החברים של ג'ורג'

מחכים לצ’רנוביל

עתירה חדשה דורשת למסד את פעילותה של הוועדה לאנרגיה אטומית בחקיקה ראשית והכפפתה לביקורת ציבורית

בסוף חודש אפריל, יצאתי עם גלינה לסיור מודרך בקייב, בהנחייתו המעולה של שלום בוגוסלבסקי (הסיור מומלץ בחום, סיור נוסף יוצא באוגוסט – הרשמו בהמוניכם.) היום החמישי של הסיור הוקדש לביקור בצ’רנוביל. זו היתה הזדמנות טובה ללמוד על ההיסטוריה של האסון הזה, שעדיין מורגש מאד באזור. ראשיתו בהכחשה טוטאלית ושקרים גסים הן לאוכלוסיה והן להנהגת ברית המועצות. בשל השיהוי בהכרה במהות האסון, הנזק הפך לרחב הרבה יותר ובסופו של דבר לא פחות מחצי מיליון פועלים וחיילים סובייטים נאלצו לחשוף את עצמם לסכנות של קרינה ברמות לא מוכרות. הם כונו “ליקווידטורים” (מחסלים) של הקרינה, קיבלו כמה עיטורים, ואחר כך המדינה זרקה אותם לכלבים, בנוהל. אזור שלם הפך לבלתי מיושב, ואנחנו עדיין לא סגורים על מה בדיוק קרה שם. אף אחד, כמובן, לא נשא באחריות.

כור מס' 4, צ'רנוביל

היום (ד’) הגיש עורך הדין איתי מק עתירה לבג”ץ, שאני גאה להיות בין החותמים עליה, שדורשת מן המדינה להסביר מדוע לא תעגן את מעמדה של הוועדה לאנרגיה אטומית בחוק, כפי שנעשה למשל לשב”כ.

ראשיתה של הוועדה לאנרגיה אטומית בתקנות סודיות שהתקין דוד בן גוריון בימי משטר האופל של מפא”י. באותם הימים, אסור היה בכלל לדבר על קיומו של הכור הגרעיני; עד היום, אין אפשרות לדבר על הנשק הגרעיני שישראל מחזיקה (פתח מנטרה) על פי מקורות זרים (סגור מנטרה) בגלוי. כלומר, מדי פעם שמעון פרס פולט פרטים, כי הוא צריך לתחזק את האגדה שלו, אבל על שאר האזרחים נאסר בפועל דיון בנושא.

העתירה כשלעצמה לא דורשת את שינוי מדיניות העמימות; היא מכירה בה, אבל היא דורשת שיהיו כללים ברורים לעבודתה של הוועדה לאנרגיה אטומית. המצב הנוכחי הוא שהיא כפופה לחלוטין לראש הממשלה, שהוא היחיד שמוסמך לתת לה הנחיות. הוועדה לאנרגיה אטומית היא, כרגע, בו זמנית, הגוף שאחראי להפעלת הכור הגרעיני המזדקן שלנו (על כך מיד), וגם על ביקורת על פעולתה שלה-עצמה. יש לוועדה לאנרגיה אטומית יחידה לרישוי בטיחות, וזו נמצאת תחת ביקורת של ועדה חיצונית – אבל זו מאוכלסת בחלקה על ידי גמלאי הוועדה לאנרגיה אטומית.

כמו כל תחום שיש בו יותר מדי סודיות, אף אחד לא יודע מי בדיוק אחראי. בממשלה הנוכחית, האציל ראש הממשלה את סמכויות הוא”ט לשר האנרגיה יובל שטייניץ. אבל לא ברור מה תחומי האחריות בינו, בין ראש הממשלה, ובין שר הבטחון. (מהרגע שהתחלתי לרשום את הרשימות לפוסט הזה, הפך ראש הממשלה גם לשר הבטחון, בנוסף לתפקידיו כשר הכלכלה, שר החוץ, שר התקשורת והשר לפיתוח אזורי; תוך התאפקות מהערה לגלגנית על הצורך הדחוף במשילות, אציין רק שספק אם יש לו, בין כל שאר תפקידיו, את הזמן הנדרש לפקח כיאות על הוא”ט).

שורה של אסונות בהיסטוריה הישראלית, ממלחמת יום כיפור ועד המשט הטורקי, הולידו ועדות חקירה. אלו גילו, כל אחת בתורן, שחלק מהסיבות לאסון הן חוסר בהירות בשרשרת האחריות. כשאסון גדול קורה, הנטיה הראשונית במצב של עמימות היא לנסות לטייח דיווחים עליו כדי לסגור את התיק בכמה פחות נזק סביבתי – לבעלי האחריות. ראינו את זה, למשל, בדליפת הנפט בצינור של קצא”א – עוד גוף חשאי שעל פי שורה של דיווחים קונה נפט מאיראן.

המודל של שירותי הבטחון הישראליים והרבה מתרבות השושו שלה נלקח ישירות מן המודל הבריטי. בריטניה חוקקה חוקים בחקיקה ראשית, כלומר כפופה לביקורת ציבורית, ביחס לאנרגיה אטומית כבר ב-1946, שנתיים לפני הקמתה של מדינת ישראל. בריטניה, כמו ארה”ב, צרפת ומעצמות מערביות אחרות, התקיימה במשך כ-50 שנה תחת איום השמדה טוטאלי בנשק גרעיני מצד ברית המועצות. אף על פי כן, התנהל בהן דיון ער ולעתים סוער בשאלה של אנרגיה גרעינית ונשק גרעיני. יהיה מסובך מאד לטעון שישראל נמצאת תחת איום גדול יותר.

אבל, שוב, הנושא הוא לא הנשק הגרעיני שישראל מחזיקה (פתח מנטרה) על פי מקורות זרים (סגור מנטרה). הנושא הוא בטיחות גרעינית. דו”ח מבקר המדינה שפורסם אמש (ג’) מצא שגורמי החירום של ישראל לא ערוכים לאירוע של דליפה גרעינית. האירוע המדובר היה קטן ומקומי – מכולה בנמל אשדוד. עכשיו נסו לתאר לעצמכם מה יקרה אם יהיה לנו אירוע בסדר גודל של רבע-צ’רנוביל בכור הגרעיני.

האנדרטה לליקווידטורים. המדינה זרקה אותם לכלבים, בנוהל

וזה לגמרי יכול לקרות. אחרי הכל, אין שום פיקוח ציבורי על הוא”ט והיא זו שאחראית לפקח על עצמה. השר האחראי עליה עסוק בשלל תיקים אחרים. הכור עצמו זקן מהמקובל בתקנים בינלאומיים, ולאחרונה דווח שנמצאו בליבה שלו למעלה מ-1,500 פגמים.

נניח שיש שם תקלה גדולה. מי ידווח עליה? למי? מתי? כמה זמן יחלוף עד שהידיעה תגיע למי שמסוגל לטפל בתקלה? מה יקרה כשיצטרכו להביא תגבורות? מתי יודיעו לתושבי האזור שהם חייבים לעוף משם? מי יטפל בפינוי הזה? האם הוא ערוך לכך? מי ביקר את היכולת שלו לעמוד באתגר הזה? למי הוא דיווח?

אנחנו לא יודעים. סביר להניח שגם לא נדע, כי אנחנו חיים במדינת שושו. אבל אנחנו בסופו של דבר אזרחים. אין לנו את הלוקסוס לומר שאסור לנו לדעת, כי יש מישהו שיודע וצריך לסמוך עליו. ביותר מדי מקרים, המישהו הזה ישן על ההגה, לעתים קרובות אחרי שהזניח את הבלמים. הגיע הזמן שהוועדה לאנרגיה אטומית והנהלים שלה יוסדרו בחוק, כך שאם יקרה מישהו, לפחות תהיה שרשרת פיקוד מסודרת וברורה.

לפחות זה.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה גדולה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • מיקי

    אולי צריך לרכוש מוני גייגר ומדי פעם לטייל בסביבות מפעל הטקסטיל. כך הרי גילו השבדים שקרה מקרה בצ'רנוביל…

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      השב״כ לא יאשר.
      היה מקרה ששרים ערכו סיור באזור, ואחד השרים ראה שפכים בנחל, והציע לבדוק את הקרינה שלהם. איש השב״כ שהיה שם אמר פשוט- אתה לא תעשה את זה… וזהו…

  • מיקי

    אולי צריך לרכוש מוני גייגר ומדי פעם לטייל בסביבות מפעל הטקסטיל. כך הרי גילו השבדים שקרה מקרה בצ'רנוביל…

    • תום אלקיים

      טרול מתחזה נמחק.

      • תום אלקיים

        זיוף.
        הגעתי למעמד בו יש לי חקיינים. למרבה הצער, לא חקיינים טובים.

        • תום אלקיים

          טרול מתחזה נמחק.

        • Z

          כן, הפעם יש הסכמה. זה לא היה מספיק מרושע וגזעני.

          • תום אלקיים

            ועכשיו חנופה, די, נו, תמשיך עם זה… בבקשה

        • אמציה ברם

          והמקור? גם הוא לא משובח (אם לנקוט לשון המעטה), והוא מוכיח זאת שוב ושוב באשדות של מלים יומרניות ומיותרות

          • אתה לא באמת שאלת את זה עכשיו, אני מקווה.

            • תום אלקיים

              האם בפליטת מקלדת חשפת את הזייפן? לא, לא, אתה לא חייב לענות. ווינק ווינק, נודג׳ נודג׳

        • אמציה ברם

          והמקור? גם הוא לא משובח (אם לנקוט לשון המעטה), והוא מוכיח זאת שוב ושוב באשדות אינסופיים של מלים יומרניות ומיותרות

  • שרון דולב

    על פי הערכות של שני עורכי דין שבדקו את הנושא, בדיקת קרינה עצמאית, יכולה לעלות לבודק בכחמש עשרה שנים בכלא.

  • אמיר
  • אלעדי

    ובעניין מצב בריאותו של מפעל הטקסטיל בדימונה, האקונומיסט כתבו על כך בשבוע שעבר:
    http://www.economist.com/news/middle-east-and-africa/21699046-one-worlds-oldest-nuclear-plants-helped-build-jewish-states-secret

  • האם אתה יודע מה הסטטוס של המכון הביולוגי? הוא גם תחת ראש הממשלה והוא ממש ממש בתוך עיר.
    יש חוק שמסדיר את פעילותו?

  • סמולן

    1. הכור בצ'רנוביל תוכנן ונבנה על ידי הסוציאליזם הסובייטי בדעיכתו. לכן, היו בו כשלי תכנון וכשלי ביצוע מטיפוס מוסקבה-פטושקי. ההשוואה לישראל של היום קצת שגויה: בהנדסה, אנחנו ממש לא הם. סגנון אחר לגמרי, צורות קיום אנושיות שונות.

    2. הכור נועד להפקת אנרגיה נקיה ובעיקר זולה. לכן, עלויות שיחקו תפקיד מרכזי בתכנון, ביצוע ותפעול. רוצה לומר, כור אזרחי, אחד מתוך רבים מאד, כפוף להגיון שוק אחר משל כור צבאי יחיד, או אחד משניים. טעות להשוות בין כור אזרחי-חשמלי שממש לא היה חשוב לקרמלין ובין דימונה. בישראל מדובר בעמוד יסוד באסטרטגיה הצבאית של ציונות האופל: אז נכון, כאן ושם יש אופל, אבל פה זה אופל של ציונות מפאיניקית נאלחת הדנה בפיתוח נשק, ושם זה אופל של סובייטים שמספקים טובין לאזרחים. זה לא אותו סוג תכנון, ושוב: שור-אז-הל שזה גם לא אותו סוג ביצוע.

    3. מדיניות כורים נדרשת בעיקר כאשר יש הרבה כורים. היא תמיד תגובש על ידי צוות מצומצם של יודעי דבר, שמנחילים את משנתם לאנשים שמטרתם בחיים אחרת: לא לדעת, אלא לייצר חשמל נקי וזול. אבל כאשר יש בדיוק כור אחד, ואין לו מטרות חשמלאיות, אפשר להניח שהקהילה היודעת-דבר מאיישת אותו, וממילא פועלת בערך כפי שתטיף לפעול. הכמות האבסולוטית של חברי סגל עבריים (אפלים, מפאיניקים) שהיו מעורבים בכור בדימונה (לפי פרסומים זרים + עוזי אבן), היא *קצת* יותר מכמות המדענים הבכירים המקבילים ברוסיה שבכלל שמעו על צ'רנוביל לפני האסון.

    4. היות והטוענים הם מי שהם (שמאל קיצוני, מתנגד לריבונות ישראלית, תומך בכל מה שיזיק לה, כולל ובפרט באי-התנגדות לגרעין האיראני, לעתים בטענה שמן הסתם איראן מלאה בדמויות מקבילות להם-עצמם), ראוי לבית המשפט לשים לב שיש כאן מין פרדוקס: התביעה לא היתה מוגשת אלא אם קבלתה תזיק לישראל, ולפיכך אם מעריכים את שיקול דעת התובעים יש לדחותה על הסף. קבלתה ודיון בה אפשריים רק במצב של זלזול קיצוני בתובעים. אממה, גם אז נראה שצריך לדחות את התביעה על הסף. חבל שהמשטר הציוני – שעדיין דומה, סך הכל, לאופל המפא"יניקי – עומד לתת להם את יומם בבית המשפט. עדיף היה לשלוח את התובעים לקושש דמויות שיגוונו את הנוף האנושי שלהם.

    5. למרות כל אלו – טוב למרות הכל פרט לנקודה הרביעית – יהיה מעניין לשמוע את בית המשפט דן בתביעה. אמנם אין להפקיר את בטחון המדינה בידי עתונאים וארגוני זכויות אדם, אבל צריך לתת מענה לשאלת הביקורת. אסור שהמענה הזה יבנה תוך מחשבה על הדרכים להפיס את השמאל, אבל כדאי לשמוע איך משכנעים את מי שמימין לתובעים. ויש כמה כאלו.

    • כמי שאוהב לקרוא אותך, התחלת בסדר יחסית, אבל נראה שהתחרפנת לאחרונה.

      לא עוד סבר פנים הגון אלא דיבה בנוסח "היות והטוענים הם מי שהם (שמאל קיצוני, מתנגד לריבונות ישראלית, תומך בכל מה שיזיק לה, כולל ובפרט באי-התנגדות לגרעין האיראני" , שממשיך עם "התביעה לא היתה מוגשת אלא אם קבלתה תזיק לישראל, ולפיכך אם מעריכים את שיקול דעת התובעים יש לדחותה על הסף". אתה באמת מאמין בחרא השטירמרי הזה?

      • סמולן

        צר לי לאכזב. אני קורא אדוק של הבלוג הזה, ומכיר קצת כמה מעבודותיהם של החותמים על העצומה. כיחידים, אני מאמין שהם אוחזים בתמונת עולם מורכבת וכו'. כקבוצה, הם ניתנים לחזוי קל מאד: חשוב מה מרכז וימין יראו כישראל, ואז תגלה שכקבוצה ולמעט חריגות אישיות פה ושם, הם תמיד פועלים להחרבת העניין הזה – מנקודת ראות המרכז והימין. ההבניה כל כך יעילה, עד שקשה לראות בה מופרכת.

        שנית, יש פה ושם כמה ניסוחים מלוטשים שנועדו להחליק את הצפרדע. נניח, התיזה המקובלת באמנות, לפיה תפקיד האמן הוא לערער ולשבש. תמיד, מדובר בשיח המיינסטרים. או התיזה הסוציולוגית, לפיה צריך להיות "ביקורתיים", והביקורת היא לעולם ביחס לסדר הדברים הנוכחי. או חומסקי, שטוען שהחובה המתמדת של האינטלקטואל היא, תמיד, יציאה נגד ההגמוניה. או הקומוניזם הקלסי, שהיום נוטים להפריד בינו ובין מה שמרקס התכוון באמת (וחמק איכשהו מכלל הסובייטים שקראו לעצמם בטעות קומוניסטים מרכסיסטים, ומכלל תומכיהם במערב): שם, מדובר על מצעד הקדמה אל מול ריאקציה.

        בקיצור, כן. אני חושב שהקבוצה הזו נוטה מחד לתמוך בגרעין איראני, ולהתנגד לגרעין ישראלי, כמיטב יכולתה. בשם העניין השני הם תוקפים את הכור בדימונה כאילו הוא מקביל לצ'רנוביל. בערך כפי שאותו עורך דין, איתי מק, טען שישראל אחראית לטבח הטוטסי. לא ההוטו. לא משלוח המצ'טות מסין. לא התמיכה בשתיקה של ארצות הברית הקלינטונית, אלא ישראל.

        חוץ מזה, ובעצם בעיקר, חשבתי שיש פה פרדוקס מקסים: בהנתן ההנחה בדבר מי שהם – הנחה סבירה, גם אם אתה לא מסכים איתה – יוצא שבמקרה הזה, דעתם חשובה רק אם אתה מזלזל בדעתם.

        • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

          אז אולי פעם, במקום לשמוע את דעתך השלילית על ה״קבוצה הזו״, נשמע מה אתה חושב על הנושא?
          למשל- זה שיש כור גרעיני שאין עליו פיקוח, ואסור בכלל לברר אם יש נזק סיבתי שם..
          למשל…

          • סמולן

            ובכן, את דעתי אפשר להבין מהתגובה הראשונה לפוסט הזה. כור גרעיני נטול פיקוח? שטויות. הכור הזה מפוקח כל כך, עד שאם תתקרב אליו עם מונה גייגר אתה תאסר. כל העובדים שלו נבדקים בקפדנות על ידי מערכת בטחונית כל הזמן, וכן הלאה. זה מקרה ברור שבו אפשר לומר שאם המערכות הבטחוניות והאקדמיות בישראל מקובלות עליך כבודקים מסוג מסויים – של נאמנות, הקפדה על ביצוע ערכים, כאלו – ערכי שמרנות מהסוג שמבסס בטיחות – אז המצב בכלל לא רע.

            הסברתי למעלה למה כשאתה כותב "כור גרעיני שאין עליו פיקוח" אתה בעצם משכפל שיח שנוגע בכורים אזרחיים. אני מוכן לציין גם את מה שלא כתבתי, כלומר שנדמה לי שהחרדה הזו הופצה על ידי חברות אזרחיות של כורים אזרחיים, כחלק מהמשבר שאחז בהן כאשר האנטי ציונים הפסיקו את משבר הנפט, והשוק לכורים אזרחיים הצטמצם מיד.

            במקרה הזה, כור צבאי יחיד, שנמצא בפיקוח מעולה, הבעיה שלך אינה שהוא "לא בפיקוח". זו סתם הטעיה. להשערתי, הבעיה שלך קשורה לא למה שאתה מעלה אלא לאפיון שלך, או שלכם, או בעצם של התובעים.

            אני מצטער שוב על הסטת הדיון אליכם, אבל בחיי שאתם הרבה יותר מעניינים מהתביעה שלכם, ולא רק במקרה הזה. להביע שוב צער?

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    עוד נקודה לגבי ההבדל בין דימונה וצ'רנוביל: דימונה הוא (כלומר היה) בעיקרו מפעל לייצור פצצות. ישראל- לפי אבנר כהן- השיגה בזמנו כמות מוגבלת של חומר בקיע, השתמשה בחלק ממנו לייצר פצצות ושמרה את החלק הנותר למקרה (המפחיד) שיהיה צורך לחדש את המלאי. סביר להניח שהכור בדימונה לא פעיל.