף או לדרוש לשרוף את כל ספרי התנ"ך שבעולם, כי…

  • yankel

    צודקת שונרא לעיל. מדובר רק במיסוד והרחבת הטווח של הסטנדרטים המופעלים משנים שנימא כנגד פלסטינים.

    זה ממקד היטב את האבסורד של היות "אדם נאור" (שמאלני, בלשון העם) במדינת ישראל דהיום:

    מאבק בחוקים מסוג זה במדינת כל-אזרחיה-היהודים, אינו מאבק על זכויות-אזרח אוניוורסליות אלא מאבק על הפריווילגיות השמורות ל"גזע-אדונים" מיוחס.

    • עדו

      אבל יש פה בעיה קטנה, לפי החוק הזה אם חבורת מתנחלים מתארגנת בקביעות להדוף נסיונות של פינוי מאחזים של צה"ל או לחסום צמתים אז הם גם עלולים להיכנס להגדרת החוק כ'ישות טרוריסטית'.

      • עדו

        אופס, אני רואה שהבנתי אותך לא נכון, תתעלם.

      • עלולים, אבל לא ייכנסו כמובן.

  • נחום

    המילה "לגיטימית" בהקשר הזה עשויה להטעות. אני עשוי למתוח ביקורת על מחאתו של האחר, ולהתנגד למחאתו בתוקף. במהלך ביקורתי והתנגדותי, אני עשוי להשתמש כנגדו בכינויי גנאיובביטויים חריפים, כולל לכנות את נחאתו "לא לגיטימית". אני עדיין אתנגד למאסרו של אותו אדם בגין מחאה זו, גם אם היא פוגעת עמוקות בי וברגשותיי, ואיאבק למען חירותו וחופש הביטוי שלו. נראה לי שבמהות הדברים, מר גורביץ מכים איתי (אם כי סביר שיחלוק על השימוש שעשיתי כאן במונח "לגיטימי").

    • נחום

      מכים = מסכים

  • דוד

    שאלת תם: כתבת שלא ידוע לך על מקרה בו השב"כ ביקש צו מעצר ולא קיבל אותו משר הבטחון. השאלה שלי היא האם היינו יודעים בכלל אם דבר כזה היה קורה? או שמדובר בחומרים שלגביהם ישנה האפלה מוחלטת?

  • שני

    הפוסט שלך מעמיק וחשוב אבל הבנת ההקשר של התזכיר מאוד בעייתית. כמה הבהרות: ראשית, כתבת שהכנסת שוקלת את החוק, אבל כאשר בכותרתו של מסמך כזה כתוב "תזכיר" הכוונה היא שהנושא נדון עדיין בממשלה ולא הפך עדיין להצעת חוק שנדונה בכנסת. בין השלב שבו מפורסם תזכיר ועד השלב שבו הוא הופך להצעת חוק (ובכלל לחוק), יכולות לעבור עוד שנים ולמעשה יכול להיות שהתזכיר לא יגיע אפילו אל הכנסת. למעשה פרסום התזכיר הוא פעולה חיובית שעושה הממשלה כדי להזמין ביקורת והערות כפי שעשו האגודה לזכויות האזרח וטוב עשו.
    שנית, כיום כל הסמכויות שכתבת עליהן כבר נתונות (והרבה יותר מזה) בצורה כמעט בלתי מוגבלת לשר הביטחון ולמנגנוני הביטחון, ההסדרים הקיימים היום קבועים בהוראות לשעת חירום (משנת 1945!) שהזכרת והם ללא ספק תעודת עניות למדינת ישראל שעדיין משתמשת באופן יומיומי בסמכויות כל כך אנרכרוניסטיות. אלא שעד היום גורמים שונים ובעיקר רשויות הביטחון טירפדו כל אפשרות לחוקק חוק כזה כי הם ידעו שברגע שהנושא יעלה לדיון הם יצטרכו לוותר ולהתפשר על הרבה סמכויות. חשוב גם לזכור שבעקבות מה נקרא "המהפכה החוקתית" וחוקי היסוד משנות ה- 90, כל חוק שנדון היום בכנסת חייב לעמוד בסטנדרטים גבוהים הרבה יותר מאלו שהיו בשנת 1945…
    כלומר עצם הבאת החוק לדיון בכנסת, אם הוא אכן יובא לדיון בכנסת, הוא דבר חיובי כי כך תינתן לכל נבחרי הציבור ולגופים (כמו האגודה לזכויות האזרח) שחרדים לזכויות האדם בישראל ההזדמנות לעצב מחדש את המדיניות שלפיה פועלים מנגנוני הביטחון. ברור שבתהליך הזה ילקחו הרבה סמכויות שיש היום למנגנוני הביטחון והסמכויות שישארו בחוק יהיו מוגבלות בהרבה. זוהי הנקודה החשובה שלא ציינת בפוסט שלך.
    למרות כל זה, הביקורת שלך והחרדה שלך מהאופן שבו ייושם החוק מוצדקות וכמובן תמיד נשאלת השאלה מי מפעיל את החוק ואם הממשלה לא תעשה בו שימוש זהיר ובתי המשפט לא ידעו לרסן אותה, יכול להיות שהחוק לא יביא לשום שיפור במצב הקיים.
    בכל זאת, צריך לזכור שעצם הבאת החוק לדיון ציבורי והפיכתו להצעת חוק ובסופו של דבר לחוק, היא דבר ראוי ששעתו הגיעה.

    • עדו

      כלומר, ישנו תחום פרוץ שהחקיקה בו מאד לא ראויה ורוצים להסדיר אותו סוף סוף. מה הצעד הראשון בהסדרת הסמכויות של המדינה לגבי מאבק בטרור ? נכון, חוק שהוא עוד יותר גרוע מהמצב הקיים.
      בהחלט ייתכן שאת צודקת ומדובר פה בהתמקחות בשיטת השוק – המערכת מציעה חוק דרקוני כדי שאחרי הרבה וויכוחים היא תקבל קצת פחות מזה, עדיין העובדה היא שההצעה הראשונה שנמצאת על השולחן רומסת ברגל גסה את זכויותיו של כל אזרח מרגע שהמילה 'טרור' נזרקת לחלל האוויר.

      • שני

        אני לא מסכימה איתך, טרור הוא לא סוגייה פשוטה, מדינות רבות שהיינו שמחים להיות דומים להן בתחום של זכויות האדם הבינו בעשורים האחרונים שצריך לאפשר מבחינה חוקית לנקוט באמצעים חמורים כדי להילחם בו. להניח שכל שלילת זכויות שניתנת בחוק היא פסולה מעיקרה, זו טעות. צריך לבדוק לעומק מה בדיוק מעניק החוק ואיך בדיוק אפשר להוציא לפועל את הסמכויות האלו (שים לב למשל להערה מס' 5 שעוסקת בשאלה איך שר הביטחון מכריז על ארגון כארגון טרור).
        חוץ מזה מעבר למילות החוק, או במקרה הזה התזכיר, צריך לזכור שאם בתי המשפט בארץ ישכילו, כמו שהם עושים לא פעם ולא פעמיים, להבהיר לרשויות הביטחון שהם יפסלו החלטות שהם קיבלו מתוקף הסמכויות שנותן להם החוק בצורה חסרת אחריות, זוהי מסננת חשובה שמביאה את הגורמים השונים לנהוג ביותר ריסון.
        אני לא מנסה לצייר תמונה אידיאלית, ואני חשדנית כלפי השב"כ וחבריהם לא פחות מרוב המגיבים כאן. אבל הכל שאלה של פשרות ומאזני כוח, אי אפשר למנוע כל אפשרות לנקוט בפעולות נגד ארגוני טרור – השאלה היא רק איך.

      • שני

        ואגב – להרגיעך, שום חוק שיכתב בזמן הזה (אפילו עם הממשלה הזו) לא יכול להיות גרוע יותר מההוראות לשעת חירום או "מהמצב הקיים"…!

  • עמי

    יוסי, אני נהנה מהתוכן שאתה כותב , ואם זה לא היה אסור אף הייתי מסכים עימו.

    שאלה משפטית. האם מותר לי לתרום לקרן שלך (טבק ואלכוהול) או שאקט התרומה מסכן את מעמדי החוקי?

    • ygurvitz

      שאלה קשה. אם חוק החרם יעבור, מאחר והבלוג הזה מעודד חרם על מוצרי ההתנחלויות, עשויה להיות משמעות משפטית לתרומה שלך. עם זאת, אני מבטיח לסייע לך כמיטב יכולתי בהשגת מקלט מדיני.

  • Pingback: סוכן זוטר, מקסימום לבלר » צונאמי ציוני()