משפח
מערכת המשפט הישראלית נגד הצדק: שני מקרי מבחן
“סבול כל עוול שיכול להגרם לך, ובלבד שלא תבוא לכאן.” – צ’ארלס דיקנס, על בית המשפט Court of Chancery
מערכת המשפט הישראלית נוהגת לומר על עצמה, ובעבר – במיוחד בימיו המשכרים של אהרן ברק – מצאה לא מעט אנשי תקשורת שיחזרו על ההבל הזה, שהיא מערכת המשפט הטובה ביותר בעולם. מאחורי השקר הנוצץ הזה ניצבת, בסופו של דבר, עוד מערכת שלטונית רקובה. טובה יותר מהרבנות, כן, וכנראה גם מביטוח לאומי, אבל לזה קוראים האנגלים damning with faint praise: כמו לומר שהמדינה היהודית טובה יותר מסוריה של אסד.
מי שעדיין נושם את האדים שהפיץ בית המשפט של ברק, מוטב שיתבונן בשני מקרים שעלו לכותרות לאחרונה. בעיה מרכזית של כל מערכת משפט היא הוודאות שהיא כולאת אנשים חפים מפשע. אין מערכת שנקיה מטעויות, וכשמדי שנה יש עשרות אלפי תיקים פליליים, בתי הכלא יכילו גם אנשים חפים מפשע. מבלי להתייחס לבעיה ענקית אחרת של מערכת הצדק הישראלית – ההטיה שלה כנגד לא-יהודים, עניים, זרים ומזרחים – אני רוצה להתייחס לבעיה המרכזית שלה: חוסר הנכונות להכיר בטעות.
המקרה הראשון הוא פרשת רומן זדורוב. בדצמבר 2006, רצח מישהו את הילדה תאיר ראדה, בת 13 מקצרין. המשטרה עצרה תוך זמן קצר עובד במקום, רומן זדורוב, עובד זר שהגיע לישראל באשרת תייר ונשא אח”כ אזרחית ישראלית. המשטרה טענה שזדורוב הודה ברצח ושחזר אותו; זדורוב חזר בו מהודאתו וטען שלא הוא הרוצח.
לטענת המשטרה והפרקליטות, זדורוב רצח את ראדה ממניע מפוקפק: כביכול, היא העליבה אותו על כך שלא נתן לה סיגריה, ואז הוא עקב אחריה לשירותים ורצח אותה שם. לטענת התביעה, זדורוב אמר שביצע את הרצח באמצעות סכין יפנית.
אלא שעדות של מומחה חיצונית, ד”ר מאיה פורמן-רזניק, שכנעה את ביהמ”ש העליון להחזיר את התיק של זדורוב לבית המשפט המחוזי. פורמן-רזניק, רופאה משפטית, הגיעה למסקנה חד משמעית שהלהב שבו נרצחה ראדה היה להב משונן; להב של סכין יפנית הוא להב ישר. אם הלהב אכן היה משונן, הראיה המרכזית של התביעה – ההודאה של זדורוב – נשמטת. המשמעות היא שאדם חף מפשע יושב בכלא באשמת רצח כבר כמה שנים.
במהלך המשפט החוזר, ציינה פורמן-רזניק שהמסקנה שמדובר בלהב משונן איננה רק שלה: גם ד”ר חן קוגל, ראש המכון לרפואה משפטית, משוכנע שהלהב היה משונן. בתגובה, טענה התובעת – שילה ענבר – שפורמן-רזניק משקרת (!) באשר לחוות דעתו של קוגל.
זו טענה חריגה מאד. השאלה המתבקשת היא למה לעזאזל לפורמן-רזניק לשקר שקר מטומטם כל כך, שניתן להפרכה בקלות – כל מה שצריך הוא לזמן את קוגל לעדות. אבל ראה זה פלא, למרות בקשות הסנגוריה, סירבה הפרקליטות באופן נחרץ לזמן את קוגל לעדות – ובית המשפט אסר על כך.
כלומר, יש לנו אדם שהורשע ברצח ויושב בכלא כבר כמה שנים, יש ראיה מרכזית ששנויה במחלוקת – ולא רק שהפרקליטות עושה הכל כדי שלא להזמין מומחה לדיון, בית המשפט מקבל את עמדתה.
אבל שניה, רק התחלנו. בעקבות דבריה של ענבר, מתחו השופטים ביקורת קטלנית על עדותה של פורמן-רזניק, כשהם מתייחסים אליה שוב ושוב כאל “רופאה משפטית צעירה.” לפני מספר חודשים, התקבלה פורמן-רזניק לתפקיד חשוב במכון לרפואה משפטית, מנהלת היחידה לרפואה משםטית פתולוגית. באופן בלתי נתפס, הפרקליטות עתרה כנגד המינוי שלה – כשהיא מצטטת את פסק הדין במשפט החוזר של זדורוב כראיה.
אבל כאן קושרי הקשר של הפרקליטות הסתבכו. ד”ר קוגל כתב תצהיר, בו הבהיר שהוא תומך בעמדתה של פורמן-רזניק בשאלת הלהב המשונן. המשמעות היא שהפרקליטות, שטענה בבית המשפט שפורמן-רזניק שיקרה, היא זו ששיקרה לבית המשפט. בהתאם, בנסיון מבוהל למנוע את חשיפת השערוריה, אסרה הפרקליטות על קוגל להתייחס לחוות הדעת שלו, ושלחה לו את חוות הדעת עם “תיקונים.” קוגל עמד באומץ בבית המשפט, ציין שהוא מעיד למרות האיסור של הפרקליטות, וחזר על עמדתו – וציין ש”אני חושב שמאשימים את אולמרט בזה עכשיו,” רמז גס לכך שמה שהפרקליטות עשתה היה שיבוש ראיות והדחת עד. קוגל אף אמר שהפרקליטות מתנהלת “כמו במדינה טוטליטרית”, ומנסה להפוך את המכון המשפטי לחותמת גומי. בימים אלה מנסים פרקליטיו של זדורוב להביא את העדות של קוגל לדיון נוסף בהרשעתו של זדורוב.
זו שערוריית-ענק: מערכת התביעה מאיימת על רופא משפטי כדי שלא יחשוף את עמדתו המקצועית, משום שזו תחשוף את העובדה שתוך העלמת ראיות, התביעה והמשטרה – הכל בסיוע של בית המשפט – שלחו אדם חף מפשע למאסר עולם. התביעה הוסיפה חטא על פשע בכך שרדפה את פורמן-רזניק ובכך ששיקרה לבית המשפט – שיצא, אם להיות עדינים, מטומטם במקרה הטוב ושותף לדבר עבירה במקרה הרע, בכך שסירב לזמן את קוגל לעדות.
שותף לדבר עבירה? לא יכול להיות, אתם אומרים. הרי השופטים הם כמלאכים. כאן מגיע המקרה השני שלנו, זה של יוסי דוידוב. הוא הורשע בשנת 2006 בכך שניסה לרצוח את משה עמרה, ונידון ל-16 שנות מאסר. דוידוב היה נאשם בעייתי מאד מבחינת הפרקליטות: בניגוד לרוב מוחלט של הנאשמים, הוא סירב בעקשנות להודות באשמה, וניהל מאבק משפטי שנמשך שמונה שנים והגיע עד לבית המשפט העליון בדרישה למשפט חוזר. לדוידוב היה מזל יוצא דופן: הוא הצליח להוכיח שהסרטון שהוביל להרשעתו עבר עריכה מגמתית על ידי המשטרה, וממנו הושמטו 53 שניות שמראות אותו משוחח עם עמרה, מה שלטענתו מחזק את עמדתו, על פיה הגיע למקום כדי להתעמת עם עמרה ולתקוף אותו, אך לא לנסות לרצוח אותו.
שמונה שנים אחרי התקרית, במארס השנה, הודיעו השופטים לדוידוב שהראיה החדשה לא משנה דבר, ושאין להם אלא להרשיע אותו שוב בנסיון לרצח. כאן אירעה תקרית יוצאת דופן: השופטים, בראשות גלעד נויטל, דרשו מדוידוב להודות בעבירה, אמרו לו שהוא יזכה ל”עונש אטרקטיבי” אם יעשה זאת ורמזו בגסות שאם לא יודה, הוא יצטער על כך. בלב כבד, ובעצת עורך דינו, הסכים דוידוב להודות. הוא נדהם לגלות שעונשו נגזר ל-13 שנים.
כעת דורש דוידוב לבטל את ההודאה שלו, משום שאי אפשר לראות בה הודאה שנמסרה מרצון חופשי. הדבר שהיה צריך להדהים כל אדם שיש לו אמון בבתי המשפט הוא העובדה שה”שיחה” בין השופטים ודוידוב כלל לא מתועדת בפרוטוקול: על פי הפרוטוקול, קפץ פתאום דוידוב – אחרי שמונה שנים של סירוב ומאבק משפטי עקשני – והודה מרצונו בעבירה שהוא הכחיש במשך שנים. הסיפור הזה, שגם בו אנחנו רואים תביעה שמעלימה ראיות ושופטים שמשתפים פעולה בנסיון לסגור את התיק באופן שלא יביך את מערכת המשפט, הולך עכשיו לערעור.
מערכת המשפט מקוננת בשנים האחרונות על כך שהיא מאבדת את אמון הציבור. ובכן, היא תמשיך לאבד את אמונו, כל זמן שנציגי המדינה משקרים לבית המשפט ואינם עומדים לדין על עדות שקר, וכל זמן ששופטים משתפים פעולה עם נציגי המדינה כדי לטייח את עוולות המערכת. ואולי, מתגנב הרהור כפירה, כל הסיפור הזה של שופטים מקצועיים שמגיעים רובם ככולם משורות התביעה ושהם בעצם עובדי מדינה, לא עובד כל כך טוב; אולי בכל זאת צריך לשקול סוג כלשהו של מערכת מושבעים, של אנשים שגוזרים את הדין אבל אינם חלק מן המערכת והמשכורת או הקידום שלהם אינם תלויים בהיותם מערכת הרשעות.
ועוד דבר אחד: ואם למישהו עוד היה ספק מה שווה מערכת המשפט הישראלית, נציין שהיא הורתה להרוס את ביתו של מחמוד קוואסמה על סמך הודאה שהוצאה ממנו, וללא כל הרשעה. קוואסמה הוחזק על ידי השב”כ בחשד למעורבות ברצח שלושת הנערים, לדבריו – ואין סיבה טובה לפקפק בהם – עבר עינויים קשים, והודה במעורבות ברצח. זאת, לאחר שבמשך שבועות נמנע ממנו לפגוש עורך דין ועצם מעצרו הוסתר. כאן המקום לציין שראש הממשלה נתניהו טען שוב ושוב שחמאס היה אחראי לרצח הזה; שהשב”כ מקבל את ההנחיות שלו מראש הממשלה; ושפרט להודאה של קוואסמה, אין כל ראיה לכך שא. החשודים המרכזיים, שבתיהם נהרסו, מעורבים ברצח ושב. הנהגת החמאס הורתה עליו. ועדות חקירה כבר מצאו שהשב”כ שיקר בעקביות לבתי המשפט בשאלת העינויים של עצירים, ואף איש שב”כ לא שילם מחיר על כך.
הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.
(יוסי גורביץ)
כשאתה מבין על מה אתה כותב ובקיא בחומר אתה כותב נהדר. כשלא – אז לא. תשתדל לכתוב על מה שאתה באמת מבין בו. ורמז – ללמוד על הדרך בה מתנהל משפט מהעיתונות זה בערך כמו ללמוד שחייה בהתכתבות.
לא יודע מה אתך יוסי, אבל לנוכח הדברים הנוקבים של אבו אלמוג אני הולך לעמוד בפינה בלי ארוחת ערב.
או קי. מה כן קרה בפרשת רומן זדורוב ויוסי דוידוב? שים לב, אני לא טוען שאף אחד מהם חף מפשע. מבחינתי בהחלט ייתכן שזדורוב אשם וכך גם דוידוב. השאלה היא לא אשמתם או אי אשמתם אלא האם באמת הפרקליטות מפברקת ראיות ו/או מסתירה ראיות מזכות כנגד נאשמים.
את התמונה לגבי המקרים האלה יש לקבל מקריאת חומרי מקור – ולקבל אותם ללא פרשנות עיתונאית. יש עד עתה שני פסקי דין של המחוזי, ופסק דין של העליון בעניין, כמו גם החלטה מפורטת של המחוזי מדוע לא יקבלו את עדותו של קוגל. חשוב לקרוא גם את הנימוקים של המחוזי לפסילת עדותה של פורמן רזניק. והכי חשוב – בסוף אוקטובר הדיון בעליון. אפשר להמתין עד אז מבלי לחרוץ את הדין. מה שגלוי לגורביץ' מן הסתם גלוי גם לשופטי העליון. אלא אם כן רואים גם בשופטי העליון שותפים פוטנציאליים לדבר עבירה, ואז כבר אפשר לסגור את הבאסטה וללכת הביתה, כי הראיה הזו שוללת מבחינתי כל בסיס לדיון.
כי אין לי אמון במערכת המשפט, נקודה, גם (שלא לומר במיוחד) לא בבג"צ. ואני יודע היטב שהדבר העיקרי שמשפיע על השופטים הוא איך זה ייראה. הדבר הזה צריך להצעק מכל גג לפני אוקטובר, כדי שהשופטים יתגברו על האינסטינקט הבסיסי שלהם, שהוא לקבל את עמדת המערכת, ויבינו שבכך הם יערערו עוד יותר את האמון בהם.
אז באמת – ראשית אין לנו בסיס לדיון. שנית – וזה באמת השיקול היחיד? קבלת עמדת המערכת? הרי לפני שנייה כתבת שהדבר העיקרי שמשפיע הוא 'איך זה ייראה'? אז מה איכפת לשופט – עמדת המערכת, או מה חושב ג'ון קיו פאבליק שכבר שנים טוחנים לו במוח תיאוריות קונספירציה שזדורוב זכאי? והכי חשוב – מאין לך לדעת את השיקולים האלה? שמא באמת יש לנו מערכת בלתי תלויה שאין עליה מורא פרט למורא הדין, ושלפני כמה חודשים, למשל, נתנה פסק דין שסותר לחלוטין את עמדת המערכת הספציפית הזו, של משטרה ופרקליטות, בעניין מצגורה וטביעות נעליים כראיה?
לא אמרתי שיש שיקול יחיד. אמרתי שיש אינסטינקט של קבלת עמדת המערכת, גם במחיר התעלמות מהעובדות, ושל סגירת שורות סביב המערכת. וחשיפה פועלת מול האינסטינקט הזה. וכמובן, בכל מערכת יש חריגים, כמו שלי טימן. http://www.haaretz.co.il/misc/1.1559168 אבל החריגים כשמם כן הם.
אז מהי העמדה הנכונה, לאחר שקראנו את פסקי הדין ומסמכי המקור?
למה הטרולים משתוללים דווקא בתגובות לפוסט הזה? מוזר.
למה אתה טוען שאין כל ראיה שהנהגת חמאס הורתי על חטיפת שלושת הנערים כשיש בכיר חמאס שלוקח אחריות על כך?
אתה יכול לטעון שזו לא ראיה טובה, מסיבותך (לדעתי האישית זו ראיה אל רעה), אבל אתה לא יכול לטעון שאין כל ראיה לכך.
אגב, גם חאלד משעל בעצמו אומר שאת החטיפה בצעו חמאסניקים. הוא אמנם מכחיש שהוא הורה על החטיפה, אבל הוא גם מכחיש שחמאס יורים בכוונה על מטרות אזרחיות ולטענתו הם מכוונים רק על מטרות צבאיות.
גלעד, אתה מגיב לטענת קש שלא נטענה ע"י גורביץ.
*
להלן ציטוט מהלינק הבא
http://www.molad.org/articles/articlePrint.php?id=873
דובר משטרת ישראל לרשת הבי-בי-סי הבריטית – ולא לציבור הישראלי – כי החטיפה בוצעה על-ידי תא בודד שלא פעל תחת הנחיה מרכזית של הנהגת חמאס
9 http://tinyurl.com/k8qael7. לדברי כתב הבי-בי-סי, דובר המשטרה אף הוסיף שאילו הייתה מבוצעת על-ידי חמאס, היו כוחות הביטחון יודעים על כך מבעוד מועד. דיווח דומה ללא זיהוי המקור עלה גם באתר "באזפיד", שם צוטט בכיר ישראלי המאשר כי לא חמאס ביצע את החטיפה ואף מוסיף כי לתחושתו "פוליטיקאים משתמשים בחטיפה לקידום האג’נדה שלהם": http://www.buzzfeed.com/sheerafrenkel/israeli-intelligence-officers-doubt-hamas-involvement-in-inc. דובר המשטרה הכחיש מאוחר יותר שאמר את הדברים, אולם כתב הבי-בי-סי ג’ון דוניסון ממשיך לדבוק בגרסתו: https://twitter.com/JonDonnison/status/493096916624756737. גם ראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין, מעריך שלא מדובר בפעולה של ארגון חמאס: http://www.spiegel.de/international/world/interview-with-former-israeli-security-chief-yuval-diskin-a-982094.html. שלומי אלדר העריך מוקדם יותר שמדובר בפעולה עצמאית של משפחת קוואסמה מחברון שאינה סרה למרוּת הארגון: http://www.al-monitor.com/pulse/iw/originals/2014/06/qawasmeh-clan-hebron-hamas-leadership-mahmoud-abbas.html. גם ב"ישראל היום" הועלתה הטענה שחמאס לא ידע על החטיפה: http://www.israelhayom.co.il/article/205719.
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2894
"עמד באומץ בבית המשפט".
הקישור לא מוביל לדף זמין.
אם השופטים היו גוזרים על דוידוב עונש ״אטרקטיבי״ (5-6 שנים) לא היינו שומעים על הפרשה כי לאביגדור פלדמן, שהדיח את דוידוב להודות בביצוע העבירה, לא היה אינטרס לחשוף את הסיפור.
מי יודע כמה פעמים בעבר המהלך הזה הצליח לפלדמן.
לעורכי דין כמו פלדמן יש אחריות לא קטנה לריקבון שהתפשט במערכת המשפט.
ובוא נהיה רציניים – כמה מבין חומרי המקור קראת? האם קראת מה שכתב המחוזי על עדותה של פורמן רזניק? האם קראת את הנימוקים של המחוזי שלא לקבל את עדותו של קוגל? אלו חומרים גלויים ופתוחים. אני מניח שלא קראת, אחרת לא היית כותב את התיאור שכתבת כאן, שמבוסס על נרטיב עיתונאי.
אתה יכול בבקשה לשים לינקים לכל הנ"ל? אין לי בקיאות בנושא (בלי ציניות, באמת) כך שקשה לי לאתר את הפס"דים האלה. אשמח לקרוא אותם אם תצטרף לינק…
בבקשה:
http://www.takdin.co.il/searchg/%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%9F%20%D7%96%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%91.html
http://www.psakdin.co.il/Document/%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98-%D7%94%D7%9E%D7%97%D7%95%D7%96%D7%99-%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%A2-%D7%90%D7%AA-%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%9F-%D7%96%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%91-%D7%91%D7%A8%D7%A6%D7%97-%D7%94%D7%A0%D7%A2%D7%A8%D7%94-%D7%AA%D7%90%D7%99%D7%A8-%D7%A8%D7%90%D7%93%D7%94-%D7%96%22%D7%9C#.U_j4SdKSwrU
http://elyon1.court.gov.il/heb/dover/4272166.pdf
ווידוי? זה כל מה שיש לך?
במהלך הסיפור הזה היתה לכל הצדדים, כולל משפחת ראדה, ביקורת על אופן החקירה ועל המשטרה. במשפט עצמו עלו לא מעט דברים שמעידים על משהו שונה לחלוטין שהתרחש. השופטים קיבלו עדות מומחה אחת ולא אחרת. למה? ככה. פתאום צץ גם הסכין הזה ופתאום הפרקליטות בפאניקה. ובסוף העליון התרצה והחזיר את הדיון למחוזי.
סע לשלום המפתחות בפנים
מערכת המשפט, כמו כל מערכת ציבורית, רעבה לכח ולסמכויות, וכמו בצבא או בוועדים הגדולים, שמור לי ואשמור לך הוא פרקטיקה מקובלת
כולכם מתפלאים כאילו שופטים הם בוגרי קורס טיס באנושיות חוכמה ויושר, לא הם לא
בסיפור האבסורדי של הרשעת זדורוב הסכין המשוננת היא רק קצה הקרחון: היעדר ראיות פרנזיות על גופו ובזירת הרצח (ואלו שנמצאו שייכות לאחרים!), היעדר עדויות ראיה, זמן הרצח שהוזז כדי להרוס לו את האליבי, השיחזור האבסורדי שבמהלכו הוא שגה כמעט בכל דבר, הטעיות החוקרים שסיפרו לו שנמצא דם בכליו, היעדר מניע, וכהנה וכהנה.
הפרשה הזו מסריחה ומעוותת מיסודה, ואם זדורוב יורשע בעליון כתם החרפה שיידבק על מערכת המשפט יישאר לדורות.
הקונספירציות בנוגע לזכאותו של זדורוב הן "בוקע קרח" של ליברמן נגד מערכת המשפט.
ברכותי יוס, הפכת לאידיוט מועיל של הימין.
לא יודע אם הוא זכאי. יודע שהפרקליטות שיקרה לבית המשפט בשאלת הסכין, ואחר כך ניסתה לשבש ראיות. זה מבחינתי מספיק כדי לפסול את ההרשעה שלו על יסוד ספק סביר.
עדיף על להיות אדיוט מועיל של הפרקליטות. או של מישהו בכלל. שמעת על כל מקרה לגופו?
אני חושב שאני מבין מה מתרחש כאן. זה בגלל שהוא רוסי?
עד שבבתי המשפט לא יהיה יצוג *ראוי* לכל העדות (כן כן, גם נשים וערבים) זה יהיה בית משפח
כיום הם בוחרים את עצמם ונותנים עונשים (או שלא) לפי יוקרה אישית ולך תדע מה
לדוגמא יש להשוות בין העונש שקיבל דורס שניאור חשין בנו של השופט לבין הדורס ברבי שדרס שתי נשים שלא היו בנות של שופט
יוסי, אפשר לתרום לקרן בביטקוין?
בינתיים לא. רואה החשבון שלי לא לגמרי יודע איך לאכול את זה. שמישהו אחר ינסה קודם.
ואיך נסביר את טביעות הנעל שמתאימות רק לסינדרלה זדורוב?
לעניין רומן זדורוב – אתה מדבר על עניין הראיות, או חובר הראיות ושיבוש הראיות. אבל יש גם אוסף של ראיות למרמה נטו של השופטים בפרשת רומן זדורוב. כלומר – לא היתה פה "טעות אנוש" של השופטים, אלא הפללת שווא בכוונת מכוון. וראוי לציין בהקשר זה, שכבר בזמן המשפט בנצרת, עמדו נגד ראש המותב השופט יצחק כהן תלונות על עבירות מין (בגינן הורשע לאחר מכן), ולכן היה סחיט בידי המשטרה והפרקליטות.
ראה לדוגמה פרסום שלי מהיום (2019-10-05):
לשחרר את רומן זדורוב: השופטים מעלימים את ההחלטות בתיק הנייר מנצרת
https://human-rights-alert.blogspot.com/2019/10/2019-10-04.html
מערכת משפט מושחתת ואין איך לתקן
גם תלונה על שופט לא מטופלת כראוי – ביזיון!