בית האופרה הגרמני שהסיר את האופרה "אידומנו" של מוצארט, מחשש שתעיר זעם מוסלמי – סצינה שהוספה לאופרה כוללת את הצבתם של ראשיהם הערופים של בודהא, ישו, פוסידון ומוחמד על הבמה; משום מה, אף אחד לא חושש מפוגרום בודהיסטי – חזר בו בעקבות לחץ ציבורי. לאחר שהקנצלר מרקל עצמה הביעה את עמדתה, תוצג האופרה. טוב.

בלונדוניסטאן, המפלגה השמרנית מצאה את עצמה. אמנם, נהגי מוניות מוסלמים ממשיכים לסרב להסיע נשים עיוורות – זה הכלב, אתם מבינים; הוא טמא, הוא ולא נהג המונית – אבל כפי שהדברים נראים, זה לא יימשך הרבה זמן.

דיוויד קאמרון, המנהיג החדש והנוצץ של השמרנים, כולל בנאום בפני מפלגתו דרישה שבתי הספר המוסלמים "יהיו חלק מהחברה, לא נפרדים ממנה". על כל בתי הספר, הוא אומר "ללמד את התלמידים שאם הם אזרחים בריטים, הם מחזיקים בירושה הבריטית: שלטון החוק, דמוקרטיה, חופש אישי". ביוני ציין קאמרון את העובדה הפשוטה שחלק גדול מהאנטישמיות של ימינו מקורו בהסתה מוסלמית, והציע לסייע לקהילות המוסלמיות במאבק נגד אנטישמיות. הוא כונה מיד איסלמופוב, כמובן – המקבילה של המוסלמים לקריאה "אנטישמי" הרווחת במקומותינו למשמע ביקורת.

קאמרון לא לבד: שר הפנים בממשלת הצללים שלו, דייוויד דיוויס, הבהיר ש"שריעה איננה אופציה בבריטניה", והאשים "מיעוט קטן של מוסלמים" בכך שהם חיים בבריטניה, אבל לא "חולקים את הערכים הבריטיים של כבוד הדדי". מדובר במיעוט גדול למדי – יש שיאמרו שמדובר ברוב – אבל, היי, זו התחלה טובה. דייוויס ציין שהמחבלים המתאבדים מהשביעי ביולי 2005 “נהנו בבריטניה מהזדמנויות שלא היו מוצעות להם במקום אחר", אבל העדיפו לראות עצמם קודם כל כמוסלמים ולא כבריטים. חופש הביטוי, הזכיר דיוויס, “הוא זכות עתיקה בארץ הזו" – By the known rules of ancient liberty – “אבל אין פירוש הדבר שנסבול אימאמים שבאים לארצנו כדי להטיף לשנאתה".

אפילו ג'ק סטראו נזכר שהוא בן לאומה שפעם שלטה בעולם: הוא אזר אומץ לומר שהוא חש שלא בנוח בנוכחות נשים רעולות, וכשמגיעה אשה כזו למשרדו, הוא מבקש ממנה להסיר את הרעלה. הוא אף העז לומר שמדובר ב"סמל נראה לעין של הפרדה ובידול". מרשים כשזה מגיע מחבר פרלמנט שבמחוזו יש מוסלמים רבים. דבריו גונו על ידי "קבוצות זכויות אדם מוסלמיות" – סתירה במונחים שנדיר למצוא כמוה – וסווגו, כמובן, כאיסלמופוביה וכגזענות. אלא שלשם שינוי, הוא זכה לתמיכה מראש הממשלה בלייר, מהבישוף של לונדון – ומהברונית עודין, חברה מוסלמית בבית הלורדים. עודין אמרה עוד כי "צריך לשקול את מעמדן של נשים מוסלמיות באומה שלנו" – וחשפה בכך את הצד האפל של הרב-תרבותיות. אכן, דברים נכוחים – ודברים שלא יכלו להיאמר מבעד לרעלה.

אולי יש עוד תקווה.

(יוסי גורביץ)