תמיר צוללת קדימה, מרקוסווטש, הטיפול המיוחד של עוזי כהן, ובזאר מזרח תיכוני: ארבע הערות על המצב
עוד נסיגה צרפתית של יולי: הכותרת כמעט היתה "געגועי ללימור לבנת", אבל יש גבול. עם זאת, ראוי לציין שתמיר מתקרבת אליו במהירות מסוכנת.
אחרי שבמשמרת שלה התנהלו שתי שביתות ענק, האחת בתיכונים והשניה באוניברסיטאות, ושבהן לא שיחקה הפרופסור לחינוך תמיר שום תפקיד מועיל; אחרי שהחלה בביטול לימודי הליבה בבתי הספר החרדים, ודנה בכך את צעיריהם לחיי עוני; עכשיו מודיע משרד החינוך של תמיר שהוא מוציא את הערבית מלימודי החובה.
לשפה הערבית יש מעמד רשמי השווה לזה של העברית על פי חוק. בפועל, כמובן, החוק לא מיושם. כשמשרד החינוך מורה להפסיק ללמד ערבית – ובמספר השעות המקוצץ שנותרו לתלמידים, זו המשמעות המעשית של ההוראה לא לכלל אותה בלימודי הליבה – הוא מתייצב בצד הגזענים, שרוצים לדחוק את האזרחים הערבים לשוליים.
האירוניה המרה היא שתמיר ניסתה ככל הנראה להגיע לעסקת-ליבה עם החרדים, ללטף את הגזענות המובנית שלהם, ולשם כך הורתה להוציא את לימודי הערבית. החרדים, כפי שהיה ברור מראש לכל מי שעיניו בראשו, דחו את העסקה – והתוצאה של נסיון ההתחנפות לחרדים היא ביטול לימודי הערבית במגזר היהודי כולו. מבריק.
מאבד עשתונות: "אין דבר בזוי יותר," צווח יואל מרקוס בטורו השבועי, "מחייל העורק מיחידתו בעיצומה של מלחמה. אין דבר פחדני ושפל יותר מחייל המפקיר את חבריו כדי להציל את עורו".
אני לא בטוח שאני מסכים. פחד הוא רגש חזק מאד, ויש די הרבה אנשים שריח אבק השריפה על הבוקר לא עושה להם את זה, וששמרו על מידה בריאה של ציניות וסקפטיות כלפי שטיפת המוח של "הרעות" הצבאית, אותה מידה משחיתה כל יסוד בריא בנפש האדם.
וברשימת הדברים בזויים יותר מחייל העורק מיחידתו, כותב טורים שמשתמש במילים כה טעונות, כה בלתי שקולות, כדי לתאר מהלך פוליטי שגרתי למדי (פרישתו של אביגדור ליברמן מהקואליציה) נמצא בוודאי במקום בולט מאד. ליברמן קלקל את שורת האתרוגנות של מרקוס, וערער את כסאו של אולמרט; זה לא הופך אותו לבוגד. זונה פוליטית? ודאי, ואפילו זונה לא חכמה במיוחד, שפורשת ערב החקירה המשטרתית של בתה, וחושבת שאף אחד לא ישים לב – אבל בוגד?
ואם ליברמן הוא זונה פוליטית, מה נאמר על בעל טור שמגייס את "מערכת הדמים בעזה" לסיבות שבשלן צריך היה ליברמן להשאר בממשלה (אין ספק, המ"פ שיוביל מחר חיילים לרצועה ודאי יאבד את עשתונותיו כשישמע על פרישת ליברמן) – ומיד לאחר מכן עובר ל"אינני יודע מה בדיוק היה תפקידו של ליברמן בממשלה, חוץ מנסיעותיו הרבות לרוסיה"? 'אנוכי', 'פחדני' ו'מכוער' הם חלק מהביטויים שעולים בדעתי.
אחרי מות, קדושים אמור: עוזי כהן נפטר בגיל צעיר יחסית. כל שלושת העיתונים המקוונים התייחסו לכך, איש איש בדרכו. וראה זה פלא: נער הפוסטר של סחי מרכז הליכוד, ששמו היה למשל ולשנינה, הפך ל"עסקן נמרץ", הוא "נחשב לבולדוזר", ועל פי נרג, הוא ייזכר בכלל בגלל החיקוי שלו ב'ארץ נהדרת'.
כנראה שאם אתה רוצה שיפסיקו לכתוב עליך את האמת המכוערת, אתה צריך למות.
בזאר מזרח תיכוני: מזכ"ל החיזבאללה, חסן נסראללה, כנראה במצוקה. סביר להניח שאודי גולדווסר ואלדד רגב נהרגו עוד בעת חטיפתם. אחרי הכל, ישראל כבר הוכיחה בעבר שהיא תשלם מחיר מלא – מופקע, למעשה – גם עבור בשר רקוב. במצב כזה, לחיזבאללה לא היתה סיבה להשתדל ולתפוס שבויים חיים; זה מסובך, מסוכן ואין בזה רווח ניכר.
אז היום הודיע נסראללה שיש בידיו "חלקי גופות" והוא דורש לנהל משא ומתן עליהן. התשובה הישראלית צריכה להיות שלילה נחרצת. אנחנו מנהלים משא ומתן על שבויים. חלקי גוויות לא מעניינים אותנו; אנחנו לא שיעים.
הלוואי שאפשר היה לומר שישראל התעלתה מעל הברבריות המזרח תיכונית הזו, שמנהלת מלחמה באמצעות חלקי אנשים מתים, אבל יש יותר מסיכוי סביר שמשא ומתן כזה בדיוק התנהל סביב גופתו של בנו של נסראללה. לא עוד, על כל פנים.
ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור.
(יוסי גורביץ)
לגבי יולי תמיר, ומבלי לחלוק על המשמעויות שאתה מיטב לציין של ביטול לימודי הערבית, נראה, לפחות על פי מה שרשום בהארץ, כי ההחלטה עדיין לא נתקבלה:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/945959.html
לשון הכתבה, דרך אגב, מרמזת כי כל ההחלטה הזו הינה של גורמים במשרד החינוך (בשונה משרת החינוך), וכדאי לתת את הדעת גם לכך.
מאידך, אני אתפלא אם היא תקבל החלטה הפוכה ואמיצה.
הכתבה מנוסחת בלשון עבר: "משרד החינוך החליט… הוציא…" וכן הלאה. לא "שוקל", לא "יוציא" – אלא החלטה שהתקבלה. והחלטות כאלה הם ברמת שרת החינוך.
מה האמת המכוערת לגבי עוזי כהן? יש גרועים ממנו.במרכז הליכוד היו הרבה מושחתים.כמו שיש בהרבה מרכזי מפלגות אחרים.אולם מרכז הליכוד מילא חלל מסויים שהשאירה המערכת.אנשים שלא היו יכולים לפתור את בעיותיהם בצורה רגילה,פנו לחברי המרכז כדי שיפתרו להם את הבעיה.אבל גם ההסדר הזה לא מצא חן בעיני הפ'יאודלים הישראלים,והם יצאו בחמת זעם נגד המרכז הזה.כמה מחברי המרכז המסואבים,המושחתים, והבלתי מתוחכמים ,נתנו שם רע לשאר חברי המרכז הטובים.השתן עלה להם לראש.את המצב הזה ניצלו אלה שרצו לנטרל את הנתינים מכל יכולת השפעה.מכל יכולת של גישה למערכת.
והם הצליחו.
כיום אין לנתינים כל אפשרות השפעה על המערכת.בשום צורה.הנתינים מנוטרלים.
ברצוני לציין שאיני איש מפלגה מסויימת,ואיני תומך בשום אדם.
http://www.law.tau.ac.il/Heb/_….s/dbsAttachedFiles/gutwein.pdf
מ"מהפכה חוקתית" ל"הפיכת נגד":
ההיגיון המשפטי של משטר
ההפרטה הישראלי.
ככל שמשטר ההפרטה בישראל עבר מ"שלב המגזור" ל"שלב האוליגרכי", כן נשחק הבסיס
הכלכלי והחברתי של "מהפכת האקטיביזם". המגזור היה כאמור רק פיגום שנועד להתגבר על
היעדרו של הון פרטי שהיה ניתן להפריט לידיו את המשק הציבורי ואת השירותים החברתיים.
ואכן, ב"שלב המגזור" כוּנן משטר ההפרטה בישראל עלית הון שנבנתה מ"מכירת החיסול" של
המשק הציבורי, ובעיקר הממלכתי וההסתדרותי. ככל שההון הרחיב את שליטתו במשק ובחברה,
כן גדל העניין שלו בפיקוח על פעולות הממשלה, והוא העמיק את מעורבותו בפוליטיקה.
תהליך זה, המוכר במונח התקשורתי "הון ושלטון", מסמן את המעבר של משטר ההפרטה
מן "השלב המגזרי" ל"שלב האוליגרכי", שהתרחש בתקופת ממשלותיו של אריאל שרון. 61
האופי האוליגרכי שלבש משטר ההפרטה הציב את הפוליטיקה המגזרית במסלול התנגשות
עם "שלטון ההון", וכוחה נשחק ככל שהיא התאימה את עצמה להנחותיו: ש"ס ה"מזרחית"
איבדה מעוצמתה, "ישראל בעלייה" כמפלגה "רוסית" התבטלה לתוך הליכוד, "שינוי"
כנציגת המעמד הבינוני התפרקה, ועוקר כוחו של מרכז הליכוד, שהיה לבה של קואליציית
המגזרים של הימין. המעבר מן "השלב המגזרי" ל"שלב האוליגרכי" השתקף בבירור בתמורות
ש חלו במדיניותו של הנציג הבולט של "שלטון ההון", בנימין נתניהו: כראש ממשלה בשנים
6 1999-199 הוא ביסס את שלטונו על השיסוי המגזרי; כשר אוצר בשנים
59
.
2005-2003 הוא שחק את כוחם של המגזרים והגדיל את עוצמתו של ההון; כיו"ר הליכוד הוא פעל
בשנת 2005 לצמצום כוחו של מרכז הליכוד.
המעבר מן "השלב המגזרי" ל"שלב האוליגרכי" של משטר ההפרטה ערער את מעמדם של
הממסדים המגזריים השונים, ובתוכם גם את זה של בית המשפט. כשלמשטר ההפרטה שוב לא
היה צורך במתכונת המגזרית של "מרכז הליכוד", הפכו גם בג"ץ ו"מהפכת האקטיביזם" כממסדים
מגזריים למיותרים מבחינת "שלטון ההון". בית המשפט האקטיביסטי היה נחוץ כאמצעי לשחיקת
כוחה של מדינת הרווחה, אך ככל שההון הידק את שליטתו במדינה, שוב לא היה לו עניין בשחיקתה.
להפך, הוא היה מעוניין להשתמש בכוחה כדי להמשיך ולהפריט את שיירי המשק הציבורי ואת
השירותים החברתיים ולהיאבק בממסדים המגזריים, לבטלם או לבייתם.
מה ציפית שיכתבו על עוזי כהן? אי אפשר מצד אחד להתלונן על ההתנהלות הציבורית והתקשורתית הבהמית בישראל, ומצד שני לדרוש שיכתבו את כל האמת הלא נעימה על אדם שגופתו עדיין לא התקררה. לא לדבר סרה במת זה הרבה מעבר לנימוס בסיסי. זו תרבות בסיסית. זו אנושיות בסיסית. אפילו הטוקבקיסטים הצליחו להתאפק. למה לנצל את ההזדמנות הכל כך זולה וכל כך נמוכה ללכלך עליו?
אני מצטער על הצורך להתקטנן, אבל "בשבוע הבא תקיים שרת החינוך, יולי תמיר, דיון מחודש בהחלטה בעניין הערבית", ציטוט מהכתבה, מדבר בלשון עתיד, לא עבר.
אני דווקא שמחה שאיתמר התקטנן, עכשיו אני יכולה להרגיש בטרנד כשאתקן: שלוש שביתות ענק התנהלו במשמרת של תמיר, לא שתיים. הייתה גם שביתת הסטודנטים. 36 ימים זה כמעט חצי סמסטר (ב'. א' ארוך יותר).
ולגבי עוזי כהן, א-מן. ואם יורשה לי להסגיר גם לגבי שוק הבשר של נסראללה, במקרה הייתי במשמרת ו, ובכן, לא פרסמנו (וגם לא המתחרים) את כל הפרטים שתיאר הקצב מביירות.
אם לא שמת לב, אולי זה יעניין אותך.
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=64952&blogcode=8479790
הייתי שולח email, אבל לא מצאתי כתובת. סליחה אם זה לא במקום.