צחוק צבאי קצר
אם מישהו היה זקוק להוכחות נוספות על הפוטש הצבאי מרצון שעברנו, הוא קיבל אותן הבוקר, כש"הארץ" דיווח על כך שצה"ל החליט לא ליישם את החלטת בג"צ על פתיחת כביש 443 לתנועת פלסטינים.
כזכור, כביש 443 בנוי על אדמות שהופקעו מפלסטינים. כאשר בזזה המדינה את האדמות, לפני שנים ארוכות, עלה הנושא לבג"צ. מאחר והפקעה של אדמות בשטח כבוש אסורה אלא לצורך בטחוני, ומאחר ואפילו בג"צ – עם כל עצימת העיניים מרצון שגילה לאורך השנים – לא היה בולע את הלוקש שהכביש נסלל לצורך בטחוני, הבטיחה המדינה נאמנה שהכביש ישמש את תושבי השטחים והוא בעצם שימוש בקרקעות לצורך שיפור חייהם, דבר המותר בחוק הבינלאומי. בפועל, הוא שימש ככביש מעקף לכביש מס' 1 לירושלים.
באה שנת 2001 ועמה, לאחר שצה"ל ירה מיליון כדורים באוקטובר 2000 וביצע הפיכה שקטה, הגיעה הגזלה הסופית של הכביש מהאנשים שלשם נוחותם – כך צה"ל – הוא נסלל מלכתחילה. עקב כמה פיגועים, צה"ל אסר על פלסטינים לנסוע בכביש, והוא הפך לכביש ליהודים בלבד.
עכשיו, אם היו בישראל שאריות של צדק, היו קמים אנשים ואומרים: אה, לא. אם כבר, הכביש צריך להיות פלסטיני. הוא נסלל על אדמות פלסטיניות שהופקעו לשם כך. זו היתה עילת קיומו. נשאיר אותו, אם כן, לפלסטינים.
אבל אז היה נוצר פקק נורא בכניסה לירושלים. עד כמה היתה רצינית כוונתה של ממשלת ישראל לסגת מהגדה, אפשר ללמוד מכך שהיא לא נערכה לאפשרות שהכביש יועבר לידיים פלסטיניות. כביש אחר מן השפלה לירושלים לא נסלל. וממילא, כולנו היינו עמוק בתוך שלולית הדם של האינתיפאדה השניה, וכולם ידעו שערפאת – זוכרים אותו? – יכול היה לקבל הכל מברק אבל העדיף מלחמה, אז למי היה אכפת מכמה פלסטינים וזכויות התנועה שלהם.
שמונה שנים ויותר חלפו, ובג"צ קיבל עתירה נגד סגירת הכביש, והורה לצה"ל לפתוח אותו. לצה"ל זה לא מתאים, אז מה הוא עושה? הוא פותח קטע קטן של הכביש, בין כמה כפרים, ומסתפק בכך. הכביש לא יגיע לירושלים, לטענת צה"ל מסיבות בטחוניות, אבל הוא גם לא יגיע לרמאללה. לדברי צה"ל, יש כבישים אחרים שמגיעים לשם.
נניח שיש. אז מה? הכביש מיועד לשרת את הפלסטינים. בשביל זה הוא נסלל. אם גם לרמאללה, הבירה הזמנית שלהם, הם לא יכולים להגיע, מי צריך את הכביש? ישראלים, כמובן. וצה"ל, שהתאמן בתרגילים כאלה על הממשלה – לא סיפק מפות למנהלת השלום של ברק, וכשהורו לו לפתוח את שדה התעופה הפלסטיני הוא פתח את השדה, אבל סגר את הכביש המוביל אליו – מפעיל אותם עכשיו על בג"צ. הוא יודע שאם בג"צ יתערב, הוא יואשם שוב בשמאלניות. הוא יודע שזה מפחיד את שופטי בג"צ. בקצרה, כפי שהגיבה הנציגה של האגודה לזכויות האזרח: "המפקד הצבאי ממשיך לפעול בחוסר תום לב".
אם מישהו רוצה לראות את היצירתיות שצה"ל מסוגל לפעול בה, הוא צריך להסתכל על ישיבת "עוד יוסף חי" שביצהר – אם השם נשמע לכם מוכר, זו הישיבה שבכירים בה כתבו את הלכות הריגת ילדים פלסטינים. הישיבה הציקה לחיילי צה"ל ביום העצמאות האחרון, וכתוצאה מכך הוא הוציא לה צו הריסה. אבל זה בסדר: ביצהר לא מתרגשים. אחרי הכל, כבר הוצא צו הריסה כנגד הישיבה. ב-1999. עוד כמה שנים, והילדים של הבוגרים יוכלו ללמוד בה. ככה זה כשצה"ל עוצם עין בלתי מכוונת.
(יוסי גורביץ)
יוסי ,מה פשר המחיקות שמדי פעם מופיעות אצלך על משפטים?האם זה מידע שאסור לפרסמו?אם כן מי מצנזר אותו?
מחיקות מייצגות טענות או עובדות שהתבררו כשגויות.
עובדה לא יכולה להיות שגויה. אתה צריך לערוך את התגטבה של עצמך או לשים עליה קו.
אתה מדבר על תופעת הטקסט שדורס את עצמו? שמתי לב שכשמשתמשים בפיירפוקס התופעה נעלמת.
מה שעצוב בסיפור הזה היא האקרובטיקה הבירוקרטית והמשפטית המשוכללת שמדינת ישראל, צה"ל ובג"צ כאחד, מנסה לעשות על מנת לשכנע את עצמה שהיא פועלת בהתאם לחוק הבינלאומי. יש להדגיש – אקרובטיקה לצורך שכנוע עצמי.
הרי ברור מלכתחילה לכל מי שעיניו בראשו ושכל בקודקודו ש-443 נועד לשרת את בראש ובראשונה את הכובשים, והתרגיל המשפטי העקר בין צה"ל ולבג"צ נועד רק על מנת שנוכל להמשיך ולרחוץ בנקיון ידינו. הרי הישראלים יכולים להמשיך לספר לכולם שהם הכי מוסריים בעולם, ופועלים באופן הכי חוקי בעולם – והיחידים שיאמינו הם כמובן הישראלים עצמם. כל היתר פשוט (פרט אולי לכמה נוצרים פונדמנטליסטים בעומק הדרום האמריקאי) ינידו בראשם ויסתכלו על הדוברים בתמהון.
צה"ל לא מבזה את בג"צ, בג"צ ביזה את עצמו. הבזיון הוא המחיר שבג"צ משלם על הסכמתו לשחק עשרות שנים במשחק "הכל כאן חוקי, נעים ותקין", כאילו מדינת ישראל נמצאת בשטחים באופן זמני, ולצרכי בטחון בלבד. אהרן ברק ויתר השופטים הסכימו להכשיר את השרץ, ועכשיו הם נאלצים לאכול אותו. שיהיה להם בתיאבון.
פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא עם ומקבל ת'גועל
מה שמצחיק הוא שעד כמה שאני זוכר ירו על הכביש, לא מהכביש. אם אני זוכר נכון, לא קרה אפילו פעם אחת שירו מתוך רכב שנסע על הכביש. הרי אם זאת הסכנה, אפשר גם לסגור את כביש הבקעה, כביש 1 מירושלים ליריחו, ועוד הרבה כבישים שנוסעים בהם יחדיו אלפי ישראלים ופלשתינאים יום יום.
או לחילופין למלא את הכביש במכוניות פלשתינאיות דבר שיקשה מאד על מי שעומד בשולי הכביש ורוצה לירות על מכונית ישראלית שמוקפת במכוניות שבהן הוא לא רוצה לפגוע.
אגב, אני גר במודיעין ולהוציא פעם , פעמיים לא נסעתי בכביש הזה בגלל הסיכון הביטחוני. ברגע שהכביש סגור לערבים ברור שאני מטרה בולטת וברורה ולמרות שלא היו אירועי ירי בהחלט היו אבנים ובקבוקים מפעם לפעם.
קצת אוף טופיק, אבל זה המקום:
אתר לפאשיסט המתחיל http://imti.info/index.php
לא יודע מי אלה, אבל הם גדולים.
יקי,
לא רק אתה יכול לצטט מהכתבה:
"עו"ד לימור יהודה מהאגודה לזכויות האזרח, שהשתתפה בפגישה, שיגרה מאוחר יותר מכתב לבלאס ובו טענה כי "התוכנית מעוררת אכזבה קשה. משמעותה היא פתיחת הכביש למראית עין בלבד. יישום פסק הדין על פי המתווה שהוצג על ידכם ישנה את המצב לטובה במעט שבמעט""
לאור תגובה זו, אני תוהה עד כמה ממש יש בטענות צה"ל כי קיימים כבישים חופשיים בין הכפרים לרמאללה, מאחר ולאגודה לזכויות האזרח יש רקורד אמין הרבה יותר מזה של דובר צה"ל. אבל גם אם יש ממש בטענות צה"ל, מעניין מאוד שהיה צורך לסלול כבישים נוספים "בעלות גבוהה" לשימוש הפלסטינים – הרי לאחר שאדמותיהם הופקעו למען סלילת כביש 443, שנועד לרווחתם הם, מה הטעם בהוצאות נוספות וכבישים נוספים? לא חבל על הכסף והאדמות שהופקעו? אם קיים כביש חלופי לרווחתם של תושבי השטח הכבוש, אולי כדאי להחזיר להם את אדמתם שהופקעה?
מי זה יקי?
מקרה ה 443 מעניין מפני שטענה השגורה מתוך ארסנל התירוצים בנוגע למחסומים היא טענת הבטחון, בעוד שבמקרה זה מתרחב הארסנל לתחום הנוחות. בכביש 1 יהיו פקקים. נדמה לי שיש כאן חידוש.
יוסי, אני מסכים שצה"ל עושה פחות או יותר מה שבא לו, ובוודאי שלא סופר את בג"צ, אבל טענת הפוטש מצד אחד וטענת הפקקים מצד שני אינן עומדות יחד. לפי מה שאתה אומר זהו אינטרס ורצון ה"מדינה" שהכביש ישאר פתוח ליהודים ולא של צה"ל ולכן זהו אינו פוטש של צה"ל במקרה זה. פשוט ל"מדינה" קל יותר להשאיר את ההתחכמות וההתנגדות לבג"צ לגוף שכבר מתמחה בכך, וסמכותי יותר מ"השופטים השמאלנים" בעיני רוב האוכלוסיה היהודית.
במקרים אחרים הגדרת הפוטש מתאימה יותר.
ורק רציתי להוסיף שאני אומנם ממעט להגיב אבל מרבה לקרוא.
תודה על הבלוג ובפרט על הפרויקט.