סטטוס קוו ואדיס
בג"צ דן אתמול שוב בפרשת קווי השפלת הנשים, המכונים בעגה החרדית "קווי מהדרין". כרגיל כשבג"צ לא רוצה לפסוק – הוא נזקק לחמש שנים כדי לקבוע שהשימוש של צה"ל במגנים אנושיים אסור – הדיון נמשך שנים: הוא החל ב-2007. במהלך הדיון, הציע אליוקים רובינשטיין "לחכות להכרעת השר", כשהכוונה היא לשר התחבורה ישראל כץ. נציגי השר הודיעו כי הלז בוחן את הסוגיה בניחותא, ובכוונתו להגיע להחלטה בנובמבר, אחרי החגים, אולי. החפזון, אומר כץ, הוא מהשטן. טוב, נו, הוא לא אשה, למה שיבער לו?
אז רובינשטיין רצה – וכששופט עליון רוצה, העותרים בדרך כלל מבינים את הרמז – שהדיון יידחה באיזה ארבעה-חמישה-18 חודשים. מה בוער? אבל כץ, אחרי הכל, כבר הביע את עמדתו. הוא אמר בינואר השנה בבג"צ – כך שרובינשטיין היה צריך לזכור את זה – שעמדתו היא שצריך לאפשר "קווי מהדרין" על בסיס "הסדרים וולונטריים", אך אסור שהמדינה תקבע כך בחוק. כלומר, צריך לקבל את דרישות הבריונים החרדים ולאפשר תחבורה ציבורית שמפלה נשים בכספי ציבור בישראל.
לרובינשטיין היתה סיבה טובה לזכור את הדברים: העמדה של כץ בינואר 2010 התבססה… על עמדתו של רובינשטיין בינואר 2008, שנתיים קודם לכן, בה קבע כי "כי אין פסול באוטובוסים שבהם יש הפרדה הבאה להיענות לצרכי הציבור החרדי, אך לא ניתן לקבע זאת בחוק". המממ! כלומר, רובינשטיין בועט לכץ, כץ בועט לרובינשטיין, רובינשטיין בועט לכץ חזרה.
די ברור למה העמדה הזו מקובלת על רובינשטיין: הוא יהודי חובש כיפה וחובב אידישקייט. "קווי המהדרין", שמתפשטים כמו ארבה – למשל, כל הקווים למירון השנה היו קווי "מהדרין" – לא באמת מטרידים אותו. הוא בעד זכויות נשים, כמובן, אבל קצת יותר בעד זכויות גברים אורתודוקסים.
לכאורה, קשה קצת יותר להבין מה לישראל כץ, יהודי חילוני שגדל על ברכי אוכל השרצים אריאל שרון, ולכל הסיפור הזה. ואז נזכרים שכץ הוא פוליטיקאי, שיש לא מעט חברי מרכז חרדים בליכוד, ושכץ לא רוצה למצוא את השם שלו מופיע בכל מיני פאשקווילים. בשביל מה לו? מצד שני, הוא גם לא רוצה להיות חתום על החלטה שמפלה נשים, למקרה שאיזו פמיניסטית ליכודניקית – מירי רגב? – תרכב על הסיפור נגדו. הוא רק רוצה למשוך זמן. הקדנציה של ממשלה ישראלית, כידוע, קצרה למדי ואולי הוא יוכל לגמור אותה בלי שיצטרך לגעת בתפוד הלוהט הזה. אז לכמה נשים יהיה רע. נו, הן כבר היו צריכות להתרגל.
שמעון שטרן, דובר ועדת הרבנים לענייני תחבורה – מסתבר שיש דבר כזה – אמר בתגובה כי "הכל קנטרנות וצביעות. אותם ארגונים צבועים מקהילת הקרן החדשה לישראל, שאינם משתמשים בתחבורה ציבורית, תומכים בגולדסטון, בהכרה בחמאס ובהחרמת ישראל בעולם – הכל בשם הסובלנות, ובמוסר כפול מנסים לכפות על הציבור החרדי גם היכן ישבו באוטובוסים המשרתים אותם, וזאת בניגוד לרצונם המצפוני ולנהוג בארץ כבר 16 שנה".
חשבתי, כשראיתי את הטקסט הזה אתמול, לכתוב עליו, ותהיתי מה בעצם יש לומר: הטקסט הרי אומר הכל. על מה נדבר? על האופן שבו מסע ההסתה של פאשיסטי "אם תרצו" חלחל גם אל החרדים? על החוצפה שבטקסט כזה מצד אדם שמנהיגי הציבור שלו לא מוכנים, גם היום, להכיר דה יורה במדינת ישראל (יש סיבה למה החרדים האשכנזים נשארים רק סגני שר)? על השקר המובהק שנוצר כשחרדי מדבר על מצפון?
ואז נזכרתי שכבר קראתי את הטקסט הזה איפשהו. זוכרים את הדמות הפיקטיבית "נעמי בן עמי, מהארגון הלא קיים "שדולת הנשים העולמית למען התחבורה המוסדרת"? גם היא התייחסה לתביעה כאל "הרפתקה זו של התנועה הרפורמית בשליחות 'הקרן החדשה לישראל'". מעניין.
אבל כשרובינשטיין מסייע בשקט לחרדים להפוך את "קווי המהדרין" לסטטוס קוו – איך נבוא עכשיו, הוא יאמר ב-2014, ונעקור מנהג רב שנים? – הוא מתעלם מהפיחות המואץ במעמדה של האשה בחברה החרדית, פיחות שמואץ בדיוק כאשר מתברר שהאשה היא המפרנסת של הבית החרדי: האגו הגברי של אנשים שחונכו שנשים הן נחותות מתנגש עם העובדה שהם חיים על פרי עמלה. כשהחלו קווי המהדרין ב-1999, לא היו רחובות עם מדרכות מופרדות לגברים ונשים; היום יש. כשהסתבר, בעקבות פרשת "אמא טאליבאן" לפני כשנתיים, שיש נשים חרדיות ששמות על עצמן מקבילה לצ'אדור, הרבנים יצאו נגד התופעה – אבל היום יש כבר פאשקווילים של הבד"צ החזק של העדה החרדית, שדורשים מנשים לכסות את רוב גופן, ואחרים אוסרים עליהן גם לשוחח בסלולר. ומה שמתחיל עכשיו אצל העדה החרדית, יחלחל תוך זמן קצר גם אל החרדים "הרגילים", ואחרי זמן נוסף גם אל החרד"לניקים. ככה זה עובד: הם תמיד מתיישרים אל הקיצון.
כלומר, בעוד שנה-שנתיים, אשה חילונית שתרצה לעלות לאוטובוס שהיא מממנת במיסיה תדרש לא רק להשפיל את עצמה ולעלות מאחור; אם היא לא תיראה כמו טהראנית ממוצעת, זו בהחלט עשויה להיות עילה לאלימות. ומאחר ורובינשטיין וכץ, איש איש מסיבותיו, לא קוטעים את העוול הזה באיבו, הם גם יהיו האחראים.
הערה מנהלתית #1: בימים האחרונים התקבלו כמה תרומות בקרן הטבק והאלכוהול. אני רוצה לנצל את ההזדמנות להודות לתורמים.
הערה מנהלתית #2: ישראל הרסה אתמול בבוקר כפר בדואי בלתי מוכר – שקדם לה, אגב – בשם אלעארקיב. שום דבר שאכתוב לא יהיה מסוגל להתחרות בתיאור האירועים שכתב פרופ' גדי אלגזי ובתיאור השתיקה התקשורתית המרושעת שכתב אורן פרסיקו.
הערה מנהלתית #3: הוספתי קישור לפרויקט חדש, Apartheid Watch, שמטרתו היא "לעקוב אחרי הפרות זכויות אדם בישראל ופלסטין". כל אחד יכול לתרום ידיעות באמצעות טוויטר או מייל, והן תפורסמנה לאחר שמנהלי האתר – יאיר ויזהר מהללאל, שניהם ידידים טובים – יאמתו אותן.
(יוסי גורביץ)
אני נגד קווים מופרדים כמוך, אבל במחילה, שאלה: אם ההפרדה הייתה שונה, קרי גברים אחורה ונשים קדימה, הטיעונים שלך היו אחרים?
מה זה משנה? אם אני עולה לאוטובוס עם אשתי, אני רוצה לשבת לידה ולא בשני קצוות של האוטובוס. ובניגוד לנאמר ע"י האידיוט הזה, שטרן, זה מאוד רלוונטי לגבינו. אשתי נוסעת באוטובוסים יום יום ואני נוסע מדי פעם. הקווים שמדובר בהם הם לא כמה קווים אזוטריים שנוסעים ממאה שערים להר-נוף. אני גר בגבעתיים, לא רחוק מביתי נמצאת גבעת-שמואל. לא מדובר בעיר דתית, זה לא בני ברק, אבל גם שם כבר יש קווי מהדרין. אם אשתי תצטרך לסוע לירושלים ישירות מהלימודים – היא לומדת בבר אילן – היא תיאלץ לסוע בקו מהדרין.
דרך אגב, היא לא יהודיה, מה זה אומר מבחינת נוסעי האוטובוס? אולי צריך גם הפרדה לפי דת? אני בטוח שדוס ממוצע לא ירצה לשבת ליד לא יהודי באוטובוס.
מישהו צריך להרים את הכפפה ולתבוע מהשר כץ ומהשופט הנכבד רובינשטיין מימון של המדינה גם לתחבורה ציבורית מלאה בשבת. לפי הטיעונים הדביליים של הרב שטרן אין פה שום בעייה כי ברור שכל המשתמשים יהיו חילוניים שהדבר לא מפריע להם ולכן לדתיים אין זכות דיבור בעניין.
אין בעיה, הרבה זוגות יושבים יחד. במקרה כזה הזוג מתיישב בחלק האחרוי, יחד עם הנשים.
"אין בעיה"?
התשובה היתה טכנית, לא אידיאולוגית.
עד כמה שאני זוכר מקריאה בעיתון, גם זוגות נשואים נאלצו לשבת בנפרד. עד כמה שאני מבין את הטיעונים הדוסיים זה לא רק הישיבה ליד אשה, עצם הצורך לראות אשה פוגעת בנפשם הרכה ולכן הנשים צריכות להיות מאחורה. ולא רק לשבת שם אלא גם לעלות בכניסה האחורית.
באופן ודאי – לפחות חלק מהזוגות יושבים בחלק האחורי יחד.
הערה קטנה: מבר אילן יש את אוטובוס 400 לי-ם, ואין בו הפרדה. יש גם את 402 (שמשרת רק את בני ברק ואז ההפרדה נעשית מעצמה) אבל למיטב זכרוני הוא בכלל לא עוצר בבר-אילן. אז בינתיים אשתך יכולה להיות רגועה.
לא יודע לגבי יוסי, אני יכול לדבר רק בשם עצמי – אם החרדים היו קובעים שמאחור יושבות רק נשים ומקדימה, גם אם צפוף, יושבים הגברים ו/או נשים שלא אכפת להן הייתי הראשון למחוא להם כפיים.
בהודו זה כך, יש ברכבת שם ספסלים לנשים בלבד, משום מה אצל ההודים יש מספיק שכל ישר להבין שאין הרבה סיכוי שאישה תתחכך בגבר בדוחק כדי להגיע לסיפוקה, אבל אולי הישראליות יותר חרמניות מההודיות.
אתה כבר הובסת. אם אתה מקיים דיון באופן ההפרדה, כאילו הדבר עשוי להתקבל על הדעת, אז הם ניצחו אותך.
אז שמעון שטרן החליף את בוסקילה בתפקיד הרב המוטורי הראשון לציון?
פוסט רקע מעולה של אייל ניב בנושא הכפר אלעארקיב, כולל היסטוריה ומפות, כאן:
http://tinyurl.com/27qzb2g
תודה.
פוסט מעולה. ואני שואל את עצמי, איפה ח"כ מרינה סולודקין שהזדעקה על השפלת הנשים שלובשות בורקה והחליטה לחוקק חוק דומה? כנראה שגם היא מעדיפה לא להופיע בפשקווילים.
פעמיים נסעתי נסיעות תוך-עירוניות קצרות בקווים כאלה ממש מחוסר ברירה – כעקרון אני מחרימה אותם כמובן. הנשים שם ממש מטורטרות. בקו רגיל מי שעולה מאחור מורידים אותו בצעקות שחייבים מקדימה כדי שהנהג יראה שהנוסע/ת לא חשודים ביטחונית. בקווי מהדרין כל הנשים עולות מאחור ואיש אפילו לא בודק אם שילמו. פעם מכשיר ניקוב היה קשור בחוט למעקה ליד הדלת האחורית – מי שיש לה כרטיסייה שתנקב לעצמה. אחרות מפתות את הגברים פעמיים – עולות מאחור, עוברות קדימה בין הגברים כדי לשלם לנהג וחוזרות לאחור. אחרות מחכות לסוף הנסיעה, יורדות, עולות מקדימה, משלמות ויורדות חזרה. עוד אחרות לא משלמות בכלל. למרות הקבוצה האחרונה זה כנראה משתלם לאגד – זו כנראה האוכלוסייה עם מספר המכוניות הקטן ביותר, לכן שווה לה להיות נחמדים אליהם.
פוסט מצוין כרגיל. רק הערה קטנה אחת: למיטב הבנתי הפשקווילים הקוראים 'לכסות את רוב גוף האשה בבד' הם כבר בני עשר שנים. אפשר לקוות שאם החרדים מחוץ לעדה החרדית טרם קיבלו את הגזירה על עצמם, הם גם לא יגיעו לכך בעתיד.
ניטפוק:
נו, תגיות HTML ועברית….
ניסוח לא ברור מצדי. הדיון הנוכחי, בקווי המהדרין, התחיל ב-2007.
נראה לי שהשינוי במעמד הנשים החרדיות הוא לא כל כך חד סטרי. העובדה שהאישה היא המפרנסת מעודד השכלה יותר גבוהה שלהן ומקנה מעמד יותר גבוה למשכילות בתוך החברה והמשפחה, כי משכורתן יותר גבוהה. אם פעם הן היו בעיקר גננות, מורות בבתי"ס לבנות וכו', היום יש למשל מכללות עם מסלול מחשבים כולל תכנות, קורסים ליזמות עסקית ועוד, וחלקן יוצא לעבוד מחוץ לקהילה. נדמה לי שמדובר בעיקר בליטאיות.
רות, קרוב משפחה חרדי שלי הסביר לי ברצינות שהוא לא מוכן להשתעבד לכסף, לכן, למרות שאישתו מרוויחה בשיעור פרטי איזה 70 שקל (הון עתק במונחים שלהם) הוא לא מוכן שהיא תיתן יותר מדי שיעורים כאלו כדי לא להיות חומרני.
אני מודה שחזרתי על הדברים בהתפעמות בפני חברה פמיניסטית די מילטנטית כדי להראות לה כמה החרדים הם לא חומרניים ורק כשהיא התגלגלה מצחוק מהטיפשות שלי הבנתי שאולי היא צודקת, הקרוב שלי לא כזה מנותק מהבלי העולם הזה אלא להיפך, יודע יפה מאד שאישה מפרנסת היא אישה חזקה שיש לה מילה בבית ואולי זה מאיים עליו, לך תדע, אני לא נמצא בתוך הראש שלו.
אני מכירה לפחות חמש בנות חרדיות מהסוג שתיארתי, שעבדו איתי כמה שנים, כולן צעירות, ממשפחות ליטאיות ותיקות, התחתנו בשידוך, בעליהן בישיבות וכו'; (יש כאן הטיה, כי מראש ראיתי את המשכילות יותר ואלה שמוכנות לעבוד "בחוץ"). כמו כן אני גרה בשכונה מעורבת חילונית-חרדית ומתחרדת (גם פה יש הטיה, כי מחירי הדירות כאן די גבוהים). כל אותן בנות בטוחות בעצמן, עליזות, עובדות טוב, עם זוגיות טובה מאוד, בעליהן מתקשרים אליהן חמש פעמים ביום לשאול ולהתייעץ בכל פרט. מאחר שחוץ מהישיבה עיקר החיים הם סביב הבית – איפה לקנות דירה ואיך לנהל את הבית, הילדים והקשרים עם המשפחה, וכיוון שהנשים יותר מיומנות בעניין הכספי ובקשרים עם העולם החיצון, זה יוצר (לפחות במקרים שראיתי) מערכת יחסים במידה רבה שוויונית, עם הרבה כבוד ותלות באשה. בנוסף, הבעלים הלומדים, שמתחילים את היום מאוחר יותר ולוח הזמנים שלהם גמיש יותר, לוקחים על עצמם חלק מהטיפול בילדים – מביאים אותם לגן, מחזירים, עושים קצת קניות (זו המדינה היחידה שבה ראיתי כל כך הרבה גברים צעירים ברחובות לפני הצהרים בימי חול, כשבנוסף הם דוחפים עגלות תינוקות).
מה שכן, אותן נשים תמיד מעדיפות את הבית על קריירה, גם אם השכר היה יכול להיות הרבה יותר, ועובדות רק במידה שזה לא מכביד יתר על המידה על היותן אמהות. זו אולי הסיבה למה שאמר קרוב המשפחה שלך. נראה לי שהחברה הפמיניסטית מניחה הנחות יותר מאשר מכירה את השטח.
בשם האלה…
את יודעת משהו – העבדים שהגיעו לאמריקה קיבלו בגדים ללבוש, אוכל קבוע לאכול, וחינוך נוצרי שכלל גם לימוד קרוא וכתוב. עכשיו, 400 שנה אח"כ, צאציהם נהנים מתוחלת חיים ארוכה יותר ושגשוג רב יותר מאשר בני גילם שגרים עדיין באפריקה – עכשיו אני רוצה לשאול אותך, או רות, כמה לדעתך אפריקאים לפני 400 שנה היו מתנדבים לחיי עבדות? 50% מאלו שנחטפו? 25%? 10%? אלף מהם? שניים? כמה היו מוכנים להפוך לרכוש, לסבול השפלה ואיומים, שייקחו מהם את ילדיהם וימכרו אותם לאדונים אחרים, כמה מהם היו מוותרים על נפשם ואנושיותם?
באיזו גאווה מספרות המוסלמיות באוניברסיטה על כך שהן לא נאלצות לעמוד מול המראה במשך שעה ולהתלבט מה ללבוש, בחיוך הן מספרות איזה כבוד הן מקבלות ושלא מחפצנים אותן ברחוב כמו את האמריקאיות או הצרפתיות… בחיוך הן מספרות לך, שפחות התורה שלך, שהבעלים שלהן דואג לילדים? שהוא מתחשב בדעתן?
אף אחד לא מכחיש את יכולתו של השכל להצדיק, את יכולתה של הנפש לעמוד בכל סוג של כאב והשפלה לאורך זמן – אנשים מתרגלים לחומות ושוכחים איך מריח החופש. אבל בבקשה, באמת בבקשה, אל תתחילי להלל את הסוהרים.
גרייף, בעיה קשה בהבנת הנקרא.
יוסי כתב את המשפט הבא: "… רובינשטיין מתעלם מהפיחות המואץ במעמדה של האשה בחברה החרדית, פיחות שמואץ בדיוק כאשר מתברר שהאשה היא המפרנסת של הבית החרדי". דהיינו, דיבר על מגמות בתוך אותה חברה והצביע על פיחות. אני אמרתי שהמגמות האלה מעורבות והצבעתי על מגמה אחרת, החלה במקביל לפיחות ובכוון הפוך. כל הדיון היה סביב תהליכי הישתנות (איטיים) או מגמות בתוך החברה החרדית. אגב, מה שתארתי סה"כ די ידוע (מעמדה של האשה היהודית בבית לעומת העדר מעמדה הפומבי והציבורי), והראתי רק איזשהו פן נוסף בהקשר זה. וכן, הן מאוד מרוצות מהחלק הזה.
אין בכך לא החווית דעה על מעמד האשה החרדית, לא הצדקתה, לא השוואתה לחברות אחרות (אגב, האנלוגיות לעבדות כשמדברים על דיכוי נשים זה כמעט כמו האנלוגיות לשואה כשמדברים על הפלסטינים, ודאי מבחינת השכיחות). מה שאתה כותב מאוד נוגע ללב, ובתור בת המין הנדכא אני מודה לך מקרב לב (אגב, ישראל החילונית היא מאוד שוביניסטית), אבל בוא לא נערבב נושאים.
נו, ואם זה כל כך נחמד שם ושוויוני ומאד מכבד את הזולת הנשי(ת), אז מה כל כך דחוף להושיב נשים מאחור, כולל סבתך הזקנה והצולעת המקרטעת בקושי עד למושב האחורי?
אני לא אומרת ש"הכל נחמד". מה שניסיתי להגיד זה שההתפתחויות בחברה החרדית הן לא חד כווניות – יש לכאן ולכאן.
לגבי הישיבה באוטובוסים זו העתקה של סדרי ישיבה בבית הכנסת או באירועים ציבוריים – אותן נשים שתארתי יושבות בעזרת נשים (כשזה בעמידה יש דווקה הרבה ערבוב). כך שקוי המהדרין לא משנים כל כך את המצב בתוך חברה החרדית, רק מרחיבים את תחום העדה החרדית למרחב הציבורי הישראלי.
"…רק מרחיבים את תחום העדה החרדית למרחב הציבורי הישראלי".
רק מרחיבים את תחום העדה המתנחלית למרחב הציבורי הישראלי.
רק מרחיבים את תחום הנורמות המתנחליות למרחב הציבורי הישראלי.
רק מרחיבים את תחום האגרסיוויות המחסומית למרחב הציבורי הישראלי.
ומה נשאר לציבור הישראלי, מה נשאר לכם?
("מה שנשאר לכם" כתב בזמנו כנפני על הפלסטינים. להם נשאר הצדק הפואטי. יותר טוב מכלום).
במחשבה שניה, זה לא נכון שזה לא משנה את המצב בתוך החברה החרדית; זה מקבע אותו.
בירושלים קוי המהדרין עוברים גם דרך השכונות החילוניות, ויש בזה מין חשיפה. אני אף פעם לא בטוחה אם הנשים היושבות מאחור נבוכות מזה, או שרק נדמה לי.
לא הבנתי.
נבוכות מזה שהן יושבות מאחור?
ואיך זה מקבע את המצב בחברה החרדית?
אוטוסוגסטיה היא דבר נפלא.
מאמץ אותה כדרך חיים בדרך כלל מי שההתמודדות עם המציאות קשה לו, ואין לו מה לעשות בנדון.
כך, עם הדוד תום
וכך, עם הדודה תמי…