החברים של ג'ורג'

הסיפור המשונה על "הסכם אלדו מורו"

במוסף השבת של "ידיעות אחרונות" יש כותרת מרעישה: "מכרנו אתכם". במקור היא מופיעה בלי מרכאות, וזאת בשל העובדה המצערת שאף אדם המצוטט בכתבה לא אמר את המילים הללו, ומדובר בפרשנות ולא בציטוט.

 

וזו רחוקה מלהיות הבעיה היחידה בכתבה הזו, שזכתה לפמפום בולט. בקצרה, לטענת הכתב מנחם גנץ, חתמה ממשלת איטליה בשנות השבעים, בהנהגתו של ראש הממשלה אלדו מורו, הסכם עם אש"ף שמאפשר לו חופש פעולה באיטליה, כל זמן שהוא נמנע מפגיעה במטרות איטלקיות – אבל מותר לו לפגוע במטרות ישראליות על אדמת איטליה, ואף ביהודים איטלקים.

 

יש בעיה מרכזית בטענה הזו: "ידיעות" לא מספק לה שום הוכחות. הוא לא מביא צילום של "ההסכם", אם אכן היה כזה. הטענה שהיה הסכם כזה נשענת על שלוש רגליים: טענה של בסאם אבו שריף על קיומו, שפורסמה באוגוסט 2008 באיטליה; המרכיב המרכזי של הכתבה, עדות ארוכה של נשיא איטליה לשעבר, פרנצ'סקו קוסיגה; ועדות קצרה של שופט חוקר, רוסריו פריודה. כל הטענות, יש לציין, מתפרסמות 30 שנה לאחר מעשה, ופריודה הודה שהוא רק "שמע" על ההסכם, ומעולם לא ראה אותו.

 

העדות הבעייתית מכולן היא זו של קוסיגה. ראשית, הוא מודה שמעולם לא ראה את ההסכם: במקרה אחד הוא אומר "אני לא ידעתי דבר, הסתירו את זה ממני. אני רק הערכתי שהסכם כזה קיים בגלל המברק ההוא מביירות [ועל כך בהמשך]." בהזדמנות אחרת הוא אומר: "הסכם מורו לא הובא לידיעתי באופן חד וברור; רק הנחתי שהוא קיים". כלומר, אפילו עד התביעה המרכזי של "ידיעות" מודה שבעצם, הוא לא יודע על הסכם; הוא רק מניח שהיה כזה.

 

ולמה "הסכם מורו"? אבו שריף טוען שההסכם נחתם בתקופתו ובידיעתו. "ידיעות" מתייחס בקצרה לכך שאלדו מורו נרצח. הוא לא מציין את תאריך הרצח, 1978. הוא גם לא מציין את העובדה ששר הפנים והאחראי על השירותים החשאיים בעת הרצח היה אחד, פרנצ'סקו קוסיגה, שהתפטר זמן קצר לאחר הרצח. רצח מורו היה טראומה לאומית; אפשר לטעון בלי מאמץ רב שלקוסיגה יש עניין להכפיש את דמותו של האיש שאת חייו נכשל להציל – אם אכן ניסה, ועל כך מיד.

 

ישנם עוד פרטים מעניינים על קוסיגה, שבדיקה מהירה בוויקיפדיה – שב"ידיעות" לא טרחו לעשות – מעלים. ראשית, שמאז 1990, עת עדיין היה נשיא, הוא עשה לו למנהג לתקוף את הממסד האיטלקי. שנית, שבאותה שנה, 1990, הודה קוסיגה כי היה מעורב בהקמת ארגון "גלאדיו", לאחר שאחרים חשפו אותו. הדבר הוביל לנסיון, כושל, להדחתו מתפקיד הנשיא.

 

*           *            *            *

 

גלאדיו הוא קופת שרצים שגורמת כאבי ראש קשים גם למומחי קונספירציות. בתמצות מהיר ולא הוגן לנושא המרתק הזה, מדובר בצבא גרילה של "נשארים מאחור", היינו אנשי קומנדו שמטרתם לנהל קרבות כנגד צבא סובייטי כובש. צבאות כאלה הוקמו ומומנו על ידי ה-CIAבכל רחבי אירופה בתחילת שנות החמישים, כשכיבוש סובייטי של היבשת נראה כמו ממשות סבירה. מדרך הטבע, הארגונים הללו כללו בעיקר אנשי ימין ותיקים – ובמונחים איטלקים, המשמעות היא פאשיסטים ותיקים. בשנות ה-70, משהתחוור שפלישה סובייטית לא תקרה בעתיד הנראה לעין, זנח ה-CIA את הארגונים הללו, ורובם התפרקו בשקט.

אבל כמו כל דבר באיטליה, גלאדיו (לטינית: חרב דקירה קצרה) הפך למשהו הרבה יותר מסובך. בשנות השישים והשבעים, התמזג גלאדיו עםP2, קבוצת בונים חופשיים ימנית קיצונית, והחל לקבל מימון מהבנק של הוותיקן (!). הוא גם הפך מקבוצת מגננה לעת פלישה לקבוצת טרור ימנית, והחל ביצירת מה שכונה על ידי ועדת חקירה פרלמנטרית איטלקית "אסטרטגיית המתח": הוא ביצע פיגועים, תוך שהוא טופל אותם על ארגוני שמאל. המטרה היתה שמירה קבועה של חשש מפני פעולות של השמאל הקיצוני ומצד הקומוניסטים, והרחקת המפלגה הקומוניסטית מהשלטון. אף שהפרלמנט האירופי דרש חקירה ממצה בפרשה בשנת 2000, עד כה לא בוצעה חקירה כזו; כנראה שהפוליטיקאים האיטלקים מהימין והמרכז יודעים היטב מדוע. 

זו פוליטיקה איטלקית, פוליטיקת צפעונים שאין דומה לה, אז כנראה שרק אלוהים יודע מה קרה שם. על כל פנים, עלתה הטענה העקשנית שגלאדיו היה מעורב ברצח אלדו מורו, או על כל פנים שמקור בגלאדיו מסר מידע מדויק לאחד פרנצ'סקו קוסיגה, אז שר הפנים והיום מובטל ממורמר, על המקום בו הוחזק אלדו מורו. מורו עצמו, בחקירתו על ידי "הבריגדות האדומות" – אם אכן אלו היו הבריגדות האדומות, בהתחשב בכך שפעילי גלאדיו אהבו להשתמש בזהות הזו לצורך פיגועי "הדגל השקרי" שלהם – חשף בפניהם את קיומו של גאלדיו. אם קוסיגה ידע על כך – והסיפור מסובך לאין שיעור, שכן הרשויות ניהלו מערכה שלמה של טשטוש ראיות בפרשה, כולל הסתרת מכתבי השבי של מורו לשנים ארוכות – יש להניח שבהיותו אחד ממייסדי גלאדיו, הוא לא מיהר להחלץ לעזרת האיש שחשף את ארגונו.

*           *            *            *

 

כך או כך, קוסיגה תולה את ההסכם עם אש"ף במורו. הבה נבחן את הכרונולוגיה. מורו נרצח ב-1978, והפסיק לכהן כראש ממשלה ב-1976, שזה, אם כן, התאריך המאוחר ביותר שבו יכול היה לאשר הסכם כזה. הפיגוע הראשון כנגד מטרה יהודית באיטליה, בית הכנסת ברומא, התרחש באוקטובר 1982 – שש שנים ויותר אחרי ההסכם; הפיגוע השני, כנגד משרדי אל על בנמל התעופה ברומא, התרחש ב-1985, תשע שנים לאחריו. כלומר, למרות ש"ידיעות" טוען שמורו העניק לפלסטינים רשות מפורשת לפגוע ביהודי איטליה, הם לא ניצלו אותה בתקופתו של מורו וחיכו ארבע שנים לאחר מותו עד שיעשו זאת. משונה.

 

זה הופך למשונה יותר כשמסתבר שכאשר קוסיגה היה ראש ממשלה, בשנים 1979-1980, עצרה המשטרה האיטלקית קבוצה של פלסטינים חמושים בטיל קרקע-אוויר (!), ועצרה אותם מיד. זמן קצר לאחר מכן, שחררה ממשלתו של קוסיגה את הפלסטינים ואת הטיל – לטענתו של קוסיגה, משום שהגיע מברק מנציגות המודיעין הצבאי בביירות שהורה על כך. כך, לדבריו, מלשונו של המברק – שאמר שהפלסטינים לא תכננו פגיעה במטרה איטלקית ועל כן "לא חרגו מתנאי ההסכם" – למד קוסיגה על "הסכם מורו".

 

וזה כבר סיפור משונה מאד. ממתי ראש ממשלה מקבל הוראות מאיזה נציג עלום של המודיעין הצבאי? אפילו נניח שהחליט לציית לאותו נציג מודיעין צבאי, האם אין בכך משום אשרור של "הסכם מורו" על ידי ראש הממשלה קוסיגה, שלדבריו לא היה מודע לו? האם בכך הוא לא הופך ל"הסכם קוסיגה"? האם העובדה, שקוסיגה איננו מכחיש, שב-1984, כשהיה נשיא הסנאט, נתן מחסה בארמונו ליאסר ערפאת, שהיה באותה שעה מבוקש באיטליה, לא היתה צריכה לעורר קצת חשדנות באשר לשאר סיפוריו?

 

הסיפור הופך למשונה עוד יותר: קוסיגה, בעצם, מעולם לא ראה את המברק. אף אחד אחר לא ראה אותו. "ידיעות" לא מציג אותו. קוסיגה טוען שהוא שמע על המברק מ"גרון עמוק" במודיעין הצבאי – ואף שהמברק היה ממוען אל קוסיגה, לדבריו, הוא מעולם לא הגיע ליעדו. קוסיגה אף טוען שהוא נזף בממונה על השירותים החשאיים על כך שהוא מסתיר ממנו מידע – אבל, שוב, הנזיפה הזו לא הביאה לכך שהמברק המסתורי יגיע אליו. זו התנהגות אימפוטנטית מאד מצד אדם שהיה ראש הממשלה ושמתגאה כעת שהוא אחד משלושת הפוליטיקאים האיטלקים שידעו לנצל את שירותי המודיעין.

 

האם אכן היה מברק? האם אכן היה "הסכם אלדו מורו"? אם אכן היה הסכם כזה, מדוע המתינו הפלסטינים שש שנים עד שביצעו פיגוע על אדמת איטליה? אם חיפשו תירוץ לפיגוע שם, הוא לא חסר; כחלק ממבצע הנקמה על טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן, חיסלו השירותים הישראליים אחד מאנשי החזית העממית ברומא.

 

יתר על כן, האם "ההסכם" – אם היה כזה – באמת התיר את דמם של יהודי איטליה (שלא לדבר על "התירה למעשה את דמו של כל יהודי באשר הוא", כלשון הפסקה השניה)? תלוי איך הבנת הנקרא שלכם. קוסיגה אמר ל"ידיעות" ש"בתמורה ליד חופשית באיטליה, הפלסטינים הבטיחו את בטחון מדינתנו ויעדים איטלקיים מחוץ לגבולות המדינה, כל עוד היעדים הללו לא שיתפו פעולה עם הציונות או עם מדינת ישראל". הממ. זה יכול להסביר פיגוע במשרדי אל על, למשל. אבל יהודים איטלקים? לא במיוחד. על כן, ממהר "ידיעות" להסביר: "במילים אחרות, באיטלקים אסור לגעת, אבל אם הם יהודים זה כבר סיפור אחר". יופי של ביטוי, "במילים אחרות": אפשר להכניס באמצעותו מילים לפיו של בן שיחך.

 

קוסיגה טוען עוד כי כיום יש לצבא האיטלקי הסכם דומה עם החיזבאללה בלבנון – אבל אומר שאם יגררו אותו בפני השופטים, הוא יסרב להעיד משום שמדובר ב"מקורות חסויים". כלומר, הוא מוכן לומר לעיתון זר את מה שהוא לא מוכן לומר לבתי המשפט של ארצו. משונה. משונה עוד יותר, בהתחשב בכך ששישה עמודים קודם לכן, באותו מוסף, מציין אלוף פיקוד הצפון גדי אייזנקוט הערכה רבה מאד דווקא לגנרל האיטלקי שמפקד על כוחות יוניפי"ל בלבנון.

 

לסיכום, כל מה שיש ל"ידיעות" הוא עדות מפוקפקת מאד, של אדם מפוקפק מאד, שהיה מעורב במעשים מפוקפקים מאד. "ידיעות" מתלונן שטענותיו החמורות של קוסיגה לא עוררו הדים בציבוריות האיטלקית. יכול להיות; אבל יכול להיות שבאותה מידה, הציבור האיטלקי מכיר לעייפה את קוסיגה ולא רואה עוד טעם להתייחס לדבריו. "ידיעות", אחרי הכל, מציג אותו רק כפוליטיקאי בכיר, איש שידו בכל ויד כל בו, ונמנע מלהתייחס ולו במילה לצדדים הבעייתיים שלו. עיתון זהיר לא היה תולה בחוט שברירי כל כך כותרת טעונה כל כך כמו "מכרנו אתכם". אבל זו התקשורת הישראלית, וכנראה שהיא סובלת הכל.  

 

(גילוי נאות: הח"מ מספק שירותי פרילאנס לעיתון של קבוצת מוזס, "כלכליסט").

 

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

13 תגובות על ”הסיפור המשונה על "הסכם אלדו מורו"“

  1. biohazard הגיב:

    תודה !

  2. ילד גוסס הגיב:

    מה עם דארפור

  3. אכן תודה על התחקיר הרציני, שחושף את ערוות "ידיעות אחרונות", כתביו ועורכיו.

    נראה לי שאתה מקל עמם כשאתה כותב שהם לא חיפשו ב"ויקיפדיה". לדעתי יש סבירות גבוהה שהם ידעו-גם-ידעו על הרקע המפוקפק של המקור שלהם, אבל בחרו שלא לחשוף אותו בפני הקוראים שלהם. למה לתת לאמת להרוס כתבת פאניקה עם כותרת סנסציונית?

  4. א. הגיב:

    מדהים.

  5. מני זהבי הגיב:

    תודה על הניתוח, אבל למה אתה מתעקש לדבוק בהגדרת גלאדיו כ"אנשי קומנדו שמטרתם לנהל קרבות כנגד צבא סובייטי כובש"? כלומר, זו הייתה אחת המטרות, אבל עיקר פעילותם של הגופים שנכללו במסגרת הזאת היה פעילות טרור במדינות מערב שמעולם לא נכבשו ע"י הסובייטים. קיומו ופועלו של גלאדיו הוא דוגמא טובה להפרכת הנטייה הרווחת לייחס הפרת הסדר הדמוקרטי במדינות אירופה רק לבריה"מ (למרות שפעילותה של בריה"מ באירופה עלתה בהיקפה ובחומרתה על פעילות גלאדיו)
    דבר שני, לא ברור למי ומתי "כיבוש סובייטי של היבשת נראה כמו ממשות סבירה". בריה"מ אומנם כבשה את מזרח אירופה ב-1945, אבל מנהיגיה הבהירו שנוכחות הצבא הסובייטי בארצות אלה נועדה לשם הבטחת בטחונה של בריה"מ — דבר שניתן להבין על רקע העובדה שבשתי מלחמות עולם במאה ה-20 רוסיה/בריה"מ נאלצה להתמודד עם פלישה צבאית מסיבית ממזרח אירופה. לעומת זאת, בפינלנד, שנכנעה לבירה"מ ב-1944 ושייכותה לאזור ההשפעה הסובייטי הוכרה ע"י ארה"ב ובריטניה, לא היה צבא סובייטי (למעט בסיס אחד של חיל הים, שגם הוא פונה ב-1955). פירוק של גרמניה לשתי מדינות היה תהליך שבו נטלו חלק הן בריה"מ והן מעצמות המערב, אבל הראשונים שהקימו מדינה גרמנית נפרדת ובכך דחו את האפשרות של איחוד גרמניה היו דווקא מעצמות המערב. יתר על כן, ב-1952 סטאלין הציע לאחד את גרמניה למדינה אחת נייטרלית ומפורזת. מעצמות המערב, וממשלת מערב גרמניה, הן אלה שדחו את ההצעה (התנאים הסובייטיים, אגב, היו מציאותיים לגמרי, ומתווה דומה הוא שהביא לאיחוד אוסטריה ולנסיגת כל הצבאות הכובשים משטחה ב-1955).
    יש לציין שלהבדיל מטרומן, איזנהאואר הבין כנראה את שאיפת הסובייטים לשמר את אזור ההשפעה שלהם באירופה (ולא להרחיב את גבולותיו). סירובו לסייע למרד ההונגרי ב-1956 היה ביטוי להבנה הזאת ולרצון להימנע מעימות צבאי עם בריה"מ. יש לי רושם שהעולם היה נראה טוב יותר אילו איזנהאואר נבחר לנשיא ב-1948 ולא ב-1952 (מצד שני, אין ספק שהעולם היה נראה טוב יותר אילו סטאלין הודח מהשלטון אי-שם בשנות ה-20)

    • ygurvitz הגיב:

      "תודה על הניתוח, אבל למה אתה מתעקש לדבוק בהגדרת גלאדיו כ“אנשי קומנדו שמטרתם לנהל קרבות כנגד צבא סובייטי כובש“?" כי זו היתה המטרה שלשמה הוקם?

      "דבר שני, לא ברור למי ומתי ”כיבוש סובייטי של היבשת נראה כמו ממשות סבירה“. לכל בן אדם שעיניו בראשו ב-1950, נניח. רשימה חלקית: המדינות הבלטיות (נכבשו פעמיים – ב-1940 וב-1944-5), פולין (שברה"מ התעלמה בה לחלוטין מכל התחייבויותיה), צ'כוסלובקיה (ונזכיר גם את רצח מסריק), אלבניה, יוון, משבר ברלין ב-1948, הנסיון למוטט את ממשלת צרפת ב-1947-8 – כל אלה היו די והותר הזהרות מפני מגמת ההתפשטות של הרוסים.

      אגב, האם אתה מכיר בגדה המערבית כ"תחום השפעה" ישראלי, בהתחשב בכך שבוצעו פלישות לשטח ישראל מכיוון זה? אם לא, מדוע אתה ממהר לסנגר על "שטח ההשפעה" הסובייטי? אגב, האם אתה מעניק אותן הנחות גם לארצות הברית בתחומי ההשפעה שלה – אמריקה הלטינית, נניח – או שכלפי דמוקרטיות אתה סלחן פחות?

      • מני זהבי הגיב:

        יוסי,
        מאיפה אתה יודע לאיזו מטרה הוקם גלאדיו? עובדה היא שמשורותיו לא יצאה שום פעילות קומנדו, וכן יצאו פעולות טרור
        ודאי שבריה"מ פגעה בריבונותן של מדינות אירופה (בעיקר המזרחית). הנקודה שלי היא שארה"ב פגעה גם היא בריבונותן של מדינות אירופה (המערבית). אני מוכן אפילו להכיר בכך שפגיעת ארה"ב הייתה חמורה פחות (בכ"ז, הם לא שלחו טנקים כדי לדכא ניסיונות של מדיניות עצמאית מצד גרורותיהן האירופאיות). אני רק מתנגד להכחשה טוטאלית של פשעי ארה"ב
        ושוב: ההשתלטות הסובייטית על מזרח אירופה הייתה לעתים ברוטלית, אבל לא היו לסובייטים כוונות, ולמעשה גם לא יכולת ממשית, להרחיב את שליטתם מעבר למזרח אירופה. מדינות המערב, לעומת זאת, נטו, בסוף שנות ה-40 ובתחילת ה-50, להעצים את מימדי "הסכנה הסובייטית" במקום לנסות להגיע לפשרות היכו שזה היה אפשרי — וכך מנעו, למשל, את איחוד גרמניה בתנאים דומים לאלו שהובילו לאיחוד אוסטריה
        אגב, מתי בדיוק בריה"מ פלשה ליוון, שלא לדבר על אלבניה? ומה זה "הניסיון למוטט את ממשלת צרפת ב-1947-8?" עד כמה שאני זוכר, ארה"ב היא שדרשה מממשלות של פול רמאדייה ב-1947 לגרש את הקומוניסטים מהממשלה, כתנאי הכרחי להכללת צרפת בתוכנית הסיוע הידועה כתוכנית מרשל
        לגבי הגדה המערבית — אי-אפשר להתכחש לכך שישראל יש אינטרסים מסוימים בנוגע למציאות שתשרור באזור הזה. יש לה אינטרסים גם בנוגע לאזורי גבול אחרים (והאינטרסים האלה הכתיבו, למשל, את פירוז סיני). אילו האינטרסים של ישראל היו מעוגנים בהסכמים בינלאומיים ולא גזלו מתושבי הגדה את משאביהם ואת חירותם (באופן ממשי ויומיומי לגמרי, לא רק בנוגע לחירות פוליטית — למרות שגם היא חשובה), אני מניח שהייתי יותר שלם עם זה משאני שלם עם הכיבוש הישראלי

  6. מני זהבי הגיב:

    אגב, מתברר שגם בפינלנד היה ניסיון להקים משהו מעין גלאדיו:
    http://en.wikipedia.org/wiki/Gladio#Finland

    מזלם של הפינים היה בכך שבניסיון הזה לא היו מעורבים האמריקאים והבריטים, וששר הפנים של פינלנד חשף את ההתארגנות כבר ב-1945. סביר להניח שזה הקל לפינים את ההתמודדות עם ההגמוניה הסובייטית (שהורגשה בפינלנד היטב עד 1991)

  7. מהרגע הראשון שראיתי את הכותרת של הכתבה ידעתי שאין סיכוי שזה ציטוט. אף אדם שפוי לא יודה בפשע שעלול לגמור לו את החיים.
    אהבתי את הפוסט חוץ מההסתמכות על ויקיפדיה. אני לא אוהב שמפריכים טענות באמצעותה מכיוון שהאמינות שלה גם היא מוטלת בספק.

  8. אסף רזון הגיב:

    הערה קטנה – למי שתוהה על לוח הזמנים ועל הסכם שנראה מתקיים שנים רבות אחרי מותו של אותו אלדו מורו: הטענה היא שההסכם הזה נחתם ע"י ראש הממשלה והוסתר מאלה שבאו אחריו. ובכל מקרה גם אם לא ברור איך ובאילו נסיבות הגיעו ל"הבנות" האלו, הן חלחלו ל"זכרון הארגוני" של שרותי הביון והמשיכו להיות מקויימות גם שנים אחר-כך, באופן פורמאלי או לא פורמאלי.

    סה"כ זו לא טענה כל-כך קשה לעיכול, במיוחד באיטליה שההגרסה שלה ל"ממשל תקין" אינה מן המזהירות כידוע.

    למרות שלצערנו זה נשמע כמו מיטב הטיעונים של תיאוריות קונספירציה ("לך תוכיח שאין מסמך סודי!"), ההנחה שהוא משקר כי הסכם כזה חייב היה להגיע לידי הממשלה, שקיים לו מסמוך רשמי ושהשרותים יפסיקו לקיים אותו אחרי פרישת אותו ר"מ – לא מאד חזקה.

    • ygurvitz הגיב:

      סליחה, אבל זה לא עובד ככה. אם אתה טוען שיש מסמך סודי, חובת ההוכחה היא עליך, לא על הספקן. אם אין לך מסמך כזה, ואם כל העדים שלך אומרים שבעצם הם לא ראו מסמך כזה, אבל הם חושבים שהיה – אז אתה זה שמוכר תיאוריות קונספירציה.

      יכול להיות שארגוני הביון של איטליה, בתקופה שבה הם היו פרועים אפילו יותר מאלו של צרפת, הגיעו לאיזשהו הסכם עפ אש"ף, ולא ממש טרחו לעדכן את הממשלה שלהם בנושא. זו ודאי לא תהיה הפעם הראשונה. אבל איכשהו, "שירות חשאי פרוע ומסוכן חרג שוב מסמכותו בשנות ה-70 והעלים עין מפיגועים" זו לא כותרת דומה ל"מכרנו אתכם".

  9. אבידן אפודי הגיב:

    וסט מעולה, (מה שנכון גם לגבי שני הפוסטים הקודמים מהשבוע האחרון)

  10. מוכרת הגפרורים הגיב:

    אני לא מתרשמת שגם המאמר שלך מבוסס על תחקיר מעמיק במיוחד. בכל אופן מעניין השימוש שלך בג'ורג' אורוול ששנא את הקומוניזם וראה בו אם כל חטא.