החברים של ג'ורג'

ממשלת קזחסטן לא צוחקת מסרטו החדש של הקומיקאי סשה ברון כהן, “בוראט”. כל כך לא צוחקת, שהיא אסרה על "בוראט" להשתמש בסיומת האינטרנט שלה, kz, לאתר שלו; הוציאה הודעות רשמיות כנגד השחקן והסרט; השקיעה כ-40 מיליוני דולרים במודעות בעיתונות ובטלוויזיה, בנסיון למזער את הנזק שנגרם לה; ולאחרונה, כתב השגריר הקזחי בבריטניה מאמר בגנות הסרט, שפורסם ב"גארדיאן" הבריטי.

ואפשר להבין אותם. כהן משחק בסרט דמות של גבר דוחה במיוחד: חרמן, פרימיטיבי, אנטישמי, הומופוב, ושונא נשים. הוא קזחי כביכול, וכל התכונות הללו מתוארות כתלויות-תרבות. כלומר, כך אמור להתנהג הקזחי הממוצע. אשר לקזחטן עצמה – היא מתוארת כשילוב בין טמטום סובייטי לפיגור מדיוואלי, עם קורטוב של קנאות מוסלמית.

יש ל'בוראט' כמה קטעים מוצלחים, אין ויכוח – מעטים הרגעים הקומיים שישתוו לזה שבו 'בוראט' משכנע באר קאנטרי שלם להצטרף לשירת 'השלך את היהודי לבאר' – אבל, כשאתה רואה את כהן מנסה להתגנב לבית הלבן בעת ביקורו של נשיא קזחסטן, אתה מבין שהבדיחה הזו הלכה קצת יותר מדי.

לא אהבתי את כל השטיק הזה כשהתחיל לתפוס תאוצה. אף פעם לא התרשמתי מבדיחות אתניות, או שמא נדייק ונאמר גזעניות. כן, בהפוך על הפוך 'בוראט' צוחק על הקהל שלו; בפועל, הוא מעודד תדמית שלילית – לא תמיד מודעת – על מדינה שמעטים מאיתנו יודעים עליה משהו, ושבודדים יוכלו למצוא על המפה. התדמית הזו תמיד תהיה שם, מאחור: משהו על רכבים שנגררים על ידי סוסים והזונות הנקיות ביותר באסיה.

הדבר המציק בכל השטיק הזה הוא עד כמה הוא זול. כהן נכנס במדינה אומללה, שנחלצה לפני פחות מ-20 שנים משלטון סובייטי. קל מאד לצחוק על ה'סטאנים'. אין בזה שום סיכון. עכשיו, בוא נעשה תרגיל מנטלי קטן, ונראה מה תהיה התגובה.

בוא נאמר שהדמות מגיעה לא מקזחסטן – לצרכיו של כהן, אחרי הכל, היא יכלה גם להגיע מאבסורדיסטן, והאנשים שעליהם הוא צוחק לא היו מבחינים בכך – אלא ממדינה אחרת, קטנה יותר. המדינה הזו שובניסטית מאד, בשני המובנים של המושג. גם לה יש עבר סוציאליסטי מביך למדי. הנשים בה טרם הגיעו לשוויון מלא עם הגברים, ובחלקים של האוכלוסיה הן נמצאות במצב של כמעט-צמיתות. התושבים משוכנעים שארצם היא מרכז היקום, שהיא הטובה בכל הארצות, ובד בבד אינם יודעים דבר על העולם, תרבותו או ההיסטוריה שלו.

רובם הגדול שונא זרים; מיעוט קטן אך משפיע אפילו משוכנע שהזרים הם צאצאי שדים. חלק ניכר מהאוכלוסיה חושב שנשים הם, בהכללה, זונות, ונשים נכריות – עוד יותר מכך. לאזרחים אמנם אין "מירוץ יהודים" שנתי, אבל פעם בשנה חלק גדול מהם מנופף תרנגולת סביב ראשו, ולאחר מכן מקריב אותה לאל השבט, ומאמין שבכך הוא מכפר על כל חטאי השנה הקודמת. רבים מן התושבים מסתובבים עם קמעות – לעיתים מגוחכים למדי, כמו שרוך אדום או ראש שום – וכמעט כולם משוכנעים שהמדינה מוקפת אויבים מרושעים. לדמות לא קוראים בוראט, אלא ברוך, והיא לא מגיעה מאסטנה, אלא מירושלים.

האם זה עדיין היה מצחיק? יכול להיות. האם היתה קמה זעקה? ודאי. האם היה אולפן אמריקני כלשהו, רשת טלוויזיה אמריקנית כלשהי, מעיזים להציג כך את הישראלי הממוצע? אל תהיו מגוחכים. האם כהן היה הופך לאייקון תרבותי? בערך כמו מל גיבסון אחרי ההתפרצות האחרונה שלו.

'בוראט', במובנים רבים, הוא בעיטה בחלשים. אותי זה לא מצחיק.

(יוסי גורביץ)