החברים של ג'ורג'

הפלנגות שלנו

אין להתפתות לנסיון לצייר את נערי הגבעות כנמצאים מחוץ למחנה. הם ליבת המחנה הימני והם שלוחה של הממסד

מחנה ההפיכה האמונית ספג אמש (ד’) פיגוע תדמיתי: רועי שרון פרסם בערוץ 10 סרטון שצולם בחתונתו של נער גבעות לפני שבוע, שבו נראו המשתתפים חוגגים את רציחתו של עלי דוואבשה באמצעות הנפת בקבוק תבערה (כלי הרצח) ודקירת התמונה של התינוק.

גלי מחאה הגיעו מכל עבר, והמון אנשים טובים במובן הרע של המילה מיהרו להביע הסתייגות מ ז ו ע ז ע ת. נפתלי בנט, שכנראה ידע שהסרטון הזה עומד להגיע – על פי הדיווחים, בוגי יעלון מסתובב איתו ומראה אותו לעוברי אורח כבר שבוע – התחיל בימים האחרונים להעמיד פנים שהוא בכלל לא קשור לטרור היהודי ושטרור יהודי זה דבר מגונה.

הוא קיווה שנשכח שהיועץ הפוליטי שלו הוא המחבל היהודי המורשע נתן נתנזון ושרק לפני שלוש שנים הוא לא רק סירב לגנות מועמד במפלגה שלו שהביע רצון לפוצץ את מסגדי הר הבית, הוא אף הודיע שהוא גאה בו. בנט גם היה מעדיף שנשכח שהוא זכה לתמיכתו של בכיר המחבלים היהודים, יגאל עמיר. אמנם, ההסתייגות של בנט מהמחבלים היהודים גוררת נאצות כלפיו בציבור הקבוע של מפלגתו, אבל אין להזיל דמעה: מי שישן עם צפעים, אל לו להתפלא כשיוכש.

הפרויקט הגדול של בנט הוא להפוך את הבית היהודי למפלגה כלל-יהודית, תחליף ליש עתיד של יאיר לפיד. הוא לא יכול לעשות את זה כשברקע יש פסיכים שדוקרים תמונות של ילד שנרצח. רצח בסכין ובבקבוק תבערה? זו לא דרכנו, אומר הישראלי הממוצע, אנחנו הורגים רק בפצצה חכמה, ומורידים את כל המשפחה בדרך. סכין ובקת”ב? זה פלסטינים, זה ברברי.

בנט עשוי לחוש שהוא בודד בצמרת. 12 שעות פונקטליש אחרי הפרסום של הסרטון, בצלאל סמוטריץ’ כבר הודיע שיש לו בעיה עם עצם הפרסום כי הוא “יגרום נזק בחו”ל.” זה בפני עצמו לא מפתיע, אבל פחות או יותר באותו הזמן אמרה גם שרת המשפטים שקד דברים דומים מאד. שקד היא לכל דבר ועניין גולם שבנה בנט בעצמו, אבל נראה שהגולם מתחיל לשקול לקום על יוצרו.

אבל רגע. הסרטון הזה, חבר’ה שרוקדים עם סכינים תוך כדי שירת שיר “נקם נא נקמת אחת משתי עיני מפלסטין,” מאיפה הוא מוכר לי? אה, כן. היה כזה לפני שנתיים. אז אבי החתן הכלה הגאה היה בנצי גופשטיין.

אותו גופשטיין שהוזמן לכנסת על ידי בצלאל סמוטריץ’ לפני חודש וחצי. אותו גופשטיין שהוזמן לפני מספר שנים לכנסת על ידי ציפי חוטובלי, כיום סגנית שר החוץ, כדי לדון בסכנת ההתבוללות. המממ. הוא מוזמן לכנסת על ידי חברי ליכוד והבית היהודי. כנראה שהוא במיינסטרים או משהו.

שירי הנקמה עצמם, כפי שציין שלום בוגוסלבסקי, הם מזמן מיינסטרים בציונות הדתית – שרים אותם בכל יום ירושלים ובכל "סיבוב שערים." יום ירושלים הוא אירוע דגל של המגזר (למעשה, הוא נוטה להתלונן על כך שאף אחד אחר לא מצטרף אליו שם.)

אגב, לפני מספר שנים ישב אחד בנימין נתניהו על במה בישיבת מרכז הרב והקשיב לרב דב ליאור נואם. דב ליאור היה מבוקש אז לחקירה. הוא היה חשוד בעידוד לכתיבת הספר “תורת המלך,” שבו נכתב ש”יש סברא לפגוע בטף אם ברור שהם יגדלו להזיק לנו, ובמצב כזה הפגיעה תכוון דווקא אליהם, ולא רק תוך כדי פגיעה בגדולים…. גם תינוקות שאינם עוברים על שבע מצוות יש שיקול להורגם בגלל הסכנה העתידית שתיגרם אם הם מוחזקים לגדול להיות רשעים כמו הוריהם.”

הפרקליטות בישראל החליטה שלא להעמיד לדין כותבי “תורת המלך” בעוון הסתה.

יאיר לפיד מיהר לגנות אתמול את תמונות החתונה. ובכן, יאיר’קה, כשאתה מחבק את נפתלי בנט ודורש להכניס אותו לממשלה, אתה מחבק גם את החבר שלו אורי אריאל שהעביר מידע לנוער הגבעות על תנועות צה”ל, ואתה מחבק את החבר של אורי אריאל, בצלאל “בהמת הנפץ” סמוטריץ’, ואתה מחבק גם את החבר של סמוטריץ’, בנצי גופשטיין. רבאק, אל תעמיד פני מופתע.

[…]

אבל לסיפור הזה יש עוד צד.

כולם, חוץ מסמוטריץ’, מיהרו להתגולל אמש על נערי הגבעות. אבל מי הם בעצם נערי הגבעות? פה אנחנו צריכים לחזור 17 שנה אחורה. שר החוץ דאז של ישראל הוא אריאל שרון. והוא מצהיר בפומבי שעל המתנחלים לתפוס כל גבעה פנויה, כי “מה שתתפסו יהיה שלנו. מה שלא תתפסו לא יהיה שלנו.”

מכאן נולד נוער הגבעות: צעירים לא ממוסדים, שעיקר כוחם בכך שהם לא ממוסדים. הממסד יכול להתנער מהם כשאין לו ברירה, אבל רוב הזמן הוא משתמש בהם לצרכיו. שני הצדדים נהנים: הבריונים מקבלים לגיטימציה לפרוק את האלימות שלהם על אנשים חפים מפשע, והמדינה משתלטת באמצעות פלנגה על עוד שטחים בגדה.

שימו לב: המאחזים האלה לא חוקיים, והמדינה מודה בכך פעם אחר פעם, אבל הם נהנים מתמיכה ממסדית מרגע הקמתם. קודם כל, בוגי יעלון מציב שם שמירה. אחר כך, מגיעות תשתיות אחרות: סלולר, מים, חשמל.

מאחז שלממסד אין עניין בו, לא שורד. כמה נערי גבעות ניסו להקים מאחז בשם “נצח בנימין” לפני כמה שנים. המאחז לא תואם עם נציגי בוגי, הצבא לא הגן על המאחז, והפלסטינים שרפו את המאחז תוך כמה ימים. נערי הגבעות נמלטו משם.

כשהמאחז מוקם באישור בקריצה מטעם המדינה, היא נלחמת עליו בשיניים ובציפורניים. היא מצליחה לדחות את הפינוי שלהם פעם אחר פעם. קחו, למשל, את המקרה האחרון שהגיע לכותרות.

מתנחל בשם צבי סטרוק פלש בשנת 2010 לאדמות פלסטיניות פרטיות ונטע שם כרם. בדצמבר 2012 הורה המנהל האזרחי על פינוי הכרם. בדצמבר 2014, ועדת עררים של צה”ל דחתה את ההתנגדות של סטרוק. אתמול, הורה בג”צ על פינוי הכרם – עוד שנה. למה עוד שנה? סטרוק אמר, באיום מרומז, שאם יתנו לו שנה, הפינוי יהיה בדרכי שלום. המדינה הסכימה בהתלהבות: הצורך בדחיה, היא אמרה, לא נובע מצורך מקצועי (סטרוק רוצה לפנות את הגפנים שלו) אלא “מבחינת דרכי שלום.” השופטים סולברג והנדל, חובשי כיפה, התייצבו לצד המדינה ולצד סטרוק; השופט פוגלמן רצה לאכוף את החוק עכשיו.

אם השם צבי סטרוק נשמע לכם מוכר, זה לא מקרה. “צביקי” סטרוק הורשע בחטיפה ותקיפה של ילד פלסטיני, ובכך שהרג בבעיטה גדי שהיה שייך לפלסטיני. על החטיפה, התקיפה והעינויים של קטין ישב סטרוק, תושב המאחז הבלתי חוקי אש קודש, שנתיים וחצי. עכשיו הוא חופשי ומאושר, וממשיך במלאכתו – היותו חבר בפלנגה של נוער הגבעות. סטרוק, תשמחו לשמוע, קיבל סבסוד כשהיה אסיר מעמותת חננו, העמותה שמייצגת מחבלים יהודים ושמקבלת פטור ממסים מממשלת ישראל. סטרוק הוא בנה של חברת הכנסת לשעבר אורית סטרוק, שלא התנערה מבנה. כשסטרוק עמד להכנס לכלא, נערכה לו מסיבת פרידה. השתתפו בה בין השאר חבר הכנסת דאז אריה אלדד, הרב חיים דרוקמן והרב דב ליאור.

כן, אותו דב ליאור שנתניהו ישב לידו כשהיה מבוקש. דרוקמן, אגב, הוא לב הממסד הציוני-דתי. גם הוא בא כדי לנחם נער גבעות שחטף ועינה קטין.

עמותת חננו מקושרת, דרך אלחנן גרונר, גם ל”קול היהודי,” אתר הפצת השנאה של ישיבת “עוד יוסף חי.” הישיבה הזו סובסדה על ידי ממשלת ישראל עד שהיא הגזימה קצת.

מאחר ונוער הגבעות הוא לא זרוע רשמית של הממשלה, אלא זרוע שלה לביצוע פעולות לא רשמיות, יש מדי פעם מתח בין השניים. נוער הגבעות יוצא לפעמים לפעולות שבממשלה באמת לא מתלהבים מהן, כמו הרצח בדומא. ההגזמה הזו גרמה נזק ניכר.

אבל זו עדיין זרוע מועילה לשלטון, עם כל זה שהיא מתחילה לגלות יותר ויותר התנכרות כלפיו, ועל כן הוא עדיין משתמש בה. יכול להיות שזה ישתנה, ויכול להיות שאנחנו נכנסים עכשיו בסך הכל לתקופת הקפאה ביחסים בין שני הצדדים. אבל צריך לזכור: עם כל הקשיים ביניהם, נוער הגבעות והזרוע האזרחית שלו, ממשלת ישראל, הם רוב הזמן בעלי ברית. בעלי ברית שמתקוטטים לפעמים, אבל בעלי ברית. לפעמים נוח להתנער מהם, אבל בבוקר אחר כך תמיד חוזרים אליהם.

אין מה לעשות: הממסד צריך צעירים פסיכים שילכו לדפוק את החיים שלהם על אדמת טרשים שאף אחד לא רוצה ויטילו אימה על המקומיים. רוב המתנחלים התברגנו מזמן, ומישהו צריך לתפוס את הגבעות.

אילו היה הממסד הבטחוני רוצה להתנער מהם באמת, הסיפור היה נגמר תוך כמה ימים. פשוט צריך לסלק את השמירה של צה”ל מהמקום. אילו הממסד של המתנחלים היה רוצה להתנער מהם, הוא לא היה מחבר אותם למים וחשמל, והוא היה מטיל עליהם נידוי. נערי הגבעות נוחים לכל למי שעוסק בגזל ונישול של הפלסטינים. מדי פעם צץ סרטון מעיק, כן, אבל אחרי כמה ימים הוא נשכח.

והסיפור הוא לא הפלנגות, אלא האנשים שמשתמשים בהן.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • ג׳וני

    הם לא עשבים שוטים אלא היבול עצמו.

  • גיל

    או, אם לנסות להכליל קצת, "נערי גבעות" ומאחזים "בלתי חוקיים" זה כלי. המטרה העליונה של מדינת ישראל היא לקחת כמה שיותר אדמה מערבים ולהעביר אותה ליהודים. לפעמים מפקיעים לטובת שטחי אש ולפעמים לטובת בסיס צבאי. לפעמים זו חווה ארכיאולוגית ולפעמים כביש עוקף, פעם זה מאחז בלתי חוקי ופעם זה "לצרכי ציבור". לפעמים זה בתגובה לפיגוע, תגובה ציונית הולמת, ופעמים אחרות זה בגלל ששקט עכשיו ואף אחד בעולם לא מסתכל, כי אפשר, אז למה לא. לפעמים זה עובר גבוה – דרך בג"ץ, ומלווה בקשקשת משפטית על זכויות ומידתיות, ולפעמים זה עובר מאוד נמוך – לפני שנים רבות כשהתנדבתי באזור דרום חברון הפלנגות של התנחלות "מעון" החטיפו מכות רצח לילדים פלסטינים כדי לשכנע אותם להפסיק ללכת לבית ספר בדרך עפר קרובה להתנחלות שהיהודים חמדו לעצמם.

    הבירוקרטיה הענפה של פרוייקט הגזל הזה והמאבקים בתוך המחנה היהודי-ישראלי מבלבלים מאוד, ועדיף להתעלם מרובם. הנתונים החשובים היחידים בתהליך הטיהור האתני שנוח ליהודים הישראלים לכנות "הסכסוך הישראלי-פלסטיני" הם מספר היהודים ביהודה ושומרון, כמות הדונמים שעוברים מערבים ליהודים תחת איום באלימות, ומספר המליארדים שישראל משקיעה בפרוייקט הזה כל שנה. כל הדיבורים ותוכניות השלום והנאומים זה קצף על פני המים.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      מדויק מאוד!

    • מני זהבי

      ומהי באמת כמות הדונמים?
      אין לי מספרים מדויקים, אבל הרושם הוא שמדובר באחוזים זניחים משטחי הגדה. כמו במפה ההיא שחביבה על פעילי בד"ס (http://www.pay-palestine.org/maps-palestinian-loss-of-land-1946-2000/).
      בשנת 1946, היהודים החזיקו בשטחי אדמה קטנים ולרוב מבודדים. אז בא האו"ם ונתן ליהודים 55% משטח פלשתינה, ואז באה המלחמה והיהודים הגדילו את החזקתם ל-78% מהשטח.
      אבל היום אין סיכוי שהאו"ם ייתן ליהודים עוד אדמה, או אפילו ייתן להם לנהל מלחמה שתגדיל משמעותית את היקפי השטח בהחזקתם. אז מי לעזאזל צריך את אותם אחוזים בודדים משטחי הגדה שהיהודים, כולל הממסד שלהם, משתלטים עליהם בדרכים-לא-דרכים? למה הם יועילו? האם לא עדיף לסיים את הסכסוך, ולו על הנייר, ולהעביר כבר את הגבול המזורגג איפשהו?

      • אביבית

        ההתנחלויות נטו הן בערך 2% מהגדה.
        אולי כבר יותר-אבל זה סדר הגודל.
        אבל אין(!) דבר כזה 'נטו' – כי הרי הם לא מרוכזים בגוש קומפקטי אחד…
        הפער הזה בין הנטו על הנייר והברוטו בשטח כר פורה להרבה מניפולציות בהצגת העובדות.
        המושג 'גושי התנחלויות בצמוד לקו הירוק' (שגם תוכנית ההתכנסות של אולמרט ניסתה ללכת לכיוונו) נוצר אפרופו המציאות הזאת.

        • מני זהבי

          נטו, ברוטו, מה זה נותן ליהודים ולממסד שלהם? יישובים קטנים עם קצת אדמת טרשים סביבם, שאינם מחוברים זה לזה, הם נכס קטן מאוד.
          יישובים גדולים (ויש כאלה: מעלה אדומים, אריאל, ביתר עילית) סביר שיישארו בריבונות ישראלית, אבל זה לכשעצמו כאב ראש די גדול.
          הפלסטינים אינם הולכים להיעלם לשום מקום.
          אז מה לעזאזל היהודים רוצים?

  • אלכס ז.

    Gurvitz, your blog's theme is even more messed up than usual. I beseech you in the bowels of Orwell, please change your WP theme to something functional like Twenty Fifteen.

    • אביבית

      מעבר לבלגאן שהפך גרוע יותר בתוך התגובות (רק בעברית?)-נעלם לי מהדף כל מה שהיה בו חוץ מהפוסט הראשי עצמו -זה קשור או רק אצלי?

  • אחד העם 15

    כמו שכבר ציינתי פה בעבר, המאבק בין נוער הגבעות לשב"כ הוא כנראה אמיתי. זהו הקדימון לליל הסכינים הארוכות. היטלר ב 1934 הבין שפלוגות הסער עשויות להוות איום למשטר טרור מונוליטי ועלולים להפנות לו עורף (על הפרק עמד מעמדם מול הצבא הגרמני הסדיר). גם בנט, נתניהו וכל שרץ מסוגם מעדיף את החולצות השחורות על פני אלה שהעלו אותם לשלטון ובמיוחד שהחולצות החומות שלנו אינן רואות ביצור מיצורים אלה את הפיהרר האמיתי אלא כאידיוטים שימושיים שיקרבו את 'הגאולה'. מי שמייחל לנצחון הבירוקרטים השחורים מתוך אמונה בכוונותיהם הטהורות כדאי שיפסיק להשקיע בבניית צפורנים. הם כבר ידאגו לזה.

    • אביבית

      מדוייק מאוד.
      הזעקה והגינויים קמו במחוזות הציונות הדתית בנקודה שה'קומץ' פנה לאישית תוקפנית לוחצת ימנית שגרתית עם נפח תומך ימני שגרתי, אבל מה- הפעם כשציווחו "יורם כהן מענה יהודים" פתאום שמו לב בציונות הדתית שהפעם ה'יורם כהן' והממסד הממנה לגמרי "משלהם" כלומר בעצם "הם" חח.
      אם ה'יורם כהן' לא היה כנ"ל היינו שומעים ש'כולה גרפיטי' 'שרפו בי"ס כשידעו שהתלמידים לא בפנים' 'צביעות שלא מתעסקים עם סוריה'וכאלה

    • מני זהבי

      חייבים לייחל לניצחון של מישהו?
      הבירוקרטים הם חלק מכל מדינה מודרנית, ולפחות במקרה של הכיבוש הישראלי ביו"ש, בירוקרטיה אינה גורמת נזק גדול מדי.
      מצד שני, "החולצות החומות" שלנו הם חבורה של פרחחים מגוחכים שחושבים שאם הם ירצחו כמה פלסטינים וישרפו כמה מסגדים, זה יכריח את מדינת ישראל להפוך למלכות האל.
      השנה אינה גרמניה, וישראל אינה 1934. מה שאינו מבטל את השאלה מה אנחנו רוצים לעשות עם עצמנו ולאן אנחנו רוצים להגיע.

      • אביבית

        לא יצא לך להיפגש עם תפישת א"י השלמה וכו', אי הבחנה בין מדינת ישראל וארץ ישראל (הפיכת 2 המושגים לחופפים)וכו'

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    מי שישן עם צפעים, אל לא להתפלא כשיוכש.
    לו ב-ו