החברים של ג'ורג'

ביבבה ולא במפץ

 

“2023” של יגאל סרנה הוא ספר טורד מנוחה, אפוקליפסה עברית, שנכתבת באהבה אל מה שברור לכותב שהוא חולף, כבר על סף קריסה

(משהו אחר לגמרי. ושמא לא.)

 

(ספוילרים רבים מאד ל-”2023” של יגאל סרנה – ייזהר הקורא העתידי.)

לא הצלחתי להוריד את “2023” (יגאל סרנה, הוצאת קיפוד, תל אביב, 2014) מידי. בשלוש השנים האחרונות רוב מוחלט של הספרים שאני קורא כתובים באנגלית. הסיבה לכך היא הקינדל. הוא מנגיש לך מיליוני ספרים. סיימת ספר? הבא בתור ממתין לך. עשרים-שלושים שניות ויש לך ספר חדש. למי שמנצל כל רגע פנוי, זו מתת אל. קריאת ספרים מעצים מתים הפכה למייגעת, במיוחד אם אתה אמור לסקור אותם אחר כך: הקינדל הופך את סימון הטקסט לקראת הערות עתידיות וציטוטים עתידיים לקל כל כך. ויש לו שעון מובנה. ספר מעץ מת מצריך אותך לקום כדי לברר מה השעה.

אבל לא הורדתי אותו מהיד.

“2023” נפתח באדם זקן, לאון, שעה שהוא ובתו הקטנה משליכים, במאמץ, מן הסירה שלהם הימה את גופתו של וייס. השלושה, אנו לומדים באיטיות, ניסו להמלט מתל אביב הנטושה לקפריסין בסירה. וייס הוא ספן ותיק. מותו מותיר את לאון ובתו בסירה שבה הם לא יודעים לשלוט ועם מכשירי ניווט שאינם אומרים להם דבר.

השלושה הם בין אחרוני הנמלטים. לאון – שקשה להשתחרר מההרגשה שהוא אלטר-אגו של סרנה – מתעקש להשאר בתל אביב גם כשזו הופכת לעיר רפאים, גם כשכל מי שיכול להמלט נמלט, גם כשהבריחה הופכת לקשה יותר ויותר. הוא משוחח לעתים קרובות עם “החולד,” ידיד בשם גרוס, שמתחפר ומסרב לעזוב, ומנסה לגרור גם איתם איתו. נסיבות השיחה, כמובן, הן תמיד סביב הקריסה.

2023_0001

ישראל, בעוד תשע שנים, לא תתקיים עוד. הפלסטינים לא ישובו ויפלשו אליה, מחשש שמא איזו מכונת יום הדין תופעל למרות הכל. הסיבה לקריסתה של ישראל איננה צבאית: היא פנימית. המתחים החברתיים הופכים לבלתי אפשריים. ביום שבו מתפוצץ פי גלילות ולוקח איתו עשרות אלפי ישראלים, יש הנשבעים כי הטייקון ששלט במקום עד אז נראה אץ אל היאכטה שלו, ולא שב. מגדלי העשירים – יוצאי יחידות מסוימות מאד בצבא, שהצליחו להוון את השירות הצבאי שלהם להרבה מאד כסף, כמו גם אחרים – הופכים לשנואים, והשנאה הופכת אלימה. עד שביום אחד, מחתרת כלשהי מנסה לפוצץ שבעה מן המגדלים. הטייקונים נאחזים פאניקה, המשטרה מקימה יחידה מיוחדת להגנת עשירים, שיש לה סמכות ירי ללא התרעה. האיבה כלפי העשירים לא פוסקת, והם מתחילים לנוס – ואחריהם נסים האמידים, ואחריהם נס כל מי שיכול לנוס. וישראל הציונית מתפוררת לאבק ופורחת ברוח. כאילו אינסטינקט ישן שב והתעורר, וכל מי שיכול יצא לנדודים.

וישנה הממשלה האחרונה. אנחנו לא יודעים עליה יותר מדי, כי הסיפור עוסק לא פחות בלאון וביחסיו עם ילדת הזקונים שלו מאשר באירועי הקריסה, אבל מהשיחות בין לאון וגרוס עולה שהיא נוהלה על ידי “הסוכן שלהם [של הרוסים – יצ”ג], שהפך לפוליטיקאי שהדהיר אותנו לחורבן,” ודי לחכימא. בממשלה ההיא ישב גם “בעל הטור המפורסם,” שלאון שמע בעצמו כיצד מושח אותו היחצ”ן שידו בכל ויד כל בו לתפקיד ראש הממשלה. הוא לא הספיק.

העיסוק הכפייתי של הישראלים בעצמם – “מה ישראלי בעיניך,” אם לצטט את בעל הטור המפורסם – משתקף בספר בכך שמוזיאונים ואוניברסיטאות ברחבי העולם אוספים בקדחתנות, שנים מראש, כל פיסת ישראליאנה שהם יכולים לשים עליה את ידיהם, כמו יודעים את מה שתושבי ישראל עדיין לא הבינו: שהקץ מתקרב, שהמים הנסוגים מאותתים על גל גדול שבא וישטוף הכל.

אבל כל זה, עד כמה שזה נשמע משונה, פריפריאלי. “2023” הוא קינה לעולם שהיה ואיננו עוד, שמרכזו בתל אביב, העיר היהודית הראשונה וכנראה היחידה. הארץ מאוכלסת באנשים שהמיינסטרים היה דוחה: מהגר רוסי קשיש, נערות שיובאו ממולדביה כזונות והחליטו להשאר אחרי שהסרסורים שלהן נסו, ערבי שתקן שמתקן ספינה, וספן זקן, שהתחיל את חייו במנוסה בצ’כוסלובקיה של מלחמת העולם השניה ומאז לא הפסיק לנוס.

ומי שנשאר מאחור הוא גרוס, “החולד,” מי שקבור יותר מדי בעבר וכבר איננו יכול לברוח, מי שכבר לא יצמיח חיים, מי שעוסק באובססיביות בהיטלר, “המייסד האמיתי של מדינת ישראל,” ובמלחמת העולם השניה, שהיא רק הקדמה ל-75 השנים של מדינת ישראל, אותן הוא מכנה “השנים הוולונטריות של השואה.” הוא מחשב את קיצו לאחור: מעריך שיחיה שנתיים, ושיש לו אוכל לשלוש.

זה אולי הדבר היותר טורד מנוחה שקראתי בשנה האחרונה, והוא כתוב היטב. בציוץ על הספר התייחסתי אליו בטעות כ”2013”; אבל זה עוד לא קרה.

עוד לא.

ועוד דבר אחד: כפי שחשדתי, הסטטוס של לפיד על פסח נלקח בעצם מטור ישן שלו. לא ברור מאיזו שנה, אבל הוא התפרסם בקובץ מאמרים של לפיד שיצא ב-2005. כך חשפה דבורית שרגל. יש שני הבדלים: הסטטוס של לפיד מתייחס לטקסט כאל “תפילה (פרטית) לפסח”; הטקסט, בגרסת הספר, מוכתר “תפילה לפסח – הנוסח החדש.” המקור הרבה יותר היבריסי. השינוי העיקרי בטקסט הזה, עם זאת, צריך למשוך תשומת לב. בגרסת פייסבוק, השמיט לפיד פסקה שלמה. הנה היא:

“אבינו שבשמיים, אולי אפשר לקבל את משה רבנו בחזרה? מן רועה צאן כבד-פה, נבוך, שאיננו רוצה את הג'וב. אנחנו זקוקים למישהו שידבר עם אלוהים, במקום כל אלה שחושבים שהם אלוהים. פעם שלחת לנו את בן גוריון. אי אפשר היה להבין מילה ממה שהוא אמר, אבל תראה מה הוא עשה. כל הרהוטים והמתנסחים האלה, שאינם מגמגמים לעולם, מפחידים אותנו קצת. לא חסרים לנו אנשים עם פתרונות, אבינו שבשמיים. חסרים לנו אנשים שישאלו את השאלות. וגם אז, אבינו שבשמיים, לא דיינו."

די ברור למה הפסקה הזו הושמטה, נכון?

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

92 תגובות על ”ביבבה ולא במפץ“

  1. שונרא הגיב:

    הספר מעולה (רכשתי אחרי שקראתי את הציוצים שלך) ואכן, גם אני לא יכולתי להניחו מידי.

    רצה הגורל והגעתי כמעט לסוף הספר לצלילי "חד גדיא" של אלברשטיין, בביצוע דו-לשוני אצל מקהלת שיראנא היפואית, גם זה על פי משהו שאמרת בטוויטר. וכך העברתי את הדפים האחרונים לצליל המלים "רודף ונרדף, מכה ומוכה, מתי ייגמר הסיוט הזה?"

    רק מה: סרנה כתב את הספר הנפלא הזה בלי שיהיו בו פלסטינים, כמעט. הוא מדמיין את הארץ שאין בה יהודים ישראלים כארץ כמעט-ריקה, סוג של "ארץ ללא עם עבור עם ללא ארץ" במהופך – וכדי להאמין לזה, צריך לדמיין את כל הפלסטינים ממשיכים לשבת במחנות הפליטים במקום לממש את זכות השיבה.
    זה לא משליך כהוא זה על הקריאה, אבל ההרהור אחרי הקריאה עצוב מאוד: הייתכן שאפילו אדם כמו סרנה (מהכותבים האהובים עלי ואדם שאני מעריכה מאוד) שכח שמחנות פליטים מסביב לישראל מלאים אנשים שמייחלים לחזור לבתים שהודרו מהם?

    ועוד מחשבה: הספר העברי שקראתי לפני "2023" הוא "כתר זמני", ספר פוסט-אפוקליפטי של יהונתן גפן, מתנה מחברה אהובה. גם ספר זה מתאר מצב של ישראל לאחר שינוי חברתי מהותי ואלים. כתוב היטב, מתאר דמויות שמתפתחות ולומדות במהלך העלילה, דמות המספר היא סוג-של אלטר אגו של הסופר – והעצב שאחרי הקריאה מהותי.

    ז'אנר הכתיבה הזה מטריד: הייתכן שגם טובי בני-דורם נכנעו והחליטו שאין דרך החוצה מהמבוך הזה?

    • נתן הגיב:

      דאנר הכתיבה הזה אינו חדש, למעשה התחושה שכל הרעיון הציוני עומד הפני כישלון טואלי מלווה את הציונות כמעט מראשיתה .מספיק לקרוא את ברנר למשל את "מכאן ומכאן".

      • שונרא הגיב:

        זוהי סוגה קיימת אך נדירה יחסית, לדעתי. קופץ לי לראש הספר "דרך לעין חרוד" ואולי היו עוד כמה – אבל לא הרבה.
        והנה, שניים, ושניהם נכתבו ע"י עיתונאים בני דור מסוים של ילדי המייסדים (נולדו בשנת 47 ו- 52, בהתאמה). ושניהם מחוברים לאמצע של האמצע של הלב הפועם של החברה הישראלית – ושניהם מרגישים צורך לספר את הסיפור של "מה יהיה פה אחרי המדינה?"

        • yankel הגיב:

          Amos Kenan was born 1927, not '47

          • שונרא הגיב:

            הו! בלבלתי עמוסים בעוז! סליחה, ואכן זה מקריס לי קצת את התזה.

          • שונרא הגיב:

            רגע – חוזרת אל מה שכתבתי ומתקנת.

            יהונתן גפן כתב את "כתר זמני" ונולד ב-47.
            הוא השני שהתכוונתי אליו, בנוסף ליגאל סרנה, שכתב את "2023" ונולד ב-52.

            עמוס קינן, שאכן נולד ב-27 ואכן כתב את "הדרך לעין חרוד" לא כתב לאחרונה ספר דיסטופי ולא התפרסם משהו נוסף שלו לאחר מותו ב-2009. אבל בזמנו, הספר ההוא היה דיסטופי לעילא.

            (ובשונה ממה שחשבתי, לא בלבלתי בינו לבין עמוס עוז, שנולד ב-1939 ולא קראתי דיסטופיות שהוא כתב.)

    • Alon Levy הגיב:

      דווקא בכתיבה מערבית, המצב הוא ההיפך: אחד מהסממנים של קריסה של חברה או של מדינה הוא אי היכולת שלה למנוע מפליטים מהגרים להיכנס אליה. ראי, לדוגמה, את ה-Raft בסנואו קראש. מנקודת מבט אירופאית או אמריקאית, דווקא הגישה של סרנה מעניינת אותי יותר: ישראל היא במצב כל כך רע שהפלסטינים לא רוצים להגר אליה, כמו שמעט אנשים מעוניינים להגר ליוון או פורטוגל או דרום איטליה. (אני לא יודע אם זה במתכוון, אני מתבסס אך ורק על הפוסט של יוסי והתגובה שלך.)

      • שונרא הגיב:

        זהו שלא נראה לי סביר שהפלסטינים יעדיפו חיים במחנות פליטים על חזרה ובנייה מחדש של קהילותיהם. זה שסרנה חושב שזה אפשרי אומר לי שהוא מכיר פלסטינים שונים מאוד מאלה שאני מכירה.

      • מני זהבי הגיב:

        מעט אנשים מעוניינים להגר ליוון, פורטוגל או דרום איטליה? ספר את זה לפליטים האפריקאים שטובעים מדי פעם בים עם הסירות שלהם בניסיון להגיע בדיוק למקומות האלה (טוב, לספרד במקום פורטוגל, אבל המצב הכלכלי של ספרד אינו טוב יותר).

        • Alon Levy הגיב:

          אכן, מעט. כמעט ואין מהגרים בדרום איטליה. הם כולם הולכים לצפון. ביוון יש מהגרים, אבל הם הגיעו לשם לפני המשבר – ערב המשבר, יוון היתה אחת מהמדינות עם הכי הרבה צמיחה בעולם הראשון. ספרד למרות האבטלה היא עדיין מדינה יותר עשירה מהאלטרנטיבות, וכן הרבה יותר עשירה מפורטוגל, שבה כבר עשרים שנה אין צמיחה; יש סיבה שציינתי את פורטוגל ולא את ספרד. ישראל של היום היא גם הרבה יותר עשירה מהאלטרנטיבות, אבל במצב של קריסה היא לא תהיה.

      • נתן הגיב:

        ישראל היא מדינה שלא רוצים להגר אלייה?

        בוא לנתניה ,אפילו המצילים בחוף הים התחילו לדבר צרפתית, ולא בגלל התיירים שלא נמצאים בכלל בעונה הזאת.
        האמת שגם לי זה נראה מוזר, הנה אנשים שעם כל הבעיות בצרפת עדיין חיים במדינה שהיא אחת הכלכלות החזקות היציבות והשיויוניות בעולם ובכל זאת בוחרים להגר לפה.

        יכול להיות שמבעד לקיר הציניות והזלזול אנחנו לא יודעים להעריך מספיק את המדינה שלנו?

    • נועם א"ס הגיב:

      לא קראתי את הספר, אבל לפי המתואר כאן, השמטת האפשרות של חזרת הפליטים הפלסטיניים היא סימפטום של פרשנות שגויה, לפי דעתי, של המצב הגיאו-פוליטי-כלכלי האמיתי של האזור הזה, ולמעשה של הגלובוס כולו: במאה הנוכחית מאופיינת המשאבים-המתכלים, אף אחד לא ינטוש שום רגב נדל"ן כל עוד אפשר למצוץ ממנו עוד נפט/גז/כוח עבודה זול וכן הלאה. השאלה היא למי יש את הכוח המספיק כדי להחזיק בשליטה על נכסים כאלה (כנגד בעלי כוח מתחרה על אותה מטרה). כיוון שהגורמים הדומיננטיים העולמיים כבר מזמן הבינו את זה, עיקר הפעילות הפוליטית מופנה למטרות מסוג זה, תוך שת"פ הולך וגובר בינם לבין עצמם וחשיבות הולכת ופוחתת למרכיבים פוליטיים אחרים, אתניים וכו', שבהם טרוד "ההמון" המרושש – פליטי 48 ויגאל סרנה כאחד. כך שנרטיב נטישה וקריסה אינו הנרטיב ההולם, שוב לטעמי, לייצוג המציאות העכשווית, אלא משהו יותר לכיוון של דיסטופיה מעמדית ברמה כזו או אחרת של טוטליטריזם.

  2. קו 451 הגיב:

    יש ספר ישראלי טוב שכתוב ללא שום קשר לסכסוך הישראלי או מערכות יחסים ?
    זה הסיבה שאני קונה רק ספרים מתורגמים ,רוב הספרים הישראלים הם טור עיתון באורך 300 עמודים .

    אגב,מישהו קרא את היזהר במישאלותיך של ג'פרי ארצ'ר?

  3. יאיר ט. הגיב:

    אחפש את הספר, ובהזדמנות זו אמליץ על "הזקן השתגע" של אביבית משמרי, גם הוא על העתיד (הקרוב?) על היום בו פרצה מלחמת האזרחים בין החילוניים לדתיים.

  4. אריה\ הגיב:

    לגבי "הסוכן שלהם" [הרוסים] – מתי יפסיקו עם השטויות הקסנופוביות האלה על ליברמן?
    אני לא מסכים עם פסיק מתפיסותיו ובעמדה שיש להשליכו לצינוק על שחיתותו, אבל רבאק, הוא דיקטטור כמו יהיר לפיד, חי בחו"ל רק מעט יותר מביבי, ומדבר במבטא רוסי כמו רוב הפוליטיקאים שהקימו את המדינה.
    הוא עלה לארץ בגיל 20 והיה פעיל בתא הסטודנטים של הליכוד באוניברסיטה העברית ביחד עם צחי הנגבי וחיים כץ, אבל תמיד יהיו אנשים טובים שבשבילם הוא סוכן זר של הסובייטים.

    http://zikneyzion.files.wordpress.com/2013/05/student-activists-at-jerusalem-parade-tzahi-hanegbi-israel-katz-and-evet-lieberman.jpg

    • ygurvitz הגיב:

      לא יודע מספיק (מטבע הדברים) לומר משהו לכאן או לכאן. אבל להגיד לך שאם יום אחד יפתחו את התיקים ויסתבר שהוא סוכן סובייטי זה יפתיע אותי? ממש לא.

      למעשה, ההתחברות לגופי ימין היא סימן היכר של סוכנים סובייטיים לאורך הדורות. המטרה היא להרחיק כל חשד שמדובר במישהו בעל נטיות קומוניסטיות. כמובן, רוב גדול של המהגרים מרוסיה תומכים בימין, ככה שזה לא אומר כלום. ובכל זאת, אף אחד לא יופתע.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

        כשליברמן היה הרב"ט לעניינים אסטרטגיים (עלה בגיל ‏20,‏ עשה פחות צבא מזהבה גלאון) הוא לא הצליח לקבל סיווג בטחוני כדי לראות חומרים אסטרטגיים..

    • עדו הגיב:

      אני אישית לא חושב שליברמן הוא סוכן רוסי, אני לא חושב שיש איזה סרגיי בשגרירות שנותן לו הוראות. אני כן חושב שבגלל הרקע שלו והדעות שלו ליברמן מתנהג בדיוק כאילו היה סוכן שכזה. מדובר במי ששלח את מובארק לעזאזל מעל דוכן הכנסת, דיבר בגלוי על הפצצת סכר אסואן ושהצליח לקלקל את היחסים עם רוב המדינות שאנו ידידים שלהן. רק עם מדינה אחת הוא שומר על יחסים חמים. עם אותה מדינה שמספקת לאיראנים טילים כדי להגן על הכור שלה (בעצם גם את הכור היא עזרה לאיראנים לבנות). לא משנה מה רוסיה עושה, לליברמן אין מילה רעה להגיד עליה. לא, לא בגלל שהוא סוכן רוסי אלא בגלל שהוא רוסי בתפיסת עולמו. שהערבים מבחינתו הם שבטים פרימיטיביים שחומי עור ורוסיה היא מכורתו וכור מחצבתו.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

        היו שלושה מרגלים-‏ קליינברג הלך לכלא,‏ קלמנוביץ' ברח,‏ ועל השלישי אמרו שהוא הסגיר את כל מה שידע ושהוא דמות פוליטית חשובה.

    • עכבר הכפר הגיב:

      אני תמיד חשבתי שביבי הוא הסוכן הזר, של האמריקאים. עד שקלטתי שהוא סוכן לא של האמריקאים אלא של אדלסון.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

        ביבי הוא סוכן זר של המפלגה הרפובליקנית.‏ לא של האמריקאים.

  5. ברל הגיב:

    לגבי ה״עוד דבר אחד״, מהטקסט של לפיד הושמטה גם הפסקה השביעית –

    ״אבינו שבשמיים. אתה בטח מתחיל להרגיש שאין גבול לדרישות שלנו. שמה שלא תעשה, לא נאמר דיינו. אבל אם תעבור על הרשימה שהגשנו לך כאן, אתה תגלה שזה לא בדיוק מעבר ליכולת שלך. יש משהו מפחיד, אלוהים, בכך שנדמה לנו שאנחנו מבקשים יותר מדי. תסתכל על התפילה הזאת, תקרא אותה. אנחנו מבקשים ממך רק איזו נורמליות בסיסית, קיומית, אפשרית לגמרי. אנחנו מבקשים לקום בבוקר ולא להתייחס לזריחה כאל איום חדש. אנחנו אפילו לא מבקשים שיהיה פה טוב. מספיק לנו אם תיתן לנו איזו סיבה להאמין שבפסח הבא יהיה טוב יותר. אפילו בזה שאחריו. אנחנו לא צריכים סיכוי, מספיק לנו שיהיה סיכוי לסיכוי. ואפילו אז, אלוהינו ואלוהי אבותנו, אפילו אז, לא דיינו״.

  6. אלי הגיב:

    וואו, הספר הזה נשמע כאילו שמישהו כתב ספרות אירוטית במיוחד בשביל יוסי גורביץ'…

    • דני אורבך הגיב:

      זה בדיוק מה שרציתי להגיד. בבלוג שמפטנז אפילו בכותרת שלו על "קריסתה של ישראל" פלא שפנטזיות מהסוג הזה לא הובאו כאן עד עכשיו.

      • ygurvitz הגיב:

        וואו, זה היה נחות אפילו בסטנדרטים הקבועים שלך.

      • נטליה הגיב:

        די מוזר שאדם במעמדך לא משתלט על יצרו (הציוני?) וחוזר שוב ושוב לבלוג שהוא לרוב לא מסכים עם אף מילה שכתובה בו כדי להיות מין שוטר גוזמאות מוזר, ולרוב מלא טעויות עד להביך, אבל עכשיו, ההדרדרות למין טרוליות, ועוד כזו שנשרכת אחרי אחרים ("רציתי להגיד"), כמה פאתטי.

  7. אילן הגיב:

    גם אני לא יכולתי להניח את הספר בהבדל אחד אצלי הוא היה על הקינדל.
    אני אנצל את הפוסט שלך לחצי פירסום. כבר כמה חודשים שאני מפיק ספרים דיגיטלים שעולים למכירה באתר ובזמן שהמרתי את הספר של סרנה נשאבתי לתוכו ולא יכולתי לסיים את העבודה.
    לזהו ספר מטריד ביותר.
    וכן אני קורא לכם לקנות אותו בדיגיטלי.

  8. אילן הגיב:

    גם אני לא יכולתי להניח את הספר בהבדל אחד אצלי הוא היה על הקינדל.
    אני אנצל את הפוסט שלך לחצי פירסום. כבר כמה חודשים שאני מפיק ספרים דיגיטלים שעולים למכירה באתר ובזמן שהמרתי את הספר של סרנה נשאבתי לתוכו ולא יכולתי לסיים את העבודה.
    לזהו ספר מטריד ביותר.
    וכן אני קורא לכם לקנות אותו בדיגיטלי.

    http://www.booxilla.com/?id=bookinfo&fname=2023.epub

  9. סמולן הגיב:

    על שלושה ועל ארבעה

    1. שאלו יהיו הבעיות שלנו.

    2. אני מוכן להתערב שאותם אנשים עצמם שמאמינים, מאשימים, כותבים בפומבי על ליברמן כעל מרגל רוסי, מאמינים גם שמקרתיזם הוא בסופו של דבר תופעה נאלחת, ובנוסף שלתופעה הזו אין שום קשר להכפשת ליברמן.

    3. ובנוסף, שנאצר היה הוגה דעות מעניין וחשוב, ואילו בן גוריון, שאני.

    4. יש עונג מסויים בכך שהכפשה של לפיד כרוכה באיזכור מחמיא של בן גוריון.

    • עדו הגיב:

      צודק. להגיד על ליברמן שהוא מרגל רוסי זה מקארתיזם נאלח. רק להגיד על שמאלנים שהם בוגדים זו פטריוטיות אמיתית, איך שכחתי את מקומי.

    • נתן הגיב:

      יש רק הבדל אחד לעומת תקופת מק-קארתי.
      באותה תקופה אנשים כמו ליברמן היו נרדפים בחשד לחוסר פטריוטיות ואילו אצלנו אנשים כמו ליברמן רודפים אחרים בחשד לחוסר פטריוטיות

      • מני זהבי הגיב:

        אנשים כמו ליברמן היו נרדפים? פחח…
        ליברמן הוא האדם האחרון שאפשר לחשוד בו באיזושהי סימפטיה למפלגה הקומוניסטית או לתנועה פוליטית שמאלית כלשהי.

  10. יונתן בוקסמן הגיב:

    האמירה ״אם לא טוב לך כאן אז תלך״ היא כמובן לא במקום. העובדה שאדם מבטא ביקורת נוקבת על המדינה בה הוא גר, מתכחש לרעיונות שעמדו בבסיס ייודה ומאשים אותה ואת הרעיון שעמד בבסיס קיומה כפשע נגד האנושות לא שולל את זכותו לחיות ולהתבטא בה.

    הבעיה היא שלא יגאל סרנה ולא יוסי גורביץ ולא גדעון לוי ומרעיו אי פעם ענו בצורה משכנעת על השאלה ״אז למה אתה נשאר״?

    הרי אם האני מאמין המוסרי שלהם:
    א. שולל את הלאומנות, הלאומיות והשבטיות כסיבה טובה להיצמד לפיסת קרקע.
    ב. לא רואה ערך במגורים בקהילה מבוססת קבוצת שיוך כזו והנחלת הזהות הלאומית לצאצאיהם.
    ג. מאמין שקיום קבוצת הלאום ״שלהם״ כאן נובע מעוול ושמגורי חברים בקבוצת לאום זאת כאן תומך (לכל הפחות על ידי תשלום מיסים) בהמשך העוול.

    והערכת המצב שלהם קובעת ש:
    א. אין אנטישמיות משמעותית שם בחוץ- אז אפשר לחיות בכל מקום במערב.
    ב. המצב הכלכלי במערב טוב ושוויוני יותר ועתידו וורוד יותר- שכן ישראל מתקדמת בצעדי ענק לקריסה כלכלית/שלטון אוליגרכים ברוטלי.
    ג. החברה במערב יותר צודקת ויותר תואמת את השקפת עולמם.
    ד. המפלגות ה״ציוניות״ (כלומר כל מי שמימין למרצ ואולי גם מרצ) ומצביעיהן כולם גזענים במשתמע ו/או במפורש כך שאין סיכוי לשינוי פנימי בעתיד הנראה לעין.

    מה מחזיק אותם כאן אם הם מתכחשים לרגש לאומי, שיוך שבטי או זהות דתית? אם הם מאמינים שכאן רע יותר ולא סביר שיהיה יותר טוב בעתיד הקרוב? האם המסקנה הנכונה מבחינת טובתם האישית איננו לעזוב ולקיים את עתידם בשוודיה או נורווגיה או בלגיה? מה ה״אהבה״ של סרנה שעליה מדבר יוסי ולמי או מה היא נתונה?

    למה לגיטימי לשאול את השאלה הזו? כי התשובות שנראות הכי סבירות די שומטות את הקרקע מתחת לבסיס הטיעונים שבהם מנסים גורביץ וסרנה ודומיהם להשפיע על הלך הרוח הציבורי כאן:

    1. הם לא באמת מאמינים בתיאור המציאות השחור של ההווה ובנבואות החורבן של עצמם ומבחינה כלכלית-אישית די טוב להם פה. אז למה ללכת?
    2. טוב להם במיוחד בגלל שנישת המבקר הישראלי האנטי ציוני מתוגמלת היטב ומאפשרת להם ליהנות מיוקרה ומימון בינלאומי ודלתות פתוחות באקדמיה ובתרבות שכשרונם הגולמי לא היה משיג להם.
    3. הרגשות השבטיים שהם מתכחשים אליהם פועמים אצלם לא פחות ואולי יותר מהציוני האדוק ביותר- אבל בצורה מעוותת שהייתה גורמת לפרויד להרים גבה. הם מעדיפים להיות ה״דובי לא לא״ של השבט מאשר אזרחי העולם המאושרים. better to serve in hell than to reign in Heaven (פאראפרזה, לא ציטוט למקרה שלא ברור למשטרת הציטוטים המדוייקים של גורביץ).
    4. המשנה של גורביץ וסרנה פשוט סותרת את עצמה ואת המציאות והם לא יודעים איך ליישב את הסתירה.

    יש עוד הסבר שאני לא מודע אליו? כזה שלא סותר את המשנה של גורביץ?

    • נטליה הגיב:

      יצרת איש קש וסתרת אותו. זה כשל לוגי כל כך בנאלי. ימין קלאסי.

      http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%97%D7%9C%D7%99%D7%9C_%28%D7%9B%D7%A9%D7%9C_%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%29

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

        לא אמרת כלום. הפלצת וברחת, שמאל קלאסי

        • נטליה הגיב:

          אמרתי הרבה דווקא (והגסויות לא ממש עוזרות לנהל דיאלוג).

          עכשיו לאט – הוא הגזים בתיאורו אותם, הכניס להם מילים לפה, עשה אותם יותר מפלצות ממה שהם, ואז סתר "אותם". הבעיה ש"אותם", זה לא באמת אותם. "אותם" = המפלצות שהוא יצר בדימיונו, הלא מפותח, אגב.

      • יונתן בוקסמן הגיב:

        לא איש קש ולא איש ימין. בחיים לא הצבעתי ימינה מקדימה ובדרך כלל הצבעתי שמאלה מזה (סליחה, שכחתי שימינה ממרצ נמצאים הרי החושך).

        מה שיש זה חיבור של הנקודות והשקפת העולם שיוסי גורביץ העלה בפוסטים הקודמים שלו (ושיגאל סרנה הפגין באינספור ראיונות וכתבות) והמשכן למקנה הלוגית הנובעת מהן. מחמת המקום- לא אצטט את כל הפוסטים. גם אין צורך לחזור הרבה אחורה כדי לתקף את התרשמותי.

        אם אני טועה בהבנתי של השקפת העולם הזו ויוסי בעצם מרגיש חיבור עמוק ושורשי לרגבי העפר עליהם הוא דורך בבוקר, למורשת ההיסטורית של העם היהודי, או לחיים בתוך קהילת לאום וזה שמחזיק אותו דווקא כאן למרות ההווה האפל והעתיד השחור שהוא צופה- אדרבה. זה יהיה מעניין, בלשון המעטה, לראות איך זה מתיישב אם מה שכתב עד כה.

        אם לעומת זאת הוא מעוניין להראות שבעצם הוא לא באמת התכוון לטעון שהחיים פה כל כך גרועים, בלתי צודקים, עומדים בפני כיליון, וכו׳ וכו׳ וכו׳ ושלכן אין סיבה אישית או מוסרית דחופה לעזוב למדינה צודקת יותר… נו, הבנת את הרעיון.

        אז איפה הכשל הלוגי? אם באמת מדובר בדחליל אז קל מאוד לפרק אותו. פשוט הראי לי מי משני הרגליים (העדר קבוצת שיוך לאומית והערכת מצב שלילית לעתיד הלאומי) לא מתקיימת בתפיסת העולם של גורביץ וסרנה.

        • נטליה הגיב:

          הם כבר פה, המשפחה שלהם פה, הקשר החיים שלהם פה, לא לכולם יש כסף/פריבילגיות/ידע/מקצוע שמאפשר להם ללכת, הם אנשים טובים, לפחות בעיני עצמם, ולכן הם רוצים לשנות את המקום שהם חושבים עליו רעות, הם אוהבים את המקום, לאו דווקא במובן של רגבי-אדמה (האם זאת הדרך היחידה לאהוב מקום?), אלא במובן של קהילה אליה הם קשורים, שפה אותה הם דוברים ואוהבים, ספרות, זכרונות, ילדות. להמשיך?

    • עדו הגיב:

      אז נשאל את זה הפוך: למה בעצם נשארו פה אנשי הימין בתקופת בן גוריון כשהיית צריך להיות סוציאליסט (לפחות בהצהרה) כדי להסתדר פה ומי שלא היה מהמועדון הנכון סבל כהוגן? למה הם לא עזבו אחרי שנים ארוכות של קיפוח ואפליה?

      • יונתן בוקסמן הגיב:

        התשובה שרוייה בגוף השאלה.

        אנשי הימין נשארו בארץ תחת שלטון השמאל, ואנשי השמאל הציוני נשארו בארץ תחת שלטון הבריטים, מכיוון שהחיים ב״מולדת הלאומית״, ובתוך קהילה מבוססת לאום, היו בעלי חשיבות בעיניהם.

        בנוסף גם לא היו להם את כל האפשרויות להגר כפי שיש בעולם הגלובלי והפוסט אנטישמי, כביכול, של היום.

        לאנשי השמאל האנטי ציוני כיום אינם, על פי הגדרתם שלהם, רואים חשיבות ללאום, דת ו״מולדת היסטורית״. והם טוענים שאין רדיפה משמעותית שלהם בשל יהדותם ביעדי הגירה פוטנציאלים.

        אז למה להישאר?

    • ygurvitz הגיב:

      פיהוק. עוד יהודי גלותי שלא מבין את משמעותה של מולדת ושלא מסוגל להבין את שהייתו בישראל אלא במונחים אידיאולוגיים. במקום לשלוח אותי לאיחוד האירופי, אולי תעבור לסוריה? היא תתאים למודל החשיבה שלך הרבה יותר.

      • יונתן בוקסמן הגיב:

        אם אתה כבר בוחר לפרש כך את דברי אז המונחים הם שבטיים, לא אידיאולוגים.

        אבל לא. אני מסוגל להבין שהות בישראל, או כל מקום אחר עלי אדמות במונחים של אזרחות נייטרלית מבחינה לאומית המבוססת על חוזה בין האזרחים לבין עצמם והמדינה.

        רק מה? אתה טוען שחוזה ״צודק״ בין האזרחים למדינה איננו קיים ומעולם לא היה קיים בישראל. ״הגמד הארסי״ הוא מייסד המדינה שלך, נכון?

        אני מסוגל גם להבין את שהותי על בסיס קשר למשפחה, השכנים, והקהילה בה גדלתי.

        רק מה? קשר כזה הוא סיבה טובה להישאר רק אם אתה חושב שהמצב איננו זוועתי ושגם אם הוא גרוע כיום הוא יכול להשתפר בעתיד. אם אתה בטוח בכך שרע מאוד עכשיו ושיהיה רע עוד יותר לפני ש, אולי, יהיה יותר טוב ושהדרך היחידה שתציל את המצב לא תהיה מקובלת על 80% מהאזרחים עד שירגישו נזק אדיר לחייהם וממונם…

        במצב כזה, הרי שהמחויבות שלך למשפחה ולחברים צריכה להיות להוצאתם מהספינה הטובעת, לא? ואכן, בעולם הגלובאלי של היום יש גלי נדידה אדירים ממזרח אירופה ואמריקה הלטינית לעולם המפותח. לשיטתך, מצבך גרוע בהרבה מאותם מהגרים. אז למה לא להתנהג כמוהם?

        שוב, אין לי פנטזיה או רצון שאתה וחבריך תעזבו. להיפך, אני רוצה שתישארו ותתרמו למדינה בדרככם. אבל קצת יושרה אינטלקטואלית הייתה משדרגת משמעותית את התרומה שלכם, הלא כן?

    • Alon Levy הגיב:

      אדם גדל בישראל. למה שהוא צריך סיבה מיוחדת לא להגר למדינה אחרת? זה נכון במיוחד לאנשים שהמקצוע שלהם הוא עיתונאי, שהם יותר קשורים לאזור ספציפי ושפה ספציפית. זה שאתה מנסה לדבר על זה בשפה אינטלקטואלית לא הופך את הטיעון שלך לפחות לאומני ופחות מבחיל: אתה אומר שאדם צריך להאמין במשהו כדי לחיות איפה שהוא גר, ואם לא אז עליו להפוך לפליט.

      • יונתן בוקסמן הגיב:

        לא, אדם לא חייב להאמין במשהו כדי לחיות במקום מסויים.
        וכפי שאמרתי בהתחלה, זכותו של כל אדם לבחור לגור במקום הולדתו אינה מוטלת בספק.

        אבל אם הוא מאמין בכנות שהמדינה מרושעת, שההווה למי שגר בא שחור, ושהעתיד גרוע יותר והוא מעוניין שאנשים אחרים הגרים במדינה יתיחסו לדעותיו ברצינות, אז כן, הוא צריך להסביר מה ״גורם הX״ שגורם לו להישאר בכל זאת.

        אם לא יעשה זאת, כל מה שיאמר נראה לא אמין.

  11. מני זהבי הגיב:

    "החברה במערב יותר צודקת ויותר תואמת את השקפת עולמם"

    עצם זה שאתה מדבר בהקשר הזה על "החברה במערב" מראה שאין לך מושג על מה אתה מדבר. לידיעתך, מבחינת השוויון הכלכלי, דאגת המדינה לרווחת אזרחיה, וכיו"ב, יש שוני גדול מאוד בין ארצות שונות באירופה ובעולם דובר האנגלית מחוץ לאירופה (ארה"ב, קנדה, אוסטרליה, וכו').
    ומעבר לזה, מתי הפסקת להכות את אשתך?

  12. יונתן בוקסמן הגיב:

    מעניין שכל התגובות התחמקו מלענות לשאלה עד כה.

    היות שהשוואות השמאל האנטי הציוני נוטות לצייר את ישראל כנחותה מבחינת הצדק, הערכים המכוננים ואיכות החיים הן למדינות מערב אירופה השונות, הן לארה״ב והן לשאר המדינות האנגלוסקסיות, ״המערב״ נראה לי כהגדרה תקפה ומדוייקת ביותר. אבל סבבה- תחליף את המערב בשבדיה או נורווגיה.

    למה לאדם להישאר פה ולא לעבור לשבדיה אם איננו ציוני או ״יהודי״ בהגדרתו העצמית?

    • נטליה הגיב:

      יונתן, הפנטזיה שלך שאנשים שחושבים אחרת ממך יתאדו, כי אתה כביכול מייצג את רוח העם, היא תמצית הנרקיסיזם.

    • נטליה הגיב:

      ואגב, כמובן שיש, מה שנקרא, בריחת שמאל (לרוב ציוני, לפמים אנטי-ציוני) מהמדינה, זה חלק ממה שנקרא ביופמיסטית "בריחת המוחות". אם המצב יחמיר, סביר להניח ששמאלנים עם כסף באמת יברחו, כמו שהאליטה הפלסטינית ברחה כשראתה מה עומד להתרגש על עמה. כל זה עדיין לא מצדיק את שאלותיך, שמשלבות נרקיסיזם לא מודע עם נגיעות פאשיזם מיתמם (ע"ע רגבי אדמה, חיבור עמוק ושורשי, מורשת, כאילו רק כך מרגישים קרבה למקום, כאילו שאין דרכים אחרות, רק אתה יודע איך, רק אתה תגדיר איך לחיות, איך לאהוב מקום, איך לקבוע האם להישאר, ובטח, שלח למדינה סקנדינבית שלוקח שני עשורים ללמוד את שפתה האניגמטית, למה לא, למה לא).

      • סרגיי סוויסה הגיב:

        נטליה תדייקי, יש בריחת מוחות של דוקטורנטים צעירים במדעים הקשים שלא מוצאים משרה באקדמיה הישראלית וזה חבל.

        בריחה זו אינה הבריחה המתגברת והמעודדת של אשכנזים צעירים עם תארים במדעי הרוח או מקצועות רכים אחרים. צעירים אלו אינם מסוגלים להתפרנס מהעדר השכלתם בישראל, בעיקר משום שהם אינם מקושרים למעגלים של ההון ודור הוריהם איבד את הגישה למינויים הפוליטיים מחוץ לאקדמיה ואגפים מסויימים של מערכת החוק.

        חלקם, בעיקר אלו עם רקע משפטי או חיבור לאליטות אקדמיות מתפרנסים מעמותות שממומנות על ידי גופים שונים מבוססי ״תרומות״ המנשימים מלאכותית כמה אלפי אנשים המהווים את הגרעין הקשה של השמאל הישראלי. ברגע שמימון זה יתדלדל משמעותי (והוא יתדלדל משמעותית) גם הם יעברו לאירופה.

        זו המהפכה החברתית החשובה ביותר שמתחוללת בישראל בעת הזו, את הקבוצה שמטפסת חברתית למעלה מייצגים כחלון-ליברמן, רוסים ומזרחים צעירים עם השכלה פרקטית או מדעית קשה. להוריהם של אלו קראו ישראל-השניה. לדור שלהם קוראים ישראל 2.0.

        זה הדור שמשימתו שני המבצרים האחרונים של האליטה הישנה, האקדמיה ומערכת החוק. לא הרבה ולא קשה.

        • עכבר הכפר הגיב:

          פחחחחח

        • אלכס ז. הגיב:

          "העדר השכלה"?

          אתה חושב שיכולת לנתח מדיניות פוליטית, שינויים סוציאולוגיים רחבים או הבנה של תהליכים היסטוריים דורשת *פחות* ידע מעבודה בתכנות?

          בעצם נראה לי שהתשובה בטקסט:
          "צעירים אלו אינם מסוגלים להתפרנס מהעדר השכלתם בישראל, בעיקר משום שהם אינם מקושרים למעגלים של ההון ודור הוריהם איבד את הגישה למינויים הפוליטיים מחוץ לאקדמיה ואגפים מסויימים של מערכת החוק."

          כלומר, לדעתך אשכנזים(!), צעירים(!!) עם תארים(!!!) – אנשים שמכל בחינה שהיא נמצאים בראש הפירמידה הישראלית, שנהנים מכמעט כל פריבילגיה אפשרית – לא יכולים למצוא עבודה בישראל כי להורים שלהם כבר אין את הקשרים שהיו להם פעם. בגלל זה הם מעדיפים להגר למדינות שבהן מעולם לא היו להם קשרים, לחיות ללא אזרחות על כל המשתמע מכך ולהתחרות עם שוק עובדים חדש כי ככה הם *כן* יכולים למצוא עבודה?!

          אני שמח שראיתי דוגמה למוח איכותי בפעולה.

          • מני זהבי הגיב:

            חן חן.
            למעשה, בריחת הצעירים מישראל נובעת בעיקר מסיבה אחת: יש לנו ילודה גבוהה מדי (בעצם, הייתה לנו ילודה גבוהה מדי לפני 25 שנה; את השלכות הילודה שיש לנו עכשיו נראה רק בעתיד). המשק הישראלי פשוט אינו מסוגל לייצר מספיק מקומות עבודה איכותיים לכל הצעירים שחיים כאן. הרגלי הניידות של אותם צעירים (מי אמר טיול של שנה אחרי הצבא ולא קיבל?) מוסיפים לנכונותם לחפש את מזלם בחו"ל; דעותיהם הפוליטיות — כנראה לא ממש.
            אני לא אוהב את המצב הזה, אבל אין הרבה מה לעשות אתו, והוא ממש אינו מאיים על המשך קיומה של ישראל.
            דרך אגב, במהלך 25 השנים האחרונות שיעורי הילודה בקרב האוכלוסייה היהודית בישראל רק עלו. לא קשה לשער מה זה אומר לגבי המשך בריחת הצעירים.

            • אלכס ז. הגיב:

              צריך להיזהר: בדר"כ אין קשר ישיר כ"כ בין גורם יחיד לתופעה מורכבת כמו בריחת מוחות. מה גם שבארה"ב, לאן שהמוחות נוטים לברוח, יש ילודה דומה לזאת בישראל ושם אין בריחת מוחות. אם לא די בכך, גידול האוכלוסיה מגדיל את הכלכלה מה שאמור להגדיל את מספר מקומות העבודה.
              זה אומר שהבעיה יכולה להיות קשורה לחלוקת הון בעייתית, גובה שכר, עודף תארים או אלף ואחד דברים נוספים. יש בריחות מוחות במדינות רבות ועדיין לא ראיתי מחקר שמסביר את זה בצורה טובה. המכנה המשותף היחיד שמצטייר בינתיים הוא שלמדינות הקולטות יש תמ"ג גבוה יותר. אפילו לא תמ"ג לנפש – רק תמ"ג.

              • מני זהבי הגיב:

                נראה לי שהתשובה טמונה בשורה האחרונה של התגובה שלך.
                במדינה עם כלכלה גדולה יותר (מה שהתמ"ג משקף), לאנשים שאפתנים ומשכילים יש יותר סיכוי למצוא לעצמם נישה כלכלית.
                ברור שגידול האוכלוסייה מגדיל את הכלכלה, אבל גידול שונה מגדיל אותה באופן שונה. כאשר אוכלוסייה גדלה בעקבות ילודה, יהיה בה יותר ביקוש למוצרי תינוקות ולמסגרות חינוך לילדים. מוצרי תינוקות מייצרים היום בסין, ומערכת החינוך בישראל אינה מהווה מקור תעסוקה אטרקטיבי עבור אנשים משכילים. לעומת זאת, כאשר אוכלוסייה גדלה בעקבות הגירת מבוגרים, יהיה בה יותר ביקוש למגוון רחב יותר של מוצרים ושירותים (ממכוניות המצוידות בכל מיני מכשירים אלקטרוניים, עבור בשירותים פיננסיים וכלה במוצרי בידוק למיניהם). בארה"ב הילודה נמוכה מזו שבישראל באופן משמעותי, ויש גל בלתי-פוסק של הגירת מבוגרים (בלתי-חוקית בחלקה הגדול, אבל גם מהגרים בלתי-חוקיים צורכים מוצרים ושירותים).
                בישראל, דרך אגב, ההתפתחות הכלכלית בשני העשורים האחרונים עברה טוויסט משונה. בשנות ה-90, ישראל קיבלה גל גדול של עלייה, המורכבת ברובה מאוכלוסייה מבוגרת עם מספר קטן יחסית של ילדים למשפחה ועם שיעור גדול יחסית של בעלי מקצועות טכניים שהצליחו להשתלב בכלכלה המקומית, שבאותו זמן עברה השתלבות מהירה בכלכלה הגלובלית. זה הביא להתרחבות מואצת של מעמד הביניים בישראל, ויצר רושם כאילו הכניסה למעמד הזה קלה יחסית. ואז השפעת העלייה פגה, גידול הילודה נמשך (בין היתר, גם בקרב העולים עצמם), הקלות היחסית של יצירת מקומות עבודה אטקרטיביים הפכה להיסטוריה, אבל הישראלים לא הצליחו להתרגל לכך.

        • נטליה הגיב:

          זה נכון שאנשי המדעים הקשים הם לא בהכרח שמאלנים.

          מלבד זה, באמת בנית הרבה מגדלים באוויר, כפי שהיטיב להראות אלכס ז.

          • Alon Levy הגיב:

            זה תלוי איפה! בחוגים למתמטיקה שאני נמצא בהם בצפון אמריקה, כולם שונאים את הרפובליקנים, כולם שונאים את הרפר, וכולם שונאים את מרקל. בחוגים למדעי הטבע זה למיטב הבנתי אותו דבר.

        • נטליה הגיב:

          ואגב, ייצוג הולם לרוסים ומזרחים, וגם ערבים אם כבר, באקדמיה ובמערכת המשפט זה נהדר, הלוואי במהרה בימינו אמן. מי יודע, אולי זאת הסינתזה האפשרית, אלא אם כולם שוב יהיו יותר אשכנזים מאשכנזים וימשיכו להתכנס בכיפת ההפרדה.

          https://www.youtube.com/watch?v=lqCbAmIsYoQ

        • מני זהבי הגיב:

          צעירים? ליברמן? הבן-אדם בן 55, וכל חייו הבוגרים היה פונקציונר פוליטי. לא משהו שיכול להיות רלוונטי מבחינת קריירה ל-99% מתושבי ישראל, בלי קשר למוצאם.

        • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

          לשמאל יש את בתי המשפט,‏ העיתונות והאקדמיה.‏ לימין יש את הצבא הבנקים ומשפחות הפשע.

          בינתיים את ישראל 2‏.0 הרוסית-מזרחית אפשר לפגוש בעיקר במדורי הפלילים,‏ שומעת את פסקולי השוד של אייל גולן ותואמיו.‏ לא בתעשיה או בפוליטיקה.

    • נתן הגיב:

      אז אני אענה לך בכנות.

      אני באמת שקלתי לעזוב, אבל מאז שהתחלתי לקרוא את "ישראל היום" הבנתי שהכל פה סבבה.

    • שחר כ. הגיב:

      בוקסמן, אנחנו רוצים להישאר-פה-ולא-לעבור-לשבדיה-למרות-שאיננו-ציונים-או-יהודים-בהגדרתנו-העצמית משום שככה בא לנו. האם זה מספק אותך? כי אם לא, אתה מוזמן לעבור לשבדיה

      • יונתן בוקסמן הגיב:

        בואו נראה. האשמה אחת בפאשיזם. האשמה אחת מגורביץ בשילוב של גלותיות יהודית, וולקסיזם, ובאאתיזם. שאלת נגד אחת חצי אינטיליגנטית. הסטץ כיוון קטנונית אחת. ושלושה נסיונות להומור, אחד מהם חצי מוצלח וגם חצי רציני (שאפו שחר!).

        מה שאין זו באמת התמודדות עם הסתירה שבין תפיסת המציאות השחורה והקודרת באופן תמידי (״מעקב אחרי קריסת הדמוקרטיה הישראלית״) להישארות כאן.

        האם זה הטוב ביותר שמיטב האינטלקט האנטי ציוני מסוגל לייצר?

        • מני זהבי הגיב:

          קצת קשה לי לענות לשאלה האחרונה כי אינני רואה את עצמי כאנטי-ציוני (גם לא כציוני גדול; שאלת הציונות רלוונטית לפוליטיקה הישראלית העכשווית בערך כמו ששאלת הפדרליזם רלוונטית לפוליטיקה האמריקאית העכשווית).
          אני גם לא חושב שהדמוקרטיה הישראלית קורסת. בחלק מהשטחים שבהם שולטת ישראל היא אינה קיימת כלל (מה שקיים שם הוא משטר כיבוש צבאי), ובחלקים אחרים היא עלולה לקרוס ברגע שיתברר שישראל יכולה לראות את השטחים האלה כשלה כשנוח לה ולהתעלם מהם ומתושביהם כשלא נוח לה. זה סיכון רציני, אינני רוצה להגיע לשם (ואני מוכן לשלם מחיר אישי כדי לא להגיע לשם), אבל הוא אינו צפוי להתממש בטווח הקרוב.

        • נועם א"ס הגיב:

          אתה בהחלט עקבי.
          אני לא מדבר בשם יוסי גורביץ או יגאל סרנה, אבל בפקטור האנטי-ציונות אני לא חסר מהם, בלשון המעטה.

          כמעט כל הנחות היסוד המפורטות והממוספרות בתגובתך הראשונה לא קשורות בשום אופן מתחייב לאנטי-ציונות. אלה הדברים שלגביהם לא נובעת שום עמדה א-פריורית מאנטי-ציונות: לאומנות, לאומיות ושבטיות, כן או לא; האם קיימת אנטישמיות, איפה ובאילו עוצמות; האופק הכלכלי והקיומי של האתנוקרטיה הציונית בין הים לנהר לעומת אלו של ציר המעצמות הקפיטליסטיות-אימפריאליסטיות ממערב, ובכלל חיזויים עתידיים; איזו חברה מבין השתיים הללו יותר "צודקת"; התפלגות בדעת הקהל הציוני של העדפות לייף-סטייל פוליטיות לפי "מפלגות" על הספקטרום הציוני, ממרצ ימינה כולל; מהות הזיקה והמורשת ההיסטורית של היהודים בין הים לנהר לשטח הגיאוגראפי הזה; ועוד כהנה וכהנה.

          מהעמדה אנטי ציונית נובע באופן מתחייב דבר אחד בלבד: שינויו ההכרחי של המשטר האתנוקרטי בין הים לנהר. המשטר הזה מוגדר ע"י תומכיו ומתנגדיו כאחד במילה "ציוני". המילה הזו אינה מציינת "שבטיות" אלא אידיאולוגיה. אל תבלבל. אם יותר נוח לך לחשוב על הדברים דרך אנלוגיות היסטוריות, המטרה האנטי-ציונית להפיל את המשטר הציוני שקולה להפלת הרפובליקה הצרפתית הרביעית ב-1958 והחלפתה ברפובליקה החמישית (החלפת החוקה, סיום הקולוניאליזם הישיר, שחרור אלג'יר).

          למשטר האתנוקרטי הציוני ככזה יש מאפיינים ספציפיים שמובילים להתנגדות לו. אפשר לחלק אותם לשתי קבוצות – מאפיינים פורמליים-חוקיים והתגלמויותיהם המעשיות בפועל. בקבוצה הראשונה המאפיין החשוב ביותר של האתנוקרטיה הציונית הוא חוק השבות. כמכונן חוקי של מדיניות הגירה ואזרחות זהו חוק מתועב ע"פ כל קנה מידה סביר ויש לבטלו מיד. חשוב להדגיש שאי-מוסריותו האינהרנטית של חוק השבות הציוני אינה מבדילה בין דת, גזע או לאום: זהו חוק מתועב כלפי התושבות והתושבים היהודים בין הים לנהר באותו אופן (אם כי כמובן לא באותה מידה) כשם שהוא מתועב כלפי תושבותיו ותושביו הלא-יהודים של חבל הארץ הזה. כאמור: אידיאולוגיה. לא "שבטיות" ולא ערבי זמר בטברנה (ובבקשה לא להתחיל עם השוואות עם חוקי שבות גרמניים או יוונים או אבחזים. להשוואות כאלה עם חוק השבות במתכונתו הציונית אין שום בסיס).

          בקבוצה השנייה, ההתגלמות המעשית החשובה ביותר של המשטר האתנוקרטי הציוני היא כמובן אחזקתם של מיליונים תחת טרור הדיכוי האלים של דיקטטורה צבאית לפרק זמן הנמתח על פני שני דורות, וכפי הנראה לעוד עשורים רבים של שנים. התביעה האנטי-ציונית היא פשוטה ובסיסית: זכויות דמוקרטיות לכל התושבות והתושבים בין הים לנהר ובראשן כמובן הזכות היסודית לייצוג פוליטי. כל יתר ההתחבטויות הרגשניות שלך נתונות לדיון ואינן נובעות בשום אופן ישיר או מתחייב מאנטי-ציונות.

          צר לי שאתה חש כי לא זכית לתשובה הולמת לשאלותיך. אני מסכים איתך: הסיבה לכך היא שכרגיל אצל ציונים, השאלות שלך כמו גם מרבית התשובות להן כולן עוסקות בציונים עצמם – איך הציוני מרגיש, איך הציוני חושב, ממה הציוני חושש. אלה כולם נושאים יפים וראויים לשירים ולציורים ולהצגות תיאטרון. אבל פוליטיקה עוסקת במוסדות: איך הם באים לידי קיום, מה מקור הסמכות שלהם, איך הם מיישמים שליטה, את מי ואת מה הם משרתים. תשאל את השאלות האלה ותגלה שהדחף הבוער בך "לחשוף את האנטי-ציונים במערומיהם" נעלם מהר מאוד.

          • יונתן בוקסמן הגיב:

            ״אלה הדברים שלגביהם לא נובעת שום עמדה א-פריורית מאנטי-ציונות: לאומנות, לאומיות ושבטיות, כן או לא; האם קיימת אנטישמיות, איפה ובאילו עוצמות; האופק הכלכלי והקיומי של האתנוקרטיה הציונית בין הים לנהר לעומת אלו של ציר המעצמות הקפיטליסטיות-אימפריאליסטיות ממערב, ובכלל חיזויים עתידיים; איזו חברה מבין השתיים הללו יותר "צודקת"; התפלגות בדעת הקהל הציוני של העדפות לייף-סטייל פוליטיות לפי "מפלגות" על הספקטרום הציוני, ממרצ ימינה כולל; מהות הזיקה והמורשת ההיסטורית של היהודים בין הים לנהר לשטח הגיאוגראפי הזה;״

            לוגית, זה נכון. אפשר תיאורטית להיות אנטי ציוני קנאי ובו זמנית לתמוך בלאומנות באופן כללי (ואכן בפועל, אם לא בתיאוריה, לאומנות של ״המדוכאים״ נתמכת על ידי אנטי ציונים). אפשר גם להעריך את ההווה הכלכלי-חברתי בישראל כנהדר, או לפחות טוב יותר מהחלופות בעולם המערבי, ואת העתיד בהעדר השינוי מהסוג שאתה מציע כטוב עוד יותר.

            רק מה? גורביץ, סרנה, וכל אנטי ציוני עמו יצא לי העונג לקרוא או לשוחח, לא נקט בעמדות והערכות מצב אלו. האם אתה מאמין שהמצב כאן דווקא נהדר, שאזרחי האתנוקרטיה יקבלו את דעתך בקרוב וישנו כיוון ושאם האתנוקרטיה הציונית לא תמוגר מצב היהודים כאן ילך וישתפר? אניח, בהעדר סתירה מצדך, שלא.

            וזה מוביל אותי לשאלה. למה אתם נשארים? זו לא ״הזמנה״ לצאת ולא שאלה שמתייחסת לרגשות או המחשבות הציונים. והיא לא נובעת מתוך מסגרת ההתייחסות הציונית. היא מתייחסת למסגרת ההתייחסות האנטי ציונית והרגשות והמחשבות הנגזרות ממנה. ועדיין, אין תשובה או התייחסות. לא כלפי, הציוני, ולא בפרסומים הפנימיים שלכם.

            התשובה שלך?

            נ.ב. את השאלות שלך כבר שאלתי. בהזדמנות אחרת הייתי שמח לחלוק עמך את תשובותי ומסקנותי, שכנראה שונות משלך (חוץ מהצורך לסיים את הכיבוש, או לפחות להפריד את המרכיב ההתנחלותי מהצבאי-ביטחוני).

            אבל לא זו הסוגייה. הדחף שבוער בי איננו "לחשוף את האנטי-ציונים במערומיהם" (בפני מי? אנחנו לא באולפן שישי ושנינו אנונימים) אלא להבין את הדחף שמניע את האזרחים האנטי ציונים החיים כאן. קרא לזה סקרנות אינטלקטואלית. או עניין שנובע מתחושת שיוך מבוססת קבוצה אתנו לאומית שאנחנו חולקים (גם אם השיוך הוא חד צדדי). או חלק ממה שאני מחשיב לחובה האזרחית שלי להיות מודע להלכי הרוח בציבור.

            מה שמעניין הוא שעד כה אינך מסוגל לענות על התשובה כפשוטה ולנמק אותה בצורה לוגית (או אפילו רגשית) מבלי לדרוש קבלה בלא תנאי של כל הדוגמה שלך.

            • נועם א"ס הגיב:

              1.
              יש סיבה שבעטייה אני מסרב ביודעין להשתתף במשחק ה"למה אני נשאר כאן" שכבר עלה בבלוג הזה לא מזמן (אם אני לא טועה גם בהשתתפותך): כי העיסוק-העצמי הזה הוא אחד המכשירים המהותיים, אם לא הראשון שבהם, שמאפשרים את עצם המשך הפשעים המבוצעים תחת המטרייה האידיאולוגית הציונית. זהו שיח שלאורך דורות משמש באופן פתולוגי, במודע או שלא במודע, להרחיק את הדיון מהפשעים עצמם והתוצאות הישירות שלהם ל"כוונות" שעומדות מאחוריהם, שאינן הפשעים עצמם. זהו סילוף שיחני שמאפיין תודעה ילדותית במהותה שתמיד חוזרת לכוונה שמאחורי הפעולות הפושעות שלה כאמצעי להצדיק אותן. זאת בעוד שיח פוליטי "בוגר" בראש ובראשונה מכיר בכך שהתוצאה קודמת לכוונה, שההוויה קודמת לתודעה, שהפעולה עצמה היא מה שקובע – ראה לדוגמה אקטואלית את דבריך שלך ושל מגיבות נוספות בפוסט העוקב (שעם רוחם הכללית אני מסכים), כשהמדובר ב"כוונות" המפורשות המופיעות בטקסטים הלכתיים, בניגוד לתוצאות המעשיות שלהם. איכשהו, כשהדיון הוא על הממשות הריאלית של המציאות הציונית (בניגוד לפנטזיה ההלכתית), משום מה פתאום נורא חשוב לברר "למה ה(אנטי-)ציונים בכלל רוצים להיות כאן".

              הסירוב הזה שלי לספק עוד חומר למדוכה הנרקיסיסטית הציונית שמאפשרת את המשך הפשעים הציוניים מובע במובלע ולא כ"כ במובלע בתגובה הקודמת ("הדוֹגמה") שלי, מתוך תקווה שהיגיון הסירוב ומשמעותו האלה יובנו על ידך – מה שכנראה לא קרה. כפי הנראה תגובתי לא סיפקה תשובות התואמות את מאווייך. כך שאנחנו נידונים לזיג-זג מעגלי שבו אתה דורש ממני לדבר על "הזהות" שלי (הרי בזה העניין), ואני דבק בסירוב שלי לדבר על הדבר הזה בדיוק, כ*פריבילגיה* שלשיטתי אינה נתונה לאלו שמשתמשים ב"זהות" הזאת על מנת לשלול אופני קיום בסיסיים (ריבונות וכו') מבנות ובני אדם אחרים, בעלי "זהות" (שונה) משל עצמם. לאורך דורות.

              המשפט הכי חשוב בתגובתך אלי מופיע, לא במקרה, בסוגריים – "הצורך לסיים את הכיבוש" וכו'. כאן נמצא מוקד המחלוקת בינינו: אותי לא מעניין "הצורך (של מי?) לסיים את הכיבוש"; אותי מעניין לסיים את הכיבוש. אתה רואה הבדל? תראה איך מיד אחרי הסוגריים אתה אומר: "אבל לא זו הסוגיה". מיד.

              כל עוד אתה תמשיך לתלות את סיום הכיבוש (שלהם) בבירור "הזהות" (שלנו) – "הצורך" (=כוונה) בסיום הכיבוש נידון להישאר רק משפט בסוגריים בעוד הכיבוש עצמו (=הוויה, תוצאה) רק נידון להישאר. בלי המשך של המשפט. חזור אל תגובתי הקודמת. חזור אל ההגדרה הישירה, התוצאתית, הפוליטית, של אנטי-ציונות. הנח ל"כוונות" ול"זהות". איפה שיש פשע – עצור אותו. מעבר לזה לפוליטיקה שאתה מוליך אין משמעות.

              2.
              שיח של בירור של הזהות היהודית בין הנהר לים ובכלל אפשרי רק תחת התנאי הגורף שבעצם קיומו השיח הזה עשוי לחתור בפועל נגד הפשעים שנעשים בשם הזהות שאותה הוא מבקש לברר. כיוון שזהו רק דיבור, בניגוד לפעולה פוליטית ישירה כזאת או אחרת נגד הפשעים האלה, האופן היחידי שבו הוא יכול לחתור בפועל נגד הפשעים המבוצעים בשמו הוא במימד ההצהרתי שלו: עליו לאבחן את הגורם השיחני-סמנטי הדומיננטי שמשמש להצדקת הפשעים האלה ולסמן אותו כמחוץ למעגל המשמעויות הלגיטימי במסגרת השיח הזה. הגורם השיחני-סמנטי הדומיננטי באופן עקבי לפחות מאז 1948 ואילך להצדקת הפשעים המבוצעים תחת המטרייה האידיאולוגית הציונית הוא עצם המושג/מילה "ציונות". מכאן שבשביל קיומו של שיח לגיטימי לבירור הזהות היהודית בין הנהר לים ובכלל, על השיח להיות במוצהר אנטי-ציוני. כולו וללא יוצאים מן הכלל. כל גורם בשיח שמצדיק בצורה כזאת או אחרת "ציונות", משמש, מאפשר ובפועל מכתיב את המשך הפשעים החוסים תחת מילה זו.

              דיאלקטית, רק כאשר אנטי-ציונות חולשת באופן *גורף* על השיח כולו כנקודת המוצא של השיח – ניתן גם לדבר על ציונות כהוויה תיאורטית-אידאית, במנותק מפשעיה. הנה קישור לשיח כזה, בפורום אחר שאני פעיל בו: http://haemori.wordpress.com/2010/09/08/zionistradical/ [כותרת: "הפוליטיקה של הסתירה: לקראת שמאל רדיקאלי ציוני"]. אני מספק את הקישור כהפרכה לטענתך בכך שלשאלות שאתה שואל "אין תשובה או התייחסות. לא כלפי, הציוני, ולא בפרסומים הפנימיים שלכם". זה טקסט ישן מלפני שלוש שנים וחצי, אולם התגית "ציונות" ושיטוט כללי שם יובילו אותך לטקסטים נוספים ברוחו מכותבות שונות – בחרתי בו בתור אחד הממצים יותר לטעמי, ובין היתר תמצא שם גם תגובה שלי שמתייחסת באופן ישיר ובאריכות לסוגיות שהשאלות שלך מעלות. לטוב ולרע, מה שאני יכול לעשות בשיח ההוא אני לא יכול לעשות איתך, הציוני. מה שבשיח ההוא עשוי לשמש כחתירה תחת פשעי הציונות מתוקף הנחות המוצא האנטי-ציוניות המוצהרות שחולשות עליו באופן גורף, בשיח איתך, הציוני, יכול לשמש רק כאמצעי להמשיך את פשעי הציונות, ללא חשיבות כלל ל"כוונות" שלך ושלי בעצם ניהולו של השיח הזה.

              3.
              אני לא חושב שהמצב כאן נהדר או לא נהדר. "המצב" כאן ללא ספק נהדר לאנשים מסוימים, ללא ספק מזעזע לאנשים אחרים, ובכל מיני דרגות באמצע לאנשים נוספים, בעיקר בכיוון למטה. למי הוא "נהדר" ולמי לא? למה? אני לא חושב ש"אזרחי" האתנוקרטיה הציונית (כלומר בני המעמד האתנוקרטי הפריבילגי) יקבלו את דעתי בקרוב וישנו כיוון, אבל למציאות יש נטייה להפתיע (המחאה החברתית?), במיוחד בזמנים סוערים כשלנו. זה די מדהים, לדוגמה, מה שנסיבות משתנות יכולות לעשות (BDS, במהרה בימינו: קח למצביעים של יאיר לפיד את הליסינג, הוויקאנד בברצלונה ותיק ההשקעות ותוך חודש הם גם יהיו מוכנים לשיר באו"ם במקהלה את אמנת החמאס אם זה מה שיחזיר אותם על הסוס).

              ככלל אני משתדל (לא תמיד בהצלחה) להימנע מחיזויים ולהתמקד באנליזות, כך שאין לי מושג אם מצב היהודים באתנוקרטיה הציונית כאן ילך וישתפר או לא. בניגוד לרבים אני חושב שביבי נתניהו הוא גאון פוליטי שכמוהו היו רק שניים בפוליטיקה הציונית – בן גוריון ואריק שרון. המטרה היסודית שלו: שמירת הדומיננטיות הציונית בין הנהר לים. בכך הוא מתואם עם רובו המוחלט של "העם" באופן הרמטי, ושלכן ימשיך לתמוך בו. הקריאה שלו של המפה הפוליטית העולמית קרובה למושלמת: לאף אחד "שנחשב" לא באמת אכפת מהפלסטינים חוץ מלכמה היפים באירופה, ואולי בהדרגה גם בארה"ב. פשעי הציונות לא מעניינים אף אחד (וגם לא הפשעים של אסאד). יש אמנם תהליך של התערערות בתמיכה "העממית" בציונות, אבל ספק אם אי פעם יהיו לזה שיניים. המדינה הציונית היא אינטרס ברור של ההון העולמי וזה האינטרס הקובע. מבחינת האינטרס הזה אין שום בעיה שהמדינה הציונית תכריז על משטר צבאי כולל ותבנה גם מחנות ריכוז אם זה מה שצריך. (ראה מקרה אוקראינה). כך שמהבחינה הזאת האינטרס של הציונים נראה מובטח. ועדיין זה לא אומר כלום. כאמור דברים יכולים להשתנות מהר מאוד לפי כל מיני תנודות בכאוס הגלובלי. השאלה היחידה שיש לי תשובות עליה היא איך אני רוצה לחיות כאן (ה"למה" נתון מראש).

              • יונתן בוקסמן הגיב:

                ראשית, אני מעריך את ההשקעה שבתשובה המפורטת והרצינית. נרה שהטור של יוסי התקדם הלאה אבל אם תהיה מעוניין להמשיך את הדיון הצע פורום ואשמח להתדיין.

                בינתיים:
                ״שיח של בירור של הזהות היהודית בין הנהר לים ובכלל אפשרי רק תחת התנאי הגורף שבעצם קיומו השיח הזה עשוי לחתור בפועל נגד הפשעים שנעשים בשם הזהות שאותה הוא מבקש לברר

                מכאן שבשביל קיומו של שיח לגיטימי לבירור הזהות היהודית בין הנהר לים ובכלל, על השיח להיות במוצהר אנטי-ציוני.״

                שלוש הנקודות שבאות במקום מה שכתבת מייצגות שבירה של השרשרת הלוגית שלך. כן, כל שיח, על כל נושא שהוא, חייב לטמון בחובו את האפשרות שעמדות שהיו קיימות לפניו יתערערו כתוצאה מתוצאות השיח (והעמדות שעשויות להתערער אינן בהכרח קשורות ישירות לנושא השיח).

                אבל זה אומר בהכרח שבשיח לוגי וכנה כל עמדה עשויה להתערער. לתחם את השיח במראש במסגרת התייחסות ציונית או אנטי ציונית מעקר אותו מתוכן למכתחילה. תחת זאת מסגרת ההתייחסות חייבת להיות נייטרלית אם למסקנות השיח תהיינה איזושהי לגיטימיות לשני המשתתפים בו.

                תשובה ישירה וכנה ל״למה אנטי ציוני חוזה שחורות נשאר בישראל?״ ( (שאלה שעוסקת, אם בכלל, בזהות אנטי-ציונית, לא בזהות ציונית)יכולה להוביל לתובנה חדשה לגבי קהילתיות והטבע האנושי שמערערת הנחות ציוניות- או שהיא עשויה לגלות סתירה במשנה האנטי ציונית. יכול להיות גם שלא תשפיע על תקפות התפיסות או תערער את שניהן. אי אפשר לגלות אם לא מנסים.

                ״ אני מספק את הקישור כהפרכה לטענתך בכך שלשאלות שאתה שואל "אין תשובה או התייחסות. לא כלפי, הציוני, ולא בפרסומים הפנימיים שלכם"״

                קראתי את הקישור שלך בעניין רב. הוא לא בדיוק מתייחס לשאלה שלי בצורה ישירה או מלאה אבל נראה לי שהבנתי את רוח הדברים ואכן התפיסה שאתה מציג שונה מזו שאני מכיר בחוגים האנטי ציוניים אליהם נחשפתי, בין השאר מכיוון שאתה מגדיר אותה כואריאציה של ציונות (אם כי לדעתי ההתייחסות שלך לעניין דומה לזו של מהנדס חברתי ועל כן מלאכותית משהו).

                עד כמה היא מייצגת את דעתך כיום?

                על פניו נראה שיש סתירה בין הציטוט הקודם שלך למה שאתה הצעת בקישור. בראשון, אתה טוען להעדר תוחלת דיון עם ״ציוני״ אלא במידה והוא יסכים להתדיין מתוך כל מסגרת ההתייחסות האנטי ציונית. בקישור, אתה מצביע על חוסר התוחלת שבקידום תכנית הסותרת לחלוטין את האידאה הציונית ושלא יהיו לה כל תומכים מתוך הזרם המרכזי של האוכלוסייה היהודית (ציונית) בארץ.

                אפשר להחזיק ולהגן על אחת מהעמדות אבל לא על שניהן בו זמנית.

                ״מדינה הציונית היא אינטרס ברור של ההון העולמי״

                שו? אני מזהה השפעות של מארקס (והרבה זאן פול סרטר וחומסקי) בסגנון שלך, אבל לא נראה לך שקצת הגזמת? איך לעזאזל מדינה בגודל שלנו מהווה אינטרסט משמעותי עבור ה״הון העולמי״, מה שזה לא אומר? זה לא שלשכנים המיידיים שלנו יש אפילו נפט.

                ״כל עוד אתה תמשיך לתלות את סיום הכיבוש (שלהם) בבירור "הזהות" (שלנו) ״

                שלילי. אינני רואה את זהותך כגורם בעל משמעות מכרעת (לפחות לעומת הגורמים האחרים) בפתרון הרצוי מבחינתי עבור קבוצת השיוך שלי, בדרך להגיע אליו, או במאזן הרווח סיכון הכרוך בו והאלטרנטיבות לו. גם לא כתבתי שום דבר שאומר אחרת.

                אתה מנסה לכרוך בין הסוגיות ולאמר שלפני שניתן בכלל לדבר על המניעים והתחושות שלך צריך לדבר (ולהסכים עם תפישתך) בנוגע לכיבוש.

                אבל הראשון לא נגזר לוגית מהשני והנסיון שלך לחפש חיבור בין השניים בדברי מאולץ ומלאכותי. אתה יכול בהחלט לחשוף את עמדותיך ותחושותיך בלי קשר לעמדתי (או עמדתך) בנוגע לדרך ולחשיבות שבסיום הכיבוש.

                • נועם א"ס הגיב:

                  תודה על הערכתך. גם הערכתי נתונה לך על כנות רצונך לברר ללא משוא פנים את "המניע" האנטי-ציוני ביחס לחיים (הקולקטיביים) כאן. אני מניח שכל עוד הדף הזה פתוח לתגובות, נמשיך את המיני-דיון הזה בינינו כאן. אופיו המעגלי בלאו הכי לא מצביע על "הכרעתו" הצפויה בקרוב, אז שכל אחד ייקח מזה מה שמתאים לו. אני אשתדל לקצר יותר כעת, בלי נדר.

                  1. " שלוש הנקודות שבאות במקום מה שכתבת מייצגות שבירה של השרשרת הלוגית שלך" –
                  למה? אני לא פרופסור ללוגיקה, אבל האם הסיבה לכך שאתה מוצא סתירה לוגית במשפט "שיח לגיטימי של בירור של הזהות היהודית בין הנהר לים חייב להיות אנטי-ציוני" היא בגלל שאתה מניח מראש זהות (identification) אובייקטיבית-פורמאלית בין "זהות יהודית (קולקטיבית) בין הנהר לים" לבין "ציונות" (ולכן שמבחינה לוגית אינה יכולה להיות אנטי-ציונית כי כך היא תהיה אנטי-עצמה)?
                  אם כן, אז זו הנחת מוצא מוקדמת שאתה מביא לשולחן וכופה על הדיון הר כגיגית ושעליך להוכיח אותה, כי היא בפירוש אינה מובנת מאליה – אני, לדוגמה, כופר בה מכל וכל.
                  אם כן, אז זה אתה שמראש מסלף את "הניטראליות" (- מושג מופרך, אבל אני מקבל אותו לצורך הדיון) המדומיינת של דיון כזה, ובאופן לא מפתיע: זה מתחייב מתוקף אחזקתך באידיאולוגיה הציונית עצמה.

                  אני מדגיש שוב: העניין שלי הוא לא "לערער עמדות". העניין שלי הוא לעצור פשעים. כל שיח שאותו אני עשוי לקיים אתך או עם כל אחת אחרת מוקדש לעניין הזה ולעניין הזה בלבד. זאת ורק זאת הנחת המוצא הלגיטימית והאפשרית לדיון בינינו, "ניטראלי" כמו פצצת אטום. קבל אותה או שהדיון בנינו נפסק. (ומכאן כל "השרשרת הלוגית" שמפורטת בתגובה הקודמת: שיח על (אנטי-)ציונות מצדיק את פשעי הציונות = על השיח להיות בהגדרה נגד הציונות. זהות/קיום קולקטיבי יהודי בין הנהר לים != ציונות).

                  2. "תשובה ישירה וכנה ל״למה אנטי ציוני חוזה שחורות נשאר בישראל? (שאלה שעוסקת, אם בכלל, בזהות אנטי-ציונית, לא בזהות ציונית)" –
                  א. אני לא "חוזה שחורות" בעתיד. אני רואה פשעים בהווה (ובעבר) והם מה שמכונן את עמדותיי ואופני הפעולה שלי.
                  ב. אין דבר כזה "זהות אנטי-ציונית". "אנטי-ציונות" היא תפיסה אידיאולוגית-פוליטית שעוסקת בציונות. אי אפשר "לעסוק" ב"זהות אנטי-ציונית", כי היא אינה קיימת.

                  3. "אתה מגדיר אותה [- אנטי-ציונות] כואריאציה של ציונות (אם כי לדעתי ההתייחסות שלך לעניין דומה לזו של מהנדס חברתי ועל כן מלאכותית משהו). עד כמה היא מייצגת את דעתך כיום?" –
                  כיוון שאינך מקבל את עמדת המוצא שאותה הגדרתי כחיונית לדיון לגיטימי בינינו על נושאים אלה (מטרת הדיון: הפסקת פשעי הציונות), אני מנוע מלענות על שאלתך וכך לקיים איתך דיון לא-לגיטימי.

                  4. "על פניו נראה שיש סתירה בין הציטוט הקודם שלך למה שאתה הצעת בקישור. בראשון, אתה טוען להעדר תוחלת דיון עם ״ציוני״ אלא במידה והוא יסכים להתדיין מתוך כל מסגרת ההתייחסות האנטי ציונית. בקישור, אתה מצביע על חוסר התוחלת שבקידום תכנית הסותרת לחלוטין את האידאה הציונית ושלא יהיו לה כל תומכים מתוך הזרם המרכזי של האוכלוסייה היהודית (ציונית) בארץ. אפשר להחזיק ולהגן על אחת מהעמדות אבל לא על שניהן בו זמנית." –
                  אין סתירה. כמות התומכות בדיון X לא מכתיבה את תנאי ההיתכנות של הדיון עצמו. בדברים שלי בקישור אין כל התייחסות לפוטנציאל "התמיכה", כזאת או אחרת, בדברים הנאמרים. על מנת שיתקיים, לדיון נדרשות שתי מתדיינות ("תומכות") או יותר. אפשר להחזיק ולהגן על שתי העמדות בו זמנית – עובדה.

                  5. שו שו. לבסיס הצבאי האמריקאי במזרח התיכון(המדינה הציונית) אין תחליף. כיום יותר מאי פעם. גיאו-פוליטיקה כיתה א'. על מה ההתרגשות?

                  6. "הזהות (שלנו)" – הכוונה הייתה לזהות הקולקטיבית של היהודים בין הנהר לים, לא ל"זהות אנטי-ציונית" או כל פיקציה מרושלת אחרת. כלומר לזהות המשותפת שלי ושלך (ושל כל היהודיות האחרות) – כפי הנראה אני עדיין מכיר באחת כזאת, אתה דווקא לא. לא הבנת את כוונת הצירוף הזה, דבר שהפך את תגובתך לגביו לחסרת משמעות.

                  7. "אתה יכול בהחלט לחשוף את עמדותיך ותחושותיך בלי קשר לעמדתי (או עמדתך) בנוגע לדרך ולחשיבות שבסיום הכיבוש." – יכול אך מסרב.

        • nix הגיב:

          בן המשפחה הקודם שקיבל "הצעה" לעזוב את המדינה בה נולד אם "לא טוב לו", היה אבא שלי ב35 בברלין.

          • יונתן בוקסמן הגיב:

            נו, ולמזלו היה לו לאן ללכת. ציונות, אתה יודע.

            גם סבי אשתי קיבלו ״הצעות״ דומות מסוריה ותימן בשנות ה-50. ואלמלא הציונות אולי הם היו נשארים ונהנים מכל החופש הפוליטי, השוויון האזרחי, הביטחון האישי והרווחה הכלכלית שיש למדינות אלו להציע.

            אכן, חוק השבות מתועב גם כלפי התושבים היהודים שבין הירדן לנהר. אין לי ספק שמרביתם יכירו בכך במהרה, יכו על כך שהם או הואיהם נהנו ממנו בעבר, ויפעלו לביטולו לפני שנוצף באלפי פולשים יהודים מצרפת ואוקראינה. או שלא.

            נ.ב. ולמקרה שלא קראת את המשפט הראשון בפוסט המקורי וההבהרות שבאו לאחר מכן- זו לא ״הצעה״, לא פרובוקציה ולא נסיון להעמיד את האנטי ציונים במערומיהם. זו שאלה כנה. יש לך תשובה כנה אליה?

            • nix הגיב:

              חשבתי שהציונות נועדה לפתור את "הבעיה היהודית", להחזיר את היהודים לאדמת המולדת ההסטורית ולקבוע בה את ביתם.
              אבא שלי היה בן 25, אני כבר מבוגרת יותר.

  13. אלונה ואילן הגיב:

    הספוילרים לא מפריעים לנו — אין סיכוי שנקרא את הספר של סרנה.