החברים של ג'ורג'

הכרה בפלסטין איננה “אנטישמיות”, היא התנערות מחלק אפל ברובו בהיסטוריה של אירופה, הקולוניאליזם

“ולאירופא נהיה אנחנו כחומה בצורה נגד אזיא, ועמדנו על המצפה להגן על התרבות מפני פראי האדם.” תיאודור הרצל חוזה את “הווילה בג’ונגל” בדמדומי עידן הקולוניאליזם. מתוך “מדינת היהודים.”

הפרלמנט הבריטי קיבל השבוע – או שמא בשבוע שעבר? החגים משחקים בתחושת הזמן שלי – החלטה היסטורית והכיר במדינה פלסטינית: 274 חברי פרלמנט הצביעו בעד ההצעה, ורק תריסר נמנעו. בישראל התקבלה ההחלטה בצווחה רבתי מצד האספסוף היהודי, ומכל עבר עלתה הטענה שמדובר בלא פחות מאשר באנטישמיות, קרי שנאת היהודים בשל היותם יהודים. הגדיל לעשות אחד אבי וורצמן, שהעלה תמונה של תיירות בחיג’אב אוכלות גלידה כשעליהן חולצה עם הכיתוב “אני אוהבת את לונדון,” וכתב “ביום שיבקשו הכרה במדינה פלסטינית בבריטניה שבירתה לונדון, וזה לא רחוק כפי שזה נראה, נשקול גם לתמוך. בינתיים תמשיכו ליהנות מדאעש. הם מתפתחים יופי אצלכם. ממש מרגישים בבית.” שהדי במרומים שלא ידעתי שיש אדם ×›×–×”, על אחת כמה וכמה שהוא סגן שר החינוך. מטעם סיעת האחים היהודים, כמובן.

ישראלים אוהבים לומר שתמיכה אירופית במדינה פלסטינית היא תוצר של אנטישמיות. יש אנשים, כמו בן דרור ימיני, שעשו מהטענה הזו קריירה של ממש. יש רק בעיה אחת: היא לא מסתדרת עם העובדות.

הבה נסתכל על הטקסט של הדיון בפרלמנט. כשבוחנים אותו, עולה נקודה מעניינת: שוב ושוב מוזכר מה שנראה לדוברים החטא הקדמון, הצהרת בלפור. יהודים ישראלים מכירים את ההצהרה הזו ככזו שהעניקה ליהודים זכות למדינה בפלסטינה (היא לא.) הם אוהבים לשכוח חלק מרכזי של ההצהרה:

“it being clearly understood that nothing shall be done which may prejudice the civil and religious rights of existing non-Jewish communities in Palestine.”

בהצהרת בלפור יש 67 מילים. 23 מהן מוקדשות להגנה על זכויותיהם של תושבי הארץ. אפילו אם נקבל את הדעה המופרכת שלשר בריטי יש זכות כלשהי לקבוע את גורלם של תושבי ארץ שלישית, שאת דעתם לא טרח לשאול, בעודם נשלטים בפועל על ידי כוח אחר – וקבלת ×”×”× ×—×” הזו משמעה קבלת הנחת היסוד של הקולוניאליזם – הרי שברור שישראל לא עמדה בתנאי הצהרת בלפור.

הטענה הזו חוזרת שוב ושוב בדברי חברי הפרלמנט. אומר חבר הפרלמנט גראהם מוריס (Grahame M. Morris) כך:

As the originator of the Balfour declaration and holder of the mandate for Palestine, Britain has a unique historical connection and, arguably, a moral responsibility to the people of both Israel and Palestine.

וסר ניקולס סואמס (Sir Nicholas Soames) אומר את הדברים הקשים הבאים:

This House should need no reminding of the terms of the Balfour declaration, which rightly endorsed

“the establishment in Palestine of a national home for the Jewish people”

but went on to state that

“nothing shall be done which may prejudice the civil and religious rights of existing non-Jewish communities in Palestine”.

Ninety-seven years later, the terms of the Balfour declaration are clearly not upheld with respect to the Palestinians, and in Britain that should weigh very heavily upon us indeed.

לפרלמנט הבריטי אולי אין צורך להזכיר את התנאים של הצהרת בלפור, אבל היהודים בישראל שכחו אותם מזמן – במיוחד כשהם מנסים להשען על הצהרת בלפור כדי למגר את זכויותיהם של הפלסטינים.

חבר הפרלמנט דיוויד וורד (Ward) קולע למטרה:

Secondly, Israel is in breach of the contract set out in the Balfour declaration stating that

“nothing shall be done which may prejudice the civil and religious rights of existing non-Jewish communities in Palestine”.

In the light of the Nakba and everything since, that seems like a sick joke. The failure of the international community to recognise the state of Palestine has helped Israel to ignore this commitment.

בקצרה, אם הצהרת בלפור היא חוזה, הרי שמדינת היהודים הפרה אותו. וכיוון שכך, הרי שהוא בטל ומבוטל. הבעיה של חברי הפרלמנט הבריטים היא הקולוניאליזם הבוטה של הצהרת בלפור. הקולוניאליזם – התנועה שאמרה שלאירופאים יש זכות, מכוח הקדמה שלהם המתבטאת בארגון צבאי טוב יותר, לכפות את שלטונם על עמים אחרים – היא היום החטא הקדמון של האומות האירופאיות, חטא שכולם עושים הכל כדי להתנער ממנו – או לתקן אותו. וזה מה שעושה הפרלמנט הבריטי: הוא מכה על חטא “הבדיחה האיומה” של הצהרת בלפור, ומנסה להגיע לתיקון. הלייבור תמיד התנגדה לקולוניאליזם יותר מהשמרנים; זו הסיבה שהיא תמכה ברובה הגדול בהכרה בפלסטין, בעוד שהשמרנים נעדרו מההצבעה.

ישראל היא המדינה הקולוניאליסטית האחרונה: היא מוקמת על ידי יוצאי מדינות אירופאיות בשטח לא אירופאי, תוך דחיקת רגליהם של התושבים הילידים. היא מוקמת לא מכוח זכות, אלא בזכות הכוח. הקולוניאליסטים היהודים מאורגנים יותר, הן כלכלית והן צבאית, מהמבנה החברתי שהם פוגשים. הם נהנים – גם בשנים שבהם הם מתנגשים עם המעצמה המיישבת, שעה שזו מתחילה לפרק את האימפריה שלה ותוהה איך לצאת מהבור ×”×–×” – מתמיכה אירופית ואחר כך אמריקאית יוצאת דופן. הדגם הקולוניאליסטי הוא אמנם שונה מעט: היהודים לא נשלחים כחיל חלוץ אירופי, הישוב שלהם פועל יותר על פי הדגם הליברי. כלומר, מיעוט שנוא – במקרה ההוא, שחורים אמריקאים – נשלח אל מה שאמור להיות “אדמת אבותיו”, כדי שלא יטמא את האדמה שבה הוא ×—×™ כרגע; והוא משתלט על המקום ומשעבד את יושביו.

ציונים מכחישים כיום בזעם את הטענה שהציונות היא תנועה קולוניאליסטית; בדיוק בשל כך הבאתי את הציטוט של הרצל בראשית הפוסט הזה. מלכתחילה היתה הציונות תנועה קולוניאליסטית, עם הגיון קולוניאליסטי; רק אחרי שהפך השיפוט כלפי הקולוניאליזם מחיובי לשלילי, החלו הציונים להרחיק את עצמם מהתנועה שהולידה אותם. ללא הועיל: שרידי הקולוניאליזם עדיין זולגים משפתם. הקשיבו לבן דרור ימיני מדבר על כמה טוב לפלסטינים תחת שלטון ישראל בהשוואה לאחיהם, ותשמעו לבן רודזי שמסביר כמה טוב לשחורים תחת שלטון לבן.

למה זה קורה עכשיו? כי תחת נתניהו, ישראל לא טורחת להסוות יותר את הקולוניאליזם שלה. כל נסיון להעניק לפלסטינים מדינה משלהם מחוסל על ידי ממשלת נתניהו. ממשלתו אימצה את תפיסת “כיסוח הדשא”, על פיה כל כמה שנים יש צורך לצאת למלחמה כדי “להוריד את הראש” לפלסטינים שמעיזים להרים אותו. ואם ממשלת נתניהו לא חושבת שהעולם לא שם לב למטאפורה שלה, ולכך שהטבח האחרון בעזה הוא דוגמא לו, אז היא משלה בעיקר את עצמה. ואת הציבור היהודי בישראל, כמובן.

אז עכשיו עולה ההצעה לדיון בפרלמנט, ועכשיו הלייבור מתגייסת להעביר אותה. ועכשיו השמרנים לא מגיעים להצבעה. כי ברצינות, איך אפשר להגן על הטענה שישראל מנסה להגיע לפתרון הוגן, כשממשלת נתניהו היא השולטת?

ולפני בריטניה, היתה שוודיה. השגריר השוודי נקרא לשיחת נזיפה. אחר כך, רוסיה. הפעם, שר החוץ לא נזף בשגריר הרוסי. מעניין למה. שר החוץ הצרפתי כבר הודיע שארצו שוקלת לתמוך בהקמת מדינה פלסטינית, ועכשיו אנחנו שומעים שגם הפרלמנט הספרדי בדרך. חברי הפרלמנט הבריטים שתמכו בהצעה, קראו לבריטניה להתוות דרך לאירופה. נראה שזה מתרחש.

החטא הקדמון של ארה”ב לא נתפס כקולוניאליזם, על כל פנים לא על ידי האמריקאים; אם כי הכחדת הילידים האמריקאים היא פעולה קולוניאליסטית במובהק. ולימין היהודי יש אחיזת חנק על הפוליטיקה האמריקאית. אבל העובדה שקרי מנסה שוב לשכנע את נתניהו להכנס למו”מ, הפעם תוך קבלת קווי 67’ כקווי היסוד, אומרת שארה”ב מבינה שיש לה בעיה רצינית. ישראל מנסה להתיש את הפלסטינים – זה הרעיון שמאחורי תפיסת "כיסוח הדשא" – אבל מתקבל הרושם שהיא מתישה את תומכיה במערב. אלה שנשארו.

נתניהו ממשיך להעמיד פנים שאין בעיה, ושאם יש – הרי שהסיבה היא אנטישמיות. הסיבה הפוכה: התנערות מגזענות. לרוע מזלה של ישראל, היא הוקמה שלוש שנים אחרי נפילת היטלר ואחרי שהממזרים שינו את הכללים. אם היא תתעקש להיות מדינה קולוניאליסטית, היא תחדל להתקיים.

מי שאוזניים לו, יקשיב לקול הרעם המתקרב.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות, ביניהן תרומה גדולה מאד, בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

או: ארכיבישוף תעשיית השקרים חושף הכל

בן דרור ימיני, המצפן של המרכז הרדיקלי, כתב את אחד המאמרים היותר הזויים שלו היום. מול המהומות המתקרבות למהפכה במצרים, היה לימיני רק דבר אחד לומר: המצרים שונאים את ישראל ואת ארה"ב משום שזו איננה מתנגדת להשמדת ישראל. הוא סבור, משום מה, שישראל עומדת במוקד המהומות במצרים. זו שגיאה ראשונה. שגיאה שניה – שכציוני, איננו יכול שלא לשגות בה – היא הטענה שישראל וארה"ב צחות כשלג ושהן סתם שנואות על ידי ההמונים הערבים.

אתם אשמים בגורלכם, הוא אומר למצרים ולמוסלמים בכלל, "הפסיקו להאשים את כל העולם, את המערב, את הקפיטליזם, את היהודים. כל עוד תמשיכו בהונאה העצמית, כל עוד לא תבינו ששוויון, זכויות בסיסיות, סבלנות וסובלנות, מעמד האשה, אינם 'ערכים מערביים' אלא ערכים אוניברסליים, לא יהיה אצלכם שום שינוי. אתם לא זקוקים לשום סיוע. הרי האומה המוסלמית שולטת במרבצי ההון שמייצרים אינספור דולרים. ברגע שתפסיקו להשתמש בהון האדיר הזה כדי לטבוח אחד את השני, אלא כדי להקים מפעלים [וכן הלאה וכן הלאה – יצ"ג] יהיה לכם סיכוי לצאת ממעגל האימים."

צריך להתחיל איפהשהו בגבב הזה. אני אמשוך בחוט של "הרי האומה המוסלמית שולטת במרבצי ההון שמייצרים אינספור דולרים" ואמשיך משם, כי זה נראה לי חוט השני. נתחיל: המהומות שעליהן כותב ימיני מתרחשות במצרים. היא עשירה בהרבה מאד דברים – הון אנושי, היסטוריה, עתיקות, תיירות – אבל בנפט ("מרבצי הון") היא דווקא לא התברכה. למצרים אין מי יודע מה השפעה על האנשים שמחזיקים את הנפט.

אבל נניח שכן. נניח שהמצרים הם אכן חלק מהפיקציה של ה"אומה המוסלמית", הגרסה המתקדמת יותר – או, אם לדייק, הריאקציונרית יותר – של הפיקציה הפאן-ערבית. מי מחזיק בשאלטרים של הנפט? האם ה"אומה המוסלמית" על כל חלקיה מחזיקה בהם? האם לפלאח המצרי – או, לצורך העניין, לאיכר האינדונזי, בן לאומה המוסלמית הגדולה מכולן – יש איזושהי השפעה על זרימת הנפט? האם יש השפעה כזו לאינטלקטואל העני מקהיר, לבעל העסקים הקטן מאלכסנדריה, לסבל מדאמייטה? לא? וואלה? העולם המוסלמי נחלק גם הוא למעמדות, אתם אומרים? קבוצה קטנה של אוליגרכים שהתמונה שלהם מופיעה כאילוסטרציה לערכים "שחיתות", "רקבון" ו"ניוון תורשתי", שרבים מהם קיבלו את כוחם בירושה, היא זו ששולטת בנפט של ה"אומה המוסלמית"? כדאי שמישהו יספר את זה לבן דרור, כי הוא משום מה חושב שיש מין אורגניזם חי כזה, האומה המוסלמית, שמקבל את ההחלטות שלו כמוח כוורת. אני מניח שאם מישהו היה כותב משפט דומה – "הרי האומה היהודית שולטת בהון העולמי", ימיני היה ממהר – בצדק – להאשים אותו באנטישמיות. מסתבר שכלפי לא יהודים, מותר להחזיק באמונות אנטישמיות לגמרי.

בן דרור ימיני היה סוציאליסט פעם. הוא מתגאה עד היום בכך שהוא היה "עורך העיתון הלוחמני 'הפטיש'." ככזה, הוא עשוי לזכור במעומעם משהו שנקרא קולוניאליזם: השליטה של האומות האירופאיות על אומות מה שלימים יהיה העולם השלישי. הקולוניאליזם בעולם המוסלמי היה אמנם קצר ביחס לזה שבאסיה, אבל המלחמה הקרה – צורה חדשה של קולוניאליזם, הרחבה של ה"משחק הגדול" בין בריטניה ורוסיה לרחבי העולם כולו – ראה את הקולוניאליזם המערבי מתנגש עם הקולוניאליזם הרוסי בכל רחבי העולם. המזרח התיכון היה זירה רוחשת במיוחד של המאבק הזה. במשך 45 שנה, עיקר ההון של המזרח התיכון בוזבז על משחקי המלחמה של שתי המעצמות. ישראל היתה בצד האמריקאי מתחילת המשחק; מצרים, מאז המהפכה של הכת הצבאית ב-1952, היתה – במשך יותר מ-20 שנה – בצד הסובייטי. ירדן היתה בצד הבריטי/אמריקאי (אחת הסיבות שלא מדברים עליהן שהיא וישראל הסתדרו מצוין כל כך אחרי 1967), עיראק נעה מצד לצד. סוריה היתה כמעט תמיד בצד הסובייטי. התוצאה היתה מצב מלחמה כמעט תמידי, ומלחמה מרוששת את העם – כמו גם מעלה את מחירי הנפט. כמו כן, שני הצדדים במלחמה הקרה הקפידו לוודא שלא יווצר מצב של דמוקרטיה של ממש או של שליטים שקשובים לעם; זה יכול היה להגמר רע לשני הצדדים. ההדחה של מוצאדק על ידי ה-CIA והחלפתו בשאח היא המקרה המוכר יותר, אבל היו לא מעט כאלה.

המלחמה הקרה יצאה להפסקה ארוכה ב-1989 – היא חוזרת, תודה ששאלתם – ולהוציא ישראל, ערב הסעודית ונסיכויות הנפט, כל המזרח התיכון יצא ממנה מרושש. לערבים יש שלל סיבות לתעב את ארצות הברית: היא השתמשה בהם כפיון; היא תמכה בכל משטר רודני כל זמן שזה מכר לה נפט ועדיין עושה זאת; היא הרשתה לעצמה להפעיל כוח צבאי בלי לחשוב על זה יותר מדי בשלל נקודות במזרח התיכון – היא התערבה פעמיים בלבנון, היא הפציצה את לוב, והיא יצאה לשתי מלחמות בעיראק. ומעבר לכל זה, היא המשענת של ישראל. בלעדיה לישראל לא יהיה קיום.

ימיני לא יאהב את זה, כמו כל ציוני טוב, אבל קשה מאד להסתכל על ישראל אלא כמוצר קולוניאליסטי: קבוצות שוליים של אירופה שמונחתות בפינה נידחת של העולם כדי שלא יפריעו יותר מדי במולדתן, על חשבון האוכלוסיה הילידה. זה מה שעשה קרומוול עם הסקוטים שיישב באירלנד, ושצאצאיהם – הסקוטים-האירים – יושבו אחר כך בצפון אמריקה; זה מה שעשו האמריקאים עם השחורים ששלחו לליבריה; זה, במקרה המפורסם ביותר, מה שעשו הבריטים עם אוסטרליה. רוב מה שמבדיל בין ישראל ובין רודזיה הוא העובדה שלאירופאים ולאמריקאים היו רגשי אשמה על השואה – רצח עם שהיה לגמרי סכסוך פנים-אירופי, שלערבים לא היה בו חלק.

ואף על פי כן, אחרי מלחמת העולם השניה, כפו האירופאים והאמריקאים – בסיוע זמני של הסובייטים – את הקמתה של מדינת ישראל בלב שטח מוסלמי, על חשבון האוכלוסיה הילידה, ולא עשו שום דבר כאשר ישראל כבשה שטחים גדולים משמעותית מאלה שיועדו לה, תוך שהיא מבצעת טיהור אתני בשטחים שהיא כובשת. אחר כך, חימש המערב את ישראל, ויחד עם שתי מעצמות קולוניאליסטיות אחרות – בריטניה וצרפת – היא ניסתה לכבוש נתחים ממצרים. דוד בן גוריון הכריז אז על "ממלכת ישראל השלישית." 11 שנים לאחר מכן, יצאה ישראל למתקפת פתע כנגד מספר מדינות ערביות, חשפה את ערוותן, ומאז היא ממשיכה להחזיק בשטחים שכבשה אז, כשהיא נאלצת מדי פעם לוותר על חלק מהן. לאורך כל התקופה הזו, זכתה ישראל לסיוע אמריקאי ואירופאי כמעט בלתי מסויג, כשהישראלים ברובם – כמו כל קבוצת מתיישבים קולוניאליסטית – רואים את עצמם לא חלק מהמקום שבו נולדו ("סתם, זה לא נכון, אנחנו לא במזרח התיכון," שר קובי אוז) אלא כחלק ממולדת מדומיינת, באמריקה או אירופה. קבוצת הכדורסל של ישראל משחקת – או נהגה לשחק, עשורים שאינני עוקב – בגביע אירופה; ישראל משתתפת באירוויזיון. ממתי ישראל היא חלק מאירופה?

הלאה. "ברגע שתפסיקו להשתמש בהון האדיר ×”×–×” כדי לטבוח אחד את השני" – איזה הון בדיוק מממן את מלחמת האזרחים המדממת בסוריה? אם כבר, ההון המוסלמי הוא לצד המורדים נגד אסד. הוא עצמו נשען על סיוע סוביי… רוסי. איזה הון מימן את רצח העם בדארפור? אה, נכון: הון סיני וחברת נפט צרפתית. הדיכוי בבחריין? אוליגרכיה שממשיכה להחזיק בכוחה בציפורניים, מול העם. עיראק? שרידים אחרונים של הקביעה השרירותית האירופאית של הסכמי סייקס-פיקו. ושוב, גם שם ההון המוסלמי האגדי – מסתבר שכמו אצל האנטישמים של מזרח אירופה, ימיני לא רואה סתירה בין הטענה על הון מוסלמי חסר גבולות ובין העובדה שהמוסלמי הממוצע הוא במקרה הטוב בן מעמד הביניים – משחק תפקיד שולי ביחס.

נמשיך. "שוויון, זכויות בסיסיות, סבלנות וסובלנות, מעמד האשה, אינם 'ערכים מערביים' אלא ערכים אוניברסליים." אני שמח לשמוע. מעניין שהם לא חלים על פלסטינים (על כך מיד), ושישראל מעולם לא קבעה שבין אזרחיה יחול שוויון. למעשה, כשח"כ אחמד טיבי (רע"מ-תע"ל) ניסה לקבוע שהמדינה תקצה את אדמותיה באופן שוויוני, הממשלה הפילה את הצעת החוק. יתר על כן, ימיני עצמו הוא אחד המתנגדים הבוטים ביותר למדינת כל אזרחיה; מסתבר שהדרישה לשוויון נעצרת בגבול המצרי. מעמד האשה? ימיני רוצה להזכיר לנו איזו מדינה קיבלה כבתי דין חוקיים לגמרי כאלה שבהם נשים כלל לא יכולות לכהן? כאלה שבהן הן אף לא יכולות למנות את הדיינים שרודים בהן? הוא רוצה להזכיר לנו באיזו מדינה במזרח התיכון אשה לא יכולה להתגרש אלא בהסכמת בעלה? איזו מערכת משפט קיבלה רשמית את התפיסה שאשה היא משהו שנקנה בשלושה דברים? סובלנות? הארץ מלאה כתובות "מוות לערבים." תקיפת לא יהודים היא עניין שבשגרה. ימיני לא שמע על כל זה? חשבתי שהוא עוסק בחדשות.

ועוד משהו שלא הבנתי: ההמונים הערבים אמורים שלא לצאת כנגד הקפיטליזם? איזו מערכת כלכלית בדיוק משאירה אותם במצבם המדוכא, משאירה את הנפט שאליבא דימיני שייך ל"אומה המוסלמית" בידי אוליגרכיה קטנה ומושחתת? האם חלוקת העושר של הנפט הזה בין ההמונים, הוצאתו מידי האוליגרכיה, היא לא בדיוק ההיפך מקפיטליזם? לא משנה.

אבל רגע, אנחנו נאלצים בכל זאת לחזור לאחור לנושא הקולוניאליזם. במשך שנים, טען בן דרור ימיני שהוא מתנגד לכיבוש הישראלי בשטחים, ובמיוחד להתנחלויות. ב-1994, הוא היה מסוגל לכתוב ש"מעבר לנתונים היבשים, על הכנסה לנפש ורמת השכלה, שגם הם שנויים במחלוקת, יש ממדים אחרים, שאינם מדידים. מי שלא עבר את חוויית החיפוש, את חוויית המחסום, את חוויית העוצר, את חוויית ההשפלה והרמיסה, את חוויית העמידה בתור לאיזה אישור במינהל הצבאי, ואת הטמטום הצבאי, הכוחני והברוטלי, שמתלווה לחוויות האלו, לא מבין שום דבר. לכן, גם אם הבנק העולמי יגלה בעוד שנתיים שבעזה העצמאית יש ירידה בהכנסה לנפש ורמת החינוך שם ירדה, זו לא סיבה לאף אחד להחליט בשביל העזתים שהם זקוקים לכיבוש." ההדגשה שלי.

אף אחד? אף אחד פרט לימיני עצמו, כמובן. לפני שלושה ימים, הוא כתב (תחת הכותרת "געגועי לכיבוש הציוני") ש"לפי כל מדד אובייקטי כמו תוחלת חיים, תמותת תינוקות [ועוד ועוד ועוד – יצ"×’] מצבם של הפלסטינים תחת שלטון ישראל הוא היציב והמבטיח ביותר לעומת כל ערביי המדינות הסמוכות." מכאן הוא ממשיך להסביר כמה טוב לפלסטינים תחת הכיבוש הישראלי. מה שב-1994 ×”×™×” "מדדים אחרים, שאינם מדידים" ו"טמטום צבאי, כוחני וברוטלי" הפך פתאום ל"מחסומים שיש בהם השפלות. מאחזים ופוחזים וחוליגנים שפוגעים בחקלאים פלסטינים. […] הגבלות תנועה פה ושם. מעצרים מנהליים מיותרים. הפקעות קרקע מיותרות. תוואי גדר שגוזל אדמות. ויש עוד. אלה עוולות שצריך להתריע נגדם." אבל פרט לזה, מרקיז, הכל בסדר. "חוויית החיפוש, חוויית המחסום, חוויית העוצר, חוויית ההשפלה והרמיסה" התפוגגו ואינם. טוב לפלסטינים, מסביר ימיני, לחיות תחת כיבוש ישראלי – כיבוש שמבחינתו לא מוגבל בזמן. דרור? ×–×” לא למוסלמים.

ספק אם הכיבוש מועיל לפלסטינים. ספק אם הוא מועיל לישראל, אבל ברור שהוא מועיל לקבוצה רחבה של ישראלים, שנהנית ממנו. והנה, המעגל הושלם: בן דרור (!) ימיני ממליץ לנו על קולוניאליזם חדש. זה יהיה, כמובן, קולוניאליזם נאור. הוא ישתמש בכל הטיעונים של הקולוניאליזם, במיוחד זה האפריקאי: הם לא כשירים לשלטון עצמי, הם צריכים אותנו. הוא יהיה טוב כלפי הנשלטים שלו,

Your new-caught, sullen peoples,

Half-devil and half-child,

אבל מי שיעיז לטעון שישראל היא קולוניאליסטית, יגונה מיד על ידי ימיני כאנטי-ציוני, אנטישמי ומכחיש שואה. את המנגינה הזו הגיע הזמן להפסיק.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)