החברים של ג'ורג'

שניים במחיר אחד: פנטזיונר ומפיץ שנאה

במאבק על השרדותו, נתניהו מפליג למחוזות לא ידועים של פנטזיה ושנאה

נפתח בווידוי: מערכת הבחירות הנוכחית לא קלה לי, משום שהיא מערערת את האמונה ארוכת השנים שלי, שבוויכוח בין לינקולן (”אפשר לעבוד על כל האנשים חלק מהזמן, ועל חלק מהאנשים כל הזמן”) וגבלס (”אם חוזרים מספיק פעמים על שקר, הוא הופך לאמת”) ניצח הראשון. אם גבלס צדק, והוא ידע הרבה יותר על תקשורת מודרנית מאשר לינקולן, אז היכולת לקיים משטר דמוקרטי – שמבוסס על התפיסה שחבר המצביעים הוא בעיקרו רציונלי, יודע להבחין בין אמת ושקר, ושהוא יעניש את המשרתים הבוגדניים שמשקרים לו, בסיועה של עיתונות שתפקידה הוא אופוזיציוני במהותו – מוטלת בספק. אחרי הכל, אם הממשלה מסוגלת לשקר לאזרח וזה לא מסוגל להבחין בשקרים, הרעיון של הצבעה מושכלת הופך לחותמת גומי.

מהבחינה הזו, אין ספק שהעבריין הגרוע מכולם הוא יאיר לפיד: הוא מסוגל לומר שישה שקרים לפני ארוחת הבוקר, והתקשורת לא עומדת בקצב. כשיאיר לפיד מנסה לשמור על עצמו כפוליטיקאי בעל מעמד, הוא מוריד בדרך גרזן על יסודות התפיסה הדמוקרטית.

אבל השקרים של לפיד הם פעוטים ביחס לאלה של בנימין נתניהו. זה הציג בימים האחרונים, בראיון לג’רוזלם פוסט, הונאה בקנה מידה אורווליאני: הוא זייף את ההיסטוריה. נתניהו טען שההתנתקות התרחשה ב-2006, בימי קדימה, אחרי שהליכוד “איבד כוח.” המראיין לא תיקן אותו. במדינה נורמלית, הונאה כזו היתה צריכה לפתוח כל מהדורת חדשות עד שנתניהו היה מודיע על התפטרות.

עובדות: ההתנתקות התרחשה באוגוסט-ספטמבר 2005. הממשלה היתה ממשלת שרון. שר האוצר שלה היה בנימין נתניהו. הוא הצביע בעד ההתנתקות, בממשלה ובכנסת, ארבע פעמים. ב-26 באוקטובר 2004, כשהכנסת הצביעה על חוק ההתנתקות, ניסה נתניהו לארגן את מה שסילבן שלום כינה “פוטש בננה”: לארגן גוש של חברי כנסת מהליכוד שיצביע נגד החוק. הוא דרש משרון שייצא מאולם המליאה ויבוא לדבר איתו. שרון לא מצמץ: שהוא יבוא אלי, אמר. חיוור ומזיע, לשלשת עופות חזר אל המליאה והצביע בעד החוק כמו טטל’ה. 13 ח”כים מהליכוד הצביעו נגד החוק וחוקים אחרים; נתניהו הצביע בעד. ארבע חודשים לפני ההתנתקות, באפריל 2005, הוא מצהיר שהוא “מחויב להתנתקות.”

ל-13 הח”כים הללו, שהתקשורת – שהתמסרה במידה ניכרת לשרון; התקשורת הישראלית אוהבת את ראשי הממשלה שלה בעלי “קילר אינסטינקט” – כינתה שלא בצדק “המורדים,” דווקא היה קייס לא רע בכלל. הליכוד ערך משאל פנימי על ההתנתקות; שרון הובס. ה”מורדים” יכלו לומר, בצדק מוחלט, שהם ייצגו את מפלגתם, שהמורדים האמיתיים הם חברי הליכוד שהצביעו עם שרון בעד ההתנתקות. אם לנתניהו היה אומץ, הוא היה יכול להפיל את ההתנתקות בקלות, ולהשתלט על הליכוד.

אבל, בסופו של דבר, נתניהו הוא לשלשת עופות. הוא פחד. רק פעם אחת, ב-1993, הוא התמודד מול מועמד רציני על ראשות הליכוד: דוד לוי. אז, הפיץ נתניהו את הבדותה על “גורמים מהעולם התחתון” שמחזיקים עליו קלטת. כולם הבינו למי הוא רומז, והנצחון היה קל. נתניהו לא העז להתמודד מול שרון, לא ב-2003, לא בשנות ההתנתקות 2004-2005, והוא קיבל את הליכוד כפרי בשל אחרי ששרון נטש והקים את קדימה. זה, אגב, קרה בנובמבר 2005, חודשיים אחרי ההתנתקות וחודשיים לפני ששרון קרס. מאז, נתניהו התמודד רק מול מועמדי קש כמו סילבן שלום ומשה פייגלין. נתניהו, שהבין שלא תהיה לו תקומה בקרב הבסיס שלו – המתנחלים ואנשי הכספים שלהם – אם הוא ישב בממשלת ההתנתקות, פרש ממנה, אבל עשה זאת שבוע בלבד לפני ההתנתקות. לא לפני שכשר אוצר, הוא מימן אותה. בנובמבר 2005, אחרי ששרון פרש, נתניהו אמר עליו דברים איומים: “מה זה חשוב אם לדיקטטור יש חיוך כזה או חוש הומור אחר, אם הוא מוביל אותך לרודנות, לשחיתות ולסכנה לבטחון?”

נתניהו לא העז לומר את הדברים האלה כל זמן ששרון הוביל את הליכוד. היה להם מחיר. רק כששרון הפך ליריב פוליטי מובהק, בראש מפלגה אחרת, כלומר רק כאשר לא היה לו מה להפסיד עוד, העז נתניהו לומר ששרון הוא דיקטטור. כל זמן ששרון היה דיקטטור אבל עמד גם בראש הליכוד, נתניהו נמנע מלומר דברים כאלה.

חודשיים אחר כך, כששרון יתמוטט, יודיע נתניהו שהוא “היורש האמיתי” של האיש שלפני חודשיים הוגדר על ידיו כדיקטטור ומושחת. באותו הראיון, אגב, הוא יטען שהוא אף פעם לא התנגד לנסיגה מעזה בפני עצמה: “עזיבת עזה איננה טעות עקרונית, ומעולם לא אמרתי זאת, אמרתי שחשוב איך אתה עוזב, כך שתוכל לעזוב ועדיין לומר שקיבלת משהו, כדי שהחמאס לא יוכל להכריז על נצחון.” וואלה.

בראיון הזה, מעלה נתניהו סיפור מעניין: הוא טוען שהוא פגש בזחל הפיקוד של האלוף שרון במלחמת יום הכיפורים את שרון ואת אהוד ברק, “שלושה ראשי ממשלה עתידיים ואיש לא ידע זאת.” הטענה הזו חשובה לנתניהו כדי להכריז על עצמו כיורשו של שרון – אבל, אפעס, כמו הרבה סיפורים אחרים שלו, היא לא היתה ולא נבראה. בן כספית ערך על זה תחקיר קטן זמן קצר לאחר שנתניהו חזר על הצ’יזבט הזה בשידור אצל… יאיר לפיד (להיסטוריה יש חוש הומור לא רע, כמסתבר.) ברק לא זוכר את הפגישה; את שרון, כמובן, כבר אי אפשר לשאול; העד שנתניהו מתעקש שזוכר אותו לא זוכר אותו שם; ומקורביו של שרון מגיבים בגיחוך לאפשרות שאיזה סגן ייכנס לזחל של אלוף ושמישהו ישים אליו לב.

nagmash

לנתניהו, צריך להזכיר, יש היסטוריה של פנטזיונריות. הסיפור המובהק מכולם הוא הצורה שבה השתפך נתניהו בהלוויה של רחבעם זאבי, לאחר סיכולו הממוקד של האחרון, על כמה שהוא אהב את זאבי בתור שר. זאבי מעולם לא היה שר בממשלת נתניהו. מקרה אחר הוא הסיפור המשונה של נתניהו, בראיון לידיעות אחרונות, שהוא ראה חיילים בריטים בירושלים. אחר כך נתניהו יכחיש ועורך בידיעות אחרונות יאמר שהיתה פה טעות – אבל העורך הזה הוא ניר חפץ, לימים בכיר בלשכת נתניהו וכיום אחד מיועצי התקשורת שלו, כך שצריך לקחת את ההכחשה הזו בזהירות. יתר על כן, לא ברור איך צצו חיילים בריטים בסיפור אם נתניהו לא שם אותם שם.

אבל מעבר לפנטזיונריות, מעבר לבדיה מחדש של ההיסטוריה באופן שהיה מחסל כל מועמד במדינה מערבית, צריך להזכיר שנתניהו הוא קודם כל מפיץ שנאה. בפוסט היסטרי מהרגיל שכתב בפייסבוק שלו בסוף השבוע, כותב נתניהו ש”

שלטון הימין בסכנה. גורמי שמאל ותקשורת בארץ ובחו"ל חברו יחד כדי להעלות את ציפי ובוז'י לשלטון באופן לא לגיטימי, תוך שימוש בהשמצות מבית ובכספים מחו"ל בהיקף חסר תקדים.

מטרתם לפתוח פער במנדטים בין הליכוד בראשותי לבין השמאל בראשות ציפי ובוז'י. הדרך היחידה להבטיח שיכשלו הוא לסגור את הפער בימים שנותרו עד הבחירות. למצביעי המחנה הלאומי אין פריבילגיה להצביע למפלגות אחרות. חייבים להצביע מח"ל. ניצחון הליכוד הוא התשובה המוחצת והיחידה לתחבולות השמאל. […] מוזס וקבוצת ידיעות פועלים בשיתוף פעולה מלא ובתיאום עם ראשי מפלגת "העבודה". ציפי לבני עצמה הודתה באירוע פומבי שהתקיים החודש כי שוחחה עם מו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס בטרם קידמה את הצעת החוק לסתימת הפיות נגד "ישראל היום" בוועדת השרים לענייני חקיקה. […] העמותות הללו פועלות כדי לעודד את אחוזי ההצבעה בקרב האוכלוסייה הערבית ובקרב מצביעי השמאל ,לרבות גם באמצעות קמפיין שטח שעובר מבית לבית בשבועות האחרונים.”

ההדגשות שלי. וואו. נתניהו מגדיר פעולה שגרתית של יריבים פוליטיים – הם רוצים לפתוח פער במנדטים! הם מעודדים אחוזי הצבעה! – כפעולות לא לגיטימיות. המשמעות הברורה של הדברים היא שאם הפעולות הללו יצליחו, הרי שנצחון של השמאל הוא לא נצחון לגיטימי. מה מתכוון נתניהו לעשות בנושא? לא ברור, אבל הוא שומט את הקרקע מתחת לתפיסה הדמוקרטית: במערכת בחירות אתה משכנע אנשים לצאת ולהצביע, ולא סתם לצאת ולהצביע אלא לצאת ולהצביע עבורך. פתאום, זה לא לגיטימי.

פתאום, פגישה בין שרה ובין מו”ל על חוק ביחס לעיתון בעייתי מאד, שממומן אגב על ידי מיליארדר זר, היא בפני עצמה לא לגיטימית. עצם הפגישה לא לגיטימי – נתניהו לא יכול לטעון שלבני ביצעה איזושהי עסקה אפלה, כי זה יצריך ראיות. עצם הפגישה היא לא לגיטימית. הוא באמת חשב שנשכח שהוא סירב למסור מידע על הפגישות בינו ובין שלדון אדלסון? הוא באמת רוצה לפתוח את התיק של תרומות מחו”ל? כי לנתניהו לא היה תורם ישראלי אחד בפריימריז האחרונים. אף לא אחד. כולם היו אזרחים זרים.

יש עוד נקודה שיש להתעכב עליה, וכבר עשיתי את זה: שנתניהו שולל את הלגיטימיות של זכות ההצבעה של 20% מאזרחי המדינה. בכך, הוא מלבה במכוון מדנים בין יהודים ופלסטינים, בתקווה שאולי שנאה תקושש לו כמה קולות.

זה ראש הממשלה שיבקש מחרתיים את תמיכתם: פנטזיונר עם קשר בעייתי למציאות, שמוליך שולל את הציבור ללא היסוס, ושבונה את עצמו מזה שני עשורים על הפצת שנאה. ביום שלישי, אנחנו שולחים אותו לחפש ג’וב חדש, רצוי בארה”ב. ביום שלישי, אנחנו משחררים את הדמוקרטיה הישראלית מאחד האיומים הגדולים ביותר עליה, מנהיג שלשם שרידותו שולל את עצם הלגיטימיות של ההליך הדמוקרטי, שלא מבין את מה שהבין כבר אפלטון: שהרודנות מאיימת קודם כל הרודן ובני משפחתו, כי אין דרך להפטר מרודנות אלא על ידי הפטרות מהרודן או כל מי שיכול לטעון לכסאו. ביום שלישי, אנחנו מוכיחים את עליונות הדמוקרטיה ומחליפים את השלטון בדרכי שלום – כל זמן שזו עדיין אופציה, כי לכו תדעו איך תיראה ישראל אחרי עוד קדנציה של נתניהו, אדם שכבר הוכיח שהוא מחויב רק לשרידותו ולתורמיו הזרים.

ביום שלישי, אנחנו מצביעים לאחת משתי המפלגות שידוע שלא תכנס לקואליציה עם נתניהו: מרצ או הרשימה המשותפת. ואם אנחנו רוצים מפלגה שגם תוכל להיות שותפה לקואליציה, יש לנו רק ברירה אחת: מרצ.

הערה מנהלתית: הכתיבה בבלוג הזה נעשית ללא תשלום, והיא מצריכה זמן ומאמץ ניכרים. אם אתם מעריכים את מה שנכתב כאן, אודה לכם אם תוכלו לתרום לקרן הבעת הרצון הטוב והתודה.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • נצר

    לא מבין למה אתה ועוד כמה מפמפמים כל הזמן שהצבעה לרשימה המשותפת היא אופציה מומלצת ואיך שהוא זה נהפך להצבעת מחאה של כמה שמאלנים. כמו יש עתיד או הגמלאים.

    בוא נזכיר – מדובר ברשימה שיש בה ביגמיסטים (כן שמעתי כבר ש״מי אתה שתגיד שמה הנהוג בתרבות אחרת לא ראוי?״ וגם ש״מי שמתחתן עם שתי נשים מגיע לו!״)
    מתנגדת לזכויות אזרח של הומוסקסואלים למשל
    וכל היחס שלה לזכויות האוכלוסיה הערבית בישראל בדלני ובעייתי (אני לא אומר שלמפלגות אחרות אין בעיות ביחס לאוכלוסיה הערבית אבל עוול לא מאשר עוול אחר(

    זו מפלגה שלא הצליחה להגיע להסדר עודפים עם מרצ ובודאי לא מקרבת שלום או אחווה בין יהודים וערבים.

    ערבים שמצביעים לרשמיה המשותפת אני יכול להבין מתחושה של נאמנות שיבטית. לדעתי יהודים שמצביעים להם צריכים להבדק 🙂

    • ליברטריאן

      מה שאני לא מבין זה את הגישה שלך. כל מה שבעל הבלוג כתב הוא שיש 2 מפלגות שבוודאות לא יצטרפו לנתניהו, וקרא לאנשים להצביע לאחת משתיהן. קודם כל, אתה פוסל מפלגה על סמך עקרונות מסויימים, למרות שיש אנשים שאולי מסכימים עם אותם עקרונות. ודבר שני, אתה יוצא מנקודת הנחה שכל הקוראים הם יהודים.

      מפלגה היא סך חיתוך פוליטי של האנשים שמרכיבים אותה. הדעות של כל אדם פרטי לא משנות הרבה.

      בגלל זה אנחנו רואים תופעה של ח"כ ליכודניקים זוועתיים (עם דעות אישיות כנראה יותר גרועות מהפלסיטינים הישראלים), אבל המפלגה עצמה יחסית מתונה ולגטימית. כנ"ל לגבי חלק מהמפלגות החרדיות.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        מהו "סך החיתוך הפוליטי" של הרשימה המשותפת?

    • סוסו

      די בטוח שבשאר המפלגות יש יותר ביגמיסטים. פשוט האשה שלהם לא יודעת מזה.

    • אני

      זה דווקא ברור בתור הצבעת מחאה- רוב חברי הכנסת שם עוסקים בעיקר בהתרסה ומעדיפים אותה על כל פעילות פוליטית מועילה. לכן הם לא משתתפפים באף קואלוציה, לא נראה לי שיש להם בכלל דרישות בשביל להיכנס להסכם קואליציוני.הם לא רוצים להיות חלק ממשלה ציונית.
      הסכמים קואליציונים זאת דרך עיקרית לקדם מטרות פוליטיות, אבל למפלגות הערביות ההתרסה יותר חשובה מעשיה פוליטית. אז אם אתה רוצה למחות תצביע לרשימה שכל מהותה הוא התרסה.

      מי שמעוניין להחליף את ביבי, לקדם מטרות פוליטיות ולשנות את הממשלה ואת המדינה לטובה. מי שלא מעוניין רק במחאה, מוטב שיצביע למפלגות אחרות.

    • מי בדיוק הביגמיסטים ברשימה המשותפת?

      • נתן

        טלב אבו עראר. בדואי מהישוב ערערה נשוי לשתי נשים , מועמד במקום התשיעי ברשימה המשותפת.

        • סמולן

          כציוני גמור, הרשה לי לציין: קודם כל, לא מדובר במשהו לא חוקי. שנית, גם בהכללות הפמיניסטיות היציבות ביותר יש מרכיב אישי ברור. למשל, ויליאם מרסטון, הכותב המהולל של הקומיקס "וונדר-וומן" וממציא מכונת האמת, חי עם שתי נשים שנראה שלא דוכאו על ידו. וכך גם ברל כצנלסון, וליאופולד טרפר, ומן הסתם עוד כמה. ההתקפה על אבו-ערער מניחה, כמעשה ודאי לגמרי, שהוא גבר דכאן בכל מובן. כלומר, שלא ניתן להפיק מהשלשיות שלו שום דבר סביר. וכאמור, זה בכלל לא הכרחי, ויתכן שהוא מקיים מקרה נדיר (אבל לא מאד נדיר) של שלשיות מאושרת. עד כמה שאפשר.

          אין לי שום דבר בעד אבו עראר, ומצידי שמחר בבוקר העיתונות תחשוף את ההקבלה לגואל רצון. אממה, עז שיהיה אפילו בדל ראיה, אפשר להיות טיפה יותר לארג'ים.

          • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

            אבל סמולן, ביגמיה אכן איננה חוקית. לא רק בישראל אלא כמעט בכל מדינה מערבית.

    • למעשה, הצלחה גדולה מדי של הרשימה המשותפת עשויה להוביל לשיתוק פוליטי מוחלט – הרי מדובר במפלגה היחידה שלא תשב באף ממשלה (ובצדק מבחינתם, כיוון שכל ממשלה שתעלה, אפילו המתונה ביותר, תאלץ כנראה לנהל עימות מזויין כזה או אחר עם הפלסטינאים) – כלומר, ייתכן מצב שבו אף מפלגה לא תוכל להרכיב ממשלה. כמובן שאז יקפוץ הפתרון היחיד – קללת ממשלת האחדות.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        למה? כל עוד הם לא מקבלים 60 מנדטים ומעלה זה לא פוגע בסיכויים של אף גוש להרכיב ממשלה. במידה והרשימה באמת שוות נפש באותה מידה כלפי ממשלת ימין וממשלת שמאל זה פשוט הופך אותה ל-non issue. נראה לי שמה שהתכוונת לומר הוא "הצלחה גדולה מדי של הרשימה המשותפת על חשבון מרצ"…

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      הביגמיה כשלעצמה היא לא הבעיה. הבעיה היא רשימה שהיא כל כך כללית ולא מחויבת לשום עקרון עד שהיא יכולה לכלול גם מרקסיסטים לניניסטים בעלי תודעה פרולטרית מתקדמת וגם שייחים בדווים מסורתיים. אני מבין שיש חפיפה מסוימת ברמת הפרקטיקה: שניהם רוצים למשל שהצ'קים של הביטוח הלאומי ימשיכו לזרום ושניהם רוצים העלמת עין מעבריינות במגזר (פוליגמיה אינה חוקית במדינת ישראל). בנוסף, גם למרקסיסט וגם לאיסלמי כואב על כל יום שלא מותקפים בו פיזית יהודים (הראשון אולי יסייג "מחוץ לגבולות 67'"). אבל למרות השת"פ הפרקטי הזה, צריך לשאול מה הרעיון בלהצביע לרשימה שכוללת גופים ואנשים בעלי יסודות אידאולוגים ואף מטאפיזים שונים כל כך, שלפעמים מתכתשים זה עם זה בפוליטיקה הפנימית הערבית, ושמאוחדים רק על בסיס התקפת ה"אחר" היהודי הציוני. ערבים שמצביעים לאונזערע אני מסוגל להבין (למרות שגם מהם מותר לצפות ליותר), אבל יהודי שמצביע לרשימה שסך זהותה היא "ערבית"? זה ממש בתחום הביזאר.

      • נטליה

        העליונות היהודית במרחב כשלעצמה היא לא הבעיה. הבעיה היא רשימות שהן כל כך כלליות ולא מחויבת לשום עקרון עד שהן יכולה לכלול גם סוציאליסטים בעלי תודעה פרולטרית מתקדמת וגם רבנים מסורתיים. אני מבין שיש חפיפה מסוימת ברמת הפרקטיקה: שניהם רוצים למשל להמשיך להשתלט על אדמות לא להם ושניהם רוצים העלמת עין מעבריינות במגזר הצה"לי (פשעי מלחמה אינם חוקיים בעולם). בנוסף, גם לסוציאליסט וגם לרב מתנחל כואב על כל יום שלא מופקעים עוד נכסים מהאוכלוסיה הערבית האומללה (הראשון אולי יסייג "מחוץ לגבולות 67'"). אבל למרות השת"פ הפרקטי הזה, צריך לשאול מה הרעיון בלהצביע לרשימות שכוללת גופים ואנשים בעלי יסודות אידאולוגים ואף מטאפיזים שונים כל כך, שלפעמים מתכתשים זה עם זה בפוליטיקה הפנימית יהודית, ושמאוחדים רק על בסיס התקפת ה"אחר" הפלסטיני. יהודים שמצביעים למפלגות האלו אני מסוגל להבין (למרות שגם מהם מותר לצפות ליותר), אבל ערבי שמצביע לרשימה שסך זהותה היא "יהודית"? זה ממש בתחום הביזאר.

        • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

          גדולה!

        • יאיר לפידוזאור

          העליונות הלטאתית במחילות ארצנו כשלעצמה היא לא הבעיה. הבעיה היא רשימות שהן כל כך כלליות ולא מחויבת לשום עקרון עד שהן יכולה לכלול גם חרדונים בעלי תודעה גחונית מתקדמת וגם שממיות מסורתיות. אני מבין שיש חפיפה מסוימת ברמת הפרקטיקה: שניהם רוצים למשל להמשיך להשתלט רגבי אדמה לחים לא להם ושניהם רוצים העלמת עין מעבריינות במגזר הלטאתי (טריפת זבובים אינה חוקית בעולם החי). בנוסף, גם לחרדון וגם לאיגואנות כואב על כל יום שלא מופקעים עוד רגבים מהאוכלוסיה הנחשית האומללה (הראשון אולי יסייג "מחוץ לגבולות החורש"). אבל למרות השת"פ הפרקטי הזה, צריך לשאול מה הרעיון בלהצביע לרשימות שכוללת זוחלים בעלי יסודות אידאולוגים ואף מטאפיזים שונים כל כך, שלפעמים מתכתשים זה עם זה בפוליטיקה הפנימית הלפידוזאורית, ושמאוחדים רק על בסיס התקפת ה"אחר" נטול הקשקש. תמנונאים שמצביעים למפלגות האלו אני מסוגל להבין (למרות שגם מהם מותר לצפות ליותר), אבל יונק שמצביע לרשימה שסך זהותה היא "לטאתית"? זה ממש בתחום הביזאר.

      • אני

        ביגמיה היא רק אחת הבעיות.
        אאל"ט, הם אמרו שהם רק רצים ביחד ושהמפלגות נשארות אותו דבר (כמו שהליכוד- ישראל ביתנו רצו כרשימה משותפת).

        אבל בסופו של דבר מי שמצביע לחד"ש, מצביע גם לאיסלמיסטים.
        לא מבינה את התגובות שמקילות ראש בהצבעה לאיסלמיסטים.
        בטח ראיתם לאחרונה תגובות אוהדות על מפלגות ימין אירופאית שמתנגדת להגירה תגובות. מעניין האם המגיבים מציעים להקל ראש בסממנים נאצים שקיימים בחלק מהמפלגות האלו כפי שהם מציעים להקל ראש באיסלמיזם ואלמנטים בעייתים אחרים שקיימים ברשימה.

  • יואב

    "… הרי שנצחון של השמאל הוא לא נצחון לגיטימי. מה מתכוון נתניהו לעשות בנושא? לא ברור …" רמז קטן נתן לנו הטרוריסט המורשע שכותב בעיתון של נתניהו: "… המרדף המוטרף הזה יילקח בחשבון בקלפי, הוא יילקח בחשבון גם הרבה אחר כך."

  • אורן29

    תיקון טעות: כתבת "הסיפור המובהק מכולם הוא הצורה שבה השתפך נתניהו בהלוויה של רחבעם זאבי, לאחר סיכולו הממוקד של האחרון, על כמה שהוא אהב את זאבי בתור שר"

    לא בהלוויה, אלא באזכרה לרגל יום השנה החמישי להרצחו.

    http://www.haaretz.co.il/misc/1.1147607

    ואגב- דוברי נתניהו מנסים לכסות גם על הפנטזיה הזו כשהם מספרים שנתניהו תיקן את עצמו באופן מיידי במהלך נאומו ואמר שהתכוון לישיבה המשותפת של שניהם בהנהלת האופוזיציה. לפי הדיווח בקישור שהבאתי, נתניהו ירד מהדוכן, יודע ע"י מספר ח"כים על הטעות העובדתית שלו, ואז עלה שוב לדוכן כדי לתקן את עצמו.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    מי שלא מדבר לא טועה #בוז'י

  • סוסו

    את סיפור החיילים הבריטים הייתי מוציא מהרשימה. הטענה היא שביבי אמר שהוא ראה חיילים מתאמנים במתקנים של הבריטים, והעיתונאי לא הבין נכון.
    מהיכרותי עם ראיונות עיתונאיים זה נשמע כמו הסבר הרבה יותר אמין מאשר שביבי פתאום החליט להמציא שהוא מבוגר ב-10 שנים. אין מוטיבציה לשקר כזה, ועיתונאים עושים טעויות כאלה כל הזמן.

    • +1

    • אורן29

      לא בטוח שאתה צודק. כלומר: לכאורה- בהחלט יש מצב שנתניהו אמר ככה, והעיתונאי הבין ככה, ואז אקוניס אמר "לא ככה אלא ככה", וניר חפץ תיקן, והכל שב על מקומו בשלום.

      אבל נתניהו גם טען שזאבי היה שר בממשלתו, ושהוא היה על הנגמ"ש של שרון (וברק) במלחמה, ושקדימה עשתה את ההתנתקות אחרי שניצחה בבחירות. אז "חזקת החפות" של נתניהו היא כמו זאת של עבריין סדרתי שנתפס שוב ושוב באותה העבירה.

      ותמיד תמיד נתניהו מתקן לאחר מעשה: לא חיילים בריטיים אלא חיילי צה"ל במתקנים בריטיים, ולא שר בממשלה אלא חבר בהנהלת האופוזיציה (יש דבר כזה בכלל?), ובטח הנגמ"ש לא היה נגמ"ש אלא נגמ"מ, ולא ב 1973 אלא ב 1983, ולא אריאל שרון אלא גבריאל שרון, קולגה ב"רים".

      ההסברים האלה מזכירים לי את גירסאות ההגנה של כל מיני ליברמנים ואולמרטים במשפטים שלהם. האנשים החזקים האלה, שניד עפעף שלהם שולח גדודי לוחמים למשימות הרואיות, שבהינף יד ממנים, ומפטרים, ומניעים פרוייקטים- האנשים האלה לא מסוגלים להבחין בין יזם לבין מאכער, תמיד ממנים איזה טמבל לא יוצלח למשרת שגריר, אף פעם לא פותחים מעטפה מפלילה אלא "מעבירים אותה לעורך הדין" או "משליכים אותה לאסלה ומורידים את המים".

      אם הוא מתנהג כמו מושחת- אז הוא מושחת. אם הוא מקשקש כמו פנטזיונר- אז הוא פנטזיונר. צריך להפסיק לעשות הנחות לאנשים האלה.

      • סוסו

        בדוגמאות שנתת יש עדויות הרבה יותר חזקות שהוא אכן אמר את הדברים, וגם יש מוטיבציה לשקר.
        הסיפור על חיילים בריטיים הוא סתם אנקדוטה קטנה באיזה ראיון זניח, שלא מוסיף לו כלום.
        אין מוטיבציה + אין עדות חזקה לאמירה + עיתונאים כל הזמן טועים = כנראה לא קרה.

        • אורן29

          ראיון בכלל לא זניח, ואפילו מאד.

          אני מסתמך על זכרוני הדוהה, אבל עדיין: ראיון ראשי במוסף "7 ימים" (כולל תמונת שער), בספטמבר או אוקטובר 2006. מדובר על חודש-חודשיים אחרי הפיאסקו המכונה "מלחמת לבנון השניה", כשהפופולריות של אולמרט היתה בקרשים, כשנדמה היה שיש גל מחאה ציבורי נגד הממשלה (גל מחאה שמומן בחלקו ע"י נתניהו, כך אנחנו יודעים היום) שיכול לגרום להפלת הממשלה ולהליכה לבחירות מוקדמות.

          אני זוכר ציטוט מההקדמה לראיון שמדבר על המניות של נתניהו שנמצאות בעליה בציבור, ובאופן כללי- זה היה ראיון ה"קאמבק" של נתניהו לזירה הציבורית, כחצי שנה אחרי שדירדר את הליכוד ל 12 מנדטים, ונראה היה ש"קדימה" תשלוט במדינה שנים ארוכות.

          כישלון מלחמת לבנון השניה הזניק את נתניהו בחזרה לתודעה הציבורית כאופוזיציונר מוביל (מפלגת העבודה היתה תקועה עמוק בקואליציה, והתחילה את תהליך הסילוק של עמיר פרץ מהנהגתה), והראיון הזה היה מקיף וראשון בעצם אחרי תקופה ארוכה.

          אז לא, לא ראיון זניח. ראיון אסטרטגי. פלא שנתניהו שיקר בו?

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    מה רע ב לאהוב שתי נשים?
    יותר אהבה בעולם יהיה לנו עולם טוב יותר. אז אם כל אחד יאהב בסטראו מה רע בזה?

    • לנשים של אותם אנשים מותר גם?

    • לא כשהנשים תלויות לחלוטין בגברים כי לא נותנים להן לקבל השכלה ופרנסה או אפילו לצאת מהבית.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      אז גם אתם בעצם לא נגד ריבוי הנשים אלא דברים אחרים בכלל, כמו כפיה ואי מתן חופש וכו׳…
      את זה יש בעוד חלקים בחברה, במיוחד הישראלית.

    • אני

      מדובר בנישואין, לא אהבה.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    נתניהו אומר שם הרבה דברים לא מדויקים. הוא מדבר על ראש ממשלה ש"נבחר" למרות שראש ממשלה בישראל נבחר בצורה ישירה רק שלוש פעמים בהיסטוריה, הוא אומר שכיהן תשע שנים בלי להזכיר שאלה היו כהונות לא עוקבות, הוא מדבר גם על קואליציה בתמיכה של המפלגות הערביות ולפיד למרות שתרחיש כזה פשוט לא אפשרי. באופן כללי הוא כמעט לא מתייחס לשאלה ולא עונה לעניין. הראיון הזה נערך באנגלית ולחלוטין נראה כאילו הוא מיועד לאוזניים מערביות ולא מקומיות. אני אישית הצלחתי להחזיק מעמד חמש דקות אל מול מתקפת הלקקנות הזאת ולא הגעתי בכלל לקטע שגורביץ מזכיר. בכל מקרה לקרוא לזה הונאת הציבור רבתי ולהיתלות באילנות גבוהים (גבלס, אורוול…) זה קצת מוגזם.

  • צבי

    לא שאני רוצה לסנגר על נתניהו אבל צריך להזכיר שבזמן ההתנתקות נתניהו היה שר בממשלת שרון: לפי חוק יסוד הממשלה שר שמצביע בכנסת נגד הממשלה רואים אותו כמי שהתפטר ממנה. נתניהו הסתייג מההתנתקות אבל היה מחויב להחלטת הממשלה בה היה חבר. ניתן איפוא לראות את הצבעתו בכנס כאקט טכני: כל עוד לא התפטר מהממשלה הוא חייב להצביע בעד החלטותיה. בסוף כידוע הוא התפטר. אני סבור שהוא באמת ובתמים התנגד להתנתקות, אבל התלבט הרבה זמן אם לקחת על עצמו את ההשלכות של התנגדות זו ולעזוב את הממשלה. כמובן זה היה יותר קל לו כאשר שרון עזב את הליכוד – אז נתניהו היה יכול להציג את עצמו כמי שמוביל את מחנה המתנגדים להתנתקות.

  • מעין

    פוסט חשוב, אבל אתה מיתמם לגבי הפגישה של לבני עם מוזס. הרמיזה היא כאן לחוסר תום לב ולקידום אינטרסים מסחריים של מוזס בכנסת במסגרת תפקידה של לבני כשרה. קוראים לזה שחיתות.

  • משה

    נתניהו התמודד ב2003 בפריימריס מול שרון.
    שלא כפי שכתבת

  • Pingback: אל תתנו להם תירוצים | החברים של ג'ורג'()