החברים של ג'ורג'

אינסטינקט המוחבראת

הטרור האיסלמי דוחף מדינות מערביות להפוך לאויב הבסיסי של הטרור האיסלמי: מדינת המוחבראת. הבעיה היא שבתוך כל מדינה חופשית יש מדינת מוחבראת שרוצה להיוולד

ג’ון ברנן, ראש הסי.איי.איי. שלא הצליח אפילו לשמור על המיילים שלו, הטיל השבוע את האחריות על הפיגועים בפאריס על מדליף-העל אדוארד סנודן. לדברי ברנן, העובדה שהחשיפות של סנודן הובילו לצמצום תכנית המעקב של ה-NSA כלפי אזרחים אמריקאים היא פגיעה במלחמה בטרור והיא שצמצמה את היכולת של שירותי המודיעין להלחם בארגוני טרור איסלמיים. סכנה קשורה שעליה מתריעים ברנן ודומיו היא שסנודן העלה את המודעות להצפנה, ובכך נתן כלים לארגוני הטרור.

ואם אתה ניזון מהתקשורת הממוסדת, אתה אשכרה יכול להאמין לבולשיט הזה.

עובדה א’: תכנית המעקב של ה-NSA לא בלמה ולו מתקפת טרור אחת. זו לא אמירה שלי: זו אמירה של ועדת חקירה של הממשל האמריקאי. כלומר, במשך יותר מעשור ביצעה ה-NSA הפרות רבתי של החוקה האמריקאית וריגלה אחרי מיליוני אזרחים, בלי שום תועלת בטחונית ובעלות של מיליארדים.

עובדה ב’: השבוע נמצא בזירת אחת הפיגועים הטלפון של אחד המתאבדים. היה בו סמס שאמר בפשטות “קדימה, מתחילים.” הטלפון לא היה נעול והמסרון לא היה מוצפן.

עובדה ג’: טרוריסטים מודעים לאפשרות של הצפנה מזמן, אל קאעדה עשתה בכך נסיונות עוד קודם לפיגועי ה-11 בספטמבר. והממשלה האמריקאית ניסתה להלחם באפשרות של הצפנה זמינה מימי PGP של פיל צימרמן בשנות התשעים המוקדמות. אז האויב היה פשע מאורגן וסוחרי סמים; היום הוא טרוריסטים וסוחרי פורנו ילדים.

עובדה ד’: ה-NSA סובלת מעודף מידע ובמקביל מחוסר יכולת לזהות את המידע שהיא צריכה. דוגמא שנחשפה לאחרונה היא שאנליסט ב-NSA הופתע לגלות שהסוכנות מחזיקה ב”מכרה זהב” של מידע על בכירים בחברת הנפט של ונצואלה. המידע פשוט למה לעזאזל צריכה ה-NSA להתעסק בחברת הנפט של ונצואלה כשיש לה ארגונים כמו דאע”ש על הראש? כי הוא אוספת הכל, על כולם, בכל מקום. בלסנן היא פחות מוצלחת.

עובדה ה’: השבוע הכריזה ממשלת ישראל, בצו, על התנועה האיסלמית כעל תנועה בלתי חוקית. רגע, איך זה קשור?

הנה.

[…]

הטרור האיסלמי המודרני – כדי למצוא טרור איסלמי מאורגן לא מודרני, אנחנו צריכים לחזור אל החשאשינים – הוא תגובה לכשלונות המודרנה בעולם המערבי. האחים המוסלמים הבחינו בשלב מוקדם בכך שהמדינה הלאומית הערבית לא מסוגלת לעמוד בהבטחות שלה, ושבמקביל היא עוסקת בדיכוי רחב היקף. מימי סייד קוטב (Sayyd Qutb, פעיל בעיקר בשנות החמישים והשישים, הוצא להורג ע”י משטר נאצר) והלאה, הטרור האיסלמי בונה את עצמו קודם כל נגד מדינת המוחבראת הערבית. התפיסה הבסיסית שעיצב קוטב היא שהמדינות הערביות הן בעצם מדינות ג’הליה, מדינות שחזרו לתקופת הבערות הפרה-איסלמית, משום שהן תובעות מן המוסלמי נאמנות לא לאל אלא לאדם. מדינת המוחבראת היתה ידועה לשמצה בכך שהיא יכולה להגיע לכל אדם, בכל מקום; ואף על פי כן, היא תמיד נאלצה לחיות על כידונים. ככל שהתעצם כשלון הלאומיות הערבית, עלה כוחן של התנועות האיסלמיות – גם ובעיקר כאשר הן דוכאו בכוח. אפילו מדינת מוחבראת מודרנית, נטולת כל מעצורים, לא יכולה להתמודד בהצלחה עם התקוממות עממית. אבל, כמובן, הטרור האיסלמי סיפק בתורו גם את הלגיטימציה למדינת המוחבראת: תראו עם מה אנחנו צריכים להתמודד, אין כלים אחרים.

כאשר הטרור האיסלמי פונה למדינות העולם החופשי – ונניח עכשיו לשאלה של המניעים של פיגועים כאלה, שנעים בין רצון לנקמה ורצון להרתעה (ככל שאפשר להפריד בין השניים) ובין זעם ותסכול פשוט – הוא מדרבן את מדינות העולם החופשי להפוך למדינות מוחבראת: פחות חירויות, יותר מעקב, יותר סמכויות לגופים במדינה שפועלים בפועל מחוץ לחוק, ועל כן, בהכרח, יותר התנגשויות בין מדינת החוק ובין מדינת המוחבראת. ובזמנים של טרור, הדחף הציבורי הוא להכנע מצד אחד לפחד ומצד שני לאנשים שמבטיחים הבטחות שווא על כך שאם ניתן להם לכרסם עוד קצת בחירויות שלנו, יהיה לנו יותר בטחון.

הבעיה היא שככל שבודקים את הטענה הזו, אין בה ממש. ה-NSA, כפי שראינו, לא בלמה ולו התקפת טרור אחת למרות הוצאות אינספור וכרסום מסיבי בחירויות הפרט. היא עקבה בפועל אחרי כל האמריקאים. היא לא הצליחה להגיע לאף אחת מהתקפות הטרור שאכן התרחשו בארה”ב. צרפת העבירה אחרי הפיגוע בשארלי הבדו חוקים נוקשים יותר, שאיפשרו לשירותי המודיעין הגם כך לא מרוסנים שלה יותר סמכויות, יותר מעקב. הם לא הצליחו לזהות ולבלום התקפה משולבת בשש נקודות שונות, וזו התקפה שאי אפשר לבצע אותה בלי להשאיר שובל דיגיטלי עצום. כפי שראינו, התוקפים לא השתמשו בהצפנה. המידע היה גלוי. הוא כנראה יושב באיזה שרת. אבל לא הגיעו אליו.

למה? מכמה סיבות. ראשית, ככל הנראה מחסור במתרגמים. שנית, יש פשוט יותר מדי מידע. כשהרשת שלך פרוסה רחב מדי, אתה אוסף כמויות חריגות של מידע לא רלוונטי. אתה מגדיל את הרעש על חשבון האות. התוצאה היא שהסוכנים שלך צריכים לבדוק המון מילא לא רלוונטי. כשפעם אחר פעם הם חוקרים ומגלים שהיה עשן אבל אין כלום, הם מתחילים לגלות שאננות. כשהם יגיעו לאדם שבמקרה שלו העשן העיד על בערה שעומדת להתפרץ, הם כבר היו רגילים לקבל כלום. אז הם המשיכו הלאה.

התוצאה של הכשלון הזה, כמובן, היא לא אמירה של “הגזמנו, בואו נצמצם את האיסוף שלנו ונמקד אותו” אלא דרישה לעוד איסוף. עוד איסוף שמגדיל את הרעש. עוד איסוף שמקשה על מציאת האות, עוד איסוף שמקל על טרוריסטים לבצע פיגוע, עוד כשלון שבתורו ידרבן דרישה לעוד סמכויות איסוף ועוד צמצום בחירויות וכן הלאה. תוצאת הלוואי של הטרור האיסלמי היא כרסום מתמיד במדינה החופשית על חשבון המדינה החשאית – והמדינה החשאית מעוותת את כל המושג של מדינת חוק. היא מעבירה יותר ויותר סמכויות לאנשים שלא חייבים דין וחשבון. עד שיום אחד אתה מתעורר ומגלה שכבר אי אפשר להבדיל בין החזירים ובין בני האדם.

[…]

ישראל היתה מדינת מוחבראת מראשיתה. החופש שהיא הבטיחה תמיד היה מוגבל (תקנות שעות חירום תמיד היו בתוקף), ותמיד היה מוגבל ליהודים שחשבו נכון. השב”כ של ימי בן גוריון היה גוף מפלגתי, שהראש שלו ישב בישיבות מרכז מפא”י ושאנשיו היו עסוקים בהאזנות סתר לארגונים מסוכנים כמו חירות של בגין ומפ”מ. מדינת המוחבראת הזו, כמובן, פעלה עם הרבה פחות הגבלות במגזר הערבי, שהיה תחת משטר צבאי עד דצמבר 1966, והיא התפשטה במהירות ובקלות לשטחי הכיבוש חצי שנה אחר כך. מעקב אחרי פעילים חברתיים ופעילים שהציקו לממשלה היה קיים תמיד. פעמים רבות הפרה הקדושה של הבטחון שימשה כתירוץ. אנחנו יודעים מה עושה ה-NSA, אבל לאף אחד אין מושג מה עושה הגוף המקביל בישראל ומי הוא בכלל; לאחרונה פסק בג”צ שאסור לפרסם אפילו את מספר האזנות הסתר שמבצע השב”כ. רק ב-1999, אסר בג”צ על עינויים בחקירות – ופעם אחר פעם, הוצאו צווים מיוחדים שאיפשרו עינויים “לצרכי בטחון.”

התנועה האיסלמית נמצאת על הכוונת של מדינת המוחבראת הישראלית מזה כשני עשורים. בשנת 2003, היא עצרה בקול תרועה את ראאד סלאח ובכירים אחרים בארגון, בין השאר בחשד של קשרים עם המודיעין האיראני (!) וסיוע לפיגועי טרור. זה נגמר בקול ענות חלושה עם סעיפים של העברת כספים להתאחדות בלתי מותרת. (ראוי לציין, בנושא זה, גם את מעצרה של טלי פחימה, שהתחיל במעצר מנהלי בכלל כי היא “נחושה לבצע פיגוע”, המשיך בהצהרות על ויתור על עונש מוות, ונגמר בשלוש שנות מאסר על… לא כל כך ברור בעצם.)

השבוע הוצאה כל התנועה האיסלמית, על כל ארגוניה – שחלק ניכר מהם הם ארגוני צדקה – אל מחוץ לחוק. כל אדם שעשוי להיות מקושר לפעילותה העתידית צפוי למאסר. מדינת המוחבראת שלנו טוענת שהתנועה האיסלמית קשורה לטרור, אבל לא טורחת לספק ראיות. מי צריך ראיות כשיש צו מנהלי?

אז מה קורה עכשיו? עשרות אלפי אנשים, שיש להניח שהיתה להם סיבה טובה לא להיות אוהדים גדולים מדי של המדינה הציונית גם כך, מגלים עכשיו שהפעילות שלהם אסורה ושהם כמעט הוגדרו כאויבים. אם הם רוצים לעשות את מה שעשו עד כה, הם יצטרכו לרדת למחתרת. יש להניח שמאות או אלפים מהם אכן יעשו זאת, כי איך לומר – אם אתה חבר בתנועה האיסלמית, אתה כנראה לא מתרשם יותר מדי מהסמכות המוסרית של בוגי יעלון לאסור עליך משהו.

ואם אתה כבר במחתרת, אתה מחוץ לפעילות לגיטימית. ואם המדינה היא האויב, כמה מסובך זה להשתכנע לא לתרום לאיזו עמותה מפוקפקת, לא לציין בעצב את מותו של שאהיד, לא לחלק מפות עם תמונת פלסטין השלמה או להסביר איך אורי אריאל מסכן את אל אקצה, אלא לעבור לפעילות אלימה?

ואז יש לנו מאות או אלפי אנשים שקודם היו רחוקים מפעילות טרוריסטית, ועכשיו הם קרובים אליה יותר. ועכשיו צריך לעקוב אחרי כל האנשים האלה. ועכשיו תהיה גאות בכמות הרעש לעומת כמות האות, ואנחנו נענה את האנשים הלא נכונים. כשנעשה את זה, נדרבן הן אותם והן את קרוביהם לאחוז בנשק, כי רבאק, אם כבר עינו אותך, לפחות שתהיה סיבה ואם עינו את אחיך ואי אפשר אפילו להביא את זה לבתי המשפט, אז אתה תגבה מחיר מחוץ לערוצים החוקיים. וכמובן שאי אפשר יהיה לדבר על כל זה בבתי המשפט, ועל חלק ניכר מזה בתקשורת; צווי איסור פרסום וצווי איסור פרסום על עצם צווי איסור הפרסום. ואז יהיו פיגועים, ויהיו עוד מעצרים לא ממוקדים ועוד עינויים לא ממוקדים ועוד פיגועים ועוד דרישות לעוד סמכויות, כי אלו שיש לא מספיקות.

עד שתהיה פה מדינת חוק חלושה כדי כך שאפשר יהיה לגרור אותה לאמבט ולהטביע אותה שם, בלשון האמירה החביבה על ליברטריאנים על הממשלה, והיא תהיה מיוצגת בעיקר על ידי אנשי לוחמה פסיכולוגית (hasbara, בלעז) כמו יאיר לפיד ובוז’י הרצוג. עד שעצם הדיבור על זכויות אדם ואזרח יהיה מגונה, כי מה אתה יפה נפש עכשיו, עוד שניה יכול להגיע מישהו עם סכין שמשום מה, המודיעין שלנו לא מצליח לזהות מראש.

הכת הצבאית החביבה על הכת הצבאית שלנו, זו של מצרים, כבר היתה בסרט הזה. לפני כשנתיים הוציא א-סיסי את האחים המוסלמים אל מחוץ לחוק. מאז, יש גל טרור שמדינת המוחבראת שם לא מצליחה להתמודד איתו, והיא לוקחת לעצמה עוד סמכויות. מי היה מאמין.

[…]

הנחות היסוד של לוחמה א-סימטרית:

א. הכוח שלך, כשהוא מופעל בצורה לא מדויקת, הוא מכפיל כוח של האויב.

ב. האויב יעשה כמיטב יכולתו לגרור אותך לפעולה מופרזת. הפעולה המופרזת שלך מספקת לו לגיטימציה, מכרסמת בזו שלך, ומאפשרת לו לגייס.

הפתרון, והוא לא פתרון פשוט או מוחלט, הוא דה-אסקלציה: שימוש מוגבל, זהיר, מדוד בכוח. הפעלת אלימות או סמכויות כוחניות אך ורק כלפי אנשים שיש נגדם ראיות. זה מצריך אורח רוח, נחישות, ויכולת לספוג קורבנות – כי, ראו סעיף ב’, האויב יעשה הכל כדי להוציא אותך משיווי משקל.

אבל בשביל זה, צריך ערכים דמוקרטיים. צריך לומר שדמוקרטיה היא משהו ששווה להיאבק וכן, גם למות עבורו. שלא יהיו תמיד הצלחות, שאין 100% של בטחון, ואף על פי כן אנחנו לא נהפוך את עצמנו למבצר, לא נתנהל כמו יחידת ספצנאץ באפגניסטן, ושאנחנו נפעיל כוח מדויק כי כוח לא מדויק הוא עוול; הוא גוזל במקרה הטוב את החופש ובמקרה הרע את החיים של אדם חף מפשע. שאנחנו נצמצם את המגע עם האוכלוסיה הפוגעת כדי להקטין את החיכוך ובהתאם כדי להקטין את המוטיבציה של המפגעים. שההבטחות לבטחון מוחלט הן שקרים.

בישראל, שכבר החליטה לספח את הגדה, זה כנראה אבוד. למערב עוד יש סיכוי.

ועוד דבר אחד: יש אפליקציה קטנה וחיובית בשם Signal. היא זמינה לאייפון ולאנדרואיד. היא מאפשרת הצפנה קלה ומהירה בין משתמשיה. התקינו אותה, השתמשו בה, ועשו את שלכם כדי לדחוף את מדינת המוחבראת אחורה.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

49 תגובות על ”אינסטינקט המוחבראת“

  1. יואב הגיב:

    האות בסוף מח'אבראת היא ת, לא ת'. אם לעברת, אז לפחות מוחבראת ולא מוחבראת'

  2. ירמיהו הגיב:

    יוסי.
    ההיגיון שלך חד מתער.
    חבל שהוא לא מצליח להזיז כלום במדינת ה אי–היגיון.
    תודה לך.
    ירמיהו

  3. סמולן הגיב:

    הו, בוודאי. שום פעולה מונעת מעולם לא בלמה את הדברים שקרו בפועל למרות המניעה. זה נכון. רק שלהקיש מכאן שלא נמנע שום דבר זה קצת שגוי, כלומר שגוי מאד.

    בינינו ובין נהרות הדם מפרידים כך וכך מנגוני מניעה. בלעדיהם, פריז היתה בוערת כל יום, כל היום. בלעדיהם, היינו נאלצים להלחם באנטי ציונים בדרכים ברוטאליות יותר. או להערף באופן סיטוני. בכל מקרה, השאלה שצריכה להשאל היא לא אם המניעהכשלה במקרים שהיא כשלה, אחר איך מעריכים את התרומה שלה לשקט. ואת זה, אה, אין בפוסט.

    • גיל ב' הגיב:

      רק שזה לא מה שיוסי אמר. הוא אמר שלט נמנעה אפילו פעולה אחת. לא שנמנעו רק חלק מהפעולות וחלק הצליחו לחמוק. אני לא יודע עד כמה זו טענה נכונה, אבל איתה אתה צריך להתמודד ולא אם אם טענה שמעולם לא נטענה.

      • סמולן הגיב:

        קרא שוב. אגב, גם מה שאתה מייחס לו הוא בפועל עיוות של הטענה שהובאה בדו"ח עצמו. שם נטען שהמוחבראת האמריקאי דווקא מונע פה ושם התקפות, רק שבמסגרת ניתוח של ההתקפות האלו (שכן נמנעו), מעמד הציתות לשיחות טלפון לא נראה פרודוקטיבי. שים לב כמה זה רחוק מ"הוא אמר שלא נמנעה אפילו פעולה אחת".

        • גיל ב' הגיב:

          קראתי שוב והמשפט הראשון בטענה א' אומר בפירוש שתוכנית המעקב לא מנעה אף פיגוע. שוב, אני לא יודע עד כמה טענה זו מבוססת אבל זו הטענה שצריך להפריך.

  4. yankel הגיב:

    כתבת: "תגובה לכשלונות המודרנה בעולם המערבי"
    וצ"ל להבנתי:
    "תגובה לכשלונות המודרנה בעולם הערבי"

  5. עדו הגיב:

    "מידע פשוט למה לעזאזל". משפט לא ברור

  6. עמית הגיב:

    לפי ההגיון המוצג במאמר, גם ההוצאה מחוץ לחוק של כ"ך וכן של תנועות נאציות וגזעניות אחרות היא שגויה. זו עמדה לגיטימית כמובן, פשוט אני מקווה שהכותב קונסיסטנטי איתה.

    הבעיה עם העמדה הזו היא שהיא לא מתאימה לאזורנו. אידיאלית, גם אני הייתי שמח למרחב ציבורי פתוח וחופשי לכל, ללא פסילה של אף תנועה פוליטית קיצונית ככל שתהיה, מתוך האמונה שהשיח הציבורי הדמוקרטי יספיק כדי לדחוק תנועות שכאלה לשוליים הראויים להם. לדעת מספר מדינות מערב אירופאיות נאורות, האידיליה הזו לא אפשרית אפילו במצב של שלום השורר בהן. לצערי, בוודאי שהיא לא אפשרית במציאות של סכסוך. הארגונים האלה הם כמו רעל עכברים במי שתיה, אש בשדה קוצים, וצריך להאבק בהם מאבק מר.

    הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית מפיץ מזה שנים הסתה אסלאמיסטית אנטי-ישראלית ואנטישמית חריפה. המנהיג של התנועה, אסלאמו-פאשיסט מבחיל שכבר הספיק למחזר את עלילות העבר על היהודים ששותים דם, הורשע כבר ברצף של עבירות אלימות והסתה, וכך גם שורה של פעילים אחרים בתנועה. התנועה היא פלטפורמה לכל אלה להפיץ את משנתם, וכמו בני דמותם בשאר העולם המוסלמי, הם מגיעים להמונים באופן ציני דרך ניהל שלוחה דעווה ענפה. הוצאה מחוץ לחוק היא דרך פעולה אפקטיבית כדי להצר צעדיה של הפלטפורמה הזו ולדחוק אותה לשוליים. האיום שנפח הפעילות החשאית של התנועה יגדל לא צריך להפחיד אף אחד. האיום שהתנועה הזו מהווה הוא בפעילות הפומבית הגלויה שלה – ההסתה חסרת המעצורים שהיא מנהלת מעל במות פומביות, בניצול שלוחת הדעווה. במות פומביות שעכשיו נסגרו בצו בית משפט.

    • נתן הגיב:

      היי עמית

      יש לך מקור לטענה "שכבר הספיק למחזר את עלילות העבר על היהודים ששותים דם".

  7. ג׳וני הגיב:

    מספיק להגיד ״חשאשין״ שמציינת ריבוי, לא צריך להגיד ״חשאשינים״

  8. סמולן הגיב:

    מחשבה נוספת בעניין אי-התרומה של המוחבארת למניעה: כתוב למעלה, בבירור, שאחינו האקטיביסטים עברו לשימוש בתאים מבודדים, שהם מפעילים מנגוני הצפנה, וכן הלאה. לא קשה לשער שהסיבה לכך היא לא חיבה עזה למסורת של תאים מבודדים היטב, וגם לא חיבה לטכנולוגיה מגניבה באשר היא. כלומר, אפשר לשער שהסיבה לעבודת אקטיביזם מהסוג הזה – הצפנה מתישה של נסיונות פיגוע – קשורה לעובדה שמאזינים להם. לפיכך, את אפקט המניעה אפשר גם לאתר במיעוט ההתקפות, בין היתר בגין הצורך לנוע מתחת לסף ההבחנה של המערכת המודיעינית. להשוואה, אפשר להתבונן בהיקפי הפעילות האקטיביסטית בעיראק וסוריה.

  9. אבי הגיב:

    קריקטורה מצרפת שממחישה בדיוק את סכנת מדינת המוחאברת : https://goo.gl/3XibaO

  10. תום אלקיים הגיב:

    אבל ישראל מצליחה לעצור טרור באופן מאד אפקטיבי, איך מסבירים את זה? זו אגב הטענה החלשה שלי כנגד הפוסט הזה.

    הטענה החזקה יותר היא שמדובר בשקר, לא סתם שקר אלא שקר כזה שכולם יודעים שהוא שקר אבל ממשיכים לשקר אותו. אני אסביר, בקצרה. הבעיה המרכזית עם ה״מוחבארת״ אינה יכולת העיקוב האלקטרוני שלהם, אלא בעיקר נטייתם להעלים אנשים, כלומר אזרחים, כלומר מתנגדים למשטר שפשעו פשעי מחשבה או ניסו לממש חופש דיבור.

    המרחק בין המוחבארת, הסיקוריטטה או השטאזי לבין האן אס אי, האף בי אי, או שירות הביטחון הכללי של צרפת או ישראל הוא כלכך גדול בכל מובן אפשרי שממש קשה לקרוא את הפוסט הזה דרך מסך הצביעות המעושה.

    הנטיה של בורגנים ממדינות מערביות להשוות את חייהם הרכים כמיטת מים מצופת נוצות לחיים במדינות משטרה אמיתיות הוא כלכך נלעג שאני אעצור כאן לפני שאומר משהו שאצטער עליו.

    • אביבית הגיב:

      5 פיגועים ביום עם 2 הרוגים זה 'עצירה מאוד אפקטיבית'?
      3 פיגועים ביום עם הרוגה זה 'אפקיטבי מאוד'?
      ולמה קרית ארבע בשביתת מחאה עם כזאת מאוד אפקטיביות?

      • תום אלקיים הגיב:

        כן. חיית בארץ בסוף שנות התשעים? ככה זה נראה שזה לא אפקטיבי. יש לך אנשים המוכנים למות בפיגוע הקרבה או התאבדות וכל מה שאפשר לארגן להם זה סכין מטבח וקולפן.

        סופר אפקטיבי.

    • מודי תולששש הגיב:

      אני חושב שלראשונה שכנעת אותי.

    • גיל ב' הגיב:

      איזה מין טיעון זה? כלומר כל עוד לא הגענו לרמה של גסטפו צריך להגיד תודה ולסתום את הפה? אתה מקבל את הלוגיקה הזאת גם בהקשר של קיפוח מזרחים? כל עוד לא מוכרים מזרחים כרכוש ומכריחים אותם לעבוד כל היום בשדות כותנה הם לא יכולים להתלונן על כלום? כל התלונות של מזרחים על קיפוח הם השוואה של חייהם הרכים כמיטת מים מצופה נוצות לחיים במדינות אפריקאיות עם רצח עם של בני שבטים "לא נכונים"?

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

        הוא אמר דבר כזה?

        • גיל ב' הגיב:

          הוא אמר שמדובר בשקר כי כוחות הביטחון במדינות מערביות לא מעלימות אנשים. כלומר פגיעה בפרטיות ללא הצדקה ובאופן לא חוקי או "שיחות" עם פעילים ומפגינים הן בסדר גמור, או לפחות נסבלות וכל תלונה עליהן הן פינוק של בורגנים מערביים. מה שאני אומר הוא שאותה לוגיקה אפשר להפעיל לכל הכיוונים. אסור להתלונן על עוני בישראל עד שנגיע למימדי עוני אפריקאי או להתלונן על קיפוח עדתי כל עוד במקומות אחרים מבצעים רצח עם.

          • תום אלקיים הגיב:

            זו התשובה הלא נכונה, את הטענה שלך מעלים באופן מסורתי כתגובה ל״מדוע מתמקדים בישראל כאשר יש סומליה״ וזה טיעון לא רע במקרה ההוא, אם כי כושל.
            אבל כאן מדובר על עניין אחר לגמרי, על השחתת השיח, על היפרבולה כצורה היחידה לדיון. הדיון על גבולות החירות, על פרטיות מול ביטחון הוא דיון מרתק, מערבי לגמרי ברכותו, אפילו ג׳ורג׳ שלנו לא דמיין לעצמו שאנשים יכניסו את המצלמות לביתם, לצלחתם שהדיון הרלוונטי לתרבות המערבית ביהיה על עודף אקסבציוניזם ולא על מציצנות ממשלתית. לקחת את הדיון הזה ולהתחיל אותו מ״מדינת משטרה״ הוא פשוט עקום כלכך שהוא למעשה מונע דיון… אולי זה מה שרוצים.

            • גיל ב' הגיב:

              אבל זו בדיוק הטענה שלך. שאם השב"כ או הסוכנויות האמריקאיות לא נוקטים בשיטות של הגסטאפו או הקג"ב התלונות הם פינוק של עולם ראשון. אני לא חושב שיש מישהו, כולל יוסי, שחושב שהשב"כ פועל בשיטות של משטרים אפלים באמת. אבל זה לא אומר שאי אפשר לבוא אליו בטענות. כמובן שהכל יחסי. מה שאנחנו מתכוונים אליו במושג "מדינת משטרה" הוא לא מה שעיראקי תחת שלטון סדאם חוסיין התכוון אליו. אבל זה מספיק חמור בשבילנו. בדיוק כמו שאנחנו לא קובעים את קו העוני שלנו לפי הסטנדרטים של דרום סודאןץ

              • תום אלקיים הגיב:

                הבנתי, אז בעצם אין מדינת ״מוחבראת״, רק משל הייתה. מעניין.

                אתה בטוח שקראת את הפוסט של יוסי גורביץ כאן למעלה?

                כי לפחות בפוסט שלעיל הטיעון כולל חזרה על המילה ״מוחבראת״ בערך 30 פעם, אמירה נחרצת שמדינת ישראל היא מדינת ״מוחבראת״ מאז הקמתה ושהחופש בה מוגבל למי שחושב נכון, ומסתיים בכך שישראל אבודה בניגוד למערב בו אולי אין כל חדש אבל לפחות יש סיכוי.

                שתי שאלות,
                ראשית, למה בכלל אתה טורח לקרוא את הפוסטים כאן, אם אתה מתייחס אליהם כאילו קראת משהו אחר?

                שנית, האם אתה מדלל ככה גם את הפוסטים של להב״ה להבדיל, או שאצלם אין חמת הספק או סאבטקסט ליודעי ח״ן?

                • גיל ב' הגיב:

                  זה נוח כשאתה מגדיר בעצמך את משמעות המושג ואז לוקח את זה כעובדה. העובדה שיוסי השתמש ב"מדינת מוחבראת" לא אומרת שמדובר במקבילה לגסטאפו. ברור שיוסי חושב שלשירותי הביטחון הישראליים (כמו לאמריקאיים) יש והיה בעבר יותר מדי כח והשפעה והם פוגעים בחירויות אזרח בסיסיות. נראה לי שרב המגיבים פה יסכימו לכך במידה זו או אחרת. הטענה שכל דבר פחות מגסטאפו או קג"ב לא ראוי להיקרא כך היא הטענה שלך ולא עובדה. למשל, בשנות החמישים בארה"ב אדגר הובר השתמש בכוחו ובמשאבי ה-אפ.בי.אי בצורה אנטי דמוקרטית בעליל גם אם לא רצח אנשים כמו בגרמניה הנאצית. השאלה אם אפשר לקרוא לכך מדינת משטרה או לא תלויה בך. אתה חושב שאי אפשר להשתמש במושג אלא אם כן אנשים נרצחים ומועלמים כמו בארגנטינה של שנות השבעים. אין בעייה, אבל זה לחלוטין שקול לכך שמישהו אחר יחשוב אותו דבר בנוגע למושג "עוני" שאסור להשתמש בו עד שמגיעים לרמות אפריקאיות של גוויעה ברעב.

                  אני לא ממש עוקב אחרי פוסטים של להב"ה אבל נראה לי שהם משתמשים בביטויים שהם הרבה יותר חד משמעיים ולא נתונים לפרשנות.

                  • חרטא ברטא הגיב:

                    אבל הוא לא השתמש במונח "מדינת משטרה" אלא ב "מדינת מוחבאראת". ואז נשאלת השאלה למה בעצם לא להשתמש בביטוי "מדינת משטרה"? הרי התרגום של "מוחבאראת" לעברית הוא "חדשות" או "ידיעות" – מה זה "מדינת ידיעות"? אלא שאז מתחילים להבין שהוא משתמש בשם המוכר של סוכנויות הבטחון במדינות ערביות (אחרת למשל אפשר היה להשתמש במושג "מדינת קאלאמן" או "מדינת בז'בדנסונו"). אותן סוכנויות בעולם הערבי הרבה יותר קרובות (במבנה, באורח הפעולה) לגסטאפו,לקגב ולשטאזי מאשר לאף-בי-איי אפילו בתקופת הובר בחלומותיו הוורודים ביותר. בעצם השימוש במלה "מוחבאראת" יוסי בעצמו יוצר את ההשוואה לגסטאפו ולקגב. אז מה הפלא שאנשים מגחכים קלות?

                  • תום אלקיים הגיב:

                    אתה רציני?

                    אתה באמת מחדד איתי כאן את משמעות המלה המאד ספציפית ושנבחרה בקפידה קרי, ״מוחאברת״ ומשווה אותה למושג יחסי ואמורפי כמו עוני? מה השלב הבא, בוא נדבר על רצח עם כאשר אנו משוחחים על טרור סכינאים, על טיהור אתני בהקשרים של ההתנתקות. מזכיר לך משהו? זה באמת סוג השיח שאתה עומד מאחריו ומנסה להצדיק? היסטרי, זאב זאבי? כמעט וכתבתי טוקבקיסטי, הנה כתבתי.

                    עכשיו תראה,
                    מחד אתה מייצר הבחנות במקום שאין.
                    שהרי אין הבדל מהותי בן הגסטפו, הק.ג.ב, המוחבארת, הסקוריטטה או הכנופיות של החונטה, כולם ארגוני חושך שמטרתם שימור השלטון תוך הפעלת טרור פנימי כלפי האזרחים, טרור שכולל חטיפות, רצח, עינויים, העלמה, גולגים ומחנות חינוך מחדש, טרור שמופעל על פשעי מחשבה ודיבור, על מתנגדים פוליטיים, עיתונאים ומושאי סחיטה כלכלית. כך שמדינת גסטאפו, משטרה או מוחבארת הם שמות נרדפים לאותו דבר.

                    מאידך אתה לא מייצר הבחנות איפה שיש,
                    שהרי אין כלום מהדברים הללו בשום ארגון בטחון מערבי, אפילו לא דומה להם, גורביץ הוא הראשון לדעת זאת משום שהוא המטרה הקלאסית למוחבראת, הרי הפוסט הזה אתה יודע מה, הבלוג הזה הרי לא יכול להכתב במדינת מוחבראת, אירוני אפעס.

                    אז ממה נפשך?

                    אבל בוא נקלף עד שכבה מהבצל הזה, השימוש במושג הרי אינו מקרי, הוא חלק מתמה מרכזית בבלוג הזה לפיה אין הבדל אמיתי בין ישראל לשכנותיה, חיילים הם חמושים, השב״כ הם מוחבראת, צה״ל הם מליציה שלא יודעת להלחם, היהדות היא דת שונאת אדם בדיוק כמו האסלם, האחים היהודים הם האחים המוסלמים, ואפשר להמשיך עד ועד.

                    אז לדעתך הכל משל, הכל בכאילו, הכל בקריצה ליודעי ח״ן? כתוב בשמאלנית. כי בעצם זה לא ככה באמת, זה כמו העוני בשדרות ובמוגדישו, בדיוק אותה תופעה, הנה, יש להן אותו שם. וזה מדרון ישיר משדרות ועד מוגדישו, מדרון מנוול וחלקלק ואתם, אתם, אתם רק שלט אזהרה צהוב עם אותיות אדומות על רצפת הקניון המבריק של עזריאלי. אוי… טוב עכשיו אני מרגיש קצת לא טוב, אני אלך לנוח.

                    • סמולן הגיב:

                      +1

                    • אביבית הגיב:

                      נו מה בקשר ל'הרתעה המאוד אפקטיבית' ? לא מפנימים הפלסטינים האלה

                    • שחר כ. הגיב:

                      באמצע המדרון המנוול והחלקלק בין שדרות למוגדישו רובצת תהום, ומי שנמצא בחלק הנכון של המדרון לעולם לא יקפוץ את קפיצת הדרך.

                    • Z הגיב:

                      מר אלקיים, הטיעון העלוב שלך מזכיר את אותו ברנש שחזר חבול מקטטה ואמר לכולם "הייתם צריכים לראות איך נראה זה שהלך איתי מכות". איזה מזל שאפשר להביא דוגמאות כמו דעאש והגסטפו כי אז מותר למעשה לעשות כמעט הכל. גם תאוקרטיית אפרטהייד זה לא כל-כך נורא בתנאים הללו, אפשר לחשוב, מה אתם רוצים, תראו מה מבוקו חראם עושים.

                    • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

                      z אתה כמובן צודק.
                      זו בדיוק הטקטיקה של ישראל בכל המישורים, לוקחים דברים שהם אבסולוטיים בכל מקום אחר והופכים אותם ליחסיים.
                      ותמיד ביחסיות בסוף מגיעים הנאצים שיחסית להם כולם מלאכים… (עדיין)

                      הדבר הזה קיים לא רק בעניין עם הפלסטיניים אלא בכל עניין מוסרי שהו…

                    • תום אלקיים הגיב:

                      שחר כ. זו בדיוק הנקודה שלי, הייתי בטוח שלא תפספס את זה, תודה על התמיכה

                      זד, כהרגלך בקודש לא הבנת כלום ולא אמרת כלום. עם זאת פשטידע לך, שגרה קבועה ויציבה לאורך זמן היא דבר חשוב ותנא מסייע, בהצלחה עם זה

                    • Z הגיב:

                      העיקר שהבנת ושכנעת את עצמך. אני כבר מזמן נואשתי מלהבין את לוגיקת הכשרת האפרטהייד ולאן בדיוק היא מובילה. לינצ'ים מצד אחד, דקירות מצד שני. אפשר לעזוב, לא צריך אפילו לכבות את האור, כי כבר כיביתם אותו.

    • ygurvitz הגיב:

      אתה ברצינות לטעון שישראל ושירות הבטחון הכללי של צרפת לא העלימו אנשים? נסה לברר מה הלך פה בשנות החמישים ואפילו לאחרונה (האסיר איקס), במיוחד במגזר הערבי, ומה עושה השב"כ בגדה. את ה-DST או איך שלא קוראים לו היום אתה יכול לשאול על מאות המפגינים שנעלמו ונרצחו בזמן מלחמת אלג'יר, ואת המקבילה החיצונית שלו לשאול איך בעצם התפוצצה ה-Rainbow Warrior. ל-FBI הייתי מפנה שאלות על תכנית COINTELPRO ועל הצורה שבה הוא נלחם בטרור הילידי בשנות השבעים.

      • סמולן הגיב:

        בוא נדלג על האפולוגטיקה. מה ידוע על "מאות מפגינים שנעלמו ונרצחו בגדה"? זה חדש לי, ובחיי, חשבתי ששמעתי כבר את כל הטיעונים האנטי ציונים. מאות? נרצחים ומועלמים? באילו שנים, מי מזרועות הציונות חשוד בזה, מה המקורות, מה איכותם?

        נ.ב. וגם: מדוע לא הוקדש לזה פוסט עצמאי – או סדרת פוסטים – ומדוע הנושא עולה כתגובה לתגובה.

      • תום אלקיים הגיב:

        שנות החמישים? בוא נחזור עד קצת וספרד לא נראית משהו, נחזור עד טיפה וגרמניה נראית רע מאד, איטליה שרה שירים למוסוליני וממש עד קצת ומלחמת העולם הראשונה. איך זה קשור לנקודה שלך? אנחנו חיים בהווה, הפוסט שלך הוא על ההווה ומתריע על העתיד.

        בהווה שירותי בטחון במערב אינם עוסקים בציד אזרחים על פשעי מחשבה ואין סכנה כזאת הנראית לעין.

        המעקב האלקטרוני הוא נושא הראוי לדיון ציבורי בעיקר בגלל הבורות האדירה בקשר ליכולותיו המוגבלות אינהרנטית מחד והאופן שבו הוא מופעל מאידך, אתה המיגבלות כיסית לא רע בפוסט, אופן ההפעלה והשימוש לא עלה בפוסט שלך, זה יכל לאזן את הביקורת הלגיטימית, לא מדובר בחבורות מטומטמים עם מכונת ציטוט אדירה, אלא במערך מאד מתוחכם של איסוף ובירור המוץ מהתבן.

        להפוך את היכולות הללו לאיזושהי סכנה איומה לחרויות האזרח במערב זה לא רציני, במקרה המאד טוב.

        הפרות הפרטיות הרלוונטיות למרבית האזרחים במערב נוגעות לבושה הפרימיטיבית המוצמדת למין, למחלות או לכסף. זה לא סוכן הממשלה שמחטט בפורנו החובבני שלך, את מי מעניין התחת שלך בכלל, יש אינסוף תחת באינטרנט.

        גניבת זהות היא בעיה גדולה יותר ממעקב ממשלתי אחרי חשבון הבנק שלך, או הסטוריית השיחות שלך.

        הסכנה שהבן של השכן יפיץ את תמונות העירום שגנב מהטלפון של בתך סבירה והרסנית יותר מניצול לרעה של היכולת לאכן את הטלפון שלך.

        הבעיה עם אופן הדיון הזה היא שהוא משתיק את הדיון הרציני.

        דוגמה קונקרטית, קבוצת רעשני מתווה הגז, התאחדו להם ספונטנית קשקשנים, ליצנים, תמהונים ופעורי עניים ולמרבה הפלא קיבלו זמן מסך לא סביר בתקשורת המזוייפת שלנו.

        דיון רציני על המתווה הזה לא היה. מצד אחד היו ה״שמאלנים״ שמפריעים בשימוע ציבורי, מתנהגים כמו תינוקות מפונקים, לא מדייקים בעובדות ומשתמשים במילים כמו ״גנבים״, ״שודדים״, ״פירטים״ ושאר מושגים מהעולם של דיסני לבין הממשלה מהצד השני. הדיון נחטף על ידי קבוצה צעקנית והמתווה עבר ללא מחאה משמעותית.

        נתן, הנה קונספירציה בשבילך, מי הפעיל את קבוצות המיסוך הללו שבזכותן עבר מתווה הגז ללא דיון אמיתי? איך זה שהן קיבלו כלכך הרבה חשיפה?

        גיל ב׳, אני מניח שהתגובה של גורביץ יישבה את הדיון בנוגע לכוונת המשורר. לא משל ולא שנינא, מוחבארת פרופר.

  11. חשך לא מגרשים במקל הגיב:

    אסורים על הסתה פועלים כבומרנג, מסיבות רבות,בין היתר, בגלל שההסתה תועבר ברמזים
    |
    רמזים נקלטים ישירות בתת-ההכרה בלי לעבור בקרה ע"י ההגיון (דוגמה מנאום הסתה שנשא בעצרת "כן לשלום לא לאלימות" שבה נרצח יצחק רבין: "אתם באתם לעצרת כי אתם רוצים שלום, יש גם אחרים שלא באו ")
    רמזים אינם מדווחים בתקשורת וכך הם "עוברים מתחת לראדאר" של "כלבי השמירה" שעומדים הכן להפריך את דברי ההסתה, ובהעדר תגובה, דברי ההסתה מקבלים מעמד של אמת. ( דוגמה: לולא נכתב "תורת המלך" לא היה נכתב ספר ההלכה "דרך המלך" שהפריך את הראשון, והטענות האטרקטיביות והמובאות מן המקורות שב"תורת המלך" היו ממשיכות לעבור מפה לאוזן ללא הפרכה ואפילו ללא ההסתיגויות שבתוך "תורת המלך" עצמו.)
    עצם ההכרח להשתמש ברמז מסמן למקבליו שהשלטון מפחד מהפצת המסר הגלוי, לכן הוא מוסווה, כעין סוד, "לחם סתרים ינעם", והשומעים מתגרים להיות שותפי סוד, להקשיב ולזכור את המסר "יקר המציאות".
    עצם ההכרח להשתמש ברמז במקום בתכן גלוי משמש הוכחה לנכונות תכן המסר, שהרי יש בזה סימן למקבלי המסר שאותם גורמים שמנסים להשתיק את המסר הם חסרי אונים מול התכן הגלוי שלו, כלומר אין לאל ידם לענות עליו דברי טעם או להפריך את המסר האסור באמצעות שיח רציונלי, ובגלל אזלת ידם הם נאלצים, באמתלא של הגנה על הדמוקרטיה, לבטל את ליבת הדמוקרטיה (היא חופש הבקורת, עליו נאמר בבית המשפט העליון שאין זכות יסוד חשובה ממנו), עד כדי כך רב תסכולם מול ה"אמת".
    |
    הפתרון (אם לא יסוכל): "חשך לא מגרשים במקל אלא מדליקים אור". כלומר, הסברה שתתגבר על שקריות ההסתה. זה מצריך, מלבד תקציב, גם נגישות (פיסית ונפשית) של המסבירים אל קהל היעד. הנגישות ישנה רק אם המסבירים לא שנואים על קהל היעד. דא עקא, סתימת פיות מעוררת את שנאת קהל היעד כלפי המסבירים ומבטלת את האפשרות לפתרון זה.

  12. סמולן הגיב:

    אה, וכמובן: בלב הרטוריקה של הפוסט נמצא האיום המוזר לפיו מי שמתנהג כמו האנ אס איי, יהפוך בחצי הלילה למשהו ערבי פויה. מוחבראת. יש את זה ביותר מזרחני?

  13. מודי תולששש הגיב:

    יוסי, מה אתה אומר על הטענות שהפיגועים בצרפת היו false flag?

  14. אמציה ברם הגיב:

    לטענה הצודקת כי האיסוף המוגבר, חובק-כל, של מידע מודיעיני על כל דבר שזז או לא זז, יש להוסיף את נקודה חשובה המציעה הסבר נוסף לכישלונות של אירגוני הביון למיניהם – בארה"ב, בצרפת, ובארצנו הלא-כל-כך קטנטונת. ככל שמתרבה מספר היעדים המודיעיניים, ונפח המידע הנאסף גדל – נדרש כוח אדם רב יותר. כתוצאה נדרשת הנמכת הקריטריונים (והסטנדרטים) לקבלת מועמדים, וירידת רמתם של העוסקים באיסוף ובניתוח החומר שנאסף.
    זה בדיוק מה שקרה במוסדות להשכלה גבוהה בעולם המערבי, כולל במפוארות שבאוניברסיטאות (כולל הרווארד, אוקספורד, UCLA, וכדומה). יותר סטודנטים בלתי מתאימים מתקבלים ללימודי התואר הראשון, חלקם ממשיכים לתואר שני, חלק מהללו ימשיכו לתואר שלישי, ולבסוף חלק מהבלתי ראויים יצטרפו לסגל ההוראה והמחקר. ההידרדרות מוחשית (לרבות באיכות המאמרים והספרים של הללו). אין איש אקדמיה ותיק, בכל דיסציפלינה, שאינו מקונן על החורבן שהמיטה ה"דמוקרטיזציה" של החינוך הגבוה על רמת האקדמיה ב-50 השנים האחרונות.
    תהליך דומה מתרחש באירגוני הביון, כאשר חלק מהבלתי ראויים שמתקבלים לעבודה בהם ממשיכים עם הזמן לתפקידים בכירים יותר, ובכל השלבים יורדת בהכרח הרמה.

    • אמציה ברם הגיב:

      משוגר שנית בגלל תוכנת התגובות הפרימיטיבית
      לטענה הצודקת כי האיסוף המוגבר, חובק-כל, של מידע מודיעיני על כל דבר שזז או לא זז, יש להוסיף את נקודה חשובה המציעה הסבר נוסף לכישלונות של אירגוני הביון למיניהם – בארה"ב, בצרפת, ובארצנו הלא-כל-כך קטנטונת. ככל שמתרבה מספר היעדים המודיעיניים, ונפח המידע הנאסף גדל – נדרש כוח אדם רב יותר. כתוצאה נדרשת הנמכת הקריטריונים (והסטנדרטים) לקבלת מועמדים, וירידת רמתם של העוסקים באיסוף ובניתוח החומר שנאסף
      זה בדיוק מה שקרה במוסדות להשכלה גבוהה בעולם המערבי, כולל במפוארות שבאוניברסיטאות (כולל הרווארד, אוקספורד, יוּ.סי.אל.איי, וכדומה). יותר סטודנטים בלתי מתאימים מתקבלים ללימודי התואר הראשון; חלקם ממשיכים לתואר שני; חלק מהללו ימשיכו לתואר שלישי; ולבסוף חלק מהבלתי ראויים יצטרפו לסגל ההוראה והמחקר. ההידרדרות מוחשית מאוד (לרבות באיכות המאמרים והספרים של הללו). אין איש אקדמיה ותיק, בכל דיסציפלינה, שאינו מקונן על החורבן שהמיטה ה"דמוקרטיזציה" של החינוך הגבוה על רמת האקדמיה ב-50 השנים האחרונות
      תהליך דומה מתרחש באירגוני הביון, כאשר חלק מהבלתי ראויים שמתקבלים לעבודה בהם ממשיכים עם הזמן לתפקידים בכירים יותר, ובכל השלבים יורדת בהכרח הרמה