גניבת שלטון בכספי ציבור
ושלוש הערות נוספות על כתב האישום נגד נתניהו
חבלה ישירה בדמוקרטיה: תומכיו של נתניהו, הן הנבערים הן הנבלים (היי, גדי טאוב!) מעלים טענה מרכזית כנגד סעיף האישום המרכזי נגדו, השוחד. לטענתם, “סיקור חיובי” לא יכול להיות שוחד; יתר על כן, הם אומרים (במיוחד טאוב) עצם ההגדרה של סיקור חיובי כשוחד מעמידה בסכנה כל עיתונאי וכל פוליטיקאי, משום שפרקליט מדינה חסר מעצורים יכול להפליל אותם כרצונו.
לטאוב ודומיו יש נקודה: אכן עומד בראש הפרקליטות פרקליט מדינה חסר מעצורים. אין ספק שהפרקליטות צריכה ניקוי אורוות, רצוי באמצעות D9. אבל הטענה שאפשר להעמיד לדין כל עיתונאי וכל פוליטיקאי היא קשקוש. במקרה של טאוב, מדובר בקשקוש אפוף במליצות גבוהות וטרחנת עילית, אבל זה עדיין קשקוש.
האוליגרך אלוביץ’ לא היה עיתונאי ונתניהו לא היה מקור. העיתונאים היו אנשי וואלה האומללים, שאולצו על ידי אלוביץ’ ושלוחיו להטות את שכתבו ולספק חיפוי למשפחת נתניהו. נתניהו העניק בתמורה לאלוביץ’ הטבות בשווי כמיליארד ש”ח, ביניהן הטבות שמנעו את קריסת יורוקום. כל מי שרוצה לדעת, צריך רק לקרוא את החלק בכתב האישום (זהירות, מסמך) העוסק באלוביץ’ שנכתב בעדינות ודיוק שנדיר לראות כמותם בכתבי אישום.
ומאחר ולפרקליטות אין הבנה בנושאי יח”צ (שי ניצן הדגים את זה לאחרונה במייל ששלח לשופטים לשעבר), היא הצליחה להפיל את הכדור הכבד ביותר במחסנית שלה. אני מפנה אתכן לסעיף 32 לנספח א’ לכתב האישום. לנוחותכן, הוא מופיע למטה.
מה קרה פה? השנה היא 2015. יום בחירות. נתניהו חושש שהוא עומד להפסיד בבחירות. להעלות שידורים בטלוויזיה או ברדיו אסור לו, ולך תביא אנשים בשעות שנותרו לך עד לסגירת הקלפי לאיזה סרטון יוטיוב. אז הוא משתמש בכלי התקשורת שנתון למרותו, וואלה של אלוביץ’, ובהנחייתו אלוביץ’ מנחה את וואלה להחזיק את סרטון “הערבים נוהרים” במשך שעות באוויר. כמה שווה השוחד מאלוביץ’ לנתניהו? את השלטון עצמו. אלוביץ’ סייע לנתניהו להפוך את הסקרים ולנצח ב-2015, סייע לו לקבל ארבע שנות שלטון נוספות. זה השוחד.
ומה היה אכפת לנתניהו להחזיר לו? אחרי הכל, הוא לא הוציא פרוטה מכיסו: הוא גנב את השלטון בכספי ציבור. זה הסיפור. רק על זה, על הקשר הזה נגד הבוחר, נתניהו היה צריך לשבת בכלא לשארית ימי חייו. אבל, כמובן, במערכת היחסים בין אלוביץ’ לנתניהו היו הרבה מאד מקרי שוחד אחרים.
אשמת מנדלבליט: אלא אם יקרה משהו יוצא דופן בשלושת השבועות הקרובים, ובהתחשב בהיסטוריה הפוליטית של 2019 זה לגמרי יכול לקרות, נלך בסביבות מארס 2020 לבחירות שלישיות ברצף. זה עולה למדינה הרבה כסף, בחירות שלישיות מערערות את אמון הציבור במערכת, הן מועילות רק לגרועים שבבני האדם, הפרסומאים – והאשמה על כך מוטלת במידה ניכרת בחיקו של הרופס הממשלתי לממשלה, אביחי מנדלבליט.
מנדלבליט החזיק את ממצאי השוחד בתיק נתניהו במשך שלוש שנים כמעט. הוא זה שהתעקש להגיש כתבי אישום במשותף, בכל התיקים. בכך הבטיח גרירת רגליים ומשיכת זמן. גרוע מכך: השימוע שערך לנתניהו, כלי שלא עומד לרשותו של סתם נאשם בפלילים, אמור היה להיערך לפני בחירות אפריל. לבקשת נתניהו, מנדלבליט דחה את השימוע לאוקטובר, ולא ביטל אותו גם לאחר שורה של תרגילים מצד נתניהו – למשל, סירוב של עורכי הדין של נתניהו לבוא לקחת את החומר.
בכך אחראי מנדלבליט לבחירות ספטמבר, ומאחר ומשך את הזמן עד יום לאחר שפקע המנדט שהוענק לגנץ, הוא יהיה אחראי מרכזי גם לבחירות מארס 2020, אם יהיו כאלה. כל פקיד שגרם נזק כזה למדינה צריך ללכת בקלון הביתה. מנדלבליט יזכה כנראה בפרס ויהפוך לשופט עליון.
התיקים השתוקים: פרשות נתניהו לא מתמצות בכתב האישום נגדו. היתה, כמובן, פרשת ביביטורס, שבמסגרתה קיבל נתניהו טובות הנאה יוצאות דופן. היועץ המשפטי הקודם, יהודה “מי?” וינשטיין, וידא שהתיק הזה ייקבר. תיק 1000 עצמו מכיל שתי פרשות יוצאות דופן. לאחת התוודענו בשבוע שעבר: נתן מיליקובסקי, ראש וראשון לבני הדודים של נתניהו, הודה שהוא מסר לנתניהו, במעטפות, סכום של כ-100,000 ש”ח. נתניהו לא נחקר בנושא הזה, שעל פניו נע בין מתנה אסורה, הפרת חוקי המס ושוחד. הוא גם לא נחקר בפרשה אחרת שקשורה לבן הדוד המיטיב, פרשת מניות כלי השיט. כנראה שכתב האישום הזה הוא המקסימום שמוג ליבו של מנדלבליט איפשר.
ויש פרשה אחת שקושרת בין הצורך לנקות את הפרקליטות בלהביור ובין פשעיו של נתניהו: פרשת רות דוד. בשנת 2004 השמידה דוד, אז פרקליטה בכירה, תיק הברחה יוצא דופן – לאחר שעיינה בו במשך פחות משלושה ימים. בין החומרים שהושמדו היתה הקלטה של עד שקשר בין נתניהו ובין פרשת ההברחה: לכאורה, בכירים בליכוד, טען העד, פנו לנתניהו – אז שר האוצר – וזה היה מעורב בשחרור המכולה ובסגירת התיק. נתניהו טוען שהוא לא זוכר כלום. זה גם מה שאני הייתי אומר.
העד, אגב, נרצח בעינויים מאז. יש כנראה סיבות טובות לפרקליטות לא לפשפש בתיק הזה.
סליחה, טריקי דיק: לפני שנים, השוותי בין בנימין נתניהו ובין ריצ’רד ניקסון. חטאתי כלפיו ואני מבקש את סליחתו.
יש, אכן, דמיון בין שתי הדמויות. ניקסון ונתניהו שניהם פושעי מלחמה. שניהם גזענים. שניהם פשעו כלפי המדינה שבראשם עמדו וניסו לגנוב בחירות. כאן נגמר הדמיון. ניקסון, משאולץ להתמודד עם פשעיו, התפטר במקום למשוך את המדינה למשפט סנאט ארוך. הוא בחר, בסופו של יום, בטובת ארצו. זו לא היתה הפעם הראשונה: ניקסון ידע, אחרי בחירות 1960, שיריבו קנדי גנב אותן בסיוע המאפיה של שיקאגו. הוא בחר בטובת ארצו ולא גרר אותה לסיוט. מותר לשער כמה המרירות של גניבת הבחירות ב-1960 השפיעה עליו שנים אחר כך.
השוו את התנהלותו של ניקסון לזו של נתניהו שלשום, ותראו את ההבדל בין נבל פטריוט ובין נבל שמתחזה לפטריוט.
הערה מנהלתית: מאז הפוסט האחרון התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.
(יוסי גורביץ)
אני דווקא אגן על העיתוי של מנדלבליט להוצאת כתב ההאשמה. אילו היה מוציא אותו בזמן שאו נתניהו או גנץ ניסו להרכיב ממשלה, כל הימין היה מתנפל עליו, והיה להם פתחון פה להתעלם ממסקנותיו. העיתוי הנוכחי, כשהרכבת הממשלה אינה מוטלת על אף אחד, הוא המוצלח ביותר באין ברירה אחרת. גם ככה נתניהו השתלח בו בשל העיתוי, אבל זה לא נדבק.
מצד אחד, אפשר להאשים את מנדלבליט בפחדנות, על שלא פרסם את החלטתו ברגע שסוכמה, מבלי להתחשב באקלים הפוליטי. אבל מצד שני, אי אפשר להתעלם מן האקלים המסוכן הזה. ההבדל בין פחדנות בזויה וזהירות נבונה אינו לגמרי מובן מאליו.
זהירות נבונה, לגמרי. בעולם בו כולם מתחרים בלהבטיח גדולות ונצורות ולנפח ציפיות מעבר לגבולות האפשרי, אם יש ספק בין פחדנות לזהירות נבונה, הרי שמדובר בזהירות נבונה.
בעצם, מבחינה עקרונית, מנדלבליט אינו עובד בלסלק את נתניהו מהשלטון. הוא עובד בלשמור על כך שנתניהו, כמו שאר השרים ובכירי השלטון למיניהם, יתנהלו בהתאם לחוק. הגשת כתב אישום נגד ראש ממשלה מכהן היא מהלך קשה, ולכן טוב עשה מנדלבליט שאיחד את ההחלטה בתיקים השונים — גם כי התיק המאוחר ביותר מכיל את האישום הקשה ביותר (שוחד), וגם כדי לצמצם את העימות בין רוה"מ למערכת המשפט לזמן הקצר ביותר שאפשר. הן העיכוב בהגשת כתב האישום והן הגשתו יצרו בעיות עבור המערכת הפוליטית, אבל מהבעיות האלה אי-אפשר היה להימנע, והמערכת הפוליטית אמורה להיות מסוגלת לפתור אותן בעצמה. היא לא צריכה עזרה מהיועמ"ש ולא תקבל אותה.
עד כמה שהבנתי היוה"מ הודיע מראש שהחלטתו תתפרסם רק לאחר הנסיונות להרכבת הממשלה ע"י ביבי וגנץ, ומשום הרגישות הפוליטית
העיתוי של מנדלבליט הוא המאוחר ביותר האפשרי כנראה. הוא משך את הזמן שלוש שנים עד שראה שאי אפשר יותר וגם אז דאג לחכות עד שגנץ יחזיר את המנדט.
אני לא חושב שמשהו היה מפריע למנדלבליט לפרסם את החלטתו עוד חודש-חודשיים. ולגבי סיום המנדט של גנץ, מנדלבליט צדק לחלוטין: אין זה מתפקידו לנקות לגנץ את המגרש הפוליטי.
זה לא מתפקידו של מנדלבליט גם לשכב על הגדר עבור משפחת נתניהו אבל הוא עשה את זה. מי שהפריע לו הם האזרחים מכיכר גורן שהבהירו לו שיש גבול
למה אתה חושב שהוא שכב על הגדר ולא עיבד את החומר ביסודיות וברצינות, כנדרש? החיים האמיתיים אינם מתנהלים בקצב של טוויטר.
אם אתה מאמין שחשמלאי הגיע למעון ראש הממשלה שבת אחרי שבת במשך חודשים ארוכים ברציפות כולל ביום כיפור לתקן תקלות חשמל אמיתיות שקרו יש לי צוללת למכור לך
החשמלאי זה לא מתיק השוחד. מנדלבליט, כמו טובע מקצועי, אסף את האישומים יחד ושם את הדגש על הכבד ביותר (תיק 4000).
תובע, כמובן.
האם יכול היה מנדלבליט לזרז את החלטותיו? בוודאי שהיה יכול. האם בדיעבד טוב שלא עשה כן? לחלוטין. כעת אני מוכן להאמין לו שההשהיות היו נדרשות בגלל הבעייתיות שבהעמדה לדין ראש ממשלה מכהן. כלומר, טעיתי כשחשבתי שהוא מתמהמה בכוונה לפטור את ביבי מעונש.
זו לא רק בעייתיות של העמדה לדין של ר״מ מכהן. לדעתי זו בעייתיות של ר״מ הנתמך ע״י כנופיה פנאטית שבזה לחוק. גם ככה מנסים להשמיץ ולהפיל כל עד וכל חוק שמעיז לגעת בראש–הממשלה–ברוך–הוא. לכן גם לדעתי מנדלבליט ניכה בשלב מוקדם מן ההאשמות כל דבר שבו היה סיכוי של פחות מ–99% להגיע להרשעה.
רע מאוד שמנדלבליט, ויינשטיין ואליקים רובינשטיין לא העמידו את נתניהו לדין מיד ברגע שהיה אפשר. בגלל זה זכינו לשנים ארוכות תחת שלטון מושחת ומשחית
שלטון מושחת ומשחית? במה זה מתבטא?
אנחנו חיים בעולם מעניין, בו כל מיני גופים אוספים מידע על כל מיני דברים. אחד מהם הוא מדד תפיסת השחיתות של Transparency International. נכון, מדובר במדד שנשען על סקרים, אבל סך הכל הוא נחשב למדד די מבוסס. למזלנו, נתונים היסטוריים של המדד, החל מ-1995, זמינים ברשת (https://www.transparency.org/research/cpi/cpi_early/0). המעיין ימצא שלא חלה הרעה ב"ציון השחיתות" של ישראל מ-2009 ועד ימינו. לעומת זאת, כן הייתה הרעה ניכרת בסוף שנות ה-90. מי שרוצה יכול לתלות את זה בקדנציה הראשונה של נתניהו, אבל סביר להניח שזה קשור יותר לים של כסף שזרם לישראל באותה תקופה, עת בועת ההייטק הראשונה. בכל מקרה, מדובר בתקופה שתמה לפני 20 שנה.
שלטון מושחת זה שלטון שבו ראש הממשלה עובר על החוק שוב ושוב וכלום לא קורה.
אבל מז"א כלום לא קורה? עובדה היא שקרה: יש החלטה להגיש כתב אישום. נכון, מפתיחת החקירה עד גיבוש ההחלטה בתיקים הרלוונטיים עברו כמה שנים — אבל מדובר בפרק זמן דומה שעבר בין אותן שתי נקודות ציון בכמה פרשיות אחרות בהן היו מעורבים בכירי השלטון (פרשת האי היווני עם שרון, פרשת הולילנד עם אולמרט).
וכמובן, השלטון זה לא רק ראש ממשלה. לשלטון במדינה מודרנית גופים רבים וזרועות רבות. בעיות השחיטות של ישראל במאה ה-21 לא התחילו עם נתניהו ולא יסתיימו אתו (אבל יש לומר שמדובר בבעיות מינוריות יחסית).
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001308848
אה, נויה רימלט.
היא מחזיקה, כידוע, בתפיסה אקטיביסטית של המשפט. יש לזה יתרונות, ודאי כשהיא פועלת כחוקרת באקדמיה וכמשפטנית שמקדמת את זכויותיהן של אוכלוסיות פגיעות למיניהן. אבל כשמדובר בסוגיה פלילית ספציפית, בעלת פוטנציאל נפיץ, מוטב לנקוט גישה שמרנית וזהירה.
לגופו של עניין, היא מעלה במאמר הזה שתי טענות: אחת שהיועמ"ש משך את הדיון בממצאי החקירה יותר מדי זמן, והשנייה, נגד אי-הגשת אישום על שוחד נגד נתניהו בתיק 2000.
בעצם, הטענה הראשונה תלויה בשנייה: המהלך של מנדלבליט נועד לכרוך את כל האישומים יחד עם החמור שבהם (שוחד בתיק 4000); אילו היה אישום על שוחד בתיק 2000, סביר להניח שלא היה צורך בכריכה זו. אבל אין אישום על שוחד בתיק 2000, ובמציאות הזאת, מוטב לכרוך את הכל סביב האישום הכבד ביותר, כפי שיאמר כל תובע. אותם כמה חודשים שעיכבו את ההחלטה הסופית בגלל השיקול הזה אינם חורגים מהסטנקרט המקובל במערכת המשפט בישראל; זה שהמערכת הפוליטית נקלעה בחודשים האלה למבוי סתום זו בעיה של הפוליטיקאים, לא של היועמ"ש.
ולמה אין אישום בקבלת שוחד נגד נתניהו בתיק 2000? כי הוא, בפשטות, לא קיבל כאן שוחד: מוזס הציע, היו דיונים, וכלום לא יצא מזה. אני לא בקיא מספיק בענייני משפט כדי לומר האם היה סביר יותר להאשים כאן את ביבי במרמה והפרת אמונים (כפי שאכן קרה) או בקשירת קשר לביצוע פשע, אבל האישום בשוחד בתיק הזה היה ככל הנראה overkill, ומובן למה מנדלבליט נמנע מכך.
לא הכרתי את הטענה שקנדי גנב את הבחירות, אז קראתי על זה קצת עכשיו.
כמה התרשמויות:
א. יש טענות וחשדות, אבל אין הוכחות או ראיות חזקות (מבחינה היסטורית, לא משפטית).
ב. הטיעונים הכי חזקים לטובת תיאוריית גניבת הבחירות הם "[סוכן אף־בי־איי כלשהו] סבר שקנדי גנב את הבחירות" – לא בדיוק הוכחות מובהקות.
ג. קנדי היה מנצח גם בלי אילינוי, כך שהמאפיה של שיקגו בכל מקרה לא היתה כל ההבדל שבין ניצחון להפסד.
ד. בכל מקרה, מחקרים היסטוריים נוטים לבטל את הטענה שהמאפיה גנבה את אילינוי לטובת קנדי. ייתכן שהוא גנב את הבחירות שם, אבל כנראה לא באמצעות המאפיה.
בנוסף, כשבוחנים את הפרטים ואת הנסיבות, הרושם שניקסון בחר בטובת ארצו מתעמעם: הוא כנראה איבד את התמיכה של אייזנהאוור במהלך כזה מהר מאוד; הוא חשש מתדמית של מפסידן מריר שתעיב על המשך הקריירה הפוליטית שלו; ולמרות שכלפי חוץ הוא קיבל את התוצאות, בפועל אנשי מפלגתו ערערו עליהן וניסו להתניע תהליכים משפטיים שהיו עשויים להימשך זמן רב (בעיקר באילינוי ובטקסס).
אין באמת בסיס לטענה שהסרטון הזה הוא מה שניצח לליכוד את הבחירות, וגם אין דרך להוכיח את זה. לדעתי הרעיון הזה הוא תוצר של השלכה ממוחם של עיתונאים שנוטים לייחס חשיבות מוגזמת למשלח היד שלהם.
שמעתי פעם טענה שבשעות הערב של בחירות 2015 הייתה הצבעה בפרופורציות לא הגיוניות של תומכי הליכוד. הייתה תאוריה קונספירציה שהתבססה על כך שהייתה רמאות והבחירות נגנבו לטובת הליכוד.
אם הנתון הזה נכון, אולי אפשר לייחס את זה לסרטון שגרם לאנשים לצאת ולהצביע ליכוד.
אבל אכן באמת לא ניתן להוכיח את זה.
זה כלל לא משנה. השאלה היא האם היה פה שוחד, לא אם השוחד השיג את מטרתו
השאלה היא אכן האם היה שוחד, והיא פחות טריוויאלית ממה שחושבים. מותר לבעלים של כלי תקשורת לתמוך בראש ממשלה, גם אם הלז מביע עמדות אנטי-פרוגרסיביות למהדרין. מותר לראש ממשלה גם לתת הטבות רגולטוריות לבעליו של כלי תקשורת כזה או אחר. הבעיה היא ביצירת הזיקה בין שני הדברים. במקרה הזה נראה שהזיקה נוצרה, וזה השוחד.
במקרה הזה המטרה היא חלק מהעניין. אני אסביר.
בוא נגיד שקבלן נותן לפקיד ממשלה טבעת יהלומים בשביל שהנ"ל יעזור לו להחליק עניינים בועדת תכנון ובניה. הטבעת מהווה שוחד מכיוון שמדובר בחפץ רב ערך, שאותו אפשר לבדוק במחירון של הבורסה ליהלומים.
לעומת זאת, פרסום של כותרת כלשהי אינה חפץ בעל ערך. מדובר במהלך שאת הערך שלו אפשר לבדוק רק בהתאם להשלכותיו: האם הוא הוביל לתוצאה חיובית מבחינת המשחד-לכאורה, או לא. למשל, אם אפרסם כותרת האומרת כי "עדו סוקולובסקי הוא שחקן כדורגל מצוין", הדבר יהפוך לטובת הנאה אם ע"ס הוא שחקן כדורגל מקצועי, שכן הדבר יעלה את קרנו בעיני הקהל, המאמנים, וכו'. לעומת זאת, אם ע"ס הוא שחקן טניס, אין לכותרת כל ערך.
מכיוון שבמקרה העומד לפנינו לא ניתן כלל לבדוק אמפירית את השלכות הפרסום, הרי שלא ניתן לומר כי לפרסום היה ערך כלשהו מבחינת נתניהו. לכן לא ניתן להוכיח כי מדובר בשוחד, ועל כן יש לסגור את התיק באופן מיידי.
אם נתת לי טבעת זהב? אולי אני לא מעריך תכשיטים ולטבעת אין שום ערך עבורי? להתחכם גם אני יודע
לעצם העניין, אם היה סרטון שנתניהו רצה שיגיע לכמה שיותר תומכים ומישהו עזר לו במטרה הזאת אז אותו מישהו עשה עבור נתניהו שירות חשוב מאוד.
וגם זה לא משנה
אני יכול לחשוב על מקרה שבו פוליטיקאי יהיה מעוניין דווקא בסיקור שלילי (במיוחד פוליטיקאי מהימין שרוצה להראות שהתקשורת נגדו) אם הבטחתי טובת הנאה לבעל כלי תקשורת כדי שישמיץ אותי ברבים גם זה שוחד
אז מה עם הטבעת היא חפץ בעל ערך בבורסה ליהלומים? מי אמר שהיא בעלת ערך עבור המקבל? להיפך, הרי מן המפורסמות היא שנתניהו איש עשיר מאוד. לפיכך גם כל טובות ההנאה שקיבל ממילצ'ן – תכשיטים, סיגרים, שמפניה וכן הלאה – אינן מהוות שוחד כי לעשיר כמו נתניהו מדובר בקטנות. נו? איך אני? יקבלו אותי עכשיו ל'מידה'?
זה לא משנה, סיגרים וכד' הם חפץ בעל ערך. פרסום אוסף מילים באינטרנט הם עניין סובייקטיבי וקשה ביותר להוכחה (ואכן אין אשמת שוחד בתיק 4000, כנראה שהפרקליטות מסכימה איתי).
מעניין שמיליארדי סוחרים בעולם חושבים שפרסום כותרת מסויימת בצורה של מודעה עם בחורה בבגד ים היא בעלת ערך רב והם מוכנים לשלם הרבה כסף בשבילה. מצד שני, גם הכסף הוא רק חתיכת נייר שאין לה ערך כל עוד לא יסכימו כולם להחשיב אותה כבעלת ערך. אולי מחר לא יסכימו? לא ניתן אם כן לבדוק אמפירית את השלכות התשלום בכסף, בדיוק כשם שלא ניתן לבדוק אמפירית השלכות של פרסום כותרת כלשהי.
כסף הוא אמצעי מקובל להעברת ערך בחברה האנושית. לא כל שכן פרסום כותרת.
וכפי שהסבירו לך כאן אנשים מוכנים לשלם כסף על פירסום מילים באמצעי תקשורת כך שיש ערך למאמרים, סרטונים ומודעות.
לעצם העניין, אם אני מפרסם סרטון באינטרנט הגיוני שארצה שכמה שיותר אנשים יראו אותו אחרת לשם מה פירסמתי אותו?
כך שכל האנלוגיה לדברי שבח לכדורגלן שהוא בעצם טניסאי לא ממש שייכת הנה
יש גם אנשים שמוכנים לשלם כדי לקבל מכות. זה לא אומר שמכות הן טובין בעלי ערך.
דוגמה מצוינת. אם הקטע שלי הוא שמלכת סאדו תרביץ לי עם שוט ומישהו שולח לי אחת כזאת הביתה זו בהחלט מתנה. אם אני נבחר ציבור ואחר כך פועל למען החבר הנאמן שבזכותו קיבלתי הצלפות שוט זה כבר שוחד
ההצלפה היא ה"פעולה למען החבר" במקרה הזה. ואין שום סימן שהוא בקטע.
ברור שהוא בקטע וברור שמי שמפיץ סרטון רוצה שהסרטון יהיה כמה שיותר ויראלי. עכשיו אתה טוען שאלוביץ' סתם העלה את הסרטון של נתניהו על דעת עצמו ונתניהו סתם החליט החלטות שהיטיבו עם אלוביץ'. כן ברור, אין שום קשר
לא, אני טוען שלא ניתן להוכיח שלסרטון היה אפקט כלשהו, ומכאן שלא ניתן להראות שמדובר בטובין בעלי ערך.
במקרה הגרוע ביותר מדובר בעבירה על חוקי מימון בחירות.
אבל זה בכלל לא משנה אם היה לסרטון ערך אלא האם בוצעה פעולה שנתניהו היה מעוניין בה
זו הגדרה רחבה באופן מפלצתי.
כלומר אם קניתי מניות על סמך מידע פנימי שקיבלתי אבל בסוף לא הרווחתי כסף אז לא עברתי על החוק? עצם השימוש במידע פנימי הוא אסור גם אם בסופו של דבר הוא לא היה מועיל
לא, כי למידע עצמו יש ערך. אתהפשוט לא בצלחת או לא רצית לעשות בו שימוש.
אם אין דרך להוכיח שהסרטון שכנע, אין גם דרך להוכיח שהוא לא שכנע, והטענות שלך ושל העיתונאים שוות במשקלן.
זה אומר שהטענה על "גניבת השלטון" חסרת בסיס.
למה "גניבת השלטון"? הטענה היא שזה עזר להם לנצח בבחירות. אתה אמרת שאין אפשרות לדעת את זה, ואני מסכים. אני לא מסכים להשערות שלך על העיתונאים. כלומר, הם כמובן מאוהבים בידיעות ובפרשנויות שלהם, וגם מאוהבים בעצמם, שמביאים אותן לציבור, אבל לפעמים הם גם צודקים.
אין שום דרך להוכיח שהפרסום עזר לליכוד לנצח בבחירות. מדובר בספקולציה מלאת דמיון.
נכון. ואין גם שום דרך להוכיח שכסף שניתן במעטפות לנבחר ציבור השפיע עליו לכאן או לכאן, בשביל זה צריך להיות קורא מחשבות. אז אי אפשר להוכיח שום עבירת שוחד אף פעם.
לא, מכיוון שאפשר להוכיח שערך הועבר מא' לב'.
נתניהו הוא נכס דיפלומטי למדינת ישראל. מי שחולק על כך, שייזכר בשנים עברו בהם דובר על "צונאמי מדיני" ועל כל מיני תחזיות שישראל בקרוב תוחרם בידי כל העולם. לא רק שישראל לא הוחרמה, קרנה עלתה בעולם וקשרים עם שלל מדינות התחזקו, כולל מדינות בעולם הערבי. רבות מכך עקב קשריו האישיים של נתניהו עם מנהיגים ברחבי העולם – עם דגש על ארה"ב, מזרח-אירופה, רוסיה והודו.
אבל נתניהו עכשיו הפך לנטל. לא ניתן לנהל מדינה ולהגרר לתוך מערכת בחירות אינסופיות ולהתעסק בנוסף בהגנה משפטית. המצב האסטרטגי מול איראן הוא חמור ביותר. לא מדובר באיזו גמחה דמיונית של נתניהו, שכן כל דמות בטחונית בכירה משמיעה מילים דומות. בנוסף, יש מצב חירום נוסף מבחינת היחסים מול יהדות ארה"ב והמפלגה הדמוקרטית (השניים שזורים יחדיו באופן ישיר).
נתניהו כנראה רואה את עצמו כיחיד שיכול לנהל ולסדר את העניינים, אבל כמובן שזה לא כך. אם יש לו שמץ של אחריות לאומית, עליו לפנות את כיסאו באופן מיידי.
מה שאתה מתאר כנכס הוא מה שמרגיז כמה שמאלנים טובים בארץ, ובאתר זה בפרט. אחרי בחירת אובמה הייתה ציפייה לגל פרוגרסיבי עולמי שיסחוף גם את ממשלת ישראל, או למצער יכריח אותה לעשות כל מיני ויתורים לפלסטינים למען תהליך השלום. הציפייה התממשה במידה מוגבלת מאוד (ממשלת נתניהן הקפיאה בנייה בהתנחלויות ל-10 חודשים), ובמבט לאחור, לא יכלה להתממש. אבל נתניהו פעל במרץ ובנחרצות כדי למנוע סחף פרוגרסיבי אפשרי, ולא מעט שמאלנים שונאים אותו בשל כך הרבה יותר מבגלל יחסיו המפוקפקים עם אלוביץ' וישועה. אלוהים יודע מה יקרה אחרי שנתניהו יילך (והוא כנראה יילך תוך מספר חודשים), אבל המצב הנוכחי אינו מבשר טובות. די להיזכר במקהלה שדחפה את גנץ רק לפני כמה שבועות לרעיון ההזוי של ממשלת מיעוט בתמיכת הרשימה המשותפת ואת הקלות המבהילה בה גנץ נגרר לכיוון הזה.
הבעיה הגדולה של נתניהו היא שלא טיפח לעצמו יורש. אדם עם ניסיון פוליטי ומודעות היסטורית כשלו היה אמור להבין שאף אחד אינו שולט לנצח.
אני מבין שמפחיד אותך אפקט ה'אצבע בעין' לחצי העם במקרה של ממשלת מיעוט בתמיכת המשותפת. יש משהו בזה, אבל ההנמקות הן טקטיות ולא אסטרטגיות, כי בסופו של דבר חייבים לשתף בשילטון את כל המגזרים הגדולים. לדעתי צריך ממשלה רחבה יחסית עם השתתפות של המשותפת. חייבים לתת ביטוי שילטוני למיעוטים הערבים והדתיים בארץ.
לא אצבע ולא עין, ממשלה כזאת פשוט תתפרק תוך כמה שבועות, אחרי הטיל הראשון מעזה או היפגוע הראשון ביו"ש (שלא לדבר על פיגוע בישראל שממערב לקו הירוק). אני בעד שילוב הערבים בקואליציה, אבל לא במפלגותיהם הנוכחיות (שמקדמות במוצהר את האינטרס הלאומי הפלסטיני יותר שהן מקדמות את האינטרסים האזרחיים של ערביי ישראל). ראלב מג'אדלה היה שר לא רע. מישהו יוגע מה התוכניות לעתיד של הניצב ג'מאל חכרוש?
אני בעד דימה תאיה. היא יכולה מאוד לעלות את התדמית של הציבור הערבי ולשפר את יחסי היהודים-ערבים בארץ.
כדאי לצפות בראיון הבא :
https://www.youtube.com/watch?v=BAkfWL4rZEQ
שווה אף לצפות עד הסוף, המראיין עודד בן-עמי יוצא בהצהרה סופר-גזענית ופרובוקטיבית.
הקואליציה לא תתפרק כי החוק הנוכחי דורש שחוץ מאי אמון בממשלה מי שמציע אי אמון גם צריך להציג ממשלה חלופית
הקואליציה תתפרק, הממשלה אולי אל תיפול. אבל ראשית, היא תהיה מסונדלת ולא תוכל להעביר שום חוק חשוב או תקציב. שנית, עצם ההבנה שתגובה צבאית כלשהי נגד הפלסטינים עשויה לחבל בסיכויי ההישרדות הפוליטית של הממשלה יכולה למנוע תגובה צבאית כזאת, ובשכונה האלימה שלנו זה לא מצב טוב להיות בו. ושלישית, הבעיה אינה שקילת האפשרות של ממשלת מיעוט בתמיכת הרשימה המשותפת (אפשרויות אפשר לבחון תמיד) אלא הלהיטות שבה יותר מדי אנשים קידמו את האפשרות הזאת והעובדה שגנץ לא לחץ על הבלמים בזמן. אם יש מישהו שמשתעשע ברעיון לדחוף את גנץ לנעליו של רבין מודל 1995 כדאי שיחדל מכך, ומהר. אנחנו מזמן לא שם, וחוץ מזה, 1995 הייתה שנה פוליטית איומה לרבין, גם בלי קשר לרצח.
אם המשותפת רציניים – הם צריכים להחריג מתוכם את בל"ד. מדובר במפלגה קיצונית עם עבר עשיר בתמיכה בטרור בקרב חבריה. מה גם שמבחינת אלקטורלית היא לא גדולה במיוחד.
שווה שניים-שלושה מנדטים. עבור רשימה שקיבלה 13 ביום טוב, זה הרבה.
מעבר לכך, המשותפת נקלעה לכשל הקלאסי של תנועות פוליטיות המייצגות מיעוטים — הנטייה להקצין את המאפיינים המבדילים את המיעוט הרלוונטי מאוכלוסיית הרוב (אנטי-ציונות ותמיכה במאבק הלאומי הפלסטיני במקרה הזה). אני לא יודע איך הם יפתרו את הבעיה הזאת, ובכל מקרה זו אינה בעיה שלי. אבל התקווה שעידוד הצבעת מיעוטים — אחד האפיקים המרכזיים של פעילות V15 מנוחתו עדן — תתרום להחלפת שלטון הימין בארץ היא, וכבן, מטופשת. כאן זה לא פלורידה.
בל"ד עושים עוול גדול לציבור הערבי. כמה יהודים חושבים על הציבור הערבי ומה שעולה להם בראש הם מעשיה ודבריה הפרובוקטיביים של חנין זועבי? כמה נזק וריחוק גרמה חברת הכנסת הזו בין שני הציבורים. לא אשכח גם את הערתה של "כל עוד יש כיבוש אינכם זכאים לחיות בביטחון". מדובר דה-פקטו בתמיכה בטרור כנגד חפים מפשע. כמובן שהיא הועלתה על נס בידי גורמים רדיקליים ..
יאיר לפיד אמר "לא נשב עם הזועבי'ס". זו הערה כוללנית ומעט פוגענית, כמובן, אבל היא מהדהדת את הרושם שזועבי יצרה על הציבור הערבי ובעיקר על נבחריו.
אני לא יכול להאשים את הערבים על זה שהעניין הלאומי מקבל מבחינתם עדיפות על נושאים חברתיים. יש בזה אפילו משהו מעורר הערכה. הבעיה היא עם הפוליטיקאים הישראלים שמנסים "לקנות" אותם בעזרת כל מיני הטבות מגזריות. אפשר לחשוב שערביי ישראל יהפכו לפטריוטים נלהבים כי בנו להם מתנ"ס חדש או משהו.
לא פטריוטים ברמה של לראוד עם דגל ישראל בכיכרות, אבל כן ברמה של להבין שגם אם קיומה של ישראל הוא מבחינתם בעיה, זו לא בעיה שהם יכולים לפתור, אז מוטב ללמוד לחיות אתה ולפתור בעיות אחרות שכן ניתנות לפתרון, במסגרת האפשרויות שישראל מספקת לאזרחיה (ויש לא מעט כאלה).
ברור, אבל זה לא יושג באמצעות מתנ"סים.
קשה לי לדמיין פטריוטיות ישראלית נרחבת בקרב הציבור הערבי. למשל דימה תאיה שהזכרתי מעלה אכן נראית ישראלית פטריוטית, אז היא מהווה הוכחה שזה אפשרי, אבל היא גם סוג של "עוף מוזר" ביותר בחברה הערבית וכנראה גם די מוקצית, כמו שהבנתי.
עם זאת, ניתן לקרב כמה שיותר אנשים מתוך הציבור הערבי לתוך הקונצנזוס הישראלי ע"י שילוב נרחב בשוק העבודה והשקעה בתשתיות בכפרים ובערים הערביות.
כל פעם שאני חולף על פני ג'אסר א-זרקא וקיסריה ליבי נחמץ קלות מלראות את הכפר העני שוכן ליד אחד היישובים העשירים בישראל …
מדוע הממשלה לא משקיעה בג'אסר א-זרקא? זה יכול להיות יעד תיירותי נהדר, הן לתיירות פנים והן לתיירות חוץ. מדובר בכפר דייגים אחרי הכל. כפרי דייגים הם תמיד יעד פופולרי לתיירים.
טוב, מהצצה בויקיפדיה אני רואה שהדברים הללו כבר מתרחשים, פחות או יותר ושיש גם השקעה של הממשלה :
"בשנת 1994 הוכרז היישוב "שכונת שיקום" במסגרת פרויקט שיקום שכונות[7]. בסוף 2009 החל משרד הפנים בהכנת תוכנית אב ראשונה ליישוב, אשר במסגרתה ייבחן הצורך להרחיב את תחום השיפוט, את היקף ההרחבה, אופייה ומיקומה, בעקבות הצפיפות הרבה ששוררת בה. נשקל עידוד בנייה רוויה והסטת כביש 2 מזרחה, כדי לאפשר את הרחבתו של היישוב."
"ב-2017 נחנכה ביישוב תחנה של משטרת ישראל."
"השאיפה בקרב פרנסי היישוב היא לחולל פיתוח תיירותי, המתבסס על הקרבה אל קיסריה העתיקה, שמורת נחל תנינים וחוף הים, ועל כך ששביל ישראל חוצה את היישוב לרוחבו. בשנת 2013 נפתחה בכפר אכסניה לתיירים[9]."
יש להמשיך את המגמה.
ממשלת רבין השניה השקיעה במגזר יותר מכל ממשלה לפניה. התוצאה: מהומות אוקטובר.
הממ .. מהומות אוקטובר התרחשו באוקטובר 2000. רבין נרצח בנובמבר 1995.
היית חושב שאחרי השקעה חסרת תקדים תהיה פחות רדיקליזציה, ולא מהומות רצחניות חסרות תקדים (לפחות מאז שנות ה-50).
לחצו שם על כפתור "אל-אקצה בסכנה".
מדובר בשיטה ידועה שלצערי ההנהגה הערבית בארץ מאמצת בחום פעמים רבות. אני חושב שאז היה גם חבר כנסת ערבי שיצא בקריאות שיש להגן על המסגד. בכלל, זה נראה שחברי הכנסת הערבים מגלים קשיחות בנושא אל-אקצה והר הבית. האם יש אחד ביניהם שמכיר בזיקה יהודית למקום וחושב שתפילה יהודית במקום היא לגיטימית?
אני מבין שהשמאלנים הנ"ל גם חושבים שנתניהו הביא לעליית חמאס בעזה, קריסת סוריה ולוב, בחירת טראמפ, וכו'? בגלל שזאת הדרך היחידה לראות את נתניהו בתור הגורם המכריע שעומד בינינו לבין הסכם שלום.
(אני מנסה להבין את התהליך המנטלי)
אולי לא אחראי לעליית החמאס, אבל קראתי לא מעט תגובות של שמאלנים בכל מיני פורומים שמאשימים את נתניהו בהנצחת שלטון החמאס (היות ושלטונו משרת את המדיניות הישראלית של בידול בין הגדה המערבית לעזה). לגבי האחריות של ביבי לבחירת טראמפ, לא ראיתי טענות כאלה, אבל יש אמירות על כך שביבי עזר לטראמפ להיבחר (למשל: https://news.walla.co.il/item/3226966). חלוקת העולם לטובים ורעים היא כמו פיטש שנהותנים לילד: כל העולם נעשה מסמר.
אני לא יודע אם מדובר בהנצחה, אבל נראה לי שזה כבר לא סוד שהממשלה מעדיפה שהחמאס כרגע יהיה השליט בעזה. יש אכן מטרה ברורה של לנתק את הגדה מן הרצועה.
הקישור שבור (אצלי לפחות).
הנה הקישור:
https://news.walla.co.il/item/3226966
מאמר של אורן נהרי באתר ואללה (כן כן) ממארס 2019. אם הקישור עדיין שבור, אפשר לחפש בגוגל לפי "כמו שנתניהו עזר לטראמפ ערב הבחירות ב-2016".
אני מתנצל על ריבוי טעויות ההקלדה; יש סיבה שאני לא אוהב להקליד מטלפון נייד.
מאמר ברמה של אסטרולוגיה פופולרית. מגיעות לו נקודות על התרגיל הרטורי העתיק של להוסיף בסוף תרחיש "בלתי סביר לחלוטין" כדי לצייר את השאר כאמינים.
בכל אופן, אני מקווה שלגבי הרה"מים הבאים יהיה סעיף חסינות רציני יותר. סיפורי שמפניות ושיפוצים יכולים לחכות עד סיום הכהונה.
נושא לדיון :
בהתחלה חששתי שקורבין עוד ייקח את השלטון בבריטניה שבוע הבא, אבל אם הבן אדם מספיק "גאון" להוציא התבטאות כזו יומיים אחרי פיגוע בלב לונדון כנראה שאין מה לחשוש :
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5635173,00.html
"קצת יותר משבוע וחצי לפני שבריטניה תלך לקלפיות, הפיגוע שאירע ביום שישי בגשר לונדון נכנס היום (א') ללב הוויכוח הפוליטי: יושב ראש מפלגת הלייבור ג'רמי קורבין הצהיר כי מורשעים בטרור "לא בהכרח" צריכים לרצות את כל תקופת המאסר שנגזרה עליהם, ואילו ראש הממשלה השמרנית בוריס ג'ונסון האשים שעיכוב הברקזיט מנע מממשלתו להעביר חוקים שיכולים למנוע פיגועים מהסוג הזה."
אוי, קורבין, קורבין…
דוגמא חיה לשני כשלים שפוגעים בשמאל המערבי בעשור האחרון: התפיסה ששכנוע מוסרי עמוק חשוב מתחכום פוליטי, והנטייה לראות בכל ביטוי של אי-שוויון תוצאה של דיכוי.
עם קצת יותר תחכום, קורבין יכול היה לנצל את הבלאגן שבמפלגת השמרנים מאז משאל הברקזיט כדי להעלות את לייבור לשלטון. בלי הנטייה לחפש מדכאים ומדוכאים בכל מקום הוא יכול היה למצוא בעלי ברית חשובים למהלך הזה (למשל, במגזר הפיננסים שסולד מיוזמי הברקזיט). אבל קורבין זה קורבין, ולכן הוא ככל הנראה יובס בבחירות בשבוע הבא. השאלה היא האם הוא יודח בעקבות זאת מראשות המפלגה, או שכמו ביבי, הוא הפך אותה למפלגה של איש אחד.
יודח, לדעתי.
אני מקווה שאיתו גם תודח האידיאולוגיה שלו מן המפלגה.
הלך לבד. לא חיבבתי אותו (שנאת עשירים היא גישה מפגרת עוד יותר מהתלהבות מהם), אבל לפחות הוא לוקח אחריות על הכישלון.
ביבי עשה את זה בפעם האחרונה ב-1999, וככל הנראה לא מוכן לעשות את זה שוב.
קצת קשה להשוות, בכל זאת יש הבדל בין אי יכולת להרכיב ממשלה לבין להוביל את המפלגה שלך לתוצאה הגרועה ביותר שלה מזה כמעט 90 שנה.
הליכוד קיבלו 25% מהקולות. לייבור קיבלו 32%.
נו באמת, אתה משווה בין תוצאות של בחירות שנערכות בשיטות שונות לגמרי.
בטח, אבל כך גם עשית אתה …
לא ממש. אני השוותי את 2 התוצאות ביחס למצב הפוליטי במדינה שלהן. קורבין ריסק את הלייבור לשפל של 90 שנה, לנתניהו אין ממשלה כי ליברמן החליט לעשות שריר.
עם קורבין אתה מסתכל על התמונה הגדולה, עם נתניהו אתה מתעסק בפרטים. בגדול, השיא של נתניהו הוא בחירות שניות ושלישיות בלי קואליציה, לראשונה ב–70 שנות הכנסת. בפרטים, קולות השמאל הבריטי התפצלו בין כמה מפלגות, בעוד שהימין נשאר מאוחד.
נכון שליברמן עשה שריר, אבל תמיד יש מכשולים בהקמת קואליציה, ויוצאים מהם עם פשרות ותככים. מה שמיוחד הוא שלא נשארו לליכוד שום פשרות ותככים כדי לצאת מהסבך (חוץ מפשרה אחת, שלא נתונה להעלותה, כלומר סילוק נתניהו).
שוב, אי אפשר להשוות כישלון ברכבת ממשלה לריסוק של המפלגה. אם כבר, ההשוואה צריכה להיות לנתניהו של 1999, ונתניהו אז באמת התפטר.
אפשר גם להשוות לנתניהו של 2006, שריסק את הליכוד ונשאר.
אני חושש שפספסתי את החלק שבו שליש מהלייבור פרש ולקח איתו מלא מצביעים למפלגה אחרת.
ההערכה שלי לאולמרט מאוד עלתה עם כל ההתעקשות של נתניהו לאחוז בכיסא גם במחיר של לגרור את המדינה לסבבים אינסופיים של בחירות.
אגב, היו דיבורים פעם שאולמרט ירוץ שוב .. מה קרה עם זה?
נתניהו מצליח לאחוז בכיסא בזכות התמיכה של מפלגה שהצבעת לה.
אני לא נאמן לאף מפלגה.