אז אחרי שהספדנו את החירות במדינת ישראל, נא לשים לב שאפילו ממשלת הליכוד לא מוכנה לחוקק חוק כזה, אפילו לא להגיש אותו לכנסת.
בין אם זה בזכות הערער שהגישה מפלגת העבודה על האיוולת הזו או בגלל התפכחות טבעית, החוק מוקפא לצורך שינויים, כשהשינוי המרכזי שיוכנס בו – שימו לב – הוא שהאיסור לא יחול על ציון הנכבה, אלא על כך שהמדינה לא תממן אירועים כאלו, בהם מציינים את יום העצמאות כיום אבל.
אני חושב שזה לא רק שאינו שערורייתי, זה אפילו נשמע די הגיוני, ואני אופתע אם זה לא המצב היום בכל מקרה.
על-פי האמור להלן, ההתפתחויות בעניין הזה אינן מעודדות במיוחד:
"הבוקר פורסם כי מזכיר הממשלה צבי האוזר מקדם נוסחת פשרה שמטרתה לפתור את המחלוקת החריפה סביב הצעת "חוק הנכבה". לפי הצעתו, החוק לא יאסור על אנשים או גופים פרטיים לציין את הנכבה, אלא יטיל איסור על גופים ממשלתיים או כאלה שזוכים למימון ממשלתי, לארגן פעילויות בעניין הנכבה הפלסטינית או לממן אותן. הצעתו של האוזר זוכה לתמיכה גם מצד "ישראל ביתנו" וגם מצד שרי העבודה והליכוד"
עכשיו, הרעיון המוצע נראה יפה על הנייר. במציאות, יש לא מעט עמותות העוסקות בפעילות חינוכית וחברתית במגזר הערבי, שרצוי מאוד שהממשלה תתמוך בהן כלכלית (כפי שהיא תומכת בעמותות דומות במגזר היהודי). מצד שני, במציאות החיים הערבית-פלסטינית, אין סיכוי שפעילות חינוכית או חברתית רצינית תתעלם מפרשת הנכבה (לשם השוואה, נסה לדמיין עמותה חינוכית במגזר היהודי, שבתכנים המועברים על-ידה אינה מתייחסת כלל ליום השואה). וברור למדי, שהתייחסות פלסטינית לנכבה לא תכלול שירי הלל למדינת ישראל. עצוב שזה כך, אבל זה מצב נתון, ואין שום סיבה שבגללו מדינת ישראל תימנע ממימון של עמותות העוסקות בפעילות חינוכית וחברתית במגזר הערבי. אבל זה בדיוק מה שהחוק המוצע מצווה עליה לעשות. אגב, מישהו מבין לשם מה בכלל ספר החוקים של מדינת ישראל צריך לכלול התייחסות מפורשת לתפיסה הפלסטינית, לפיה הקמת ישראל היא אסון?
זה יכול להיות פתח כלכלי למניעת הפגנות. הפגנות צריך לאבטח לפי תקן שנקבע פר הפגנה, והמשטרה יכולה בקלות מצד אחד לתקנן חמישה שוטרים למפגין ("או שאין לכם אישור") ומצד שני לסרב לממן את האבטחה מפאת החוק. ואז אין הפגנות נכבה, אבל זה לא ש'אסור', זה פשוט בעיה לוגיסטית…
1. אז הממשלה דחתה את החוק. שמחת זקנתי. מה שחשוב לדעת ולהבין זה שעם ישראל תומך בחוק ובדומים לו ברוב גדול. במצב כזה, שום דבר לא יעזור לישראל. זה רק עניין של זמן עד שתקום מפלגה פאשיסטית מספיק (קרי, כזאת שמייצגת את רצון העם) שתעביר חוקים כאלה וחמורים מהם. הטוקבקיסטים הודיעו שהממשלה שדחתה את החוק הזה לא מייצגת את רצון העם, והם צודקים.
הסיבה שלישראל אין תקנה אם תתמיד במצבה הנוכחי, היא שעם ישראל מתנער מערכי הדמוקרטיה הליברלית. מכאן זה רק עניין של זמן עד שישתלט מישהו על הרייסטאג, ובא לציון גואל.
2. בקשר לגביזון ואשכנזיותה: להבנתי ג'ו התכוון שאנשים חושבים שגביזון היא שמאל כי היא אשכנזית משכילה, אבל היא בעצם ימין מתון (לפחות מבחינה כלכלית) ולא שמו לב לזה. אני לא עקבתי מספיק, אז אני לא יודע אם ג'ו ואחרים צוד'ים, וגביזון היא אכן ימין. זו היתה ההתרשמות שלי, בכל מקרה. להבנתי היא נגד אקטיביזם שיפוטי, ולפחות ברוח ימים אלה, זה שם אותה בימין באספקט הזה.
"עם ישראל תומך בחוק ובדומים לו ברוב גדול" על בסיס מה אתה טוען את הטענה הזאת?
ואת זאת- "מפלגה פאשיסטית מספיק (קרי, כזאת שמייצגת את רצון העם)".
אני דווקה חושב בדיוק ההפך ממך, אני חושב שהפרשה הזאת חשפה משהו שהבחירות האחרונות קצת הסתירו- שלצד אותו חלק המאוכלוסיה שערכים דמוקרטים הם ממנו והלאה עבור חלק גדול מהציבור הישראלי עדיין קיימת הבנה (אולי מינימאלית אבל הבנה) של הבסיס המערכת הדמוקרטית. העובדה שהזעקה נגד החוק הזה יצאה לא רק מחוגי השמאל הרגילים אלא מכלל הציבור וגרמה לחלק מהפוליטיקאים מהימין ה"מתון" שהצביעו בעד ההצעה המקורית כחלק מהעסקנות הקואליציונית להתקפל מהר מאוד.
אני טוען שהדעה הנפוצה בעם ישראל היא פאשיסטית פאר-אקסלנס, עם נקודות בודדות של דמוקרטיה שהולכות ומתפוגגות. הסיבות הן:
1. התרשמות כללית של דעת הקהל ברחוב (התל-אביבי רצוי לציין). זה מלפני שנתיים, כי אז עזבתי את הארץ.
2. סקרי דעת קהל שמתפרסמים בנושאים שעומדים על הפרק. לא ראיתי סקרים בנושא חוק הנכבה. מישהו ראה? אבל בנושא המלחמה בעזה, לדוגמה, היתה תמיכה גורפת.
3. יש עליהום תקשורתי נגד "המשתמטים", "האנרכיסטים", וכדומה. מכאן הדרך קצרה לחוקי נאמנות למיניהם. הכל מסתדר.
אז אני מסכים, אין לי עדות חד-משמעית שהציבור תומך בחוק הנכבה. אבל מעדויות נסיבתיות אני חושב שהציבור תומך. תסתכל על ההצבעה בבחירות, על המלחמה האחרונה. מישהו ראה סקרים בנושא?
נקודה 2 שלך נראית לי טפשית. מה עניין השאלה של תמיכה במלחמה מסויימת, שנראתה בתחילתה לרבים (כולל אני, כולל בעל הבלוג הזה, ומי לא) כמוצדקת ואפילו אפשרית, לעניין פאשיזם?
סליחה, אתרן את דברי: "בנושא המלחמה בעזה, לדוגמה, היתה תמיכה גורפת, גם _בזמן סוף המלחמה_". אפשר להוסיף לזה את הקריאות "תנו לצה"ל לנצח" שנשמעות בכל מלחמה ומבצע.
אני מצטער אבל מה שאתה מתאר ב2 (ל1 קשה להתייחס מאחר ומדובר בהתנסות האישית שלך)היא לאומיות טיפוסים (אפילו לא לאומנות). מלחמות חדשות, במיוחד כאלה שנתפסות כמוצדקות פופולריות בכל מדינה, בין אם זה ישראל ובין אם זה בריטניה. לוקח הרבה זמן לפני שמגיע חשבון הנפש.
בנוגע ל3 קצת קשה לי להגיב מאחר וראיתי את היחס לאליהום שעשו ל"אנרכיסטים" במקומות כמו הולנד או גרמניה ב20 שנה האחרונות….כך שלהגיע משם לחוקי נאמנות זה שוב קפיצה די רצינית
אם החלטתם שהאפשרויות הרגילות לתרומה לא מספיקות לכם, קבלו את האפשרות להפוך לסכין בגב ולתרום 1,000 ש"ח, או גיס חמישי (2,000 ש"ח) או (אין לי מילים - 3,000 ש"ח).
בקצב הזה, עם סתימת הפיות הפושה במדינתנו, נראה לי שאני איאלץ להתחיל ולציין את הנכבה (או לפחות להפגין נגד החוק האידיוטי).
אז אחרי שהספדנו את החירות במדינת ישראל, נא לשים לב שאפילו ממשלת הליכוד לא מוכנה לחוקק חוק כזה, אפילו לא להגיש אותו לכנסת.
בין אם זה בזכות הערער שהגישה מפלגת העבודה על האיוולת הזו או בגלל התפכחות טבעית, החוק מוקפא לצורך שינויים, כשהשינוי המרכזי שיוכנס בו – שימו לב – הוא שהאיסור לא יחול על ציון הנכבה, אלא על כך שהמדינה לא תממן אירועים כאלו, בהם מציינים את יום העצמאות כיום אבל.
אני חושב שזה לא רק שאינו שערורייתי, זה אפילו נשמע די הגיוני, ואני אופתע אם זה לא המצב היום בכל מקרה.
http://news.walla.co.il/?w=//1493923
על-פי האמור להלן, ההתפתחויות בעניין הזה אינן מעודדות במיוחד:
"הבוקר פורסם כי מזכיר הממשלה צבי האוזר מקדם נוסחת פשרה שמטרתה לפתור את המחלוקת החריפה סביב הצעת "חוק הנכבה". לפי הצעתו, החוק לא יאסור על אנשים או גופים פרטיים לציין את הנכבה, אלא יטיל איסור על גופים ממשלתיים או כאלה שזוכים למימון ממשלתי, לארגן פעילויות בעניין הנכבה הפלסטינית או לממן אותן. הצעתו של האוזר זוכה לתמיכה גם מצד "ישראל ביתנו" וגם מצד שרי העבודה והליכוד"
עכשיו, הרעיון המוצע נראה יפה על הנייר. במציאות, יש לא מעט עמותות העוסקות בפעילות חינוכית וחברתית במגזר הערבי, שרצוי מאוד שהממשלה תתמוך בהן כלכלית (כפי שהיא תומכת בעמותות דומות במגזר היהודי). מצד שני, במציאות החיים הערבית-פלסטינית, אין סיכוי שפעילות חינוכית או חברתית רצינית תתעלם מפרשת הנכבה (לשם השוואה, נסה לדמיין עמותה חינוכית במגזר היהודי, שבתכנים המועברים על-ידה אינה מתייחסת כלל ליום השואה). וברור למדי, שהתייחסות פלסטינית לנכבה לא תכלול שירי הלל למדינת ישראל. עצוב שזה כך, אבל זה מצב נתון, ואין שום סיבה שבגללו מדינת ישראל תימנע ממימון של עמותות העוסקות בפעילות חינוכית וחברתית במגזר הערבי. אבל זה בדיוק מה שהחוק המוצע מצווה עליה לעשות. אגב, מישהו מבין לשם מה בכלל ספר החוקים של מדינת ישראל צריך לכלול התייחסות מפורשת לתפיסה הפלסטינית, לפיה הקמת ישראל היא אסון?
זה יכול להיות פתח כלכלי למניעת הפגנות. הפגנות צריך לאבטח לפי תקן שנקבע פר הפגנה, והמשטרה יכולה בקלות מצד אחד לתקנן חמישה שוטרים למפגין ("או שאין לכם אישור") ומצד שני לסרב לממן את האבטחה מפאת החוק. ואז אין הפגנות נכבה, אבל זה לא ש'אסור', זה פשוט בעיה לוגיסטית…
גם מיכאל איתן הוא "שמאל מתון"?
בסוף היום ראינו פה מכת נגד. מכת נגד שטוב שבא שמראה שיש עדיין גורמים שפויים במדינת ישראל (ושהם לא כולם בשמאל).
אופס, שכחתי ללנקק לידיעה שציטטי בתגובה הקודמת:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1089249.html
אופס, שכחתי ללנקק לידיעה שציטתי בתגובה הקודמת:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1089249.html
1. אז הממשלה דחתה את החוק. שמחת זקנתי. מה שחשוב לדעת ולהבין זה שעם ישראל תומך בחוק ובדומים לו ברוב גדול. במצב כזה, שום דבר לא יעזור לישראל. זה רק עניין של זמן עד שתקום מפלגה פאשיסטית מספיק (קרי, כזאת שמייצגת את רצון העם) שתעביר חוקים כאלה וחמורים מהם. הטוקבקיסטים הודיעו שהממשלה שדחתה את החוק הזה לא מייצגת את רצון העם, והם צודקים.
הסיבה שלישראל אין תקנה אם תתמיד במצבה הנוכחי, היא שעם ישראל מתנער מערכי הדמוקרטיה הליברלית. מכאן זה רק עניין של זמן עד שישתלט מישהו על הרייסטאג, ובא לציון גואל.
2. בקשר לגביזון ואשכנזיותה: להבנתי ג'ו התכוון שאנשים חושבים שגביזון היא שמאל כי היא אשכנזית משכילה, אבל היא בעצם ימין מתון (לפחות מבחינה כלכלית) ולא שמו לב לזה. אני לא עקבתי מספיק, אז אני לא יודע אם ג'ו ואחרים צוד'ים, וגביזון היא אכן ימין. זו היתה ההתרשמות שלי, בכל מקרה. להבנתי היא נגד אקטיביזם שיפוטי, ולפחות ברוח ימים אלה, זה שם אותה בימין באספקט הזה.
"עם ישראל תומך בחוק ובדומים לו ברוב גדול" על בסיס מה אתה טוען את הטענה הזאת?
ואת זאת- "מפלגה פאשיסטית מספיק (קרי, כזאת שמייצגת את רצון העם)".
אני דווקה חושב בדיוק ההפך ממך, אני חושב שהפרשה הזאת חשפה משהו שהבחירות האחרונות קצת הסתירו- שלצד אותו חלק המאוכלוסיה שערכים דמוקרטים הם ממנו והלאה עבור חלק גדול מהציבור הישראלי עדיין קיימת הבנה (אולי מינימאלית אבל הבנה) של הבסיס המערכת הדמוקרטית. העובדה שהזעקה נגד החוק הזה יצאה לא רק מחוגי השמאל הרגילים אלא מכלל הציבור וגרמה לחלק מהפוליטיקאים מהימין ה"מתון" שהצביעו בעד ההצעה המקורית כחלק מהעסקנות הקואליציונית להתקפל מהר מאוד.
נ נכ נכב נכבה מכובה
Valete, inquit Shlomi
אני טוען שהדעה הנפוצה בעם ישראל היא פאשיסטית פאר-אקסלנס, עם נקודות בודדות של דמוקרטיה שהולכות ומתפוגגות. הסיבות הן:
1. התרשמות כללית של דעת הקהל ברחוב (התל-אביבי רצוי לציין). זה מלפני שנתיים, כי אז עזבתי את הארץ.
2. סקרי דעת קהל שמתפרסמים בנושאים שעומדים על הפרק. לא ראיתי סקרים בנושא חוק הנכבה. מישהו ראה? אבל בנושא המלחמה בעזה, לדוגמה, היתה תמיכה גורפת.
3. יש עליהום תקשורתי נגד "המשתמטים", "האנרכיסטים", וכדומה. מכאן הדרך קצרה לחוקי נאמנות למיניהם. הכל מסתדר.
אז אני מסכים, אין לי עדות חד-משמעית שהציבור תומך בחוק הנכבה. אבל מעדויות נסיבתיות אני חושב שהציבור תומך. תסתכל על ההצבעה בבחירות, על המלחמה האחרונה. מישהו ראה סקרים בנושא?
נקודה 2 שלך נראית לי טפשית. מה עניין השאלה של תמיכה במלחמה מסויימת, שנראתה בתחילתה לרבים (כולל אני, כולל בעל הבלוג הזה, ומי לא) כמוצדקת ואפילו אפשרית, לעניין פאשיזם?
סליחה, אתרן את דברי: "בנושא המלחמה בעזה, לדוגמה, היתה תמיכה גורפת, גם _בזמן סוף המלחמה_". אפשר להוסיף לזה את הקריאות "תנו לצה"ל לנצח" שנשמעות בכל מלחמה ומבצע.
אני מצטער אבל מה שאתה מתאר ב2 (ל1 קשה להתייחס מאחר ומדובר בהתנסות האישית שלך)היא לאומיות טיפוסים (אפילו לא לאומנות). מלחמות חדשות, במיוחד כאלה שנתפסות כמוצדקות פופולריות בכל מדינה, בין אם זה ישראל ובין אם זה בריטניה. לוקח הרבה זמן לפני שמגיע חשבון הנפש.
בנוגע ל3 קצת קשה לי להגיב מאחר וראיתי את היחס לאליהום שעשו ל"אנרכיסטים" במקומות כמו הולנד או גרמניה ב20 שנה האחרונות….כך שלהגיע משם לחוקי נאמנות זה שוב קפיצה די רצינית
אגב הדיון בשנאת תל-אביב:
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/898/251.html?hp=1&loc=6&tmp=9617
מפקד מחוז ש"י הפורש במשנתו על "יושבי הקרנות בתל אביב".