אזרחים סוג ב’
מה הבעיה עם חוק הלאום ולמה הוא מרגיז כל כך
נתחיל מהצד החיובי: היה יכול להיות כל כך, כל כך הרבה יותר גרוע. לפחות חוק הלאום בנוסחו הסופי לא כולל את השריעה היהודית כמקור השראה לשופט או למחוקק. אה, כן – בימין אומרים בזמן האחרון שתוקפים את החוק מבלי לקרוא אותו. אז הנה הוא לפניכם. קראתם? נכון שזה לא היה מסובך? יופי.
אז מה הבעיה עם חוק הלאום?
שהוא יוצר שני סוגים של אזרחים: יהודים ולא יהודים. החוק לא מבטיח שוויון זכויות – אף חוק ישראלי לא מבטיח שוויון זכויות, ולא במקרה; ישראל תמיד היתה מדינת אפרטהייד – אבל יוצר שני סוגי אזרחויות, כמו גם מעמד שלישי (יהודים שאינם גרים בתחומי ישראל, אבל קצרה היריעה מלהכיל). לאזרחים שאינם יהודים יש, במשתמע, את כל הזכויות; אבל רק לאזרחים יהודים שמורה זכות נוספת, הזכות “להגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל.”
שוין, תאמרו. יהודי רשאי לנפנף בדגל כחול לבן כאילו היה מירי רגב בהתקף אפילפסיה. מה רבותא כאן? או. קודם כל, יש את האמירה לכל האזרחים הלא יהודים, שהם לא רצויים פה. הם ידעו את זה עוד קודם, אבל עכשיו זה מקובע בחוק יסוד, התחליף הישראלי לחוקה: אתם סוג ב’.
ושנית, החוק לא מעניק ליהודים רק את הזכות להתנשא מעל שכניהם, מה שהיה יכול להיות גרוע דיו. שימו לב לסעיף 7: “המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי, ותפעל על מנת לעודד ולקדם הקמה וביסוס שלה.”
כלומר, להיותך אזרח סוג ב’ יש השפעה על היכולת שלך לבנות בית, להקים עסק, לרכוש קרקע. המדינה הציונית מבוססת על שוד קרקעות. היא גירשה את רוב תושבי הארץ הזו ב-1947-1948, ואחר כך תפסה את רוב קרקעותיהם. בתושבים שניסו לחזור אחרי הלחימה – כמקובל במצבים כאלה – היא הורתה לירות, כדי לשמר את הגזל בידה. אחר כך היא עשתה עסקה סיבובית והעבירה חלק עצום מהקרקעות שתפסה לידי קק”ל. זו מחזיקה כעת ברשותה כ-13% משטח המדינה. למה להעביר את האדמות הללו לקק”ל? כי קק”ל רשאית לסרב למכור או להחכיר קרקעות ללא-יהודים.
ועכשיו באה המדינה והופכת את מה שנעשה בשקט מהצד, בסעיפים של תקנות, לחוק יסוד. וזה בדיוק היה החשש של ממשלת הימין: שישראלים פלסטינים יוכלו לרכוש קרקעות בישובים יהודיים. הנה הדרקון הלבן הגדול של האחים היהודים, נפתלי בנט, מסביר מדוע הועבר החוק.
בנט משקר בסעיף השני (איחוד המשפחות נפסל על ידי בג”צ), מטעה בשלישי (בג”צ פסל את הכליאה ללא משפט ללא הגבלת זמן של מבקשי מקלט, אבל לא מנע את גירושם), אבל צודק לגמרי בראשון. קעדאן. זה תמיד מתחיל ונגמר בקעדאן: פסק הדין שקובע שלמדינה אסור להפלות אזרחים פלסטינים בהקצאת קרקעות. פסק הדין הזה ניתן בשנת 2000, אחרי שבג”ץ עשה – כמנהגו – הכל כדי לא לפסוק בתיק, ומאז רוחו מבעתת את הימין היהודי. רק שלא יגעו לנו באדמות השדודות.
אז כדי לחסום את האפשרות של פלסטינים ישראלים לקבל שוויון בהקצאת הקרקעות, חוקקו פה חוק יסוד שמגדיר אותם כאזרחים סוג ב’ לשם כך. הם לא יהודים. המדינה רשאית להמשיך ולהפלות אותם, מה שהיא עושה בחדווה כבר 70 שנה. זו מהות החוק. לשם כך נחקק.
היתה, כמובן, עוד סיבה לחוק: מה שמכנים בארה”ב to own the libs, ובעברית “כדי לתקוע אצבע בעין של השמאלנים.” הנה: אנחנו מחרבנים על המדינה כפי שאתם מדמיינים אותה. בדרך נעצבן 20% מאוכלוסיית המדינה ונשפוך עוד דלק על גחלים רוחשות; נבהיר לפלסטינים שחיים בישראל שהם לעולם לא יהיו שווים לנו; ואחר כך נדרוש מהם נאמנות.
בדרך קרה ליהודים השמחים פנצ’ר. העדה הדרוזית התקוממה על עלבונה. ודרוזים, אפעס, הם ערבים טובים. הם הערבים שעשינו הכל כדי לבדל מאחיהם. שהגדרנו אותם כעדה נפרדת לשם כך. ובמדינה שהאתוס שלה נשען על טוהר הדם מצד אחד והצבא מצד שני, צצה כאן לימין היהודי בעיה.
אז בנט מיהר להודיע שקרתה פה טעות, והאפס שממנו נשאר רק חיוך, משה כחלון, טען שמדובר בחוק “שנחקק בפזיזות”, עשרה ימים בלבד לאחר שאמר ש”אני באופן אישי חושב שזה חוק מצוין.” הוא כנראה חושב שאתם מטומטמים.
בימין חשבו שהדרוזים יחליקו את חוק הלאום. אחרי הכל, הם כבר צריכים להיות רגילים. כתבים דיווחו בפליאה מסוימת על כך שדרוזים מתלוננים שהם מופלים באזרחות; אני למדתי את זה כבר ב-1990, כשחבר לנשק דרוזי אמר לי במרירות, כששאלתי אותו למה בעצם כל כך הרבה דרוזים נשארים בקבע, ש”אם אתה עם מדים, מתייחסים אליך כמו לחייל. אם אתה בלי מדים, מתייחסים אליך כמו לערבי.” אותו חייל גם אמר שיש בישראל ארבע מדרגות אזרחות: חרדים בראש, לא משרתים בצבא ומקבלים את כל הזכויות; אחריהם יהודים חילונים, משרתים בצבא ומקבלים את כל הזכויות; אחריהם ערבים, שלא מקבלים זכויות ולא משרתים בצבא; ובסוף הדרוזים, שמשרתים בצבא אבל לא מקבלים זכויות.
אבל הסיפור הוא לא הדרוזים. זה רק הסיפור שישראל המיליטריסטית מספרת לעצמה; זה הסיפור שהיא מרגישה לא נעימה איתו, עד כדי כך שבנט כבר מציע חוק מיוחד עבור הדרוזים והצ’רקסים – מבלי לשים לב איך הוא גולש לעבר החוקה הלבנונית מבוססת העדות. הסיפור הוא גם לא הפצת השנאה של הימין כנגד השמאל, כביכול הוא מסית את הדרוזים נגד המדינה, כביכול הדרוזים הם שחורים מהדרום הישן שצריכים שמאלנים שיסבירו להם מה עושים להם. בהפצת השנאה הזו הצטיין אחד יהודה גליק, שאוהבים לתאר אותו כימני שפוי מבלי להכיר אותו.
הסיפור הוא שני מיליונים מילידי הארץ הזו, שהמדינה שלתוכה נולדו ושהיא באה בתחומם, לא הם בתחומה, מדינה שהחזיקה אותם במשך שנות דור תחת משטר צבאי, מתעקשת לומר להם שוב ושוב שלאזרחות שלהם אין משמעות. שהיא נאלצה להעניק להם אזרחות כדי לקבל חברות באו”ם, אבל האזרחות שלהם תמיד על תנאי. שהם תמיד יהיו לא רצויים פה, נסבלים בקושי, ושאם הם ידרשו יותר מכך, ישללו מהם עוד זכויות.
אלה שני מיליוני פלסטינים ישראלים שישראל תמיד ניסתה לנקות מהנוף שלה. תחילה היא מחקה את הכפרים והערים שלהם, ואחר כך דחקה אותם לשוליים שבשוליים. בכך היא ניסתה למחוק לא רק אותם, המפריעים בעקשנות שבעצם קיומם, אלא את ההיסטוריה של המקום הזה: האנשים שמתהדרים ב”אהבת הארץ” מוחקים מהארץ 1,500 שנים של קיום ערבי, ובחוק הלאום דוחקים אחורה גם השפה שהתנגנה כאן יותר זמן מאשר העברית, הארמית והלטינית; אולי רק היוונית דוברה כאן יותר.
מי שאוהב את הארץ לא מוחק אותה; אבל הימין היהודי אוהב רק את עצמו, וכל מה שלא נראה כמוהו דינו להמחק, עד שלא תשאר אלא תמונת דוריאן גריי שלו.
ועוד דבר אחד: בסוף השבוע הותקף בחברון מייסד שוברים שתיקה, יהודה שאול, על ידי פעיל ימין. התוקף נעצר – ושוחרר, לאחר שהורחק מחברון ליומיים. לגמרי במקרה, היום שוחררה מכלאה עאהד תמימי. היא ישבה שמונה חודשים על סטירה לחמוש צה”ל. להזכירכם: אפרטהייד מתחיל באפליה באכיפה.
הערה מנהלתית: מאז הפוסט האחרון התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.
(יוסי גורביץ)
חוק מיותר שמסב נזק עצום למדינה. מה בער לחברי הליכוד להדיח את הערבית ממעמד שפה רשמית בישראל? מה בער לחברי הליכוד להכריז בגאון שהמדינה תעודד התיישבות יהודית – הרי זה מה שנעשה בשטח כבר 140 שנה מאז הקמת אם המושבות, פתח תקווה. מדוע להכריז בגאון שהזכות למימוש לאומית ייחודית רק ליהודים? מדינה יהודית היא נגזרת טבעית של הרוב היהודי, אין צורך לחוקק זאת. אני בטוח ששעה שחברי הליכוד צהלו על ההישג שלהם נפתחו גם השמפניות במשכנות הב.ד.ס ברחבי העולם. הליכוד ממשיך להסב נזק בלתי-הפיך למדינה.
את החוק הזה יש לבטל תכף ומיד או לרדד אותו עד מאוד.
“ לבטל תכף ומיד או לרדד אותו עד מאוד.“ ואני אוסיף, לבטל לחלוטין ולא להתפשר, שלא יוכלו יוזמיו לצאת מזה בכבוד.
מטעמי אגו, אני לא חושב שהקואליציה תסכים לבטלו, ואני חושב שהקואליציה הזו – או משהו דומה לה – תמשיך לשלוט גם אחרי בחירות 2019. לכן אני מקווה שיצליחו לכרסם בחוק הזה סעיף-אחר-סעיף ולרדד אותו עם הזמן.
“המדינה הציונית מבוססת על שוד קרקעות. היא גירשה את רוב תושבי הארץ הזו ב-1947-1948, ואחר כך תפסה את רוב קרקעותיהם.“
ועוד הרבה לפני זה. כבר ב–1907 תיאר יצחק אפשטיין במאמרו “שאלה נעלמה“ (לקריאה
כאן) את תהליך נישול האיכרים הערביים ע“י העולים הראשונים, שקנו חוקית אדמות שנגזלו מבעליהן, או שגרשו עובדי ארץ שבה גרו משפחותיהם מאות שנים, אך חסרי זכות קניין חוקית.
זה לא נכון ולא הוגן לקרוא לרכישה שנעשתה כדין – שוד. ההשלכות אולי היו שליליות איפשהו, אבל זה לא שוד.
כמו כן, זהו טיעון מאוד מסוכן שלמעשה שולל את הלגיטימיות מרוב היישובים היהודיים שנבנו לפני 48, אם לא כולם. זה למה אנו שומעים מן הצד הערבי פעמים רבות את הטיעון שכל היישובים היהודיים – עד האחרון בהם – הם התנחלויות. זכור לי סרטון מלפני שנה בערך של פעיל חיזבאללה המביט מתוך לבנון אל הגבול הישראלי ומסביר לעמיתיו "את ההתנחלות הזו הם בנו ב1932." הכוונה הייתה לאחד מיישובי הצפון, לא זוכר כרגע איזה.
לחיזבאללה, חשוב להזכיר, יש די כוח צבאי לכבוש את ישראל במספר ימים, לולא צה"ל היה קיים.
דרך אגב יש פה משפט מעניין במאמר הזה שאומר שכרגע (1907) אין לערבים בארץ ישראל תנועה לאומית או מדינית כלשהי.
בסדר, לא תמיד דווקא שוד. נקרא לזה רכישת סחורה גנובה, לעתים ביודעין.
יש להבדיל בין אחריות מוסרית ואחריות משפטית. העולם מלא דוגמאות של קרקעות גנובות עם היסטוריה מחרידה, בפולין, דרום אפריקה, ארה“ב, וכו׳ וכו׳ וכו׳. הקרקעות ההן לעולם לא תושבנה לבעליהן הקודמים או ליורשיהם, ולהם כבר אין כל זכות חוקית עליהן. עם זאת, מוסרית על יורשיהם של הגונבים להכיר בפשע שהיה, ולאמץ להם את ההכרה שאין לעולל פשעים כאלה לעולם עוד.
גם אפשטיין ב–1907 לא טען שהמושבות הקיימות לא היו לגיטימיות, אך הוא דרש להתיישבות יותר מוסרית בעתיד.
הכרה בעוולות העבר אפשרית רק בזמן שלום ששרר שנים רבות ולא בזמן סכסוך כשהמחלוקות עדיין על השולחן והרגשות עדיין עזים. נניח ומדינת ישראל תצהיר שמטולה נבנתה על אדמה שנשדדה מבעליה ושהיא מכירה בעוולה. עכשיו, אם מתישהו חיזבאללה יכבוש או ינסה לכבוש את מטולה (והסיכוי לכך הוא מציאותי, דרך אגב), הם יוכלו להגיד שאפילו הממשלה הישראלית מכירה בכך שהיישוב הזה הוא גזול, והם רק דואגים לעשות צדק ולהשיב אותו לבעליו החוקיים. מכיוון שלא מדובר רק במטולה, אלא בכל הארץ ובכל היישובים, מנוקדים ועד תל-אביב, זו בעייה קשה.
זו באמת בעיה דיפלומטית לא קלה לממשלה. אבל לסתם אזרחים כמונו אין בעיה להודות ולדון בדברים כאלה.
אם נגיד שהארץ הזו הושגה במרמה ובגזל – דבר אשר לדעתי לא נכון – אז מה נלין כאשר ארגוני הטרור הערבי כגון חמאס או חיזבאללה יגידו שאין לנו הזכות לגור פה ועלינו לארוז הפקלאות וללכת? נבקש שיצאו איתנו בסדר ויתנו לנו להשאר? דהיינו, נחיה פה בחסד, ולא בזכות? ומה יקרה אם הם לא יסכימו? ומה יקרה שלפתע נבוא להם לא בטוב והם יחליט שחלאס?
כשם אמר בן-גוריון, "גורל ישראל תלוי בכוחה ובצדקתה". לא מספיק להיות רק חזק (צבאית). יש לעמוד על כך שאנו גם צודקים.
לצערי חוק הלאום – לא צודק !
מה שכן, הרבה מאדמות היישוב הישן נרכשו חוקית וכיאות. בנוסף לכך, ההיסטוריה הפחות נחמדה, כמו זאת שכתב עליה אפשטיין, לא היתה ידועה לציבור הרחב.
לעומת זאת, כל ההתנחלות בגדה הושגה בגלוי תוך עבירה על חוקים לאומיים ובינלאומיים. מצדי, באמת עליהם לארוז את הפקלאות וללכת.
אלו חוקים לאומיים ובינ"ל הפרה ההתנחלות בגדה?
מדובר, יש להזכיר, בשטחים שלא היה בהם ריבון מוכר, ומערכת רישום הקרקעות מימי הכיבוש הירדני (שלא היה לגיטימי יותר מזה הישראלי) היא בלאגן בפני עצמו.
יש, כמובן, מקרי גזל ממשי של אדמות פלסטינים. הרושם הוא שהמקרים האלה התרבו במיוחד ב"עידן המאחזים", כלומר, מתחילת האינתיפאדה השנייה ואילך. מתנגדי ההתנחלות רצו לשכנע שכל התנחלות כרוכה בגזל קרקע פלסטינית? יכול להיות שהם הצליחו, אבל מה שהציבור הסיק זה לא שאסור להתנחל אלא שאין בעיה לגזול קרקע גם מבעלים בשר ודם.
האיוולת שבניסיון ליצור ממשק ישיר בין המוסר לפוליטיקה, פרק 1352.
“אלו חוקים לאומיים ובינ"ל הפרה ההתנחלות בגדה?“
אמנת ג׳נבה, כפי שהתפרשה ע“פ החלטות של האו“ם (העצרת הכללית ומועצת הביטחון), ושל בית הדין הבינלאומי לצדק.
קודם כל, אלה אינם חוקים אלא החלטות של מוסדות בינ"ל שונים. ואיפה החוקים הלאומיים?
שנית, למרות שמו המפוצץ של בית הדין הבינ"ל לצדק, להחלטותיו אין סמכות מחייבת.
שלישית, הן ההחלטה הרלוונטית של מועה"ב (2016) והן ההלטה הרלוונטית של בית הדין הבינ"ל (2004) הועברו אחרי שהרוב המוחלט של ההתנחלויות כבר עמדו על תילן.
בכל מקרה, מדובר בסכסוך פוליטי, לא משפטי, וניסיונות "למשפט" אותו לא יעזרו לפתרונו. זה מה שגורמים בשמאל הישראלי ניסו לעשות במשך עשרות שנים, וראינו לאן זה הביא. דרך אגב, אותו בית דין בינ"ל לצדק החליט לא מזמן שליוון אין זכות למנוע את צירופה של מקדוניה לנאט"ו. הסכסוך הזה בין מקדוניה ליוון נפתר ממש עכשיו, ובדרך שונה לחלוטין.
אם זכור לי נכון הטיעון הישראלי הוא שסעיף 2 האומר :
https://ihl-databases.icrc.org/ihl/WebART/365-570005?OpenDocument
"n addition to the provisions which shall be implemented in peacetime, the present Convention shall apply to all cases of declared war or of any other armed conflict which may arise between two or more of the High Contracting Parties, even if the state of war is not recognized by one of them."
אינו תקף מכיוון שירדן לא הייתה High Contracting Party בגדה המערבית, שכן השטח סופח על ידה והדבר לא הוכר-בינלאומית (הוכר רק בידי 3 מדינות, בריטניה, עיראק ופקיסטן – נדמה לי).
ולכן השטח לא כבוש, וכו'
אז למה שאלת?
אמנת ג׳נבה בכללה אינה חוק אכיף, להוותם של מיליונים. אבל זה מה יש.
אתה דיברת על חוקים לאומיים, אז שאלתי. "חוקים בינ"ל" זו חיה שבכלל אינה קיימת, להבדיל מ"חוק בינ"ל" כמונח כללי (שגם הוא בעייתי, אבל לפחות קיים).
והעדר ריבון מוכר בשטח הופך את עצם הרלוונטיות של אמנות ז'נבה למספריהן לשאלה מורכבת.
שאלה יש, אם האמנה מיצגת כללי מוסר אנושי, או אם היא סתם משהו שצריך להתחמק ממנו בהתחכמויות.
נו, עוד פעם?
האמנה משקפת הבנה מסוימת של כללי מוסר המלחמה. אלא שיישום כללי המוסר האלה, בהקשר פוליטי מסוים, אף פעם אינו פשוט וחד-משמעי. העדר ריבון מוכר שיהיה אחראי על שטח כבוש וייצג את אוכלוסייתו מול הכובש, או מול מוסדות בינ"ל, הופך את ההגנה על זכויות האוכלוסייה שבשטח הזה למשימה קשה במיוחד. מי שחושב שאפשר לבצע את המשימה הזאת תוך הסתמכות על טיעונים מוסריים, יש לי כמה גשרים למכור לו. מי שחושב שכוח פוליטי במדינה הכובשת יכול לבצע את המשימה הזאת לאורך זמן בלי לשחוק את עצמו למוות, כנ"ל.
הגנה על זכויות הפלסטינים היא, בבסיסה, תפקיד של הפלסטינים עצמם, כי אף אחד אחר לא יעשה זאת טוב מהם. יש להם תנועה לאומית, שהכירה בישראל באיחור קל של 40 שנה, ומאז מתחמקת מכל ניסיון להגיע אתה להסכם סופי (שיעניק לפלסטינים את מה שאפשר, לא את מה שצודק לדעתם; כן, ככה העולם עובד). מי שיוצר אצל הפלסטינים אשליה שיש איזה תוקף מוסרי אוניברסלי לכל תביעותיהם, ולכן אין להם צורך להתפשר, עושה להם שירות דוב.
בסדר, אז שישראל לא תסתמך על אמנות בינלאומיות כדי להלין על חמאס כשהוא לא מטפל כראוי בשבוייה.
אני לא חושב שמישהו בישראל באמת מצפה מהחמא"ס לקיים אמנות בינלאומיות. הדרישות האלה הן תרגיל רטורי (זה שתרגילים כאלה משמשים אצלנו תחליף למדיניות, זו בעיה אחרת).