החברים של ג'ורג'

בתקווה זהירה

מרצ הולכת לפריימריז ביום חמישי. מיהם המועמדים שלי וכמה הערות כלליות על מצב המפלגה

ביום חמישי הקרוב יצביעו חברי מרצ על מועמדיהם לפריימריז של המפלגה, ויקבעו מי יהיו חברי הכנסת. אם אתם חברי מפלגה, אז קודם כל – לכו להצביע. זו זכותכם וחובתכם האזרחית. ורבאק, כבר שמתם את ה-80 ש”ח. פרטים על מיקום הקלפי שלכם אפשר למצוא פה.

באופן מדכדך משהו, המפלגה שוב נמצאת בסקרים על סף אחוז החסימה – במידה והרשימות של גנץ ולפיד יתאחדו (לכולם ברור שלא מדובר במפלגות, נכון?). כאן חוזרת על עצמה תופעה מגונה: הצורך של חלק ניכר ממצביעי מרצ להפיל את נתניהו – או, אם לדייק, לדבוק באשליה של הפלת נתניהו – גורמת להם להצביע למפלגות אחרות, בדרך כלל מפלגת העבודה. פעם שעברה זה נגמר בכך שהם הכניסו לכנסת את איתן ברושי, חיליק בר ורוברט טיבייב; הפעם זה יכול להגמר בבוגי “שלום עכשיו הוא וירוס” יעלון ויועז הנדל. שווה לכם?

תפקידה של מרצ, כפי שאני רואה אותו, הוא לבנות מסד לשינוי של ישראל: לומר את הדברים שאף אחד לא רוצה לשמוע, עד שהם יחלחלו ויובילו לשינוי. כאן ראוי להזכיר ששולמית אלוני הביאה לישראל את המושג של זכויות אדם, שהיא הובילה את המאבק לשינוי החוקים האוסרים על הומוסקסואליות, ושרצ דיברה על מו”מ עם אש”ף בשנות ה-80, כשמפגשים כאלה היו בלתי חוקיים ובלתי נתפסים. עוד בשנת 1990, עזר וייצמן נזרק מהממשלה בגלל שיחות עם אנשי אש”ף. ב-1993, הפרדיגמה השתנתה לחלוטין.

מרצ תצטרך להוביל את שינוי הפרדיגמה הזה גם בעתיד. בין השאר, היא תצטרך לנטוש את גוויית פתרון שתי המדינות. לרוע המזל, בחירתה של תמר זנדברג להנהגת המפלגה הטילה צל ארוך על המחויבות של מרצ לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני: האמירה שלה שלא תהיה לה בעיה לשבת עם אביגדור ליברמן היא אמירה איומה, שאומרת לחברים הפלסטינים במפלגה שמנהיגתם מוכנה לשבת עם אדם שמבחינתו האזרחות שלהם נתונה בשאלה.

אני לגמרי בעד לגליזציה של מריחואנה, ואין לי שום בעיה עם טבעונות: אני מכיר בכך שזו הדרך הנכונה, אני פשוט מתקשה ללכת בה. ועדיין, אני חושב שבמצבנו, התמקדות בנושאים הללו היא התמקדות בבעיות עולם ראשון. בזמן שאני כותב את הדברים הללו, כוחותינו האמיצים מיישמים משטר אפרטהייד בגדה המערבית; חיילים משועממים ומתוסכלים בעשרות מחסומים פורקים את התסכול שלהם על פלסטינים חפים מפשע; ועם רדת הלילה, יתחילו הפשיטות. מאות חיילים ייכנסו, ללא כל צו וללא כל צורך בצו, לבתיהם של עשרות משפחות פלסטיניות. בחלק קטן מהמקרים הם ייכנסו לשם כדי לבצע מעצרים, ויעבירו את העצירים לידי רשויות העינויים; בחלק ניכר מהם הם ייכנסו לבתים למטרה פשוטה של הטלת אימה (”הפגנת נוכחות”, בשם המקצועי), הטרור הקבוע של צה”ל שבלעדיו אין לכיבוש קיום. הם יעירו ילדים, יוציאו אותם מהמיטה, ויצלמו אותם ללא סיבה. ואם מישהו יתנגד, יאמר כמה מילים כעוסות, הוא יוכה או ייעצר. זה קורה יום-יום, שעה-שעה. זו שקיפות המציאות שבה אנו חיים.

בהתאם, משום שאני חושב שמרצ מסתכנת בקיפול דגל המאבק בכיבוש ובו זמנית משום שאני חושב שצריך לרענן את הרשימה, להלן רשימת המועמדים שלי לכנסת. אנחנו אמורים לבחור ארבעה מועמדים: הנה הם, בסדר יורד.

גבי לסקי: עורכת דין אמיצה ונחושה, שמכירה את הכיבוש כמו את כף ידה ונאבקת בו שנים ארוכות, כשלעתים תכופות היא חוטפת נצחון מלוע התבוסה המובנית בשדה הזה. לסקי ייצגה גם שורה של פעילים פוליטיים שסבלו התנכלות מצד המשטרה וכוחות עאלק-בטחון אחרים. אם יש כיום במרצ יורשת לשולמית אלוני, גבי היא האדם הזה.

מוסי רז: סוס קרבות ותיק, מענטש נדיר, שלעתים שיש לו מכונת קפיצת הדרך שמעבירה אותו לכל הפגנה חשובה. מי שלא שכח מאיפה הוא בא ולאן הוא אמור ללכת.

מיכל רוזין: לוחמת גדולה למען זכויות מבקשי המקלט, נשים וקבוצות מותקפות אחרות, עם רקורד חקיקה מרשים. לדעתי שום רשימה לא תהיה מושלמת בלעדיה.

ניר אבישי כהן: הצעיר שבחבורה. עוזר פרלמנטרי לשעבר של ח”כ עיסאווי פריג’, ואחד האנשים המרשימים שפגשתי במפלגה. במקום שבו חלאות כמו איציק שמולי תוקפים את שוברים שתיקה עבור כמה שברירי קולות, כהן התגאה בכך שמסר עדות לשוברים שתיקה וחזר שוב ושוב על כך שאין דבר כזה, כיבוש נאור או מוסרי. הוא גם מקדם את הפורום היהודי-ערבי במרצ. נקווה שהוא יהיה עתיד המפלגה.

ומה על הדגל החברתי, תשאלו אותי? אין לי ספק שכל אחד מהמועמדים האלה יצביע נכון גם בסוגיות החברתיות (לרז ולרוזין יש רקורד מוכח בנושא). אני משוכנע פחות ביחס למחויבות של הפלג האדום במפלגה למאבק בכיבוש.

(ויש לי פריחה משירת האינטרנציונל.)

שינצחו הטובים.

הערה מנהלתית: מאז הפוסט האחרון התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • עדו סוקולובסקי

    הרשימה שלי דומה לשלך. גם אני אצביע עבור גבי לסקי ומוסי רז אבל אכניס את אבי דבוש ואת אבי בוסקילה גם כן.
    אם איכות של חברי כנסת הייתה מדד למשהו אז למרצ היו אמורים להיות מעל מאה מנדטים. כנראה שזה לא המצב ולכן צריך להכניס לכנסת אנשים שישברו את התדמית של מועדון חברים (אשכנזי) סגור שיש למפלגה הזאת.

  • גלעד ב.

    למה לא אופנהיימר?

    ועם מיכל רוזין יש לי ממש בעיה – היא לא שמאל ליברלי, היא שמאל שמרן. היא פטרנליסטית משמאל, מהסוג האמריקאי וגרוע.

  • Sivan Tal

    אני הולך להצביע מוסי, מיכל, גבי, ואבי דבוש.
    לא אצביע לאופנהיימר כי הוא מדבר על החלפת השלטון, כמו זנדברג (שכנראה לא הייתי מצביע לה אם היתה מועמדת בפריימריז). שניהם מדברים על הצטרפות לממשלת ימין במקום על אופוזיציה לוחמת. אני כבר לא מדבר על ליברמן – מי שרואה עצמו פרטנר בקואליציה בראשות מפלגות גנץ ולפיד הוא לא שמאל.

  • oren29at

    אני רק שאלה: כשאתה אומר ש"היא תצטרך לנטוש את גוויית פתרון שתי המדינות", אתה מתכוון לרעיון של מדינה אחת בנוסח יוגוסלביה של שנות התשעים? אתה חושב שמרצ צריכה להוביל קו אידיאולוגי נחוש שסופו במרחץ דמים המוני בנוסח הבלקן?

  • Meni Zehavi

    "כהן התגאה בכך שמסר עדות לשוברים שתיקה וחזר שוב ושוב על כך שאין דבר כזה, כיבוש נאור או מוסרי"
    אני לא אוהב את מסע התקיפה נגד שוברים שתיקה, וודאי לא את הטריק החביב על הפוליטיקאים של האשמה על סמך שיוך (בנו/בתו/אשתו של פלוני פעילום במחסום ווטש/שוברים שתיקה/הקרן החדשה אז הוא בטח שמאלני מניאק). אבל יוסטון, יש לנו בעיה.
    הכיבוש הוא מציאות מדינית הנובעת מסיבות שונות, שאין להן שום קשר עם שאלת מוסריותו או נאורותו. ייתכן והסיבות האלה ישתנו בעתיד, אבל נכון לעכשיו זה לא נראה סביר. הגנה על זכויות הפלסטינים החיים תחת כיבוש היא משימה ראויה, גם אם סיזיפית, אבל כדאי מאוד לנתק בינה לשאלת עתיד הכיבוש. במילים אחרות: מי שרוצה להגן על זכויות הפלסטינים בשטחי יו"ש, מוטב שלא יקשר בין הגנה זו לפעילות פוליטית המכוונת לסיום הכיבוש. עתיד הכיבוש לחוד, וזכויות הנכבשים לחוד.

    • שחר כ.

      מה עם זכויות הנכבשים לא להיות כבושים? האין זה קושר את זכויות הנכבשים לעתיד הכיבוש?
      אוקיי. בוא לא נקשור. בוא נדבר רק על זכויות הפלסטינים בגדה. מהן, לשיטתך? כי לפי הדעה המקובלת, הם זכאים להשתתף בשילטון עליהם. או שטענתך היא שזה 'כיבוש', והוא, כמו שאמרת, מחוץ לתחום הדיון על זכויות הפלסטינים בגדה. בכך אתה בעצם מודה שאי אפשר לא לקשור את זכויות הנכבשים לעתיד הכיבוש.

      • Meni Zehavi

        זכויות אדם, לא זכויות אזרח (יעני, לא זכויות פוליטיות). הזכות לחיים, לביטחון האישי, לקניין, וכאלה. ההסדר הפוליטי שיקבע אם סיום הכיבוש, אם יהיה, יתקבל בהסכמת נציגי התנועה הלאומית הפלסטינית וממשלת ישראל שתגובה ע"י הכנסת. לקדם החלטות פוליטיות בנוגע לכיבוש מהצד הישראלי זו עבודה של מפלגות, לא של ארגוני זכויות אדם (וזו אינה עבודה עם הרבה סיכויי הצלחה, למען האמת).

    • גיל ב'

      אחת המטרות העיקריות של שוברים שתיקה היא להביא לידיעת הציבור הרחב את המציאות של הכיבוש. לאו דווקא המקרים הקשים אלא השגרה שעליה לא כותבים באמצעי התקשורת. כשאזרח הולך להצביע בין השאר על עתיד הכיבוש הוא צריך לדעת מה זה אומר במציאות. הוא צריך להגיד לעצמו בלי להתחמק "ההצבעה שלי תגרום לא', ב' וג' ואני בסדר גמור עם זה או לפחות מעדיף את זה על האלטרנטיבה". כרגע המצב הוא שהאזרח חשוף למידע רב מהכיוון ההפוך ש"מסביר" לו למה הכיבוש הכרחי בלי להיות מוטרד מההשלכות על חיי אנשים. עד כמה שזה מגוכך אתה נתקל אפילו בעשרות פוסטים ימנים שטוענים שמצב הפלסטינים עדיף על מצב הישראלים ושהם מופלים לטובה. כשאתה מנסה לספר לימני כזה מה באמת קורה בשטח הוא חוסם עצמו מהמידע.

      • Meni Zehavi

        להביא לידיעת הציבור הרחב את מציאות הכיבוש זה חשוב. אבל עדיף לתת לציבור עצמו להחליט מה עושים עם הידיעה הזאת, ולא לנסות לשכנע אותו להפסיק את הכיבוש תוך כדי שמביאים דברים לידיעתו. אחרת מארגון זכויות אדם הופכים לארגון תועמלנים פוליטיים. שזה לגיטימי, אבל התמחות אחרת לגמרי ורמת אמון אחרת לגמרי מצד הציבור.

        • שחר כ.

          "עדיף לתת לציבור עצמו להחליט מה עושים עם הידיעה הזאת, ולא לנסות לשכנע אותו להפסיק את הכיבוש תוך כדי שמביאים דברים לידיעתו." איך בדיוק אתה מתכנן לנתק תיאור עובדות מ'שיכנוע פוליטי'? ש"ש מתעדים מקרים שארעו במציאות. מבצע איסוף הנתונים הזה יצא לדרכו משום שלאנשים שהגו אותו הייתה דעה פוליטית מסויימת. זכותם (רק אסור להם לדבריך לגלות את זה לאפאחד). איכשהו, זו תמיד אותה דעה, והאנשים הללו שמביעים אותה נותנים לה גם פתחון פה. אבל המטרה העיקרית שלהם היא הצפת הנתונים הללו. אז מה אתה אומר בעצם? מותר להם להביא את הנתונים הללו, ורק אסור להם להביע את מסקנתם מהנתונים? כביכול לא יצעקו את המילה בוגדים משורות הימין אם רק יסתפקו ש"ש בהבאת הנתונים? זה מגוחך ובלתי ניתן לביצוע.

          • Meni Zehavi

            איך מנתקים? מצהירים בכל הזדמנות שהמטרה היא תיאור המצב — למשל, כדי לשמור על רמה מוסרית נאותה בקרב חיילי צה"ל — ושאין בהבאת המידע לידיעת הציבור כדי לקדם פתרון פוליטי כזה או אחר ביחס לעתיד יהודה ושומרון.
            כדי לקדם עמדות פוליטיות יש מפלגות. עמותה שרוצה לעסוק בנושא השנוי במחלוקת פוליטית, מוטב לה שתתרחק מהזדהות עם עמדות פוליטיות מסוימות. כן, זה אומר שאת דעתם הפוליטית אנשי העמותה יצטרכו לשמור לעצמם. עורכת דין שבנתה קריירה מקצועית מעיסוק בזכויות אדם עדיף שלא תנסה להתברג לכנסת מטעם מפלגה מסוימת. מנכ"ל הסניף הישראלי של קרן פילנטרופית, עדיף שלא ייבחר למועצה העירונית של אחת הערים הגדולות בארץ מטעם אותה מפלגה.
            למרבה הצער, חלק ניכר מארגוני זכויות האדם בארץ, כולל שו"ש, כבר פספסו את ההזדמנות. במו ידיהם הם גרמו לכך שתחום זכויות האדם הפך להיות מזוהה עם חלק מסוים, וצר מאוד, של המנעד הפוליטי הקיים בישראל. זה נזק אדיר לתחום, ומוזר שאתה לא מבין את זה.

  • Idan Levi

    טבעונות נועדה לפתור בעיה אקוטית בעולם הראשון, השני והשלישי. לדעתי אין נושא חשוב יותר. טבעונות גם כרוכה מטבע הדברים בסביבתיות ושימוש בר קיימא במשאבים. בשום פנים ואופן אין זו בעיה של עשירים. להיפך אם כבר.

  • Oren Dayan

    אכן רשימה מכובדת , תודה על השיתוף הראוי למועמדים ראויים.
    מה שכן, בתור תושב פריפריה ותיק , אשר מתוך ניסיון רב, מודע לקושי החברתי תודעתי העצום של לעמוד ולתמוך בהפגנה בעד זכויות אדם , וכן, גם עבור נושאים סביבתיים לא פחות חשובים
    באזור מגורי העניין נתפס כשיגעון ואפילו בגידה. ובתל אביב הרבה יותר פשוט לעמוד עם מוסי רז בתהלוכת הפגנה מכיכר המדינה אל הקרייה כשסוגרים עבורך כביש ואתה צועד עם אלפי אנשים כמוך זה הרבה יותר פשוט מלעמוד בצומת יד מרדכי בצהרי שישי בחברת קומץ חברים ולצעוק עבור תנאים הומניטריים לתושבי עזה..
    אז כן, הרבה יותר פשוט רגשית וחברתית לחיות במעוז המרכז ולהגיע למפגשים בגדה השמאלית ולהרגיש בבית מאשר לתלות כרוז של מרץ או חד"ש לפני הבחירות.
    אז לפי סדר חשיבות הדברים, כן, ההתעמרות בילידי הארץ היא הנושא הראשון שצריך לעלות על סדר היום, וכן חשוב גם לחזק את דרך המוסר כלפי בע"ח במשקים המתועשים שזאת זוועה שפוגעת בכל רבדי החיים : המצפוני, הסביבתי וההומני. ובאופן אישי אני מאמין שטבעונות, או לפחות צמצום של צריכה של מוצרים מהחי תשפיע ותרכך את הדורסנות הפוליטית חברתית חינוכית הקיימת ובועטת בשם העם המדינה והקדוש ברוך הוא.
    אני תומך במועמדים שציינת, אבל ראוי וכדאי, ואף אבחר בעצמי, במועמד שמגיע מהשכונות שאני גדלתי בהם ויש לו את האומץ ללכת עם האמת שלו ביחד עם קבוצה שהולכת וגדלה לשמחתי באזור הפריפריה חשוב לתת את האמונה שמרץ יכולה וראויה להגיע לפריפריה ויש כאן מספיק תומכים שצריכים את העידוד הטבעי הזה של "לצאת מארון השמאלנות" ולהביא פה לשינוי חברתי שכולם רוצים מול הכוחונות והגזענות והלאומנות שהיא כשריון קשקשים עלוב מול תלאות וחרדות החיים.
    הבחירה שלי היא דבוש.

  • Theodor Bughici

    מרצ בלי ה"פלג האדום" היא מפלגה נאו ליברלית ימנית עם דגש על זכויות פרט שאין לה סיכוי להילחם בכיבוש גם עם 70 מנדטים. אין קפיטליזם בלי קולוניאליזם. ממשלת רבין השניה על הפרטותיה היא ההוכחה לכך.
    אם יש לך פריחה משירת האינטרנציונל אתה מוזמן להמשיך לשיר "התקווה" על גבעות השומרון.