החברים של ג'ורג'

זו לא "טרגדיה אישית", זו השיטה

אמש, כשהפגנת המחאה ברחוב קפלן בתל אביב התחילה להתמסמס, יצא משה סילמן מבין שני הבניינים שבין קפלן 11 וקפלן 13. הוא חילק למפגינים במקום מכתב, ובעודם מתבוננים בו שפך על עצמו במהירות חומר דליק והצית את עצמו. הוא פונה לבית החולים ומצבו הוגדר לאחרונה כקריטי.

הצתה עצמית היא צורה נדירה מאד של מחאה, הכלי האחרון שנותר לאדם למשוך תשומת לב למצוקתו. המכתב שחילק סילמן למפגינים הבהיר את מי הוא מאשים: את הממשלה, בראשות בנימין נתניהו יחד עם שר האוצר שלו, יובל שטייניץ; את פקידי הממשלה, ובעיקר את פקידי הביטוח הלאומי.

המעשה, שממנו לא יכול הימין להתעלם, גרר כמה סוגים של תגובות. מתנחלים התחרו ביניהם בנאצות של סילמן. תמהוני בשם אמיר חצרוני, שמתהדר בתואר פרופסור לתקשורת ממכללת אריאל, מיהר לכתוב ש"עצם ההצתה לא עושה עלי רושם, יתכן שאפילו ניצלנו בזול מפרזיט." אחר כך הוסיף ש"בראיה גלובלית, אנשים כמוהו מוסיפים מאד מעט מאד לכלכלה הישראלית, שאני חלק ממנה. נכון, יש חן בידורי מסוים במדורות, אבל כשלוקחים בחשבון את העלות של כיבוי האש – יוצא שכרנו בהפסדנו." ה"מרפאה לרפואה טבעית" בהתנחלות יצהר מיהרה להודיע שהאשמה באירוע היא של "אוכלי האדם מהמחאה החברתית […] הם הצליחו לגרום לאדם תמים וטיפש להצית עצמו ברחובות, סטייל תוניס." ויש עוד. הליצן הדוחה קובי "חזקי, איפה אתה" אריאלי אץ לקבוע ש"המחאה החברתית שרפה את משה סילמן." ישראל היום, שמשמש את נתניהו כפי שתישרין משמש את אסד, פשוט השמיט את השמות שטייניץ ונתניהו מהגרסה של המכתב של סילמן שפרסם. כולם תהו למה; הרי זה שקר אווילי כל כך. זה לא משנה: הסיכון שמי שצורך את החדשות שלו מישראל היום יתקל במקורות סותרים שהוא לא יכול לפטור בקלילות כ"סמולנים" נמוך.

ראש הממשלה עצמו, כמובן, לא יכול היה להרשות לעצמו להתבטא כך. הוא מחויב לממלכתיות מסוימת בהתבטאויותיו הרשמיות. מה שהיה לו לומר הוא ש"מדובר בטרגדיה אישית." המטרה של הספין היתה שקופה: להפוך את ההצהרה הפומבית מאד של סילמן למעשה פרטי של אדם תמהוני.

אלא שזה לא המצב. למרות ההתנשאות של חצרוני על "מוסיפים מעט מאד לכלכלה", סילמן היה, ולא כל כך מזמן, אזרח מועיל מאד, מזה שכל משטר נאור מתגאה בו: בעל עסק לשינוע שהחזיק שלוש משאיות. ואז הוא נפל: הוא היה חייב לביטוח הלאומי 5,000 ₪, וכתוצאה מכך מיהר הארגון להחרים את אחת המשאיות שלו ("שעיקלו לי שלא כחוק ציוד לעבודה משאית," הוא כתב במכתבו האחרון) ואחר כך מכר אותה במחיר מופרך. סילמן ניסה להציל את עצמו: הוא פנה בתביעה לבית המשפט כנגד הביטוח הלאומי – אבל בית המשפט סירב לרשום את התביעה משום שלסילמן לא היה די כסף כדי לשלם את האגרה ("ובית המשפט המחוזי בת"א חסם אותי לקבל צדק, חנן ברנר רשם בית המשפט המחוזי ת"א, שעבר על החוק, ושיבש הליכי משפט, מתוך התנשאות"). לרשם בית המשפט היתה סמכות לאשר אגרה מופחתת, אך הוא סירב לעשות זאת. רשיון הנהיגה שלו למשאית, כלי העבודה שלו, עוקל על ידי ההוצאה לפועל – סמכות שאפילו ההוצאה לפועל עצמה אומרת שהיא לא סבירה. היא מזכירה מאד את בתי הכלא לחייבים של המאות ה-18 וה-19, שהיו כלי נהדר לוודא שהחייב לעולם לא יוכל להחזיר את כספו ורק ישקע עוד ועוד, שהרי הוא כלוא.

ולמרות זאת, סילמן סירב לקרוס. הוא עשה הסבה לנהג מונית, עבר לחיפה כדי להקטין את הוצאותיו – ואז לקה בשורה של אירועים מוחיים, וזו היתה תחילת הסוף. הוא לא היה זכאי לדירה בדיור ציבורי, אפילו אם היה כזה, משום שפעם היתה לו דירה – ולא משנה שהבנק עיקל אותה בזמן. "אפילו סיוע בשכר דירה היא לא נותנת," כתב סילמן על המדינה שהיתה אמורה לספק לו רשת בטחון, "שתי ועדות של משרד השיכון, דחו אותי, אף על פי שעברתי אירוע מוחי, וקיבלתי 100% אובדן כושר עבודה. תשאלו את מנהלת עמידר, בחיפה, ברחוב הנביאים." הוא ביקש סיוע לחודשיים בשכר דירה, והעובד הסוציאלי שטיפל בו לא חזר אליו.

על קצבת הנכות שלו הוא כותב ש"מ-2300 שקל לחדש, אני משלם מס בריאות ועוד עבור תרופות. אין לי כסף לתרופות ולשכר דירה, ואין לי בכלל להתחיל את החדש. אחרי ששילמתי מיליונים במיסים, עשיתי צבא, ועד גיל 46 עשיתי מילואים

ואני לא אהיה חסר בית, לכן אני מוחה

כנגד כל העוולות שהמדינה עושה לי ושכמותי." ההדגשה שלי.

משה סילמן שירת את המדינה שלו בנאמנות, שילם לה מיליונים במסים, ומזה סכומים עצומים לביטוח הלאומי – שטורף 16% מההכנסות של עצמאים – וכשהוא נפל, היא לא היתה שם בשבילו.

וכולנו, במובנים רבים, משה סילמן. כולנו שני צעדים, שלושה במקרה הטוב, מחורבן טוטאלי שהמדינה לא תנקוף אצבע כדי להציל אותנו ממנו. כלכליסט מצא לאחרונה שרק שליש מהציבור יכול לגייס 8,000 ₪ בלתי צפויים תוך חודש. ל-63% ממה שמוגדר כאן בטעות כ"מעמד הביניים" – אין כזה, בישראל רק העשירונים השמיני עד העשירי סוגרים את החודש – "יהיה קשה עד בלתי אפשרי לעמוד בהוצאה חד פעמית ובלתי מתוכננת." תאונה אחת, מחלה אחת, ואתם מחוסלים.

אין בן אדם שלא מכיר את הפחד הזה, אין מי שאין לו סיפור דומה. עבדכם הנאמן פסע יום אחד לפני כמה שנים מעדנות אל מחוץ לדירתו, ומצא למרגלותיו פתק. כשפתחתי אותו היתה שם הודעה שחוב ארנונה – שאותו לא קיבלתי, אגב, כי מישהו דאג להפריט את שירות הדואר – של 756 ₪ תפח ל-1,100 ומשהו ₪, ושאם לא אשלם אותו תוך 24 שעות, תעוקל הדירה. המסמך הזה לא נשלח אלי בדואר רשום; הוא לא הושאר בתיבת הדואר שלי; הוא הונח ליד הדלת. הוא יכול היה באותה מידה לעוף ברוח. הביטוח הלאומי דרש ממני בארבע השנים האחרונות, כל שנה, 5,000 ומשהו שקל שלא הגיעו לו. בפעם הראשונה הייתי מטומטם, נפלתי בשיטת המצליח ושילמתי. בשלוש הפעמים האחרות – וזה קרה פעם אחר פעם, בנוהל קבוע – פניתי לרואה החשבון שלי וזה נגמר לא בכסף ששילמתי לבט"ל, אלא בהחזרים שהם שלחו לי.

כאן המקום לציין שלמרות שסילמן סובל מכוויות בשיעור של 92%, הוא לא אושפז ביחידה המיוחדת לטיפול בכוויות – משום שיש רק יחידה אחת כזו בארץ, יש בה רק שמונה מיטות, והן כולן תפוסות. חבר הכנסת דב חנין שאל היום איך, במצב כזה, בכלל חושבים כאן לצאת למלחמה באיראן. אבל זה בסדר: האיש שיוציא אתכם למלחמה באיראן, בנימין נתניהו, הוא גם שר הבריאות שלא דואג שיהיו יחידות כאלה. כשרקטות יפגעו בישראל ומאות אנשים יישרפו, הוא ישלוף איזה סופרטנקר או משהו.

ואם כבר נתניהו, הוא הורה היום לשר הרווחה שלו, משה כחלון, לטפל בנושא. כחלון מחזיק גם בתיק התקשורת (שבו הוא התפרסם). בממשלת נתניהו עמוסת השרים המיותרים, הגדולה בהיסטוריה, אין מקום לשר רווחה או שר בריאות במשרה מלאה.

להוציא המתנחלים והימין הדתי, שהדרישה לשוויון מפחידה אותם פחד מוות הן משום שהיא מנוגדת לאידיאולוגיה שלהם והן משום שמשמעה פגיעה במדינת הרווחה שבנו לעצמם על חשבוננו בגדה המערבית, כשישראלים מן השורה תקפו את סילמן, מותר לנחש שבהרבה מקרים זו היתה הדחקה: הרצון לא להתמודד עם העובדה שדחיפה קלה, ואנחנו כולנו גולשים אחרי סילמן במדרון.

וכשרשת הבטחון החברתית קורסת, כל מה שיש הוא המשפחה. אבל במקרה של חלק מאיתנו, ההורים לא יכולים לתמוך; הם בעצמם נזקקים לתמיכה. וככל שהם מזדקנים, עולות ההוצאות הרפואיות. הדבר נכון במיוחד למהגרים החדשים בישראל, שהגיעו מחבר העמים ומאתיופיה; לצעירים שלהם אין הורים שיכולים לתמוך בהם. אין שום דבר שעומד בינינו ובין התהום.

מי בכל זאת עזר למשה סילמן? עידית לב מ"רבנים למען זכויות אדם." ביום חמישי, דחתה הממשלה את בקשתה של עמותת "רבנים למען זכויות אדם" לקבל החזר מס עבור תרומות למענה. הממשלה העניקה החזרים כאלה לעמותת חננו שעליה ועל העידוד המוסווה למחצה שלה לטרור יהודי כבר כתבתי, לשורה של עמותות שתומכות במאחזים בלתי חוקיים, לשורה של גופי ימין דתיים שמקדמים התנחלויות, לזו ארצנו. ארגונים שמזוהים עם השמאל לא קיבלו את הפטור, בתואנה שמדובר ב"ארגונים פוליטיים." זו המדיניות של ממשלת נתניהו במערומיה: כן לחננו, לא למשה סילמן.

המקרה של משה סילמן איננו "טרגדיה אישית": הוא פשוט התוצאה הסופית של מדיניות מכוונת, שהיד המרכזית בה היא זו של מי שמשמש כיום כראש הממשלה, לפרק את מדינת הרווחה הישראלית כדי לחמוס את אדמותיהם של הפלסטינים ולהקים מדינת רווחה ליהודים טובים שם. לא מעט אנשים התאבדו בשנים האחרונות – ב-2003, השנה שבה הפך נתניהו לשר האוצר, חלה גאות במספרם – בשל מצבם הכלכלי. בשיטה שנתניהו מעדיף, עדיף להיות איש עסקים כושל כמו אילן בן דב או יצחק תשובה, שמפילים את חובות המיליארדים שלהם על הציבור, מאשר להיות חייב 5,000 ₪ לביטוח לאומי.

ואת השיטה הקניבלית הזו, שרואה בבני אדם יחידות יצור שמטרתן לשרת את "קברניטי המשק" ותו לא, צריך לעקור מן השורש – כהגנה עצמית, לפני שהיא תחסל אותנו.

הערב, בשעה 20:00, תיערך מחאה מול משרדי הממשלה בפינת קפלן ובגין בתל אביב. כל מי שיכול לבוא, שיבוא.

ועוד דבר אחד: עירית תל אביב הודיעה היום על נוהל מס' 834 שלה, שבו היא מפקיעה את המרחב הציבורי והיא דורשת ש"הפגנה, עצרת, טקס, אירוע סולידריות, אירוע התרמה, אירועי חג וכל פעילות אחרת להבעת רעיון, דעה, ערך, אמונה או תפיסת עולם" ייערכו רק בתיאום איתה. התיאום כולל תשלום החזר הוצאות, צ'ק ערבון ופוליסת ביטוח – והמפגין עדיין צריך את הסכמתה של העיריה, שניתנת באופן סלקטיבי. מהאגודה לזכויות האזרח נמסר בתגובה כי "נדהמנו לקרוא את תגובת העירייה, שמתייחסת לרחובות כאל רכושה הפרטי. עיריית תל אביב מנסה, בניגוד מוחלט לחוק, להפוך עצמה לסמכות עליונה לאישור פעילות מחאה. הטרטור הבירוקרטי של המפגינים, שכרוך גם בהוצאה כספית לא מבוטלת, הוא אמצעי בדוק לדיכוי מחאות. כפי שעולה מהתנהלות העירייה כלפי העותרים השונים, נראה כי היא אוכפת את מדיניותה באופן סלקטיבי, כך שמחאה 'בעייתית' תושתק באמצעות בירוקרטיה."

הערה מנהלתית: תורם שלח לי היום ספר קינדל, Finding George Orwell in Burma. אני רוצה להודות לו בזאת על המתנה.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • מרטין

    רוצה להוסיף שנוהל 834 של עיריית ת"א מצטרף לנוהל דומה שפרסמה עיריית ירושלים בו גם היא לקחה לעצמה את הסכמות לקבוע איזה מחאות אפשר, איך, איפה וכו'.

    לא יודע איפה זה הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. כנראה שזה לא כאן.

  • טובה אבן חן

    אתה צודק לגבי השיטה. ברם, צריך לדייק שהשיטה שצמצמה את תשלומי ההעברה ומקשה את החיים לנזקקים יש לה אותה פרקטיקה בממשלות השמאל והימין. לכן, לא כדאי – גם כדי שבאמת אפשר יהיה לשנות משהו באמצעות המחאה החברתית – לנצל את הטרגדיה של סילמן כדי לקטב בין שמאל לימין. אני מזועזעת כמוך מהמטומטמים בימין, וגם תקפתי על כך כמה מחבריי, אבל זה לא מצדיק להיות טיפש משמאל. בעניין ממשלות שמאל ימין שפועלות באותו אופן יש אישוש מגב' דומיניסיני שהייתה עד לא מזמן מנכ"ל הביטוח הלאומי, מנציגה של האגודה לזכויות האזרח ומירון לונדון, If any of that matters

    • dervney

      איזה ממשלת שמאל הייתה פה בעשור האחרון?

    • מני זהבי

      החיים לא התחילו בעשור האחרון.
      ממשלת רבין (השנייה) אחראית לא מעט להידרדרות תנאי שוק העבודה בישראל עם מדיניות ייבוא העובדים הזרים שהיא אימצה.
      גם ממשלת אולמרט נחשבה ל"ממשלת שמאל-מרכז", וחלק ניכר מהאשמה ששנות הגאות הכלכלית של המשק הישראלי לא נוצלו ע"מ להרחיב את רשתות הרווחה רובצת עליה.

      • קדימה מעולם לא היתה שמאל-מרכז כלכלי. היא אפילו לא היתה מרכז כלכלי.

        • מני זהבי

          לא יודע מה זה מרכז כלכלי.
          שמאל כלכלי היא לא הייתה, אבל גם העבודה לא ממש (עד לימי עמיר פרץ לפחות). ספק אם יש בישראל שמאל כלכלי אמיתי. יחימוביץ' מעוררת תקווה בעניין הזה, אבל עדיין צריך לראות לאן היא תקח את העבודה, והאם עסקני המפלגה ירצו ללכת לשם.

          • העבודה באמת היתה נאו-ליברלית בשנות ה-90 וה-2000 (למרות שמגיעות לרבין כמה נקודות זכות על הניסיון להעיף את חוק ההסדרים), אבל היא עדיין רצה על מצע יותר שמאלי. זוכר את אם 100,000 איש איבדו את עבודתם למה שהוא יישאר בעבודתו? וכן, מרצ, שמחוברת לעבודה באגן כבר 20 שנה גם אם היא מעמידה פנים שהיא מפלגה עצמאית, היא באמת שמאל כלכלי.

            בניגוד לעבודה, קדימה מעולם לא הציגה את עצמה כשמאל כלכלי. הגזירות של שרון עם ביבי בתור שר האוצר היו בריש גלי. היא התחרתה על הקולות של שינוי ועל האנשים ממעמד הביניים ומעלה שהצביעו עבודה מסיבות זהותיות או מסיבות מדיניות. היא הציגה את צמה בתור עבודה מדינית וליכוד כלכלי.

  • קובי

    אז למה סילמן לא הצית את חנן ברנר המנוול? הרבה יותר אפקטיבי

    • קיריל

      מה קרה האמת שהוא כתב כואבת? לפחות תעשו את מינימום ותפרסמו את כל הנסיבות שהובילו למקרה הטרגי הזה, למשל שמר סילמן רימה את אימו ואת דודתו, לקח מאימו הזקן את דירתה ומדודתו כסף שהפסיד בהשקעה מפגרת ואז תבע את כל העולם ואחותו.
      כיאלו אתם אנשים חכמים, אל תנצלו את האסון של מר סילמן למטרות הפוליטיות שלכם.

      • גיל ב'

        ואני בטוח שזו הסיבה שביטוח לאומי דפקו אותו? אין לי מושג אם הוא רימה מישהו או לא, אבל זה בכלל לא רלוונטי. אף אחד בביטוח לאומי לא ידע מזה. אם הוא היה שורף את עצמו כי הוגשה נגדו תביעה על מרמה, אז זה היה רלוונטי. אם יש לך בעייה תתמודד עם הטיעונים עצמם ואל תנסה להסיט את הדיון.

  • יוגב
  • dervney

    יש להוסיף שקשה עד בלתי אפשרי לאזרח ישראלי לפשוט רגל.
    ישנם המוני אנשים שחייבים סכומי עתק לבנקים ולממשלה, סכומים שאין סיכוי שהם ישלמו את הריבית עליהם, שלא לדבר על הקרן. במקרים כאלה יכול אדם (באופן עקרוני) לפשוט רגל כך שלאחר שיבדק שאין לו נכסים לשלם מהם את החוב, החוב יישמט והוא יוכל לחזור למסלול חייו.

    התהליך הוא מסובך ולרבים מהם, שעסוקים בהתחמקות מנושים, אין יכולת לנהל אותו. כך אנשים אלו מנועים מלפתוח חשבון בנק ולקבל משכורת מסודרת, נאלצים למצוא קומבינות בשביל לעבוד, קומבינות שעולות להם כסף וכן הלאה.

    • קובי

      מה אתה אומר…ראשית בכדי לקבל את הכסף עליך לשעבד בתמורה נכסים, כך שבהחלט תשאר חסר כל וכמובן ישנה ההוצאה לפועל. נזכיר שאם אין לך מספיק נכסים בכדי לשלם את כל חובותיך לנושים, בית המשפט יכול לפרוס את חובותיך (כעצמאי) כך שגם לאחר פשיטת הרגל תמשיך לשלם(ובצדק) את חובותיך.

  • עדו

    'תמהוני' זו מילה עדינה לתאר את אמיר חצרוני. יחד עם זה YNET נתן במה לכמה מפניניו של האיש (זהירות, גועל נפש)
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4207096,00.html

    • תמר

      לא יודעת אם הוא תמהוני, יכול להיות שהוא היחיד שבאמת אומר את מה שחבריו היותר דיפלומטים חושבים ולא אומרים . בוויקיפדיה למשל כתוב עליו: "באפריל 2010 הציע ללמוד ממקרה דרום אפריקה וביטול משטר האפרטהייד שביצעה, ולסרב להיכנע לחרם בינלאומי, במידה ויושת על ישראל מפני שלשיטתו ביטול האפרטהייד פגע באוכלוסייה הלבנה של המדינה.‏"

      וואללה יצא המרצע מן השק.

    • מסתם אחד להאחד

      מדובר בחוצפן
      הבטלן שחי על כסף ציבורי ,בעל תואר לכלום ופרזיט שלא יצר ולו אגורה אחת בחייו ,שנמצא בעיצמו של מאבק להגדלת הכספים שהוא מקבל ,מדבר כנגד היצרנים האמיתיים שהם הבסיס הכי טהור של שוק חופשי אמיתי (העסקים הקטנים).

      אגב מתי יצא מבצע אכיפה של מס הכנסה כנגד התאגידים???

  • עדו

    "עיקל אותה בזמן"
    כנראה צריך להיות עיקל אותה מזמן

  • אלה – סטודנטית

    פשוט מקרה מזעזע והלוואי שסילמן ינצל ויחזור לעצמו.
    לא מזמן ביטוח לאומי החוצפנים דרשו ממני כמעט 5000 שקל כשהייתי חייבת בקושי אלפיים. בסוף הם התקפלו.

    באמת עדיף להצית את המנוולים האלה.

  • ניר

    כשחייתי בישראל תמיד הייתי באוברדרפט, למרות שהייתה לי עבודה בהיי-טק. מאז שאני גר מספרד הצלחחי לחסוך מלא כסף ולצבור רכוש רב ויש לי חסכונות שיספיקו לי לכל מקרה עד סוף חיי, ואני רק בן 38.

  • בטטה

    ישראל נמצאת בדרך המלך ללכת בדרכה של רודזיה ודרום אפריקה (במקרה הפחות רע)או בדרכה של ממלכת ירושלים הצלבנית בית ראשון ובית שני.
    יש בממלכתיות הישראלית חוקיות היסטורית -מקימים ממלכה אחרי התנחלות מסיבית לכמה מאות שנים ואז מתנוונים ,ממנבלים ובסוף נובלים ונעלמים כמו חיי אדם ממש.

    טענתי כבר לפני שנים רבות שבאופן מודע ואולי תת מודע צמרת המדינה יודעת שזה התהליך ועל כן היא החליטה לסחוט ולמצוץ את לשדה של המדינה ואזרחיה,להוציא מכאן את כל ההון ולהמלט כשהכל יקרוס .אני עדיין בדעה זו.

  • ככל שאני חושב על המקרה הזה יותר, כך קשה לי להגיע למסקנה לגביו. האיש היה קורבן של בירוקרטיה, של מנגנונים ממשלתיים מנוונים שהתעמרו בו. אלו אותם מנגנונים שהמחאה החברתית דורשת להשקיע בהם יותר. ברור שכסף בלבד לא יפתור את הבעיה. מי שמאמין במדינת רווחה מאמין גם שאפשר לייצר מנגנון כזה שיהיה גם מונופול, גם יעיל, גם רגיש וגם הוגן. ומיום ליום אני נהיה יותר פסימי בנוגע לכך. בכל מקרה, אני מרגיש שהדברים האלו פשוט גדולים הרבה יותר מביבי או משטייניץ – שמדובר בתהליכי עומק שיקח עשרות שנים לתקן, אם זה בכלל אפשרי. והליברל הקיצוני היה אומר – אם לא היה ביטוח לאומי, אז למשה סלימן לא היה את החוב ועוד היו לו 16 אחוז של חיסכון כל חודש שיכל להשקיע כרצונו.

    וכשאתה אומר "יש רק יחידה אחת לטיפול בכוויות", אתה אומר את זה רגע אחרי שהנושא עלה לכותרות. חושבים שיותר כסף צריך ללכת לחינוך, בריאות, רווחה או תחבורה על חשבון תקציב הביטחון או בניה בשטחים? גם אני חושב כך. אבל אם יזרימו עוד מליארדים לתקציב הבריאות, האם מחלקת כוויות זאת העדיפות הראשונה? מה עם MRI? משכורות לאחיות? מסוקי חילוץ? סל התרופות – בהכל יש מחסור, ובסופו של דבר לא להכל ימצא תקציב.

    ונתניהו הוא לא שר הבריאות. ליצמן אולי מחזיק בתפקיד סגן השר מסיבות טכניות, אבל הוא האיש הבכיר במדינה שכל תפקידו לדאוג לנושא הבריאות, גם אם נתניהו הוא חותמת גומי מעליו – ואסור לעשות לו הקלות רק בגלל שהוא ויתר על זכותו לוולוו. כמובן שזה לא מסיר את אחריות-העל של נתניהו על נושא הבריאות, כמו בכל נושא אחר במדינה.

    • יהונתן

      מסכים לחלוטין. יש כאן בעייתיות (הכותב מציין שבט"ל "טורף" 16% משכר העצמאים) – אם רוצים לממן שירות איכותי וסיוע חברתי ראוי הכולל רשת ביטחון – על כולם לשאת בנטל ו-16% מאדם עצמאי נשמע סביר לחלוטין. אי אפשר לדרוש שירותים איכותיים ומסים נמוכים – זה פשוט לא עובד…

      • שקט אבל קיים

        אפשר או זה או זה. אבל מסים גבוהים ושירות חרא, זה לא מוצדק.

      • עינת

        השאלה על מה אתה חושב כשאתה אומר "אדם עצמאי". עצמאיים מרוויחים בתוך טווח די מוגבל של 6000 ש"ח עד סביבות 30,000 ש"ח שאז עדיף כבר לפתוח חברה.

        יש המון עצמאיים שמרוויחים משכורות נמוכות ומחזיקים תיק רק בגלל שהמעסיקים דורשים שיעבדו כנגד חשבונית ולא תלוש משכורת (פרילנסרים מה שנקרא). לא רק שהם מרוויחים מעט, גם אין להם הזדמנות להרוויח יותר כיוון שלא מדובר באמת בעסק אלא בהעסקה פוגענית. 16% מתוך משכורת של 7000 או 8000 ש"ח זה המון. מדובר בסכומים שלא מגיעים כמעט לסף מס הכנסה, אבל את הממשלה זה לא מעניין כי בעלי הכנסות גבוהות כמעט לא משלמים את זה.

        לגבי רשת ביטחון, זו בדיחה. עצמאיים לא זכאים לתשלום על ימי מחלה ולא זכאים לדמי אבטלה במקרה והעסק נסגר. הזכאות היחידה שלהם היא לקצבאות המינימליות כמו אנשים שלא עבדו יום בחייהם.

        במדינות אחרות נותנים הטבות במיסוי, מענקים, העדפה במכרזים של המדינה וסיוע כספי לעסקים בתחילת הדרך ולעסקים קטנים כדי לעודד צמיחה של חדשנות ולאפשר לאנשים להתפתח בשוק התעסוקה. בישראל אין כלום, כי פה חשוב יותר להגן על האליטה הכלכלית מאשר לפתח את הכלכלה. וכמו בכל מקום, מי שבאמת נושא בנטל הם המעמדות הנמוכים ומעמד הביניים (או מה שנשאר ממנו).

        • E

          הנה עוד רעיון: זה נוצר לא כדי להגן על האליטה הכלכלית, אלא בגלל תפיסה בולשביקית שבעד מקומות עבודה גדולים, ועובדים שכירים. ההפרטה הביאה לכך שארגונים כאלה ברובם שייכים לבעלי הון, אבל לא כולם כאלה ולא כולם נוצרו ככאלה.

          • +1. איגודים מקצועיים הם יותר חזקים בעסקים גדולים כי זה פחות מאמץ לעובד לאגד אותם וכן העובדים הם לא קרובי משפחה של בעל העסק. אז הם והתומכים שלהם ימצאו סיבות למה עסקים קטנים זה רע. דין בייקר, כלכלן ב-thinktank אמריקאי שמאלני שכלכלנים רציניים כמו קרוגמן ודה-לונג מצטטים בחיוב, הקדיש פרק שלם בספר שלו להתקפה על עסקים קטנים; הוא אמר, וזה ציטוט ישיר, "small business [in America] is being coddled."

        • ygurvitz

          +1

    • נירה

      נמרוד, ספציפית לעניין ביטוח לאומי: כאן הסיפור הוא דווקא די פשוט. חלק גדול מהקצבאות שמשלם ביטוח לאומי הולך לאוכלוסיות שמודרות משוק העבודה באופן אקטיבי ע"י השלטון ומוסדותיו. זה משאיר הרבה פחות כסף לקצבאות עבור אנשים שמנועים מלעבוד בגלל פציעה, מחלה, נכות וכד'. כלומר, במקום לממן ביטוח לאומי שיספק רשת ביטחון לעובדים – אתה מממן את האידיאולוגיה של הדרת מיעוטים משוק העבודה והדרת חרדים מתוכנית הליב"ה. בגלל זה סלימן הגיע לרחוב.
      וזה נכון שלא ביבי ושטייניץ יצרו את המצב המעוות הזה, אבל הם כן משמרים אותו ואף חוסמים כל אפשרות לשינוי שלו.

  • א. הסיפור מאוד כואב, והרבה עוסקים מורשים יוכלו למצוא את עצמם במכתבים האינסופיים מול מס בט"ל, כי המחשבים שם אף פעם לא מעודכנים ואין עם מי לדבר.

    ב. לא כל פרטי הסיפור ברורים. כולם מדברים על מפלתו של סילמן בתחילת האלפיים, אבל נראה שמה שהפיל אותו חזר היה עסק חסר רגליים שניסה להקים: http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000765591 אז לפני שננסה לשפוט אותו, אני מעדיף לחכות ולשמוע את כל הפרטים הקטנים.

    ג. לא משנה אם האיש פנטזיונר או באמת נדכא ומעוך, אני מציע שנחזור לתמונה הגדולה פה – קור בירוקרטי, דיכוי עסקים קטנים, גביית חובות שרירנית ושרירותית גם כשאין הצדקה. סילמן לא הקורבן הראשון ולא האחרון, הוא רק הביע את המחאה שלו באקסטרווגנטיות. נשאר לנו רק להחליט אם למנף את המעשה לצד שלנו או להניח לביבי לנצל אותו לטובתו. לצערי אין מצב אמצע שבו הסיפור הזה ידעך בשקט וכבוד. מישהו ינצל אותו, וראוי שזה יהיה הצד של המחאה.

    כן, אני מתנצל אם אני קצת סותר את עצמי. זה עדיין טרי ועדיין מבלבל 🙁

    • נירה

      אז לדעתך המדינה חייבת לספק לכל אזרחיה קורת גג או לא?

  • תני גולדשטיין

    נמרוד, הבעיה של סלמן הייתה כסף. למה כסף לא יכול לפתור אותה? אם הוא היה שורף את עצמו בגלל סיבות נפשיות נטו – ילדות קשה או נישואין לא מוצלחים, לדוגמא, או מחלה חשוכת מרפא, אז זה היה סיפור אחר, אבל הסיפור שלו היה כסף ולכן הוא שרף את עצמו בהפגנה שבאה לדרוש כסף. כסף קטן: אילן בן דוב חייב מאות מיליונים, סלמן חייב כמה אלפי שקלים וגם זה לא באשמתו. הגיגיך הפילוסופיים מתוחכמים מדי בשביל המציאות: אם לא היה ביטוח לאומי, היו מאות אלפי סלמנים, כמו במדינות ערב. אם הייתה כאן מדינת רווחה בסגנון אירופי, לא היו סלמנים. זה לא אומר שאנשים לא היו מתאבדים – באירופה מתאבדים יותר – אבל לא היו סיפורים כאלה. ומדינת רווחה פירושה כסף. ולא כל כך הרבה כסף כמו שמנסים לגרום לך לחשוב

    • נכון. אני לא חושב שצריך לבטל את ביטוח לאומי, ואני גם לא הליברל הקיצוני שהצגתי. אני פשוט רוצה להראות שהדברים לא כאלו פשוטים. אני גם לא מאמין במדינת רווחה בסגנון אירופאי שבה אין דברים כאלו. למדינות הסקנדינביות אולי יש מספיק משאבים ומספיק לכידות חברית כדי להחזיק מדיניות של (כמעט) אף אחד לא נשאר מאחור. זה יותר קשה להשגה במדינה מקוטבת כמו ישראל. והעובדה שחצי ממדינות הרווחה במשבר כלכלי מראה שהדברים יותר עדינים ומסובכים מהשחור-לבן שהמחאה מנסה לצייר. ובעיקר, מיום ליום קשה לי יותר להאמין במנגנונים ממשלתיים הוגנים שמתפקדים היטב, ולא משנה כמה רצון טוב יהיה למי שעומד בראשם. זה לא אומר שיש לי פתרונות, ואני לא מאמין בהפרטה בכל מחיר (מונופול ממשלתי הוא רע, אבל בוודאי פחות רע ממונופול פרטי).

      המקרים של אנשים כמו אילן בן דב או תשובה מקוממים, אבל אם אני מבין נכון, זה המחיר של מנגנון החברה בע"מ. אם תשובה היה צריך לשלם מכספו שלו, אז גם שאר בעלי המניות של החברה (כלומר, הציבור הרחב) היה נכנס לחובות יחד איתו. ובלי קשר – בטוח שהיה אפשר לפתור מקרה של אדם שחייב כמה אלפי שקלים בלי לעקור לו את מקור הפרנסה ובלי לזרוק אותו לכלבים.

      • עדו

        הדברים הם אף פעם לא 'כאלה פשוטים' ותמיד יש אינסוף גוונים של אפור בין השחור והלבן. אבל בשורה התחתונה אתה צריך להכריע. אם לא מדינת רווחה בסגנון אירופי(מה שזה לא יהיה) אז מה אתה מציע ומה יעבוד כאן יותר טוב. להיאנח ולהגיד 'המצב מסובך' כל אחד יכול.

        • לא. אני לא חושב שאין מה לעשות. אפשר להחליף סדרי עדיפויות – להעביר תקציבי ביטחון ושטחים מיותרים להיכן שצריך אותם – תחבורה, חינוך, בריאות, תוך כדי נסיון להתגבר על אי היעילות הטבעית של מונופולים ממשלתיים.

          במקביל, לעודד תחרות היכן שאפשר – שוק המזון למשל, כדי להוריד את יוקר המחיה. ולעודד בניית עוד יחידות דיור (שעם תחבורה ציבורית טובה 7 ימים בשבוע יוכלו לאפשר גם למי שגם בעוטף תל אביב להתפרנס מהעיר). אין לי גם בעיה עם עוד תקציבים לרווחה.

          מה שהפריע לי זאת האצבע המאשימה שהופנתה כלפי ביבי ושטייניץ בעקבת המעשה של סלימן. את ראש הממשלה שלי אני שופט לפי כל הדברים שפירטתי מעל. להאשים אותו במעשה קיצוני, של אדם שהסיפור של קיצוני (כנראה גם מבחינת ההתנהלות הכלכלית שלו עצמו) – זה להעמיד בפניו רף שאי אפשר לעמוד בו. ביבי כושל מספיק במאקרו גם בלי להאשים אותו בכל פאשלה של המערכת הענקית שהיא הסקטור הציבורי.

          • יריב

            תחרות היא אחת האפשרויות. כדי לגרום לשוק להתנהג בצורה יעילה (יעילה במידה, נתעלם מפנטזיות של יעילות מושלמת) צריך אחד משני דברים: פיקוח (להכריח את המשתתפים להתנהגות מסוימת) או תחרות אמיתית (הסרת חסמים והגבלת דומיננטיות של שחקנים). בארץ מחפשים את הדרך השלישית, והיא לא קיימת.

            • אכן. כולם פה מתלוננים על רעות הקפיטליזם והשוק החופשי כאילו יש כאן קפיטליזם ולא אוליגריכם.

              • אבשלום הנתן ביצקוב

                אבל אולגרכים בא די טוב, עם שוק חופשיזים. לצורך העניים רשת ביטחון טובה+ בט"ל יותר טוב + הגדלה של קצבאות זקנה, יוצרות מצב שמקטין את הסיכויים למצב כזה. לביבי יש קשר לכל הסיבות הוא אחד ממניעי השוק חוםשיזים בישראל, הוא זה שהוריד עוד ועוד תקציבי סעד.

            • אבשלום הנתן ביצקוב

              במקביל חוקי הגביה בישראל, הם דרקוניים, (ועוד גורם לאי שיוויון), יש מעט מאוד הגנות לעסקים קטנים, והמון הגנות לחברות בורסאיות. איזה קטע שביבי על כל המלל שלו לא ניסה לבצע רפורמה בהוצאה לפועל.

  • אלעד דקר

    שאלה שאני חייב שמישהו ייתן לי תשובה עליה:
    האם יש איזשהו חוק שאומר מה מותר לעקל ביחס לחוב שיש לך לאיזשהו מוסד ממשלתי או פרטי.
    כלומר אם בשביל 5,000 ש"ח מותר לעקל משאית (!!!) אז אולי גם בשביל 1,000 ש"ח ואולי גם בשביל 100 ש"ח.
    אם אין חוק כזה אז זה פשוט טירוף מוחלט, מחר ביטוח לאומי יזרוק מישהו מדירה בגלל חוב של 1,000 ש"ח!!!

    • ג'ו כלום

      שמע סיפור.

      יום אחד קמתי בבוקר וגיליתי שחשבון הבנק שלי עוקל. בלי מכתבים, בלי הודעות, פשוט ניסיתי לקנות בסופר עם כרטיס האשראי, והוא לא עבד, וכשהתקשרתי לברר מה קורה, אמרו לי שיש עיקול. לא ידעו ממי העיקול, רק ידעו שיש.

      אז התחלתי להתקשר לכל חברה שמספקת לי שירותים, ובסוף הסתבר שזה היה חוב ישן של 120 ש"ח לעריית ת"א, חשבון מים מדירה שעזבתי חצי שנה מוקדם יותר. "למה לא פשוט שילמת?" אמרה לי בהתנשאות הפקידה שאיתה דיברתי. למה באמת לא שילמתי? כי לא היה לי מושג שיש לי את החוב הזה. כשיצאתי מהדירה פניתי לעריית ת"א כדי להעביר את הארנונה על שם הבעלים החדשים ואת הארנונה של הדירה החדשה על שמי, ושאלתי שלוש פעמים אם יש עוד חובות כלשהן על שמי. אמרו לי שכלום, והכלום הזה חזר לעקל לי את חשבון הבנק על סכומים מגוחכים שלוש פעמים.

      מותר לעקל לך את חשבון הבנק על *כל* סכום. כשחשבון הבנק שלי עוקל, כל ההעברות הבנקאיות שלי שלא היו להוציא כסף מזומן מהחשבון קפאו. אם היה לי עסק כלשהו, הוא היה מתרסק לחתיכות.

    • זיגי

      אלעד – אין חוק. אין אפילו קווים מנחים. יש שיקול דעת של רשם ההוצאה לפועל. ועכשיו בטון של ליאור שליין המסיים אייטם – בהצלחה.

  • אבי

    יש בפוסט הזה הרבה פרשנות מטעם ומעט מאוד עובדות (מקווה שמדובר על חוסר מקצועיות ולא מבחירה סלקטיבית של הצגת הסיפור. הקוראים ישפטו).

    למי שרוצה לקרוא את העובדות ולשפוט בעצמו, מוזמן לקריאה עצובה אך מעניינת כאן:
    http://www.haoona.com/article_i.asp?id=1068

    • חנן

      שפטנו. מעבר לזה שהלינק שלך לאורי רדלר (הימני), שמצטט את הלמו מרוטר (הימני-פשיסטי), שם מוצגת לראווה בין השאר חוות דעת פסיכיאטרית מתוך תיק משפטי (זה חוקי?) (ומה הימניים לא יעשו בשביל להשחיר וללכלך…)- גם אם משה סילמן עשה שטויות עסקיות, גם אם הוא לא היה יציב מבחינה נפשית – כל אלה מחייבים עוד יותר טיפול נאות ואנושי של הרשויות בו. (נכה 100% אמור לחיות מ 2300 ש"ח בחודש?, שום סיוע לדיור בגלל שפעם היתה לו דירה???)
      הסיפור אכן עצוב מאוד, אבל ההתיחסות אליו מהצד הימני מכוערת ועלובה. כמה לא מפתיע.

      • יוני

        אז מה אם הוא ימני?
        הבעיה היא שיוסי ואחרים מציגים את הסיפור כאילו ביטוח לאומי הרס לסילמן את החיים, עוד לפני הבעיות הבריאותיות שלו. יכול להיות שזה נכון, אבל אורי רדלר הימני (ומקורות רבים אחרים) הצביעו על כך שיתכן שזה ממש לא נכון.

        לעומת זאת אני לחלוטין מסכים שהרשויות כשלו בטיפול בו בשנה האחרונה. בן אדם לא אמור להגיע למצב כזה.

        • חנן

          "…שיתכן שזה ממש לא נכון…?
          גם לפי ההשתלשלות אפילו כפי שהיא נחשפת בידי הזבל מרוטר הביטוח הלאומי ועוד איך דפק לו את העסק. בגדול.
          אני בטוח שאם בודקים, כמעט כל אדם שמתאבד על רקע מחאה יהיה בעל רקע מעורער כזה או אחר. גם בועזיזי לא היה צריך להתאבד – בסך הכל חטף סטירה משוטרת, אפשר לחשוב….
          עליבות נפש של הימין הישראלי – מהפשיסטים הדתיים ממילא אף אחד כבר לא מצפה לשום דבר טוב – אבל מהימין ה"נורמאלי" דווקא כן. נזכור להם את זה, אל תדאג.

  • חיליק

    פוסט מייאש, ועצוב, ומדויק. כולנו יכולים להגיע למצב כזה.

    אני צעיר, עדיין. אין לי משפחה או משכנתא או רכב. אני עובד כשכיר במקום עבודה מסודר, במשרה (מלאה) שיש שיגדירו אותה נחשקת. משלם שכר דירה סביר במונחים ישראליים, הולך ממקום למקום ברגל או נוסע באוטובוסים ובמוניות שירות. בחו"ל הייתי לא מזמן, לשבוע, אחרי חמש שנים. ועדיין – אני לא מצליח לשמור את הראש מעל המים, שלא לדבר על לחסוך. בלי תרומתם הצנועה של ההורים שלי, שאני לא יכול להיות סמוך על שולחנם לנצח, המצב היה גרוע בהרבה.

    עכשיו, מה יקרה כשאצטרך לדאוג לרווחת אדם נוסף מלבדי? מה יקרה אם, למרות שזה יותר כאשר, יפטרו אותי עוד עשר או חמש עשרה שנה, ומעסיקים יעדיפו לקחת במקומי איזה חייל משוחרר שאפשר לשלם לו שכר רעב? מה יקרה כשאזקדן ואשאר בלי חסכונות, ואצטרך לסמוך על הפנסיה שלי, בהנחה שהיא עדיין תהיה שם, ועל ביטוח לאומי?

    האדם הסביר אולי לא יצית את עצמו במצב כזה, אבל מי שיוכל להרשות לעצמו בהחלט יברח מפה.

  • חיליק

    ובאשר לחלאה חצרוני: כולי תקווה שמישהו יזכור להגיד עליו עם לכתו מה שאמר על סילמן.

    • זיגי

      אגב – סילמן, בתקופת ההצלחה הכלכלית שלו, הוא בדיוק המודל אליו כולם שואפים – שגשוג של המגזר הפרטי הזעיר. אליבא דכל הכלכלנים, לרבות (ובמיוחד) הימין הכלכלי, העסקים הקטנים הם המוליכים את הכלכלה קדימה.
      כלומר – עד שאתה נכשל. משלב זה אתה משול כמת.

  • עמית

    כל התלונות ראויות וחלקן גם צודקות. ועדיין, למי ששכח:
    מדינת ישראל ענייה בשליש בממוצע ממדינות מערב אירופה, על התקציב שלה יש נטל ביטחון גבוה יותר, ויש לה מגזרים שלמים שמפורנסים ברובם על ידי המדינה ובו זמנית לא יוצאים לעבודה ומשלמים מיסים.

    מי שמצפה לרמת חיים אירופאית, שישכח מזה. שיצפה ל2\3 מרמת חיים אירופאית. אולי פחות, אולי קצת יותר. וזה דיי קרוב למה שהוא מקבל.

    • ג'ו כלום

      אין קשר בין זה שהמדינה ענייה ובין זה שרשויות המדינה מתעללות בך. בעצם, יש קצת קשר, סיבתי, הפוך.

      • עמית

        כמובן שיש קשר.

        מדינה ענייה —> חינוך גרוע —> פקידים גרועים —> התעללות באזרחים שבאים לקבל שירות
        מדינה ענייה —> בירוקרטיה לא יעילה —> התעללות באזרחים שבאים לקבל שירות
        מדינה ענייה –> מעט כסף עבור תקציבי רווחה —> האזרחים לא יכולים לקבל שירותים מספקים

  • מיקי

    סתם כי אין לי במה אחרת לזה,

    למרות שכל חיי הייתי שכיר בחברה מסודרת, בט"לֹ החליט שאני חייב לו 700 שח. התקשרתי, התווכחתי, חשבתי שאולי זה בגלל חודשיים בהם הייתי מובטל (או בין עבודות) אבל הרשומים שלהם הראו שאלו לא החודשיים האלה אלא זמן שהייתי מועסק בו ב100%.

    בסופו של דבר נואשתי וכשהחוב תפח למעל 1000 ש"ח שילמתי אותו.

    אז אני תרמתי במשרד, ולמזלי יכולתי להרשות לעצמי את ההוצאה.

    זהו, אני יורד מהארגז.

    • גיל ב'

      לך עוד היה מזל. אני התבקשתי לשלם 9000 ש"ח כי מישהו בביטוח לאומי החליט שאני עצמאי. כשבאתי לשם עם טפסי 101 על כל התקופה הם סירבו להסתכל עליהם כי אני עצמאי ולכם לטפסי 101 אין משמעות. לא עזר שטענתי שמימי לא הייתי עצמאי. ושמס הכנסה לא חשב שאני עצמאי. הם אמרו שלא מעניין אותם מה מס הכנסה חושב, אני עצמאי. למזלי הייתי צריך להגיש דו"ח למס הכנסה באותה שנה, מסיבות אחרות, ונעזרתי ברואה חשבון. נתתי לו לדבר איתם והוא קיבל יחס קצת יותר טוב. הסתבר שבאותה שנה מכרתי מניות שקיבלתי ממקום העבודה שלי. משום מה הם רשמו את הרווח ממכירת המניות כעיסקה של עצמאי. ומרגע שאתה "עצמאי" מבחינתם אתה עצמאי עד סוף הדורות ולכן מישהו בביטוח לאומי רשם אותי כעצמאי רטרואקטיבית ודרש תשלום על כל התקופה. בסופו של דבר הסתבר שבכל מקרה לא הייתי צריך לשלם להם כלום כי הגעתי כבר לתקרה של תשלומי ביטוח לאומי.

      וכמובן, שנה אחר כך, הסיפור חזר על עצמו… לפחות הפעם כבר ידעתי עם מי לדבר כדי להפטר מזה.

  • כך, סתם, תיאור של חיינו.

    כולנו שני צעדים, שלושה במקרה הטוב, מחורבן טוטאלי שהמדינה לא תנקוף אצבע כדי להציל אותנו ממנו.

    יפה.

  • אייל

    הייתי שמח אם היית עושה פוסט שהיה מפרט בעובדות מה החלק של התמיכה בהתנחלויות בתוך התקציב. האם זה עד כדי כך משמעותי מבחינה כלכלית?

    עלתה פה גם התהייה, האם צריך לתת עוד כוח למדינה? ככה שהאמון שלנו במדינה ובמוסדותיה קטן זה הגיוני שנרצה להקטין דווקא את ההתערבות שלה ולא להגדיל. האם הרצון שלנו להגדיל את מדינת הרווחה הוא פשוט רוח נוסטלגית מימי מפא"י העליזים?
    אני לא ליברטני, אבל זה בלוג שנקרא "ליברלי" אז אולי צריך לשקול פשוט מדינה שמתערבת פחות בכלכלה.

  • שירה

    אני חושבת שלהמתין לפרטי הסיפור המלאים זהו דבר עקר שמרוקן מתוכן את האמירה של סילמן ואת הבחירה שלו למחות בצורה כה קיצונית ונואשת.
    יחד עם זאת אני מאוד מסכימה עם סעיף ג' שלך אירע.
    בהמשך לדבריך אירע, חשוב שלא לנתק את האדם ורצונו ובחירתו מה"מינוף" לכאורה של התקרית. יש לחדד ולזכור כי סילמן אינו רק קורבן של המערכת, הוא בחר במעורבות ובמחאה אקטיבית ככלי אזרחי ופרטי. סילמן הוא מפעילי המחאה ועל כן מחאתו היא גם פרטית וגם ציבורית, היא גם בשביל להציב עצמו כדוגמה למר הגורל וגם כדרך לטעון כי האזרח בישראל (לכל הפחות מרבית האזרחים, גם אלו הנורמטיבים) חשוף, עירום, נטוש ובסיכון.

    • שירה

      סליחה, לא שורשר נכון.

  • ותוספת קטנה לפוסט
    אנחנו במשמר החברתי ריכזנו כאן את התנהלות הממשלה בנושאי דיור מ2010 ועד היום.
    חוקים שנדחו, תהליכים שנשחקים, ובעיקר פועלה המבורך של ועדת שרים לענייני חקיקה – החור השחור שלתוכו נשאבים כל החוקים החברתיים וההומנים.
    החור השחור של הדמוקרטיה שלנו. אותה ועדה אגב שמקדמת חוקים של הממשלה כמו חוק המסתננים, חוק הפרטת הגנים הלאומיים, חוק המרפסות ועוד

    http://hamishmar.org.il/?p=7742

  • משה

    דמגוגיה בגרוש עם קורטוב של איוולת ומעט ניצול ציני של טרגדיה אנושית הם המרכיבים של כתבה מהסוג הזה….

    דווקא משה סלימן אינו הדוגמה המתאימה לאטימות השילטון! זהו מקרה של אדם חסר אחריות שעשה צעדים כלכליים שגויים הימר על כספו כספי אחותו ודודתו ובכשלונותיו האשים את כל מוסדות המדינה ואת אלו שאיתם עשה עסקים מלבד את עצמו….

    אם עובדות הם מדד של משהו הייתי מציע לפני שכותבים כתבה כזו לשאול את השאלות הבאות..
    עד כמה אחראית המדינה לחוסר אחריות האזרח?
    האם לפקיד ממשלה יש צק פתוח על כספי הציבור שהוא יכול להעניק באופן שרירותי לכל המבקש או שמדובר במדינת חוק שאדם זכאי אמור לעמות בסט קריטריונים קבוע ע"י הממשלה.
    עד כמה יכולה המדינה לשמש תעודת אחריות להחלטות חסרות אחריות של אזרחיה?
    מהו המשקל שנותנים לעובדות לפני שמסיקים מסקנות על התנהלות המדינה?

    דווקא משה סולמן מחזק את המתנגדים למחאה החברתית הוא הפוסטרצ'אילד של ה"מגיע לי"… תקחו ממנו ותתנו לי!
    כולם רוצים להיות אלטרואיסטים אבל לא על חשבונם! שהמדינה תשלם! ובכן המדינה זה אני ואתה שעבדנו קשה ובכוח שילטוני לקחו מאיתנו נתח משכרנו הייתי רוצה שהשימוש בכספים אלו יהיה אחראי ככל הניתן ושלא יתן לאנשים את האשליה שהם יכולים להיות חסרי אחריות בהחלטות שלהם כי בסופו של דבר אני ואתה נהיה רשת הביטחון שלהם…
    מי שבאמת רוצה לדעת את הסיפור האמיתי שיקרא.

    http://www.haoona.com/article_i.asp?id=1068

    • חנן

      דמגוגיה בגרוש זה דווקא אתה.
      קראתי את אורי רדלר הימני, שמצטט את הלמו מהאתר הפשיסטי רוטר. זאת פשוט עליבות של הימין, שניתק את עצמו מכל מה שנכון ואנושי.
      השתכנעתי עוד יותר מקודם שהביטוח הלאומי ורשויות הרווחה התעללו במשה סילמן ודרדרו אותו לאן שהגיע.
      אפרופו "צ'קים פתוחים על כספי הציבור" – תפתח את הפה אחרי שתופסק הזרמת כספי הציבור הבוטה, הנפשעת וחסרת התוחלת לבור ללא תחתית שהמהווים השטחים הכבושים. אז נדבר. (לנסר בתים יש להם תמיד כסף, או לשחד טייקונים).

      • משה

        כל הטיעונים שלך ושל כותב המאמר מסתכמים באד הומינם:
        "הם מתנחלים לכן אסור להקשיב להם, הם ימניים לכן אסור להקשיב להם, הם תומכי קפיטליזם לכן אסור להקשיב להם".
        וכמובן שאתה מחליף נושא "המתנחלים אשמים".
        גם אם יפסיקו את ההתנחלויות(אני אישית לא אזיל דמאה), זה עדיין לא עונה על השאלה ששאתלי עד כמה יכולה המדינה לשמש תעודת אחריות להחלטות חסרות אחריות של אזרחיה?

        • מני זהבי

          שאלה טובה (בלי שום ציניות; גם אני מוצא את הגישה של "X מתנחל, לכן אין להתייחס למה שהוא אומר" מטומטמת לחלוטין).
          אני לא חושב שיש תשובה מדויקת. יחד עם זאת, כאשר אדם מאבד משאית בגלל אי-יכולתו לשלם 1200 ש"ח על גרירתה, זה נראה תמוה. כאשר אותו אדם מידרדר אח"כ כלכלית — תהיה הסיבה אשר תהיה — והמדינה אינה לוקחת אחריות להבטיח לו קיום בכבוד (בלי שום קשר לסיבה שבגללה הוא הגיע למצב שבו הוא נזקק לעזרה), זה כבר לא מעשה תמוה. זה כבר פשע.

          • חנן

            אני לא אמרתי "X מתנחל, לכן אין להתייחס למה שהוא אומר". כן אמרתי שה"קייס" של משה סילמן נגד הביטוח הלאומי דווקא משכנע מאוד, למרות שבצורה מנוולת חשפו ברוטר מסמכים אישיים שלו, שמעבר להכפשתו לא תורמים הרבה לויכוח ושמסתבר שהצורה של הימין הקצת פחות קיצוני להתמודד עם זה היא להתחיל להתפלסף על שטויות ואז לצווח "אד הומינם אד הומינם". ובכן, מסתבר שההומינם שרוף ובמצב אנוש. וכנראה שעובדת היותו של אדם בעל דיעות ימניות לאומניות באיזשהו מקום דווקא כן דופקת לו את התובנה, או לפחות את האמפטיה האנושית הבסיסית. אז כנראה שכן אמרתי את זה כרגע, וכנראה שזה נכון.
            מהפשיסטים של רוטר אני באמת לא מצפה לשום דבר אחר, אבל כנראה שכולכם רוטר.

            • מני זהבי

              אני? רוטר? פחחח…
              אני באמת לא רואה בעיה מיוחדת בחשיפת פרטי החקירה של משרד מבקר המדינה (?) בפרשת משה סילמן. זה משהו כמו תיק רפואי, או אפילו פרטי חשבון בנק.
              כן, סביר להניח שבשלב מסוים בחייו העסקיים סילמן התנהל בחוסר יעילות. זה קורה ל-99% מבני האדם. הבעיה היא בדיוק בכך שהשיטה הכלכלית הקיימת לא רק מאלצת בני אדם להעדיף יעילות כלכלית על-פני כל שיקול אחר, אלא לעתים קרובות אינה משאירה להם אפשרות לשרוד אם הם מתנהלים בחוסר-יעילות. זוהי גזירה שכמעט כל בני האדם אינם יכולים לעמוד בה, ודאי לא לטווח ארוך. והלקח המרכזי בפרשת סילמן הוא בדיוק הבנת המצב הזה, לא רק אמפתיה אישית כלפי סילמן עצמו (אמפתיה כזאת גם ראש הממשלה ושריו יכולים לגלות בקלות; אני לא אופתע אם כעבור כמה ימים תתווסף לפתע מיטה נוספת לסילמן באותה מחקלה לטיפול בנפגעי כוויות).

              • יוני

                ואז הדיון נכנס לתחום מעניין (מבחינתי) אבל לא סקסי בעליל – עניינים טכניים של תמיכה בעסקים קטנים, אפשרות לפשיטת רגל לעצמאים, האופן שבו גופים ממשלתיים גובים חובות ועוד.
                כמו בנושאים רבים שנוגעים למחאה החברתית, אני לא חושב שהשאלות האלה הן אידיאולגיות. העניין המרכזי בעיני הוא שהממשלה לא מתפקדת טוב, ומעולם לא נענשה על כך ע"י הציבור.
                אנשים מצביעים לפי אידיאולוגיה, אבל ניהול טוב של המדינה לא מעניין אף אחד.

              • מני זהבי

                תיקון: צ"ל "זה לא משהו כמו תיק רפואי…"

            • יוני

              אבל אורי רדלר לא פרסם מסמכים אישיים. הטענה שלך נגד משה הולכת כך: משה ציטט את אורי רדלר, אורי רדלר ימני, רוטר ימניים, ולכן משה התייחס למה שרוטר כתבו.
              ממש שרשרת לוגית מפוארת.

              ותמיד נחמד לבסס טיעון על "כנראה שאמרתי את זה כרגע, וכנראה שזה נכון".

            • משה

              טיעונך אינם חדשים, מספיק לצטט את אורי רדלר
              "
              לאורי בן-דב

              15/7/2012
              נכתב על ידי אורי רדלר

              ראשית, אני מצטט מה שאומרים אנשים ומה שאומרים פסקי דין.

              שנית, סילמן עבר אירועים מוחיים בשנת 2011 – חייו אינם מתחילים בנקודה זו ואינם מסתכמים במה שאירע אז או מאז – ולמעשה, עיקר מאמרך, ובוודאי הקטעים שצוטטו ממנו, אינם נוגעים בעניין זה. אם בכלל, טיעוניך דווקא מחזקים את הרושם שאתה מבקש לקשור את סילמן לעמוד הדגל שאתה מבקש להניף – תוך התעלמות מהאמת שבדברים ומכך שהאמת דרכה לעלות ולצוף אל פני השטח. זה ניצול, בעיני.

              שלישית, אני רחוק מלהיות חסידם של הביטוח הלאומי או של הביורוקרטיה של המדינה – אך כך פועלת ביורוקרטיית רווחה: מכיוון שהזכויות לשירותים מסוימים מוענקות לכל, יש קריטריונים, יש פקידים ממונים האחראים על הקביעה מי עומד בקריטריונים, ויש שרירות לב הנובעת מכך. לדוגמה, הכלל הקובע כי אדם שהייתה בבעלותו דירה בשנים האחרונות אינו זכאי לדיור מעמידר – אתה יכול לטעון כי יש לבטל כלל זה ואז, טוב ויפה, אך עד שיבוטל הצדק הוא שסילמן לא זכה בדירה; ואתה יכול לטעון כי את הכלל יש להחיל לפי מידת אנוש ולפי מידת הרחמים, החסד והזכות הטבעית – ואז אתה מחזק שוב את כוחם ושרירות לבבם של הפקידים, שהם יהיו אלו שיממשו את הזכאות בפועל, לפי נדבת לבם.

              ואיך המחאה החברתית – שעל דגלה חיזוק הביטוח הלאומי – עולה בקנה אחד עם תלונתך נגדו… את זה רק אתה מבין, כנראה."

        • חנן

          "החלטות חסרות אחריות של אזרחיה" דווקא יותר מתאים לתאר את הפסדי הטייקונים ואת בזבוזי הכספים המשוועים בשטחים.

          • מני זהבי

            בזבוזי הכספים בשטחים הם פועל יוצא של ההחלטות של ממשלות ישראל לדורותיהן, מימין, משמאל ומהמרכז. זה שהאזרחים היו מספיק טפשים כדי לבחור בממשלות האלה, זו אומנם בעיה, אבל אחריותם למצב היא בכ"Z עקיפה.
            הפסדי הטייקונים, לעומת זאת, הם עוד השתקפות של פגם מהותי בכלכלה המודרנית, כאשר מידת הצלחתו של גורם עסקי נקבעת לא ע"י סך המוצרים או השירותים שהוא מצליח לייצר, או אפילו למכור, אלא ע"י יכולתו לגייס כסף, תהיה דרך הגיוס אשר תהיה. מצד שני, לא ממש ברור איך לטפל בפגם הזה בלי ליצור כאוס כלכלי.

    • גיל ב'

      משה, איך לדעתך צריך לנהוג במתנחל שמפונה? כל מי שהולך להתנחל, במיוחד במקומות שהם לא בקונסנזוס של המרכז הפוליטי יודע שיש פה סיכון. למרות זאת לא שמעתי אף אחד מאבירי הקפיטליזם הימניים שטוען שמפוני גוש קטיף וצפון השומרון לא צריכים לקבל שקל אחד. כנראה שלפעמים צעדים כלכליים שגויים והימור על כספים הם בסדר…

  • הרב עדית לב

    משה חישב כמה ביטוח לאומי ומס הכנסה הוא שילם במהלך חייו, וזה היה מספר גדול – מאות אלפים (לצערי אני לא זוכרת אותו), והוא נהג לומר כמעט בכל שיחה: שילמתי כל כך הרבה, וכשאני צריך עזרה, אני לא מקבל כלום, למה?

    תודה על הטור שלך. משה השאיר לנו לזעוק את זעקתו וכל מי שעושה זאת מחזק את משה ואת חבריו.

    • ygurvitz

      לא, תודה לך. את עושה עבודת קודש.

    • עמית

      "משה חישב כמה ביטוח לאומי ומס הכנסה הוא שילם במהלך חייו, וזה היה מספר גדול – מאות אלפים (לצערי אני לא זוכרת אותו), והוא נהג לומר כמעט בכל שיחה: שילמתי כל כך הרבה, וכשאני צריך עזרה, אני לא מקבל כלום, למה? "

      טיעון מצויין לטובת ליברטריאניזם.

  • יוסי

    אני לא יודע האם חצרוני תמהוני. ייתכן שהוא סך הכל חבר כנסיית הנאו-ליברליזם שמאמיניה אוחזים בתפישות כמו ליברטריאניזם או אובייקטיביזם.

    להלן ציטוט מתוך מסמך שכותרתו, "צדק חברתי בעולם הבנקאות":
    ליברטריאניזם – פילוסופיה פוליטית, שלפיה לאדם זכות קניין בגופו וברכושו והוא חופשי לעשות באלו כרצונו, כל עוד הוא לא פוגע בזכותם של אחרים לנהוג כך. תפישה זו מסיקה מכך שעל הממשלה לאכוף את זכות הקניין, אך לא לקיים את הזכויות החברתיות לדיור, לבריאות, לחינוך, לתעסוקה ולרווחה. לפי תפישה זו על הממשלה לנהל תקציב מצומצם, ולגבות מבעלי הון מיסים מעטים.
    המשמעות המעשית של תפישה זו – השלטון מספק חרות לבעלי הון, וכופה חיי שיעבוד ומחסור לכל השאר.

    אובייקטיביזם – תורה פוליטית קפיטליסטית שהגתה הסופרת איין ראנד. תורה זו דוגלת באגואיזם רציונלי.
    על מעריציה של איין ראנד בישראל, נמנה הפילוסוף משה קרוי. מספרים עליו שכה מסור היה לאובייקטיביזם, עד שכשהיה אדם מתארח בביתו, היה קרוי גובה ממנו סך של 5 אגורות עבור כוס התה שהיה מגיש לו…

    נאו-ליברליזם – תפיסה כלכלית פוליטית שנועדה ליישם באופן קיצוני מדיניות מוניטארית וערכי ליברטריאניזם/אובייקטיביזם, ולהימנע ממדיניות פיסקאלית. נאו-ליברליזם מקדש את זכות הקניין ולכן דורש לצמצם מאד את גביית המיסים מבעלי הון. נאו-ליברליזם דורש מהממשלה לנהל תקציב מצומצם, ומבטל את הזכויות החברתיות לדיור, לבריאות, לחינוך, לתעסוקה ולרווחה.
    תפישה זו מכונה גם רייגניזם, או תאצ'ריזם, על שמם של רונלד רייגן ומרגרט תאצ'ר שהנחילו תפישה זו בארה"ב ובבריטניה בהתאמה.
    אנשים הדוגלים בתפישה זו, רואים במיסוי שלוקח יותר מהעשירים ומעביר לעניים כגניבה. לפי תפישתם מדיניות רווחה היא גניבה מבעלי הון, ובמקומה אפשרי שבעלי הון יתנו צדקה לעניים. הם מתנגדים לזכויות עובדים כגון חופש ההתאגדות, שכר מינימום, פיצויי פיטורין, שעות נוספות ועוד. מסיבות פרגמטיות הם לפעמים מתפשרים על עניינים כגון אלו, אך האידיאל מבחינתם הוא לקדש את זכות הקניין ולאכוף אותה ע”י השלטון, ולמנוע לחלוטין את קיום הזכויות החברתיות לדיור, לבריאות, לחינוך, לתעסוקה ולרווחה, המכונים בפיהם, גניבה.

    התפישה הנאו-ליברלית החלה להתפשט בעולם בשנות ה-70 של המאה העשרים, והיא מוּנעת על ידי גורמים בעלי עניין, שהם התעשיינים ובעלי ההון, המרוויחים העיקריים מהפחתת המיסים על בעלי הון והעלאת המיסים על המעמדות הכלכליים שאינם גבוהים, מצמצום התקציב הממשלתי, מהפרטת חברות ממשלתיות, ומצמצום זכויות העובדים.

    תומכי הנאו-ליברליזם – ובהם אנשי בנק ישראל ומשרד האוצר – נוהגים להציג באופן כוזב את תפישתם כמדע מדוייק, וכאמת מוחלטת. את שאלות הכלכלה בדבר הכנסות הממשלה והוצאותיה, שהן במהותן שאלות פוליטיות של סדרי עדיפויות ושל ערכים, הם מציגים כשאלות מקצועיות שהן עניין לכלכלנים בלבד ושלציבור אין מה לתרום בהן. כך הם משתלטים על תהליך קבלת ההחלטות בנושאים שהשפעתם על האוכלוסיה רבה.

    מקס ובר בספרו "האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם", מסביר שלפי הנצרות הפרוטסטנטית, גורלו של אדם נגזר מראש, בלא יכולת השפעה עליו, והאדם יכול למצוא אישור לכך שנבחר על ידי האל, אם הצליח בחיים. לפיכך, על האדם להתאמץ לשפר הישגיו, כדי להוכיח הבחירה בו. ובר מסביר שרוח הקפיטליזם, המאופיינת בשיטתיות ובהשקעה חוזרת של הון במגמת צמיחה מתמדת, אף בלא תועלת ממשית הצומחת מההון לאדם, מקורה בנצרות הפרוטסטנטית.
    חומר למחשבה – אד הומינם – על כך שהמדיניות הכלכלית הקפיטליסטית של "המדינה היהודית" בימינו, מקורה בתפישה פטליסטית מה"נצרות הפרוטסטנטית" של הכומר הגרמני מרתין לותר.

    אומרים שיש שני סוגי תומכים לקפיטליזם הקיצוני:
    סוג אחד – בעלי הון. תמיכתם בקפיטליזם הקיצוני מובנת. זה הרי האינטרס האישי שלהם.
    סוג שני – פרייארים… אלה לא יודעים שאמנם יש מועדון עצום ומפואר, אבל זה לא המועדון שלהם…

    https://docs.google.com/file/d/1nkj2E6UoTO_9pFVakjI0tV5yTZvx4E4jRcPIa3MZVV4GfI8dW2jL0PDhlwrA/edit?pli=1

    • עמית

      נו באמת.

      ליברטאנים רוצים לגבות מכולם מיסים מעטים, לא רק מבעלי ההון. כלומר, הם רוצים גם מע"מ אפסי וגם מס הכנסה נמוך בכל הרמות. אפשר להגיד שהמחאה החברתית היא ליברטיאנית בנושא הזה, כי התלונה שחוזרים עליה הכי הרבה היא המיסים הגבוהים ומוצצי הדם במדינה.
      מצד שני, המחאה החברתית היא בו זמנית גם סוציאליסטית. ומשום מה אנשים לא רואים סתירה. הם מצד אחד דורשים מיסים יותר נמוכים ומצד שני דורשים שירותים חברתיים גדולים בהרבה. זה לא עובד ככה, ושום מיסוי על "עשירים" לא יכול לממן את זה (בישראל העשירון התשיעי ורוב העשירון העליון הם מעמד ביניים, לא "עשירים" – כל זוג שמרוויח 27 אלף ברוטו בחודש ביחד הם בעשירון עליון).

      אנשים צריכים להיות מודעים לכך שיש בחירה. בחירה בין מיסים גבוהים ושירותים חברתיים גרועים קצת פחות, לבין מיסים נמוכים ושירותים חברתיים גרועים קצת יותר. השירותים החברתיים בכל מקרה יהיו גרועים כי המדינה עניה ב2\3 ממערב אירופה (ולכן גם עם מיסים גבוהים אין לה כסף לממן שירותים ממשלתיים ברמה מערב אירופאית) וכי אין פה "מודעות שירות".

      • יוני

        אתה מניח שהיעילות של הממשלה נתונה.
        יש תחומים שבהם הממשלה פועלת בצורה מטומאמת במיוחד (ובדו"ח טרכטנברג התייחסו לכמה מהם).
        אני מאמין שהמטרה של המחאה החברתית צריכה להיות להכריח את הממשלה להיות אפקטיבית יותר (ולאו דוקא לבנות דיור ציבורי או להוריד מסים).

      • יוסי

        עמית היקר,

        ליברטאנים רוצים להוריד את כל המיסים. גם את המיסים המוצדקים שנלקחים מעשירי העל.
        המרוויחים מביטול כל המיסים הם בעלי ההון שמסתדרים היטב עם שרותים פרטיים, מי שמפסיד מהדרך של הליברטאנים, ובגדול, אלו כל שאר האנשים, שכן הם צריכים שרותים ציבוריים של חינוך והשכלה, בריאות, דיור וכו'.

        מדבריך ניכר שאתה מנותק מהמאבק לצדק חברתי, ואין לך מושג מה מטרותיו.

        מטרת העל של המאבק לצדק חברתי היא צמצום הפערים הכלכליים בארץ.

        אחת הדרכים להשיג זאת היא ע"י הקטנת המיסוי הרגרסיבי שלוקח כסף מכל הציבור (מע"מ, מס על הדלק וכו'), והגדלת המיסוי הפרוגרסיבי שלוקח בעיקר מבעלי הון (מס הכנסה ברמות הגבוהות, מס חברות, מס ירושה על ירושות של עשירים וכו').

        המחאה רוצה גם להוריד מיסים, וגם להעלות מיסים. כל השאלה היא ממי…

      • יוסי

        מסכים איתך ביחס לחוסר בתודעת שרות. כדאי שנשתפר בעניין זה.

  • שחר
  • ניר

    את הדואר לא קיבלת כי השירות הופרט. איזו מסקנה חסרת בסיס. אבל טוב שיש לך את מי להאשים, אחרת מה היית עושה?

  • Pingback: Israelis React to Self-Immolation at Social Justice Protest · Global Voices()

  • Pingback: Israelis React to Self-Immolation at Social Justice Protest :: Elites TV()

  • Pingback: על חום ושריפות – השבוע בפייסבוק שלי | התנהגות בלתי ספורטיבית()

  • הלוויה של מליון משתתפים בירושלים לרב בן מאה ומעלה שנים -היא הפגנה דורשת רישיון, או לא?