קצב עוד לא הודח, וכבר מרחפים העייטים מעל גוויתו הפוליטית. מי לא שם? הרב ישראל לאו, מלא "אהבת ישראל" מזויפת ומתקתקה; שמעון פרס שוב אומר "למה אני צריך את זה", כמו תמיד לפני שהוא מתכונן לתבוסה מפוארת נוספת; והספינמייסטרים של אולמרט הציגו הבוקר את המועמד האולטימטיבי: אלי ויזל.

את לאו אפשר לפטור במשיכת כתף. אחרי קצב, אף אחד לא ימנה לנשיא אדם שהסתבך בעבר בשערוריית מין. במקרה של לאו זו רק פרשיה מחוץ לנישואין, אבל בכל זאת. על פרס אין טעם להכביר מילים. האם הגיוני למנות אדם בגיל 83 לתפקיד שנמשך שבע שנים? האם מישהו חושב שלפרס יש סיכוי בהצבעה כלשהי?

אבל הדבר המכעיס ביותר הוא השפן ששלף אולמרט. כן, הרעיון של הזמנת מלומד בעל שם עולמי מחו"ל נוסה פעם – לאיינשטיין היה מספיק שכל להשאר בפרינסטון – אבל מה שהיה מותר בשנתה הראשונה של המדינה, ספק אם הוא ראוי עכשיו. ישראל קיימת כמעט 60 שנים; הרעיון שיש צורך להזמין אליה נשיא מן העולם, נשיא שהצעד הראשון שיעשה קודם להכתרתו יהיה קבלת אזרחות, הוא מעליב.

האם באמת אזלו האזרחים הישראלים המוכשרים לתפקיד? האם אנחנו חייבים לקבל עלינו דמות ייצוגית, שעד כה – במשך 58 שנים – לא טרחה להתגורר כאן? אלי ויזל הוא ניצול שואה וסופר מפורסם. אומרים שהוא אפילו יודע עברית. אבל האם די בכך כדי להכשיר אותו לנשיאות ישראל?

יתר על כן, מינויו של ויזל ירתק את המדינה בעבותות ברזל למיתוס הציוני, על פיה המדינה שייכת ליהודי כל העולם. הוא יהווה פגיעה חמורה באזרחי ישראל הערבים, שיצטרכו לבלוע מישהו שנבחר לנשיא על שום יהדותו ולא ישראליותו, והוא יחזק את התפיסה לגבי נאמנותם הכפולה של יהודי העולם. אחרי הכל, אם אחד מהבולטים שביהודי ארה"ב יכול להיות נשיא ישראלי, ואין לו שום בעיה עם המרת הלאום שלו, מה צריך לחשוב על כל השאר?

המעשה ההגיוני אחרי פרשת קצב – בעצם, גם לפניה – הוא לבטל את הנשיאות. מינויו של ויזל כנשיא יהיה סטירת לחי לכל אזרח ישראלי: לא הצמחתם מתוכם, אומרים לנו אדלר ושות', אף אישיות דגולה יותר מקצב. לא, תודה. נסתפק בנגיד בנק מיובא. הוא, לפחות, לא אמור לייצג אותנו, רק לווסת את הריבית.

(יוסי גורביץ)