גינטר גראס איננו אנטישמי
זמן קצר אחרי שכתבתי את הפוסט האחרון, שאזכר את השיר של גראס ואת התגובות הראשוניות לו, הודיעה שגרירות ישראל בברלין שגראס הוא אנטישמי ושהטקסט שלו הוא המקבילה המודרנית של עלילת הדם, משום שגראס אמר שמדיניותה של ישראל מעמידה את העם האיראני בסכנת השמדה. אתמול פרץ לעובי הקורה גם ראש ממשלתנו היקר, שבמה שנראה כמו נסיון נואש להסיט את תשומת הלב מהעובדה שהוא היה רוצה להעלים מישראל 30% מתושביה – הערבים והחרדים הם אסוננו; בגרמנית זה נשמע יותר טוב – התגולל על גראס, לא שכח להבליט את עברו בוואפן אס.אס. רמז בגסות שהוא נותר נאצי, וציין בצדקנות ובאריכות שישראל עוד לא ירדה למדרגתה של איראן, מה שאף אחד לא טען. בקיצור, נתניהו חזר אל החומר שבו הוא שוחה כדג מאושר במים: שואה, נאצים, אנטישמיות. גם הסייען של נתניהו בתקשורת האמריקאית, ג'פרי גולדברג, חזר על הדברים.
מה, בעצם, אמר גראס? התקשורת הישראלית לא טרחה לתרגם את שירו של גראס. הנה הוא, בהשמטות הכרחיות (שלי) מטעמי זכויות יוצרים, בתרגומו של אלון אלקין (שום קשר לח"כ אלקין):
מה שחייבים לומר / גינטר גראס
מדוע אני שותק, ומשתיק זמן רב מדי,
את מה שגלוי לכל ומתורגל
במשחקי מלחמה, שבסופם אנו השורדים
מוזכרים כהערת שוליים.
זוהי הזכות לכאורה למתקפה ראשונה,
אשר זה אשר כפוף למרותו של רברבן
ושנכפה עליו להשתתף בשמחות מוכתבות –
העם האיראני – עשוי להימחק בה,
כיוון שבתחום שליטתו,
כך מנחשים, פצצת אטום הולכת ונבנית.
[…]
את ההשתקה הכללית של מצב העניינים הזה,
אשר שתיקתי שלי כפופה לה,
אני רואה כשקר מכביד
וככורח, כיוון שהעונש מוכן ומזומן
ברגע בו יפרו אותה:
פסק-הדין "אנטישמיות" יוטל.
אך כעת, כיוון שמארצי,
אשר פשעיה שלה
שאין אשר ישווה להם
מוזכרים ומאוזכרים פעם אחר פעם –
כחלק מעסקה, מה
שנקרא 'פיצויים' בשפתיים רפות –
צוללת נוספת
אמורה להישלח לישראל, והמיוחד בה
הוא יכולתה לשאת ראשי-טילים משמידי-כל
אל המקום שבו קיומה
של פצצת אטום בודדת טרם הוכח
אך אשר בו הפחד מתיימר להחליף את חובת ההוכחה,
אני אומר את מה שחייבים לומר.
אך מדוע שתקתי עד כה?
כיוון שסברתי שמורשתי,
אשר עליה רובץ כתם שלעולם לא יימחה,
דורשת ממני שאצפה שאת העובדה הזו תאמר כאמת גלויה וברורה
מדינת ישראל, אשר אליה אני קשור
ואליה אני רוצה להמשיך ולהיות קשור.
אך מדוע אני אומר עכשיו,
בזקנתי, ובטיפות הדיו האחרונות:
כוחה הגרעיני של ישראלי מסכן
את השלום העולמי, השברירי בין כה וכה?
כיוון שחייבים לומר
את מה שעוד מחר עשוי להיות מאוחר מדי עבורו:
גם כיוון שאנו – אשר העול אשר רובץ עלינו כגרמנים כבד דיו –
עשויים להפוך לספקים של פשע,
ניתן לחזות שאת אשמתנו
גם תירוצים הרגילים
לא יוכלו למחות.
[…]
אז מה, בעצם, הקפיץ כאן את הרפלקס לזעוק "אנטישמיות" ו"עלילת דם", אמנם קו ההגנה הראשון של משרד החוץ הישראלי? הבה נבחן את טענותיו של גראס.
האם יש לישראל נשק גרעיני? [פתח מנטרה] על פי כל המקורות הזרים הידועים [סגור מנטרה] התשובה היא כן. נשיאה של ישראל, שמעון פרס, תואר פעמים רבות כאבי תכנית הנשק הגרעיני של ישראל, ומאד נהנה לא להכחיש. ג'ון קרוסמן (לשעבר מרדכי וענונו) ריצה 18 שנים בכלא ישראלי, חלק ניכר מהן בבידוד, משום שחשף את העובדות בנושא.
האם כלי הנשק האלה נמצאים בפיקוח? כמובן שלא. ישראל נמצאת מעל לחוק. כש-189 מדינות דרשו ממנה לפני שנתיים להצטרף לאמנה למניעת הפצתו של נשק גרעיני, ישראל הודיעה שהן יכולות לחפש את החברים שלהן.
האם ישראל מתכננת התקפה באיראן? כן, והיא מדברת על זה כבר 20 שנה. נתניהו ושריו הגבירו לאחרונה את הרטוריקה שלהם בנושא, ונתניהו אמר שמדובר ש"לא מדובר בימים או שבועות, אבל גם לא של שנים." אהוד ברק דיבר במפורש על מספר הקורבנות הישראלים במתקפת-נגד איראנית, והעריך אותם בכ-500.
האם ישראל שוקלת שימוש בנשק גרעיני נגד איראן? כן, או על כל פנים היא מספקת סיבות טובות לחשוב שכן. נתניהו אמר פעם אחר פעם ש"כל האופציות על השולחן", ופירוש הדבר שגם האופציה הגרעינית על השולחן. סוכנות הידיעות רויטרס דיווחה לפני מספר שנים שישראל שוקלת שימוש בנשק גרעיני טקטי, כפי שעשתה גם רשת פוקס, שפרשן שלה אמר כי מקור ישראלי שהוא הגדיר כאמין וידעני אמר לו זאת (כאן, בסביבות 2:15-2:25). ניתן לטעון באופן אמין שמדובר רק במלחמה פסיכולוגית ישראלית, ושאפילו אהוד ברק לא פסיכי עד כדי כך; אבל אי אפשר להאשים את גראס אם המלחמה הפסיכולוגית הישראלית הצליחה יותר מדי. כשישראל משתדלת במשך שנים לשחק את תפקיד המשוגע האזורי, היא לא יכולה להתלונן כשאכן מתייחסים אליה כמג'נון מזיל ריר.
כלי הנשק הגרעיניים הטקטיים האלה, האם הם ישוגרו מצוללות גרמניות? בהחלט יתכן. צוללות הדולפין הגרעיניות שקיבלה ישראל מגרמניה מתוארות כמסוגלות לשאת נשק גרעיני ובהחלט יתכן שהן חמושות בו. אם אני הייתי שר הבטחון הישראלי, הייתי מחמש אותן. כמובן, אני גם הייתי מודיע על כך ועל יכולת המכה השניה, ומפסיק את משחק העמימות המטופש.
האם נתניהו שוקל להשמיד את העם האיראני? אין להוציא זאת מכלל אפשרות. עוזר של נתניהו טען לפני מספר שנים שנתניהו מתייחס לאיראן כאל "עמלק", נתניהו מסר לאחרונה לאובמה מגילת אסתר תוך יבבה (שקרית ובורה) על כך שהעם הפרסי תמיד שנא את היהודים (והמגילה עצמה מכילה דמות שמתוארת כעמלקית, המושמדת על ילדיה), והוא מתייחס בערבוביה לאיראנים כאל נאצים ועמלקים. דינו של עמלק הוא השמדה עד אחרון ילדיו, ויש לציין שההערות האלה של נתניהו הן הרבה יותר ג'נוסיידליות מכל מה שמיוחס לאחמדניג'אד, שנתניהו מעולם לא התנער מהן, ושנתניהו לא שילם מחיר ציבורי כלשהו עליהן.
כלומר, כל מה שגראס אומר הוא סביר, על כל פנים בגבולות המלחמה הפסיכולוגית כנגד איראן שמנהלת ישראל. האמת לעולם איננה אנטישמית. לא היתה כאן כל עלילת דם, לא היתה פה כל אנטישמיות, לא היתה פה כל טענה שיהודים משתמשים בדמם של ילדים לצרכים ריטואליים. יתר על כן, ביקורת על מדיניותה של ישראל, אין לה דבר עם יהודים או יהדות. הטענה, שמושמעת תדירות על ידי פקידים ישראלים, שהתנגדות לישראל היא אנטישמיות, נובעת מהתפיסה האוטו-אנטישמית שממשלת ישראל מייצגת נאמנה את כל היהודים בעולם. לא מניה ולא מקצתיה, והתפיסה הזו – שאומרת בעצם שיהודים שמעולם לא חיו בישראל ושאינם אזרחיה חייבים לה נאמנות – היא בעצמה זרז לאנטישמיות.
אם היו במשרד החוץ הישראלי שרידים של בושה, הוא לא היה משתמש בביטויים שבהם השתמש כנגד גראס. אף אחד לא הופתע, עם זאת, שהוא השתמש בהם בכל זאת. התוצאה החיובית היחידה מכל הפרשה היא שבפעם הבאה שישראל תצרח "אנטישמיות, אנטישמיות", אנשים ילמדו להתעלם ממנה.
ועוד דבר אחד: הערב, בסעודת החג, נסו לזכור שמיליוני בני אדם נתונים באותה שעה בסגר, ושחגי ישראל הפכו מזה כמעט שני עשורים לעילה לשלילת חירות התנועה של אחרים – אמנם, לא בני העם הנבחר. חג חירות שמח.
(יוסי גורביץ)
Pingback: מנה של גראס / אבישי מתיה | מחשבה אורחת()
Pingback: הגרעין האיראני: עדכון סטטוס | חיים שרירותיים()