החברים של ג'ורג'

פגשנו את האויב, והוא אנו-עצמנו

יש בישראל ארגון, שלא מפסיק לסבך את המדינה בצרות, לא מפסיק לעשות לה בושות, ועושה כמיטב יכולתו כדי להכפיש את שמה ברבים. הציבור הישראלי מכיר את הארגון היטב ועושה כמיטב יכולתו להתחמק ממגע איתו; דברי הדואר שהוא ממטיר על האזרחים מתקבלים לעיתים קרובות בקללות נמרצות על ידי הנמענים. גרוע מכל: בעוד ישראל מוסרת לאו"ם דו"ח האמור לטהר את שמה מפשעי המלחמה בעזה, מגיע הארגון ההוא וסותר את דבריה בפומבי.

הגיס החמישי הזה הוא, כמובן, צה"ל.

* * * * *
לבהמה הירוקה יש מנהג ארוך ימים של תקיעת סכין בגב המנהיגות האזרחית. היללה הקבועה של צבא ההגנה ("כגודל החדלון, גודל התקציב") לישראל היא שאם רק היו נותנים לו, או הו מה הוא היה עושה. אבל תמיד ישנם הפוליטיקאים המנוולים האלה, שכובלים את ידיו, מתוך טמטום, רשעות או בגידה. ימיה של תלונת הסכין בגב הזו כימי צה"ל. היא נשמעת כבר במלחמת העצמאות, שלכאורה נגמרה מוקדם מדי. ערב מלחמת ששת הימים, הציע האלוף אריאל שרון למטכ"ל לבצע הפיכה צבאית, שלדבריו היתה מתקבלת בציבור באהדה. היללה נשמעה היטב אחרי מלחמת יום הכיפורים, והגיעה לשיאה במבול התבוסות והכשלונות שהנחיל צה"ל לציבור שעליו הוא אמור להגן ממלחמת לבנון הראשונה והלאה.

שיא חדש בסאגה הזו נרשם היום. ישראל העבירה לאו"ם דו"ח רשמי לאחרונה, שבו היא מנסה להגן על מעשיה ברצועת עזה לפני שנה ומשהו. בין השאר, טענה ישראל שהיה רק אירוע אחד שבו נעשה שימוש בתחמושת זרחן בשטחים מאוכלסים, וכי שני הקצינים שהיו אחראים לכך – הבריגדיר אייל אייזנברג והקולונל אילן מלכא – "נרשמה להם הערה פיקודית". לא ברור מדוע מישהו במשרד החוץ ובמטכ"ל חושב שיש מי שיקנה את הטענה על פיה היה רק אירוע אחד של שימוש בזרחן בשטח בנוי, ולחלוטין לא ברור מדוע ה"הערה" – אפילו לא נזיפה – של שני הקצינים הבכירים צריכה להרשים מישהו. הסיפור הזה הוזכר גם בדו"ח שישראל הוציאה ב-2009.

אבל צה"ל לא יכול היה לחיות עם זה. בהודעה של דובר צה"ל היום, טען הצבא כי אייזנברג ומלכא כלל לא עברו טיפול משמעתי בשל שימוש חריג בזרחן, אלא בשל ירי לקרבת אזור מגורים.

כלומר, מישהו – צה"ל, שאר גופי המדינה הרלוונטיים, או שניהם – שיקרו בעליל. הניחוש שלי, בהנתן הנפשות הפועלות, שכולם שיקרו בלי הכרה, אבל עכשיו הלך צה"ל ונתן לזה גושפנקא רשמית.

למה? אולי בגלל שברוב העולם המתורבת הרעיון של ירי זרחן לאזור אזרחי שמלווה ב"ילד רע, תעמוד בפינה" לשני קצינים בכירים יתקבל בהרמת גבה ואולי יותר מכך. קישורם של אייזנברג ומלכא לשימוש בזרחן בעזה – וצה"ל יכול לשקר עד מחר, אבל את העשן ראה כל העולם, והעידו עליו אנשי "שוברים שתיקה" – עשוי לפגוע משמעותית בסיכוייהם לצאת לחופשה או ללימודים באירופה, משום שקישורם לשימוש בזרחן מקדם את האפשרות שייעצרו, או שלפחות יוצאו נגדם צווי מעצר.

ומבחינת צה"ל זה יהרג ובל יעבור. זה מגש הדיוטי פרי, שעליו הוא מוכן להקריב את מדינת היהודים. כדי למנוע את החשש לפגיעה בקציניו, הוא מוכן להודיע לעולם שמדינת ישראל מסרה דו"ח שקרי לאו"ם. שניים, בעצם. עכשיו, זה לא אומר שדווקא ההודעה האחרונה של צה"ל היא הנכונה. בהחלט יתכן שהוא העמיד את שני הקצינים לדין משמעתי על ירי זרחני ודיווח על כך למשרד החוץ, ודובר צה"ל משקר עכשיו כהרגלו.


במדינה מתוקנת, התקלה הזו היתה זוכה לאיזו ועדת בדיקה. המצב שבו גוף אחד של ישראל מצייר גוף אחר כשקרן הוא חריג אפילו מהמקובל כאן. אבל בצה"ל, שנעמד על טלפיו האחוריות כדי למנוע חקירה של מה שקרה בעזה, ואומר עכשיו שאם תהיה חקירה היא צריכה לחקור את הדרג המדיני ולא את הקצונה והחיילים – כאילו אולמרט ירה פגזי זרחן על מתקני אונר"א וכאילו ציפי לבני ירתה בצוותים רפואיים – לא יתנו לזה לקרות. כמקובל בצה"ל בעשורים האחרונים, האזרחים משמשים להגנה על החיילים, ולא להיפך.

ואנחנו נמשיך הלאה, וכשנהפוך למצורע הרשמי של הקהילה הבינלאומית, נתפלא נורא. אנטישמים שכאלה.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • ש.ב

    מצד שני, לאולמרט, לבני וברק אמורה להיות אחריות על מעשיו של צה"ל, שכן הוא אמור להיות כפוף לסמכות הממשלה. כך שבמעשה או במחדל, הם בהחלט אשמים בפשעי מלחמה שצה"ל ביצע. אני לא קונה את שיטת אולמרט, אחרי לבנון2, לזרוק את האחריות של הדרג המדיני על החיילים. אם אתה לא יכול לשלוט בצבא, אל תהיה ראש ממשלה.

    • ygurvitz

      ראש ממשלה לא אמור להיות מ"פ. הוא אמור לתת את ההנחיות הכלליות מתוך הנחה שהצבא יבצע את פעולתו בהתאם לחוק. בהנחה שהדרג המדיני לא הוציא הנחיות ששינו משמעותית את התפיסה של שימוש בכוח, אני לא רואה איך אפשר להאשים אותם בפשעים שבוצעו. הם ודאי אחראים להם, אבל לא אשמים. האשמה היא של הצבא.

  • האגדה הזרחנית

    ושוב נטפלים ל"נשק הפלא השטני" הזרחן הלבן. חומרי נפץ, קליעים ורסיסים הם קטלניים הרבה יותר, אבל אין להם את ההילה הלבנבנה של העשן המסתורי הזה, שמילא את שמי עזה ב"פצצות מדוזה" שגם זה שם הרבה יותר סקסי מאשר, נניח, "רסיס בטון בראש".

    והרי העובדות. שימוש בנשק מבעיר נגד לוחמים הוא חוקי לגמרי. מותר לשרוף אותם עד העצם, פעמיים אפילו.

    המגבלה היחידה על שימוש בנשק מבעיר, היא שאסור להשתמש בו מהאוויר. אה, ואסור להשתמש בו מהקרקע על מטרות צבאיות שנמצאות בקרב אזרחים אם לא ננקטו אמצעי זהירות שנועדו למנוע פגיעה באלו האחרונים. ומה מוזר בטענה הזו?

    אה, נכון, האיסור על שימוש בנשק בצורה שתסכן אזרחים לא יחודי לנשק מבעיר, אלא לכל נשק בערך – החל בפצצות אטום (נשק שמעולם לא הוכרז כבלתי חוקי) וכלה בשקיות עם מים מהירקון.

    ועוד משהו מצחיק שכדאי לדעת. "פצצות המדוזה" עם כל כמה שהן נראות מרשימות ומפחידות, מקורן בפגז ממולא בטמפונים ספוגי זרחן, שסימנו M825A1. מה מיוחד בו? שלפי מדריך התחמושת של צבא ארה"ב הוא בכלל לא מוגדר כנשק מבעיר, לא יותר מבעיר למשל מנותבי מגנזיום. למעשה, מעולם, בשום סיכסוך שתועד אי פעם מאז שהפגז הזה נכנס לשימוש, הוא לא הרג מישהו.

    אז למה נטפלים אליו? בגלל מילת הקסם "זרחן" זרחן זה סקסי, זרחן זה רעל, על זרחן מספרים שטיפה אחת שלו תשרוף את כולך עד העצם. לא משנה שהפגז הספציפי הזה מסוכן בערך כמו פצצת תאורה (אם היא תיפול ישר עליך תחטוף כוויה, ואולי תמות מזה) ולא משנה שהנשק המבעיר המפחיד באמת, נפלאם, בכלל עשוי מדלק, אבק אלומיניום וסבון, ולא מכיל אפילו גרם אחד של זרחן.

    אז כן, ירו פגזי מיסוך שמכילים זרחן. כן, אנשים נכוו משריפות שנגרמו מהזרחן הזה או מאלף סוגי תחמושת אחרים (תשאלו את קהלני, הוא נשרף לגמרי בלי שזרחן היה מעורב בעניין) וכן, קצינים ננזפו בגלל שהם השתמשו בירי ארטילרי, הכולל פגזי מיסוך זרחניים, באזור שבו היו גם אזרחים. לא בגלל שהם פשעו בשימוש בזרחן (פשע שנולד במוחם ההוזה של תועמלנים זריזים, כמו גרלסקו חובב הוורמאכט ועמירה הס שהמציאה לצה"ל כלי נשק חדשים לגמרי כמו "טילים מסתובבים" ו"פצצות קובלט") אלא בגלל שהם פיקששו במשהו הרבה יותר בסיסי, שהיה נשאר מפוקשש גם אם במקום זרחן היו יורים שם סתם נפיצים, שהיו כנראה הורגים די הרבה אנשים – תשאלו את האו"מניקים הטמבלים שנתנו מחסה לצוות מרגמות של החיזבאללה בקאנא ב1996, והם יספרו לכם שנפיץ אחד עושה קצת יותר מכוויות לאיזה עובר אורח.

    • האח, מצאנו את הסכסוך הראשון בו נהרג מישהו ואפילו כמה מישהואים מהנשק החביב וידידותי לאדם הזה שמדריך שימוש אמר עליו שהוא לא מבעיר. נהדר. ועכשיו – מהי נקודתך?

      • דניאל ר.

        "חמרי נפץ ורסיסים מסוכנים יותר מזרחן"
        נכון, ותודה לאל שפגזי ארטילריה אחרים לא נורו על עזה הפעם. עם כל הבקיאות הזו אתה בוודאי יודע שלתותח אין מספיק דיוק כדי לפגוע בבניין מסויים, אז כשאתה יורה על אזור בנוי – אין לך מושג על מה אתה יורה.

        …שיעור קצר בדיני מלחמה….
        צודק או לא, אני זוכר את עצמי מצייר מעגלי בטיחות סביב מטרות כדי לוודא שלא נירה קרוב מדי לכפרים מיושבים בלבנון. כולל פגזי עשן, שאז לא כללו זרחן בתוכם. הנה עוד קצת מידע על דיני המלחמה בנושא:
        http://en.wikipedia.org/wiki/White_phosphorus#Arms_control_status_and_military_regulations

        "פצצות המדוזה אינן מסוכנות"
        הטענה שהנשק "לא מוגדר כנשק מבעיר" משעשעת. חיפוש אחר שם הפגז (M825A1) יראה שצבא ארה"ב משתמש בו בשילוב עם פגזים נפיצים. "הפגז הבלתי מבעיר" גורם למחבלים ולאזרחים הבלתי מעורבים לצאת מבניין (כי הוא… בוער) ואז הפגז הנפיץ הופך את כולם לאזרחים מעורבים. אני לא אופתע אם מי שנפגע מהזרחן לא הספיק למות ממנו לפני שפגע בו הפגז הנפיץ, כך שהטענה ש"הוא לא הרג מישהו" מתאימה גם היא לאיזה תועמלן זריז. אפרופו, שכחת לציין שגרלסקו הוא גם חיוור ומכוער (לטעמי לפחות).

        "הפגז הזה מסוכן כמו פגז תאורה"
        אולי כמו 116 פגזי תאורה שנופלים במהירות גבוהה.

        "נפאלם מסוכן יותר"
        נכון, אז מה? הצלחת לשרבב פנימה גם את פצצת האטום, גם כן מאוד רלוונטית. אתה רומז שההגבלות על נשק מבעיר הומצאו עבור נפאלם, כאילו שזרחן לא נמצא על סף הכרזה כנשק כימי ואיסור גורף.

        ואתה מסיים ברמיזה שהאלטרנטיבה היחידה לזרחן היא נפיץ, ובכן, האלטרנטיבה היא למסך בפגזי עשן שאינם כוללים זרחן, במיוחד כי עופרת יצוקה לא נפלה על צה"ל בהפתעה – הוא יזם אותה, וכנראה אף אחד שם לא חשב שיהיה צורך במסך עשן באמצע עזה.

        • האגדה הזרחנית

          שוב סיפורי מעשיות שמבוססים על הנפצות של המדריכה בטירונות והשקרים של האנשים שהביאו לנו תמונה של חתיכת גלגל שיניים שנתקע לאיזה פלסטיני ברגל בתור "רסיס מיוחד מנשק אסור".

          בוקר טוב, קומו ותריחו את הזרחן.

          בתור התחלה, כמה אנשים טובים העלו את מדריך התחמושת של הצבא האמריקאי לכאן:
          http://www.scribd.com/doc/9692197/TM-43000128-Army-Ammunition-Data-Sheets

          אפשר לגלגל ישר לעמוד 376 ולהתחיל להכין שיעורי בית לבד.

          כן, ארה"ב השתמשה בפגז הזה בטכניקת bake&shake (גם אני יודע לעשות גוגל) אבל הפגז עצמו לא הרג אף אחד – העשן (הלא סימפטי, ממש לא בריא, אבל לא שורף עד העצם כמו שמספרים עליו) נועד להבריח כל מיני טיפוסים מכל מיני מקומות בהם הם הסתתרו. לכשעצמו, אין לו פוטנציאל הרג כלשהו.

          "עשן מתפוצץ" יעיל ומהיר יותר מ"עשן הפלטה" (בגלל זה קוראים לא עשן מתפוצץ, לא כדי להסתיר משהו), והפגז הנדון נועד להחליף פגז ישן יותר, שהיה ממולא בזרחן חופשי ואכן היה נשק מבעיר (חוקי לגמרי גם הוא, רק שלא זה מה שרצו שיעשה). יתר על כן, בעזה השתמשו בפצצות מרגמה זרחניות במקרה אחד, והן דווקא כן מבעירות. כוויות, כאמור, יכולות להיגרם מאלף ואחד דברים – כולל סתם שריפות, שיש להן נטייה לפרוץ היכן שיש מפגש רומנטי בין חומרים דליקים לנשק חם.

          ושוב, אני אסביר את זה לאט, בפצצות המדוזה אין שום דבר לא חוקי, הן גם לא קטלניות במיוחד. אמה-מה, הן נראות ממש מפחידות, וככאלו פורטות על התאווה המגונה שיש לאנשים כלפי סיפורים על "נשק פלא סודי ואסור". העמדה של הצלב האדום אגב (איך אני יודע? כי שאלתי אותם. כדאי גם לך.) שכל הדיבורים האלה על "נשק אסור" הם טחינת מים, כי בשורה התחתונה אם אזרחים נפגעים כתוצאה משימוש בנשק כלשהו, זה פסול גם אם הנשק הזה חוקי לגמרי, או לא נשק בכלל כמו קרש שהיה עד לפני חמש דקות חלק מגדר לפני שהחליטו להרביץ איתו.

          באופן מפתיע, זה די תואם למדיניות של צה"ל.

          אבל למה שוב ושוב חוזרים לזרחן הזה? כי זרחן זה מגניב ומרושע, זרחן נשמע כמו משהו כזה מהגהינום, וזה מצויין בשביל לעשות אסוציאציה של זרחן=גהינום=השטן=הישראלים, מה שקורין בלעז "דמוניזציה". ובניגוד לבלופים שארגוני אי-זכויות הדמון הפיצו על אורניום מדולל (נשק חודר שריון, בעזה אין שריון) ופצצות קובלט (נסיוניות עדיין בארה"ב, אבל העיקר שגרלסקו שמע שמישהו ראה להבה אדומה) את הזרחן הזה הצליחו לצלם בתמונות ממש יפות, כאלה שכל צייד דמונים מטעם עצמו יכול לפאר בהן הוולפייפר שלו, בפוטומונטז' רומנטי עם תמונות תקריב על בתים שבכלל נהרסו מפצצות 500 קילו.

          • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

            יכול להיות שמה שאתה אומר נכון.
            למה צה"ל מכחיש? למה צה"ל לא מסכים לוועדת חקירה, שתתבדוק ותגיד את כל מה שאתה אומר בצורה גלויה ורשמית? למה אין תשובה לגבי מקרים אחרים, שבהם כנראה נורו פגזים כאלה או אחרים ואיזה בדיוק?

          • "בשורה התחתונה אם אזרחים נפגעים כתוצאה משימוש בנשק כלשהו, זה פסול גם אם הנשק הזה חוקי לגמרי"

            צה"ל אכן מואשם בירי של כל מיני סוגי נשק על אזרחים בעזה. אני שמח שאתה מסכים שזה פסול.

            • האגדה הזרחנית

              ברור שזה פסול, אבל מה חשבת שיקרה במקרה של לחימה באחד האזורים הצפופים ביותר בעולם? זה עגום, אבל מה לעשות – חוקי. ככה שכל מה שנשאר לארגוני אי-זכויות הדמון זה למרוח את ישראל בבוץ, ולהעלות באוב כל מיני דימויים של נשק שטני ואסור.

              וכל זה יכל להמנע אם מבקרי ישראל היו מייעצים לחמאס את מה שהם מייעצים לה השכם והערב – פשוט להכנע, להפסיק את הירי, לוותר על המאבק וככה בתור דובדבן של רצון טוב לשחרר את גלעד שליט. המון ישראלים ופלסטינים היו ניצלים במקרה הזה.

              אבל מה לעשות, שכנראה אנשים חושבים כמו החמאס, שהלאומנות הפלסטינית היא משהו שחשוב יותר מחיי חפים מפשע. הומניסטים, עאלק.

              • צא כבר מתפיסת הסימטריה המזויפת המחליאה הזו. לא מדובר כאן בשני כוחות הנלחמים אחד בשני אלא בעם כבוש הנלחם בעם כובש.

              • האגדה הזרחנית

                "עם כבוש שנלחם נגד עם כובש" – שכחת את החלק השני של המנטרה שהועתקה מהרוצחים הסטליניסטים, ש"הלאומיות הפלסטינית היא לאומיות משחררת והציונות היא לאומיות מדכאת".

                וככה זה, כשאין מה לומר על הטענות נגד הרצחנות של החמאס (שרצח הרבה יותר פלסטינים כשהשתלט על עזה מאשר ישראל הרגה בכל התקופה ששלטה שם), או על זה שהפתח נגרר לבצע פיגועי התאבדות רק כי הם היו פופולריים ברחוב הפלסטיני צמא הדמים (תמיכה של שני שליש בשיא האינתיפאדה…) אז חוזרים לפתרון הקסם של פולחן הערבוש הכבוש.

                ככה זה. הערבוש הכבוש, מעצם היותו ערבוש ומעצם היותו כבוש, הוא חסין מטעות וביקורת, וכל מעשיו מוצדקים מעצם קיומו. כל דבר זוועה ואכזריות מותר בשם המטרה הקדושה של מימוש הלאומיות הפלסטינית. לעמים מדוכאים יש מוסר אחר, מותר להם לרצוח, מותר להם לבצע פשעי מלחמה, מותר להם לטבוח בבני עמם שלהם שסוטים מהקו הפוליטי, מותר להם מה שאסור לשום ישות פוליטית אחרת. לערבוש הכבוש יש מוסר אחר, בו הוא תמיד צודק.

                נו, תנועות רצחניות תמיד מצאו להן "אידיוטים מועילים", והתנועה הלאומית הפלסטינית תמיד מצאה תמיכה בחלקים היותר מרושעים וכושלים של האידאולוגיות העולמית – בשנות השלושים-ארבעים היא אימצה את הפאשיזם, בשנות החמישים עד שנות התשעים היא גילתה את כוחות הקידמה הסובייטים, והיום היא מתגפפת עם שיח הפוסט-משהו האופנתי.

              • אה עכשיו הבנתי אם מי אני מדבר, וכמה חסר טעם זה.

                תמשיך לקרוא מה שבא לך במה שכתבתי ואני אעשה דברים יותר מועילים עם זמני.

              • מצטער אור, אתה לא יכול להתחמק בקלות כזאת.

                מה שהוא אמר (בוולגאריות) דווקא דורש התייחסות. וזה שטענה כגון "לא מדובר כאן בשני כוחות הנלחמים אחד בשני אלא בעם כבוש הנלחם בעם כובש", היא טענה שנושקת למוסר כפול – ואתה זה שצריך להסביר למה מוסר כפול הוא פתאום בסדר.

              • האגדה הזרחנית

                אוי אור, מה קרה? פתאום חזרת על השקר הרגיל ששכנעת את עצמך להאמין בו, וגילית שזה לא עובד על הלא משוכנעים?

                אז למה לנמק כשאפשר לרסס באוויר קצת תקיפה אישית, לא לספק שום נימוקים, ולברוח בנסיגה צרפתית לחיקם של אנשים שכמוך ידקלמו מול כל דבר זוועה וחרדה את המנטרות הנכונות אם במקרה למבצע שלו יש שפם?

              • אילן

                כן, והתנועה סיפוחיסטית\טרנספריסטית הישראלית נתמכת רק על-ידי קדושים וחסידי אומות עולם כמו נוצרים אוונגליסטיים שבונים עלינו להרוג וליהרג במלחמת גוג ומגוג ותנועות ימין קיצוני באירופה כמו "הליגה הצפונית" שהגיעו למסקנה שהם שונאים ערבים יותר ממה שהם שונאים יהודים. ואלן דרשוביץ.

                לא ראיתי כאן אף אחד שמגן על החמאס, שהיא אכן תנועה רצחנית, פנטית ואנטי-הומניסטית בכל המובנים.

                לגבי ההגנה על "הערבוש הכבוש", מה לעשות שלקיחת שטח של עם אחר מבלי לתת לו זכויות אזרח כבר לא טרנדי כמו בתקופה העליזה של תחילת המאה הקודמת?

                אז כן, תנועות רצחניות תמיד מוצאות אידיוטים מועילים, וגם מדינות שובבות
                שהחליטו לשחק ב"בעל הבית השתגע" על חשבון מאות אזרחים הרוגים ימצאו להם את האידיוטים שלהם לעזור בHasbara

              • אסף – למה הכרה בכך שלא מדובר בשני גורמים שווי כוחות נושקת למוסר כפול? או שמא ליאור הצליח לשכנעך שאני תומך חמאס או שאי פעם אמרתי משהו הרומז לכך?

                אני מודע לעובדה שלקורא מהצד אני משחק לידי הגזען הקטן ומתחמק מתשובה. מודע ולא כל כך איכפת לי – הוא מוזמן להמשיך להתווכח עם אנשי הקש שהקים.

              • לא שווי כוחות – ברור. אבל זה לא תירוץ להתייחסות מוסרית שונה.
                כי בעצם למה העלית את הטענה שאין כאן סימטריה ויש כובש ונכבש? אם הטענה הזאת לא קשורה למוסר או חוק, אז היא מיותרת. ואם היא כן קשורה, משתמע מכאן שאתה חושב שהיות צד אחד עם כבוש נותן לו איזו הנחה מוסרית?

                אז זה לא איש קש, זה מתייחס בדיוק למה שאמרת. והשאלה היא למה אמרת את זה ומה משתמע מכך.

              • ההתיחסות שלי להבדלי הכוחות נבעה מהערתו הצינית של ליאור המיעצת להם (הערבושים הכבושים) להפסיק את המאבק. הצעה המתעלמת ממצבם של הערבושים הכבושים – מצב הנמצא בשמם. קרי מבחינת ליאור יש כאן שני כוחות שווים הנאבקים ופתרון אפשרי הוא החלטה על הפסקת המאבק. רק שכיוון שהכוחות לא שווים, הפסקת לחימה מצד ישראל תותיר אותה כמדינה עם בעיית טרור ואת הערבושים הכבושים כעם כבוש וחסר שליטה פוליטית על חייו.

                ואגב עניתי לך ולא לליאור כי אני לא ממש בטוח שדבריך נמצאו בתוך דבריו -קרי, הוא היה עסוק מידי בלדבר על אידיוטים מועילים ולהמציא אמירות שלא אמרתי.

              • אז רק לשם הבהרה – המוסר הכפול שלי מועט מאוד. אין בי אהבה לחמאס יותר מאשר לכל תנועת דת ריאקציונרית אחרת.

              • אור: אין לי מושג איך הגעת לפרשנות הזאת.

                הטענה הלגלגנית שלו היתה שאם מציעים לישראל להכנע ולא להלחם על אינטרסים שלה בטענה המוסרית שכך ייחסכו יותר חיים, אפשר לומר את אותו דבר גם לצד השני – אבל אף אחד לא עושה את זה, משום מה.

                איך מובלעת פה הנחה של שוויון שיגרור את ההערה שלך? אתמהה.

                ולכן "לצופה מן הצד" זה נראה כאילו בצר לך הקפצת פתאום את קלף ה"אבל זה כיבוש" המתעתע כג'וקר.

              • מני זהבי

                סליחה שאני מתערב, אבל כפי שציינת, ישראל נלחמת על אינטרסים. הפלסטינים נלחמים על הזכות להגדיר לעצמם מהם האינטרסים שלהם — או, במילים אחרות, על החירות הבסיסית.

              • אני לא מבין, אם זו טענתו הלגלגנית, איך דיבורים על עם כבוש הם ג'וקר שלא קשור?

                ואולי לך בא לעשות לליאור הנחות ולמצוץ מסגנונו הוולגרי את התוכן המועט הקיים בין דיבורים על הפוסט הנורא הערבושים הכבושים והאידיוטים המועילים – לי לא. וכפי שאמרתי קודם – הצופה מן הצד מוזמן לחשוב מה שבא לו.

              • זו סתם רטוריקה. כפי שאני רואה זאת, אנשי החמאס שעליהם דיברנו נאבקים למען כיבוש מוחלט. יתרה על כן, גם הפלסטינים המתונים יותר נאבקים גם על אינטרסים – אילו היו מעוניינים רק בעצמאות, היו יכולים להתפשר הרבה קודם. כמו הישראלים, לא עולה בדעתם למשל, לוותר על התביעה לירושלים כדי לקדם את העצמאות : זו לא חירות בסיסית.

              • אור: אני לא עושה הנחות. הסגנון הוולגארי משעשע אותי ואותך כנראה מביא לעצבנות קשה… זו בדיוק הפרובוקציה, אפשר לומר דברי טעם גם אם המילה "ערבושים" נמצאת שם.

                כן, הדיבורים על עם כבוש לא קשורים לטענה שהובאה. הוא אומר שאנשים באים בשם טענה מסרית 'אוניברסלית' (חיים יחסכו) אבל מפעילים אותה רק על צד אחד. אם הטענה אוניברסלית אז מה קשור הכיבוש? ואם הטענה פרטיקולרית אז שלא תתחפש למוסריות נעלה.

              • כן, אבל למרבה ההפתעה גם טענה זו נוצרה במוחו הקודח של ליאור ולא יצאה ממקלדתו של אמיתי, או מישהו אחר בוויכוח. ולזה אני קורא לעשות הנחות – בשם השעשוע (כל אחד ומה שמשעשע אותו) אתה מקבל את טריקים רטוריים מעיין אלה.

              • לא של אמיתי, אבל גם הרבה דברים שהוא מתריע עליהם לא נאמרו ע"י אנשים בדיון הזה אבל הם כן חלק מן הדיון הכללי. הוא גם דיווח על שטויות (לדעתו) שכתבו עמירה הס וגרלסקו שלמיטב ידיעתי לא משתתפים ב"החברים של ג'ורג'". אז מה, זה אסור?

              • מני זהבי

                אסף, אתה עושה את הטעות הבסיסית (והנפוצה) של לבלבל בין מה שאנשים מסוימים מצהירים שהם רוצים לעשות למה שהם עושים בפועל. חמאס הוא תנועה דתית פנאטית שאחראית על לא מעט מעשי זוועה. אבל אם הפלסטינים רוצים שיהיה להם משטר חמאסי, זו זכותם (כמובן, חופש הפעולה של החמאס נעצר ברגע שהוא מגיע לגבולות ישראל; ולא, אלה אינם כוללים את רצועת עזה ולא את יו"ש). לגבי מזרח ירושלים — חיים בה, ובכן, פלסטינים. אין שום סיבה שהתנועה הלאומית הפלסטינית תוותר על העיר הזאת.

              • אה, כמובן שמותר אבל אני לתומי חשבתי שכשמדברים אחד עם השני יהיה יותר יעיל לדבר אחד עם השני.

  • "במדינה מתוקנת, התקלה הזו היתה זוכה לאיזו ועדת בדיקה."

    אנא הראה לי מדינה שנמצאת באופן קבוע במלחמות והיא גם "מדינה מתוקנת".

    אני חושב שאין.

    • חרטא ברטא

      עזוב מלחמות.
      תראה לי מדינה אחת שנחשבת "מתוקנת" לפי הסטנדרטים שמוצגים פה.

      קח אפילו את דנמרק שהיא מדינה "מתוקנת" לפי כל הדעות (מקום ראשון בעולם במדד הדמוקרטיה, מקום שני במדד השחיתות ראה http://www.worldaudit.org/corruption.htm) אין יותר אחלה מזה.

      מסתבר שהממשלות הדניות לדורותיהן שיקרו לציבור לגבי נשק גרעיני אמריקאי בגרינלד. אז עשו ועדת חקירה חצי רשמית ועשו נו נו עם האצבע ו…זהו (אתם יודעים, אינטרסים ביטחוניים ויחסנו עם ידידתנו הגדולה מעבר לאוקייאנוס. ששששש.)

      או המקרה הנכחי שבו הצבא הדני, כדי למנוע הפצה של ספר על הקומנדו הדני תרגם אותו לערבית. הם עצמם העלו את התרגום לאינטרנט ושר הביטחון הצהיר שזוהי ההוכחה לכך שהספר מייצר ענין בשורות הטרוריסטים….
      שר הביטחון התפטר רק לאחר לחץ ציבורי כבד (כמובן שבהתחלה זה היה "מה, שאני אתפטר? ככה הטרור ינצח").

      וזה רק במדינה סקנדינווית קטנה אחת ואלו רק שני סקנדלים מני רבים.

    • שונרא

      "נמצאת כל הזמן במלחמות" זה סוג של קוד שמשמעותו "הדירה מאות אלפי פלסטינים מכפריהם ובתיהם, החזיקה את אלה שלא הסכימו לעזוב תחת משטר צבאי מלאה עד 1966, ומפעילה את הכיבוש הארוך ביותר בעולם כיום"?

      אה, וגם "כבשה אדמות של כל שכניה"?

      הפועל הפסיבי הזה "נמצאת" אינו במקום.
      ישראל יוזמת נישול ולחימה מיום הקמתה – ולפניה עשו זאת הטרוריסטים של התנועה הציונית, על גווניה השונים.

      החוכמה תהיה להפסיק להרוס, להחריב, ולהילחם ולהתחיל למצוא דרך לשתף את המשאבים עם שאר תושבי האזור. צעד ראשון יהיה להפסיק לשקר.

      • תושב האזור

        בסדר, שנייה אחרי שתושבי האזור יתחילו לשתף את המשאבים שלהם למשהו מועיל יותר חוץ ממיעכת קשישים מסביב לקוביה שחורה והממשלות שלהם יפסיקו לרצוח את האזרחים של עצמן.

        גם בלי ישראל והציונות המזרח התיכון מלא בברברים אלימים, שהתודעה הלאומית שלהם מבוססת בעיקר על זבל פשיסטי משנות השלושים ומיסטיקה איסלאמית מתודלקת בשנאת המין האנושי.

        אם כבר, ישראל היא אצבע בעין הערבית שמראה את אפסותם של הערבים, קהילה משגשגת של אנשים שלמדו ללכת, באמצע סביבה של קניבלים שדי להם לזחול.

        • שונרא

          תודה, צירפתי את הטקסט שלך לרשימת "דברים שישראלים אומרים". זה תמיד עוזר לי כשאני מנסה להסביר לתורמים פוטנציאליים לישראל למה *לא* כדאי להם לתרום לבניינה.

          • אילן

            אוקיי, הטיעון הוא כזה:

            הממשלות במדינות ערב פועלות באלימות כלפי אזרחיהן, מכאן נובע שמותר לממשלות לפעול באלימות כלפי ערבים, כלומר לממשלת ישראל מותר?

            הבנתי.

  • א.ה.

    נו, מהאירגון שאחראי לטיוח של דברים כאלה:
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3841232,00.html

    אני לא באמת מצפה לשום דבר אחר. האחריות היא גם של המערכת המשפטית והפוליטית, שנותנת לדברים כאלה לעבור בלי כתבי אישום משפטיים וציבוריים.

  • מני זהבי

    מה מטייח? מעודד. כל שני וחמישי אפשר לשמוע קציני צה"ל (כן, גם קצינות) מספרים לתקשורת כמה צה"ל טורח לתת לנשים אפשרויות של שירות "משמעותי" יותר, וכמה זה אחלה שיש לנו נשים לוחמות.
    יש לציין, כמובן, שככל הנראה התנהגותם של חיילים (להבדיל מחיילות) כלפי האוכלוסייה הפלסטינית מחפירה לא פחות. ויש לציין, שלתפקידים מסוימים (נניח, בידוק של נשים במחסומים) אכן כדאי להציב חיילות — זאת אומרת, כדאי שהמחסומים לא יהיו שם בכלל, אבל אני מדבר על המצב שבו הם קיימים בהגדרה. אבל למי שנתן הוראה לשלב חיילות בתפקידים הכוללים מגע בלתי-אמצעי עם גברים פלסטינים צריך להעניק פרס רגישות בדמות גביע עם תחריט של פיל בחנות כלי בית. וזה עוד לפני שאמרנו מילה אחת על מה שהשירות הזה עושה לנשים עצמן ולדור הבא של הילדים שהן יגדלו.

    • איתמר קרביאן

      מצד שני, לא קשה לך להניח:

      א. שלשלב חיילות בתפקידים המביאים אותן במגע עם גברים פלסטינים זה ייהרג ובל יעבור, בניגוד לחיילים הבאים במגע עם נשים פלסטיניות, אז זה סתם פחות "כדאי",

      ב. שנשים הן פגיעות יותר לטראומה נפשית כתוצאה מהשירות, שכן יש צורך להתחשב ספציפית בטראומה שיעברו כתוצאה משירות קרבי במחסומים (בניגוד לטראומה ה"רגילה" שיעברו גברים במעמדן), ולבסוף

      ג. שהן יהיו אלה האחראיות על גידול ילדיהן.

      אני מעוניין לתת גם לך פרס על רגישות. הצורה שלו היא לא של פיל, אבל אני מניח שמזוויות מסויימות הוא יכול להיראות כמו חדק ושתי אוזניים.

      • מני זהבי

        איפה דיברתי על ייהרג ואל יעבור? משהו שאמרתי יוצא שווה לזה בגימטריה?
        תראה, אני, בניגוד לאנשים רבים, אינני משלה את עצמי שניתן ליצור מציאות חברתית כלשהי from scratch. אני מעדיף להתייחס למשהו קיים (כי זה מה שיש) ולראות אם הוא משתנה, ולאיזה כיוון. אם הכיוון לא טוב, יש טעם לצעוק ולקלל. אבל גם אם הכיוון טוב, הוא לא בהכרח יגיע לתוצאה טובה בפרק-הזמן הנראה לעין.
        הצבא הוא חרא של מקום? כן, והוא תמיד היה ויהיה כזה. למען האמת, צה"ל דווקא נראה לא רע לעומת כל מיני צבאות אחרים לאורך ההיסטוריה, אבל זו אינה הנקודה שלי. הנקודה שלי היא שבאופן מסורתי, הצבא היה מקום לגברים. גרירה של מחצית נוספת מהאוכלוסייה (נשים) למקום הזה היא צעד בעייתי, שדרושה הנמקה רצינית כדי להצדיק אותו. אבל אחרי 60 שנה שהמצב הזה קיים במדינת ישראל, אני אפילו לא מדבר על הצדקת קיומו של המצב הזה. אני מדבר על המגמות של התפתחותו.
        הקריטריון הראשון שאני משתמש בו להערכת המצב הזה הוא פשוט: אם מדובר במגמות שיפחיתו את ההשפלה שצה"ל גורם לאוכלוסייה הפלסטינית (נאמר, חיילות ולא חיילים יבדקו נשים במחסומים), אזי מדובר במגמה חיובית. (שוב, רצוי שלא יהיו מחסומים בכלל, אבל אני מוכן לקבל את עובדת קיומם לצורך הדיון הזה כמצב נתון.) אם מדובר במגמות שיגבירו את ההשפלה הנ"ל (חיילות שבמסגרת תפקידן נאלצות להפעיל כוח פיזי כלפי גברים, באוכלוסייה הרואה את המצב הזה כהשפלה) — אזי מדובר במגמה שלילית. ואם מישהו מציג את קיומה של המגמה השלילית הזאת כהישג ("פתיחת מסלולי לחימה לחיילות" או משהו כזה), יהיו לי בהחלו כמה מילים לומר על המקצוע המשוער של אמו.
        אבל יש גם קריטריון שני. אתה אולי קראת יותר מדי על משפחות אלטרנטיביות, אבל הדגם השכיח של המשפחה במערב (כולל ישראל) הוא מסורתי עד כדי שיעמום: אבא, אמא וילדים, שמי שמגדלת אותם בפועל זו בעיקר אמא (גם במשפחות חד-הוריות, האם היא זו שכמעט תמיד מגדלת את הילדים). מסיבות שונות, אני לא חושב שהדגם הזה יעבור שינויים מרחיקי לכת בעתיד הנראה לעין. אז זה מה שיש, וזו צריכה להיות נקודת ההתייחסות בשאלה אם אנחנו, כחברה, רוצים שחלק ניכר מהאמהות של הדור הבא שלנו יהיו קלגסיות בדימוס.

        • איתמר קרביאן

          אתה מבסס טיעון אחד בכך שהוא מקל על השוביניסטים הפלשתינים, וטיעון שני בכך שהוא מקל על השוביניסטים הישראלים?

          לתת לחיילות לשרת היכן שגברים משרתים הוא מעשה שאתה דורש לו "הנמקה רצינית" שתתגבר על כך שהגברים הפלשתינים, מסכנים שכמותם, עלולים להיפגע כי אישה (אייייכס) נוגעת בהם. איכשהו, עצם החתירה לשוויון בין גברים לבין נשים אינו נימוק בסיסי בעיניך – בפירוט הטיעונים העיקריים בעד ונגד הוא כלל לא מופיע.

          לאחר מכן אתה מחליט שהחברה בישראל היא כל-כך שוביניסטית גם כך, ש… שבעצם, זה בסדר. בפסקה האחרונה שלך אין אפילו תירוץ. אתה מסכים איתי ואומר "ככה זה!"

          בראבו, מני, בראבו!

          • מני זהבי

            כבודו, אין זה מתפקידך (וגם לא מתפקידי, לצורך העניין) לחנך את הגברים הפלסטינים לשוויון בין המינים או לכל דבר אחר. זו חברה שאנחנו כובשים; עלינו לסיים את המצב הזה מהר ככל הניתן, ולדאוג שלא להתערב בדרך חייה של החברה הזאת בינתיים.
            ואיך ממבנה מסורתי של המשפחה המערבית הגעת לכך שהחברה בה הוא קיים היא חברה שוביניסטית — ליהוה ולאשרתו הפתרונים.

            • איתמר קרביאן

              הניסיון לכונן שוויון בין נשים וגברים בצבא ההגנה לישראל הוא נסיון לחינוך העם הפלשתיני? איך?

              וחוץ מזה – אולי לא הבנתי אותך נכון: אתה בעצם אומר שלדעתך אין בעיה עם יעוד נשים לגידול ילדים, ולשם כך חסימת אופציות קריירה שיפריעו להן לעשות זאת?

              • מני זהבי

                הניסיון לכונן שוויון בין גברים לנשים בצבא הוא בעייתי באופן כללי; אני אהיה פחות סקפטי לגבי סיכויי הצלחה של ניסוי כזה יום אחד אחרי שקבוצת כדורגל של נשים תשתתף בטורניר משמעותי של קבוצות גברים. אבל במקרה הזה, אני אפילו לא מדבר על כך. מבחינתי, לצורך הדיון הזה, שישבץ הצבא את החיילות איפה שהוא רוצה, ובלבד שזה לא ייעשה באופן הגורם השפלה לאוכלוסיות שצה"ל בא אתן במגע.
                קטונתי מלקבוע "ייעוד" לקבוצת אנשים כלשהי. אבל אפשר, ובמקרים מסוימים רצוי, לעודד בני-אדם מקבוצות שונות לבחור מסלולים מסוימים בחיים. לענייננו, אם נשים כלשהן מתעקשות להיות לוחמות, אני מוכן לכבד את שאיפתן. אבל אני מתנגד לניסיון ליצור יחסי ציבור חיוביים לשאיפה הזאת.

  • קורא עוד יותר קבוע

    האגדה הזרחנית: לפי "בצלם" וHRW, "עובדי אונר"א, כולל מנהל אונר"א ברצועת עזה ג'ון גינג', קיימו במהלך ההפגזה עשרות שיחות עם גורמים בכירים בצבא בהן התריעו על הסכנה ודרשו כי הירי ייפסק."

    למה? כי במתחם אונר"א היו מאגרי דלק גדולים שהיו יכולים להרים 700 איש לשמיים במידה והשריפות שנגרמו ע"י העשן המתפוצץ היו מגיעות למיכלים.

    לי באופן אישי יש משהו אחר נגד זרחן. בקורס חובשים אתה לומד שזרחן לא מפסיק להישרף גם כשהוא פוגע בעור. הדבר היחיד שאפשר לעשות זה לקחת מקל ולגרד את חתיכות הזרחן מהעור המפוחם אחרת הוא ימשיך לבעור ולבעור בתוך הבן אדם שנפגע.

    • האגדה הזרחנית

      קראת את המפרט הטכני שהבאתי בלינק? אני יודע שזה יותר קשה מלעלעל בויקיפדיה, אבל כדאי מאוד. אני מזכיר – עמ' 376 ואילך.

      והמדריך בקורס חובשים גם סיפר לך את האגדה היפה על החובש שנהיה לו נמק באצבעות מזה שהוא עשה נקודת לחיצה והיה צריך לכרות אותם? או את סיפור המדע הבדיוני איך בפעולה של יחידה 101 פתחו לאחד הפצועים נתיב אוויר מקנה של עוזי?

  • עדו

    ולי יש בעיה עם ההגדרה של צה"ל כאירגון בתוך המדינה.
    צה"ל הוא זרוע של המדינה בדיוק כמו המשטרה, משרד האוצר או עיריית כפר סבא . להסתכל עליו כאירגון שאיננו כפוף למדינה זו טעות. זו אותה טעות כמו להגיד שהמתנחלים הם איזו כת שגוררת את המדינה למקומות שבהם המדינה לא רוצה להיות. זה שקר.
    מספיק לקרוא את הטוקבקים כל פעם שיש איזו ירידה על צה"ל . היה פעם קצין בכיר שדעתו קצת השתבשה עליו והוא ירה בגלגליו של רכב חונה שהיה מוכר לו (הוא החליט שעוקבים אחריו) בצהרי יום.
    למחרת הופיע במדור הדעות בעיתונים מכתב מאזרח שקבע ש'זכותו וחובתו של קצין בכיר לנקוט באמצעים..' ואני משוכנע שזה לא היה מכתב מוזמן מטעם כמו שלא היה צריך מגיבים מטעם לגבות את צ'יקו תמיר שנתן לבנו לנהוג בטרקטורון. בכוונה לא הכנסתי פלשתינאים למשוואה כי אז ברור מראש מי צודק ומי לא.
    גם המתנחלים לא באמת מחליטים כלום בשביל אף אחד. באה חבורת פסיכים ומתנחלת לה על גבעה זו או אחרת בשומרון.
    יד אחת של השלטון מושיטה להם מסמך חתום כדין עם דרישה חד משמעית להתפנות כיוון שהינם עבריינים, יד שניה של הממשל סוללת להם כביש גישה, מותחת גדר , מספקת חשמל ומים ומציבה שומרים על המקום. לא, הפסיכים לא מכופפים אף אחד, הם סטטסיטים במופע של סכיזופרניה שהמדינה מנהלת עם עצמה. כפי שכתב כאן מישהו לפני ההבדל בין ירי של תחמושת 'חוקית' לעבר אזרחים ושל ירי זרחן הוא באמת לא מעניין במיוחד לא את מי שנהרג מתחמושת שאיננה מכילה זרחן והריב בין זרוע אחת של המדינה לזרוע אחרת הוא כאמור מחזה נדוש בשטחים יום יום אז מה כאן הסיפור?
    הסיפור האמיתי הוא שרוב העם היה רוצה להפציץ את עזה בזרחן עד שישרפו כל הערבים המסריחים שם אבל בלי שאף אחד ידע מזה, עכשיו נראה אותך מסביר ל'עם' שיש כאן משהו לא תקין.

  • האגדה הזרחנית

    אגב – איך זה שמאגרי הדלק לא התלקחו ו700 איש לא עלו השמימה? בגלל עובדה פשוטה שכולם היו מגלים אם היו קוראים את הספרות המקצועית ולא בובע-מעייסס של גרלסקו (שעדיף שימשיך לאונן על סוודרים עם פונטים נאציים, ולא יתעסק בדברים שהוא לא מבין) שהפגז מסוג M825A1 הוא *לא* נשק מבעיר.

  • זרחן אסור כי הוא משאיר אחריו נזק. נפאלם מתפוצץ, עושה המון הרס וזהו (למעט שריפות, שזה כל פצצה מציתה). זרחן ממשיך לפגוע אחרי שביתת הנשק, כמו מוקשים.

    • האגדה הזרחנית

      פשוט גאון. מדענים ברחבי העולם מחפשים אחר מקור אנרגיה חלופית, ורק אתה מצאת אותו – הזרחן הלבן הקסום, שממשיך לבעור לנצח!

      ועכשיו ברצינות – נשק שנעשה בו שימוש בזרחן לבן חופשי, משחרר זרחן מצית שמשפריץ על סביבותיו, ובוער למשל זמן מה עד שהוא מתכלה. תחת תנאי מזג אוויר מסויימים (טמפרטורות נמוכות במיוחד, אירופה סטייל) הזרחן יכול להתקרש לשלוליות מגעילות, שיחזרו לסורן די מהר – ולא "אחרי שביתת הנשק" – אנשים עדיין נפגעים לפעמים ממוקשים ממלחמת העולם הראשונה, אבל עוד לא שמענו על מישהו שנשרף מזרחן לבן שהיה מפוזר בשטח אפילו לא חצי מהזמן הזה.

      ונכון שלא טרחת לקרוא את הקישור שהבאתי? תקרא, כדאי לך. בין היתר, תוכל ללמוד משם שהפגז המסויים שמכונה "פצצות מדוזה" פתר את בעיית הזרחן שמתפזר חופשי בשטח בכך שהספיג אותו בחתיכות לבד. בכל הפיצוץ המפחיד הזה שרואים בתמונות יש קצת פחות משישה קילו של זרחן לבן והרבה אדי מים. וגם מעט הזרחן הלבן הזה, בפעם האלף שאני מציין את זה לטובת ממחזרי השקרים שלא טורחים לבדוק פרטים טכניים, לא מתפזר חופשי בשטח, אלא ספוג בלבד בדיוק כדי למנוע ממנו מגע ישיר עם אנשים וחפצים. ברור שאם פיסת לבד כזו תיפול לך ישר על הראש או אם תרים ותחזיק אותה ממש אחרי שהיא נחתה, תחטוף כוויה, אבל אף אחד מהאפקטים האגדיים של הזרחן לא יתרחש.

  • "וזו צריכה להיות נקודת ההתייחסות בשאלה אם אנחנו, כחברה, רוצים שחלק ניכר מהאמהות של הדור הבא שלנו יהיו קלגסיות בדימוס."

    יעני האבות, מילא, השלמנו עם זה שיהיו קלגסיות. אבל הרחם הקדושה אל לה להיטמא… כי לאורך ההיסטוריה זה שהאבות היו קלגסים והאמהות לא מאד עזר לגבי עדינות נפשו של הדור הבא…

    אולי נדאג שהחיילים שלנו, גברים כנשים, לא יהיו קלגסים, לפחות רוב רובו של הזמן? המממם?

    • מני זהבי

      ואללה, לא תיארתי לעצמי שהתייחסות למצב קיים (במקום פנטזיות ורודות או שחורות) היא כזה קונספט מהפכני.
      בפעם השלישית: אנחנו יודעים מה קורה בחברות, בהן הצבא הוא מקום גברי בעיקר. זה לא אידיאלי, ממש לא, אבל זה משהו שאנחנו יודעים להתמודד אתו (והוא אפילו משתפר עם הזמן, לפחות במערב).
      מצד שני, בין החברות במערב המודרני (המועדון אליו ישראל עדיין שייכת, על אף כל בעיותיה) אין מקרה דומה של שיעור השתתפות הנשים בכוחות הלוחמים (כאלה שאשכרה באים במגע עם אויב פוטנציאלי), ולא של חובת גיוס הנשים לצבא. אני לא אומר שהמצב הזה הוא בהכרח פוגע בנו כחברה (לכן הכנסתי את זה כקריטריון השני ולא הראשון), אבל יש לי תחושה שהוא כן. אילו היו בידי מחקרים אמפיריים הבודקים את השאלה הזאת, הייתי מרוצה, אבל רבאק, יש לי דברים חשובים יותר לעשות מלחפש מחקרים כאלה. בעצם, אני חושב שלפחות בהיבט אחד לא צריך הרבה מחקרים כדי להוכיח את הנזק של חובת גיוס הנשים לצבא: אלמלא הגיוס הזה, שיעורי הילודה במגזר שבנותיו משרתות (יענו, יהודים חילונים) היו גבוהים יותר, וזה בהחלט היה חוסך חלק מהבעיות שאתן ישראל תצטרך להתמודד בדור הבא. אבל אני חושש שהבעיה היא מקיפה יותר.
      ולסיום (שוב בפעם השלישית), אני רוצה מאוד שהחיילים שלנו לא יהיו קלגסים בכלל. אבל זה נושא אחר.

      • צבי שץ

        טוב, אז זה לא לגמרי בהקשר
        "
        – – – הרופא הצבאי שלנו מתפלא, מדוע זה הארץ-ישראליים ממעטים כל כך להשתמש בזונות; מפני זה הם בריאים פחות מאשר האמריקאים, והאופיצאים הודיעו, כי אם נחלה באיזו מחלה מינית, אין בזה חטא כלפי שום חוק; צריך רק להודיע על אודות זה לרופא וירפאנו! זהו החנוך הרשמי, שאנחנו מקבלים. כעת תביני ולא תכעסי על אותם הבחורים הטובים, שמתנגדים לבואכן אלינו. חרדים הם לכבודכן, לרוך ולרעננות שלכן, לתמימותכן ולאידיאליות שלכן. מה יהיה – אומרים הם – בקודש-הקדשים שלכן, לכשתבואנה ותראינה ותשמענה הלצה גסה של ההמון החַיָּלי. אבל אני חושב אחרת. אני חושב, שאתן הנכן חזקות יותר, לא רק מכפי שאנחנו חושבים, כי אם גם מאתנו. חזקות ונקיות מאתנו. עם בואכן הנה יתבַישו רבים ורבים מאתנו מפני דברים, שכבר התחילו לחדור אלינו מבחוץ. אני חושב, שאתן תכנסנה את החסר לנו, שתצלנה אותנו מן הסכנה המרחפת על ראשינו. באחת: שתמלאנה את תפקיד-האשה הנכבד ביותר. דענה ודברנה על זה שם מלכתחלה. דענה מה לפניכן ובואנה באמת אלינו, וככל שתקדמנה תיטבנה לעשות. עם שום איש לא דברתי בשאלה זו בידידות; התוַכחתי פעמים ואין מבינים אותי, אבל אני בטוח באמת שבדברי. ההבדל שביני וביניהם פשוט מאד: אני מאמין באיש ובטוב שבו והם לא."