מאמר דעה שפורסם בסוף השבוע האחרון ב-ynet, תחת הכותרת "תפסיקו לאיים עם הדמוגרפיה", יצר דיון מחודש בשד החביב על כולנו. הכותב, יורם אטינגר, מנסה לענות במאמר לטענות, העולות בעיקר בחוגי המרכז-שמאל, שלפיהן התרבותם של הפלסטינים תהפוך אותם בסופו של דבר לרוב בין הים לירדן. התגשמותו של ה"איום הדמוגרפי", במילים אחרות.

התשובות של אטינגר מוכרות – הנתונים שמספקים הפלסטינים מופרכים, מקורות העלייה היהודית טרם יבשו, וכן הלאה. כמה גולשים הציגו בתגובות נתונים סותרים, כדי להוכיח שהאיום הדמוגרפי דווקא שריר וקיים. גם הטיעונים שלהם מוכרים. מעטים מהמשתתפים בדיון הזה שמים לב לשיח המעוות שהם יוצרים – שיח שסותר עקרונות בסיסיים הנוגעים לכבוד האדם וליחסים התקינים בינו לבין המדינה.

החברה היהודית בישראל של 2010, בניגוד לזו של שנות ה-50 (שלא לדבר על החברה לפני קום המדינה), היא כבר איננה "חברה בבנייה", שהייתה זקוקה למהגרים רבים כדי להתבסס. במצב הנוכחי החברה אמורה להתייחס לפרטים בתוכה, וגם מחוצה לה, לא כמי שנועדו לבנות אותה, אלא כבני אדם שהם, קודם, כל, בעלי זכויות ורצונות משלהם.

וכאן בדיוק השיח הדמוגרפי נכנס לתמונה, ומקשקש עליה בטושים זוהרים.

דוגמה ראשונה לכך, הנוגעת דווקא לאוכלוסיה היהודית, אפשר למצוא במאמר עצמו: מדוע אתם מודאגים מהאפשרות של היפסקות העלייה, שואל הכותב. הרי די בגל אנטישמי באירופה, או במשבר כלכלי – והופ, נקבל חיזוק בדמות עולים רבים נוספים. במילים אחרות – העיקר שהעולים יגיעו, מה זה משנה למה.

בטיעון זה מנטרל אטינגר להפליא את משמעותם הלא-משמחת-במיוחד של גלי אנטישמיות ושל משברים כלכליים עולמיים. במידה רבה של ציניות הוא הופך את הסבל שהם גורמים ליתרון, בשם הדמוגרפיה הקדושה. טיעון דומה, בכיוון ההפוך, מושמע לעתים קרובות נגד מי שבוחרים להגר מהארץ, וכביכול מפקירים אותה. בשני המקרים מתעלמים הטוענים מרצונם הלגיטימי של פרטים ומשפחות לחיות את חייהם בצורה הטובה ביותר שניתן, והופכים אותם לכלים שנועדו לשרת את המטרה העליונה – שיהיו יותר יהודים מערבים בין הים לירדן. לא צריך להיות מומחה ללוגיקה כדי לשים לב שהטיעון הזה מציב את הכלל מעל הפרט, בניגוד מוחלט לכל כללי החשיבה הדמוקרטית והליברלית.

אבל האם המטרה הזאת באמת כל כך חשובה? מדוע זה חשוב אם בשטחים המכונים יהודה ושומרון יש 2.5 מיליון פלסטינים, או שני מיליון בלבד? מה זה משנה האם סך האוכלוסייה הערבית/פלסטינית בישראל ובשטחים הוא 40%, או 52%? הלא רוב הציבור הישראלי, משמאל ומימין, מסכים שהמצב שבו ישראל שולטת בחיי הפלסטינים בשטחים, במישרין או בעקיפין, מבלי להעניק להם זכויות אזרח – הוא מצב רע, שצריך לשנות. רבים, כמוני, תומכים בהקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל, ואחרים תומכים בפתרון של מדינה אחת, אשר אופיה המוצע תלוי במציע.

ואם רובנו מסכימים שנעשה עוול לפלסטינים, ושאותו עוול מזיק גם למדינה, מה זה משנה אם הקבוצה שסובלת מהעוול היא רוב, או מיעוט? האם הפגיעה בטיבטים בסין הייתה חמורה פחות מהפגיעה באוכלוסיה השחורה בדרום אפריקה בימי האפרטהייד, רק כי הם היו מעטים? אפשר אמנם לנסות ולטעון שכאשר הפלסטינים יהפכו לרוב, הם יוכלו לקבוע את אופייה של המדינה באמצעות לחץ בין-לאומי. אבל זאת רק בהנחה שהכיבוש יימשך. והכיבוש בכל מקרה אינו צריך להימשך.

גם במסגרת הפתרונות המוצעים לסכסוך הישראלי-פלסטיני, השיח הדמוגרפי ממשיך לככב, למרבה הצער. נכנסתי לא מזמן לוויכוח סוער באוטובוס עם בחור דתי: הוא תמך בסיפוח השטחים ובאזרוח הפלסטינים, תחת מדינה המוגדרת כיהודית. "ואיך הם יתפקדו וירגישו כחלק ממדינה יהודית?", שאלתי. "אנחנו נסתדר עם האיום הדמוגרפי", ענה לי הבחור, וציין, בדומה לאטינגר, ש"כל המחקרים מראים שאנחנו יולדים יותר ויותר, והם פחות ופחות". דיונים אחרים שיצא לי להיות עד אליהם, או להשתתף בהם, עסקו ב"בעיה הדמוגרפית" שהערבים המתגוררים בישראל עשויים להוות אחרי הקמת המדינה הפלסטינית. 

שני סוגי הדיון הללו מפספסים נקודה בסיסית: מדינה דמוקרטית אינה יכולה להיחשב לכזאת, ולהתייחס לאוכלוסיה המהווה חלק ממנה כאל איום, רק בשל שיוכה האתני. כן, גם אם מדובר בערבים. התייחסות כזאת גוזרת שאותם אזרחים יקבלו יחס סוג ב' – יחס שהערבים המתגוררים בישראל אכן מקבלים, בהיותם, במקרה הטוב, רצויים פחות. אם הפתרונות לסכסוך הישראלי-פלסטיני ישאירו על כנה את ההתייחסות הזאת לאוכלוסיה הפלסטינית, ואף יחמירו אותה – אז הם יהיו זמניים בלבד, ולא באמת יעזרו לבנות כאן דמוקרטיה במלוא מובן המילה.

אפשר להתווכח על הפתרונות המוצעים, אבל כולם צריכים לקחת בחשבון את אותו עקרון שהצגתי כאן: בני אדם הם אינם כוח אדם.

והערה קטנה לסיום: אפשר לנסות ולהחיל את כל מה שכתבתי כאן גם על האוכלוסייה החרדית, אם מתעלמים מהעובדה שמדובר בסיפור אחר לגמרי. החרדים, כידוע, אינם קבוצה אתנית, אלא קבוצה דתית שברובה המוחלט שוללת לחלוטין את עקרונות הדמוקרטיה הליברלית, ואף את זכותה של המדינה להתקיים. הסכנה נעוצה בדעותיהם ובמעשיהם, ולא במוצאם, ועליית שיעורם היחסי באוכלוסיה בהחלט מדאיגה בעיני.

דור צח הוא כותב בלוג השירה "קירות חמים" – http://kirot.blogspot.com/

(דור צח)