יגעת ומצאת, תאמין
מי שיוצא כדי לחפש משהו, לצייר את המטרה סביב החיצים, בדרך כלל גם יצליח. אחד הפוסטים הראשונים בבלוג – שהחודש, אגב, חוגג שלוש שנים לקיומו – הלעיג על התופעה הרווחת של הפחדת הישראלים מפני כל מיני ארגוני-קקיון ניאו-נאציים. אז זה היה איזה סרטון רשת; היום זה "7 ימים".
כתב "ידיעות אחרונות", בועז ארד, הרחיק עד אולאן-באטאר כדי למצוא את הציד החביב על הפרנואידים מהמזרח התיכון. העורכים שלו הצליחו להנפיק מתחרה ראויה לפרס "הכותרת הנלעגת בתולדות התקשורת הישראלית", היינו "כאן אדולף היטלר, מונגוליה". הטקסט של ארד לא נופל ממנה בהרבה. הוא מתחיל כך: "בפאב קטן, בקצה העולם, באמצע הדרך בין סיביר לבייג'ינג, במקום שבו משתרעות ערבות עשב אינסופיות אל תוך האופק, בין בנייניה האפורים והעייפים של העיר היחידה בכל מונגוליה, עומדת מלצרית צעירה ויפה, חנוטה במה שנראה כמו מדים מהוהים של חברת תעופה סובייטית, ומוזגת בירת "ג'ינגי'ס חאן" מהחבית אל תוך ספלי זכוכית גדולים המעוטרים בדיוקנו המזוקן של הכובש האכזרי ביותר בהיסטוריה". אם צלחתם את המשפט הזה, והתעוררה בכם תחושה לא נוחה שמורחים אתכם, אני יכול לחסוך לכם את שארית הכתבה ולומר שאכן כך.
אפשר להטפל לפרוזה של ארד – בין השאר, אפשר לציין ביבושת שפאב, כמו בני אדם, איננו יכול להיות בו זמנית בעיר ובערבה "אינסופית", אלא אם כן הוא ציפור – ואפשר גם לציין שאליבא דוולפראם אלפא, במונגוליה יש כמה וכמה ערים, ושלא ברור למה, לעזאזל, מישהו ירצה ללכת מבייג'ינג לסיביר; אבל זה לא כל כך חשוב. התוכן חשוב יותר. ארד הצליח למצוא פאב ניאו נאצי באולאן-באטאר. סבבה. עד כמה מהווים הניאו נאצים המקומיים סכנה לאנושות?
לא משהו, נאלץ ארד להודות: "תנועות מונגוליות ימניות קיצוניות, שמשתמשות בסיסמאות כמו 'מונגוליה למונגולים', הולכות ומתחזקות. אין להן עדיין [הדגשה שלי – יצ"ג] ייצוג פוליטי, אך ההערכה היא [כנ"ל – יצ"ג] שיש להן אלפי תומכים, ואי אפשר להתעלם מנוכחותן והשפעתן על השיח הציבורי". כלומר, עלינו להבין שהיעדר הנציגות הפוליטית של הניאו נאצים המונגולים היא זמנית, ושמומחים מעריכים שיש להן אחיזה מסוימת בדעת הקהל.
מי הם המומחים הללו? סרקתי את המאמר במסרקות ברזל, ולא מצאתי אף פרופסור, בכיר במשרד החוץ, דיפלומט בדימוס, או כל מומחה אחר שימסור הערכה שכזו, גם שלא לייחוס או לציטוט. המשמעות היא שמאחורי הביטוי הפאסיבי "ההערכה היא" עומד ארד עצמו. זה לגיטימי, כמובן, אבל מן הראוי היה שארד יציין זאת, ושיטרח לעדכן את קוראיו בכמה עובדות. למשל: האם ארד מדבר מונגולית? האם הוא קורא את העיתונות המונגולית? האם הוא מסוגל לשוחח עם מרואייניו בעצמו, באמצעות מתורגמן, או בתיווכה של שפה שלישית ששניהם מדברים?
אבל לא זה המצב. ארד מסתמך על כמה אנקדוטות של בריונות כדי לטעון לקיומה של תופעה. במונגוליה חיים כ-2.63 מיליוני תושבים; "אלפי תומכים", אם כן, לא מהווים אפילו לא אחוז אחד מאוכלוסייתה.
לאורך כל הכתבה, לא מצליח ארד להבין מדוע צעירים מונגולים – שאני בהחלט מוכן להאמין שהם לאומנים וגזענים כפי שהוא מתאר אותם – מצאו דווקא בהיטלר דמות מופת. בהחלט יתכן שהתשובה טמונה בנתון שהוא שומט כבהיסח הדעת: הוא מספר לנו שמונגוליה היתה כבושה, עד 1989, בידי אימפריית רשע של ממש, כזו שהרגה הרבה יותר אנשים מג'ינג'יס חאן: ברית המועצות. מבלי להבין מה הוא שח, מוסר לנו ארד שהמקומיים קוראים להיטלר "גיטלר" – בדיוק, אגב, כמו כובשיהם ומדכאיהם הרוסים לשעבר. "גיטלר" היה שנוא על הסובייטים; מכאן, בהחלט יתכן שהוא חביב על הדור שהשתחרר מהכיבוש. בערך כמו נטייתם של רוסים שהיגרו לישראל לפני שנות דור לתמוך בימין הישראלי, משום ש"פראבדה" היה נגד.
אילו היה מדובר בניאו נאצים של ממש, סביר להניח שהם לא היו טורחים לדבר עם כתב ישראלי, ועוד יהודי. למעשה, שיחה כזו, עם ניאו נאצים של ממש, היתה כרוכה בסכנה ניכרת לארד עצמו. אבל מסתבר שאין להם שום בעיה עם פגישה שכזו. למרבה הפאדיחה, הם אפילו אומרים שאין להם שום דבר נגד יהודים. הם אמנם מאמינים שהיהודים שולטים בכלכלה ובתקשורת, והם מתנגדים אינסטינקטיבית לזרים שנכנסים לפאבים שלהם ומתחילים עם הנשים המקומיות, אבל בכך הם לא שונים מהבת-ימי הממוצע – להוציא העובדה שהדוברים שלהם יודעים הרבה יותר על ישראל משהבת ימי הממוצע יודע על מונגוליה.
המבוכה מתגברת כשארד מראיין את נציגי הימין הקיצוני, שמתנערים מן הסמלים הנאצים, ואחד מהם אומר במפורש שהוא מקווה שהימין המונגולי לא יפול למלכודת הזו, וש"מי שמסתובב במונגוליה עם מדים נאציים ביום-יום וחושב שזה בסדר, כדאי שילך ללמוד היסטוריה." אללי! הנאצים לא משחקים את תפקידם במחזה!
הרעיון של תנועת-המונים ניאו נאצית במונגוליה כל כך מופרך, שלקורא המעמיק תיסלח בוודאי המחשבה שכתבתו של ארד היא סאטירה על ההיסטריה הנפוצה בישראל. קריאה חתרנית של המאמר מעלה פנינים של ממש. למשל, הלאומנים המקומיים מתנגדים לנישואים בין סינים ומונגוליות. אבל, בניגוד ליודו-נאצים שלנו, מנהיגם אומר בפשטות ש"אם יש זוגות מעורבים שחיים במונגוליה כבר הרבה שנים ואוהבים זה את זה, ויש להם ילדים, מה אנחנו יכולים לעשות? אי אפשר לעשות שום דבר נגד האהבה". אחד המנהיגים האחרים מטיח בארד ש"תגיד לי את האמת, ליהודים לא מפריע שערבים מתחתנים עם יהודיות?" תגובתו של ארד לא נרשמה, אולי משום העובדה הלא נעימה שמונגוליה מתקדמת מישראל: היא מאפשרת נישואים בין חברי קבוצות דתיות ואתניות שונות. ישראל, כידוע, לא.
המונגולים, מדווח ארד בהתלהבות, שטופים באמונות הבל פסוודו-מדעיות על "כתם לידה" שמשותף לכל המונגולים – ויש לכך קצת פחות השלכות פוליטיות מהתפיסה שלא מתיימרת אפילו למדעיות, כביכול לכל היהודים יש מוצא משותף ולכולם זכות לרשת את פלסטינה מכוח ישיבה של חלק זעום מאבותיהם בה, לפני כ-2,000 שנים. מבלי להבחין באירוניה, הוא חותם את מאמרו בדבריו של אחד ממנהיגי הימין המונגולי: "אחר כך [אחרי 'התחיה הלאומית' – יצ"ג] [יש] לאחד את כל השבטים המונגוליים שמפוזרים בעולם – בסין, באפגניסטן ובאירופה – ולהחזיר אותם למולדת. כמו שישראל היא מדינת היהודים, אנחנו רוצים להיות מדינת המונגולים".
וואלה. אחרי כל זה, אני לא יודע אם הימין הקיצוני המונגולי הוא אכן נאצי – התקשורת הישראלית אוהבת להדביק כינויים כאלה לפוליטיקאים חשודים, כמו יורג היידר, בלי להקפיד יותר מדי בתחום הראיות – אבל הוא נשמע לי דומה באופן חשוד לאחיו בימין הישראלי.
אולי כדאי שארד יתאמץ קצת יותר בפעם הבאה: בפרוזה שמכוונת ישר לבלוטות הפרנויה היהודית אין די. רצוי גם, לשם שינוי, לגוון בכמה עובדות.
עדכון מנהלתי: שבתי אל ארצות התרבות. פוסט בנושא הכאוב ההוא יופיע כנראה בימים הקרובים.
(יוסי גורביץ)
התגעגענו
בבלוג זה פחות הורגש כי כמה ימים בלי פוסט זה לא כזה נדיר
אבל טכנולוגי על הבוקר פשוט לא היה אותו הדבר
וואו. עוד לא קראתי את הכתבה, אבל אם היא דומה למה שאתה מתאר, מזל גדול שארד הגיע למונגוליה ולא לדרום-קוריאה.
לפי מה שאתה מתאר הכתבה היא בדיחה.
אולי בכל זאת כדאי לקרוא אותה?
בא לי לצחוק
ביי שלומי
"לאומנים מונגולים" נשמע כמו נבחרת הכדורגל של מיקרונזיה. כלומר, סביר להניח שיש דבר כזה, אבל יכולתו להשפיע על דבר-מה החורג מעבר לגבולות המדינה שבה הוא קיים היא, איך לומר, מפוקפקת משהו.
אבל מילא זה. האנטי-קומוניזם של יוסי מתגלה שוב במלוא הפתטיות. לדברי יוסי, ארד "מספר לנו שמונגוליה היתה כבושה, עד 1989, בידי אימפריית רשע של ממש, כזו שהרגה הרבה יותר אנשים מג'ינג'יס חאן: ברית המועצות. מבלי להבין מה הוא שח, מוסר לנו ארד שהמקומיים קוראים להיטלר "גיטלר" – בדיוק, אגב, כמו כובשיהם ומדכאיהם הרוסים לשעבר". על הטיעון הבלשני מיותר להכביר מילים: אכן, המונגלוים התוודעו לשמו של הפיהרר דרך השפה הרוסית, כי זו הייתה השפה העיקרית של תקשורת בינלאומית שהם הכירו; באופן דומה, הישראלים קוראים למטבע האירופי "יורו", כשמו בשפה של החברה היחידה באיחוד האירופי שסירבה במפורש להפוך את המטבע הזה להילך החוקי בתחומה. מה הקשר בין שמו של "גיטלר" בפי המונגולים לדעותיהם ביחס לרוסים, ליוסי הפתרונים.
ונעבור למונגוליה הכבושה: נוכחות ממשית של הצבא הסובייטי בתחומי מונגוליה באה אל קצה אי-שם בשנות ה-20 של המאה הקודמת. אפילו במהלך מלחמת העולם השנייה, נוכחות צבאית של בריה"מ בשטח מונגוליה הייתה מינימלית. למעשה, הסובייטים הם שהביאו לכינונה של מונגוליה כישות מדינית עצמאית, תוך שהם מגנים עליה תחילה מפני יחידות אנטי-מהפכניות של הצבא הרוסי בשנות ה-20, ולאחר מכן (שוב בשנות ה-20 ולאחר מכן בשנות ה-40) — מפני תביעותיה הטריטוריאליות של סין. המשטר הקומוניסטי במונגוליה היה מתוצרת מקומית, אם כי הושפע כמובן עמוקות מבריה"מ, ולא היה שום כוח מאורגן שהתנגד לו. שום תהליך דוגמת המרד ההונגרי של 1956 או "האביב של פרג" של 1968 לא התרחש ולא יכול היה להתרחש במונגוליה. הטריגר לרפורמות הדמוקרטיות של 1990 בא אומנם מהפגנות של קבוצות אזרחים, אך השלטונות הקומונסטיים לא ביצעו שום ניסיון ממשי לדכא את ההפגנות, ביצעו את הרפורמות בצורה חלקה למדי, וזכו ברוב מכריע (כ-85%) בבחירות הרב-מפלגתיות הראשונות שנערכו במדינה.
לא קראתי את הכתבה של בועז ארד, ואין לי מושג מה הוא יודע על מונגוליה. אבל הפוסט של יוסי, עם החלוקה הדיכוטומית ל"בני החושך" הסובייטים ל"בני האור" הנאנקים תחת כיבושם (הגם ש"בני האור" עצמם מעולם לא היו סבורים שהם חיים תחת כיבוש), נלעג לא פחות ממה שהוא מנסה להציג את ארד.
כלומר, מתוך העובדה שלא היתה התנגדות מאורגנת לשלטון הסובייטי, אתה מניח שהוא היה אהוד? זו צורה משונה של הסקת מסקנות. אגב, על פי וויקיפדיה, הטרור הסטליניסטי גבה 30,000 קורבנות במונגוליה. משום מה, הם חסרים בתיאור האידילי שלך, למרות שבקרב אנשים מסוימים הם עשויים לגרור טינה לכובש הזר.
http://en.wikipedia.org/wiki/Mongolia#Mongolian_People.27s_Republic
גם המשטר הקומוניסטי בצ'כיה ובגרמניה המזרחית לא ניסה לדכא את המהומות ב-1989. האם בשל כך אתה טוען ברצינות שהוא נהנה מתמיכת הנשלטים?
האנטי-סובייטיות שלי מציקה לך. האם גם אנטי-נאציזם היה מציק לך? אם לא, למה?
לא שלטון סובייטי, שלטון קומוניסטי (אא"כ אתה מניח שמונגוליה סופחה לבריה"מ). וכן, העדר של התנגדות מאורגנת לשלטון כזה במשך 69 שנים מלמד על כך שהעם המונגולי היה כנראה די מרוצה ממנו. במזרח אירופה זה לא היה כך (להוציא בולגריה, ואולי גם רומניה, אם כי זה מקרה שצריך לדון בו בפני עצמו).
ודאי שהיו במונגוליה רדיפות בסגנון סטליניסטי. המונגולים בכלל נטו "להעתיק" קווי מדיניות מבריה"מ. ההקבלה בין צ'ויבאלסאן לסטאלין ובין צדנבאל לחרושצ'וב ולברז'נייב בעניינים מסוימים ממש מתבקשת. אבל הרדיפות הסטליניסטיות במונגוליה היו מעשה ידיו להתפאר של השלטון המקומי (שוב, צ'ויבאלסאן), וספק אם איש נ.ק.ו.ד. כלשהו נטל בהן חלק. שוב, במונגוליה היה משטר קומוניסטי טוטליטרי, אבל לא כיבוש סובייטי (לא אחרי סוף שנות ה-20, בכל מקרה).
אין לי בעיה עם אנטי-סובייטיות אם היא לא גורמת לבני אדם לדבר שטויות. כנ"ל עם אנטי-נאציזם. אין לי סימפטיות לנאציזם ולא למשטר של פראנקו, אבל אילו היית כותב על כיבוש נאצי של ספרד, הייתי מתעצבן באותה מידה.
אה, איזה יופי: "לא אחרי סוף שנות העשרים, בכל מקרה". חשבתי שהם "הגנו" על מונגוליה מפני "תוקפנות סינית" בשנות הארבעים? שלא לדבר על השיחדש של "הגנה על מונגוליה מפני יחידות אנטי מהפכניות". אני מודה שאני מתקשה למצוא את ההבדל הגדול בין משטר בובות סובייטי, כשצבא סובייטי עומד תמיד על הגבול, ובין הדבר האמיתי. אני מניח שגם התושבים לא הבינו אותו כל כך. אבל זה בסדר, תמשיך. האפולוגטיקה הפרו-סטליניסטית שלך כבר מוכרת.
לא מפני תוקפנות סינית אלא מפני תביעות טריטוריאליות של הרפובליקה הסינית (שבאותו שלב עדיין לא הייתה עממית). להגן מפני תביעות טריטוריאליות אפשר, כידוע, גם במישור המדיני-דיפלומטי.
היחידות האנטי-מהפכניות שהזכרתי לא היו מונגוליות אלא רוסיות, ושלומם של המונגולים עניין אותן כקליפת השום. כוחות הצבא האלה, שסרו למרותו של הרוזן אונגרן פון שטרנברג, פשוט בזזו מכל הבא ליד במשך ארבעת החודשים של שליטתם במונגוליה. המשטר הקומוניסטי שכונן במונגוליה אחר-כך אומנם לא היה גן עדן, אבל חיי התושבים תחתיו היו בפירוש נוחים יותר. והמשטר המונגולי הושפע אומנם עמוקות מ"האח הגדול" במוסקווה, אבל אינני חושב שאפשר לקרוא לו משטר בובות — לא יותר משניתן לקרוא כך למשטרו של קאסטרו בקובה, לכל הפחות.
ולגבי אפולוגטיקה — אני מניח שאילו הייתי אומר שהמשטר הנאצי הוציא את כלכלתה של גרמניה מהמשבר הגדול בו היא הייתה נתונה ערב עלייתם של הנאצים לשלטון, היית מאשים אותי באפולוגטיקה פרו-נאצית. יאללה יאללה.
כל פעם שמישהו לא מתיישר עם הקו האידיאולוגי האמריקאי לגבי המדיניות הסוביטית גורביץ תוקף.
כן, המשטר של סטאלין היה נורא, נכון הוא לא שונה בהרבה מהשלטון הנאצי, אבל יש הבדל דרמטי בין ברה"מ של סטלין לבין ברה"מ של ברז'נייב.
בשנות ה90 כאשר קרס הקומוניזם ובמקומו הגיע גן העדן של השוק החופשי עם שלטון המומחים המוניטריים האמריקאיים של קרן המטבע העולמית, קרסה רמת החיים במדינות הקומוניסטיות לשעבר, התעשייה המפוארת קרסה ומיליונים ברחו למערב.
דבר דומה התרחש גם במונגוליה עם קריסת הקומוניזם ועליית השוק החופשי התעשייה המועטה ספגה מכה קשה אנושה כאשר השוק נפתח ליבוא סיני, תחת הצורך ב'התאמות מבניות' בוטלו שירותי הבריאות והחינוך הציבוריים של התקופה הסוביטית ונוצרו פערים עצומים בין העליתה לבין מיליוני העניים. על רקע זה ועל רקע נהירת פועלים סינים למדינה מוכת הבטלה לצד יצוא שירותי המין קל להבין מדוע הקסנופוביה מרימה ראש.
הערות אגב: זכור לי מאמר של בן יוסף במסע אחר על מונגוליה מלפני כעשר שנים, לא מצאתי באינטרנט, אבל בו הוא מתאר את הקומוניסטים הרשעים שהקימו שיכוני דירות "מכוערים" והגבילו את חיי הנוודות ואת חזרתה המשמחת של התקופה הרומנטית בה הרופאים (!!) עוזבים את בתי החולים וחוזרים לנדוד אחרי הסוסים.
על פי ויקיפדיה דווקא גורביץ צודק, היו חיילים סובייטים בתוך מונגוליה עד הפרסטרויקה.
אה, על איזו תעשיה מפוארת אנחנו מדברים? זו שלא הצליחה לייצר טוסטר ושנאלצה לגנוב את המחשבים שלה מהמערב? בפלדת טנקים הם היו מוצלחים, כן.
יוסי, אילו אמירות כאלה באו מאדם שהשכלתו נגמרה אי-שם בכיתה ט', זה היה מובן. כשזה בא ממך, זה סתם מגוחך. אני לא יודע אם בבריה"מ ייצרו טוסטרים, אבל אני לא חושב שזה קנה מידה ראוי להצלחה תעשייתית. מצד שני, הסובייטים דווקא ייצרות מחשבים, ואלה היו לא רעים בכלל. הנה, קח דוגמא שיכולת למצוא תוך דקותיים של חיפוש בגוגל:
http://en.wikipedia.org/wiki/ES_EVM
הסובייטים ידעו לייצר גם מטוסים (לצורכי צבא ותעופה אזרחית גם יחד), מכוניות, מכונות כביסה, טלוויזיות, ושאר מוצרים שתושבי המערב המודרני רגילים להם. הבעיות שהיו לכלכלה הסובייטית היו בעיקר בתחום של תכנון הייצור והשיווק. קשה לתכנן את הכל מלמעלה, ואם אתה רוצה ביטוי לכישלון של המרקסיזם ה"קלאסי", הוא נמצא בדיוק בתחום הזה. אבל: 1) גם הקפיטליזם בצורתו ה"קלאסית" נכשל ב-1929, ו-2) אופי המשטר הפוליטי שהתקיים בבריה"מ, אם בתקופת הנא"פ בשנות ה-20, אם בשנים הרצחניות של שלטון סטאלין ואם בתקופה רגועה יותר בימי חרושצ'וב וברז'נייב, אינו נובע בהכרח מהתפיסה המרקסיסיטית. מצטער אם זה מקלקל את התמונה היפה של "המערב זה טוב, הקומוניזם זה רע".
נ.ב. שכחתי עוד פרק זמן שהצבא הסובייטי חנה בהמוניו במונגוליה: ב-1945, ערב התקיפה הסובייטית נגד צבא יפן במנצ'וריה. אולם, מדובר בהצבה זמנית של כוחות הצבא, שאיש לא רצה להפוך אותה לקבועה (ואכן, עם תום המלחמה הצבא הסובייטי עזב את מונגוליה). לגבי נוכחות הצבא הסובייטי במונגוליה בשנות ה-80 — ג'ו, יש לך מקור לכך?
וכמובן, גם היפנים התחילו מלגנוב עיצובים מאחרים ותראו לאן הם הגיעו.
רק דוגמה מידע אישי על כך שאסור לזלזל בידע מאחורי מסך הברזל: קרובת-משפחה שלי היתה כבר בבולגריה מתכננת "מאסקים" (זה מקצוע בתכנון מעגלים) שעבדה שם בשנות ה-80 על עיצובים "תואמי"-אינטל.
היום היא עובדת באינטל בישראל.
שלא לדבר על כך שבכל חברת הייטק יש לך אחוז גבוה מאד של "רוסים" שרכשו את השכלתם (תיכונית ו/או אוניברסיטאית) ברוסיה. ברמת ההשכלה הטכנולוגית שם אפשר רק לקנא.
אני מציע לך לקרוא את קונקווסט על התעשייה הסובייטית. דוגמת המצנם, אגב, היא מתוך "פרסטרויקה" של אחד, מיכאיל גורבצ'וב. אולי שמעת עליו.
כמובן לא חסרות סטטיסטיקות על התעשייה הסובייטית והצלחתה לאורך המאה, במיוחד אם משווים להתקדמות התעשייתית המדהימה במדינות הקפיטליסטיות כמו ברזיל ניגריה אינדונזיה ומצרים בתקופה המקבילה, מדינות ברמת פיתוח דומה בתחילת המאה.
אבל אולי הדוגמא המזוקקת ביותר לקריסה החברתית ברוסיה של אחרי הפרסטרויקה נמצאת בגרף המצורף. הדברים אמורים להיות רלוונטיים למדינות אחרות בברה"מ וגרורותיה, אני משער שגם מונגוליה.
תוחלת החיים הוא מדד גס לרמת החיים במדינה, לא אחד לאחד אבל הקריסה מעידה על הצלחת הקפיטליזם.
http://en.wikipedia.org/wiki/File:Russian_male_life_expectancy.PNG
לגבי צבא סובייטי במונגוליה מצאתי רק בויקיפדיה העברית, לא באנגלית ולכן אני לא בטוח.
אבל להבנתי מונגוליה הייתה גרורה סובייטית בדומה למדינות כהונגריה ופולין, כלומר בעלת עצמאות חלקית.
ניטפוק קל:
"גיטלר" היה שנוא על הנאצים
האם הוחלף נאצים בסוסייטים, או שהמונח גיטלר היה שנוא על הנאצים?
תוקן, תודה.
אירוני שבניטפוק אני מכניס שגיאת הקלדה דבילית כזו.
זה נקרא חוק מפרי, וזה עובד כל פעם.
http://is.gd/CvxN
דווקא הגיוני שהמונגולים יהיו *סוס*ייטים, לא?
שלום יוסי,
שמח תמיד לקבל ביקורת ספרותית על הפרוזה שלי. אפילו אם כל מטרתה להגחיך ולשים אותי ללעג, ואפילו אם היא שזורה בציטוטים סלקטיביים ומגמתיים שנגזמו בגסות מתוך כתבה בת 3,500 מילה. אכן. מי שיוצא כדי לחפש משהו, לצייר את המטרה סביב החיצים, בדרך כלל גם יצליח.
כמה דברים, ברשותך.
קודם כל, לא "הרחקתי" עד לאולאן באטאר. אני הכתב של ידיעות אחרונות בסין, מתגורר בבייג'ינג, ומתוקף תפקידי מכסה גם את מונגוליה ואת יתר המדינות האסיאתיות השכנות. כאן ההזמנות לומר שאני אמנם לא מדבר מונגולית – וגם לא רוסית, מה שהיה יכול לסייע לי לא פחות היות ומונגולים רבים שולטים בשפה הזו – אבל יש לי היכרות רבת-שנים עם המדינה ועם האנשים המתגוררים בה. במסגרת עבודת התחקיר על הכתבה קראתי דווקא לא מעט כתבות מתוך עיתונים מונגוליים, שתורגמו עבורי על-ידי אותו מתורגמן נפלא אשר ליווה אותי במשך יותר משבוע בפגישותיי עם נציגיהם של שמונה תנועות לאומניות קיצוניות שונות בעיר.
עכשיו, אני יכול לציין ביבושת שאם היית מבקר אי-פעם במונגוליה היית מבין שלכנות מקומות כמו ארדנט, דרחאן ואולגי "ערים" זו הגזמה פראית; שהבחירה במילה "דרך" איננה מקרית, שכן אין שום כביש החוצה את מונגוליה ומחבר אותה עם רוסיה וסין; ושהשורה "במקום שבו משתרעות ערבות עשב אינסופיות אל תוך האופק" מתייחסת למיקומה של אולאן באטאר ולא למיקומו של הפאב. אבל זה, כמו שאתה כותב, לא כל-כך חשוב. מה חשוב באמת? לדעתך, עד כמה מהווים הניאו נאצים המקומיים האלה סכנה לאנושות. אבל זה בכלל לא הסיפור. הסיפור הוא עצם העובדה שהם קיימים, ובמקום כמו מונגוליה. "רעיון מופרך", כמו שאתה כותב. אכן. אבל זה קורה, וזה קורה עכשיו.
"אלפי תומכים" הוא נתון שמתבסס הן על שיחות עם אנשי התנועות הלאומניות עצמן, שסירבו בתוקף למסור נתונים מדוייקים, והן על שיחות עם בכירים במשטרת אולאן באטאר. אתה כותב שבהתחשב בעובדה שבמונגוליה מתגוררים כ-2.7 מיליון איש מדובר במספר זניח, אתה רק שוכח לציין שחצי מהאוכלוסיה הזו לא רלוונטית, שכן היא מתגוררת באוהלי נוודים באמצע שומקום – עובדה שצויינה בכתבה – ושהחצי הנותר מצטופף כולו באולאן באטאר, רובו בעוני ובדלות. אלפי לאומנים הפועלים בתוך אוכלוסייה עירונות אחת, דחוסה, בורה וענייה, זה לא מעט בכלל ובהחלט לא תופעה שאפשר להתעלם ממנה. ואגב, לא מדובר רק ב"אנקדוטות של בריונות" או ב"התנגדות אינסטינקטיבית" לזרים שמתחילים עם נשים מקומיות. לטובת קוראיך שלא קראו את הכתבה, מדובר באנשים שתופסים מונגוליות ששכבו עם זרים ומגלחים להן את הראש כדי לטהר אותן, ובאנשים ששוברים לזרים שרק הסתכלו לכיוון של מונגולית בבר בקבוק בירה על הראש. אני, באופן אישי, הותקפתי במהלך סיבוב צילומים בפרברים של אולאן באטאר והתבקשתי "לחזור למדינה שלי". להשוות את החבר'ה האלה ל"בת-ימים ממוצעים" זו לא רק השוואה מגוחכת, זו גם גזענות די עלובה מצידך.
לתופעה הזאת יש מאפיינים מקומיים ייחודיים מאוד ונתתי לא מעט סיבות לצמיחתה ולהתרחבותה במדינה כמו מונגוליה. העניין היהודי/ישראלי, כפי שהבחנת בעצמך, שולי לחלוטין בתוך הסיפור הזה, שהוא יותר מכל דבר אחר סיפור של עם עתיק המנסה להמציא מחדש את זהותו, של התנגשות תרבויות ושל איבה היסטורית בין שכנים. אבל אתה בחרת להתעלם מכל אלה. מי שלא קרא את הכתבה עלול לחשוב שאשכרה חיפשתי בכוח חיזוקים חיוביים לתזה בלתי-קיימת, שלפיה החבר'ה האלה הם נאצים רשעים שמסתובבים ברחובות אולאן-באטאר על סוסיהם ומחפשים ישראלים להכות בהם, ולמרבה הפאדיחה לא מצאתי. הנאצים לא שיחקו את חלקם במחזה מן הסיבה הפשוטה שמחזה כזה לא נכתב, יוסי. מדובר בחבורה של לאומנים קיצוניים ששורפים בתי-עסק בבעלות זרה, מסתובבים במדי אס-אס ומשוכנעים שהדם המונגולי הוא דם עליון. זה שאנחנו לא חלק מהאג'נדה שלהם לא הופך אותם לפחות נאצים, או את הסיפור לפחות מוצלח. ואגב, לכתוב שנציגי הימין הקיצוני "מתנערים מן הסמלים הנאציים" זו מופת של קריאה סלקטיבית. הייתי מצפה ליותר ממי שסרק את הכתבה במסרקות ברזל. אותו נאצי שאת ציטוטו אתה מביא בפוסט שלך, שהוא גם במקרה היחיד מהם שמנסה לרוץ לפרלמנט ולכן נזהר מאוד בלשונו, מודה באותה פסקה בדיוק שאנשיו הסתובבו עם מדים נאציים כדי "להפחיד" ומסביר שזה בסך הכל "תוצר לוואי של האידיאולגיה".
אבל מה שמרגיז אותי במיוחד הוא הנסיון שלך להוציא אותי כטמבל שאינו מבחין בין ימינו לשמאלו. אתה מביא קטעים מתוך הכתבה שבהם קיימת הקבלה ברורה בין המתרחש במונגוליה לבין המתרחש בישראל וכותב שאני "לא מבחין באירוניה". נתתי לציטוטים האלה לעמוד בפני עצמם מבלי להוסיף עליהם את פרשנותי הפוליטית או משפט בנוסח "שימו לב, מה שהמונגולי אומר כרגע דומה מאוד למה שאומרים ימניים קיצוניים בשטחים" בדיוק בשביל שאנשים אינטיליגנטיים כמוך יסיקו את המסקנות שלהם לבד. כל הכבוד, הצלחת.
בועז ארד
קודם כל, תודה על התגובה הרצינית.
יפה! וככה זה נראה הרבה יותר רציני.
באולאן באטאר יש כמעט 900,000 תושבים. כמה אלפי לאומנים – זה עדיין זניח. זה אפילו לא אחוז מהאוכלוסיה. שמתי לב שאתה מדבר על כך שהם מטפחים שאיפות פוליטיות, אבל לא מסרת נתונים על מספר התומכים שהצביעו עבורם.
כן, בהחלט הבחנתי בכך, אבל תסכים איתי שכותרת כמו "כאן אדולף היטלר, מונגוליה" קצת מטשטשת את העובדות הללו. עכשיו, אני בהחלט מוכן לקבל שהגשת טקסט ראוי יותר, ושנעשה בו מעשה מגונה על ידי העורכים שלך. זו לא תהיה הפעם הראשונה ולא הפעם האחרונה. אבל בדיוק מהסיבה הזו אני מתעקש לראות טקסטים שיוצאים תחת שמי לפני שהם יורדים לדפוס.
זהו, שאני לא ממהר לתייג אנשים כניאו נאצים (נאצי, אגב, הוא ודאי לא). אם האיש מתנער מהשימוש במדים הנאציים, ומתנער מחלקים מרכזיים של התורה הנאצית, במה הוא ניאו נאצי? בכך שהוא מתחנף לאלמנטים פסיכיים שתמיד נלווים לימין הקיצוני? אני חושב שאתה לא יכול להקרא נאצי אם אתה לא אנטישמי "קשה". שנאת היהודים היתה חלק מרכזי מתפיסת העולם הנאצית – אבן פינה שלה, היהודים שיחקו בערך את תפקיד עמלק בתפיסה התיאולוגית האורתודוקסית.
שים לב שלא טענתי שהוא גזען. ודאי שהוא גזען. זה מוכח מעבר לכל ספק סביר מהטקסט שלך. אבל לא כל גזען הוא נאצי, ותסכים איתי שכתבה בנוסח "יש כמה לה פניסטים באולאן באטאר, שמרביצים לסינים" פשוט לא היתה מתפרסמת, כי לא היה בה עניין לקורא הישראלי. גם הכותרת "כאן ז'אן מארי לה פאן, מונגוליה" לא היתה תופסת. הרושם שלי הוא שהפן הנאצי פומפם ונופח בדיוק למטרות הפצה, תוך משחק ציני בתודעת השואה ובפחדים של הציבור הישראלי.
אם זה המצב, אז ודאי שמגיעה לך התנצלות מצידי. אני מקווה שתקבל אותה.
בלי להכנס לשאלות העובדתיות ולביקורת, אני חושב שמגיע לך שאפו על התגובה כאן. עיתונאים אחרים, וב"עיתונאים" אני מתכוון בעיקר לשכירי עט שמשתמשים במחשב רק בשביל סוליטייר, כשמעבירים עליהם ביקורת באינטרנט, הולכים ומתבכיינים בטור הבא שלהם על איך זה יכול להיות שבאינטרנט הזותי נותנים פתחון פה לכל זב חוטם. מיותר לציין שהם לא טורחים להגיב על הביקורת במקום בו נאמרה.
בהתייחס לכתבה, אני מוכרח לציין שמה שאני הבנתי ממנה – ובדרך כלל, אם יורשה לנחתום להעיד על עיסתו, הבנת הנקרא שלי אינה לוקה בחסר – היה שאוטוטו המונגולים מתחילים לחפש יהודים ולשלוח אותם למחנות השמדה. היה בה טון היסטרי, כזה שהישראלים נורא אוהבים כי הוא מחזק את התודעה הקורבנית שלהם, שלאור הדברים שאתה עצמך כתבת פה איננו מוצדק. למילה "נאצי" יש משמעות מאוד ברורה אצל קוראיך – ואתה הרי יודע זאת – והשימוש בה לא יכול להיעשות במנותק מהמשמעות הזו. אנטישמיות, שנאת יהודים והעמדתם של היהודים כרע עליון ונושאי החטא הקדמון הוא חלק אינטגרלי מהסיפור. שימוש בסמלים נאצים, כמו מדי אס.אס, פחות. יש אידאולוגיה כזו בקרב הימין הקיצוני במונגוליה, או אין?
(איפה אלעד-וו? אנחנו צריכים חוות דעת שניה לגבי הערים במונגוליה).
נמרוד, אתה בפירוש לא חוסך בעדות על עיסתך. יוסי ואתה מושכים את הדיון לבעיה היהודית בעוד שהכתבה מכסה נושא מרתק בהרבה. השאלה מדוע מאמצים הקיצונים המונגולים דווקא סמלים נאצים היא זו שמעניינת כשלעצמה. מה להם ולזה? מדוע בחרו דווקא להאחז באילן זה?
אה, הילד חזר לנסות להציק. די, תחזור לרדודים, או שהמציל יכעס.
נמרוד, גישת ה"כלך לך, אוויל משריש, ומבחינתי ניצחתי" לא מועילה במיוחד. כשיש לך משהו מועיל להגיד זה נשמע טוב, ואפשר להסתפק בכך.
הכתבה באמת מעניינת, אבל יוסי דווקא נתן הסבר די משכנע (ראה את ההערות על ההקשר הסובייטי).
בועז, אני מודה לך על הכתבה הנהדרת שלא הייתי קורא אלמלא הפוסט של יוסי שבאמת נראה עתה כמו ביקורת טיפוסית של ספורטאי כורסה דעתן. הנושא מאלף כמו גם החוויות אליהן אתה נחשף במסגרת מקצועך במיקומך הספציפי.
מנסה לבעוט בעיטת חמור, אה? לא יפה. פעם עוד היה שווה לעצור לרגע על התגובות שלך (והרגע הלך והצטמצם). היום סתם ניכר שבא לך להכניס ליוסי כמה שיותר ולעזאזל התוכן.
הנושא אמנם מעניין, אבל ברור, מקריאת הכתבה, ומבחירת הציטוטים המודגשים (ששמים אותם תמיד בגדול ובצבע אחר, מופרדים לחלוטין מההקשר המקורי) שהעורך ניסה לעשות אותה מעניינת יותר ע"י פריטה על הפרנויה היהודית. להגיד שזה לא היה אמור להיות הספייק של הכתבה (לפחות מבחינת אידיוט אחרונות) זה להתמם.
וואו. נחות אפילו ביחס לתוצר הרגיל שלך.
תגובות טרוליות נמחקו. .
באמת כל כמה מאות שנים המונגולים כובשים בערך חצי מהעולם. אולי הגיע הזמן הזה שוב? לפחות יפסיקו לדבר על האיום האיראני…
"עדכון מנהלתי: שבתי אל ארצות התרבות. פוסט בנושא הכאוב ההוא יופיע כנראה בימים הקרובים."
יוסי, ירדת מהארץ?
לא, הוא היה במיל'.
אז לאיזו ארץ מארצות התרבות הוא חזר?
כבוד לארד וליוסי. כך מנהלים דיון.
ולעצם העניין – זה מה שעושים באידיוט אחרונות. מר ארד לא יכול לומר את אשר מן הסתם על ליבו בעניין הלום בצורת כותרת ועריכה שהכניסו לרקטום הטקסט שלו. זה בסדר. גם אנחנו עבדנו אצל אנשים. 🙂
אולי בזכות הקשקוש הזה תעלה מעט קרנו של ארד בבית מוזס, תהיה לו מעט יותר אוטוריטה לשלוט באיך שמוגשים הטקסטים שלו, ונראה ממנו דברים מעניינים מאזור מכריע בחשיבותו לעתיד העולם גם בלי קשר לפסיכוזות הז'ידיות. 🙂
כולם צריכים להתפרנס, ובצוק העיתים גם אני מוכן לשלוח רשימות מילים עם הרבה נאצים והיטלר לאדיוט אחרונות על מנת לקושש פת לחם לילדי הרעבים. למעשה אני מוכן לעשות את זה גם אם ילדי לא יהיו רעבים.
מה שכן אני לא אטרח להגן על קשקוש כזה בפומבי.
כל הטענות שלו לגבי עומק העבודה העיתונאית לא מחזיקים מים, אפשר לכתוב כתבות מרתקות על החברה והפוליטיקה המונגולית, אפשר לדבר על עליית הקסנופוביה בחברה הזו, אין חברות מחוסנות מהמחלה הזו, יש כמובן דברים מרתקים מעבר לזה. אבל רוב הציבור הישראלי יודע בדיוק כלום על מונגוליה, עכשיו אחרי שהם קראו הכתבה הם יודעים שבמונגוליה יש נאצים, וזה כל מה שהם יודעים על מונגוליה. איך אפשר להגן על קשקוש כזה?
תקשורת 2.0; עיתונאי אחד מעביר ביקורת על כתבה מהעיתון של המדינה, מקבל תגובה עניינית מהעיתונאי שכתב אותה, וויכוח מעמיק על פרטים גיאוגרפיים והיסטוריים ממגיב אחר.
תענוג.
הערה סגנונית קטנה אחת, יוסי: אם ההתנצלות שלך אכן כנה, יש מקום לשים אותה בגוף הפוסט ולא רק בתחתית התגובה-לתגובה.
מונגולים, הא? נשמע מוכר…
האם "אאא" הוא סמל נאצי?
המלכה מו"ד היא בעצם אדולף היטלר.
יש סיכוי לקאמבק של החלילן מאולאן-באטור?
זה היה ברור כשמש שאתה כאן. אתם בדיוק כמו הרפס – גם אם זה רדום זה שם לנצח.
גורביץ אתה לא יכול לסנן לפי IP ??
LOL.
יש לי איפשהו בהרדיסק שלי קריקטורה מ2001 של יוסי נלחם במונגולים. רבותיי, ההיסטוריה חוזרת.
אני הכי חייב לראות את זה בעולם.
התכוונתי כמובן לעומרוני מקג'טי.
הו, הנוסטלגיה הארורה. איך לא התגעגעתי למונגולים.
הערה היסטורית,
בזמן לימודי באוני' העברית (לפני כ10 שנים) דובר מדי פעם על התחיה הלאומית במונגוליה, שאחד ממוקדיה הוא ההערצה לג'ינגיס חאן. (התופעה קיימת אפילו יותר במונגוליה הסינית).
הסיבה היא שהמונגולים עברו כפיה תרבותית חזקה גם בסין וגם תחת השלטון הקומוניסטי הרוסי. (וזה לא משנה האם היה כיבוש ישיר או לא שלטון קומונוסטי נוטה למחיקת תרבות היסטורית)
כתוצאה מכך הדמות המכרזית שהמונגולים מתגעגעים אליה היא הדמות של מי שהביא כבוד ותהילה למונגולים. לרוע מזלם של המונגולים הדמות הזו מעוררת תחושות וזכרונות אחרים לגמרי אצל רוב האנשים שהם לא מונגולים.
כדי לסבך את המצב יותר המונגולים מסיבות היסטוריות טובות (קומונויזם של המאה ה20) לא ממש מוכנים להאמין למה שזרים אומרים להם בקשר לגיבור ההיסטורי הנערץ שלהם.
גילוי נאות אני לא חושב שכל לאומיות היא פסולה. (אם כי זו של המונגולים היא כנראה נתעבת)
יוסי, התנצלותך מתקבלת. אשמח לראות אותה מופיעה כעדכון בסוף הפוסט המקורי.
לא אמשיך כאן את הוויכוח העקר סביב השאלה "מיהו נאצי" שכן תהום גדולה פעורה בינינו בעניין הזה. כן אתייחס שוב להיקף התופעה והאם היא "זניחה" כדבריך או ראויה לסיקור. העובדה שכמה אלפי פעילים מהווים בקושי אחוז אחד מאוכלוסיית אולאן באטאר היא בכלל לא רלוונטית. כמה אחוזים מאוכלוסיית ישראל מהווים, להבדיל, נוער הגבעות? כמה אחוזים מהאוכלוסייה מהווים פעילי כהנא חי? כמה אחוזים מהאולוסייה מהווים האנרכיסטים נגד הגדר? האם מדובר בהתארגנויות זניחות שאין להן שום משמעות ושאין טעם לתת להן במה תקשורתית?
בפוסט המקורי שלך ניסית לצייר את הטקסט שלי ככזה שמנסה בכוח לפרוט על נימי הפרנויה היהודית, ועכשיו אתה חוזר בך וכותב שבהחלט שמת לב שהפן היהודי/ישראלי שולי לחלוטין. עכשיו הבעייה שלך, ושל מגיבים נוספים, היא עם האותיות הגדולות. עם "ניפוח ופימפום" הפן הנאצי בכותרות ובטיזרים למטרות הפצה. ראשית, אין לי שום בעיה עם הכותרת שניתנה לכתבה, ראיתי אותה לפני שהכתבה ירדה לדפוס כמו שראיתי את כל יתר חלקיה, ואני חושב שהיא בכלל לא רעה. בהזדמנות זו, רחביה, תודה על הדאגה הכנה למעמדי בבית ידיעות – אבל באמת שאין צורך. אני נמצא שם כבר הרבה מאוד שנים ויש לי שליטה מוחלטת בכל מה שיוצא תחת ידיי.
שנית, אני לא מבין מה כל-כך "מנפח ומפמפם" בטיזרים הבאים: אחד על ההזדהות של הלאומנים עם היטלר, כי גם הוא רצה לשמור על הזהות הלאומית של עמו; אחד נוסף על התפיסה של הלאומנים, שלפיה הדם שלהם טהור והזרים מזהמים אותו; וטיזר אחרון עם ציטוט של ישראלי שהתגורר באולאן באטאר ומספר שכמעט כל יציאה למועדון נגמרת במכות בגלל הקנאות של הגברים המונגולים לנשים שלהם. כותרות הביניים, אגב, לטובת מי שלא ראה את הכתבה, הן: "שונאים את השכנים", "אין ביוב, אין הסקה", "נועדנו לגדולות", "גונבים לנו את המדינה" ו"מאבדים את הדם".
ולג'ו, שחרד לידע הכללי של קוראי ידיעות אחרונות והשלכות הכתבה שלי על יחסי הציבור של מונגוליה: האם קראת את הכתבה, לפני שהכתרת אותה כ"קשקוש"? או שאתה מאלה שמסתפקים בקריאת טוקבקים? אם היית טורח לקרוא אותה היית למד על מונגוליה עוד אי אילו דברים מלבד העובדה ש"יש שם נאצים". אני באמת מתנצל שלא כתבתי הפעם על פסטיבל הנאדאם ועל מעלותיו המופלאות של חלב סוסות מותסס. בשביל זה יש את "מסע עולמי".
בועז ארד
לא קראתי את הכתבה, אבל מהוכתרת משתמע שהחלו לאסוף שם יהודים במחנות והנה עוד רגע ממש תהיה שם ועידת ואנזה סטייך אולאן בטור.
העניין הוא שכשאתה אומר "נאצי" לישראלי-יהודי המצוי, הוא מקבל תחושה של שונא יהודים וקורא להשמדתם. כמו כן, המונח נאצי מתייחס למישהו ששנאת היהודים היא מרכזז ההוויה הפוליטית שלו, לפחות לפי הבנתי את התודעה הישראלית-יהודית. מכיוון שלפי הבנתי ממך אין זה המצב במונגלויה, אני חושב שהכותרת מטעה, מבלבלת, מגרה ומורטת על מיתרי היחס ההאמבווילנטי של הצייד ניצוד שלנו כלפי הנאצים. הכותרת בהחלט מגרה ועושה את עבודתה כראוי, השאלה אם היא לא מסלפת במידה רבה מידי?
לעמדתי כן, כנראה שלעמדתך לא, וכאן מצוי גרעין הויכוח.
מחקתי בקו חלקים מהפוסט המקורי. זה כואב יותר.
שניה, אנחנו מדברים על אלפי פעילים או על אלפי תומכים? זה הבדל של כמה סדרי גודל. ראויה גם לציון העובדה שהאלפים האלה מתפלגים בין שמונה קבוצות. כלומר, אם נשאר עם ההקבלה לנאצים, אנחנו בערך בשנת 1920.
היה ברור לי מלכתחילה שהפן הישראלי-יהודי לא מחזיק מים. בדיוק בגלל זה זה נראה לי כמו פמפום.
מדובר בקבוצות זניחות – לא חסרות משמעות אבל זניחות – שמקבלות הרבה יותר מדי נפח תקשורתי. הבעיה שלי היא לא עם 30 הפעילים של כהנא חי, או 200 נערי הגבעות, אלא עם העובדה שהן נהנים מתמיכה של האידיאולוגיה הישראלית הממסדית, ובשל כך מצליחים להחדיר את המסרים שלהם לאוכלוסיה נרחבת הרבה יותר.
יתר על כן, נערי הגבעות מעניינים אותי כי הם, במובנים רבים, שכנים שלי. תופעה דומה שהיתה מתרחשת, נניח, בנורמנדי היתה מעניינת אותי הרבה פחות. ואם מישהו היה לוחץ ישר על כל כפתורי ההפעלה שמערכת החינוך טרחה ושקדה לשים בתוכי בגלל כמה מזילי ריר עם פטיש למדי עור, זה היה מעצבן אותי עד מאד.
נו, באמת. חסרים מנהיגים לאומיים שרצו לשמור על הזהות הלאומית של עמם? זה נראה לך הסממן העיקרי של היטלר? יכלה להיות לך יופי של כתבה, אם למשל היית מצליח להוציא מהם חלומות – שוודאי נמצאים שם – על חידוש הורדת הזהב ופשיטות פרשים מסין ועד בגדאד. במיוחד אם היו תכניות כלשהן בכיוון. אבל זה?
על זה אני רק יכול לומר: הלוואי עלי. אתה עובד במקרה עם רות בית אריה?
זו, מבחינתי, עוד החמצה של הכתבה הזו: זה פחות או יותר הדבר הראשון שקראתי על מונגוליה שלאחר התקופה הסובייטית. היה שם המון מידע, וחבל שהכל נדחק לסד של "הנאצים". מצד שני, סביר מאד ש"7 ימים" לא היה מעוניין בכתבה על המצב הפוליטי והכלכלי במונגוליה.