החברים של ג'ורג'

לפני כשבוע וחצי, חשף מכון המחקר "מולד – המרכז להתחדשות הדמוקרטיה" כיצד מממנת ממשלת ישראל מלחמה פסיכולוגית נגד אזרחי ישראל. לממשלה, כידוע, אסור להוציא כסף לשם תעמולה כנגד האזרחים, אז היא העבירה את הכספים לקבלן משנה.

זה עבד כך. זוכרים את הקפאת הבניה המגוחכת בשטחים? זו של 2009? אז בארבע השנים שאחריה, העבירה הממשלה למגוון התנחלויות מענקים בשווי של יותר מ-35 מיליונים מדי שנה; בסך הכל העבירה הממשלה 148 מיליוני שקלים. המענקים היו, בו זמנית, פיצוי על הארנונה שההתנחלויות לא קיבלו בשל היעדר הבניה באותם עשרה חודשים. האם העיר שלכם קיבלה "פיצוי על העדר ארנונה"? לא? וואלה, אולי זה בגלל שהיא לא יושבת מחוץ לגבולות ישראל.

כדי שאף אחד לא יוכל לקחת את הממשלה לבג"צ על התרגיל המסריח הזה, הכספים כונו "מענק בטחוני לאור הקפאת הבניה." מה הקשר בין "בטחון" ל"הקפאת הבניה"? אין קשר, או על כל פנים אין קשר ברור, אבל המטרה היתה לערבב בוץ במים, כדי שאי אפשר יהיה להבין מה קורה.

שניה, ×–×” ×”×™×” רק התרגיל המסריח הראשון. התרגיל השני, החמור יותר, הוא שפרוטוקול של התנחלות אפרת – שמופיע כולו באתר של "מולד" – מצביע על כך שא. 80% מהכסף שהעבירה הממשלה להתנחלויות במסגרת "מענקי הקפאת הבניה" לא נשאר בידי ההתנחלויות, אלא הועבר למועצת יש"×¢, ושב. ×–×” ×”×™×” חלק מהתרגיל. כלומר, שמועצת יש"×¢ הפעילה את הלחץ הנדרש על הממשלה כדי שזו תאשר את העברת הכספים, ובתמורה שמרה לעצמה 80% מהם. כאן ראוי לצטט מדברי ראש מועצת אפרת, עודד רביבי: "על סמך ההצלחה של השנה שעברה, הצליחו גם השנה, ביקשו את אותו מפתח. בסופו של דבר הוא מממן את הפעילות. […] אנחנו לא נמצאים בנקודת המפגש של התחלת תרשים הזרימה של הכסף. אם הייתי נמצא שם אז הייתי יכול לנסות לעשות מעקף. מאחר שאני לא שם והכסף מגיע אך ורק מסיבה שמי שנמצא שם, שהוא מביא אותו, אז אני נתון לחסדיו. אם אני משתף איתו פעולה אני מקבל, לא משתף איתו פעולה, פעם הבאה הוא ישתמש בצינורות אחרים". למה משמשים הכספים? על פי הפרוטוקול, לתעמולה: "80% מהסכום אנחנו מייעדים לפעולות הסברה, גם של אפרת ובעיקר כלליות של חיזוק ההתיישבות וחיזוק אחיזתנו בקרקע, גם פה ובכל יהודה ושומרון."

רגע, מי זו בעצם מועצת יש"ע? אנשים שומעים את השם ומניחים אוטומטית שמדובר באיזו רשות סטטוטורית, אולי המועצה הנבחרת של כל ההתנחלויות. זה לא המצב. מועצת יש"ע היא עמותת ימין פרטית. היא לא גוף נבחר. אין לה או להחלטותיה שום תוקף חוקי. היא גוף שדולה של המתנחלים ותו לא. יתר על כן, בג"צ כבר אסר בשנת 2006 על מימון מועצת יש"ע מכספי מסים, אלא רק מ"מימון עצמי," כמו ארנונה. מאחר והכספים שאנחנו מדברים עליהם הגיעו ישירות מהממשלה, על פניו מדובר בעבירה על החוק. אל דאגה: המשטרה לא תפתח בחקירה. היא לא צריכה להסתבך עם מוקדי הכוח האמיתיים. יש לה נסיון בחיסול חקירות כאלה. מעבר לקו הירוק, פסיקות בג"צ הן לכל היותר המלצה.

כאן עולה השאלה המעניינת באמת: מה עשתה מועצת יש"ע עם הכסף? ובכן, הפרוטוקול הספציפי הזה הוא מספטמבר 2011, מאותו מוצאי שבת שמאות אלפי ישראלים זוכרים כ"הפגנת המיליון." מועצת יש"ע קיבלה סכומים באמצעות התרגיל הזה גם מהשנה הקודמת, כפי שמעיד הפרוטוקול. היתה לה עמדה חד משמעית נגד המחאה החברתית, ותחקיר של "ידיעות אחרונות" חשף שמועצת יש"ע מימנה אלפי טוקבקים נגד המחאה החברתית. זרוע אחרת של מועצת יש"ע, הזרוע למבצעים מלוכלכים "ישראל שלי", ניסתה כמיטב יכולתה לחבל במחאה. יכולת זו התגלתה כמוגבלת מאד.

חשוב לציין שעד כה לא נמצאה ראיה לכך שמועצת יש"ע העבירה כספי ממשלה ל"ישראל שלי," אבל חשוב לציין משהו נוסף: על פי הניירת הרשמית של מועצת יש"ע, כפי שהוגשה לרשם העמותות, תקציב ההסברה שלה בשנת 2011 (זהירות, מסמך) עמד על 4,351,011 ₪. אבל כעת אנחנו יודעים, עם זאת, שהיא אמורה היתה לקבל כ-80% מתקציב של כ-35 מיליונים מהממשלה באותה השנה – תקציב שבחישוב גס עומד על 28 מיליוני שקלים ושיועד, לפחות כפי שהוסבר לראשי המועצות שהשתתפו בתרגיל, לצרכי הסברה. כלומר, תקציב ההסברה האמיתי של מועצת יש"ע – בהנחה שהיא לא רימתה את שותפותיה לתרגיל – צריך היה להיות גדול פי שש לפחות מהגודל עליו הצהירה בפני הרשויות.

איך היא ניתבה את הכסף הזה? למה הוא לא מופיע בניירת שלה? אין לי מושג. זו שאלה שמישהו שדובר מועצת יש"ע מדבר איתו יצטרך לענות עליה. רצוי לזכור את התרגיל המעניין הזה, בפעם הבאה שאיזה GONGO של הימין יטען שארגוני זכויות האדם לא שקופים בהתנהלות הכספית שלהם. בעולם טוב יותר, מנכ"ל מועצת יש"ע דאז, אחד נפתלי בנט, היה צריך לתת הסברים לחוקר משטרה, אבל אם יש משהו שהמחאה החברתית הוכיחה, היא שמשטרת ישראל היא משרתת של השלטון, לא של האזרח.

אם העברות הכספים המפוקפקות של מועצת יש"ע – מכיסו של האזרח דרך צינור ההעברות של ההתנחלויות הישר לתקציבי התעמולה שלה – היו זרוע אחת של תנועת המלקחיים של השלטון נגד תנועת המחאה, בשבוע שעבר קיבלה זרוע אחרת את מלוא תשומת הלב. המשפט כנגד דפני ליף קרס לכדי פארסה, וכעת שוקלים בתביעה למשוך את כתב האישום – כדי למנוע את המשך ההתבזות. השוטר שהעיד שליף דחפה שוטר, מה שהיה הבסיס לאישום תקיפת השוטר נגדה, נאלץ להודות שהוא לא ראה אותה דוחפת שוטר, ושבעצם הוא לא יודע מי השוטר שהותקף ושהוא אפילו לא יודע אם התקבלה תלונה כזו. למעשה, העד התעקש שליף נעצרה על הכביש כשהתמונה הבהירה כי היא נעצרה על המדרכה. המקרה של ליף משך הרבה תשומת לב, אבל הוא לא היה היחיד: המשטרה כשלה קולוסאלית גם בכתב האישום שהגישה נגד משה מנקין. השופטת ציינה כי הראיות שהציגה המשטרה לא היו אמינות, בין השאר משום שאצה לה הדרך להגיש כתב אישום מיד לאחר מעצרו של מנקין על חשבון גביית ראיות. בעקבות ההגנה התוקפנית וחסרת הפשרות של עו"ד ברק כהן, השופטת מצאה עוד שכאשר המשטרה טענה שמנקין הודה בחקירתו כי השליך ביצים, היא שיקרה. מנקין לא אמר דבר כזה, ולמעשה השופטת מצאה כי הוא ביקש שוב ושוב להיוועץ בעורך דין אך למרות זאת, ובניגוד לחוק, החקירה שלו נמשכה.

מי הורה למשטרה לפעול כך נגד המחאה? מי הורה לה לפברק תיקים נגד פעילי מחאה מרכזיים? ואולי לא היה צורך בהנחיות. אולי היתה זו רק רוח המפקד שהובנה היטב. אולי היה מדובר בסך הכל בדרך שבה מתנהלת משטרת ישראל כשגרה, רק שלשם שינוי היא מצאה מולה נאשמים נחושים, עורכי דין שלא נבהלים מאיומים, ותקשורת שלא קונה את הלוקשים שלה. כך או כך, מהנושא הזה אסור להרפות. אסור לנו להניח לדברים לשקוע: את השוטרים שהעידו עדויות שקר יש להעמיד לדין, את המפקדים שלהם יש לחקור, ונגד כולם יש להגיש תביעות אזרחיות.

במקרה או שלא במקרה, בכוונת מכוון או פשוט תוך הבנה של "רוח המפקד", שתי זרועות של השלטון – המשטרה, זרוע מובהקת שלו, ומועצת יש"ע, פחות מובהקת אך מחוברת לעטיניו – חברו לתנועת מלקחיים כנגד המחאה החברתית. המשטרה הפעילה אלימות ואת הפחד מהפללה; העמותה הימנית השתמשה בכספי ציבור שהושגו שלא כחוק לצרכי לוחמה פסיכולוגית נגד האזרחים הישראלים, שדרישתם למדינת רווחה עשויה היתה לאיים על מדינת הרווחה שהמגזר המקומבן מכולם, זה של חובשי הכיפות הסרוגות, כבר סידר לעצמו ממזרח לקו הירוק.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)