החברים של ג'ורג'

תירוץ שגרוע מהעבירה

חמוש מג”ב חשוד ברצח בביתוניא, ומה זה אומר על הרצח בכפר כנא

משהו חריג מאד קרה היום: מח”ש הודיעה שהיא עצרה חמוש מג”ב, שהשתתף בירי בביתוניא בחודש מאי, ושהיא חושדת בו ברצח. אני לא יודע מתי בפעם האחרונה הועמד לדין חמוש ישראלי באשמת רצח: בין השנים 2000 ו-2013, העמידה מערכת המשפט הצבאית רק 21 חיילים לדין במקרי מוות של פלסטינים, ורק שבעה מהם הורשעו. מבין השבעה, רק אחד – תייסיר הייב – הורשע בהריגה (לא רצח); האחרים הורשעו בעבירות שנעו בין רשלנות לגרימת מוות ברשלנות. הייב נידון לשמונה שמות מאסר; העונש החמור ביותר שהושת על נאשמים פרט לו עמד על שבעה חודשי מאסר. הייב הורשע בהריגה – רצח, למעשה – של אזרח בריטי, תומס הורנדל, שמותו יצר רעש בינלאומי ניכר. יש להניח שגם העובדה שהייב איננו יהודי שיחקה לרעתו במערכת המשפט של הצבא היהודי ביותר בעולם.

אז כן, העמדה לדין של חמוש בחשד לרצח, ומעצר של המפקד שלו בחשד שידע שהוא ירה קליעים חיים תוך הסוואת הירי כירי גומי – כפי שכתבנו פה לפני חצי שנה כמעט – היא סיפור גדול ביחס. כמובן, זו הזדמנות שאסור לפספס ללעוג לשקרים הרשמיים והלא רשמיים של הדוברים של צה”ל ודובריו הרשמיים פחות ראויים ללעג מיוחד חיים שיין, שקבע שהטענה שהחמושים ביצעו רצח בביתוניא היא שוות ערך לעלילות דם; ספק אם ראיתי מקרה דומה של אוטו-אנטישמיות, שהרי הבוקר הסתבר ששיין אישש את עלילות הדם; וה”מומחה” מפרשת א-דורא שקבע בפסקנות שאנשים שחוטפים כדור לא נופלים ככה, שעל ה”מומחיות” שלו חבל להרחיב את הדיבור. צריך גם לומר שארגון זכויות האדם “בצלם” יצא – בפעם המי יודע כמה – אמין יותר מדוברי החמושים. אבל יש פה גם סיפור אחר, אקטואלי יותר.

בסוף השבוע שעבר, ירה חמוש של משטרת ישראל למוות בח’יר א-דין חמדאן בכפר כנא. לטענת החמושים, חמדאן תקף ג’יפ סיור של המשטרה בסכין, ולכן הם ירו בו. אלא שמעשה שטן, כמו בביתוניא, צץ לו סרטון אבטחה והציג מציאות בעייתית הרבה יותר. חמדאן אכן תקף את הניידת בחפץ כלשהו (אם היה שם סכין, המשטרה עוד לא הצליחה למצוא אותו), אבל כשהשוטרים יצאו לקראתו, הוא נס – ואז הם ירו בו בגבו. כלומר, כשהוא לא היווה כלפיהם כל סכנה.

זה קרה כיומיים אחרי ששר המשטרה הודיע שהוא נותן לשוטרים שלו רשיון להוציא להורג “מחבלים.” כמו ברצח הכפול בביתוניא, שם ערכו צה”ל ודובריו הפצצת שטיח של שקרים, גם כאן שיקרה המשטרה מן הרגע הראשון: אמיר זוהר ריכז את השקרים כאן.

אלא שיומיים אחר כך, כבר הדליפו “גורמים במשטרה” שהשוטר שרצח את חמדאן – כן, ירי בגבו של אדם נמלט הוא רצח – ימשיך לאכול את לחם הציבור כאילו לא קרה שום דבר, כאילו הוא לא שפך את דמו של אזרח ישראלי. לשוטרים היה תירוץ חריג, אפילו במקומותינו: הם “חששו מלינץ’” ולכן “פעלו בצורה אגרסיבית.”

נניח כרגע לעובדה שאין שום סיבה להאמין למה שהחשודים ברצח אומרים. הם הרי כבר שיקרו בלי הכרה על כל הפרשה. הבה נצא מנקודת הנחה שהם, לשם שינוי, אומרים את האמת: הם חשו מאוימים מצד אחרים, ועל כן ירו למוות בחמדאן.

אם זה המצב, הרי שהם מרשיעים את עצמם ברצח במו פיהם. חמדאן לא היווה להם סכנה; אחרים, כך חשו, סיכנו אותם; ואף על פי כן, הם “פעלו בצורה אגרסיבית” כלפי חמדאן והרגו אותו. כלומר, הם הרגו את שמעון בגלל חשש מפעולתו העתידית של ראובן. ואת התירוץ המדהים הזה, מקבלת משטרת ישראל – על פי דובריה הלא רשמיים, כמובן – כעילה שלא להעמיד אותם לדין.

והעיתונות היהודית, ברובה המוחלט, יחד עם חלק גדול של הציבור היהודי, מקבלת את התפיסה הזו. כוח קטלני, כלפי לא יהודים, נשמע כמו שימוש לגיטימי גם כאשר אין לו כל סיבה. השוטרים יכלו לנתק מגע; הם יכלו להזעיק תגבורת; הם יכלו להפעיל על חמדאן אמצעי אל-הרג כלשהו (טייזר, למשל, ששימוש מדוד בו הוא לגיטימי לעילא, אם אכן היתה שם סכין); אבל הם בחרו להפעיל כוח קטלני, ובבואם לתרץ את מעשיהם, לנקוט בתשובה שמציגה אותם באור הבלתי מקצועי ביותר שבאפשר.

חלק מזה, כמובן, נובע מכך שהפוליטיקאים שלנו הרעיבו את המשטרה מתקציבים במשך עשור ויותר, מאז ימי ה”בלי בכי ובלי נהי” של המושחת במנהיגי ישראל, אריאל שרון, וכתוצאה מכך כוח האדם שמגיע למשטרה הוא בלשון המעטה לא הכפית החדה שבמגירה. חלק מזה, כמובן, נובע מכך שהמשטרה עוסקת יותר ויותר בבטחון פנים מאשר בשיטור בשנים האחרונות.

אבל חלק ניכר מכך נובע מהעובדה שהשוטרים חיים בקרב עמם. הם שמעו את השר שלהם. הם מכירים את התקשורת היהודית. הם מבינים את דעת הקהל. אולי אפילו שמעו על התרגיל של השוטר מביתוניא, שבמסווה של כדורי גומי ירה כדורים חיים – ועד הבוקר, נראה היה שיצא מזה בשלום. והם נקטו בפתרון הקל והפלילי של רצח.

והציבור היהודי מריע להם. אחר כך, הוא לא מצליח להבין מדוע הציבור הפלסטיני – שראש ממשלתנו שוקד כמיטב יכולתו לאחד אותו, בגבולות 1949 ומחוצה להם, ולעזאזל תפיסת האזרחות – רואה בשוטרים אויבים. ככה זה.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

הערה מנהלתית ב’: אני רוצה להזכיר שבעוד כשבועיים, ביום שלישי ה-25 בחודש, נפגש בשעה 20:30 בבר קיימא, למפגש הקבוע-למחצה של הבלוג. אעביר שם הרצאה שכותרתה הזמנית היא “התפוררות הסכמי סייקס-פיקו ועתידה של ישראל,” ואחר כך ננהל דיון פתוח.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • מנהלן.

    תגובה מנהלתית א' להערה מנהלתית ב' – מה לגבי event פייסבוקי?

  • מנחם

    "כוח האדם שמגיע למשטרה הוא בלשון המעטה לא הכפית החדה שבמגירה" בהתחשב בדוגמה הלא כך כך מחודדת (מה עם סכין? מזלג אפילו?), אני מוצא את השימוש במשפט הזה אירוני להפליא.

    • כפיר

      מנחם, מה שבאמת אירוני כאן זה שכנראה גם אתה לא בדיוק הכפית החדה שבמגירה.

      הניסוח של גורביץ הוא משחק מילים על בסיס המשפט המוכר. לטענת גורביץ, לא רק שהשוטרים שלנו הם לא סכין חדה, הם אפילו פחות מחודדים מכפית.

      אני נוטה להסכים עם זה, אגב, לפחות לגבי מרבית השוטרים שפגשתי. הייתי אומר שרובם חדים כמו ישבן של תינוק, אם לא הייתי חושש שתאשים אותי גם ב-mixed metaphors.

      • מנחם

        כן.. האקרובטיקה מרשימה, אפילו נוגעת ללב. רק לא כ"כ משכנעת. בניכוי ההנחה המוקדמת שגורביץ ודאי לא טעה אני מתקשה להבין על מה אתה מתבסס כשאתה חורץ שמדובר במין סרקזם כפול.

        • כפיר

          אני טוען את זה על סמך זה שחייכתי כשקראתי את זה. שזה בדרך כלל מה שקורה לי כשאני מזהה סרקזם.

        • גיל ב'

          כן, הרבה יותר משכנע שגורביץ לא ראה כפית מימיו…

  • Eli

    השוטרים העידו כי שמעו את חמדאן צועק "אללה אכבר". ומכאן, בפשטות, כל הצועק כי "אלוהים גדול" דינו מיתה!

    • נתן

      זה מזכיר לי שאתמול אשת הרוח מירי רגב ביקשה לבדוק בתקנון הכנסת אם להופיע אם כפייה מהווה עבירה על התקנון

      • נתן

        אם = עם

  • אין לי שם

    אני לא יודע אם שיין הוא פרובוקטור בשקל, או סתם אדם לא מבריק במיוחד. הכתיבה שלו היא אותה הכתיבה של שאר האינטלקטואלים הימניים, שמתבססת בעיקר על זה שהקל שלהם לא קרא אף פעם אף מילה של אף מנהיג ציוני, חוץ מנפתלי בנט אולי. וזה כמובן מתקשר לפוסט שלך על האספסוף וההנהגה.

    • אורי דויד

      זו נקודה חשובה. דוקא יש לימין דוברים מעניינים, כמו גיא בכור או יגיל הנקין באתר "מידה", אבל חיים שיין ומה שנהיה מדן מרגלית הם שני תרחים עציים ונעדרי כל יכולת חשיבה מופשטת. לטעון שהם מסוגלים לאיזשהי פרובוקציה זו מחמאה אדירה עבורם.
      אבל רבאק אל תסגרו את העיתון, שיהיה מה לקרוא ברכבת.

      • אין לי שם

        אני לא חושב שצריך לסגור אף עיתון ויש מידה מסוימת של צביעות בדרישות של אנשי שמאל נאורים לסגור את "ישראל היום". התוכן שלו בעייתי, אבל זה לא ש"ואללה" או ידיעות אחרונות או מעריב טובים יותר.

        • מספיק עם הפרופגנדה. אף אחד לא מציע לסגור את ישראל היום.

          • אין לי שם

            מציעים סתם לאסור לחלק אותו בחינם. יותר טוב? בכל מקרה, איפה אתה רואה כאן "פרופגנדה"? זה הוזכר כהערת רקע תוך דיונם על רמת הנמוכה של פסיאודו אינטלקטואליים ימניים.

        • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

          הבעיה עם העיתון היא לא רמת התוכן שלו אלא הפונקציה שלו כתעמולה מפלגתית-אישית.

  • מאיה

    אפרופו התקשורת מתגייסת: באחד מן הראיונות ברדיו של מנהיג ערבי, המראיין, (יוסי אמיר? מראיין ימני, ברשת ב', שהטון הקבוע שלו הוא קורבני-מייבב או מאשים-קולקטיבי) שואל: "אבל, הבחור הערבי שתקף את השוטרים ונורה…"
    ברוב נוחות המראיין מתעלם מהעובדה שההרוג נורה בגבו בעת מנוסה…
    הוא מצמיד את התקיפה להריגה למרות שבפועל ההצמדה הזו היא שקר ובכך יוצר מצג שווא עבור הציבור ההולך ומימין ומקצין בארץ.
    די מדכא חוסר היושר לעומת הבמה הנרחבת המוענקת לו.

  • FN

    כל פעם אני שומע מהצד היהודי, "זה לא רק המחבל, זה שהם כולם שם תומכים בו". וכל פעם אני לא רואה אותם מתנערים מעמודי וקמפניי תמיכה ביהודי שרצח ערבי.

  • Pingback: ידיכם דמים מלאו | החברים של ג'ורג'()

  • אריאל יהב

    לגבי הסכין –
    בהחלט רואים שהחפץ שחמדאן מחזיק נופל מידו, ומישהו מרים אותו לאחר מכן (בסביבות השניה ה-40). אותו האיש הולך מאחורי חברו ונוגע בו עם החפץ. אני לא יודע אם זה בכין או לא, אבל נראה לי שלו היה זה סכין, אישית, הייתי מחזיק אותו הרחק מהחברים שלי.
    לא שאני מאמין גדול בניתוחי וידאו ביתיים, אבל אם היה סכין, הוא נלקח מהזירה על ידי אחד היוריםף ואמור להיות אצל המשטרה.

    • ממה שראיתי, החפץ ארוך וצורת האחיזה היא כמו של סכין (אבל של מישהו שלא ממש נערך לקרב, הסתכלו בקישור-שם ותראו למה התכוונתי).