אל תתבלבל. אני אכן חושב שהשיח הציבורי בישראל מכיל גורביצים בהיקף קיצוני. אבל בלי שום קשר, אפילו אם תרצו עוסקים בניסוח של סיבת הרוע בתור משהו דובר עברית.

שוב, יש שלל יישומים לסגנון הזה. הימין יוצא נגד השמאל, וחושב שלוא לא היה שמאל הכל היה טוב. השמאל חושב משהו כזה על הימין. אנטי ציונים מבקרים במטרה לפרק, ציונים מבקרים במטרה להשריד ולעזור. אף אחד לא עושה משהו שאינו ביקורת.

שים לב למה שאמרת: רוב הישראלים מרגישים שהיינו בסדר לגמרי. ובכן, אני אחד מהם. אני חושב שהיינו בסדר לגמרי, ואני בעיקר מבקר את הרעיון שמישהו ביצע "לינץ'" בחיילים. כי הם חיילים, אי אפשר ללנצ'ץ' אותם. ובכן, אני מוכן לחתום איתך שעבור רוב הישראלים שמרגישים שהיינו בסדר, הדרך לנסח את זה היא על דרך שלילת הביקורת. כלומר "אני לא מסכים שהיינו לא בסדר". נסה סביבך, ותראה.

גם תמיכה בפלסטינים מנוסחת בדרך כלל כביקורת על ישראל, ואפילו אודי אלוני לא מנסח עתיד ורוד יחד עם הפלסטינים, אלא שלילה של הרוע הציוני. כשהוא ממש מתעקש לדבר על כך שיהיה טוב בעתיד, הוא נאלץ לצטט את אלתרמן. אין לו את היכולת השפתית הזו. גם מה שמכונה בארץ "שירה פוליטית" היא לעולם שירת מחאה פוליטית.

יכול מאד להיות שאתה צודק, אבל יתכן גם שהעשורים האחרונים לקחו ביקורתיות גבוהה והפכו אותה לחזות הכל. קטעים איתנו, וזו הסיבה שאולי צריך גורם מדינתי שישמר את האפשרות לדיבור מהסוג האחר.

כפי שאני רואה את זה, רוב הציבור (ובתוכו גם אני)חושב שני דברים נפרדים בעליל לגבי אירוע המשט.

הראשון, תמיכה בלתי מסוייגת באופן פעולתם של השייטים. אני (ולדידי רוב האזרחים במדינה) לא רואים פגם בתפקוד שלהם במצב בו היו. במיוחד לאור התמונות מהספינות.

חייל, גם הוא אדם. כפי שגורביץ דואג לציין ובצדק רב, תפקידם של לוחמים הוא בין היתר לסכן חייהם ועליהם לקחת זאת בחשבון. אך אין זה אומר שעליו לצעוד לעבר מותו בידיים שמוטות. כאשר לוחם מוצא את עצמו מותקף ע"י קבוצה של לוחמי חופש לטרור (וכוונתי היא לתוקפים בלבד, אני מניח שרוב פעילי המשט באמת שוחרי שלום, גם אם תמימים משהו ומשמשים כאידיוטים שימושיים לצורכיהם של טורקיה, החמאס והג'יהאד העולמי) זכותו כפי שזוהי זכותו היסודית של כל אדם באשר הוא להגן על חייו, ובאין מוצא אחר להרוג את תוקפו.

העובדה שהשייטים הם לוחמים מיומנים לא מוזילה את ערך חייהם. ואין זה משנה אם אזרח או חייל תוקף אותך. אם אזרח תוקף חייל עד לסכנת חיים, זכותו להגן על עצמו.

באותו עניין ובניגוד לרושם שמצטייר, בין היתר גם מדבריו של גורביץ בנושא, גם אם חיילים עולים לסיפון הספינה שלהם וגם אם זה בניגוד לחוק הבינלאומי (מה שאני בספק גדול לגביו) אין זה אוטומטית מתיר את דמם של החיילים או כל מי שעולה על הסיפון. אם החיילים היו יוזמים תקיפה של הפעילים, או אז הצדק היה איתם וזכותם היתה להגן על עצמם, אך כפי שמעצר שאר 5 הספינות עבר ללא פגיעה כלשהי במי מהפעילים וכפי שניתן לראות בצילומים שהשייטים לא מספיקים בכלל לרדת וכבר מוצאים עצמם מוכים באלות, שרשראות ושאר מריעין בישין לא זאת היא.

השני, זעם אדיר על ביבי, ברק ושאר הליצנים שמרכיבים את הממשלה הזאת. על הטמטום האינסופי שלהם (שכנראה עליו דיבר איינשטיין), על הפח שאליו הם הכניסו אותנו בעיניים עצומות, על הזחיחות, היהירות והנכונות הבלתי מפשרת שלהם לבודד את ישראל לחלוטין מהזירה הבינלאומית.

רבים כאן וודאי יקומו ויאמרו ישר (כפי שגורביץ אמר) כי אין אני מתייחס להרג של 9 אנשים כאל הבעיה אלא להשלכות של אותו ההרג.

ובכן, אני משוכנע שכל מי שנהרג, זכה למותו ביושר. על הספינה היו מעל ל700 איש, בצילומים ניתן לראות רהבה יותר מ9 אנשים מכים את השייטים. "פעילי השלום" התכוננו ללחימה מבעוד מועד ולפחות אחד "מהפעילים" צולם לפני המפגש עם צה"ל כי הוא פספס שתי הזדמנויות להיות שהאיד ושבפעם הזו שאיפתו תתגשם. האנשים הללו לא היו תמימים וגם לא אזרחים. העובדה שפעלו ללא מדים לא משנה מאומה, הם היו חיילים לכל דבר ועפלו בתיאום מדויק.

יתירה מזאת, הפעולה היתה הן חוקית והן מוסרית. זכותה של מדינה להטיל מצור על ישות עויינת שמצהירה כי מטרתה להשמיד אותה. מי שיאמר כי זהו עונש קולקטיבי ואין לנו זכות להעניש את כל הפלשתינים בשל מעללי החמאס, אומר בעצם כי הפלשתינים הם חבורה של מטומטמים ולמרות שהם בחרו בחמאס הם לא צריכים לשאת בתוצאות הבחירה שלהם.

כפי שממשלה בראשות ביבי וליברמן גורמת להוקעתנו (ואת אף אחד בעולם לא מעניין אם הם לא מייצגים אינטרס של אף אחד במדינה חוץ משלהם) בשל מעשיהם ודיבוריהם ואין לנו להלין אלא על העם המטומטם שבחר אותה, כך גם לגבי הפלשתינים. כל זמן שמי שהם בחרו מצהיר כי מטרתו להשמיד אותנו ופועל באינטנסיביות על מנת להגשים מטרה זאת, זכותנו לחסום ככל שביכולנו הגעת תחמושת שתשמש נגדנו.

ואף על פי כן, אין זה הופך את הדרך בה בחר ברק ואישר אוטומטית ביבי, לחכמה. הכתובת לא רק שהיתה רשומה על הקיר, היא גם צעקה גוואלד.

לעניין הפוסט עצמו, אכן יש בעיה עם ההסברה, אך לא עצם קיומה, משום שכל מדינה מחזיקה מערכי הסברה שונים ומגוונים. הבעיה היא גם לא שמסתמכים אצלנו יותר מדי על ההסברה. כפי שפורסם, תקציב ההסברה של המדינה הוא בשיעור דומה לזה של הליכוד – מפלגה אחת. וכפי שההסברה נראית ונשמעת ולא רק בימים האחרונים, היא לא משכנעת אף אחד. לא ישראלים ובוודאי לא אזרחים זרים. כן, ישראלים לרוב יסכימו עם דברים שהמסבירים יאמרו, זה לא אומר שההסברה גרמה להם לחשוב כך. זה גם לא אומר שהם חושבים שכך היה צריך לאמר את הדברים.

הבעיה היא שההסברה, כמו כל נושא אפשרי שבו הממשלה הנוכחית וקודמותיה מתעסקות, מוגחך לחלוטין. חוסר הרצינות, הזלזול והאופורטוניזם הטוטאלי שמאפיין, כמעט, כל פוליטיקאי הופכים כל החלטה במדינה הזאת למיצג טהור של צביעות והשתנה בקשת על הציבור הישראלי.

הבעיה היותר רצינית היא שהציבור כאן כל כך מפולג שהוא לא קולט בכלל שעושים ממנו יויו. כל שנתיים בממוצע מחליפים מפלגת שלטון, בתורות, ליכוד,קדימה, עבודה. שלוש מפלגות שהן אותה המפלגה ומשלה את עצמו מי שחושב אחרת. משלה את עצמו גם מי שחושב שיש למי מאלו אג'נדה כלשהי מלבד לשמר את כיסאותיהם ולדאוג למקורביהם. וזה לא שהמפלגות הקטנות יותר טובות. הן מנציחות את הסקטוריאליות והפילוג. רובן מתלהמות במטרה להשיג עוד כותרת. וחלק ניכר מחברי הכנסת הערבים דואגים בעיקר לאינטרסים של החמאס ולא לאלו של ערביי ישראל.

לא משנה במי תבחר (חוץ מהחרדים, אולי) ותזכה לזרם חם ומרענן של שתן בכל בוקר כשתשמע על הטמטום התורן שהממשלה התורנית ניפקה לבוחר התורן שלה.

אבהיר שבכל מקום שבו הכללתי לגבי "הישראלים" זוהי פרשנותי האישית בלבד בעניין.