חותרים למלחמת אזרחים
בעכו נערך בסוף השבוע, לראשונה, טקס אזכרה לנכבה, החרבתה של פלסטין (מושג גיאוגרפי ותרבותי, אני יודע) וגירושם של יותר מ-700,000 מתושביה. כשדיווח MyYnet על האירוע המתוכנן, טרח להבהיר לכותביו מה הם צריכים לחשוב: "אחרי הפגנת ה-1 במאי שבה הונפו דגלי פלסטין, ממשיכים ערביי עכו למתוח את החבל".
כמובן, אם תעבור הצעת החוק של "ישראל ביתם" בנושא, לא יהיו עוד תהלוכות מסוכנות כאלו ברחבי ישראל, ואף אחד לא ידבר על ההיסטוריה. לא בקול, על כל פנים, ולא בלי מבט מבוהל לאחור. ככה זה ברוסיה הפוטיניסטית, המודל של ליברמן. אפשר יהיה להחזיר את השלדים לארון, ולקוות שלשם שינוי הם יישארו שם. זה יהיה צעד דמוקרטי למשעי, כמובן, אם כי יש להניח שהחוק לא יופנה כלפי ישיבות חרדיות שמציינות את יום העצמאות כיום אבל. לא צריך להגזים.
ב"הארץ", קרא הבוקר נדב שרגאי "להתנחל ביפו, עכו, לוד ורמלה". ישראל היהודית, הוא מקונן,
מאבדת את הערים המעורבות. הוא צולל ישירות אל הפרוטוקולים של זקני הוואקף, ומתאר כיצד ניסתה אגודת צדקה ערמומית של החמאס לרכוש, לא פחות, 50 דונמים חקלאיים, ומזימה נפשעת זו סוכלה רק לאחר ש"יזמים יהודים גייסו את הסכום הנדרש והצילו" את הדונמים.
אין, לדעת שרגאי, די חיכוך בין פלסטינים ויהודים במה שהיתה פעם פלסטינה-א"י, והוא מקונן על כך שתנועות נוער חילוניות "אינן שולחות דרך שגרה גרעיני חיזוק" לערים המעורבות – בניגוד חד לתנועות הנוער הדתיות. הוא טוען ש"באנינות, רומזים ארגוני השמאל" כי המאבק על שטחים נקיים מערבים הוא מאבק גזעני, ובאמצעות הטריק הרטורי הזה הוא מנסה להסתיר את הגזענות הבוטה של ה"מאבק" הדמוגרפי.
ואלה לא רק תערוכות והצהרות בומבסטיות של פוטין דה לה שמאטע, או מאמרים מתלהמים של מתנחל-המחמד של קבוצת שוקן. כ-2,000 צעירים ערבים העזו השנה לצאת נגד גל ההתבדלות המשולב לתנועה האיסלמית ולתנועה הנאצריסטית, וביקשו לשרת שירות לאומי. המדינה דחתה אלף מהם. "מחסור בתקנים" הוא התירוץ הרשמי.
משהו משונה מאד קורה כאן. ב-2005-2006 היו רק 240 מתנדבים כאלה; ב-2006-2007, 289; ב-2007-2008, זינוק חד, של יותר מ-100%, ל-628; השנה, 2008-2009, יש כבר כ-1000; ובשנה הבאה, שתתחיל רשמית בקיץ, היו אמורים להיות כ-2,000. נרשמה גם עליה קטנה במספר המתגייסים הערבים לצה"ל. מאיפה באו כל אלה? איזה זרם מעמקים שלא סוקר הניע אותם?
זה לא משנה, כי זה יישאר בגדר "אמורים היו", כי למנהלת השירות הלאומי – שמאחר ועד לאחרונה היה נחלתן של בנות דתיות בלבד, מאוישת במספרים גדולים של חובשי כיפות ועוטות שביס – אין תקנים לעוד אלף צעירים ערבים שידפקו את הרטוריקה של ליברמן. תקנים ל-3,000 צעירות דתיות, 2,700 מהן בחינוך החילוני – דווקא היו להן, עד שמשרד החינוך אמר לא.
כלומר, יש גל התנדבות והתחברות ערבי, והמדינה – באמצעות שלוחיה חדורי האמונה, אלה שמאמינים שצריך להתנחל גם בישובים המעורבים – אומרת להם "לא". לכו לעזמי, היא אומרת. ככה אנחנו אוהבים אתכם. בואו נדחוס את אבק השריפה עוד קצת. בואו נראה להם שאם הם – מבוזים במולדתם, רוב אדמותיהם שדודות, קורבן לבוז, לטינה ולגזענות – יושיטו לנו יד, היא לא תשוב ללא נשיכה. לכו, בל"ד והתנועה האיסלמית מחכים לכם. משהו דומה לזה, לדברי ב. מיכאל, כבר קרה פעם: באמצע שנות החמישים, הדפיס צה"ל קריאת גיוס לצעירים הערבים, ככל הנראה במגמה להוכיח שהם אינם עושים זאת. להפתעת הקצונה, כ-4,000 איש התייצבו וביקשו להתחייל. הם פוזרו במהירות והצו נגנז.
רצוי להזכיר שעד שישראל לא הפכה את העדה הדרוזית לעדה נפרדת, דרוזים לא נחשבו לשונים במיוחד מהמוסלמים הסונים הרגילים. על פי הנהלים ששררו בזמן המנדט, הדרוזים נשפטו בבתי הדין השרעיים יחד עם הסונים. ישראל היא שהבדילה אותם, ובקושי חלפו 50 שנים ומעט זוכרים זאת. חלק ניכר מהדרוזים היו בצד השני של מלחמת 1948. מה היה קורה אם ישראל הרשמית היתה נוקטת מדיניות כזו גם כלפי כלל הציבור הערבי?
זה לא קרה, כידוע. ומאחר וישראל היא מדינה גזענית, היא גם מקפידה לוודא שחייליה הדרוזים יהיו מרירים. כפי שאמר לי אחד מהם, "יש בישראל ארבעה סוגי אזרחים. סוג א': חרדים. לא משרתים, מקבלים שירותים. סוג ב': חילונים. משרתים, ומקבלים שירותים. סוג ג': ערבים. לא משרתים, לא מקבלים שירותים. סוג ד': דרוזים. משרתים, ולא מקבלים שירותים." כששאלתי אותו למה אחוז גבוה כל כך של דרוזים פונה לשירות בכוחות הבטחון, הוא ענה "זה די פשוט. כשאני יוצא לתל אביב, במדים, אז מיד זה 'בוא הנה, חייל, תאכל משהו, תשתה משהו'. כשאני משתחרר ומגיע לחפש עבודה, על אזרחי, אז זה 'לך מכאן, ערבי'". בעשור האחרון, נרשמה ירידה ניכרת במוטיבציית הגיוס בקרב הדרוזים, מה שלא צריך להפתיע אף אחד.
וכשהיאוש יתגבר על הפחד, וראאד סלאח ודב ליאור ישלבו ידיים במיטוטה של מדינת ישראל – מי בשם החליפ'ות, מי בשם ממלכת כהנים וגוי קדוש – וכשדם וטרור בקנה מידה שלא נראה מאז מלחמת האזרחים הקודמת ישטפו אותנו; כשנאסוף את עצמנו מן ההריסות (אם יהיה מה לאסוף); כשננסה להבין מה לעזאזל קרה כאן, איך הגענו לפה, לפחות שלא נשקר לעצמנו. לפחות שלא נחזור על השקר הצדקני של "הצענו להם חיים בצוותא והם לא הסכימו". משפט קולע יותר יהיה "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב".
הערה מנהלתית קצרה: נתפסתי לאנגריה. בארבעת הימים הקרובים אני הופך לעובד כפיה. אני מקווה שזה יסתיים קודם לכן. אשתדל לעדכן. יש לכך השלכות ברורות על יכולת העדכון של הבלוג, שלא לדבר על תגובות.
(יוסי גורביץ)
פוסט מצויין. בכלל לא ידעתי על הצעת החוק של ישראל ביתנו. נורא.
וסליחה על הבורות, מה זה אנגריה?
ככל הידוע לי, אנגריה הן עבודות כפייה שהטילו הרומאים על תושבי יהודה.
ויוסי – תן קרדיט, הרי ברור שגם אחרי איסוף השברים, שקר ה"הצענו להם הכל", על שלל גרסותיו, יישמר.
שירות עבודה כפוי שנגבה על ידי המדינה. המילה בצורתה היוונית מופיעה בתלמוד. ראה
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%91%D7%A8_%D7%94%D7%90%D7%99%D7%9E%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%99_%D7%91%D7%90%D7%A8%D7%A5_%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C
מדובר במשהו שאינו מתיחת חבל בשום צורה. מתיחת חבל היא "יום נכבה" שנופל על יום העצמאות, שהוא התאריך המסורתי לציון הנכבה. לעשות יום נכבה עכשיו, זה סוג של קבלה של הציונות, וניסיון לחיות איתה.
מממ – עזוב אותך מליברמן כיוצר (לרוב פחד) הוא החליט לחזור למוטב ולשוב ולהיות אמן (סודי) – אז אל תגלה לאף אחד – http://cafe.mouse.co.il/view.php?t=946958
למיטב הבנתי המנהל ביקש עוד תקנים שמשרד האוצר לא אישר, ומדובר במנהל נפרד(או מחלקה נפרדת בתוך אותו מנהל- אני לא בטוח) משל התפקידים היהודים בשל העובדה שרוב המתנדבים הערבים משרתים בתוך קהילותיהם.
"רצוי להזכיר שעד שישראל לא הפכה את העדה הדרוזית לעדה נפרדת, דרוזים לא נחשבו לשונים במיוחד מהמוסלמים הסונים הרגילים. על פי הנהלים ששררו בזמן המנדט, הדרוזים נשפטו בבתי הדין השרעיים יחד עם הסונים. ישראל היא שהבדילה אותם, ובקושי חלפו 50 שנים ומעט זוכרים זאת. חלק ניכר מהדרוזים היו בצד השני של מלחמת 1948. מה היה קורה אם ישראל הרשמית היתה נוקטת מדיניות כזו גם כלפי כלל הציבור הערבי?"
צר לי מאד, אבל זה לא מדויק. האיבה בין הדרוזים למוסלמים ממש לא החל ב-1948, ומוסלמים שחטו דרוזים במשך מאות שנים לפני שהחלו ניצני הציונות. אבא שלי פעם הלך עם חבר דרוזי שלו ועם בנו הקטן של החבר לחאפלה בכפר ערבי. מפה לשם נהיה מאוחר והם החליטו לישון שם ולחזור הביתה למחרת. האבא אומר לילד שהם ישנים שם והתגובה האינסטינקטיבית של הילד היתה: "בס אבוי, ידבחונה אל-ערב!" (אבל אבא, הערבים יטבחו אותנו!). אז לא להגזים.
אני חושב שכוונתו של יוסי היא שדרוזים לא נחשבו לשונים במיוחד *על ידי הממסד היהודי/ישראלי*.
רוצה לומר – שאם היו נוקטים בגישה "מחבקת" כלפי הציבור הערבי כולו, ולא רק כלפי הציבור הדרוזי, אולי היינו נמצאים היום במקום אחר.
מקומם.
הייתי מזכיר אבל שלא ליברמן הביא את ה"פוטוניזם" הנה. גם הימין סובל עוד מימי ערוץ 7 מהדרה מהשיח הציבורי וגם אצלו הדרה זאת הובילה להקצנה. כמו כן המחסור בתקנים אכן היה קיים במערך השירות הלאומי עוד לפני העליה בסמפר המתנדבים הערבים. אל תשכח שמספר גדול של יהודים, רבים מהם עולים חדשים מבקשים לעשות שירות לאומי ולא צבא. חשבתי להרים את הכפפה ולנסח מכתב לקרן החדשה לישראל. מסתבר ש"לרגל תהליך ארגון מחדש של תהליך מתן מענקים בקרן". חבל.
http://www.nif.org.il/grants
אני מקווה שאתה לא חושב שההדרה מהשיח היא זאת שגרמה להסלמה. תוצאות הבחירות האחרונות וקריאה בעיתונים מראים שהייתה הקצנה גורפת בכל הציבור הישראלי, גם בזה שמהווה את מרכז השיח. אז אלא אם כן גם ירון "להרוג 50000" לונדון מודר מהשיח הציבורי, אולי עדיף לחפש סיבות אחרות.
*מהנהן*
(הפסקתי להיות שקט)
"אנגריה" – אפשר לחשוב שאתה הולך לבנות את המסילה הטרנס-סיבירית כולה 4 ימים במשרד מעופש.
פוסט מעולה, חשוב לתעד את השקרים של ישראל.
התאפקתי יומיים אבל אני לא יכול: איפה כל אלה שמאשימים את הבלוג באנטישמיות? איפה מי שיסביר לנו, שגם הרצון להשתתף בשירות הלאומי הוא חלק מהמזימה ל"השמדת ישראל"? שהערבים הערמומיים מוכנים אפילו לחיות אתנו 300 שנה בשלום, בהמתנה להזדמנות הראשונה לתקוע לנו סכין בגב?
וברצינות: יכול להיות שגדולי הפטריוטים מתביישים במדינתם בגלל ההתנהלות הזאת? אז תבינו: יש אנשים יותר רגישים ממכם, שמתביישים כמעט בכל ההתנהלות של המדינה שלנו. וזה הסיפור של כותב הבלוג ותומכיו התמימים…
אחרי הקריאה השלישית של התגובה שלך, הבנתי לבסוף באיזה צד של המתרס אתה. לעומת זאת, עדיין לא הבנתי את התוכן.
כלומר, יכול להיות שאתה אומר "יוסי לפעמים טועה, אז בואו לא נסכים איתו אפילו כשהוא צודק," אבל זה כל כך דבילי שאעדיף לתת לך הזדמנות להסביר את עצמך.
אחד מאיתנו הבין את מוש לא נכון
אני לא קורא את הבלוג הזה הרבה זמן, אז כנראה שזה אני.
טוב, חבל לכתוב אם לא מבינים, אז בלי התחכמויות:
איש ממנאצי הבלוג הקבועים לא הגיב לפוסט הזה.
ייתכן שגם הם מתנגדים להתנהלות של המדינה בעניין השירות הלאומי של ערבים.
ייתכן גם, שזו הזדמנות בשבילם להבין – שגם שאר הפוסטים פה אינם נכתבים מתוך שנאת ישראל, אלא מתוך ביקורת כואבת על התנהלותה האווילית של מדינתנו הטראומטית
(בקיצור, אני בלהקת המעודדות של יוסי, ומחכה לשובו מעבודות הכפייה המשרדיות)
אה. אז גם את מה שחשבתי שהבנתי לא הבנתי. התנצלותי.
האם יש מבחנים להתקבל ללהקת המעודדות של יוסי?
ענר מחליט
צר לי שאני מפריע למעשה האונן הקבוצתי שלכם, אני יודע שהוא מסב לכם הנאה מרובה.
בתור אתאיסט המאמין בזכויות אדם בסיסיות אני לא מעוניין באוכלוסייה גדולה דתית ובעל השקפת עולם שבעיניי היא פרמיטיבית. אתם יכולים להיות פוליטיקלי קורט כמה שאתם רוצים, אבל האוכלוסיה הערבית-ישראלית היא אוכלוסייה בה רצח לשם כבוד המשפחה, הפלייה קשה של נשים בתא המשפחתי ובחברה בכלל, ועל יחס להומו-לסבים בכלל אין מה לדבר, ועוד ועוד, הן תופעות נפוצות שיש להן חלק אינטגרלי מהתרבות האתנית של הערבים-ישראלים.
*אין סתירה בין פלורליזם לבין דחייה של קבוצות שאינן מכבדות את עקרון הפלורליזם בפרט וזכויות אדם בסיסיות בכלל.
אורוולאנים אני לא מבין את החיבה היתרה שלכם לציבור הערבי. הלא תדעו שהמגרים ממקסיקו לארה"ב, שהליברלים עמלו כלכך הרבה על זכויותיהם, הצביעו בקליפורניה באחוזים גדולים נגד מיסוד נישואים חד-מיניים?
אין ספק שישראל היא מדינה חולה, אבל אתם קצת מיתממים אם אתם חושבים שאחרי פתרון הסכסוך כולנו נרקוד הורה מסביב לעצי זית.
שים לב למשפט "ראאד סלאח ודב ליאור ישלבו ידיים במיטוטה של מדינת ישראל – מי בשם החליפ'ות, מי בשם ממלכת כהנים וגוי קדוש ", ולקטגוריה "צרת האיסלם: הגנה על האיסלמופוביה" בבלוג זה.
אם כבודו אינו מחבב את האוכלוסייה הערבית, הוא מוזמן לחפש לו מקום אחר לחיות בו. בארץ הזאת, יהודים וערבים ייאלצו לחיות אלה לצד אלה בעתיד הנראה לעין. אני לא יודע לגבי בעל הבלוג, אבל אני, בתור מי שרוצה לחיות כאן, מעוניין מאוד בשיפור היחסים בין היהודים לערבים, גם בתוך ישראל וגם במזרח התיכון בכללותו, ואני חושב שהפסקת האפליה נגד ערביי ישראל היא תנאי הכרחי לכך.
על פי קריטריונים אלה גם חלק גדול מהאוכלוסיה הלא ערבית אמור להיפסל…
המקסיקנים הצביעו באותם שיעורים כמעט כמו הלבנים נגד נישואי הומואים, ככה שהטיעון שלך קלוש.
אה, עכשיו אתה מבין למה אני חושב שמלחמתו של יוסי נגד היהדות, מלבד היותה בלתי-מוסרית ומבוססת על פרשנות מגמתית להחריד של הנתונים, גם מזיקה לצד השמאלי של המפה החברתית-פוליטית בישראל (או שמא יש לומר, הייתה מזיקה, אילו הייתה לה השפעה ציבורית כלשהי…)?
כי הוא יוצא נגד מערכות ערכים טוטליטריות שמבוססות על אמונה באל לא קיים, שנאת זרים, דיכוי נשים וקידוש המוות? כן, באמת השמאל יקרוס אם הוא יביע קול ברור נגד האיסלאמיסטים והיהודיסטיים.
אילן, אתה נופל באותו פח שאליו נופלים כל הקיצונים: אתה מתחיל מאידיאולוגיה, לא מבני אדם. אני, לעומת זאת, סבור שנקודת המוצא הראשונה של כל תנועה פוליטית החפצה בחיים — הן עבור עצמה והן עבור קהל היעד שלה — צריכה להיות ההכרה בכך שאידיאולוגיות, כמו גם מבנים כלכליים ומדיניים, קיימים לטובתם של בני אדם ולא להפך. האידיאולוגיה יגולה להציג "מודל אידיאלי" של חברה אליה היא שואפת, אבל כל ניסיון לבנות חברה שתתאים למודל כזה בלי להתחשב בתנאים החברתיים שקיימים כבר בזמן ובמקום הרלוונטי יוביל להיעלמות של אוטופיסטים מהסוג הנדון, במקרה הטוב, ולאסון של כל החברה בה הם פועלים, במקרה הרע.
לענייננו, אזרחי ישראל המגדירים את עצמם כיהודים רוכשים, בדרך כלל, כבוד לדת היהודית בביטוייה המסורתיים. הרעיונות שבני אדם כאלה נוטלים מתוך המסורת היהודית למישור של התנהגות בין-אישית הם בדרך כלל רעיונות שאדם בעל גישה שמאלית יכול להסכי אתם (עזרה לזולת, הימנעות מהתנהגות פוגענית, וכיו"ב). ולא, יהודי מצוי התורם, נניח, מצרכי מזון לנזקקים לא ירוץ ל"שולחן ערוך" כדי לראות עד כמה מעשהו מתיישב עם הלכות הצדקה.
מצד שני, ברור שתכני המסורת היהודית באים לידי ביטוי גם במעשים שליליים בהקשרים מסוימים — בעיקר בתחום היחס לנשים ולזרים. אבל גם כאן המציאות אינה צבועה בצבעי שחור ולבן. יש אירגונים פמיניסטיים דתיים, ויש גם, תתפלא, ארנונים דתיים השואפים בכנות לשלום עם שכנינו, כמו "נתיבות שלום". השאלה מדוע קולם של שונאי הזרים ומדכאי הנשים מקרב היהודים הדתיים בישראל נשמע בעוצמה גבוהה יותר מקולם של שוחרי השלום וכבוד הבריות היא שאלה שראויה לדיון בפני עצמה. אבל אני לא חושב שהסיבה העיקרית לכך טמונה לא בתוכן של המסורת היהודית אלא בתנאים המדיניים, החברתיים והכלכליים השוררים בישראל. הלכך, הדרך הראויה לתיקון המצב היא שיפור התנאים הללו, לא הציפייה (המופרכת לכשעצמה) שעם ישראל ינטוש בהמוניו את המסורת היהודית.
הצעת החוק עברה בוועדת השרים לענייני חקיקה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3720715,00.html
באותו השוונג, הם גם אישרו את ההצעה של אורלב "האוסרת פרסום הסתה לשלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".
הצילו.