החברים של ג'ורג'

לארז תדמור קרה דבר מצער: הוא פלט את האמת. על הימין ומסורת ה”שקר האציל”

ארז תדמור הוא גנב אמל”ח ותועמלן של ראש הממשלה נתניהו. בעברו היה ממייסדי אם תרצו. תדמור מייצג את נתניהו בשלל כלי תקשורת, וכתב חלק מהנאומים שלו במהלך בחירות 2015. כמו שורה של אנשי ימין אחרים, ביניהם הסוטים ינון מגל ושמעון ריקלין, תדמור מדלג בעקביות בין תפקידים בקמפיינים פוליטיים ובין תפקידים בכלי תקשורת. כשצריך, הוא “איש תקשורת”; כשצריך הוא עובד בקמפיינים.

החל מהשבוע, לשום כלי תקשורת אין יותר תירוץ להזמין את תדמור. קרה לו משהו מביך: הוא פלט את האמת.

“עבור ארץ ישראל מותר לשקר”, אמר תדמור כשתפסו אותו מתלהב מהשקרים של בנימין נתניהו – ספציפית, הוא התרברב באופן שבו נתניהו רימה את ×’× ×¥. אישית, לא הייתי מתרשם מלקיחת ממתק מתינוק, וגנץ הוא כנראה השוטה המובהק ביותר בהיסטוריה הפוליטית שלנו. אבל אנשי ימין מתרברבים בשקרים של נתניהו כבר שלושים שנה. “כן, הוא שקרן, אבל הוא השקרן שלנו,” אמר לי באושר חב”דניק לפני 25 שנים בערך.

עבור ארץ ישראל מותר לשקר. המילים האלה מתמצתות רעיון מרכזי של הימין לדורותיו: השקר האציל. הוא מתחיל אצל אפלטון, האנטי-דמוקרט הגדול. כדי להקים חברת מופת, אפלטון מציע לסמם ולחטוף קבוצה גדולה של אנשים לאי מבודד, ושם לספר להם שהאלים יצרו אותם כשבתוכם יש מעין מתכות. אלה שבתוכם נמצא זהב הם החכמים, שליטי המדינה; אלה שבנשמתם כסף, יהיו השומרים, האוכפים את רצונם של השליטים; ואלה שבנשמתם ברזל יהיו מעמד העובדים, שאין לו שום חלק בשלטון. השקר האציל הזה, אליבא דאפלטון, כל זמן שמקפידים על השמירה עליו, יעמיד את המדינה האידיאלית.

כלומר, כזו שבה מעמד בלתי נבחר מקפיד על הפצת שקרים לשאר האוכלוסיה ומתקיים על עבודתה; כזו שיש בה משטרה חשאית שפועלת בקדחתנות כדי לדכא כל מחשבה סוטה (את המשטרה החשאית הוא העתיק מספארטה, מדינת-האם של כל המדינות הפאשיסטיות); כזו שמגרשת את המשוררים ובמידת הצורך רוצחת בחשאי אזרחים שסוטים מהדוגמה הרשמית (עוד העתקה מספארטה).

הרעיון ×”×–×”, שלשם שליטתה של קבוצה מצומצמת מותר לשקר לשאר האוכלוסיה, לדכא אותה באמצעותו ובמידת הצורך באמצעים חריפים יותר, הוא מיסודו של הימין לדורותיו – שהתפיסה שלו היא, ובכן, שיש קבוצה שמגיעות לה זכויות יתר, בין בשל דם (מתכות?) ובין בשל עושרה, ושלשם כך יש לדכא את רוב האוכלוסיה. כן, ×–×” לא מה שהם אומרים ברוב המקרים – אבל, שוב, הם מאמינים בשקר אציל. הם לא חייבים לכם אמת. למעשה, הם חייבים להסתיר ממכם את האמת.

לפני כעשרים שנים הניאו-קונסרבטיבים היו קבוצה בעלת כוח עצום בארה”ב, והם התבססו על התפיסה של הפילוסוף השמרן ליאו שטראוס שהחזירה את “השקר האציל” למרכז החשיבה. התפיסה של שטראוס היתה חזרה לאפלטון: ההמונים לא מסוגלים להבין את האמת, ובהתאם הם אינם מסוגלים לחירות; ועל כן על השליטים הנאורים להונות אותם כדי שלא יפריעו לשליטים הנאורים ליישם את המשטר שיועיל לכל האוכלוסיה – גם אם האוכלוסיה לא מסוגלת להבין (שהרי איננה מסוגלת לתפוס את האמת) איך איכשהו כל העושר והכוח מתועל כלפי מעלה.

בהתבסס על תפיסת השקר האציל, הניאו-קונסרבטיבים החריבו את עיראק. הם מרחו את הציבור בשורה של שקרים על נשק להשמדה המונית בעיראק – והם ידעו שאלה שקרים. הם יצאו למלחמת השולל החשובה במאה השנים האחרונות, חשובה משמעותית מוויאטנם. לשממה שהם יצרו הם נתנו את השם חירות. את מחיר השקרים האצילים שלהם משלם המזרח התיכון, ולא רק הוא, גם היום.

בארה”ב, אגב, כמה וכמה רפובליקנים כבר אומרים במפורש שהמטרה שלהם היא לא דמוקרטיה: היא שגשוג. שגשוג של המעמדות הנכונים, כמובן. ולשם כך, הם רוצים להגביל את זכות ההצבעה עד כמה שאפשר. טראמפ אמר שאם יהיה חופש בחירה בארה”ב, “לא ייבחר שום מועמד רפובליקני.” לשם שינוי, הוא כנראה אמר את האמת.

יצחק שמיר היה, במונחי ימינו, אדם סגפן. כשהוא אמר שבשביל “ארץ ישראל מותר לשקר” הוא התכוון ליישום האידיאל של ארץ ישראל הגדולה. השקרים שעליהם הוא דיבר היו במהותם כלפי אומות העולם, שהתיאולוגיה היהודית תמיד התייחסה בסלחנות כלפי שקרים כלפיהם. כשתדמור מדבר על השקר האציל, הוא מתכוון במפורש למלחמה פסיכולוגית נגד הציבור הישראלי. כלומר, כדי לקדם את האידיאולוגיה ומקור ההכנסה שלו, לתדמור אין שום בעיה לשקר לציבור.

בואו ניקח מבט אחורה. המצע הראשון של “אם תרצו” דיבר על ישראל כמדינה יהודית, תוך השמטת המנטרה המקובלת של “ודמוקרטית”; כשתפסו אותם בזה, הם טענו שמדובר בטעות והכניסו את המילה. במשך שנים, הם עבדו בצמידות עם הנוכל הפוליטי משה קלוגהפט, שהמוטו שלו ×”×™×” לעולם לא לדבר על המטרה של התנחלויות ברחבי הגדה – תמיד להסיט את הנושא למשהו אחר, כמו מלחמת תרבות. בהתאם, אם תרצו איימו בתביעה על ויקיפדיה עם זו תכתוב את האמת, קרי שמדובר בתנועת ימין קיצוני ולא ב”תנועת מרכז” כפי שהיא התיימרה להיות. על פי אותה השיטה, אם תרצו תבעו את האנשים שהעזו לומר שמדובר בתנועה פאשיסטית – מה שהתברר כגול עצמי מפואר, שפגע בפעילות של אם תרצו במשך שנים.

זו המטרה הקבועה של תדמור והקליקה של המתנחלים: לשקר, לשקר, לשקר. אין להם קיום אלא על שקר. הם חייבים לשקר ולהסיט את השיח שוב ושוב, כי רוב הציבור דוחה את תפיסת מלחמת הנצח שלהם למען ארץ ישראל, והם יודעים שרוב הציבור דוחה אותן. אבל, שוב, רוב הציבור לא רואה את האמת, לא מסוגל לראות אותה, והם צריכים לשקר לו כדי לנווט אותו אל המטרה הנכונה.

אלא שכמובן, השקר הוא לא “למען ארץ ישראל”: ארץ ישראל, ככל שהיא קיימת בכלל ואיננה מושג מיתולוגי, לא רוצה שום דבר. המתנחלים, והשקרנים המקצועיים מסוגו של תדמור, רוצים גם רוצים. המתנחלים רוצים את המשך הגזל שלהם ללא הפרעה. תדמור בנה לעצמו קריירה על שקרים ותעמולה. קרנות עלומות כמו קרן תקווה מממנות אותו, כדי שיוכל להמשיך ולהפיץ שקרים.

ואם אנחנו רוצים להשתחרר מהשקרנים המקצועיים האלה, אנחנו צריכים להבין ששקר מבחינתם הוא אמצעי שגרתי, יומיומי: עבור המטרות מותר לשקר. ואיכשהו, ה”מטרה” תמיד מקדשת את האנשים שמקדמים אותה, תמיד מקדמת אותם.

30 ומשהו שנות נתניהו גרמו לנו לשכוח אמת בסיסית: שהשקר רעיל למשטר דמוקרטי. אין ממשלה שלא משקרת – כל ממשלה מנסה לשמור על כוחה. אבל המשטר הדמוקרטי מבוסס על ×”×”× ×—×” שיש עובדות, שאפשר להגיע אליהן, שהן זמינות לכל אדם, שלאדם יש תבונה שמאפשרת לו להבין את המציאות, ושבהתבסס על תפיסת המציאות הקהילה בוחרת ממשלה שתקדם אותה. מי שמנסה בכל כוחו לערבב שקרים במציאות, מי שאין לו קיום אלא על השקר השיטתי, היומיומי, החוזר, הוא אנטי-דמוקרט במובהק, ובהתאם חברה שרוצה להשאר דמוקרטית צריכה להקיא אותו מקרבה.

אז בפעם הבאה שתדמור יפתח את הפה, סגרו את האוזניים. הוא ינסה להונות אתכם. והוא לא לבד. הוא פשוט היה מטומטם מספיק לומר בטעות את האמת. סביר להניח שזה לא יקרה בקרוב לקולגות היותר מהוקצעים שלו.

הערה מנהלתית: מאז הפוסט האחרון התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)