החברים של ג'ורג'

הזלזול התהומי של פואד, ההגנה המוגזמת על החיילים, חרפת הכנסת, ומיתתן של רשעים: ארבע הערות על המצב

משתינים עלינו מהמקפצה: בשבוע שעבר, דיווחו כלי התקשורת, המליץ פואד "בנימין" בן אליעזר לזרוע האזרחית של צה"ל, זו המכונה ממשלת ישראל, על הקמת ועידת חקירה בינלאומית לפרשת המשט במקום ועדת חקירה ישראלית – בין השאר, כי לוועדת חקירה בינלאומית "אין בה מסקנות אישיות."

מזה שנים שבן אליעזר הוא הדוגמא המובהקת לציניות הרעילה הפושה בנבחרי הציבור שלנו. לא משנה מי ראש הממשלה, לא משנה מה המדיניות שלו – שלום, מלחמה, נסיגה, מתקפת פתע על פרל הארבור – פואד תמיד יהיה בעד ישיבה בממשלה הזו. אחרים – שמעון פרס, דליה איציק – ידעו, או לפחות השתדלו, להסוות את תאוות השררה הזו. פואד מזמן הפסיק לטרוח.

ועדיין, ההמלצה הזו מוגזמת אפילו בקנה המידה שלו. פואד ממליץ, לאוזן כל ישראלי שטורח לשמוע, לבחור בסוג מסוים של ועדת חקירה כי זו איננה מסוגלת להמליץ על הצעדים הנדרשים כנגד ראש המפלגה שלו וכנגד ראש הממשלה. ישראל תיחבט, אבל לבכירים יהיה שלום. המצב האסוני, מבחינתו של פואד, הוא ועדת חקירה ישראלית נוסח כהאן, אגרנט או וינוגרד: ועדה כזו תזרוק את הבוס שלו אל החושך החיצון, אשר שם הילל וחרוק השיניים, ועשויה לבעוט את פואד מכורסת השר שלו.

אנחנו מדברים על קלפטוקרט שנמצא שנים תחת חקירות משטרה בחשדות שונים לשחיתות – בממשלת רבין השניה הוא היה מנוע מלשמש כשר המשטרה (התפקיד טרם זכה לשם הבולשביקי כל כך, "המשרד לבטחון פנים") בשל החקירות הללו – וכעת כבר אפילו לא זוכר למה הוא צריך להתבייש בהמלצות כאלו. יש לקוות שבבחירות הבאות, מספר המנדטים של מפלגת העבודה יפטור אותנו מהאילוץ לראות את בן אליעזר בעוד כורסת שר.

אל תגעו בילדים: הדיונים בממשלה סביב ועדת החקירה עלו על שרטון: שורה של שרים מסרבים להקים ועדה כזו, אם זו תדרוש מהחיילים שהשתתפו בהתקפה על המרמרה להופיע בפניה, כמו גם מקצינים בכירים.

זה, במחילה, מגוחך. החיילים הם האחראים הישירים לתקרית. מיד אחר כך נמצאים הקצינים ששלחו אותם לשם. על פי הדיווחים בתקשורת בסוף השבוע, המדובר בלא פחות מהאל"מ שמפקד על השייטת, שהורה על ההסתערות למרות שהסתבר שהמקומיים מגלים התנגדות, כאשר לצידו עמד מפקד חיל הים, אלי מרום, שלפי הדיווחים ירה מנשקו באוויר באותו מעמד. אין לי מושג למה. אולי הוא חשב שבכך הוא מעודד את הלוחמים, אולי כל הכבלים האלה הזכירו לו עמוד של חשפנית. שני הליצנים האלה יצטרכו להסביר כמה וכמה דברים לכל ועדת חקירה, בכל פורמט שלא תקום. סביר להניח שזמן קצר לאחר מכן הם גם יצטרכו לעדכן את הרזומה שלהם.

כשאומרים דברים כאלה, מיד עולה הטענה ש"לא יעלה על הדעת שחייל יצא לשדה הקרב עם עורך דין צמוד". התשובה הדמגוגית היא גם שלא יעלה על הדעת שחייל ימנע מיולדת להגיע לבית חולים, ובכל זאת התרגלנו לזה. התשובה המתונה היא שחייל הוא איש מקצוע, ובדיוק כפי שרופא שהתרשל והביא למותו של חולה צפוי לעיתים לטיפול פלילי או משמעתי, לחייל לא צריכה להיות חסינות מטיפול כזה.

נזכיר שוב שאנחנו לא יודעים מה בדיוק קרה במרמרה, כי צה"ל מסתיר את המידע. עוד לא ראינו סרט שתיעד את כל המאבק שם. אבל התוצאה הטקטית, בלשונו של כריסטופר היצ'נס, ברורה: החיילים היו "מצוידים דיים כדי לירות בעת פאניקה, אבל לא ערוכים די הצורך כדי לבלום או לדכא מהומה שתוכננה מראש". התוצאה היתה מותם של תשעה ופציעתם של עשרות, בכלל זה של כמה מהחיילים. בצבא נורמלי, מי שגרם תוצאה כזו לא היה מחכה לוועדת החקירה והיה שם את הדרגות על השולחן, אבל בצה"ל של אהוד ברק כבר מזמן לא זוכרים מה זו אחריות אישית.

לאן נוליך את החרפה? ועדת הכנסת ניהלה היום קרקס, שבסיומו שללה הוועדה – שהתנהלותה הזכירה לרעה את הוועדה לפעילויות אנטי אמריקניות – חלק מן הפריבילגיות שלהן זכאית חברת הכנסת חנין זועבי.

עכשיו, הסרת חסינות, כמו גם הסרת חסינות חלקית, מתבצעת כדרך שבשגרה כאשר היועץ המשפטי לממשלה מבקש את הסרת החסינות משום שהשתכנע שיש מקום להגיש כתב אישום כנגד חבר הכנסת. מסרו לנו מטעמו של היועץ המשפטי החדש שלדעתו, "השתתפות של חברת כנסת במשט מהסוג הזה היא בהחלט דבר לא ראוי". יואיל היועץ המשפטי ויזכור שתפקידו הוא משפט ולא מוסר או טעם טוב, ויימנע להחזיר אותנו מהימים הרעים של אליוקים רובינשטיין. תפקידו הוא לקבוע האם ח"כ זועבי ביצעה עבירה על החוק הפלילי – והאם העבירה הזו איננה מוגנת מתוקף החסינות המהותית שלה, שעל פניו נראה שהיא מגינה כמעט על כל סוג של הפגנה, גם אם היא למורת רוחו של יהודה וינשטיין.

הפרקליטות העלתה טענה מדהימה: זועבי חשודה, לדבריהם, ב"נסיון לכניסה לשטח צבאי סגור". אני מאד מקווה שהכוונה כאן איננה לספינה מרמרה, כי אם הפרקליטות טוענת שישראל יכולה להכריז על שטח שנמצא במים בינלאומיים כשטח צבאי סגור, הגיע הזמן לשלוח לשם את האנשים בחלוקים הלבנים. אם הכוונה היא לנסיונה – הכושל, כידוע – של זועבי להכנס לרצועת עזה, צריך לתהות מדוע מישהו חושב שחסינותה המהותית לא מגינה עליה. ישנם שורה של חברי כנסת שהפרו צווי שטח צבאי סגור – אריה אלדד ואפי איתם בעמונה הן שתי דוגמאות שעולות בלי מאמץ – ואף אחד לא ניסה להעמיד אותם לדין. אם הפרקליטות רוצה להתחיל לאכוף את צווי השטח הצבאי הסגור דווקא עם זועבי, היא תתקשה להתגונן מפני טענות על הטיה כנגד ערביי ישראל.

כל העסק הוא פארסה מייאשת. פארסה – כי הקרקס הזה לא יעבור את בג"צ. מייאשת – כי הפרשה הזו מכרסמת עוד יותר בשיתוף הפעולה בין יהודים ופלסטינים בישראל, וכי חברי הכנסת של הימין, אלא אם הם מטומטמים קליניים, יודעים שבג"צ יפסול את ההחלטה. הם יורים כך בשתי ציפורים: גם מעלים את המניות שלהם אצל האספסוף, וגם פוגעים עוד קצת במעמדו של בג"צ.

מיתתן של רשעים טובה להם וטובה לעולם: מרדכי אליהו מת היום. בשנות החמישים היה אליהו חבר בארגון הטרור הדתי "ברית הקנאים", שניסה להלחם במדינה החילונית של אז. זה לא מנע ממנו להפוך ב-1983 לרב הראשי. את העובדה הזו מביא היום רק ynet.

אליהו היה אחד הפוסקים הקיצוניים ביותר של חובשי הכיפות, ובין השאר אסר על מאמיניו למכור או להשכיר דירות לשאינם יהודים. הוא תמך בחנינה לאנשי המחתרת היהודית, ותמך בסיפוח לבנון וחלקים מסוריה לישראל. הוא התיר בשעתו את ביזת עצי הזית של פלסטינים; למותר לציין שהוא לא הועמד לדין על כך.

שעת השפל שלו, שבהתאם לא צוינה בוויינט, הארץ או נרג, היתה נבואת השקר "היה לא תהיה" קודם להתנתקות. אחר כך באה שעת ההזיה של "רחל מעזה" (על כך החבצלת של נרג דווקא מדווחת) והנסיון של אליהו ובנו המאוס ממנו, שמואל, לרכב עליה.

בקצרה, ברוך שפטרנו.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

46 תגובות על ”הזלזול התהומי של פואד, ההגנה המוגזמת על החיילים, חרפת הכנסת, ומיתתן של רשעים: ארבע הערות על המצב“

  1. רועי ב הגיב:

    עוד קצת פארסות
    http://www.youtube.com/watch?v=lxW8CcY0QjQ

  2. אור ברקת הגיב:

    היי, עובדת חברותו של אליהו בברית הקנאים הוזכרה גם בוואלה (תובע את עלבוני)

    • MuyaMan הגיב:

      יאמר לזכותם שבניגוד ל-ynet הם לא התספקו בלציין שהוא היה חבר בברית הקנאים אלא גם בכך שהוא הורשע וישב בכלא בעקבות כך, והזכירו את "היה לא תהיה".

      • MuyaMan הגיב:

        ועם כל זאת, אני חושב שכשאדם מת, ובוודאי כשהעניין עוד טרי (הוא עוד לא הובא לקבורה!) אפשר להתייחס אליו באופן קצת יותר מכובד.

        • ygurvitz הגיב:

          אין שום סיבה לכך. אי אמירת האמת על אדם ברגע מותו תקשה מאד על אמירת האמת אחר כך. תפקידה של התקשורת, בניגוד לזה של האגיוגרפים, הוא לא להלל, לשבח ולקלס.

        • יעל הגיב:

          אתה מאד מאד צודק, מצער מאד לקרוא התייחסות איומה כזו. אני מניחה אפילו לשונאי ישראל הגדולים ביותר מתייחס הכותב באופן מכובד יותר, וזה האבסורד הגדול ביותר שלו ושל אנשים כדוגמתו. זו הבדיחה האמיתית.

    • TIBERIVS GRACCVS הגיב:

      גם nrg הזכיר את העובדה של ברית הקנאים

      http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/726/549.html?hp=1&loc=1&tmp=6990

  3. גוידל הגיב:

    מאיפה אתה לוקח שהוא היה בעד סיפוח חלקים מלבנון וסוריה?

  4. ג'ו הגיב:

    אז כן קיבלנו הספד

  5. אזרח הגיב:

    As Jerry said to George once: We're trying to have a civilization here
    עזבו אותו הרגע מת.

  6. סמולן הגיב:

    תמהני.

    המקרה הרלוונטי להשוואה הוא של עמוס קינן, פושע מלחמה רצחני מדיר יאסין, הורג ללא אבחנה במהלך מאבקו בכובש הבריטי (שממילא היה בדרך החוצה). ב"ללא אבחנה" אני מתכוון לכך שהוא נהג להוריד את משקפיו לפני פעולות בלח"י, והיה עיוור כעטלף, או אולי כערפד.

    הנה שתי התיחסויות לקינן, מאת בעל הבית. השניה:
    "הוא היה לוחם לח"י, מהפלג השמאלי המרתק של התנועה המשונה ההיא, שהתנדנדה בין מיסטיקה לאומנית יהודית ובין כנענות ("לא נורא, עמוס," אמר לו בשעתו ישראל אלדד, "עוד נעשה ממך יהודי טוב"). היום הדברים הללו, תחת הגל העולה של לאומנות יהודית מעורבת בבכיינות שמאלצית, כבר כמעט ואינם זכורים." (http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=1388).

    הראשונה:

    מעט מורכב יותר. כאן מדובר במאמר של הגורביץ שהינו סקירה היסטורית על טרור יהודי בארץ ישראל, וקרוי "הטרוריסטים שהעדפנו לשכוח" (רקע כללי: מדובר בסופה המוצלח של האינתיפדה השניה. ישראל עמדה במספר גלי התקפות טרור, ויכלה להן. החיים היו יפים, היות ועברו אז כבר יותר משישה חודשים מאז הפיגוע המשמעותי האחרון של האינתיפדה, ההוא בשווארמיית "ראש העיר", ולמעט מספר מתנחלים שנרצחו, ההרוגים היחידים היו חיילי צה"ל, וכמה תושבים של עיירה דרומית בשם "שדרות" שנהרגו מרקטות בשם "קסאם". על רקע פסטורלי זה, שבוע לאחר שיעקב יעקובוב מת מפגיעת קסאם, יצא גורביץ לתאר באופן מאוזן את ההיסטוריה של הטרור היהודי לדורותיו. המאמר אינו ארוך במיוחד, בעיקר היות וההיסטוריה הזו קצרה באופן מפליא בהשוואה לעוצמת הסכסוך, ולבחירה הפלסטינית בטרור. אממה, עמוס קינן לא הופיע בסקירה הזו.

    קינן היה עדיין בחיים כאשר התפרסמה הכתבה. יתכן שהמערכת של נענע – שם של צמח פלסטיני שהציונים ניכסו – חששה מתביעות. אבל יתכן גם שיש משהו אחר ונוסף שהגן על קינן מהכללתו בקטיגוריה של "רוצחים", או של אנשים שיש לכתוב את דיבתם מיד לאחר מותם.

    • אזרח הגיב:

      1. קינן איבד את משרתו העיתונאית בעקבות הרשעתו במעשי אלימות
      2. קינן לא הטיף לאיש כ"סמכות מוסרית רוחנית" ואיש לא ראה אותו ככזה
      3. קינן ביטא כל חייו באופן מודע את הסתירות שבאישיותו ואת הניגודים האידיאולוגיים שבתוכו, כולל יחס מורכב ולא עקבי לאלימות פוליטית; בעיקר היה מודע לסתירה שבין לאומיות לאוניברסליות, בין המציאות המכוערת לחלומותינו היפים
      4. קינן היה אאוטסיידר גם כאישיות וגם כדובר חברתי פוליטי
      מצד שני:
      טרוריסט מורשע שבאופן עקבי מטיף לשנאה ולתוקפנות, מקבל תפקידים רשמיים במדינה, ונערץ על מאות אלפים כאורקל נביא ומורה דרך

    • ygurvitz הגיב:

      את מי רצח קינן? אני לא מודע לרצח שהוא ביצע. להזכירך, הגילויים שהוא אכן הטמין את הפצצה ההיא שלא התפוצצה בביתו של פנקס, הגיעו כשלוש שנים לאחר כתיבת הכתבה ההיא.

      • עדו הגיב:

        ככל הנראה הוא רצח חפים מפשע בדיר יאסין, או לפחות ידע מה בדיוק היה שם ולא סיפר עד הסוף את כל האמת, כמובן שאת צדקני הימין מעניינת רק זריקת הרימון על ביתו של השר, הילדים והנשים של דיר יאסין ? ממש לא.

      • סמולן הגיב:

        לרשימת הפשעים של קינן אפשר גם להוסיף מתכונים מחרידים וגישה רשלנית באופן כללי לכתיבת מתכונים של מטבח צרפתי. אין לי מושג איך קינן בישל בפועל, ואני מתייחס רק לכתיבה שבספר התענוגות.

        טוב. לגופו של עניין, השמטת מעשה הטרור כלפי השר פנקס לא קיימת ב"כתבה ההיא". בלי קשר לשאלת המבצעים, היא פשוט לא נמצאת שם, כאילו מדובר במעשה טרור שאנחנו באמת רוצים לשכוח.

        "על דעת עצמו" יצא שנה לפני מותו של קינן, והחידוש המרכזי שלו היה באותם כמעט-וידויים שגרץ תיארה, לא בגוף הידע עצמו. גרץ מדגימה את זה, אגב, בעזרת ציטוטים מספרים של קינן. על כן היה אפשר לדמיין פוסט שידון בפועלו של קינן לאחר מותו, ויבקר אותו באופן מיידי, כדי שאמירת האמת, כמובן, לא תפגע, ובניגוד למה שעושים האגיוגרפים ימ"ש.

        "נופלים, לא נרצחים", שכולל את ההתייחסות המחמדית לקינן נדמה כמצטט את בועז ("הייתי בארצו תהברית בזמן דיר יאסין" עברון, ואת התיזה שלו על הדואליות המוחלטת של הלח"י. אבל בלי קשר להתחברות המחבבת אל קומוניזם שפעל בשיא הסובייטיות הסטליניסטית, "נופלים, לא נרצחים" – שהיא אמירה מדויקת לגמרי, אגב – הציג, בקטנה, את דמותו של קינן ככל דבר חוץ ממה שעולה מ"על דעת עצמו", למרות שנכתב שנתיים לאחר יציאת הספר, ושנה לאחר מותו של קינן.

  7. יואב הגיב:

    "לא משנה מי ראש הממשלה, לא משנה מה המדיניות שלו – שלום, מלחמה, נסיגה, מתקפת פתע על פרל הארבור – פואד תמיד יהיה בעד ישיבה בממשלה הזו" – הממם… אז תזכיר לי מי היה יושב ראש מפלגת העבודה שפרש ממשלת שרון הראשונה?

    • אלכס ז. הגיב:

      והוא עשה את זה קצת לפני היציאה לבחירות כדי להתחרות בליכוד מהאופוזיציה.

      • יואב הגיב:

        חצי שנה לפני (הם בתפטרו בנובמבר 2002, הבחירות היו אמורות להיות במאי 2003).

        • פלג ספיר הגיב:

          הוא הכין מהלך פוליטי לפני בחירות מוקדמות. זה הכי קלאסי שיש. מה לא ברור כאן?

          • יואב הגיב:

            הכל ברור, רק שהמשפט "לא משנה מי ראש הממשלה, לא משנה מה המדיניות שלו – שלום, מלחמה, נסיגה, מתקפת פתע על פרל הארבור – פואד תמיד יהיה בעד ישיבה בממשלה הזו" פשוט לא נכון עובדתית.

            • ygurvitz הגיב:

              להזכירך, פואד ניסה לזחול לממשלה מיד אחר כך (והביא להתפטרותו של מצנע). ההתפטרות הזמנית שלו מהממשלה נועדה בסך הכל להשיב אותו אליה בתנאים נוחים יותר.

        • מני זהבי הגיב:

          איזה מאי 2003? אוקטובר (טוב, חשוון) 2003 לפי החוק. ההחלטה על הקדמת הבחירות התקבלה רק אחרי פרישת העבודה. והפרישה ההיא הייתה אומללה במיוחד מבחינת מפלגת העבודה, בגלל שבמציאות ההיא, קצת אחרי השיא של האינתיפאדה השנייה, לא היה לה סיכוי להכות את הליכוד בקלפי. כדי לשכנע את הבוחר, העבודה הייתה צריכה להציג טיעון אודות כך ש"המציאות השתנתה", וניתן לחשוש פחות מכל מיני תרחישי אימה בהשוואה למה שהציבור הישראלי נהג לחשוש מהם. והאמת היא שהיה סיכוי לא רע שקייס "המציאות השתנתה" ייראה משכנע — אחרי הכיבוש האמריקאי של עיראק, שבסתיו 2002 לכולם היה ברור שיקרה תוך כמה חודשים. הדבר המתבקש, בתנאים האלה, עבור מפלגת העבודה היה לסתום את האף ולחכות לסתיו 2003. אלוהים יודע למה היא לא עשתה את זה. אילו הייתי חובב קונספירציות, הייתי אומר שהשב"כ מחזיק ברשותו חומר מפליל נגד ראשי מפלגות מרכז-שמאל וגורם להם, באיומים, לקבל החלטות שמחסלות את עתידם הפוליטי. פואד-2002 ולבני-2008 יכולים להיות דוגמאות טובות.

  8. דניאל הגיב:

    העובדה שקינן עסק בטרור מזכה את "הרב הגדול הקדוש הנעלה הבלה בלה בלה" מכך שגם הוא עסק בטרור?
    ואף הורשע בכך בפני בית משפט פלילי לעונש מאסר?
    איך לעזעזל מישהו שהורשע בפלילים על חברות בארגון טרור הופך לרב גדול?
    עולם הפוך.

    • סמולן הגיב:

      לא. אבל העובדה הזו חושפת איפה ואיפה במה שמתיימר להיות ביקורת נטולת פניות, ואמירת אמת ללא משוא פנים. היא שקרית לשיטתה.

  9. פוסט מוצלח במיוחד

  10. שלומי הגיב:

    לא הבנתי למה אתה מזכיר את צ'ייני ואת החשפנית כל פעם מחדש מה זה קשור

    • עמית הגיב:

      אולי בשביל להראות דרך פעולה של טיפשות ולא להיתלות במקרה יחיד…

  11. תומר הגיב:

    רק בקשר לרב אליהו זצוקללה"ה: היתרון עכשיו הוא שבמלחמה הבאה (והיא כנראה לא רחוקה) לא יהיה צריך את תיווכה של רחל אמנו. יהיה אפשר לקבל עצות בשדה הקרב הישר מפי הרב עצמו.

  12. אחח, ידוע ידעתי שבשביל לקבל סיכום ראוי אחרי מותו של הסיקריק המאוס צריך יהיה לבוא לפה. עכשיו אני מרגיש הרבה יותר טוב.

  13. עוד אחת הגיב:

    לגבי החלטת ועדת הכנסת – כבר מזמן הגעתי למסקנה שחברי הכנסת מרשים לעצמם לחוקק יותר ויותר חוקים אנטי דמוקרטיים בידיעה שבג"ץ יפסול אותם, כנ"ל לגבי החלטות ממשלה. מה שמעלה את השאלה מה יקרה אם יווצר הרכב בג"ץ שאינו תומך בגישת האקטיביזם השיפוטי.הפגיעה המתבקשת בדמוקרטיה מפחידה אותי מאוד…

    • גרייף הגיב:

      למעשה, ההתנהגות של הכנסת, שמעלה את בג"צ למדרגת חותמת אישור לחוק, משל היה נשיא ארה"ב ויכול להטיל וטו על חוק במניעת חתימתו עליו, היא זו שמכרסמת בדמוקרטיה.

      במודקרטיה פרלמנטרית כמו שלנו, רצון העם אמור להשתקף בנציגיו שנבחרים ישירות על-ידו, ולא באנשי מקצוע שאף כי תהליך הבחירה שלהם שקוף וציבורי, הוא עדיין לא חלק מהתהליך הדמוקרטי.

      יש המון ביקורת מהימין על האקטיביזם השיפוטי ועל ההטייה השמאלנית של בג"צ, אבל אני חושב שזה מעמד שהכנסת העלתה אליו את בית המשפט, והיא זו שצריכה להוריד אותו ממנו חזרה; חברי כנסת צריכים לקחת אחריות על החוקים שהם מחוקקים והמהלכים שהם נוקטים בהם, ולהתחיל להתנהג כנציגי ציבור בעלי אחריות.

  14. אורן (ירושלים) הגיב:

    נראה לי, יוסי, שאתה יכול לעשות מהסרטון והשיר האלו מטעמים

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3902078,00.html

  15. איתן לרנר הגיב:

    יוסי

    בוודאי שזה הזמן הטוב לביקורת אבל זה לא מחייב לומר ברוך שפטרנו
    אגב, מהם אגיוגראפים ?

טראקבקים/פינגבקים

  1. Tweets that mention הזלזול התהומי של פואד, ההגנה המוגזמת על החיילים, חרפת הכנסת, ומיתתן של רשעים: ארבע הערות על המצב » החברים של ג’ורג’ -- Topsy.com