חרפה לגלימה
משה דרורי מוכיח, שוב, שמסוכן לתת ליהודים אורתודוקסים סמכות שפיטה
השופט משה דרורי, בעוונותינו סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, שחרר ללא הרשעה מחבל יהודי שיידה בקבוק תבערה ומספר אבנים לעבר מכוניות של פלסטינים. הפיגוע התרחש זמן קצר לאחר חטיפתם ורציחתם של שלושה נערים מבני המגזר, ביוני 2014, ולטענת המחבל היהודי – ששמו לא הותר לפרסום – הוא חש טראומה עקב החטיפה, שכן אחד החטופים היה בן מחזורו.
דרורי פסק ש”אכן מדובר בעבירות חמורות”, אבל פצצת התבערה והאבנים לא פגעו באיש; שהמפגע הוא “נער נורמטיבי”; שהוא עבר “טרגדיה וחיים לא פשוטים”; שהמפגע הביע חרטה על המעשה; ושהוא מעוניין בשירות קרבי בצה”ל, שהרשעה עשויה לפגוע בו. אי לכך ובהתאם לזאת, נמנע דרורי מלהרשיע את המחבל וכזר עליו עונש לתועלת הציבור ללא הרשעה.
לח”מ אין יותר מדי הערכה למערכת המשפט הישראלית, על אחת כמה וכמה כשהיא באה לדון בקורבנות פלסטיניים או במחבלים יהודים. אף על פי כן, פסק הדין של דרורי הוא חרפה אפילו ביחס למקובל.
נפרק את הטיעונים אחד-אחד. ביחס לטענה – שהיא אכן טענה קריטית – שהמפגע לא הצליח לפגוע באיש, הטענה הזו לא עומדת למפגעים פלסטינים. גם אם הם השליכו בקבוק תבערה שלא פגע באיש והם מתרחקים מהמקום לא חמושים, יש סיכוי סביר מאד שהם יירו על ידי החמושים האמיצים שלנו. אם הם לא יירו אבל ייתפסו, הם יילכו לכלא במלוא חומרת הדין. יש לציין שהמפגע היהודי והמפגע הפלסטיני גרים באותו האזור, אבל נשפטים בשתי מערכות משפט שונות.
באשר לטענת הטראומה, גם אם נניח שהמפגע היהודי אכן סובל מטראומה – וטענת “המשוגע התורן” היא טענה נפוצה בקרב מחבלים יהודים – הרי שהטענה הזו כלל לא היתה עומדת למפגע פלסטיני. חלק ניכר מהתוקפים הפלסטינים יוצאים לתקיפות משום שקרובי משפחה או ידידים שלהם נפגעו, לעתים קרובות נהרגו, על ידי חמושינו האמיצים. אם הם שורדים את ההתקפות – וחמושינו הורגים אותם, כאמור, גם כאשר הם לא מהווים סכנה – העובדה שהם פעלו כנקמה על פגיעה בקרובים לא תעמוד להם. יתר על כן, מערכת הבטחון שלנו תנסה להחריב את בתי משפחותיהם כנקמה, גם אם המפגע עצמו נהרג.
ואשר ל"נורמטיביות" של המפגע – כאן קשה לחלוק על דרורי. אין ספק שמחבל יהודי הוא נורמטיבי במגזר הזה.
חשוב לציין שעיני אינה צרה בעורך דינו של המפגע, איתמר בן גביר; הוא עשה כמיטב יכולתו המוכחת עבור הלקוח שלו. אם אתם נחשדים אי פעם בעבירה פלילית, אני לגמרי ממליץ על שירותיו. לא, הבעיה היא לא בבן גביר. הבעיה היא בדרורי.
אתם עשויים לזכור את השופט דרורי מפסק דין מקומם שכתב בשנת 2009, שבו נמנע מלהרשיע אברך מקושר, שדרס במכוון קופאית אתיופית שניסתה למנוע ממנו לצאת מבלי לשלם. דרורי גזר על הנאשם היהודי 180 שעות שירות, ואת ההמנעות מהרשעה נימק בשתי סיבות: קודם כל, על פי דיני הרמב”ם, עצם העובדה שהדורס ביקש את מחילתה של הנדרסת אומרת שהוא חזר בתשובה, ועל כן אפשר להמנע מהרשעה; ושנית, משום שהרשעת הדורס היתה פוגעת בסיכוייו להפוך לדיין.
נראה מוכר?
בפסק הדין מ-2009, קבע דרורי שיש לאמץ את כללי הדין העברי בכל סוגיה. והנה, הפעם בא לפניו מקרה של גבר יהודי צעיר, שמילא כהלכתה את מצוות הנקמה, ושניסה לפגוע באנשים שעל פי ההלכה הרמב”מית בכלל לא ברור שפגיעה בהם אסורה. מה הפלא, אם כן, ששוב יצא לו פסק דין כזה?
כשכתבתי על הנושא לפני יותר מדי שנים, ציינתי ש”אללה ירחם על המוסלמי או הנוצרי שייאלצו להשפט בפניו, ודאי אם איש ריבם יהיה יהודי, על אחת כמה וכמה אם יהיה יהודי 'טוב': הלכה פסוקה היא שאין להצדיק בדין לא-יהודי על פני יהודי.” זה היה צפוי, צפוי לגמרי; ואף על פי כן, דרורי נשאר בתפקידו.
נקודה אחרונה שיש לעמוד עליה: דרורי נמנע מלהרשיע את המפגע היהודי משום שהרשעה תפגע בגיוסו לשירות קרבי. כלומר, הוא נמנע מלהרשיע אדם שזרק פצצת תבערה לעבר אנשים חפים מפשע, כדי שזה יוכל לשאת נשק ברשות ובסמכות מול אותם אנשים חפים מפשע.
מה נותר עוד לומר, פרט לקוות שגם פה, כמו במדינות עוול אחרות, יהיה בעתיד משפט שופטים?
הערה מנהלתית: מאז הפוסט האחרון התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.
(יוסי גורביץ)
לא ראיתי את כתב ההאשמה, אז אני לא מבין. אני מניח שהוא הואשם בנסיון רצח, שהוא עברה פלילית חמורה, לא? אז מה עניין “פצצת התבערה והאבנים לא פגעו באיש“? אפשר סתם ככה לזכות בן אדם שהוכח אשם בעברה חמורה ככל שתהיה?
יוסי גורביץ' נראה לכאורה כמי שמצליח להפריך את נמוקי פסק הדין אבל הוא מתעלם מהעקר ומעלים אותו מהקוראים : "החלטת שירות המבחן שהמליץ שלא להרשיע את הנער ". להחלטה כזאת יש סבה.
נו, אז הכול בסדר. כי הרי גם אם הנער היה ערבי שהיה מיידה בקבוק תבערה על יהודים שירות המבחן היה עשוי להגיע לאותה מסקנה בדיוק. מה לא ככה?
בן גביר טוען שבפסקי דין קודמים דרורי עצמו בחר שלא להרשיע נערים ערבים בסיטואציות דומות (http://www.ch10.co.il/news/354329/#.WNgUPvmGPIU). כמובן, יכול להיות שבן גביר משקר, אבל במקרה הזה הוא יורה לעצמו ברגל מבחינה מקצועית, וזה לא משהו שהייתי מצפה ממנו לעשות.
על התשובה הענינית הטובה של מני זהבי אני רוצה להוסיף שהמאמר הזה ממחיש את הבעיה במאמרים תועמלניים: הקורא יודע רק מה התועמלן בחר להציג לו בשביל לנצל את פתיותו ולשכנעו , כשהתמונה השלמה היתה עשויה להביא למסקנה הפוכה.
הטענה היא שהחלטת השופט נסמכת על החלטת שירות המבחן ומשפט המחץ הוא 'להחלטה כזאת יש סיבה'. נכון, הסיבה בהחלט יכולה להיות גזענות פשוטה.
נכון. היא יכולה להיות גזענות פשוטה. היא לא יכולה להיות היות השופט אורתודוקסי (כיוון שהשופט אינו חלק משירות המבחן).
קאפיש?
זאת לא הנקודה עידו. בין אם מדובר בגזענות ובין אם לא, יוסי גורביץ מטעה במודע.
בניגוד למשתמע מהפוסט, השופט נמנע מהרשעה לא בעקבות נאמנותו לדין העברי, אלא בעקבות המלצת שירות המבחן.
אורתודוקסיותו (אם אכן יש כזו) , אינה ממין העניין.
משעשע לגלות ששמאלנים תמיד חושבים שאנשים יאמינו להשמצותיהם, ללא שיבצעו חיפוש גוגל פשוט.
העיני האנשים האלו תעקרו?
וכאשר העובדות מוצגות כהווייתן, אתה נזעק ושואל "אז הכל בסדר?", כאילו שאתה לא יודע שהמגיב לא טען ש"הכל בסדר" או "הכל לא בסדר", אלא שהפוסט שקרי.
נושא הפוסט היה ברור, פשוט ונהיר. הוא לא עסק בגזענות המערכת. הפוסט עסק בהשלכות היות השופט חובש כיפה, וגזר הדין שהוא כביכול נתן בהתבסס על אמונתו הדתית.
דא עקא – הוא לא התבסס על אמונתו הדתית, אלא על המלצת שירות המבחן. גורם חילוני ממלכתי במובהק, שפועל על פי חוקי המדינה, ומכח חוקי הרפובליקה הישראלית , ובעליל אינו גוף הלכתי-אורתודוקסי.
קל ופשוט. הפוסט הוא פייק ניוז. לא באמת יום לימודים ארוך.
חובת ההוכחה על השופט, שכבר הבהיר שהוא נאמן למערכת משפט זרה. ספק אם המלצת שירות המבחן – המלצה בלבד – היא השיקול המכריע כאן.
אם זה לא ברור אני לא הסנגור של גורביץ ולא טענתי כמוהו שהבעיה היא בכיפה שעל ראשו של השופט. הלוואי והייתי יכול לדעת בוודאות שרק חובשי כיפה הם גזענים. זה היה מאד מנחם אותי כחילוני. עניתי לטענה של המגיב שנתלה בהמלצת שירות המבחן כאילו שירות המבחן הוא גוף שבוודאות נקי מכל חשד לגזענות.
אולי אתה לא הסנגור של גורביץ. אבל המגיב הגיב על הפוסט של גורביץ, וכך גם אתה.
גורביץ לא הלין על גזענות המערכת (עבורו, גזענות המערכת היא נתון). הוא הלין על היות השופט אורתודוקסי.
בהתאם לכך, המגיב לא "נתלה בהמלצת שירות המבחן" כראיה לחוסר גזענות, אלא כראיה לכך שהשופט הסתמך על המלצה זו, ולא על אמונותיו הדתיות.
1. ב 2009 נתן השופט דרורי פס"ד שאומר במפורש שחור על גבי לבן ש "יש לאמץ את עקרונות המשפט העברי בכל סוגיה", זאת עובדה, אין עליה עוררין, אחרי ששופט בוחר לכתוב כך בפס"ד רשמי הרי שהוא פותח את הפתח לטענה שכל החלטה שלו מתבססת על אמונתו הדתית, אז פייק ניוז זה בטוח לא.
2. המלצות שירות המבחן אינן מחייבות בשום צורה, לכן הן נקראות "המלצות", שופטים מתעלמים מהן כשהם רוצים ומאמצים אותם כשהם רוצים, ההחלטה היא של השופט.
עובדות הן דבר מעצבן. במיוחד עובדות שקל למצא בשתי דקות בדיקה:
"החלטת שירות המבחן שהמליץ שלא להרשיע את הנער ".
מתוך הנחה שכמות חובשי הכיפה בשירות המבחן, יחסי לכמותם באוכלוסיה הכללית, ומתוך הנחה שיש משהו גזעני בהמלצה הזו, אין לך ברירה אלא להגיע למסקנה שיש למנוע משאינם חובשי כיפות מלעבוד בשירות המבחן.
חבל שלא ציינת זאת.
לשם השוואה, בארה"ב זוג סופרימיסטים חובבי הקו קלאס קלאן קיבלו עונשי מאסר ממושכים על הרבה פחות מהמקרה כאן. הם בסך הכל נופפו בדגלי הדרום
ובנשק (לא השתמשו בו, כמו המקרה המובא כאן) על מסיבת יום הולדת של ילד אפרו אמריקאי. למרות שלזוג ילדים, ולמרות בכי והבעת חרטה, ולמרות שאם המשפחה השחורה סלחה לאם ממשפחת חובבי הקלאן, קיבל הבעל 13 שנים בפועל והאישה 6 שנים בפועל. בפנים:
http://www.cnn.com/2017/02/27/us/georgia-couple-confederate-flags-threats/
פשעי שנאה וטרור גזעני מטופלים בחומרה רבה במקומות שאינם מדינת אפרטהייד שמעודדת טרור על רקע גזעני.
ניטפוק קטן – בשורה הראשונה: ירושלים במקום ירושליפ
מספר מגיבים ציטטו את היתלותו של דרורי בשירות המבחן.
אך ספק אם זאת תמימות או היתממות, שכן שאורתודוכסים בעלי סמכות במדינה, כאשר הם פועלים מנימוקי דת שמנוגדים לחוק, הם לא עושים זאת בגלוי, אלא מנמקים באופן כוזב את החלטתם בנימוקים מופרכים כביכול חוקיים.
*
הנה דוגמה נוספת:
הרב אליהו רפאל היישריק, אב בית דין בתל אביב, שמונה השבוע לבית הדין הרבני הגדול, הסביר בראיון כיצד להוליך שולל את שופטי בג"ץ בפסיקות בעניין המשמורות על ילדים.
בראיון שהעניק ב-2009 לשבועון החרדי "משפחה" הוא התגאה כי בתיקי גירושין הוא מעדיף להעניק משמורת על ילדים להורה שהוא שומר מצוות. "כאשר עולה שאלה אצל מי יתחנכו הילדים, במקרה שצד אחד חילוני והצד השני דתי — אז הפסיקה מובנת מאליה", אמר בראיון לעיתונאים יוסי אליטוב ואריה ארליך: "ברור שהילדים צריכים להתחנך אצל ההורה שומר המצוות. צריך לשמור על נפש הילד, לוודא שיתחנך בחינוך תורני".
ועם זאת, אמר, יש סכנה כי פסק דין כזה ייפסל במקרה שאחד הצדדים יעתור לבג"ץ. "ברגע שכתבת את פסק הדין הזה, למחרת בבוקר הוא ייפול בבג"ץ. זו אפילו לא שאלה. אז מה עושים? אתה צריך לכתוב את אותם הדברים ולהגיע בסופו של דבר לאותו מצב שסימנת קודם לכן. תגיד שהוא (הילד) צריך להיות אצל האבא, מבלי להזכיר שבת וכיפה. תמצא הנמקות אחרות, וכאלה אינן חסרות".
http://www.haaretz.co.il/news/law/.premium-1.3006622