איש לאוהליו, ישראל!
הכו בצה”ל והצילו את ישראל: מכתב למתגייס החילוני
אינני יודע מה שמך, אם אתה נער או נערה, היכן גדלת ומהן תקוותיך ושאיפותיך. אבל אני מאמין שאתה שואף לקדם את טובת מולדתך. מגיל צעיר לימדו אותך שחובתך היא לשרת אותה באמצעות שירות צבאי. אבל כיום, השירות הגדול ביותר שתוכל לעשות למולדתך, מעשה הגבורה הגדול ביותר שתוכלי לעשות, הוא לסרב לשרת בצבא, לסרב בפומבי, ולשכנע את חבריך לכיתה לעשות כן גם הם.
לא אכחיש: תיעבתי את צה”ל לפני שפרץ משבר ההדתה האחרון. צה”ל היה בעיני, מיום שעמדתי על דעתי, המשחית הגדול של החברה הישראלית. הוא אחראי לפשעי מלחמה רבים, יומיומיים, והוא מדכא לקיומו את חירותו של עם אחר. אינני “אובייקטיבי”, ככל שלמילה הזו יש משמעות, בבואי לדון בצה”ל. סביר להניח שאתה חולק עלי בשאלת התנהלותו של צה”ל בשטחים; יתכן שאת סבורה שיש בצבא תכונות סגוליות; על אלה אפשר יהיה להתווכח אחר כך. בינתיים שמור לכן תפקיד מהפכני שמעבר למחלוקות הללו.
אתמול (ג’) נרשמה עוד פעולת הדתה בצה”ל: חיילות מהגדוד המעורב “ברדלס” הגיעו לכפר נופש צבאי באשקלון, ותוך זמן קצר נדרשו לצאת מהבריכה במקום בהוראת הרס”ר. פקידי הצבא טענו שיוקצה להן “זמן מגדרי”, מה שלא קרה. מאוחר יותר הודו בצה”ל כי ההוראה להוציא את החיילות מהבריכה נבעה מכך שבמקום היו גם חיילים מכוח דתי, וכי “יש לכבד את אמונתם.”
השתמשתי במילה “הדתה” משום שהיא נפוצה מאד לאחרונה. יש לציין שלעתים קרובות מאד היא מטעה: אין פה שום קשר לדת, והרבה יותר להדרה. שימו לב, מתגייסות, למה שהתרחש כאן: מפקדים הורו להשפיל נשים ולשלול מהן זכויות שמגיעות לכל חייל – משום שהיה צורך “לכבד את האמונה” של חיילים דתיים. שימו לב, מתגייסים: הכבוד לאמונה של חיילים דתיים חשובה יותר מהכבוד והזכויות של אחיותכם לנשק.
זה התחיל לפני כעשור, כשחיילים חרד”לניקים (חרדים לאומיים) החלו דורשים הפסקת “שירת נשים” בצבא, משום שהיא פוגעת באמונתם. חשוב לציין: חיילים דתיים שמעו שירת נשים בלי שום בעיה במשך 60 שנים קודם לכן. חשוב יותר לציין: הבעיה של חרד”לניקים איננה עם שירת נשים, אלא עם קיום נשי. הבעיה שלהם היא עם נשים מפקדות.
שימו לב להנחיות שהוציא אייל קרים, התומך באונס בשעת מלחמה, לפני יותר מחמש שנים: הוא קבע שם שדין ההלכה גובר על דין המדינה, וקבע שעדיף שלא לתת לקצינה לתקוע מזוזה משום “כל כבודה בת מלך פנימה”, כלומר שעצם פעולה פומבית של אשה הוא פסול. בפסיקה אחרת, קבע קרים ש”המצאת מפקדת לחיילים מחייבת אותם למקד בה את המבט רוב שעות היממה, דבר שכרוך באיסור הסתכלות.” כלומר, הבעיה במפקדת אשה היא בעצם קיומה. זה לא קשור בכלל לשירת נשים. את הדברים האלה, כמו את אישור האונס, כתב קרים בזמן שלא היה במדים; ספק אם דעותיו השתנו.
ודווקא את האיש הזה בחר צה”ל למנות לרב ראשי. למרות הסקנדל שגרם המינוי, צה"ל התעקש עליו. הוא שלח בכך מסר ברור לחילונים ובמיוחד לנשים: אתם חשובים לנו פחות.
איך עובדת השיטה החרד”לית? איך הם משתלטים על הצבא? פשוט מאד, הם באים בבלוק. ואז הם אומרים שאם לא יעשו כמצוותם, הם יסרבו פקודה כבלוק. צה”ל מאמין שהוא צריך אותם, ובמיוחד אין לו כאב ראש למאבקים; הצבא מבין רק כוח. אז הוא נכנע להם, פשוט משום שאף אחד אחר לא מפעיל עליו כוח דומה.
יובהר: המאבק החרד”לי מתמקד בצבא משום שהצבא הוא קבוצת ההשפעה החשובה ביותר בישראל. אם השתלטת על הצבא, שאר החברה תיפול בקלות רבה יותר. אחרי הכל, אם זה מה שמקובל בצה”ל, למה שזה לא יהיה מקובל בחברה האזרחית? וכבר מדברים על אקדמיה שבה נשים הן מרצות מסוג ב’, שיכולות להרצות רק לנשים, וקורסים סגורים לחרד”לים. ולאט יותר, על צנזור התוכן האקדמי כדי שיתאים לאמונה החרד”לית/חרדית.
בצה”ל, חשוב לציין, שולטת רוח המפקד. בחלק ניכר ממקרי ההדתה, לא היו בכלל תלונות מדתיים. קצינים ורס”רים חששו שתבוא תלונה, חששו מהתוצאה שלה, והקדימו מכה לתרופה. הם כבר מבינים מה מצופה מהם: כל קצין תאב קידום מכוון לרוח המפקד, גם מבלי שהיא נאמרת במפורש. וזה יימשך, אלא אם את ואתה תעצרו את זה.
אין סיבה טובה להניח שמה שהצליח בצה”ל, ייעצר באזרחות. על האקדמיה כבר דיברנו. בקרוב, יתחילו בעלי עסק לעשות את השיקולים שלהם: האם כדאי לי לשכור עובדת חילוניה? יש לי הרי דתי בצוות. מה אני צריך את כאב הראש הזה? ואל תטעו לחשוב שיש הפרדה שווה. אין דבר כזה.
צפיתן בוודאי ב”מעשה השפחה.” ובכן, ההפיכה האמונית לא תקרה באמצעות טרור, חיסול הכנסת ותפיסת השלטון בכוח. זה מעשה דרמטי שיעורר באחת את כל הציבור. אין בכך צורך. החרד”לים משתמשים בשיטת הסלאמי ובכך שאין לנו, החילונים, נוגדנים נגד מה שמוכרים לנו כמסורת סבא.
סבא שלכן לא היה מזהה את מה שהולך פה גם על פי רישומי שיניים, כי מה שקורה כאן עכשיו לא אירע מעולם; הוא ריאקציה לשנים של שחרור. אגב, גברים? זה לא ייעצר בנשים. נשים, שהשחרור שלהן צעיר מאד, הן רק היעד הקל. אתם הבאים בתור. וזה עדיין בכוחכם לעצור את זה.
שימו לב איך עובדים החרד”לים: הם מפעילים כוח על הצבא. הם מאיימים בסירוב המוני. זאת, למרות שאין ציבור שנשען על צה”ל יותר מהציבור החרד”לי. יומיים בלי צה”ל, וההתנחלויות שלהם יימחקו מעל פני האדמה. אבל הם מעזים, ומשום שהם מעזים הם גם מצליחים.
רק שכל הקשקשת על מספרי הכיפות הסרוגות בצבא מסתירות נתון מעיק אחד: רוב מוחלט של הצבא עודנו חילוני. ומה לעשות, המטכ”ל צריך את רוב החיילים יותר מאשר הוא צריך את החרד”לניקים ובטלני ישיבות ההסדר עם 15 חודשי השירות שלהם. אממה, אף אחד לא אילץ אותו אף פעם לבחור.
הגיע הזמן בדיוק לזה. הדרישה צריכה להיות פשוטה: שוויון לחיילות ולחיילים חילונים. להסיג את ההדתה שנות דור אחורה, ל-1995. כל אשה יכולה לשיר, כל אשה יכולה להתאמן, כל אשה יכולה לשחות בבריכה. מי שלא יכול לשרת עם חיילות בתנאים כאלה, מתבקש לוותר על שירותו הצבאי. ועד שהדרישות הללו יתקבלו, כל נער ונערה חילונית יסרבו להתגייס.
אל תדאגו: למדינה לא יקרה כלום. הגיוס שלכם מיועד להביא אתכם להכשרה ארוכה שרק לאחריה, המיעוט שבכם שישמש בתפקיד קרבי יוצב אליו. רובכם ורובכן תשרתו כפקידים. המדינה תשרוד. אתם צריכים לסרב, במאות ואלפים, במשך שלושה חודשים. זה הכל, וכנראה פחות. כשבתי הכלא הצבאיים יתמלאו בסרבנים וסרבניות חילוניות, כשהמשטרה הצבאית תקרוס מרוב עומס איסוף העריקים, צה”ל יצטרך להודיע לממשלה שהוא לא יכול ליישם את ההנחיות של הרבנים.
ואז צפוי הגל החרד”לי להשבר. הוא יתרסק אל קיר הברזל שלכם. האומץ, הסבלנות וההקרבה שלכן – שכן סביר להניח שהצבא ינסה לרסק את ההתנגדות שלכם – ינצחו אותו. ומה שנשבר בצה”ל, ייבלם גם בשאר המגזרים בחברה. סביר להניח שכהרגלם במצבים כאלה, החרד”לים יפנו לאלימות. נעמוד בה.
נתונה לכן ולכם האפשרות להציל את המדינה, להסיט אותה ממסלול האסון שלה – או, במינימום, לעכב את האסון. אתם בין האחרונים שיוכלו לבצע את המהלך הגואל הזה. השירות הזה למולדת יעלה עשרות מונים על כל מה שתוכלו לעשות למענה בצבא עצמו.
לדור שלכן נועד מפגש עם הגורל. הישירו אליו את מבטיכם בלי פחד. לרוב בני האדם אין הזדמנות למעשה גבורה; הנה ההזדמנות שלכם. תפסו אותה.
הערה מנהלתית: מאז הפוסט האחרון התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.
(יוסי גורביץ)
שאלה קצת טיפשית:
למה אתה מתכוון כשאתה כותב חרד"ל?
אני מכירה את המילה כקיצור ל"חרדי לשעבר" אבל נראה לי שזה לא מתאים כאן…
חרד״ל = חרדי לאומי, והשאלה לא טיפשית.
מה ששירחאן אמר.
מסכים עם הטקסט ומוותר על הטהרנות בנוסח "למה על הכיבוש לא ועל ההדתה כן?", משום שעדיך להיות צודק ולא חכם (ומשום שדחיקת רגלי החרד"לים מצה"ל, לא משנה מאיזו סיבה, יכולה להועיל גם במצב ההיפותטי מאד מאד של נסיגה מהגדה המערבית).
ועם זאת, הערה אחת: הטקסט הזה לא צריך להיות מופנה אל בני ה 18 אלא להוריהם. הציפיה שנערים-זה-מכבר יחוללו בעצמם שינוי היא דון קישוטית למדי. זה בדיוק המקום ללמוד מהאוונגארד הימני, ולייצר תנועת נגד שמגיעה מההורים ותומכת תמיכה מלאה בילדיהם הסרבנים. זה חשוב במיוחד מול פעולות הנגד הצבאיות (וגם האזרחיות): כשיהיו משמרות תמיכה קבועות ליד בתי הכלא הצבאיים יחד עם בלוקים גדולים של סרבנים והוריהם, המחאה הזאת תוכל להחזיק מעמד הרבה יותר זמן. דיברת על אלפים? בצירוף ההורים זה כבר עשרת אלפים לפחות (x3), ומעניק למחאה כזאת רוח גבית מאד חשובה.
נקודה מצויינת לגבי ההורים. אני אומר את זה כסרבן לשעבר, שלא קיבל שום תמיכה ממשפחתו (להיפך): תמיכה כזאת היא מאוד, מאוד חשובה לנער/ה צעיר/ה.
עוד משהו: יש לי אחיין בן 17, ואין סיכוי שהוא יצליח לקרוא את הטקסט הזה. כשכותבים לנערים, צריך לכוון פחות גבוה.
מסכים עם כל מילה.
לצערי אני פסימי ולא מאמין שזה יקרה.
וזו אחת הסיבות שעזבתי את ישראל.
יש לי שני בנים.
בעבר לא רציתי שישרתו בצבא הכיבוש.
היום, שלא ישרתו את המפלגה.
וחבל לי על הדברים האלה.
אבל נהייתי פסימי…
(אם תצטרך מימון המונים לעזרה על "ההסתה", אהיה מהראשונים לעזור)
תן לי לנחש, אתה מהניידים…
לא שזה רע לכשעצמו, פשוט רוב האנשים אינם כאלה, וניסיון להכריח אותם להיות כאלה, או לשלם את המחיר הנוחות ותחושת הצדק הפנימי של הניידים, לא ייגמר טוב. תקשיב לגדי טאוב.
מעבר לכך, השפעת מעבר לארץ אחרת על ילדים היא סיפור מורכב בפני עצמו. כלל לא בטוח שזה עדיף על שירות בצבא הכיבוש (או בכל צבא אחר).
היי מני,
לא ממש נייד, אם אני מבין נכון את כוונתך.
מאז שהתחתנתי, גרנו במספר מקומות, עד שהתמקמנו כ7 שנים בעיר קטנה ואיכותית בצפון.
המעבר היה יחסית מהיר.
החלטנו אחרי הבחירות לפני כשלוש שנים וחצי. (מרץ)
ביולי כבר היינו באירופה.
אני בטוח שתהיה השפעה לילדים כשיגדלו.
אבל אני חושב שזה בטל בששים לעומת היתרונות.
בינתיים אנחנו 3 שנים באירופה.
הילדים מאושרים ומצליחים.
(זה גם תלוי בגישה של ההורים כמובן).
לצערי, היום הילדים שלי גדלים להיות חופשיים וליברלים.
גדלים לחשוב ולהיות ביקורתי כלפי מה ש"הגדולים" אומרים.
הרבה פחות שטיפת מוח ממה שיש בישראל.
ואת כל זה אני אומר בהמון צער שישראל לא ככה.
אסיים במה שאני תמיד אומר לחברים:
כשעברתי לפה הבנתי שחייתי עם פילטר. לא הבנתי מה זה חופש עד שעזבתי את ישראל.
זה כמו להסביר צבעים לעיוור צבעים…
באהבה
שיהיה בהצלחה, קודם כל.
אבל מעניין שאתה אומר "אירופה". אירופה זו יבשת שלמה עם כמה עשרות מדינות, כל אחת עם השפה שלה, עם תרבות מיוחדת, עם דרכי חיים שונות ועם מידת סובלנות משתנה לזרים. יש הבדלים משמעותיים בין גרמניה לצרפת, שלא לדבר על ארצות קטנות יותר ומרוחקות יותר זו מזו. המקומיים מודעים היטב להבדלים האלה.
הישראלים, דרך אגב, ביקורתיים ברמות. הבעיה שלנו היא לא חוסר ביקורתיות אלא העובדה שאנחנו צריכים להתמודד עם סכנות ממשיות מאוד, מה שממילא מצמצם את טווח האפשרויות. זה, והעובדה שיש כאן פיצוץ אוכלוסין בהתהוות, אז לא ממש שמים לב אם כמה עשרות אלפי אנשים מהגרים החוצה, וחבל.
אוקיי, ברלין 🙂
ברור שאירופה זה כללי מדי.
אז לגבי ברלין. מה שכתבתי. העיניים נפתחו וההבנה שאפשר לחיות במקום ללא שיפוט, בו כל אחד יכול להיות מי שהוא.
הכוונה שלי היא "חשיבה ביקורתית". (עשיתי אפילו קורס כזה באונ').
דרך בה אתה לא מקבל כל דבר כמובן מאליו.
בישראל *מאוד* ביקורתיים. ושיפוטיים.
בדיוק מה שאני לא מוצא בברלין.
"העיניים נפתחו וההבנה שאפשר לחיות במקום ללא שיפוט, בו כל אחד יכול להיות מי שהוא."
אתה בטוח בזה? כל אחד?
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5239592,00.html
לפי הבנתי, תקיפות אנטישמיות בגרמניה זה משהו שמנופח בתקשורת מעבר לפרופורציה האמיתית שלו, כמו התקפות טרור בישראל במהלך "אינתיפאדת הסכינים" (מישהו עוד זוכר שהיה דבר כזה?).
ברלין היא עיר נחמדה, לפי התרשמותי מנסיעת עבודה לפני כמה שנים. קפואה בחורף, אבל נחמדה. יש לה זיכרונות בעייתיים בהקשר היהודי, אבל מי שבוחר לחיות בה, זו בחירתו, וכאמור, שיהיה לו בהצלחה.
נערה יהודיה נאנסה ונרצחה שם בתחילת חודש יוני, אך אני לא בטוח שהרקע לאומני.
בכל מקרה אם יו"ר מועצת יהודי גרמניה מייעץ לא להסתובב עם כיפה אני מניח שיש טעם מסוים לדבריו. ללכת על בטוח, כמו שאומרים.
בקשר לטרור הסכינים, אכן הטרנד הנוכחי זה עפיפונים ובלונים, אך עדיין יש דקירות, כמו הרצח באדם או ניסיון הרצח בעפולה.
סטטיסטיקה יבשה אומרת שמדי שנה נאנסות בגרמניה כ-7500 נשים. סביר להניח שחלק מהן יהיו יהודיות. האם מדובר ברקע לאומני? לא תמיד אפשר לקבוע, ולא תמיד יש טעם לנסות. מה שתקשורת ההמונים עושה, ומה שהפך למגיפה בעידן הרשתות החברתיות, הוא התמקדות במקרים ספציפיים (שמוכרים טוב עיתונים או רצים בפייסבוק) בלי להסתכל על ההקשר הרחב. ואז אנשים מפתחים ומטפחים פחדים – חלקם בשל נטייה אנושית טבעית, חלקם לשם פרסום עצמי או רווח פוליטי.
"אינתיפאדת הסכינים" היא דוגמא טובה לכך. אני גר בירושלים, וכמה מהמכרים שלי החליטו בתקופה הנדונה, (2015, בגדול) שהם מסיעים את ילדיהם לבית הספר במקום לתת להם ללכת ברגל. מדובר במשפחות שגרות במרחק הליכה מבתי הספר הרלוונטיים. אני ואשתי החלטנו שאנחנו לא נוטלים חלק בפאניקה הזאת, וילדינו המשיכו ללכת לבתי הספר ברגל. הם, דרך אגב, לא שמו לב שמשהו השתנה ברחוב.
לעתים קרובות, הרצון "ללכת על בטוח" הוא השלכת הפחדים שלנו על מציאות שלא ממש מצדיקה אותם. ויש יותר מדי אנשים שישמחו להעצים ולנצל את הפחדים האלה.
אכן, זה תלוי הרבה בהרגשה האישית. השאלה היא האם באמת ברלין – או לצורך העניין כל בירה מערבית-אירופאית אחרת – היא מקום בו יהודי חובש כיפה יכול להרגיש בנוח ברוב המוחלט של הזמן. האם הוא יכול להתהלך עם כיפה ברחוב ולא לקבל מבטים או הערות. זכור לי וידאו מלפני זמן-מה שהדגים מה קורה לאדם החובש כיפה המהלך ברחוב, אך אני לא חושב שזה היה בברלין .. פריז, אולי?
יש לי הרגשה שהיועץ המשפטי לממשלה ימליץ לחקור אותך שוב…
חבל שזה חופש הביטוי שמקובל במדינה הזו.
יוסי, קצת לא נעים לי להגיד, אבל נראה שאת הכינוי שלך בטוויטר "תרגמת" מעברית לערבית עם גוגל טרנסלייט. הבן זונה מתייחס לכתיב העברי כאילו יש לו גרש בסוף…
נשמע שצבא מעורב חרד"לי-חילוני לא ממש יחזיק מעמד לאורך זמן. אולי כדאי לתמוך בשילוב חרדים כמהלך נגד העוצמה האסטרטגית הציונית?