החברים של ג'ורג'

עלילת המנורה

ביקורו הקרוב של האפיפיור בנדיקטוס ה-16 ממשיך להדגים את הארס שמפעפע בעורקיהם של היג"עים (יהודים גאים עילגים). הוא גם מספק דוגמית קטנה למהותה של מדינת ישראל: היום (א') קרא שלום דב וולפא, רב בכיר בחב"ד, לרבנים שלא להפגש עם האפיפיור. לוולפא, פרובוקטור עם קבלות שגם נחקר בחשד להסתה, לא קרה שום דבר – ובצדק, כמובן. זו זכותו החוקית. אבל שני ערבים ישראלים, שחילקו כרוזים הקוראים למחאה כנגד ביקור האפיפיור – כנראה שהם לא שכחו לו את ציטוטיו מכתבי הקיסר הביזנטי מנואל השני, וגם זו זכותם – דווקא נעצרו. מי אמר "מדינת כל יהודיה" ולא קיבל? (תודה לנמרוד אבישר על הטיפ).

קל לשנוא את בנדיקטוס ה-16. הוא גרמני, בתור התחלה. פחות או יותר כל מתנגדי האפיפיור ציינו את העובדה שהוא היה חבר בנוער היטלר – מבלי לציין את העובדה הנוחה פחות שאביו איבד את עבודתו בשל התנגדותו למשטר הנאצי, ותוך התעלמות מהעובדה שכאשר צורף יוזף רצינגר לנוער היטלר, ההשתייכות הזו כבר היתה בגדר חובה. מציינים את העובדה שהוא שירת בוורמאכט, ושוכחים לציין שהוא ערק – פעולה שהיתה כרוכה בסיכון, שכן בפרפורי הגסיסה של המשטר, הוא עדיין מצא זמן ואנרגיה להוציא להורג אלפי עריקים. (ברטולד ברכט אפילו כתב על כך גרסה מודרנית של "אנטיגונה", שבו מנסה הנערה האמיצה להסיר את גופתו של אחיה העריק, שנתלה – כמקובל – על פנס חשמל מול ביתה).

אבל האנשים שמוחים היום – בתמיכתם הנלהבת של יג"עי הטוקבקים – כנגד ביקורו של האפיפיור, מחו לפני תשע שנים גם בעת ביקורו של קודמו. קרול יוזיף ווטילה לא היה גרמני, הוא היה קורבנם; אבל המחאה כנגד איש הוורמאכט לשעבר דומה מאד למחאה כנגד מי, שככומר צעיר נשא על כתפיו נערה, ניצולת מחנה, שלא יכלה עוד ללכת.

אלא שהיום, מאחר והתדרדרנו מאד בתשע השנים האחרונות, הרבנים ויג"עיהם קולניים הרבה יותר. ואל שאר התלונות הקבועות חוזרת, שוב ושוב, עלילת המנורה.

* * * * *

בשנת 70 לספירה כבשו צבאותיו של טיטוס פלאוויוס אספאסינוס את ירושלים והחריבו אותה עד היסוד. הם הותירו רק שלושה מגדלים עומדים, ונשאו איתם אלפי שבויים ושלל רב. הללו, כמקובל, הוצגו בתהלוכת הנצחון של טיטוס, שתשע שנים לאחר מכן יירש את אביו כפרינקפס. מיד לאחר התהלוכה, הוצא להורג שמעון בר גיורא – וכתובת מציינת את מותו של "סימון בר גיורא", בין שאר הרוגי מלכות, סמוך לפורום. יריבו המר, יוחנן מגוש חלב, נכבש לעבדות בספינות המלחמה. אלפים אחרים הושלכו לחיות או נשלחו לחיי עבדות מרה. היו מהם, ככל הנראה, שבחרו במוות על פני עבדות – הדי סיפורים רבים בתלמוד מעידים על כך.

 אבל הסמל הוויזואלי של החורבן היתה המנורה, שהונצחה על שער טיטוס כשהיא נישאת על ידי חיילים רומאים בתהלוכת הנצחון. היהדות האורתודוקסית העדיפה להתמקד בסמלים אחרים – למשל, המשיח היושב כמקבץ נדבות בשערי רומא. הציונות, שלא היה לה כל עניין בקבצנים מיתולוגיים, ושנזקקה לסמלים רומנטיים, החזירה את המנורה למרכז התמונה. לא במקרה היא סמל מדינת ישראל: היא הסמל של המשך הקיום.

ובין 70 לספירה ל-1948 – חושך ואפלה. ועכשיו עולות שוב ושוב הקריאות לאפיפיור "להשיב את המנורה", שכביכול מוחזקת בוואתיקן.

* * * * *

אבל בכל זאת קרו כמה דברים באותה תקופת חושך ארוכה. ב-410, למשל, בזזו הוונדאלים הוויזיגותים את רומא, ונשאו משם אוצרות רבים. חלק גדול מאוצרותיה הגדולים של רומא הותך פשוט למתכת יקרה; גורל דומה פקד את האוצרות שבאתונה ובדלפי. אבל את המנורה הם שמרו, ככל הנראה, ונשאו אותם איתה לקרתגו.

ב-534 הצליח הגנרל הביזנטי המרשים בליסאריוס להשיב את צפון אפריקה – לשעה קצרה – לידיה של רומא השניה, קונסטנטינופול. היסטוריון החצר שלו, פרוקופיוס, טוען (בספרו "על המלחמות") שבמהלך מסע הנצחון של בליסאריוס על הוונדאלים, נישאו גם "אוצרות היהודים, אשר טיטוס בנו של אספאסינוס, יחד עם אחרים, הביא לרומא לאחר לכידת ירושלים".

העדות של פרוקופיוס בעייתית, מכמה סיבות. ראשית, הוא מדבר על "אוצרות", אבל איננו מפרט אותם; אין לדעת מה קרה למנורה, למשל, ואם היתה בין הכלים שנישאו במסע הנצחון. שנית, הוא מוסיף סיפור מפוקפק, על פיו יהודי פנה אל אחד ממקורבי הקיסר, והמליץ לו בעדינות שלא להכניס את האוצרות לארמון, שכן בגללם "לכד גיזריק [המלך הוונדאלי שהביס בליסאריוס – יצ"ג] את מקומם של הרומאים, ו[בשלם] כבש כעת הצבא הרומאי את מקומם של הוונדאלים". פרוקופיוס נכשל כאן: לוכד רומא לא היה גיזריק, אלא אלאריק, כ-120 שנים קודם לכן. היהודי מציע, על כן, לשלוח את האוצרות למקומם הראוי – ירושלים, כמובן – והקיסר המבוהל יוסטיניאנוס ממהר להסכים.

הסיפור בעייתי מאד. ירושלים היא עיר נוצרית לחלוטין בשלב זה, וכניסת יהודים אליה אסורה. מדוע ינסה יהודי לשלוח את כלי הקודש דווקא לשם? מדוע לא ינסה, למשל, לפדות אותם? מדוע יסכים קיסר שטוף באהדת רליקות קדושות להפרד מכמה מהיותר חשובות שבהן? יתר על כן, ראוי להזכיר שפרוקופיוס שנא את יוסטיניאנוס ואשתו, הקיסרית תיאודורה, שנאת מוות, וב"היסטוריה הסודית" שלו האשים אותה בכך שהיתה יצאנית ואותו בכך שהיה בן שטן, פשוטו כמשמעו. יוסטיניאנוס מוג הלב של "המלחמות" מזכיר במידה חשודה את יוסטיניאנוס של "ההיסטוריה הסודית".

סביר שאוצרות כלשהם מבית המקדש השני אכן נישאו באותה תהלוכה – יותר מדי אנשים חזו בה, מכדי שפרוקופיוס יוכל להמציא סיפור כזה ללא חשש – ואולי גם המנורה היתה שם. אם אכן היתה שם, ולא הותכה על ידי הוונדאלים ב-410, היא מעולם לא נראתה שוב. אם אכן הגיעה לירושלים, אין שום תיעוד על כך – וקשה להניח שאירוע כזה לא היה מתועד. ב-614 אובדת ירושלים לביזנטים לנצח: צבא פרסי, מלווה במתקוממים יהודים מהגליל, כובש אותה. היהודים טובחים בנוצרים ומשמידים את הכנסיות – אומדנים, מופרזים בעליל, מדברים על 90,000 נטבחים; אומדנים נמוכים יותר מדברים על כ-23,000 – ואלו עובדות שההיסטוריה הרשמית של ישראל (כפי שמתאר יפה אליוט הורוביץ בספרו Reckless Rites) עושה ככל יכולתה לטשטש. על פי אגדה, היהודים זוכים בשלטון בירושלים במשך שלוש שנים. כעבור 20 שנים היא נכבשת על ידי המוסלמים. למנורה אין זכר – לא בעת כיבוש העיר על ידי הפרסים, לא בעת החרבת הכנסיות והטבח על ידי היהודים, ולא בעת הכיבוש הערבי. המנורה, כמו "הצלב הקדוש", יוצאת מההיסטוריה – אם בכלל היתה חלק ממנה אחרי 410 – עם כיבוש ירושלים, ולכל המאוחר עם כיבוש ביזנטיון על ידי הצלבנים ב-1204.

* * * * *

כל זה הוא קצת יותר מדי היסטוריה ליג"עים. ביזנטים, רומאים, וונדאלים, פרסים, ערבים – מה זה משנה, כולם גויים. בשילוב מוזר עם דן בראון ותיאוריות קונספירציה אחרות, הם מעדיפים להעליל על הוותיקאן שהוא מחזיק באוצרות יהודיים בזוזים, ובאוצרות הסימבוליים ביותר. בירור העובדות הללו לקח לי חמש דקות בדיוק. נכון שיש לי הבנה מסוימת בהיסטוריה ביזנטית, ואני מכיר את פרוקופיוס, אבל גרסה מקוצרת אפשר למצוא גם בוויקיפדיה.

מדוע, אם כן, מצליחה העלילה הזו כל כך? אולי בגלל שיש מי שמחפש עוד שמן למדורה הישנה, ויש מי שכל מהותם היא מסע נקמה ארוך כנגד ההיסטוריה.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • היום נעצרו נוספים בנצרת:

    http://news.walla.co.il/?w=/1/1482785

  • איציק

    היו עוד תגובות המאשימות את האפיפיור שהוא ריאקציונר ושמרן דתי קיצוני. אינני מבין מה הם רוצים; הוא בסופו של דבר מה שקרוי דוס. אם נשווה אותו ל"אפיפיורים" אצלנו, הוא יוצא דוקא לא כל כך רע: נא להשוותו לרב אליישיב, לעובדיה יוסף, למרדכי אליהו..

    • למרדכי אליהו. אכן. הוא היה חבר מבחירה ב"ברית הקנאים", ואף ישב על כך בכלא. בין השאר, המחתרת ניסתה לפגוע ברכוש וגוף של יהודים חילונים. נו, אולי נאמר שאנחנו לא רוצים אותו כאן?

      • הדס

        אני לא רוצה אותו כאן, זה עוזר לי?

    • יואב (לונדון)

      אבל הוא באמת שמרן וריאקציונר בהשוואה לפוליטיקה הקתולית (שכולם שם דתיים, וחלקם, בכל זאת, קצת יותר ליברלים).

  • אלכס ז.

    "ב-410, למשל, בזזו הוונדאלים את רומא… פרוקופיוס נכשל כאן: לוכד רומא לא היה גיזריק, אלא אלאריק, כ-120 שנים קודם לכן."

    מי שנכשל הוא לא פרוקופיוס אלא אתה, מכיוון שב-410 רומא נכבשה ע"י הויזיגוטים (בראשות אלאריק) ולא ע"י הונדלים כפי שנכתב.
    גייזריק, מלך הונדלים, אכן בזז את רומא, אבל זה קרה כחמישים שנה אחרי אלאריק (455) ופרוקופיוס צודק כשהוא מזכיר את שמו. הביזה של הונדלים זכורה טוב יותר מ"שלושת ימי הביזה" של אלאריק, אבל היא "רק" הביזה השניה.

    זאת הפעם השניה שאתה עושה את הטעות הזאת (הפעם הראשונה הייתה במאמר בנענע10) – אלו עובדות שניתן לברר בפחות מדקה:
    http://en.wikipedia.org/wiki/Sack_of_Rome

    • מני זהבי

      כן, וירושלים לא "אבדה לביזנטים לנצח" ב-614. הביזנטים השלתטו עליה שוב ב-628.
      וכן, זה מופיע אפילו בוויקיפדיה:
      http://en.wikipedia.org/wiki/Revolt_against_Heraclius

      • ygurvitz

        וזה כבר בכלל מטומטם, בהתחשב בכך שקראתי מאמר שלם שעסק בתגובה הביזנטית לכיבוש ירושלים על ידי המוסלמים… ני.

    • ygurvitz

      איק. צודק.

  • א.ה.

    החרמות הן הלהיט החדש, לא ידעת?

    בין המחרימים – גם יו"ר הכנסת ריבלין, וחבר הכנסת הטרי ניצן הורוביץ.

    http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/888/781.html?hp=1&loc=2&tmp=656

  • מעולה.
    אישית הצטערתי שהם לא דורשים חזרה את לוחות הברית. אם כבר אז כבר, לא?
    ספילברג היה עושה על זה סרט.
    והנה נוסח התביעה כנגד הכס הקדוש:
    http://ymedad.blogspot.com/2009/05/blog-post_10.html

    • מזכיר את התביעות המופלאות שמוגשות מדי פעם במצריים, כמו (ציטוט מהזכרון) דרישה לפיצוי (כולל הצמדה וריבית!) על הכלים ש"שאלו" בני ישראל משכניהם לפני שברחו ממצרים עם כל הציוד.

      [ונשאלת השאלה, אם המקור הוא אכן זה מסמך היסטורי מדוייק מדוע לא לקחו בחשבון תביעה נגדית על הלנת שכר – עבדות במקום עבודה בשכר…].

    • ygurvitz

      ראיתי את זה. זה נראה לי בעיקר כמו נסיון להביך את הרבנים הראשיים, דבר לא שלילי בפני עצמו.

      • שלומי

        ברוך מרזל ואיתמר בן גביר עושים פרובוקציה

        טוב שבית המשפט יעיף אותם מכל המדרגות
        יש לקוות שהם ילמדו קצת ענווה.
        אבל אני לא מחכה לזה, לעקשנים קשה ללמוד.

        ביי שלומי

  • mosh

    יוסי מה עם דפש מוד? לא באג'נדה? לא הלכת להופעה? לא אוהב אותם?

    • ygurvitz

      משעממים נורא, לא?

      • mosh

        גדלתי עליהם. Blesphemous Rumors היה השיר הכי חשוב – כאילו, נגיד שיש אלוהים? אז בטח שמתם לב שהוא Fucking Asshole?
        חוץ מזה אחלה מוזיקה, אפילו שהם קצת התנפחו מדי ללהקת אצטדיונים בממדי זפלין

  • אני מכיר תיאוריה שאוצרות בית המקדש או מה שנשאר מהם מאוחסנים במנזר "הר היהודים" הלא הוא המונז'ואיף, בפאתי ברצלונה.

    מנגד, עזוב אותך מנורה, למה היג"עים לא הפילו את שלטון מנגיסטו במחאה על החזקת ארון הברית באקסום? אם כבר תיאוריית קונספירציה, לזו יש יותר רגליים. משהו יש שם שהם חושבים שהוא להיט. דיס ווי נואו.

  • שמוליק כהן

    התביעה הזאת כל כך מגוחכת, שקשה להחליט היכן להתחיל.
    כידוע, טיטוס כבש, הרס ובזז את ירושלים בשנת 70 לספירה. טיטוס היה פאגני מוחלט, ממש כמו הקיסרים שעלו אחריו לשלטון, עד לקונסטנטינוס, שעלה בשנת 312. במהלך 252 השנים בין חורבן ירושלים לעלייתו לשלטון של קונסטנטינוס הנצרות היתה דת נסבלת במקרה הטוב, ודת נרדפת במקרה הרע. דבר אחד בטוח, אף אחד מהקיסרים שקדמו לקונסטנטינוס, לא היה מעלה על בדל דעתו הפרועה ביותר, להעניק את המנורה או כל חפץ אחר לנוצרים.
    עכשיו, נניח לצורך העניין, שהמנורה שרדה עד למאה הרביעית לספירה, ולאחר התנצרות האמפריה הרומית, הוחלט להעניקה לכנסיה הנוצרית. מישהו חושב שהכנסיה היתה שומרת על מתנה שכזאת בסוד? הרי היא היתה עושה מזה מטעמים. היא היתה מציגה את קבלת המנורה כהוכחה לכך שהברית בין ה' ל"ישראל שבבשר" אינה תקפה, וכעת יש "ברית חדשה" בין ה' לבין "ישראל שברוח". אני לא הייתי מתפלא אם בין תאריכי הציון השונים של הכנסיה היה, במקרה שכזה, גם תאריך ציון לקבלת המנורה.
    עכשיו, נניח רק לצורך העניין, ובניגוד מוחלט לכל הגיון, שאכן הכנסיה קבלה את המנורה ושמרה על כך בסוד. כפי שנכתב כאן, רומא נבזזה על ידי הויזוגותים והוונדלים במאה הרביעית לספירה. אפשר להוסיף גם את בזיזתה של רומא, ובזיליקת סנט פטרוס במאה התשיעית לספירה על ידי המוסלמים.
    השורה התחתונה: חפצי המקדש הועברו לרומא כמאתיים וחמישים שנה לפני היותה של הנצרות דת מותרת. הכנסיה הנוצרית מעולם לא השתמשה במנורה על מנת להוכיח את עליונותה או נצחונה על היהדות, ורומא נבזזה מספר פעמים מאז שנת 70 לספירה. כל זה לא מפריע לכמות מבהילה של יג"עים לטעון שהמנורה מאוחסנת במרתפו הפרטי של האפיפיור. אם זה לא היה העם שלי, זה היה יכול לשעשע אותי.

  • Pingback: זנב לאריות » Blog Archive » טריפה עדיף על נבלה?()

  • סמולן

    נזכרתי בימי בשמירות בבופור, אמצע שנות השמונים – אני קראתי את פרוקופיוס. חבל שלא צוין פה שלפי פרוקופיוס, תיאודורה היא ממציאת האקט האנאלי, ועל כך מגיע לה המון תודה. בנוסף, הוא מקדיש דפים רבים להוכחה שיוסטיניאנוס היה שד מהגיהנום (בצורה ממשית לגמרי) – אני חושב שמיטב ה"אוטו-אנטישמיות" כאן באתר נופל בסדר גודל לעומת הטקסט של פרוקופיוס. שאגב היה עשוי להיות שומרוני או יהודי.

    אבל העיקר, הוא שהטקסט של פרוקופיוס עצמו, היה טקסט חשאי. תיארו אותו בקיצור באנציקלופדיה ביזנטית שייחסה לו פחות או יותר את מה שהוא כתב (לא כולל "החטא של תיאודורה" והדמוניות של יוסטיניאנוס). רק במאה ה 17 נמצא במרתפי הותיקן הטקסט המקורי, שכאמור כולל פחות או יותר את מה שהנוצרים המשמיצנים (מביזנטיון, לא מהותיקן) ייחסו לו במאה העשירית. לכן:

    • סמולן

      שיט, המשך

      1. לותיקן אכן יש מרתפים עם כל מיני גודיז שהם הסתירו במשך שנים רבות.

      2. הנוצרים צודקים לעיתים בשמועות הלא אחראיות שלהם.