החברים של ג'ורג'

אל תתפתה ללהג, חקור בעצמך!

לפני כשבועיים, פרסם הבלוג הטכנולוגי גיזמודו סקופ: הוא הציג את האב טיפוס של האייפון בן הדור הרביעי, והרס בכך את ריקוד שבעת הצעיפים הקבוע של אפל, היצרנית שלו. האב טיפוס הגיע לידי גיזמודו בדרך עקלקלה: מהנדס של אפל שכח אותו בגן בירה גרמני סמוך למטה החברה. אדם אחר שהיה בפאב, שזהותו לא ידועה, לקח את המכשיר, עמד על חשיבותו, וניסה להשלים את הכנסתו באמצעות מכירת המכשיר לכל המרבה במחיר. הוא פנה לכמה כלי תקשורת, שסירבו לשלם לו. גיזמודו שילמו – והסקופ היה שלהם. לאחר מכן הצליחה אפל, כהרגלה, להתנהל יותר כמו מדינת משטרה מאשר כמו תאגיד מערבי – מה שלא צריך להפתיע אף אחד; אחרי הכל, מדובר בחברה שיש לה "גסטאפו" משלה – אבל זה כבר סיפור אחר.

ב"עין השביעית", שסיקרו את התגלגלות הפרשה, ציינו שכל העסק החל מבלוג אחד, ותהו איפה העיתונים הגדולים בכל העסק. התשובה עגומה. כתב אפל של הניו יורק טיימס, דיוויד פוג? כתבלב. ג'ים גולדמן, כתב הטכנולוגיה של MSNBC? כתבלב בן כתבלב. דניאל ליונס, שלא מתחנף לאפל ולא מוכן לרקוד על פי חליל התעמולה שלה – ולעס בשעתו את גולדמן בשידור חי – הסביר היטב את הבעיה: בשל חשאיותה של אפל, הצורה היחידה לקבל ממנה מידע אמין (יש לה אנשים שמפיצים בעקביות דיסאינפורמציה) היא לשחק את המשחק שלה.

כל מי שלא מוכן להיות הכלבלב שלה, לא מוכן לכתוב ביקורות נלהבות על מוצרים פושרים (ולעיתים הרבה פחות מכך: ליונס תפס את פוג כשהוא מהלל בשם ומלכות את מערכת ההפעלה של אפל בעיתונו, אבל אומר לבלוג וונצ'רביט שמדובר במערכת מלאה בעיות) מוצא את עצמו בלי מקורות מידע בכל מה שקשור לאפל, ולפעמים נתקל בנקמנות.

אז מה יש לנו? עיתונאים שאין להם שום גישה למידע אמין ובלתי אמצעי, שנאלצים לשתף פעולה עם חברה בעלת מנכ"ל דיקטטורי, כדי שיוכלו בכלל להשתתף במשחק – כלומר, שיהיה להם מה לדווח. הם לא מעיזים לשאול שאלות קשות, כי שאלות כאלה יחסלו את הגישה שלהם, ויעמידו אותם בעמדת נחיתות יחסית לשאר הכתבלבים – ואם הם לא יהיו בין אלה שיצליחו לכתוב ראשונים מאמר מתלהב מההבל החדש של אפל, העיתון שלהם יינזק ומעמדם ייפגע.

מעבר לכך, הכתבים הם לעיתים קרובות "שותי הקולאייד" – היינו, אנשים שבאמת הפנימו את הדימוי של אפל ואת האופן שבו אפל מתארת את עצמה ומוצריה. הם מתייחסים אליהם בחוסר הביקורתיות ששמור ל"עיתונאים" בצפון קוריאה בעת פגישה עם "המנהיג היקר".

קל מאד ללגלג על פוג, גולדמן ודומיהם, אבל אפל היא רק דוגמא. אותה הבעיה קיימת בכל תחום העיתונות הכלכלית. MSNBC של גולדמן הצטיינה גם בדיווחיה הגרועים מאד על המשבר הכלכלי, והטיפה להמונים על השקעות ושיהיה בסדר, גם כאשר תוך ימים קרס הכל. עיתונאים כלכליים, בכל עיתון וכל תחנת טלוויזיה, נשבו בקסמם של נוכלי וול סטריט והאוליגרכים שלנו: הם תיארו אותם, פעם אחר פעם, כמנהיגי תעשיה רציניים, סוג של גאונים. והיתה לכך אותה סיבה שבגללה אפל מסוקרת על ידי מעריצים נרצעים ולא על ידי עיתונאים חוקרים: גישה. מי שהיה מסובב את יצחק תשובה על הגחלים, לא היה זוכה לראיון שני – והיה מוצא את עצמו תחת מכבש גדול שמיועד למנוע את הפרסום שלו.

כת המנכ"ל פשתה בכל העיתונות הכלכלית. אנשים ממוצעים ביותר תוארו כנפילים, גם כאשר קיבלו את כספם בדרך הישנה והטובה, קרי ירשו אותו. כאשר חלקם התבררו כמטורללים קלות – שרי אריסון צריכה לתפוס את הקולות שלה לשיחה קשה, כי מסתבר שהם שיקרו לה לפחות לאורך השנתיים האחרונות – התקשורת הרימה גבה. אבל הבעיה של אריסון היתה שהיא תיארה את עצמה כמתעלת חיזרים: העובדה שנוחי דנקנר מתייעץ באובות ובידעונים זוכה להרבה, הרבה פחות הבלטה. וכשהיא מתוארת, לעיתים קרובות היא נצבעת כ"נסיון להתקרב למסורת".

רק כשקרסו הענקים בקול רעם, העיתונות פנתה נגדם – וגם אז, לאיטה. מעטים העזו לכתוב שדינה של אפריקה ישראל לפשוט רגל, כי איננה מסוגלת לשלם את חובה לבעלי אג"ח ט'. למה להסתבך עם אוליגרך? לך תדע מתי תצטרך אותו, מתי תהיה לו ידיעה בלעדית להדליף לך. מעטים שאלו שאלות קשות בזמן הבועה הגדולה, כי אם תצא נגד המבנים המסובכים להחריד שבנו העילויים של גולדמן סאקס, הם לא ידברו איתך יותר – ובניגוד לתחקירי שחיתות או פשיעה, יהיה קשה מאד למשוך את הקוראים לנושא. למה לך? וזה עוד לפני שדיברנו על שליטה של בעלי הון בתקשורת.

אז, כמו במקרה של גיזמודו ואפל, יש צורך בבלוגים שיעשו את העבודה. יש להם חסרונות רבים: קל יותר להשתיק אותם באיום של תביעת דיבה, אין להם כמעט מקורות, מתייחסים אליהם בפחות רצינות – אם כי זה משתנה – ובהרבה מקרים אין להם גב כלכלי. מצד שני, לבלוגים יש כוח עצום: בלוגרים כמעט וחיסלו את הקמפיין של הילארי קלינטון אחרי שקר ה"נחיתה תחת אש" בבוסניה, הם חיסלו קריירה של כמה וכמה פוליטיקאים. יש המון מהם, וחלק מהם קשובים מספיק כדי לקלוט הערה לא זהירה, מידע שנפלט – וכשהם עולים עם סיפור, לעיתים קרובות יותר ויותר העיתונות הממסדית מרימה אותו ורצה איתו. מאחר והעיתונות הכלכלית מועלת לעיתים קרובות בתפקידה ומעדיפה לסגוד לטייקונים ומנהלי השקעות, מישהו צריך לעשות את העבודה במקומה.

ולהתחיל ללמוד את רזי הכלכלה. זה, לעיתים קרובות, החלק הקשה. אבל צריך לעשות אותו.

למד את האלף-בית. אין היא מספיקה,

אבל
למד אותה! אל במורת רוח,

פתח את הספר! עליך לדעת הכל!


עליך לקחת
בידך את ההנהגה. […]

אל תתבייש להקשות קושיות, חבר!


אל תתפתה
ללהג, חקור בעצמך!

מה שלא תדע בעצמך, אינך יודע!


בדוק את החשבון.
עלייך לשלם – –

שים את האצבע על כל פרט, ושאל:


מאין זה בא לכאן?


עלייך
לקחת בידך את ההנהגה!

(שבחי הלימוד/ברטולד ברכט)

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • זה אולי בולט במיוחד בעיתונות הכלכלית אבל אני לא חושב שזה מוגבל רק אליה. זו דינמיקה של התמודדות של כתב עם כל גורם בעל כוח יחסי יהא זה במערכת המשפט בצבא או בפוליטיקה.

  • והנה עוד דוגמה לאנשי העסקים המתייעצים במעוננים:

    מתוך כלכליסט:
    http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3402812,00.html

    ניצלתי עכשיו בנס ממכת חשמל בגינת ביתי בלונג איילנד. עץ נפל בגינה של השכן שלי וגרם לשריפה. רצתי החוצה במכנסיים קצרים עם מטף לכיבוי אש, נתקלתי בכבל חשמלי, חטפתי מכת חשמל ונהדפתי לאחור. למזלי לא נתקלתי בגדר המתכת הסמוכה, ולכן יצאתי רק בכוויות קלות שטופלו בבית החולים. ניסיתי לתפוס את הרב פינטו כדי להבין את פשר הדברים, אבל בינתיים לא הצלחתי. אלך בבוקר לבית הכנסת לברך ברכת הגומל". עופר ירדני ל"מוסף כלכליסט", יום שני השבוע

    ובכן, פשר הדברים הוא שאתה אידיוט וביידיש היו קוראים לך שלימאזל.

    • מה שנפלא בציטוט הזה הוא שחרף העובדה שהוא נתקל בהשתלשלות של ארועים מקריים ובלתי נעימים בעליל, הוא עדיין חושב שאיכשהו אלוהים היה כאן *לטובתו*.

      • איתמר קרביאן

        "טיעון מתוך הרס בלתי-מושלם" – מטוס התרסק ושלוש-מאות נוסעים נספו. ילד אחד ניצל עם כוויות קשות. לכן, אלוהים קיים.

  • Pingback: Tweets that mention אל תתפתה ללהג, חקור בעצמך! » החברים של ג’ורג’ -- Topsy.com()

  • זיו פ

    הבעיה קיימת בכל השדות של העיתונות אבל בעיתונות הכלכלית היא גרועה במיוחד מסיבה פשוטה – העיתונאי הכלכלי הממוצע לא מבין מהחיים שלו במושאי הסיקור שלו וחצי מהזמן לא מבין את רוב המונחים אותם הוא רושם. זה יוצר תמריץ חזק מאד פשוט להעתיק את ההודעה לעיתונות או לצטט את דברי המנכ"ל כי כל ניסיון לפרש אותם או לבקר אותם עלול לחשוף את העובדה שה"עיתונאי" לא ממש הבין מה נאמר.

    • אגב המחלה הזאת אינה רק ישראלית. תראו מה כתב דן כספי:

      "כשברקע הסיקור של פרשות דני דנקנר והולילנד, ספר בדיוני על תחלואי העיתונות הכלכלית בשבדיה נקרא כאילו נכתב ממש כאן, תחת אור השמש העזה "

      http://www.the7eye.org.il/DailyColumn/Pages/250410_Journalism_with_a_tycoon_tattoo.aspx?RetUrl=/DAILYCOLUMN/Pages/Bottom_line_lobby.aspx

      במקרה קראתי גם כן את הספר "נערה בעלת קעקוע דרקון" (ספר מתח מרתק!), וכספי צודק לגמרי (כדאי לקרוא!) למרות שהוא נכתב ב-2001 הוא כל-כך רלבנטי למה שמתגלה ב-2008, עם הגילויים על "גאונים כלכליים" שבעצם בנו את המוניטין שלהם בסיוע כתבים חסרי מוטיבציה וחסרי אחריות שמהללים אותם בלי לחקור מה עומד בעצם מאחוריהם.

      "ואולם בעולמם של הכתבים הכלכליים לא חלים הכללים המקובלים, כגון הצורך לבחון דברים בעין ביקורתית ולדווח על הממצאים בענייניות. במקום זה משבחים את הנוכל המצליח ביותר. כאן גם מתהווה שבדיה של העתיד וכאן גם מתערערת שארית האמון שהציבור רוחש לעיתונאים כגוף מקצועי".

  • עדו

    כזה כתב הגנה על הפרשנים הצבאיים במדינה שלנו לא קראתי מזמן. הרי מה כבר אפשר לדרוש מהם שבאמת חיים במדינה מאויימת אם אפילו עיתונאים כלכליים מיישרים קו ומדקלמים כמו תוכים מה שאומרים להם?

  • אזרח

    אפל היא חברה מסחרית והביקורת על התנהלותה נובעת מהתנפצות של ציפיות מופרכות – כביכול אפל היא "הטובים" וכל ייעודה בעולמנו הוא לעזור לאנשים מאגניבים לא להיות כמו כולם (=לקנות אפל במקום וינדוז). ללא הציפיות האלה, ההתנהגות של אפל רגילה ונפוצה, ולא מעוררת שום ביקורת מעבר להסתייגויות הידועות ממשטרנו הקפיטליסטי.

    • הירנוט

      לא חושב שזאת הסיבה. משתמשי אפל, בדרך כלל, אינם אלו שכותבים מאמרים וטורים יומיים כנגד אפל. יוסי איננו משתמש של מוצרי אפל ואין לו שום ציפיה כל שהיא.

      הערכה שלי היא שהמוטיבציה של יוסי נובעת מרצון לפוצץ בועה שהוא מזהה אצל משתמשי אפל – בועה של שביעות עצמית ונאמנות עיוורת, לכאורה. זו סוג של משימה דתית עבורו.

      מה שיוסי לא מבין הוא שאותם משתמשים, בדרך כלל מרוצים באמת. אבל זה כבר עניין אחר. הגבתי לא מעט בטור של יוסי בהקשרים הללו ובשלב מסויים נמאס לי – כי אין פה דיון ראציונאלי. יוסי מסתמך על המיץ לש הזבל במקורות אינטרנטית, למצוא סיפורים. הוא מתייחס לניתוחי אנאליסטים בעלי אינטרס, בלי להפעיל שיקול דעת, ולפעמים סתם ממציא (היום למשל הוא כותב שאפל הודיע שהיא לא תתמוך בפלאש על המק. WTF?)

      לעיתים הביקורת מוצדקת, במידה מסויימת. למשל הטיפול בעניין גיזמודו, כרגע נראה מוזר – לא ברור לי למה המשטרה בכלל היתה צריכה להחרים ציוד מהכותב של גיזמודו. על פי חוקי קליפורניה די ברור שבוצעה גניבה על ידי ה"מוצא" (הוא לא ניסה להחזיר את המכשיר), ועבירה של מסחר, השחתה ושימוש ברכוש גנוב על ידי גיזמודו. היתה סיבה טובה לכך שאנגדג'ט וויירד לא קנו את הסיפור.

      ולגבי גיזמודו כבלוג האמיץ ובעני – אמיץ: בהחלט. עני? המממ… לא ממש. http://en.wikipedia.org/wiki/Gawker_Media

      • עדו

        אני לא משתמש של מוצרי אפל ומה שידוע לי על החברה שמדובר בחברה עם תדמית מחתרתית שנלחמת במיקרוסופט המרושעת. לגבי מיקרוסופט – אני ממש לא מתכוון להפריך את התדמית השלילית שלהם אבל הנה מסתבר שגם אפל לא צדיקים גדולים.
        בכל אופן לא זה העניין, כשאני קורא כתבה על מוצר מסויים של חברה מסחרית , בין עם זה כתב רכב שמדווח על ביצועיה של המאזדה החדשה (אני במילא לא יכול להרשות לעצמי) או מבקר מסעדות שנותן ביקורת על מקום חדש שנפתח אני מניח שאני מקבל דעה אוביקטיבית של מי שאין לו פניות וכותב כמומחה.
        הטענה שלא הפרכת היא שאותם כתבים שיוסי מציין הם כתבים 'מטעם' ומשמשים כדוברים באיצטלה של כתבים אוביקטיביים. אם זה נכון זה חמור בין אם משתמשי אפל מרוצים ובין אם לאו. הנקודה הזאת היא המהותית בפוסט גם אם אותם לקוחות היו קונים בכל מקרה את מוצרי אפל .

        • הירנוט

          "אני לא משתמש של מוצרי אפל ומה שידוע לי על החברה שמדובר בחברה עם תדמית מחתרתית שנלחמת במיקרוסופט המרושעת"

          אוקי. זה התדמית שצרובה אצלך בראש לגבי אפל. אני מקבל את זה שיש אנשים אחרים שבוחנים את אפל על פי איזה תפיסה תדמיתית שיש להם בראש ולא, נניח, על איכות\הצלחת\שביעות הרצון של המשתמשים במוצרים שלהם. אני לא מקבל את זה מעיתונאים. במיוחד לא מעיתונאים שאני מעריך את הכשרון שלהם. יוסי יוצר אצלי דיסונאנס קוגניטיבי – אני מעריך את הכתיבה שלו בדרך כלל, והשטויות שהוא כותב בכלכליסט קשות לי לעיכול.

          "בכל אופן לא זה העניין, כשאני קורא כתבה על מוצר מסויים של חברה מסחרית…
          …אני מניח שאני מקבל דעה אוביקטיבית של מי שאין לו פניות וכותב כמומחה"

          אתה מניח הנחה מוטעת. אתה לא צריך להסתכל רחוק מדי.

    • עוד אחד..

      בישראל זה עדיין לא כל כך נהוג, אבל בעולם הרחב יש מושג שנקרא "צרכנות אתית". צרכנים שלא קונים מוצרים שבמהלך ייצורם נעשה שימוש בחוסר אתיקה (עבדות, עבודת ילדים, תנאי שכר לא נאותים וכו'). יש מקומות בעולם קשה למצוא שוקולד שלא נמכר תחת הסמל של "Fair Trade" (חפש בגוגל). ההתנהגות של אפל בהחלט לא "רגילה ונפוצה" מדובר בהתנהגות חריגה וחסרת אתיקה. הביקורת על התנהגותה לא נובעת מ"התנפצות של ציפיות מופרכות" אלא מצפיות אחרות, שאנשים יהיו מודעים לזה שמדובר בחברה שלא מחוייבת לאתיקה כלשהי, ולכן יחרימו אותה. (ולכן, בגלל שהיא חברה מסחרית, היא תפסיק עם ההתנהגות שלא אתית הזאת).

      (גילוי נאות, כותב תגובה זאת מועסק על ידי חברה שמפסידה כל פעם שאתם קונים iPhone ובכל זאתף עד כמה שידוע לי, מנסה לשמור על כללי אתיקה מסויימים).

  • זה שתייגת תחת 300 אומר שהפרוייקט ממשיך?

    • ygurvitz

      כן. התחלתי אותו, אחרי הכל, ב-14 באפריל.

      • תאריך עגול ויפה.

  • אבשלום

    הפוסט הזה מעלה אצלי את השאלה כמי שלמד כלכלה ועוסק פחות או יותר בנושאים שקשורים לתחום ומתפלץ מדי פעם מהעיתונות הכלכלית,
    היא איך אפשר לסייע?
    כלומר יש דברים שנראים לי בורות נפשעת:
    1. קבלה של תיאוריות מצוצות מהאצבע כעובדתיות,
    2. ביטול של ביקורת על זרמים בכלכלה
    3. חוסר פרספקטיבה היסטורי
    4. שאלות מהותיות (ברות קיימא וכן הלאה שכמעט לא קיימת בעיתונות הכלכלית הרגילה).
    5. כל הנושא של הנתונים שמעבר לתחקיר העיתונאי נראו מופרכים ויש מקום לחקירה(סתם דוגמה השכר הממוצע של עובד בקופת גמל – הוא 14000 טוען גלובס- אני עובד צמוד עם עובדי קופת גמל כולל דרך ניהול זוטר הם לא מגיעים לחצי מזה)
    הייתי מאוד שמח להרים את הכפפה יחד עם עיתונאי בלוגר שמעוניין בכך, אבל אני מודה שלא ברור לי מה ניתן לעשות לגבי הדבר.

    • ג'ו

      בהקשר הזה, יש לציין את אחת הדוגמאות הברורות להטייה אידיאולוגית בעיתונות הכלכלית, הפרסום החודשי(!) של נתוני השכר הממוצעים, בהם מתברר כל חודש שעובדי מקורות משתכרים בממוצע מיליון וחצי שח.

      ההטייה העיקרית היא במונח ממוצע, כל סטטיסטיקאי מתחיל ולמעשה כל בוגר תיכון צריך לדעת כי למונח ממוצע יש משמעות רק בהנתן התפלגות נורמלית (כלומר גאוסית) או התפלגות הקרובה לזו. אם ההתפלגות היא שונה מאד מהתפלגות נורמלית, שזה המצב השכיח בהתפלגות שכר עבור רוב הארגונים, למספר המציין את הממוצע של השכר אין יותר משמעות מאשר למספר המציין את מספר בעלי השיער הבלונדיני.

      למה בכל זאת מדברים על ממוצע השכר ולא על חציונו או רבעונו או האם ההתפלגות דועכת כחוק חזקה (מקרה קיצוני של חוסר שיוויון)? יש לכך כמה תשובות "הם לא יודעים סטטיסטיקה" היא לא אחת מהתשובות, מדובר בין היתר דרך מתוכמת להעלים את המציאות.

      • אבנר לנגוט

        לא הייתי מזניח את טיעון ה"הם לא יודעים סטטיסטיקה", יצא לי לדבר אם כתב בדה-מרקר(!!!) שאמר לי שיש להם הוראה ברורה להימנע מכל דיון בסטטיסטיקה או אפילו אזכור של מונח סטטיסטי אם אפשר להימנע מזה כי "זה מרחיק קוראים שלא מבינים בזה".

        • ג'ו

          זה די מפתיע בהתחשב בכמות הג'יבריש הפסוודו מדעי שהם מאכילים את הקוראים שלהם, מצחיק שדווקא מונחים סטטיסטיים יפחידו אבל 'עקומת תמיכה' ו'עקומת התנגדות' ושאר מונחי קבלה דומים אתה קורא שם כל הזמן.

      • "ההטייה העיקרית היא במונח ממוצע, כל סטטיסטיקאי מתחיל ולמעשה כל בוגר תיכון צריך לדעת כי למונח ממוצע יש משמעות רק בהנתן התפלגות נורמלית (כלומר גאוסית) או התפלגות הקרובה לזו. אם ההתפלגות היא שונה מאד מהתפלגות נורמלית, שזה המצב השכיח בהתפלגות שכר עבור רוב הארגונים, למספר המציין את הממוצע של השכר אין יותר משמעות מאשר למספר המציין את מספר בעלי השיער הבלונדיני."

        מה זה הקשקוש הזה? למונח ממוצע יש משמעות ברורה לא משנה מה ההתפלגות. ממוצע זה סכום של k מספרים, מחולק ב-k. הממוצע מוגדר, ויש לו הרבה משמעות, לכל ההתפלגויות. למעשה, גם למספר בעלי שיער בלונדיני יש משמעות (אם הגדרת "בלונדיני" כיאות). אל תזנה את ה"משמעות" של מונחים מתימטיים.

        מה שאתה מנסה לטעון זה שממוצע השכר באירגון לא מלמד אותנו את מה שאנחנו בדרך כלל מעוניינים בו, ושהחציון הוא נתון מעניין בהרבה. זה כמובן נכון.

        • ג'ו

          העובדה שקיימת הגדרה למושג לא מעניקה לו משמעות.

          • Quercus

            והעובדה שסטטיסטיקאים, מתמטיקאים, פיזיקאים, כלכלנים, ובעצם כל אנשי המדע, משתמשים במושג הזה בצורה המניבה תועלת מאוד גדולה, האם היא מעניקה לו משמעות?

            הטענה שממוצע הוא דבר חסר משמעות עבור התפלגות שאינה נורמלית היא טענה מגוחכת בעליל.

            • אייל

              למשל חוק המספרים הגדולים ומשפט הגבול המרכזי מעניקים משמעות (גם מעשית) לממוצע של כל התפלגות.

              • ג'ו

                משפט הגבול המרכזי אומר כי סדרת משתנים מקריים מתכנסת אל ההתפלגות הנורמלית. כפי שאמרתי בהתפלגות נורמלית לממוצע יש משמעות.

                חוק במספרים הגדולים (החלש) לא רלוונטי להתפלגות.

            • ג'ו

              אם 'איש מדע' כלשהו מחשב את הממוצע של התפלגות שאינה נורמלית הוא לא מקבל שום ערך בעל משמעות. נכון שגם עבור התפלגויות קרובות לנורמלית כמו התפלגות גאוסית הממוצע רלוונטי באותה מידה.

              אבל אם ההתפלגות דועכת כחוק חזקה, נניח. או שההתפלגות מפורקת למספר מקבצים נפרדים זה מזה, חישוב הממוצע לא אומר דבר.

              • Quercus

                אתה אמיתי?

                נניח שיש לי משתנה מקרי שמתפלג באופן אחיד על הקטע [0,1]. התוחלת (כן כן, ממוצע!) שלו היא 1/2.
                האם לדעתך זה לא אומר כלום?

                נניח שיש לי משתנה מקרי סימטרי, משמע הסיכוי שהוא יקבל כל ערך, שווה לסיכוי שהוא יקבל את הערך הנגדי.
                זה אומר שהתוחלת שלו היא 0.
                האם לדעתך זה לא אומר כלום?

                אני מסכים, במקרה שהמשתנה מפורק למספר מקבצים נפרדים, לממוצע יש *פחות* משמעות, אבל איך אפשר להסיק מזה ש*רק* עבור משתנים שמתפלגים נורמלית, יש לממוצע משמעות?
                יש המון משתנים שלא מתפלגים נורמלית, ושההתפלגות שלהם לא מופרקת למספר מקבצים נפרדים.
                אתה מנסה להוכיח טענה חזקה בעזרת טיעון חלשלוש.

                דרך-אגב, גם כשהמשתנה מפורק למספר מקבצים נפרדים – יש משמעות נהדרת לממוצע שלו.
                רק אתמול ראיתי משפט בקורס של הסתברות, שאומר שבהילוך מקרי בגרף קשיר, תוחלת זמן החזרה לנקודת ההתחלה הינה מספר הקדקדים בגרף. זה נכון בין אם הקדקדים מקובצים במקום אחד (ואז התפלגות זמני החזרה באמת תהיה מרוכזת סביב התוחלת), ובין אם קדקדי הגרף מקובצים לכמה קבוצות (כמעט) נפרדות – ואז ההתפלגות לא תהיה מרוכזת סביב התוחלת.
                אתה טוען שבמקרה השני אין למשפט הזה משמעות?

                בכל מקרה, אני ממליץ לך להתרענן בקשר למהו ממוצע, ולמה זה מעניין את בני האדם (בניגוד אליך).

              • Quercus: נשמע משפט נפלא. אבל אתה בטוח שזה בדיוק מס' הקודקודים, או שמא O(n) c ?

              • אבשלום

                אוי נו,
                יש משמעות מאוד ספציפית, לומר שכר ממוצע בסקטור מסווים שזה משקף באופן סביר את אופן ההשתכרות באותו תחום.
                כאשר התפלגות השכר היא לא שוויונית, להגיד שהשכר הממוצע בתחום הוא לדוגמה 14000 כאשר בפועל 90-95 מהעסוקים בתחום יגרדו אולי חצי ממנו כל מהלך חייהם המקצועי הוא הטעיה פר אקסלנס.
                שלא לדבר על כך שכל מה שאמרת רלוונטי לניתוח כאשר כל הנתונים נמצאים ואז תעשה ניתוחים כאוות נפשך.
                אבל זו בדיוק הנקודה לא מספקים את הנתונים האלו.

              • אבנר לנגוט

                Quercus גם אם אני מקבל את הטענה שלך שלממוצע יש משמעות ברוב המקרים (ואני מקבל, אני כלכלן- זה אומר שמשפט הגבול המרכזי זה האלוהים שלי) אתה חיים להסכים שבלי צירוף הערכה כלשהי למומנט השני (סטיית תקן, שונות, T סטטיסטי וכ"ו) לממוצע אין באמת משמעות?

              • Quercus

                אסף – אין כאן שום O – תוחלת מספר הקדקדים עד לחזרה היא מספר שידוע במדויק, והוא פשוט מספר הקדקדים (אני לא יכול להתחייב לגמרי עדיין, כי טרם ראיתי את ההוכחה 😉 )

                אבשלום ואבנר – אני לחלוטין מסכים שהמספר הזה, "ממוצע", *אינו* משקף את כל ההתפלגות של המשתנה המקרי. ודאי שאני לא טוען את זה ובחיים לא אטען שטות שכזו.
                ודאי שאני מסכים שאסור ליחס לממוצע *יותר מדי* משמעות.
                אבל מכאן ועד להגיד שלממוצע אין *שום*, משמעות – זה כבר מגוחך בעליל.
                במיוחד קשה לי להבין (ולמי שתהה – אני לא חושב שהבעיה בי) את ההפרדה בין משתנים בעלי התפלגות נורמלית ובין משתנים שאינם בעלי התפלגות נורמלית. מהיכן מגיע הקשר העלום הזה בין ההתפלגות הספציפית הזאת (שהיא אכן חשובה ומעניינת) ובין הקניית משמעות לממוצע? לא ברור.

              • אבשלום

                מן הסתם בהפלגות גוסיאנית הממוצע קרוב לחציוני כאשר, מדברים בנתונים כלכליים -שבהם למרבה הצער המערכות הם היררכיות, יש משמעות מאוד גדולה לדעת את ההתלגות,אם נחזור לדוגמה שלי, אם מציגים שכר ממוצע כשכר מייצג כאשר הוא בפועל הוא מייצג רק מיעוט, מדובר בסוג של מצג שווא.

              • אבנר לנגוט

                Quercus יש קצת בעיה אם השימוש שלך במושג של "משתנה מקרי" כי לא באמת מדובר פה במשתנה מקרי שמתפלג כך וכך אלא בהצגה של נתונים ידועים- כאשר אנחנו מדברים על ה"משכורת הממוצעת בחברה X" אנחנו לא מדברים על הצגה של התפלגות של משתנה מקרי כי אנחנו יודעים את כל הנתונים, את המשכורת של כל העובדים, אין כאן שום דבר מקרי

              • Quercus

                אבנר – חזור ועיין בהגדרה של משתנה מקרי.
                אין *שום* הבדל בין התפלגות ידועה של שכר בין עובדי החברה ובין הקונספט האבסטרקטי של משתנה מקרי.
                המשתנה המקרי בדוגמה זו, למשל, הינו השכר של עובד שייבחר באקראי בין עובדי החברה.

                משמע – גם במונח "משתנה מקרי" אין שום דבר מקרי. ההתפלגות של המשתנה ידועה גם ידועה.

      • גם אני הייתי נזהר מיותר מדי תיאוריות קונספירציה. הממוצע הוא מונח מקובל מאד היסטורית, בין השאר כי הוא פשוט ורוב האנשים מכירים או מסוגלים לתפוס בקלות. לצערנו הם לא מכירים את חסרונותיו.

        • ג'ו

          נו, וחציון זה לא מספר מובן?

          לא שלחציון אין את המגבלות שלו אבל הוא בדרך כלל יותר רלוונטי.

          • לא, חציון אינו מספר מובן.

            לאנשים בעלי ידע מתמטי מופתעים לעתים קרובות עד כמה לציבור הרחב, אפילו בעלי השכלה לא-נמוכה, אין מושג לגבי המושגים האלה.

            • Quercus

              לי אישית, בתור סטודנט לתואר שני במתמטיקה, לא כל-כך היה מושג מה זה חציון עד לעת האחרונה. וחייתי מאוד טוב עם עצמי.

          • אבנר לנגוט

            כמה מאמרים אתה מכיר שבהם החציון הוא הנתון העיקרי? כמו שכבר נאמר, רובו הגורף של המחקר האקדמי הכמותי מתרכז בניתוח רגרסיה ובהלשכה בממוצע. נתונים כמו תוצר גולמי לנפש, אורך חיים, שנות לימוד וכ"ו כמעט תמיד ניתנים בממוצע. העיתונאים פשוט עושים גזור/הדבק..

            • אייל

              דוגמא לא טובה , כי כל הנתונים שנתת נוטים להתפלג נורמלית או לפחות זה מה שמניחים לגביהם בד"כ .
              בואו נסכם שממוצע הוא דבר מוגדר מתמטית היטב , תמיד יש לו משמעות ויש משפטים שהוא שחקן מרכזי בהם ללא שום קשר למהי ההתפלגות כולה.
              אבל כמודל שעוזר לנו לתאר את המציאות הוא לא תמיד יעיל ויש לצרף לו פרמטרים נוספים (למשל סטיית תקן) או להתבונן במדד אחר כמו חציון .
              במקרה והתפלגות היא נורמלית אז הממוצע מספר הרבה על המציאות ואם גם ידועה סטיית התקן לפנינו גם התמונה השלמה .

              • Quercus

                אייל, אני מסכים איתך לחלוטין. הבעיה שזה לא מה שג'ו טוען בכלל.

              • אילן

                אני חושב שהנקודה של ג'ו היא שהחציון הוא מדד יותר שיוויוני של איכות חיים מהממוצע במקרה של התפלגות חזקה. אם אתה רוצה לדעת איך האזרח הקטן מרוויח, אז החציון יספר לך יותר מהממוצע, כי הממוצע יוקפץ על-ידי קבוצה קטנה של מאוד עשירים.

  • גם אתה עם מחלת הדאבל י' בשיוך זכר??? ממך אני לא מוכן לקבל את זה. העם נקעה רגלו והוא מוחה בתוקף! או במלים אחרות: עליך, לא עלייך. (אחלה פוסט, חוצמזה, וברטולד זה תמיד טוף).

  • תוספת לשיר של ברכט: http://www.youtube.com/watch?v=9u0Y33Fr690

  • עדי סתיו

    שאלה של ניסוח. "המשכורת של העובד הממוצע" זו המשכורת החציונית, לפי הבנה של האדם הסביר.