החברים של ג'ורג'

מה אפשר ללמוד מאירועי יומיים בגדה על הטענה ש”אבנים הורגות”

ביום שישי הרגו חמושי צה”ל את סבא נידאל עובייד, בן 23, בהפגנה בנבי סלאח. על פי העדויות, צלף של הדיקטטורה הצבאית הישראלית ירה שוב ושוב לעבר צעירים שידו אבנים ולא היוו סכנה לחמושים בנשק מסוג רוגר. על פי נתוני בצלם, עובייד הוא ההרוג הפלסטיני השביעי בשנתיים האחרונות מירי של רובה רוגר.

×–×” לא מקרה, ×›×™ לפני שנתיים בערך שינה פושע המלחמה תא”ל תמיר ידעי את פקודות הפתיחה באש, והתיר שימוש בכוח חריג לפיזור הפגנות של פלסטינים. בהתאם להנחיות, הרוגר – רובה בקוטר קטן, אבל עדיין רובה – הפך לאמצעי לפיזור הפגנות. זו בחירה של צה”ל, שהתחיל להגדיר את ידוי האבנים כ”טרור עממי.”

אלא שיממה לאחר מכן הדגים לנו צה”ל שאבן יכולה להיות נשק קטלני, שמגיבים עליו באש ×—×™×” – אבל רק בתנאי שמי שמיידה אותה הוא פלסטיני. תחקירן שטח של ארגון יש דין צילם אתמול (ז’) בבורין קבוצה של פורעים יהודים מיידים אבנים לעבר פלסטינים, בעוד חמושי צה”ל מהלכים ביניהם בנחת ולא מנסים לבלום אותם.

פרעות השבת האלה הפכו להתנהלות קבועה, במיוחד – אלוהים יודעת למה – באזור יצהר. גם ההתנהלות של החמושים קבועה למדי. יש לתופעה הזו שם: עמידה מנגד. אפשר לקרוא עליה דו”ח כאן. ויש גם סרטון.

בתוך יומיים, אם כן, הרגו חמושי צה”ל צעיר פלסטיני בשל ידוי אבן ולא עשו שום דבר למתנחלים שביצעו אותה העבירה עצמה. אחת מן השתיים: או שחמושי צה”ל לא באמת מפחדים מאבנים והם משתמשים בידוי שלהן כתירוץ להריגת פלסטינים, או שאבן היא אכן נשק קטלני – אבל לחמושי צה”ל אין בעיה שמפעילים נשק קטלני בנוכחותם כנגד פלסטינים.

אגב, צה”ל טוען שעצם העמידה מנגד היא עבירה על פי הנהלים שלו.

מספר החיילים שהועמדו לדין על העבירה הזו? ניחשתם נכון. אפס.

כלומר, חייל יכול לעמוד לדין אם הוא לא צחצח את הנעליים, אבל לא אם הוא איפשר למתנחלים לתקוף פלסטינים במה שצה”ל טוען שהוא נשק שמצריך תגובה שעשויה להיות קטלנית. ידענו שחיי פלסטינים שווים פחות מחיי גמל, אבל פחות משפריץ של משחת נעליים?

עוד יום בצבא המוסרי בעולם.

הערה מנהלתית: מאז הפוסט האחרון התקבלה תרומה גדולה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

איך השתלטות על מתנחלים שפלשו לתחומי בורין הופכת בתקשורת הישראלית ל”שלושה ישראלים הותקפו בשומרון”. כמה הערות על עיוורון מכוון

יש כפר פלסטיני בשם בורין, שמותקף דרך קבע על ידי אזרחים ישראלים, לעתים קרובות בסיוע צבאי צמוד. הפורעים מגיעים לעתים קרובות מכיוון יצהר. בשבועות האחרונים, מאז שהשתלטה פלוגה של מג”ב על אחד ממוקדי ההסתה האנטי-פלסטינית – ישיבת “עוד יוסף חי” שביצהר – מדווחים בבורין על ירידה משמעותית במספר התקריות. בכלי התקשורת כבר העירו שהעליה בפשעי שנאה בישראל נובעת מכך שמורחקי יצהר מסתובבים בישראל, אבל ×–×” מחוץ לתחום הטיפול של הפוסט ×”×–×”.

ולמרות הירידה במספר התקריות, פטור בלא כלום אי אפשר. מוקדם יותר השבוע, ב-12.5.14, חדרו שלושה אזרחים ישראלים, חמושים באקדחים ורכובים על שני טרקטורונים, לבורין – כשהם מגיעים לכניסה לשכונה המזרחית בכפר, נקודה שבה היו עימותים רבים עם מתנחלים שהגיעו מכיוון גבעת רונן. תוך זמן קצר, תושבי המקום הקיפו את שלושת הישראלים, אילצו אותם למסור את כלי הנשק, ואחר כך העבירו אותם, באמצעות המת”ק, לכוחות הצבא. לפולשים לא נגרם כל נזק, אם כי הפלסטינים השמידו את אחד הטרקטורונים.

להוציא מקרים יוצאי דופן, התקרית לא תוארה כך בתקשורת הישראלית. שם, כל מגע עם פלסטינים מתואר אוטומטית כלינץ’ בפוטנציה, והישראלים תמיד מתוארים כקורבן. במקרה הנוכחי, אפשר להביא את הצורה שבה תיאר ynet את התקרית: “שלושה מתנחלים נכנסו בטעות לכפר פלסטיני בשומרון.” זו אכן הטענה של המתנחלים, כפי שהובאה למשל על ידי שגיא קייזלר, המכונה “מנכ”ל ועד מתיישבי השומרון," שבארגון המפוקפק שלו כבר עסקתי. אבל האם הטענה הזו נכונה? והאם יש טעם לצטט אדם כמו קייזלר, שביתו הבלתי חוקי נהרס לפני מספר חודשים? האם ynet אכן חקר, בדק והגיע למסקנה שהמתנחלים הגיעו לבורין “בטעות”? או שהוא פשוט ציטט את עמדת המתנחלים כעובדה?

אבל ynet עוד סביר לעומת מאקו, שם חתום ניר דבורי על הכותרת “שלושה ישראלים הותקפו בכפר פלסטיני בשומרון” – כותרת שקרית, ×›×™ אף אחד מהישראלים לא הותקף והם גם לא טענו שהותקפו. החרפה העיתונאית של דבורי ממשיכה: הטקסט שלו מתחיל ב”רק במזל ×–×” נגמר ללא נפגעים,” וממשיך ב”שלושה מטיילים ממושב יקיר ליד אריאל, שיצאו היום (ב’) לטיול טרקטורונים בשומרון […] לטענתם נשדדו על ידי פלסטינים, ששרפו את כלי הרכב וגנבו כלי נשק שהיו ברשותם. המטיילים חולצו על ידי שוטרים פלסטינים.”

אף מילה כאן לא נכונה. דבורי מתחרה כאן על פרס יאיר לפיד בדחיסת טעויות לטקסט קצר. קודם כל, ה”רק במזל” ×”×–×”? לא ×”×™×” שם “מזל.” היתה שם החלטה מודעת של התושבים. “שלושה מטיילים” מקבל אוטומטית את הגרסה של המתנחלים, מבלי להביא – לא בפסקה הראשונית הקריטית, הפתיח, שכל עיתונאי מתחיל יודע שרוב הקוראים לא עוברים אותה – את הגרסה הפלסטינית, ומבלי שדבורי מסביר מדוע הוא מקבל אותה.

הלאה. יקיר איננו “מושב”, הוא התנחלות שמגדירה את עצמה כישוב קהילתי. הפלסטינים השמידו אחד מכלי הרכב, לא את שניהם, והם לא “שדדו” את המתנחלים וגם לא “גנבו” את כלי נשקם. כלי הנשק הועברו לצה”ל, יחד עם הפולשים. המתנחלים לא “חולצו על ידי שוטרים פלסטינים”; תושבי בורין הם שזימנו את השוטרים הפלסטינים, שהעבירו אחר כך את הפולשים לידי צה”ל.

חשוב לציין שדבורי צריך לדעת שהטקסט שלו שקרי: הפסקה הסופית שלו מציינת עובדה – “כלי הנשק, יחד עם טרקטורון אחד, הועברו גם הם לידי צה”ל” – ואף על פי כן, בפתיח, אמנם תוך הסתייגות (”לטענתם”), הוא כותב שהמתנחלים “נשדדו” ושנשקם “נגנב.”

מה קורה פה? פשוט מאד. הישראלים לא מקבלים מהתקשורת שלהם מידע אמין על מה שמתרחש בשטחים כבר די הרבה זמן. בכלי התקשורת החליטו שלא לעצבן את הציבור. הוא יכול להחליף ערוץ בקלות, או להפסיק לקנות את העיתון. עדיף להתחנף אליו, או אל מה שכלי התקשורת רואים כמיינסטרים שלו. כתבי ההתנחלויות מתחנפים למתנחלים – דוגמא קלאסית היא השימוש ב"מושב" לתיאור ההתנחלות יקיר, ודוגמא אחרת היא דיבור על "התיישבות" ו"מתיישבים" במקום "התנחלויות" ומתנחלים" – ואף שיחסים כאלה בין עיתונאים למקורות לגמרי לא מוגבלים לתחום הזה, כאן הם מזיקים יותר. הם מאפשרים נורמליזציה של ההתנחלויות, את תפיסתן כסדר הטבעי – ולא את מה שהן, קרי עבירה על המשפט הבינלאומי ועילה מרכזית לבידודה של ישראל. בכך התקשורת הישראלית מועלת בתפקידה.

התוצאה היא שאם אתם רוצים לדעת מה קרה בפועל בשטחים שכבושים על ידי ישראל, לעתים קרובות כדאי לכם לדלג על הדיווחים בכלי התקשורת הממסדיים. הם יחסירו מהידע שלכם, לא יוסיפו עליו.

ביקשתי את תגובתו של ניר דבורי. עד כה היא לא התקבלה. אם תתקבל, אפרסם אותה.

ועוד דבר אחד: חמושי צה"ל הרגו היום (ה') שני קטינים פלסטינים במהלך הפגנות יום הנכבה, ופצעו ילד באופן אנוש; מצבו, בעת כתיבת פוסט זה, לא ידוע. התקשורת הישראלית דיווחה על כך באיחור ניכר, והיתה עסוקה בעיקר בסיקור פרשת שולה זקן. אם מישהו היה צריך עוד הדגמה למה שנכתב למעלה.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)