החברים של ג'ורג'

אש מן האטד: פרשת גל הירש

פרשת גל הירש מזכירה לנו לא רק שמדובר ביאיר לפיד של צה”ל, אלא גם את הרקבון שאחז במשטרה

השר לבטחון פנים ועניינים אסטרטגיים, גלעד “מי?” ארדן, הודיע בשבוע שעבר על מינויו של שכיר החרב בהווה והקצין הכושל בעבר גל הירש לתפקיד מפכ”ל המשטרה. נוצרה סערה, והיו לה סיבות טובות.

אין חולק על כך שמשטרת ישראל נמצאת במשבר. כמחצית מהניצבים שלה התפטרו או הופרשו, חלקם נחקרים. ממנה מקום המפכ”ל, בנצי סאו, היה מעורב עד צווארו בהרג אזרחים במהלך אירועי ספטמבר 2000. המשטרה צריכה ניקוי אורוות, משהו שיהיה קרוב יותר לפירוק שלה ושל כל התרבות שלה. והיא צריכה מישהו מבחוץ, או על כל פנים לא מהשכבה הנוכחית של ניצבים ותנ”צים, כדי להשלים את המשימה הזו.

אבל המישהו הזה לא יכול להיות איש צבא. בישראל נוטים לשכוח את זה, כי המשטרה זולגת לתוך הצבא והצבא לתוך המשטרה ושניהם מקבלים הנחיות מהמשטרה החשאית, אבל המטרות של צבא ושל משטרה לא רק שונות, הן גם מנוגדות. המטרה של צבא היא להפעיל כוח קטלני כדי לדכא התנגדות צבאית. המטרה של המשטרה היא לשרת את הקהילה ולוודא שהזכויות של חבריה נשמרות. אידיאלית, חיילים יהרגו את חיילי האויב ללא נפגעים; שוטרים צריכים לבצע מעצר וחקירה, לא הרג. מבחינתם, הרג הוא אמצעי אחרון, ואלא אם מדובר בסכנת חיים ממשית, מדובר בכשלון.

משטרת ישראל, וזה תהליך בלתי נמנע לאור ההחלטה האסטרטגית שקיבלה ישראל לספח בשקט את הגדה המערבית, הופכת לכוח צבאי למחצה. אלה כוחות שאולי מצטיינים בדיכוי, אבל הם כשלון קשה בחקירות – לא במקרה, המודיעין בגדה מגיע מהמשטרה החשאית. אם רוצים להחזיר את משטרת ישראל לתפקד כמשטרה, ולא כסוג של גיבוי של צה”ל, כנראה שלא כדאי להעמיד בראשה יוצא צה”ל.

גנרלים לא מבינים בחקירות, לא מבינים בזכויות, לא מבינים במשפט – לא מבינים בשום דבר שהמשטרה עושה. מהבחינה הזו, ההתייחסות של הירש לשוטרים (בהודעה הרשמית שלו על הסכמתו לתפקיד) כאל “לוחמות ולוחמים” היא סימפטומטית. האמונה שגנרל יוכל להציל את המשטרה היא אמונה מיסטית בכוחו של המנהל, התפיסה שאומרת שאתה לא צריך לדעת כלום על העסק שלך, אתה רק צריך לדעת “לנהל.”

אבל גם אם הוחלט משום מה לקחת איש צבא לתפקיד, אסור שהאיש הזה יהיה גל הירש, ומכמה סיבות.

1. הוא כשלון מהדהד. גל הירש פיקד על אוגדה במהלך מלחמת לבנון השניה. בנאום ההתפטרות שלו – שבוצע כמקובל אצלו דרך מקורבים, והגיע שניה לפני פרסום דו”ח קטלני – הוא ייבב שהוא פיקד על תשע חטיבות.

ולמרות זאת, האוגדה שלו נכשלה בכל מה שהיא ניסתה לעשות. אני לא מדבר אפילו על הפקודות המטומטמות שלו ערב החטיפה בלבנון וההחלטה האווילית לבצע מרדף באמצעות טנק, שגררו כנראה את הממשלה למלחמה; פשלות כאלה יכולות לקרות לכל מפקד. אני מדבר על החודשיים שבאו אחר כך, שבהן האוגדה שלו התברברה, לא השיגה מטרות, והאוגדונר שלה שיקר למפקד שלו על המיקום שלו ועסק קדחתנית בשליחת מסרונים לעיתונאים. הירש טוב בדיבורים – הוא מעין היאיר לפיד של צה”ל – אבל מאחוריהם אין כלום. אם התפיסה היא שהוא מנהל מוצלח, אז בואו נאמר שבפעם היחידה שהוא התבקש לפקד על כוח גדול – אוגדה – הוא לא עמד במטלה. אין שום ראיות שהוא יודע לנהל משהו גדול.

2. הוא מ”פ שעלה לגדולה. חמושי צה”ל שאיתרע מזלם לשרת תחת פיקודו של הירש דיווחו בשבוע האחרון שהוא פינטז בפניהם על כך ש”האוגדה תתגנב ללבנון” ושאמר לשריונרים שהוא רוצה שהם “יתגנבו עם הטנקים” וש”יהיו כמו בדואים.”

אדם שחושב שאוגדה יכולה להתגנב, או שאפשר להתגנב עם טנק, מעיד על כך שקודם כל, הוא לא יצא מגיל ההתבגרות, ושנית שהוא לא מכיר את הפיקוד שלו. אמנם, קשה להאשים פה את הירש: הוא לא שירת ארוכות בתפקיד מטה חשוב (בצה"ל, תפקידי המטה נחשבים לנחותים לעומת פיקוד), והפיקודים השונים שלו כללו בעצם פיקוד על אוסף של פלוגות או אפילו כוחות קטנים יותר. זו לא בעיה של הירש; זו בעיה של רוב צה”ל.

3. כי הוא היה שותף לפוטש. במאמר שפורסם הבוקר ב”הארץ”, מתאר רביב דרוקר כיצד הירש התגאה בפניו שכמח”ט בנימין, הוא פשוט איין את הפקודות של הממשלה כשאלה לא מצאו חן בעיניו (גרסה חינמית, ומפורטת יותר, אפשר לקרוא כאן.) הפסקה הרלוונטית של דרוקר ראויה לציטוט במלואה:

“הירש הסביר לי שהוא ידע שהאינתיפאדה באה ולכן, ברגע שהתחילה אלימות, הוא החליט לסגור את כל היציאות מהכפרים הפלשתינאיים. למה? ככה. כי הוא החליט. אני גם חסמתי את כל עוטף ירושלים, "בלוק", כבר בתחילת הלחימה, טען בגאווה מח"ט בנימין, "חסימה טוטאלית. לא נתתי לאף אחד לזוז מטר". לא, הוא לא עדכן את מפקד האוגדה, הודה הירש וגם לא את אלוף הפיקוד וכן, הוא ידע שזה מנוגד למה שהדרג המדיני רצה באותה תקופה, אבל עם כל הכבוד לדרג המדיני (ואין כבוד, מסתבר), הוא יודע יותר טוב והוא החליט וזה מה שיהיה. מפעם לפעם, המשיך הירש, קיבלו המטומטמים למעלה, אתם יודעים ראש הממשלה והקבינט, החלטות על הקלות, אבל לא איש כמו גל הירש ישתף עם הטירוף הזה פעולה. אני מתרתח, הוא הסביר לי ואחר כך סיפר בגאווה איך הוא פשוט מסמס את ההוראות. הזזתי קצת את הטנקים אחורה, כדי שסי אן אן יצלמו ואז החזרתי אותם לאותם מקומות. הקלות אלק.”

כלומר, מח”ט בצה”ל החליט על דעת עצמו שמדיניות הממשלה לא נראית לו, אז הוא ביצע סירוב פקודה מסיבי והפעיל מדיניות משלו – מדיניות שהיתה מנוגדת למדיניות הורדת הלהבות של הממשלה. מי שראה את “מיליון קליעים בספטמבר” יודע שממשלת ברק איבדה שליטה על הצבא; הירש היה חלק מרכזי באובדן השליטה הזה. הוא לא היה לבד, כמובן: דרוקר ושלח תיעדו בספרם היטב כיצד קיבלו הירש ודומיו גיבוי מלא מהרמטכ”ל מופז.

במדינה שבה לא בוצע פוטש צבאי מרצון, הירש היה למצער מבלה שנים ארוכות בכלא; במדינה עם מסורת של משמעת צבאית, היו שואלים אותו אם הוא רוצה סיגריה אחרונה והוא היה מתבקש לבחור בין עם כיסוי עיניים או בלי. בישראל הוא איכשהו קודם, ועכשיו הוא מועמד לתפקיד המפכ”ל.

4. כי הוא פרזנטור. הירש לא הוכיח יכולת תפקודית יוצאת דופן, אבל הוא טוב בדיבורים והוא מסוגל לאלתר מצגת תוך דקות – ולא משנה שלמצגת אין קשר למציאות, זה עדיין מאד מרשים. מצד שני, אדם שמסוגל לחרטט משהו כזה

"האוגדה תבצע הסתננות רחבת היקף בחתימה נמוכה, התנפלות, התייצבות מהירה על השטחים השולטים ויצירת מגע קטלני עם השטחים הבנויים ("נחילים") תוך יצירת הלם ומורא, הקפאת מרחב הפעולה ומעבר לשתלטנות”

כפקודת מבצע, לא ראוי להיות בשום תפקיד. ודאי לא בתפקיד שבו הוא אחראי על חיי אדם.

5. כי הוא שכיר חרב. בתשע השנים שחלפו מאז מלחמת לבנון השניה, הירש התפרנס ממכירת טכנולוגיות הרג. לחברה שלו הוא קרא דפנסיב שילד החזקות; הירש מרבה להתפאר בכך שהוא בחר את השם למבצע “חומת מגן”, ובעולם שבו הוא חי – עולם צריבת התודעה וההשתבללות – לבחירת שם יש משמעות כמעט מיסטית. החברה עצמה, כך נודע בימים האחרונים, נמצאת תחת חקירות בינלאומיות. בחשד למה? ככל הנראה השטיקים הרגילים של שכירי חרב: שוחד ורכישת מכרזים.

[…]

ואחרי שכל זה נאמר, אם יש משהו שהוא מסריח יותר מההבאה של גנרל שחצן, כושל, פוטשיסט ועילג לפיקוד על כוח אזרחי, הרי שהוא ההתנהלות של המשטרה. משטרת ישראל הודתה למעשה שהיא קיבלה מידע מגורמים זרים על הירש לפחות מאז 2013 – ולא עשתה איתו כלום. עכשיו, פתאום, כשהירש מאיים על מה שהנהגת המשטרה רואה כזכותה המולדת – להביא לכך שמפכ”ל ייבחר משורותיה – פתאום צץ החומר הזה. ועכשיו, כמובן, אין מנוס מלדון בו. ודיון כזה מטבעו ייקח זמן, מטבעו ימסמס את הסיכויים של הירש להפוך למפכ”ל.

בשלב מסוים, כוחות משטרה מאמצים לעצמם חשיבה כנופייתית. הבעיה של “מי ישמור על השומרים” עתיקה כימי אריסטו. זו הסיבה שמדינות חופשיות מרסנות את המשטרה שלהן ומציבות אותה תחת פיקוח וביקורת הדוקים. משטרה שיכולה לשמור לעצמה מידע כזה על אנשים, ולשלוף אותו במידת הצורך, הפסיקה להיות משטרה והפכה לכנופיה של סחטנים. אנחנו? לחקור סוחרי נשק מקושרים? שמכירים עיתונאים? לא יקרה בחיים, אלא אם הם יאיימו על ההנהגה שלנו.

ופירוק הכנופיה הזו, הפיכתה של המשטרה לכוח אזרחי שמשרת את הקהילה ולא את עצמו, צריכה להיות המשימה הראשונה במעלה של המפכ”ל הבא. הוא יזדקק לכל הסיוע שהציבור יכול לתת לו, כי הוא מתמודד לא רק עם כנופיה מושחתת עד העצם, אלא גם עם ממשלה שממש לא אוהבת משטרה עם כוח חקירה מתפקד.

האיש יצטרך להיות הגון – ובו זמנית אדם שמכיר את המערכת היטב. שאי אפשר יהיה לסבן אותו בקלות. יש כמה אנשים כאלה, ואת כולם הצליחה המשטרה להגלות: נצ”מ אפריך “קרמשניט” ארליך, חושף השחיתויות שהיום נמצא במכבי האש; ניצב משה מזרחי; ומספר אנשים דומים.

זה מה שאנחנו צריכים. לא פרזנטור עם עלי תאנה על הכתף. אז אחרי שיגמרו לכתוש את הירש – והוא הרוויח את הכתישה הזו ביושר – צריך להיאבק על הדבר האמיתי: המפכ”ל שיחזיר את המשטרה לאזרחים.

הערה מנהלתית: הכתיבה בבלוג הזה נעשית ללא תשלום, והיא מצריכה זמן ומאמץ ניכרים. אם אתם מעריכים את מה שנכתב כאן, אודה לכם אם תוכלו לתרום לקרן הבעת הרצון הטוב והתודה.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • אורי ג

    אתה כותב כאילו שכחת את כל מה שאתה יודע על משטרה ותפקידה החברתי – במציאות, לא בפנטזיות ליברליות. "לשרת את הקהילה"? כלבתא, במטותא. משטרה תפקידה לשמור על הרכוש ולדכא הפגנות.

    • עודד כהן אמסלם

      ב-ד-יוק

    • יואב

      לדכא הפגנות? מילא לשמור על הסדר הציבורי, ולדכא מהומות. זה מקובל והגיוני. לדכא הפגנות? לתומי חשבתי שהפגנות הן עדיין חוקיות. גם לא בפנטזיות ליברליות .

  • אולי (עוד) לא ראית, וזה חשוב. את המשמעויות תבין לבד.

    http://www.haaretz.co.il/news/law/1.2719572

    המידע, כאמור, הועבר למשטרת ישראל עוד ב–2013. למרות שנערכו ישיבות עבודה תקופתיות אודותיו, לא נפתחה אף חקירה פלילית בעניין ומנגד גם לא הוחלט כי החומרים אינם מצדיקים חקירה כזו. מקורות שנחשפו לחומרים ומעורים בחקירות מסוג זה אמרו, מבלי להתייחס למידע הספציפי שהועבר, כי פעמים רבות ישראל נמנעת ממיצוי בדיקות מעין אלו. לדבריהם, המדינה חתומה על אמנה בינלאומית שמחייבת דיווח ואכיפה על עסקאות נשק לא כשרות, ולכן פעמים רבות נמנעת מסגירה רשמית של התיקים.

  • נתן

    ממליץ מאד על הספר "שבויים בלבנון", מאת עופר שלח ויואב לימור.
    מי שיקרא ויחשוב לאחר מכן שגל הירש ראוי לתפקיד פיקודי כלשהוא – שיקום.

    אבל מצד שני מי שהפך את צה"ל לגוף שאינו מסוגל להילחם(זה לא אני אומר זה מופיע בספר כדברים שנאמרו לראש הממשלה אולמרט על ידי חבר במטכ"ל) הוא לא אחר מאשר שר הביטחון הנוכחי , כך שבעצם הכל יכול להיות.

  • MG

    כשניסיתי להבין מאיפה השפה של הירש מוכרת לי נזכרתי שהיה לו מעין מנטור, מין גנרל-פרופסור-סטריינג'לאב . נדמה לי שהשפה הפוסט מודרנית הגיעה ממנו. אם אני לא טועה הייתה לו אפילו כתבה פרובוקטיבית שבה אמר שכל הצבא מטומטם פרט לגל הירש או משהו כזה. יש למישהו מושג מי זה?

  • אחד העם 15

    הדיון בשאלת המפכ"ל הוא פתטי. דיון בבחירת מפכ"ל כיןם שקולה לדיון במשפחות המאפייה של ניו יורק בנוגע לקידום של אחד מהחברה הטובים. האופציות מחסל מקצועי בעל מוניטין, מלך הסרסורים, חולב קזינו או בעל רקורד 'מרשים' דומה. במקום לחפש מפכ"ל הקימו מחתרת.

  • אמציה ברם

    "הבעיה של 'מי ישמור על השומרים' עתיקה כימי אריסטו," כותב גורביץ. אולי, אך סוגיית "מי ישמור על השומרים" לקוחה מהגותו של אפלטון (ב"פוליטיאה").

  • ארי

    מזכיר את גילי לנדאו

  • עדו

    ממנה מקום?

  • סמולן

    קשה לחשוב שהמהלך הזה של הירש יצלח. אבל נראה שיש לו תמיכה ציבורית לא רעה, ולכן הוא יכול ללכת לפולטיקה. ומי שלא קיבל אותו כמפכ"ל, יקבל אותו כראש ממשלה, או משהו דומה.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    לפעמים אני תוהה

    מה עדיף
    להיות גלעד מי ארדן
    או להיות יוסי גורביץ' גורביץ

  • צור שפי

    יאוש ודיכאון

  • nachum

    ממנה מקום המפכ”ל, בנצי סאו, TYPO

  • אלכס

    ארליך היה ראש מחלק מוסר במשטרת ת"א במהלך שנות ה-90', בתקופה שהתחוללה כאן שואה של סחר בנשים.
    המשטרה לא נקפה אצבע, למרות שהיה צורך במעט מאוד כח אדם שרק יעברו ב"דירות המסתור" (כפי שהמשטרה כינתה אותן לצרכי יחסי ציבור, למרות שבפרסומות בעיתונים הופיעו הכתובות המדויקות), וישלחו את הקורבנות הביתה. ממילא כמעט כולן שהו כאן שלא כחוק. ובסוף זה בדיוק מה שקרה מתישהו בתחילת 2004 בעקבות הפיגוע הפלילי ברח' יהודה הלוי.
    השחיתות של כל מושחתי וחרמני המשטרה גם יחד היא כאין וכאפס לעומת ההפקרות והרשעות של "קרמשניט" ושל מחליפו בתפקיד שוקי בלילי.

  • איתי

    רק תיקון קטן, הסרט נקרא מיליון קליעים באוקטובר, לא ספטמבר.

  • איל

    TYPO נצ"מ אפריך "קרמשניט" ארליך

  • Alex_f

    "האוגדה תבצע הסתננות רחבת היקף בחתימה נמוכה, התנפלות, התייצבות מהירה על השטחים השולטים ויצירת מגע קטלני עם השטחים הבנויים ("נחילים") תוך יצירת הלם ומורא, הקפאת מרחב הפעולה ומעבר לשתלטנות”

    מה המקור של הפסקה המופלאה הנ"ל?

    • חרטא ברטא

      אמנם מי שכתב את זה זה גל הירש אבל באותה מידה זה היה יכול להיכתב ע"י מאו-ז'ה-דונג ערב הפלישה הסינית לקוראה. שלוש אוגדות סיניות שלמות הוא העביר את היאלו והציב אותם באמצע הקווים האמריקאים. ב 19 באוקטובר הוא העביר 12 דיוויזיות (!!!) לצפון קוריאה בלי שלאמריקאים היה שום מידע על כך עד שהיה מאוחר מדי.

      • אביבית

        זה קצת כמו הוראה כלכלית של נגיד הנגיד- לקנות בזול ולמכור ביוקר,לא?
        גם תמוה ,לאור ה'אותה מידה',איך התוצאה הצבאית של פיקודי גל הירש היתה קצת רחוקה מהתוצאה הצבאית של פיקודי מאו.

        • חרטא ברטא

          אם מאו היה צריך לשלם על מלחמת קוריאה כמו אולמרט על התוצאות הוא היה מוצא את עצמו מול כיתת יורים, כמו שבעל הבלוג אוהב לפנטז. למשל בקרב מאגר צ'נגז'ין, מאו (יותר נכון פנג דאווי) זרק בהפתעה צבא שלם (12 דיוויזיות) על הגייס של האידיוט נד אלמונד (שלוש דיוויזיות) ולא הצליח לכתר אותם או למנוע את נסיגתו המסודרת תוך שהוא סופג אבדות איומות (כמיטב המסורת הסובייטית).

    • nachum