חוק הלאום ישרת את נתניהו על תקן “נתניהו טוב ליהודים” של 2015, וישכיח את המצב הכלכלי. אז מה עושים?

ביום רביעי האחרון נאלץ ראש הממשלה, מר לשלשת עופות, להופיע בפני הכנסת כדי לתת דין וחשבון על המצב הכלכלי-חברתי. מאחר ונתניהו יודע שזה שדה מוקשים בשבילו, שממנו הוא איננו יכול לצאת טוב, הוא נקט בתרגיל קלאסי: הוא סירב לדבר על נושא הדיון שדרשו 40 חברי כנסת והעדיף לשאת נאום על “חוק הלאום.”

בנאומו, אגב, חזר נתניהו שוב ושוב על המנטרה שמבחינת השמאל, “לא פינית – לא עשית.” זה משונה, כי המפלגה היחידה בישראל שפירקה התנחלויות היא זו של נתניהו: היא פינתה הן את סיני הן את ההתנחלויות שברצועת עזה וחלק מאלה שבצפון השומרון. בניגוד לעיוות ההיסטוריה שנתניהו עורך מאז, אגב, הוא היה שותף מלא להתנתקות. היו ארבע הצבעות בכנסת ובממשלה על ההתנתקות. נתניהו, שחשש שמא שרון יפטר אותו וישליך אותו אל המדבר הפוליטי, הצביע בעדה ארבע פעמים כמו הצ’יקנשיט שהוא. רק שבוע לפני ההתנתקות, אחרי שכשר אוצר הוא מימן אותה, הוא אזר אומץ והתפטר. אפילו הנחש בנעליים הגבוהות, הפחדן בוגי יעלון, הפגין יותר אומץ ציבורי מנתניהו.

מה קורה פה? מאד פשוט. נתניהו יודע שאנחנו הולכים לבחירות ב-2015. הוא יודע שהסיכוי שהממשלה שלו תעביר תקציב אפסי; יו”ר הקואליציה כבר אמר שהתקציב לא יעבור עד מארס. בקצב הנוכחי, ספק גדול אם תהיה ממשלה במארס. אם נתניהו מגיע לבחירות כשהנושא הוא חברתי, הלך עליו. אם הוא מגיע לבחירות כשהנושא הוא המפולת הדיפלומטית, הוא בבעיה. אם הוא מגיע לבחירות כשהנושא שלהן הוא הטרור, הוא שוב בבעיה. הפתרון: ללכת לבחירות על השאלה למי יש יותר גדול.

חוק הלאום, כתב יפה נועם שיזף, לא משנה בפועל שום דבר. ישראל היא כבר עכשיו מדינת כל יהודיה, מדינה דמוקרטית ליהודיה ויהודית לכל השאר. אזרחי ישראל הפלסטינים יודעים שהם חיים במדינה יהודית. אז מה מטרת החוק? המטרה כפולה: למשוך אליו את הגזענים המוצהרים שמהווים כיום חלק ניכר ממרכז הליכוד, ולשכנע אותם לעבוד עבורו בבחירות; ולהודיע לציבור הגזעני היהודי הגדול שהוא יכול לירוק בפרצוף של הפלסטינים הישראלים יותר טוב מנפתלי בנט.

שורה של אישי ציבור מהמחנה הלאומי התייצבו נגד חוק הלאום. הם כוללים את נשיא המדינה, רובי ריבלין; את משה ארנס, לשעבר שר הבטחון של נתניהו; את ציפי לבני, יוצאת חירות ההיסטורית; ואת לימור לבנת, שאמרה שתצביע בכנסת עבור החוק אם תורה כך הממשלה, אף שמדובר בחוק רע. נתניהו, שהפגין התלהבות קטנה מאד מהחוק בארבע השנים מאז שהוא על סדר היום, אימץ אותו בפתאומיות כשהתבררו מימדי חוסר ההישגים ב”צוק איתן.” יש לציין, אגב, שההתעקשות של נתניהו על חוק הלאום חותרת תחת הדרישה שלו מאבו מאזן להכיר בישראל כמדינה יהודית; ודאי שאבו מאזן לא יכול להכיר במדינה שהיהדות שלה מתבטאת בשלילה רשמית של זכויות המיעוט, בין השאר זכותו לשפה רשמית. נתניהו עושה את זה בכל זאת.

השאלה האם יש “נתניהו אמיתי”, ומה באמת הוא חושב, לא מעניינת. זה לא משנה אם נתניהו טיפה מתון יותר מכפי שהוא מציג את עצמו כרגע או שהוא התחפש בשנתיים האחרונות למישהו טיפה מתון יותר כדי להרוויח זמן. מה שברור הוא, שהוא מוכן להביא את השסע בין יהודים לפלסטינים בתחומי מדינת ישראל לשיא, אם זה יקמבן לו עוד קדנציה. למעשה, הוא תומך בחוק מסוכו אפילו יותר, “חוק זועבי”: המשמעות של החוק הזה היא שאם יש חבר כנסת פלסטיני שמעצבן את הרוב, אפילו אם הוא לא עבר כל עבירה ויועצים משפטיים אמרו שהוא לא עבר שום עבירה, האספסוף היהודי בכנסת יוכל לצבור קולות בקרב האספסוף היהודי הכללי על ידי הדחה שלו. החוק לא ניתן להפעלה כנגד חברת הכנסת זועבי על דברים שכבר אמרה, כי הוא לא חל רטרואקטיבית; אבל הוא יוביל ליופי של סתימת פיות בקרב חברי הכנסת הפלסטינים המכהנים.

למה הוא צריך עוד קדנציה, והרי בשלוש האחרונות שלו לא עשה דבר? קודם כל, אלה חיים די טובים, ונתניהו אוהב את החיים הטובים כל זמן שלא הוא צריך לשלם עליהם. שנית, לכו תדעו מה יקרה אם הוא לא יהיה ראש הממשלה. יכול להיות שמישהו בפרקליטות יתפוס אומץ ואשכרה יחקור את שלל הפרשיות שנקשרו אליו. נתניהו כבר היה בסרט הזה, בפרשת עמדי אחרי בחירות 1999; הוא רואה מה קורה לאולמרט; והוא שומע שעומדים לחקור את ברק. הוא יחזיק בכסא כמה זמן שהוא יכול, כדי שהיועמ”ש יוכל לומר לעצמו שאולי זה חמור, אבל על זה לא מדיחים ראש ממשלה.

אז מה עושים? (הבטחתי ואני מקיים.) יוסי שריד כבר קרא לפרישה בפועל מהכנסת של השמאל – פלסטיני ולא פלסטיני – אם חוק הלאום יעבור. אני עוד לא שם. פרישה מהכנסת היא שבירה של הכלים, כלים שלא ברור אם אפשר יהיה לאחות אותם. בהנתן שחוק הלאום הוא הצהרתי בלבד, לא הייתי פורש בגללו מהמערכת הפוליטית. כי מה נשאר אחר כך? התקוממות?

“חוק זועבי” הוא סיפור אחר. אם הדבר הזה עובר, המשמעות היא בעצם שיש פה שני סוגים של חברי כנסת, יהודים ופלסטינים. אם זה המצב, לשבור את הכלים ולהתיך אותם. במשחק הזה, תשחקו לבד. אבל חוק הלאום? עוד לא.

אז מה כן? ובכן, חוק הלאום צריך להעיר את כל היהודים הליברלים הטובים בישראל ולהבהיר להם שלהיות יהודי בישראל משמעו להיות בצד של הרעים. אחרי הטבח במערת המכפלה, מספר של חובשי כיפות סרוגות בעלי מצפון הסירו את הכיפה. הם אמרו שאותו סמל לא יכול לשמש גם אותם וגם את חנן פורת. כל איש יצטרך לפעול על פי מצפונו, אבל המטרה צריכה להיות כפולה: הן לזעזע את היהודים בישראל, הן לחסל את הלגיטימציה של המדינה היהודית בלבאנט בחו”ל. אפשר לארגן פניה משותפת לבית המשפט, באלפי אנשים, בדרישה להסיר את ה”יהודי” מתעודת הזהות שלכם – ולוודא שכל העסק פומבי מאד; אפשר, אם תמצאו כומר סימפטי, לבצע התנצרות פומבית אפשר להודיע שאתם מסרבים לשרת במילואים. כל דבר שיודיע שאתם מפסיקים להיות יהודים במדינה שהפכה מדינת אך יהודיה יהיה חיובי – בתנאי שיהיה לו הד. אתם הולכים למשרד הפנים כדי להוריד את ה”יהודי” מתעודת הזהות שלכם? צלמו בווידאו והעלו ליוטיוב. אם תהיה תופעה, כלי התקשורת העולמיים ישימו אליה לב.

כרגע, תומכי “חוק הלאום” טוענים שיש סביבו תמיכה יהודית מלאה. צריך להבהיר שזה לא המצב; שחוק הלאום לא נעשה בשמם של חלק ניכר מהיהודים. תהיה לכך גם השפעה חיובית, לדעתי, גם על אחינו הפלסטינים הישראלים, שיבינו שהם לא לבד במאבק הזה; שעם כל השסעים בינינו, אנחנו מתייצבים לצידם כשהם מוכרזים רשמית (ולא רק דה פקטו) כאזרחים סוג ב’.

אבל, כשנלך לבחירות, לא נדבר בכלל על חוק הלאום. אנחנו נדבר, שוב ושוב, על נושא אחד: על כך שנתניהו מתחמק מתקציב, על כך שהוא מחפה על חלוקת העושר מחדש שהוא מבצע, העברת העושר של מעמד הביניים והמעמד התחתון אל המעמד העליון, באמצעות קשקשת נוסח “חוק הלאום.”

כאשר אתם מתגברים על הפחד, אמר נפוליאון, אתם מעבירים אותו של שורות האויב. נתניהו כבר מפחד. אלמלא פחד, לא היה מגיע לכאן. אל תתנו לו להעביר את הפחד אליכם. נתניהו ניתן להפלה, וניתן ליצור כאן קואליציה אנטי-גזענית. הנטיה נראית נגדנו והגזענים צווחים בקול רם מעל כל במה – אבל שום דבר עוד לא נגמר. אולי, מתוך חורבות חוק הלאום, יבינו גם במפלגת העבודה וגם במרכז שלא מבין איך זה קורה לו, שהגיע הזמן לסולידריות גם עם הפלסטינים הישראלים. ואנחנו בסך הכל צריכים להזיז 15 מנדטים כדי לשלוח את נתניהו לתהומות הנשיה. לא הכל עוד אבוד.

כן, אני מסכים. צריך לעבוד על קריאת קרב משכנעת יותר. אבל בינתיים, גם זו תשמש.

הערה מנהלתית: הכתיבה בבלוג הזה נעשית ללא תשלום, והיא מצריכה זמן ומאמץ ניכרים. אם אתם מעריכים את מה שנכתב כאן, אודה לכם אם תוכלו לתרום לקרן הבעת הרצון הטוב והתודה.

(יוסי גורביץ)