אויש, תסתמו כבר
התקשורת היהודית מוצפת במסרים שקשה להגדיר אותם אלא כשיעופובים. ההתייצבות האוטומטית לצידה של סעודיה מעוררת סלידה – ונובעת מבורות ועצלות
מי שקרא את התקשורת היהודית בימים האחרונים, התקשה להשתחרר מתחושת הפאניקה: האיראנים על הגדרות, הם תוקפים בכל החזיתות, ומה שקורה בתימן הוא רק החזית האחרונה.
אני לא רואה בעצמי מומחה גדול לתימן, ואני לא טוען שאני יודע מה קורה שם – לעזאזל, בספק אם התימנים יודעים ואני אפילו לא קורא ערבית – אבל די ברור שהתמונה שם הרבה יותר מורכבת מזו שמציגה התקשורת היהודית, לעתים קרובות בעקבות התקשורת הרפובליקנית בארה"ב.
למשל, התוכים של פוקס ניוז בארץ מיהרו לפני שבוע לבכות את הנסיגה האמריקאית מבסיס הכוחות המיוחדים בתימן ולראות בכך עוד הוכחה לרפיסותו של ברק אובמה – בסיס שאם 2% מהם היו מודעים לקיומו ביום ראשון שעבר, אני מוכן לכרות אצבע. לא שאני הייתי מודע לקיומו, אבל ידעתי שארה"ב מנהלת מלחמה מלוכלכת מאד בתימן, באמצעות מל"טים וסוכנים חשאיים, נגד נוכחות ניכרת של אל קאעדה ודאע"ש שם, כך שסביר היה להניח שיש בסיס כזה. ידעתי, אבל הידיעה נשארה בקצה התודעה, הערת אגב; גם התקשורת האמריקנית מיעטה לעסוק בה, אפילו כשהיא חרגה לתחומים בעייתיים מאד, כמו סמכותו של הנשיא להרוג אזרחים אמריקאים ללא משפט. אף אחד לא רצה לדעת.
לפני כעשרה ימים בוצעו מספר פיגועים במסגדים שיעיים בתימן; הנחת היסוד היא שהפיגועים בוצעו על ידי דאע"ש או ארגון דומה. הפיגועים הללו הרגו 142 איש; זו היתה התקפת הטרור החמורה ביותר בהיסטוריה של תימן. איכשהו, בכל הדיבורים על גרורות איראניות, הפיגועים הללו לא עלו לתודעה. הפיגועים הללו בוצעו על ידי בעלי הברית דה פאקטו – למרות האשמות של עיראק, עדיין אין הוכחות שגם דה יורה – של סעודיה. ובעיתונות היהודית, דממה.
מבחינת הציבור היהודי בישראל, החות'ים – המורדים השיעים בתימן – צצו על מפת התודעה לפני חודשיים בערך; בפועל, הם מנהלים מרד כנגד הממשלה המרכזית שם כבר מ-2004. החות'ים מהווים כשליש מהאוכלוסיה, וכמו בכל מקום שבו יש רוב סוני, הם מתלוננים כבר שנים על דיכוי. כאמור, אני לא מכיר את תימן ולא דובר את השפה, אבל וואלה, אם שיעים תופסים נשק כדי להתקומם כנגד דיכוי, אני נוטה להאמין להם.
אם התפיסה של זקני ציון היא אחד השקרים הרצחניים בהיסטוריה, שקר אחר – שהאיסלם נחלק ל"שיעים פסיכים" ו"סונים מתונים" – מגיע כנראה למקום השני. הנזק של התפיסה הזו בעיצוב ההיסטוריה הוא עצום.
הבה נסתכל על עיראק. במסגרת ההיסטריה השיעופובית של התקשורת היהודית, מישהו כתב ב"מקור ראשון" – כלי תעמולה של שלדון אדלסון, נזכיר, שמנוהל על ידי מחבל יהודי מורשע – שעיראק היא דוגמא לכוונה של איראן להשתלט על המזרח התיכון.
אם יש לאיראן כוונה כזו, היא לא ממש מצליחה, כי מאז 1918 היא פלשה לאפס (0) מדינות, שזה רקורד די אומלל אם המטרה שלך היא להשתלט על העולם תוך כדי השמעת צחוק מרושע. זה רקורד גרוע במיוחד אם אתה משווה אותו לזה של המדינה היהודית היחידה במזרח התיכון, אבל עזבו את הנקודה הזו עכשיו, בואו נתמקד בעיראק.
זו מדינה שאין לה זכות קיום. היא משלבת מחוז סוני, מחוז שיעי ענק, ומחוז כורדי. כל זמן שהם נשלטו על ידי האימפריה העות'מנית, היה שם פחות או יותר שקט כי אף אחד לא ניסה לאגד את שלושת המחוזות הללו למדינה אחת. כשהאימפריה העות'מנית קרסה, הדבר ההגיוני היה לחלק את עיראק לשלוש מדינות, אבל הסונים מיהרו לשכנע את הבריטים – ראו זכרונותיה של גרטרוד בל, למשל – שמדינה שיעית תהיה אסון, כי הם ברברים ופרימיטיבים ומזילים ריר. אז הבריטים יצרו מדינה אחת, שמיד נכנסה למלחמת אזרחים ברמה זו או אחרת שנמשכת עד היום. אי אפשר היה להחזיק אותה ביחד אלא כדיקטטורה צבאית, כי היתה בה שליטה של מיעוט בעיני עצמו – סוני – על רוב. כשסדאם חוסיין פלש לאיראן, העולם הסוני התאגד סביבו ובכוויית מיהרו לקרוא לו "חרב הסונה נגד השיעה." ואז באה 1990 ומאז, איך לומר, לכווייתים היו פחות שבחים לסדאם חוסיין.
ב-2003 התמוטט השלטון הסוני בעיראק. מי שמוטט אותו לא היתה איראן, אלא – עד כמה שזה יכול להפתיע אנשים – ג'ורג' וו. בוש. אתם זוכרים, אירוע שולי כזה של פלישה צבאית גדולה, הפלת פסלים, הוצאת דיקטטורים מבורות באדמה ואחר כך הוצאתם להורג אחרי קריקטורה של משפט. אולי הדבר הגרוע ביותר שאפשר לומר על המשטר החדש בעיראק הוא שהוא הצליח לגרום לסדאם חוסיין, אחד החקיינים היותר דוחים של סטאלין, להיראות הירואי ברגעיו האחרונים.
אבל רגע. שניה. היה משהו בין הכיבוש/שחרור של עיראק במארס-אפריל 2003, לכידתו בדצמבר אותה שנה, ותלייתו בדצמבר 2006: הטרור הסוני שהוביל למלחמת אזרחים שם. עוד קודם לפלישה האמריקאית, חוסיין הורה לחלק ניכר של צבאו להתפרק ולהתארגן ללוחמת גרילה. ההרוג האמריקאי הראשון היה מירי של איש גרילה. הכוחות הללו – הכוחות של הסונים המובסים, שלא היו מוכנים להכיר בתבוסה ולהכיר בשלטון רוב – חברו לארגון הטרור של אבו מוסאב אל זרקאווי, אל קאעדה במסופוטומיה. רוב הרוצחים של זרקאווי היו זרים; ואם סעודיה מתכחשת לסיוע לצאצא הישיר של אל קאעדה במסופוטומיה, דאע"ש, הרי שאז הסיוע היה בולט מאד. הוא זרם דרך הגבול הסעודי הפרוץ; סיוע בנשק ובכסף.
האסטרטגיה של זראקווי היתה פשוטה: טרור שיוביל לטרור-נגד, שבתורו יפרק את המדינה הלא יציבה גם כך. הוא והרוצחים שלו הלמו בשיעים פעם אחר פעם, בפראות ובמעשי זוועה שקשה לתאר. הם הפגיזו מסגדים שיעים, הם שלחו מחבלים מתאבדים לחתונות, הם רצחו את השיעים בשווקים, ברחוב, בחנויות ספרים. הם הפעילו אלימות רצחנית במיוחד בזמן הבחירות של 2004, שהם ניסו לשכנע את הסונים להחרים; אני זוכר בזוועה מיוחדת את הדיווח על הילד הלוקה בנפשו שהם שלחו עם חגורת נפץ לקלפי, את הילד שנבהל ברגע האחרון וניסה לברוח, איך הם הפעילו את חגורת הנפץ מרחוק. אני זוכר את השוטרים שקפצו על מחבל מתאבד בקלפי אחרת, את המצביע שאמר לרויטרס בשפתיים חשוקות שהוא יגיע לקלפי גם אם יצטרך לזחול אליה, את האשה ברעלה שמחווה את האצבע הכחולה, סימן להצבעה, ואת הדמעות על לחייה.
ובסוף, אחרי מספיק מעשי רצח, השיעים התפוצצו. יש היום בעיראק הרבה פחות סונים מבעבר. האלימות הבלתי פוסקת הובילה לשני מיליוני פליטים עיראקים – שבשעתו כללו על פי ההערכות 40% ממעמד הביניים של המדינה.
אז לא, מי שמוטט את עיראק לא היתה איראן. ואף שאין ספק שהשיעים תרמו את חלקם למלחמת האזרחים שם, צריך לדרוש מהם דרגה נדירה של פציפיזם כדי שלא להגיב. אז אין לי מושג ברור על מה קורה בתימן, אבל תסלחו לי אם אני לא מקבל את התפיסה של "השיעים על הגדרות, אמא'לה" על המתרחש שם.
אני יודע דבר אחד די ברור: שסעודיה, אחת הדיקטטורות המאוסות בעולם – גרועה ביחסה לנשים, למשל, משמעותית יותר מאיראן – יצאה לפעולה צבאית בתימן, כלומר פלשה למדינה זרה; שהיא עשתה את זה כשהיא קוראת לתקיפה שלה בשם המגוחך "סופה נחושה," בנסיון מגושם לקרוץ לאותו קהל אמריקאי שנתניהו קורץ לו; ושאם יש מעורבות איראנית בתימן – ויהיה מאד מפתיע אם אין – היא בעליל ברמה נמוכה הרבה יותר מאשר תקיפה צבאית בוטה מצד מדינה; ושהפלישה הזו מיועדת להחזיר לתפקידו שליט שמעולם לא נבחר.
אני יודע עוד דבר אחד: שבעיראק, איראן מתייצבת בנחישות ובהצלחה נגד דאע"ש, ושאת זה אי אפשר לומר על סעודיה. מה שלא ברור לי הוא למה התקשורת היהודית, כמעט בלי יוצא מן הכלל, מתייצבת לצד הסעודים.
כלומר, זה די ברור. התקשורת, בסופו של דבר, מקבלת את המסרים שלה מהממשלה ומשירותי הבטחון. כששני אלה מדברים בקול אחד, כפי שהם עושים במקרה הזה, התקשורת מתיישרת איתם. היא יכולה, במאמץ חריג, לפתוח חזית נגד ראש הממשלה, בתנאי שיש מספיק גורמים במערכת הבטחון (בדמות לשעברים ו"מקורות צבאיים בכירים") שתומכים בעמדתה; היכולת שלה להביע עמדה עצמאית וחריגה, במיוחד באזורי וואט-דה-פאק-איך-מבטאים-את-זה-בכלל-תגיד-שמעת-אי-פעם-על-החבר'ה-האלה, לא קיימת. והממסד הבטחוני שלנו, כמו גם ה"מזרחנים" שלנו, בלעו את האגדה על השיעים הפסיכים והסונים המתונים מזמן.
התוצאה היא קלות מדהימה של מניפולציה בדעת הקהל; קשקושים ברמה של "איראן-לוזאן-תימן" שמקבלים לגיטימציה בגלל בורות ועצלות, מניפולציה שכמו תמיד מזינה את תחושת המצור. ואני חושב שדי ברור למה המניפולציה הזו מגיעה עכשיו, כשהסכם בין המעצמות לאיראן נמצא בשלבי הדיונים האחרונים.
די כבר. מגיע לנו יותר.
(יוסי גורביץ)
במו אוזני שמעתי את אהוד יערי מסביר שמי שצריך להיות הכי מודאג מהמצב בתימן הוא לא סעודיה, איראן, עיראק, האמריקאים, או אפילו התימנים עצמם, אלא… ישראל.
איך אזרח ישראלי שצורך חדשות יכול לחיות בלי תרופות הרגעה נשגב מבינתי. מפחידים בע"מ.
ובכל זאת, הגורם הכי רצחני במזרח התיכון היום, איזה סורי עלום שם עם גז כימי שבגלל התמיכה בו אתה לא מצביע חד"ש, הוא דווקא בצד של איראן.
טרול נמחק.
ישראל כזו רצחנית שהיא מחזיקה במאגר עצום של WMD ו….כלום? לא משתמשת בו, ואין אף אחד שחושש ברצינות שתשתמש בו? כזו רצחנית שבמסגרת מלחמה בה יש לה עדיפות צבאית מוחלטת, נגד אירגון שמטיל טרור על שני מיליון מאזרחיה, נהרגים פחות מאשר בחודש רגוע בסוריה? תנסה שוב.
יש הרבה שחוששים שישראל תשתמש בו. יש אנשים ששומעים את חברי הקואליציה וחששותיהם גוברים.
מצחיק איך הפוסט מתעלם באלגנטיות מכל מה שכן ידוע על הפעילות של איראן במזרח התיכון. בין אם זה הרג מאות כורדים ובני מיעוטים וטרנספר מאות אלפי ערבים בתוך איראן (מהפחות ידוע) ועד תרומה ישירה להרג של עשרות אלפים בעיראק, סוריה, לבנון, רצועת עזה ולאחרונה תימן (מהיותר ידוע).
אם אתה מנסה להוכיח בפוסט הזה לישראלים שגם הסונים הם חראות, לא מצפה לך עבודה יותר מדי קשה. באופן כללי לשכנע את הישראלים שמוסלמים (כאלה או אחרים) הם רעים זה לא כזה מסובך. זה לא מפחית מהעובדה שאיראן היא איום משמעותי לביטחון ורווחתם של תושבי המזרח התיכון בכלל ותושבי ישראל בפרט.
לשכנע את הישראלים שהמוסלמים הם חארות זה באמת לא קשה, בין אם מדובר בשיעים או בסונים. (כמובן, לא המוסלמים היו אלה שיצרו את התסבוכת המדינית ממנה האזור הזה סובל כבר מאה שנה, אבל מי סופר?)
לשכנע את הישראלים שהמשטר הסעודי או הדיקטטורה של א-סיסי — מעמודי התווך של היציבות-האזורית-דה-לה-שמאטע המשמשת את קיסר ממשלתנו כתחליף לאסטרטגיה, בהעדר אומץ לקחת סיכון כלשהו — זה אולי קשה קצת יותר.
המשטר הסעודי ומשטרו של א-סיסי נמצאים בזהות אינטרסים עם ישראל בכמה וכמה מישורים ופועלים בתחומים רבים בצורה שמשרתת את האינטרס הישראלי. זה לא מערפל בעיני אף אחד את העובדה שמדובר במשטרים דכאניים וכו'.
אתה בטוח לגבי זהות האינטרסים? בתקופת "האחים המוסלמים", עימות צבאי בין ישראל לחמא"ס הסתיים תוך שבוע עם מספר מצומצם של הרוגים (בין היתר, הודות לכך שראש ממשלת מצרים בכבודו ובעצמו הגיע לרצועת עזה כדי לגבש הסדר הפסקת אש). בתקופת סיסי, עימות דומה התפתח למיני-מלחמה שנמשכה חודש, בלי להוביל לתוצאות שונות באופן מהותי (מלבד מספר גדול יותר של הרוגים בשני הצדדים).
אבל גם אם אתה צודק, זהות אינטרסים עם משטר דיקטטורי אינה דבר שרצוי להתגאות בו, קל וחומר לעשות תעמולה תקשורתית למשטר כזה.
ערימה של sock poppets שניהלו שיחות עם עצמם נמחקו.
בהקשר העיראקי, שכחת להזכיר את העריצות האווילית של הממשלות השיעיות של געפרי ואל מליכי, את הסכין שנתקעה בגבם של מיליציות ההתעורות הסוניות שהקריבו עולם ומלואו במלחמה באל קאעדה, ואת מעשי הזוועה המחרידים בסונים שבוצעו בידי מיליציות אל בדר וצבא המהדי, כוחות שיעיים סדיסטיים, שהאכזריות שלהם נופלת אך במעט מזו של דאעש. אה, וכדאי להזכיר בהקשר הזה גם שהמיליציות הנל עבדו ישירות עבור בריגדות אל קודס, השירות החשאי האיראני. ולהזכיר גם שאיראן מימנה בזמנו את אל קאעדה, למרות שתקף שיעים בעיראק, רק כדי לגרום ליותר נזק לארצות הברית?
מאחד הפוסטים היותר לא ברורים שלך. איראן אכן לא ביצעה פלישה צבאית להרבה מדינות. היא רק מימנה וחימשה הפיכת בכל האזור בערך.
אם תחפז מה מקור ההטייה הישראלית, שאכן קיימת, נכון יותר להסתכל על הטראומה שהנחיל חזבאללה למפקדים הבכירים בצהל ולתפיסה שאיראן וסוריה הן שאפשרו לו לעשות זאת.
כמו שאנחנו רואים עכשיו בסוריה ועיראק, יציבות אזורית זה דבר שלא כדאי לזלזל בו. לא נחמד להיות נתון לשרירות לב המחבראת של סיסי. הרבה פחות נחמד להיות מסוגר בבית, שלך באידליב למשל, כשיורים ברחובות בארטילריה, והבחירה שלך היא בין עורפי הראשים של נוסרה ודאעש, חביות הנפץ של אסד וכנופיות השודדים המושחתות של ג`מאל מערוף.
אבל במצרים איש לא ירה ברחובות מארטילריה ולא ערף ראשים.
אילו גורם אחר המצהיר אמונים ליציבות — אחד ולדימיר פוטין — לא היה מונע התערבות בינ"ל נגד אסד ב-2011, סביר להניח שאסד היה נמלט לאיראן או משהו, והשלטון בסוריה היה נתפס בידי סוג של אחים מוסלמים, לא דמוקרטים במיוחד, אבל גם לא דאע"ש או אל קעידה.
בכל מקרה, כל העניין לא ממש קשור לישראל, ואין לנו שום סיבה לקפוץ על העגלה הזאת מאיזשהו צד, שזוהי הנקודה המרכזית של הפוסט של יוסי.
דווקא שתף שקט עם סעודיה ומצרים תואם לאינטרסים שלנו כרגע. לצד זה חשוב להדק את שיתוף הפעולה עם הכורדים בצפון עיראק ובצפון סוריה.
החות׳ים מרוויחים את השנאה של התקשורת הישראלית די ביושר. על הדגל שלהם כתוב ״אללה אכבר, מוות לאמריקה, מוות לישראל, קללה ליהודיםֿ, ניצחון לאיסלם״. הם שונאים יהודים עד כדי כך שהם טרחו לרשום זאת על הדגל! אפילו החמאס והנאצים לא עשו זאת.
בשנותיה הראשונות ישראל בהחלט לא הייתה ״שיעופובית״ – אם כבר ההיפך, הרי הפלסטינים והמצרים אינם שיעים, ולישראל היו יחסים טובים עם אירן בתקופת השאה – והיתה זו איראן של חומייני שהחליטה שישראל היא אויב, כשם שהיה זה ארדואן שהחליט אותו דבר בשנים האחרונות.
הרעיון של ״שיעים קיצוניים, סונים מתונים״ כיום ברור שהוא אינו נכון, אבל הוא נובע מכך שהממשלה האירנית בשנות השמונים היתה יחידה במינה בקיצוניותה. האייטולה חומייני היה השליט המוסלמי היחיד שהטיל פתווה (גזר דין מוות) על סלמן רושדי – השיעים הרוויחו את האיבה כלפיהם ביושר. העובדה שמצב הנשים בסעודיה גרוע מזה באירן הוא אולי נכון, אבל אפשר גם לומר שהחרדים בבני ברק הם יותר חשוכים מחובשי כיפות סרוגות בבית אל או אפילו קרית ארבע, אבל מה שרלבנטי מבחוץ כמות הסכסוכים שהאמונה הדתית שלהם יוצרת, והחרדים יוצרים פחות סכסוכים חיצוניים מאשר המתנחלים. וכמות הסכסוכים שאירן נתונה בהם היא גדולה מאוד.
ישראל תומכת במי שניצב נגד האירנים מכיוון שהיא תופסת את איראן כמעצמה האנטי-ישראלית החזקה ביותר. יש פה ריאלפוליטיק טהור, לא ״שיעופוביה״. אגב, בשנות השישים כאשר האויב העיקרי של ישראל היתה מצרים, היתה ישראל חלק (סודי) בקואליציה אנטי-מצרית שתמכה בכוחות המלוכנים בתימן (שמעוזם היה באותם אזורים מהם מגיעים החות׳ים היום) נגד הקצינים התימנים שהדיחו את השלטון ונגד הצבא המצרי שתמך בהם.
אפשר להוסיף לעניין את בחריין, ארץ עם רוב שיעי מוחץ שנמצאת בשליטה של משפחת מלוכה סונית. סייעה באופן פעיל לדכא את ההתקוממות שפרצה שם ב 2011, ערב הסעודית. אין פה טובים ורעים, אבל פיגועי ה 11 בספטמבר כמו גם דאע"ש הם כולם באו מהסונה הקיצונית.
א. כפי שציינו קודמי ה'שיעים' באופן היסטורי הם ה'נעבעכים' של העולם המוסלמי. בשעתו נרדפו קשות בדרום לבנון ואף היו בהם אלמנטים שראו בישראל מגן ומושיע. הדימוי הדמוני שדבק בהם הוא פועל יוצא של אדם אחד – אייטולה חומייני שאיתרע מזלו והיה הראשון להקים תיאוקרטיה מוסלמית בעידן המודרני.
ב. הטענה שאיראן לא פלשה לאף מדינה מאז… היא מם אווילי ומגוחך שבחוגי השמאל לא חדלים מלדקלם אותו. אין לי מושג איך אנשים אינטליגנטים חוזרים על ההבל הזה כמנטרה מקודשת.
ג. עד שאתה בא לטעון כנגד מלאכותיותה של עיראק תוך דעתך שאיראן היא גיבוב של שבטים ועממים המודבקים בכוח הדיקטטורה של טהראן. נשגב מבינתי כיצד דיקטטורה עיראקית גרועה מדיקטטורה איראנית הכופה על מיעוט ענק משטר המנוגד לרצונו.
ב. נו, אז תפריך אותו. זה צריך להיות קל. תן שם של מדינה אחת שהצבא האיראני פלש אליה.
ג. איראן היא אחת משלוש המדינות ה"אורגניות" של האזור. האחרות הן מצרים וטורקיה. כל השאר הן המצאות מודרניות, יציבות פחות או יותר.
עובדתית זה נכון (אני חושב.) הבעיה עם החזרה על העובדה הזו היא המסקנה "איראן תמימה וסתם נטפלים אליה". זה לא המצב. איראן מממנת, מחמשת ושולחת מיליציות אחרות לעשות את העבודה המלוכלת בשבילה.
… כמו כולם?
ב. אירן לא פשלה לעירק במהלך המלחמה שלהם?
להיפך.
התכננתי ש*במהלך* המלחמה אירן פלשה לשטחי עירק – לא מי יזם אותה.
(סליחה שכחתי שם קודם)
על פי ההגיון הזה, בריטניה פלשה לגרמניה במלחמת העולפ השניה. השבת מלחמה והדיפת תוקפן איננה פלישה.
לא התכוונתי לומר אם זה טוב או רע רק שזה כך.
כמו כן, נראה לי שאתה מכיר ששמרה לעצמה לא מעט שטח לאחר שרשמית "הדפה תוקפן".
*מדינה ששמרה
פחות מארה"ב. יותר מטורקיה. יותר מישראל.
בימינו אנו לא צריך לפלוש צבאית כדיי להיות "אגרסיבי" או כל דבר דומה.
דוגמאות לפגיעה איראנית בריבונות של מדינות אחרות :
ברמה של פיגועים : ארגנטינה, 1994. בולגריה, 2012. תאילנד, 2012.
סתם משהו שאני מעלה מהזיכרון, ודאי שיש עוד הרבה.
ברמה של תפקוד על כוחות צבאיים או סמי-צבאיים בתוך המדינה הן באופן ישיר או עקיף : סוריה, תימן, עיראק, לבנון, בחריין, עזה.
המעורבות בסוריה ובעיראק מתבטאת כבר בהמצאות פיזית של כוחות איראניים בשטח כולל נוכחות של הגנרל קאסם סולימאני, מפקד משמרות המהפכה. באופן טכני אפשר בנוסף גם להפריך את הטענה הטכנית היבשה שאיראן מ"לא פלשה לאף מדינה אחרת" במיליון שנים האחרונות אם מחשיבים את החלקים בסוריה ששוחררו מידי העריץ אסאד בתור יחידה עצמאית נפרדה, אותם איראן מנסה לכבוש מחדש.
שטחים שנמצאים תחת ריבונות איראנית ונתונים תחת מחלוקת לכן יכולים להחשב ככיבוש : שלושה איים במפרץ הפרסי שעליהם איחוד האמירויות הערביות דורשת ריבונות – אבו מוסא, טונב הגדול, טונב הקטן.
איראן פלשה לעיראק.
באיזה יקום מקביל?
ביקום הזה. במהלך 8 שנות המלחמה עם עיראק. ובכלל, כדאי שתאמץ סגנון מעט פחות יהיר ומשתלח.
אם איראן לא פלשה לארצות אחרות, זה כי הגיאופוליטיקה המזרח תיכונית לא מאפשרת לה. המדינות שיש לה שאיפות התפשטות דורסניות לגביהן הן כולן מדינות ערביות סוניות, שפלישה צבאית נגד אחת מהן מייד תקפיץ את האחרות.
ובכל זאת, לאיראן יש שאיפות התפשטות תוקפניות ודורסניות. הרעיון שעומד בגרעין המשטר האיראני הוא להפיץ את האידיאולוגיה של המהפכה האסלאמית לארצות אחרות בעולם המוסלמי. וזה מעבר לשאיפות התפשטות היסטורית איראניות לשטחים בעיראק והמפרץ הפרסי. אפשר רק להזכיר את היועץ הרשמי של רוחאני שהצהיר לאחרונה שעיראק היא בירת "איראן הגדולה" או ההצהרה בעבר של היועץ הצמוד של ח'מנאי שבחריין היא המחוז ה-14 של איראן.
השאיפות האלו באות לידי ביטוי במימון מליציות רצחניות, ארגוני טרור ואלימות ברחבי המזרח התיכון, ותרומה ישירה למותם של עשרות אלפים בעיראק, סוריה, לבנון, רצועת עזה ותימן. ובין לבין גם הרג של כמה מאות יהודים.
הטיעון "כולם עושים את זה" ראשית לא מדויק – כולם עושים את זה, אבל האיראנים יותר מכולם – ושנית צבוע, כי הרי כל הפוסט שלך מוקדש לטיעון כמה הסעודים רעים שגם הם עושים את זה.
ובוא נניח לצורך העינין שהפניקה של נתניהו והתקשורת מוצדקת .
האיראנים תוקפים בכל החזיתות ,נמצאים על הגדרות, מוכנים להסתערות, ששים אלי קרב, מסכנים את קיומנו וכולי וכולי.
אזי נשאלת השאלה האם בסיטואציה הזאת הדבר הכי חכם שישראל יכולה לעשות ,זה לתקוע אצבע משולשת בפרצוף למעצמה היחידה בעולם שיכולה לעזור לה להתמודד עם הסכנה הזאת, שלא לומר להציל אותה?
ולדברי קודמי אוסיף, שהמיליציות השיעיות הרצחניות שידועות בשם PMU בעיראק, בראשותם של טרוריסטים ורוצחי המונים כמו קזאלי ואל מוהנדיס ואל אמרלי, לא רק ממומנות בידי משמרות המהפכה, הן מופעלות בידי קצינים איראניים ונעזרות בכוחות קומנדו איראניים. לפי הדיווחים גנרל סולימאני מנניג אותן בעצמו מהשטח. העובדה שהמיליציות הללו נלחמות בדאעש לא צריכה להסיח את דעתנו מאשמתן, ואשמתה של איראן, ביצירת המצב שהוביל לתמיכה מסיבית בדאעש בציבורים סוניים גדולים. למידע נוסף, אני ממליץ על ספרם החדש של מייקל וייס וחסן חסן על דאעש, אולי המחקר המעודכן והטוב ביותר בנושא.
העברתי את סוף השבוע עם הספר המצויין של חסן ווייס. מצטרף להמלצה, תיאור קולח וקפדני המקפיא את הדם ומרתיח אותו באחת.
אבל אני דווקא מסכים עם גורביץ שאיראן היא מדינה אורגנית, למרות שיש בה מיעוטים אתניים לא פרסיים.
אין שום סתירה בין האפשרות שאיראן היא אורגנית, לא אחראית בשיט לכל מה שקרה במזרח התיכון ובפרט בעיראק, ובין האפשרות שבמצב הנוכחי, היא פועלת באופן מסוכן. זה לא הכי מסובך. היא יכולה להיות איראן הותיקה והטובה (בכל המובנים), שפועלת באופן שונה רדיקלי בגלל שהמצב סביבה השתנה באופן רדיקלי. היא גם יכולה להיות איראן חדשה לגמרי, שאינה דומה לאיראן הותיקה והטובה, ולכן היא פועלת אחרת. היא יכולה להיות גם וגם: גם חדשה, וגם פועלת בעולם חדש.
יכולות להיות עוד המון אפשרויות: איראן יכולה להיות ישנה או חדשה או באמצע, השיעים והשיעיות יכולים לעבור שינויים, המזרח התיכון אף פעם לא אותו דבר, וגם העולם כולו לא בהכרח סטטי.
בקיצור, הטעות העקרונית במאמר היא שהוא מחבר בין אחריות ובין סכנה. כלומר, הטענה היא שאיראן היא שה תמים, וגם שלא תהפוך לזאב – או נהפכה לזאב. כמו שאנטי ציונים אומרים על יהודים.
אני לא לגמרי מבין כמה זה משנה שאיראן היא מדינה אורגנית עם לאומנות אתנית עתיקה (בניגוד למשל לעיראק, בה הזהות הלאומית הרופפת ממילא לא היתה קיימת עד שהתחילו לצייר גבולות). בלגיה היא מדינה מלאכותית. אוסטריה היא מדינה מלאכותית. החלוקה בין בולגריה ליוגוסלביה היתה מלאכותית. אני לא חושב שזה שינה את דפוסי ההתנהגות הגאופוליטית של אף אחת מהמדינות האלה. כמובן שאף אחת מהן לא מתנהגת כמו צרפת או גרמניה, אבל זה עניין של גודל, ואם משווים את בלגיה להולנד ואת בולגריה לרומניה אז ההתנהגות דווקא דומה.
"אני לא חושב שזה שינה את דפוסי ההתנהגות הגאופוליטית של אף אחת מהמדינות האלה"
אתה רציני?
http://en.wikipedia.org/wiki/Second_Balkan_War
http://en.wikipedia.org/wiki/Anschluss
(כן, האנשלוס נכפה על אוסטריה, אבל רבים מאזרחיה כנראה תמכו בו).
המלאכותיות של בלגיה באה פחות לידי ביטוי, אולי משום שהיו לה שכנות מספיק חזקות (פרוסיה/גרמניה, צרפת, בריטניה) שהיו מעוניינות להחזיק אותה לצדן כמדינה נפרדת.
התגובה הזאת כוונה לאלון.
כן, אני רציני. הנאצים אכן פלשו לאוסטריה. הם גם פלשו לצ'כוסלובקיה הטבעית, ודווקא לשוויץ הם לא פלשו. בשוויץ היה רוב דובר גרמנית, אבל הוא תיעב את הנאצים. באוסטריה היה המון שיתוף פעולה עם הנאצים, אבל זה גם היה בהרבה מדינות אחרות שהנאצים פלשו אליהן, שמעדיפות שלא לדבר על זה. אם תשאל צרפתים היום מה הסבים והסבתות שלהם עשו במלחמה, ותחבר את כל התשובות, אתה תגלה שהיו בערך 50 מיליון פעילי מחתרת וכל אחד מהם הרג לפחות קצין נאצי אחד.
ולגבי המלחמות בבלקנים, גם מדינות לאום טבעיות נכנסות לכאלו. (שלא לדבר על זה שלא מזמן, הסרבים טבחו גם בבוסנים וגם באלבנים.)
http://en.wikipedia.org/wiki/Greco-Turkish_War_%281919%E2%80%9322%29
השאלה היא, כמובן, מה הופך מדינה לטבעית/אורגנית/תקרא-לזה-איך-שאתה-רוצה.
אני לא חושב שיש רק תשובה אחת לשאלה הזאת, אבל קיום של מדינה עם משטר דמוקרטי, בגבולות קבועים ועם הרכב אתני ודתי קבוע, פחות או יותר, של אוכלוסייה לאורך זמן הוא אחת הדרכים להפוך אותה ל"טבעית". (המשטר הדמוקרטי שייך להגדרה הזאת לא בגלל שהוא טוב אינהרנטית אלא משום שהוא נותן לרוב האזרחים להקים עליהם את השלטון שהם מעוניינים בו, כלומר, אין מדובר במדינה הכופה את עצמה על רוב אזרחיה.)
במובן הזה, שווייץ היא "טבעית" לגמרי מזה מאה שנה אם לא יותר.
לעומת זאת, אוסטריה של שנות ה-30 הייתה כל דבר חוץ מ"טבעית" — שריד של מדינה שהגדרתה התבססה על השלטון של שושלת מסוימת (ההבסבורגים), לאחר שהשושלת עצמה גורשה מהשלטון והרוב המוחלט של השטחים שהיו נתונים לשליטתה פרשו למדינות נפרדות. באוסטריה, להבדיל משווייץ, הייתה גם מפלגה נאצית פופולרית למדי, שהטיפה לאיחוד עם הרייך השלישי. מהבחינה הזאת, המצב של אוסטריה ב-1938 די דמה למצב של חצי-האי קרים ב-2014: רוב האוכלוסייה, או לפחות חלק משמעותי ממנה, תמך כנראה באיחוד עם השכנה הגדולה (והדיקטטורית), אבל השכנה הנ"ל השתלטה על השטח באופן שלא איפשר לכמת במדויק את רצון האוכלוסייה.
לגבי הבלקנים, ובכן, הללו כמעט ולא ידעו מדינות "טבעיות" ערב מלחמת העולם הראשונה, כי המדינות שהיו שם היו כמעט כולן מדינות חדשות (יוון היא היוצא היחיד מן הכלל). מלחמת בלקן השנייה היא רק דוגמא למדיניות אידיוטית לגמרי של אותה מדינה שהזכרת (בולגריה), שנבעה בין היתר מחוסר ההכרה בכך שאי-אפשר לשרטט גבול איפה שרוצים.
בכלל, מדינות "טבעיות" באירופה נוצרו לאחר מאות שנים של מלחמות שחלקן היו הקטלניות ביותר בהיסטוריה האנושית. זה שיש מעט מאוד כאלה בחלקים מסוימים של העולם – בעיקר במזרח התיכון ובאפריקה – זו אינה אשמתו של אף אחד. אבל זה שפקידים ופוליטיקאים מסוימים, בעיקר מבריטניה וצרפת, חשבו שהם יכולים ליצור מדינות מתפקדות באמצעות שרטוט גבולות עם סרגל על-גבי מפה – זו בהחלט אשמתם.
http://gulf2000.columbia.edu/images/maps/Baghdad_Ethnic_2009_lg.png
bagdad is now shia city. it was not so before. just to give the chance to see where the shia will go.
אין דבר כזה 'שיעופוביה'. 'פוביה' זה פחד לא רציונלי מפני תופעה שאיננה מסוכנת. פחד מפני משטר רצחני ודכאני שמצהיר השכם והערב שהוא רוצה לחסל אותך, שמחמש, מאמן ומממן את הגרועים שבאויביך, שמחזיק באידיאולוגיה דתית לא רציונלית שמתמקדת בסוף העולם ובשובו של המהדי ושחותר בכל כוחו להצטייד באמצעים שבעזרתם הוא יגשים את מטרתו הוא פחד סביר והגיוני שנובע מאינסטינגט הישרדות בריא.