החברים של ג'ורג'

פרוייקט 300: כששטייניץ צדק

זה לא קורה לו כמעט, אבל בעימות עם בוגי “משה” יעלון, שטייניץ צודק. שוב

קצת קשה לומר דברים חיוביים על יובל שטייניץ, אבל לפעמים אין ברירה.

שטייניץ הוא אחד הנלעגים שבפוליטיקאים שלנו, מי שכשר אוצר התגאה שוב ושוב בתקציב הדו-שנתי שלו, שהיה כשלון כה מזעזע עד שהוא בוטל ברגע שמונה שר אוצר אחר; מי שאין לו קיום פוליטי עצמאי והוא כלבלב של ראש הממשלה ורעייתו; מי שכתב ספר בשם “טיל לוגי לאלוהים וחזרה” שבו הסתמך על ההוכחה האונתולוגית, שמשמעה הוא שאם אני יכול לדמיין דרקון ורוד ובלתי נראה, אז הוא גם קיים; ומי שעם הצטרפותו לליכוד הכריז על עצמו כפעיל ותיק של “שלום עכשיו,” מה שהפתיע את החברים בתנועה.

אבל כששטייניץ תקף את התנהלות הרמטכ”ל ושר הבטחון בנושא דרישות התקציב שלהם בסוף השבוע, הוא צדק בכל מילה. הוא אמר ש

”יש תרגילים של משרד הביטחון שהם לא קבילים במדינה דמוקרטית. מצטמצמים בסעיף אחד שיש לו השפעה על דעת הקהל ולא בסעיף אחר שיכול להיות חסכוני יותר. השימוש בדברים אלה נועד להשפיע על התקציב ולעתים זה חורג ממה שמקובל במדינה דמוקרטית […] גם אם ההחלטות לא מוצאות חן בעיני הדרג הצבאי, הם לא יכולים לעשות מניפולציות… אנחנו מדינה שיש לה הערכה עצומה לאנשי צבא, ואסור שזה יוביל לכך שהברנז'ה הצבאית-בטחונית מרשה לעצמה לפעמים יותר מדי.”

הדברים נאמרו על רגע התרגיל הקבוע של צה”ל, המוכר כמט מינכהאוזן – קרי התגובה לדרישה לקיצוץ בשומני הצבא ובתנאים המופלגים של פורשיו בהודעה מיידית על הפסקת האימונים, סגירת טייסות והעברת מלאי הנשק הגרעיני של ישראל (על פי מקורות זרים) לחמאס, כי לצה”ל אין יותר תקציב לשמור עליו. בעקבות התרגיל הזה, נוהגת מדינת ישראל להתגלגל על הגב, להניף רגליים באוויר ולהעביר לצה”ל עוד כמה מיליארדים שאין לה, תמיד בלי לשאול את השאלה המתבקשת “תגידו, איך שוב נגמר לכם התקציב באמצע השנה, ולמה הרמטכ”ל לא עושה את הדבר המתבקש ומתפטר?” זה הרי מה שהיינו דורשים מכל מנהל כושל אחר.

הדברים של שטייניץ, שהיו סבירים באוזני כל אדם שעוקב אחרי המתרחש, גררו תגובה פראית של שר הבטחון. “גורם המקורב ליעלון” – תרגום: בוגי יעלון – אמר ש”תנחומינו לקהל שנאלץ לסבול את חפירותיו” ועבר לשורה של השמצות אישיות כנגד שטייניץ, שחלקן כנראה נכונות. בשום מקרה, לא התמודד יעלון – סליחה, “המקורב ליעלון” – עם הטענות של שטייניץ.

כבוגילוג ותיק – אני הייתי הראשון לזהות, כבר ב-2003, שיעלון הוא האיש המסוכן ביותר לדמוקרטיה הישראלית – היתה לי תחושה של דז’ה וו. בשנת 2004, שטייניץ הוביל את ועדת הכנסת שחקרה את השאלה מדוע המודיעין הצבאי שלנו כה חסר ערך ושוגה תמידית. העילה אז – הם עוד לא שמעו את ראש אמ”ן מעריך שמובארק יישאר בתפקידו שלושה ימים לפני התפטרותו – היתה ההערכה המביכה של צה”ל על היכולות הלא-קונוונציונליות של סדאם חוסיין. הוועדה של שטייניץ המליצה, בין השאר, על הפרדה בין יחידה 8200 ובין אמ”ן, כדי שיהיה לממשלה מקור מידע חיצוני לאמ”ן. ההמלצה הזו, כמובן, לא יושמה.

כך או כך, במהלך דיוני הוועדה דרש שטייניץ את נוכחותו של קצין מסוים. לבוגי, אז הרמטכ”ל (וראש אמ”ן בעברו) זה לא התאים, אז הוא הורה לקצין להגיע, אבל לא לענות על שאלות. שטייניץ נקט בתגובה בצעד חסר התקדים של זימון הרמטכ”ל לשיחת בירור בוועדת החוץ והבטחון. בוגי הודיע שהוא לא מתכוון להגיע, ושטייניץ הבהיר בתגובה שאם זה המצב, הכנסת תכריז שצה”ל לא נמצא יותר תחת פיקוח אזרחי. במילים מנומסות פחות, שטייניץ איים להכריז שצה”ל ביצע הפיכה. שטייניץ הזכיר עוד את העובדה שזמן קצר לפני כן, יעלון שלח מכתב נזיפה לכנסת. לא נראה לי ששטייניץ ויעלון שכחו את הסיבוב הזה (זה נגמר בסולחה שאירגן שר הבטחון מופז); אבל שאר המדינה שכחה את ההתנהלות של הדגנרל יעלון מול הכנסת.

ולמרות ששטייניץ צדק, אולי בגלל ששטייניץ צדק, הוא זכה לנזיפה מהפטרון הפוליטי שלו והאיש שבלעדיו אין לו קיום פוליטי, בנימין נתניהו. “מה אתה מתערב בעניין תקציב הבטחון? זה לא עניינך. זה עניין בין הבטחון לאוצר וביני. אלו שני נושאים חשובים, בטחון וכלכלה, ושאף שר לא יתערב בזה,” אמר נתניהו.

אה, לא. תקציב הוא עניינה של הממשלה כולה, ותקציב הבטחון הוא נושא לגמרי סביר לדיון מצד שרים. כהרגלו, נתניהו שכח שהוא לא מנהל ממשל נשיאותי, אלא מוביל ממשלה קואליציונית, שחייבת דין וחשבון לפרלמנט. העובדה שנתניהו נזף פומבית בשטייניץ לא מפתיעה; לשטייניץ אין שום כוח ולבוגי יש הרבה יותר מדי. נתניהו צריך את בוגי, שטייניץ הוא סרח עודף.

אבל הפגנת הבריונות לא משנה את העובדה ששטייניץ צדק ושראש הממשלה, שפעם דיבר על “האיש השמן”, מתייצב לצד האיש שאין שמן ממנו, כי יש לו המון כוח פוליטי. ראוי גם לומר ששטייניץ הוא לא סתם שר, הוא השר לאיומים אסטרטגיים. כשנתניהו אומר שלשר הזה אסור לדבר על התקציב, הוא מצביע – שלא במכוון – על נביבותו וריקנותו של התפקיד. למה התפקיד קיים בעצם, אם יש לנו בעיית תקציב? לצרכיו הפוליטיים של נתניהו, כמובן.

ככה זה.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה, התקבלו שתי תרומות, אחת מהן גדולה, בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים. אנחנו נכנסים לישורת האחרונה של פרוייקט 300 ואני מקווה שיעמוד לי הכוח לסיים אותו.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

25 תגובות על ”פרוייקט 300: כששטייניץ צדק“

  1. שלמה הגיב:

    יש אמירה כזה שטוענת שאנשי צבא (או סתם בטחוניסטים א-לה שטייניץ) שמגיעים לתפקידים פוליטיים ערוכים יותר להתמודד עם המניפולציות של מערכת הבטחון מאשר אנשים מרקע אזרחי נטו. אולמרט ופרץ הלכו למלחמה מפושלת לגמרי, הרגו המוני אזרחים ושלחו כוחות למבצעי נפל, לעומת נתניהו יוצא הסיירת שנכון לכתיבת שורות אלה (2.6.2014 שעה 3:12) לא התחיל שום קמפיין צבאי מגלומני.

  2. ניצן ה. הגיב:

    שאם אני יכול לדמיין דרקון ורוד ובלתי נראה, *ולדמיין שקיומו הוא אחת מתכונותיו*, אז הוא גם קיים.

    • אנסלם הגיב:

      הטיעון האונטולוגי שרד 700 שנה מאחר שמרבית הפילוסופים התייחסו לקיום כתכונה (עד שבא קאנט וערער על כך, ובצדק).
      עכ"פ, חלאס כבר לזלזל בטיעון האונטולוגי, נראה לי שכבר הערתי על כך בבמה הזו.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

      הוא צריך גם להיות דרקון מושלם (נטול רבב) אם אני זוכר נכון.

    • אמת מארץ הגיב:

      למען הדיוק, הדוגמא המקורית היא של נזיר אחר מהמאה הי"א בשם גוואנילו – אי עשוי זהב (אי מושלם שאין מושלם ממנו)

      • ניצן ה. הגיב:

        נדמה לי הדוגמא של גוואנילו באה כדי להפריך את הטיעון של אנסלם. אי דמיוני שתכונותיו (שלמותו) גדולות משאפשר להעלותם על הדעת. מחד, נטען שניתן להעלות על הדעת אי כזה. מאידך, ידוע שאינו קיים. וכך גם לגבי האל של אנסלם.

  3. יורי הגיב:

    תודה על ההתמדה והנחישות.

  4. עדי סתיו הגיב:

    הערה קטנה: לא זו בלבד שדיון בתקציב הביטחון הוא תפקיד-ליבה של הפרלמנט גם במשטר נשיאותי, אלא שהוא עילת הקיום הראשונית שבעטיה הוקמו פרלמנטים מלכתחילה.

  5. עדו הגיב:

    שטייניץ אכן היה בהפגנה שבה נרצח אמיל גרינצוויג (אני ברחתי באמצע) אז אולי משהו שמאלני נשאר לו

  6. דני אורבך הגיב:

    הדברים נכונים לדעתי הפעם, והייתי רוצה להוסיף עוד משהו. לא רק צה"ל נוהג ככה. למעשה, הטריק הנ"ל נפוץ מאד אצל כל מיני עיריות מפוקפקות, שמגיבות לקיצוץ בתקציב בהפסקת תשלום משכורות לעובדים. אז כמובן יש הפגנות, מוצדקות לחלוטין, של עובדים שאין להם לחם להביא הביתה, ומשרד הפנים נלחץ להחזיר את הכספים לאותה עירייה, כדי שתוכל להמשיך בחגיגות הבזבוז כרגיל.

    • אסףר הגיב:

      נהגו לומר על "צ'יץ'" להט שכשהיתה סכנה של קיצוץ בתקציב העיריה הוא היה סוגר איזה בית תמחוי לניצולי שואה ומנצל את המהומה שקמה.

      • אלעד דקר הגיב:

        אלא שמשרד הפנים יכול אם ראש ראשות מגזים בהתנהגות כזאת למנות ועדה קרואה תוך שימוש במעשיו של ראש הראשות כטיעון צודק למען סילוקו.
        אז כנראה שכדאי שגם לכנסת תהיה הסמכות להדיח את הרמטכ"ל נגיד ברוב מיוחס.

  7. אמת מארץ הגיב:

    ויפה להזכיר את ההתעקשות של שטייניץ בהיותו יו"ר ועדת החוץ הבטחון. שעתו היפה ביותר

  8. אנונימי הגיב:

    אכן. בוגי המנוול יורה לגופו של אדם במקום לגופו של עניין. טקטיקה נחותה כאשר אין לך במה להתגונן עמו.
    אני רק מקווה שלא נקבל אותו כמועמד לראש ממשלה ביום מן הימים.

    • עדו הגיב:

      הוא כבר בכיוון, השאלה היא האם הוא יהיה ראש הממשלה בפועל. מצד אחד זה לא נראה ככה כרגע. מצד שני – גם על נתניהו חשבתי את אותו דבר.

      • אורן29 הגיב:

        אתה יכול להתנחם רק בסטטיסטיקה: משרד הבטחון הוא כביש ללא מוצא, תחנה אחרונה בקריירה של פוליטיקאים.

        רוב ראשי הממשלה בישראל הגיעו ממשרד החוץ (או לפחות היו שם בתחנה שלפני ראשות הממשלה): שרת, גולדה, שמיר, פרס ב', נתניהו ושרון.

        יוצא הדופן הבולט הוא לוי אשכול, שהגיע ממשרד האוצר. אולמרט ונתניהו ב' הפכו את משרד האוצר לתחנה משמעותית (בהתחשב בעובדה שאולמרט נבחר כבר ב 2006, אפשר להגיד שסדר היום הכלכלי בעבע הרבה לפני מחאת 2011, ושהיא לא פרצה משום מקום).

        לגבי משרד הבטחון: האינסטינקט הקולקטיבי אומר "רבין", ואליו אפשר להוסיף את פרס א' (בן גוריון לא קשור לכלום, משום שהוא הקים את המדינה, וגם ניהל אותה או חלקים ממנה כשהיה בשדה בוקר), אבל רבין קבע שני תקדימים: לא רק שהוא היה היחיד (או הבולט ביותר) שהגיע לראשות הממשלה ממשרד הבטחון, הוא גם היה האחרון. אחריו קיבלנו שורה של נפולות של נמושות.

        שים לב: פרס, מרדכי, ברק (פעמיים), פואד, מופז, עמיר פרץ. מי אמר מובהקות סטטיסטית ולא קיבל? 🙂

        אם הייתי צריך לשים את הכסף שלי על ראש ממשלה פוסט נתניהו, הייתי שם אותו על ליברמן ולא על בוגי. ביידיש אומרים על זה: דזלבע דרעק.