החברים של ג'ורג'

תראו, טורפדו!

שימו לב לספין של לפיד בפרשת הצוללות. הוא מסתיר משהו מביך מהרגיל

שר החוץ בעיני עצמו, יאיר לפיד, יצא שלשום (ד’) בהתקפה חריפה על ראש הממשלה נתניהו. לטענתו, כפי שהובאה בערוץ 2, במהלך עסקת הצוללות התיר נתניהו מכירה של צוללות גרמניות למצרים, בניגוד לעמדתו של שר הבטחון, ובכך גרם נזק לבטחון המדינה.

וואלה.

יש לנו פה ספין שקוף משהו וראוי לפרק אותו. קודם כל, די ברור שלפיד יוצא בהתקפה חריפה מאין כמוה על נתניהו – עד לאחרונה הקפיד לא לתקוף אותו – בעקבות הצלילה שלו בסקרים. זו, יש להניח, היא התוצאה של התחושה של הבסיס של לפיד שהאחרון משתין עליו: יש גבול לכמות הפעמים שבהן אתה יכול לטעון ש”אין הדתה” ולהתנחמד לאחים היהודים לפני שהמצביעים המקוריים שלך יחפשו מישהו אחר.

ההתקפה של לפיד על נתניהו היא טענה שנתניהו מסכן את בטחון ישראל עבור בצע כסף. אין לי ספק שנתניהו היה מוכר את ישראל בעבור בקבוק שמפניה טוב, אבל דחליל הבטחון הספציפי הזה מלא ביותר מדי קש.

עובדות:

א. מצרים איננה מדינת אויב. לישראל יש עמה הסכם שלום יציב מזה 36 שנים.

ב. יתר על כן, החונטה המצרית – לרוע המזל של שני הצדדים – היא בעלת ברית של החונטה הצבאית שלנו.

ג. גם אילו היינו רואים במצרים איום (כמה שנים צריך להתקיים שלום כדי שזה ייפסק?), ספק אם צוללות מצריות חשובות למשהו. שהדי במרומים למה המצרים רוצים כאלה, אבל אין להן כל שימוש כנגד ישראל. חיל הים שלנו הוא יותר משמר חופים. לא צריך צוללת מתקדמת כדי לשבש את הפעילות שלו, שתיים-שלוש משחתות יספיקו. כמובן, במקרה של המשחתות התיאורטיות הללו עולה מיד השאלה איך בדיוק הן יתחמקו מחיל האוויר הישראלי, אבל זה נכון גם למקרה של צוללות.

ד. (מה שמזכיר שגם לישראל אין שום צורך בצוללות. אין שום איום קונבנציונלי שהן משמשות נגדו. חילות הים בסביבה שלנו הן בסד”כ של חסקה. השימוש היחיד לצוללות ישראליות (פתח מנטרה) על פי מקורות זרים (סגור מנטרה) הוא לשמש לפשע נגד האנושות המכונה “מכה גרעינית שניה.” אבל על זה לא מדברים.)

ה. אילו רצה הצבא המצרי לאיים על ישראל, יש לו כלים יעילים יותר: למשל חיל אוויר מתקדם וערימה של טנקים מתקדמים שהוא מקבל מארה”ב. הטייסות המצריות הרבה יותר מסוכנות לישראל – שוב, במקרה הלא סביר של עימות צבאי בין שתי המדינות – מאשר כמה צוללות.

האם לפיד לא יודע את זה? זה לפיד, אז יש סבירות שהוא לא יודע. אבל אין סיבה שהאזרח העירני לא יידע.

אני לא יודע למה נתניהו אכן ביטל את הסעיף שאוסר על המספנות הגרמניות לבנות צוללות עבור המצרים (נתניהו מכחיש שהוא אחראי לכך, אבל המילה שלו לא שווה הרבה), אבל הסבר סביר יכול להיות ג’סטה לחונטה המצרית. יכול להיות שגם א-סיסי רוצה להצטלם בפרצוף חשדני מתוך גוף של צוללת. אולי גם שם ההמונים אוהבים את זה.

כאן ראוי לשים לב לעיתוי של הפרסום של לפיד: לדבריו, הוא למד על הנושא כשהיה שר האוצר. וואלה. לקח לו הרבה זמן לדבר על זה. לפיד מבקש מאיתנו להאמין שכפטריוט ישראלי, הוא ידע על פעולה של ראש הממשלה שמסכנת את הבטחון, ושתק בנושא במשך שלוש שנים – כולל במהלך מערכת הבחירות של 2015. רק כשסר אליו מר המוות של הסקרים השוקעים, שבר לפיד שתיקה. אני אפילו לא מדבר על זה שכשר אוצר וראש הסיעה ששווה בגודלה לסיעת הליכוד, הוא היה יכול לעשות משהו בנידון.

לא מי יודע מה פטריוטי, תצטרכו להודות. יש שיאמרו שזה מסריח מפוליטיקה ישנה.

אבל רגע, יש רובד גרוע יותר. כפי שציינה ח”כ מרב מיכאלי, לפיד היה אחראי, כשר אוצר, על החשבת הכללית – שמימנה את הרכישה המשונה של הצוללות בהלוואה לא חוקית מבנק דיסקונט. מיכאלי מציינת שהאופציות הן שא. לפיד לא הבין מה החשבת הניחה לפניו, וחתם בהיסח הדעת, ב. שהחשבת בכלל לא ספרה אותו ולא טרחה להעביר את הנושא דרכו, מה שאומר משהו על היחס של בכירי האוצר ללפיד ועל חוסר ההתאמה שלו לתפקיד. מיכאלי מנומסת מכדי לציין את אןפציה ג’: החשבת הציגה את הנושא ללפיד, הוא הבין במה מדובר, חתם בכל זאת – ואז קלט, באיחור, שעדיף לו להשמיע קולות של צוללת ולקוות שאף אחד לא ישים אליו לב.

כך שהשאלה היא השאלה הקלאסית, בשינוי קל: מה ידע לפיד, אם ידע, על חלקו של משרד האוצר בפרשת הצוללות, ומתי ידע זאת?

זו השאלה, לא ספין על צוללות מצריות. זו השאלה, ואפשר לסמוך על לפיד שהוא יתחמק מתשובה עליה.

ועוד דבר אחד: אולי כדאי להפסיק עם ההדתה, וללמד את הילדים עובדות ולא מיתולוגיה, ולו כדי להמנע מהפאדיחה שבה שר האוצר שלכם חושב (?) שהיו דרוזים בימי התנ”ך.

הערה מנהלתית: הכתיבה בבלוג הזה נעשית ללא תשלום, והיא מצריכה זמן ומאמץ ניכרים. אם אתם מעריכים את מה שנכתב כאן, אודה לכם אם תוכלו לתרום לקרן הבעת הרצון הטוב והתודה.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • Ori Mosenzon

    "גם אילו היינו רואים במצרים איום (כמה שנים צריך להתקיים שלום כדי שזה ייפסק?)"

    נראה לי סביר לגמרי שמדינה תבנה הרתעה מול מדינה שהיא איתה בשלום. השלום הוא אינטרס והוא יכל להשתנות כתוצאה משינוי מאזן כוחות.

    "כמובן, במקרה של המשחתות התיאורטיות הללו עולה מיד השאלה איך בדיוק הן יתחמקו מחיל האוויר הישראלי, אבל זה נכון גם למקרה של צוללות."

    האם קל לחיל אוויר להתמודד עם צוללות?

    • ממלחמת העולם הראשונה היו מפציצים אוויריים שיכלו לשגר טורפידו לים. גם היום ניתן לייצר תחמושת שכזו אך יותר מדויקת.

  • Meni Zehavi

    מה, לעזאזל?
    זאת לא ישראל שמכרה צוללות גרמניות למצרים. עם כל המגרעות של ביבי, דבר כזה הוא לא היה מאשר.
    ההאשמה היא שביבי אישר *לגרמנים* למכור את הצוללות למצרים. האישור הזה הוא החלטה מדינית, וככזאת אין שום הכרח שהיא תעבור דרך שר האוצר. כלומר, רצוי שתעבור, ובכלל רצוי שבישראל תהיה יותר הנהגה קולקטיבית ופחות פולחן אישיות של "המנהיג", אבל זה אינו המצב.
    ולא, אני לא מצליח להבין את השנאה הזאת ללפיד. הוא אינו הדמות הכי מקורית בפוליטיקה הישראלית, בלשון המעטה, אבל בהשוואה לממשלתנו הנוכחית הוא נראה כמו אלטרנטיבה לא רעה. אם תקום כאן בעתיד הקרוב ממשלה שאינה בראשות נתניהו, סיעתו של לפיד תהיה בה רכיב הכרחי — מה שאי-אפשר לומר, למשל, על הרשימה המשותפת.

  • Y.

    העניין עם הדרוזים והתנ“ך, זו מן הסתם כוונה ליתרו. אני לא מעריץ את כחלון, אבל הוא לא אידיוט.

    • Meni Zehavi

      יתרו היה דרוזי כמו שאברהם היה יהודי. אה, רגע…

  • Tsvi Gil

    ביחס ללפיד אני נאלץ להסכים עם יוסי. לפיד הוא אפס חסר אידיאולוגיה, שממצב את עצמו הכי טוב באמצע כדי למקסם זליגת קולות משני הצדדים. הוא בעצם זיקית, שמחליפה את צבעיה לפי הרקע בו נמצאת. הוא יודע לדבר/לכתוב יפה כדי לשבות את ליבם של שומעיו (עיתונאי, כן?), אבל אין שום כיסוי למה שהוא אומר – לא באידיאולוגיה ולא ביכולת ביצוע. למעשה, נראה שהן מבחינה מדינית והן מבחינה חברתית כלכלית הוא ימין רך, אבל מצליח להסוות זאת כדי לזכות (גם) בקולות של השמאל המתון (זה שרואה בו מתחרה שווה ערך למפלגת העבודה). נכון שימין רך אולי עדיף על ימניות נוסח ביבי, אבל האם זו באמת האלטרנטיבה היחידה?

  • אלומיניום

    זה לא כל כך קל למצוא צוללת מתחת למים, לא כל שכן להטביע אותה, עם או בלי חיל אוויר. הצוללות מהוות נשק אסטרטגי למקרה הלא בלתי סביר שתהיה הסלמה בין המדינות בעתיד. מעין תעודת ביטוח קטנה שתשפיע ללא ספק על כל הרפתקאה צבאית עתידית. אם כבר השקעה ברכש ביטחוני, היו אופציות שימושיות פחות.