החברים של ג'ורג'

ממה מת ערפאת ג’אראדת?

שופט חוקר בודק בימים אלה את שאלת מותו של ערפאת ג’אראדת. מומחית בעלת שם קובעת כי הוא מת כתוצאה מעינויים. התקשורת הישראלית מתעלמת

ראשית, העובדות שאינן שנויות במחלוקת.

ב-18 בפברואר 2013 עצרו חמושי צה”ל את ערפאת ג’אראדת, בן 30, תושב כפר סעיר הסמוך למברון. הוא נחשד בהשלכת אבנים ופעילות אנטי-ישראלית (”פעילות נגד בטחון המדינה”, בעגה של כוחותינו המזוינים). לאחר מעצרו, כמקובל, הוא הועבר לחקירת שב”כ.

שלושה ימים לאחר מכן, ב-21 בפברואר, ג’אראדת מובא להארכת מעצר. במהלך הדיון, הוא מתלונן על כאבים בגבו ובצוואר, והראה סימנים של מצוקה נפשית. עורך דינו, כמיל סבאג, ביקש מהשופט הצבאי רס”ן דוד קדוש להביא מומחים רפואיים לבחון את מצבו של ג’אראדת. יומיים לאחר מכן, לאחר ששב והתלונן על כאבים ונבדק מספר פעמים – בדיקות שלא העלו דבר – החליט השב”כ לחדש את חקירתו. כעבור זמן קצר, מת. עד כאן, אין מחלוקת.

מה היתה סיבת המוות? פה הסיפור מתחיל להתערפל. קרובי משפחתו של ג’אראדת טענו שהוא מת כתוצאה מעינויים. שודד הגופות הלאומי, ד”ר יהודה היס, קבע בדו”ח שלו שמדובר במוות טבעי. את החבלות בגופה הוא הסביר בכך שהן נובעות ממאמצי ההחייאה.

יכול להיות. עם זאת, יש טענות נגדיות. פתולוג פלסטיני קבע כי מותו של ג’אראדת נגרם כתוצאה מעינויים חמורים. העמדה שלו נתמכת על ידי מומחית בעלת שם, פרופ’ שבנם קורור פינצ’אנצ’י (Sebnem Korur Fincanci). הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, שהפנה את תשומת לבי לאירוע, מציין ש“ד"ר קורור פינצ'אנצ'י היא רופאה בעלת ותק של 31 שנה ומומחית לרפואה משפטית מזה 27 שנה. ד"ר קורור פינסאנסי תרמה לכתיבתו של פרוטוקול איסטנבול, מדריך שפורסם מטעם האו"ם, בעל תוקף בינלאומי בנושא של תיעוד וחקירת עינויים. מחקריה התמקדו, בין השאר, בנושאי שביתות רעב, קביעת מועד המוות, הפרות זכויות אדם וכן אבחון מקרי עינויים. מומחיותה זוכה להכרה בינלאומית , והיא השתתפה בין השאר בהוצאה המונית של גופות מהקבר בבוסניה ובבחינת טענות על הוצאות להורג בפיליפינים.” היא גם חברה מייסדת של קבוצת המומחים העצמאיים לרפואה משפטית.

חוות הדעת של פינצ’אנצ’י מצאה שהחבורות בגופו של ג’אראדת נראות כחבלות קהות שנגרמו כתוצאה מתקיפה בחפץ ארוך ועבה, ולא כתוצאה מנסיונות ההחייאה. היא קובעת כי ג’אראדת מת כתוצאה מבצקת ריאות שהובילה למצוקה נשימתית חמורה, שהם תוצאה של פגיעות שאותן חווה יום עד שלושה ימים לפני מותו.

אני לא פתולוג, ואין לי שמץ של הבנה בתחום, ועל כן לא אנסה בכלל לקבוע חוות דעת פורנזית. אני אציין כמה נקודות אחרות. קודם כל, שכמקובל בחקירות שב”כ, החקירה של ג’אראדת לא תועדה בווידאו – לשב”כ יש פטור, מעניין למה – ועל כן אנחנו צריכים להיות חשדנים יותר מהמקובל כאשר מישהו מת כתוצאה מחקירה כזו. שנית, היס הסתבך פעמים רבות בעבר, ולאחרונה צצו עדויות שהמכון המשפטי היה מעורב בטיוח של מקרי מוות של פלסטינים, כך שאנחנו צריכים לגלות ספקנות חריגה כאשר היס והמכון שלו טוענים שהכל בסדר במקרה כזה – במיוחד כשיש שתי חוות דעת אחרות.

שלישית, אף שמעולם לא נפתחה חקירה פלילית כנגד חשודים בעינויים – השב”כ משתיק תלונות כאלה באמצעות נציג שמכונה המתב”ן, ממונה בדיקות תלונות נחקרים, שאיכשהו אף פעם לא מצא תלונה כמוצדקת – הרי שאנחנו יודעים שהמשטרה והשב”כ נקטו בעינויים. ועדת לנדוי חשפה מספר גדול של שקרים בנושא – למעשה, שיטה של השב”כ לשקר בנושא. עיזאת נאפסו עונה ואין על כך מחלוקת. בשנת 1999, אסר בג”צ על שימוש ב”לחץ פיזי מתון,” אלא שזמן קצר לאחר מכן פרצה האינתיפאדה השניה, ויש יותר מדי תלונות על עינויים מכדי שנניח שהשב”כ אכן נמנע מלענות. בשנה הראשונה של האינתיפאדה, אגב, הדיווחים היו שהשב”כ משתמש במשתפי פעולה כדי לבצע את העינויים עבורו.

רביעית, ממכתב של היועץ המשפטי לממשלה לוועד נגד עינויים עולה שבימים אלה מתנהלת בדיקה של שופט חוקר בפרשת מותו של ג’אראדת. הבדיקה מתבצעת על ידי השופט עמי קובו מבית המשפט בפתח תקווה – בית משפט שידוע כידידותי לשב”כ – והיא נערכת בדלתיים סגורות. הסיבה לכך היא ככל הנראה שכל הליך שבו מעורב השב”כ מתבצע, אוטומטית, בדלתיים סגורות. אלא שכאן אנחנו צריכים לשאול: אם למותו של ג’אראדת לא היה כל קשר לחקירה שעבר, כלומר לא היה קשור לאנשי השב”כ, מדוע מתנהלת החקירה בדלתיים סגורות?

התקשורת הישראלית לא נוגעת בנושא. מותו של עציר פלסטיני, מוות שחשד חריף של עינויים מלווה אותו, לא מעניין אותה. אני אנקוט בדוגמא פרובוקטיבית במכוון. כל ישראלי זוכר איפה הוא היה כשבוצע הלינץ’ ברמאללה בשני חיילי המילואים. מותם של שני החיילים הללו היה מותם בעינויים של שני עצירים במשמורת חוקית, שלא זכו להגנה המתחייבת ושמותם, בצדק, הוביל לתגובה ישראלית חסרת תקדים נגד הרשות הפלסטינית.

גם ערפאת ג’אראדת היה עציר במשמורת. גם עליו היתה חובה להגן, שהיא חריגה מהחובה הרגילה, דווקא משום שהוא היה בשליטתן של הרשויות. כשהתקשורת הישראלית מעלימה את העובדה שיש חשד חריף שעציר נהרג במשמורת, היא מועלת בתפקידה ומשתפת פעולה עם שירותי הבטחון. מהאחרונים, ומעורכי הדין הנרצעים של הפרקליטות, שיגנו על כל דבר נבלה כמעט, אי אפשר לצפות לדבר. מסתבר שגם לא מהתקשורת הישראלית, שמזניחה במודע את ייעודה, שהוא ליידע את האזרחים, לא לבדר אותם.

זכרו את זה כששוב תעלה הטענה שישראל היא דמוקרטיה משום שיש בה עיתונות חופשית. עיתונות שמשתפת פעולה עם שירותי הבטחון איננה חופשית.

הערה מנהלתית: הבוקר התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • Ridiculous

    "שהם תוצאה של פגיעות שאותן חווה יום עד שלושה ימים לאחר מותו."

    נראה לי שיש שם טעות.

    • עדו

      אכן. היה יכול להיות מצחיק בכל פוסט אחר.

  • בטטה

    עיתונות? חופשית?דמוקרטית? פחחחחחחחחח
    העיתון החופשי הדמוקרטי שהיה כאן היה העולם הזה שקרס כלכלית עקב החרם המימסדי רב השנים עליו .

    • משה רביד

      "העולם הזה" לא היה מעולם עתון חופשי. ההיפך הגמור הוא הנכון. הייתה לו רשימה משלו של אנשים שאין לפרסם מלה רעה עליהם. רחבעם זאבי, הטרנספריסט הנקלה וחברם הנרצע של ראשי העולם התחתון, היה אחד המוגנים הללו. "העולם הזה" כתב טובות או רעות על בני אדם שאורי אבנר אהד או שנא. הדימוי המזוייף של עתון חופשי נבע מכך שהוא פירסם דברים שהעתונים המימסדיים סירבו לפרסם – וברוב המיקרים קיבל את החומר מעתונאים בעתונים המימסד, שאי-הפירסום תיסכל אותם. "הארץ" היה ועודנו הרבה יותר פתוח מ"העולם הזה", אם כי גם בו מוצבים גבולות לחופש הפירסום.

      • אתה מבלבל כאן בין "חופשי" לבין "פתוח".

        • משה רביד

          מה פירוש "פתוח"? מה ההבדל בין "פתוח" ו"חופשי"?

  • שושו השועל

    ריצ'רד סילברסטיין כתב על זה גם לאחרונה עם הציטוט "נדמה לכם שהתקשורת בישראל חופשית"

  • טל כהן

    "ושמותם, בצדק, הוביל לתגובה ישראלית חסרת תקדים נגד הרשות הפלסטינית" — משתמע לשתי פנים; אני מניח שהתכוונת ל"ושמותם הוביל, בצדק, לתגובה ישראלית חסרת תקדים נגד הרשות הפלסטינית".

  • סמולן

    כמדומני שאפילו בטקסט למעלה, ברור שאפילו במקרה הקיצוני ביותר, ג'ארדאת מת בטעות. ונדמה לי שגם בפירוש המתלפלף ביותר להריגת הציונים ברמאללה, אפשר לחשוב שהיה מדובר בפעולה המונית מכוונת.

    • אבי

      אני לא משפטן אבל למיטב ידיעתי אם אתה מרביץ למישהו מתוך כוונה רק "לפגוע בו קצת" (ולא משנה לאיזה מטרה)והוא מת מזה אז אתה אשם ברצח.

      לך תדע, אפילו בלינץ ברמאללה יכול להיות שחלק מהמכים רק רצו "ללמד את החיילים לקח" ולא ממש התכוונו להרוג אותם – אבל כמובן גם אם יש אפשרות כזו היא לא מורידה מאשמתם

      • למיטב הבנתי מדובר בהריגה או אפילו סתם גרימת מות ברשלנות.

        • אלכס ז.

          אני לא עו"ד ואני אפילו לא משחק אחד בטלוויזיה, אבל מקריאה בחוק נראה לי שאתה טועה – זה ככל הנראה רצח (גרימת מוות במזיד לאדם תוך ביצוע עבירה).
          ראה: חוק עונשין 1977 סעיף 300.א.3.
          אם לא יצליחו להוכיח שהמעשה היה במזיד אז זה מקרה קלאסי של הריגה (גרימת מוות במעשה או מחדל אסורים).

    • נתן

      מה זה "מת בטעות"?

  • עמית

    לא ברור על מה מבוסס הקשקוש הזה שהתקשורת הישראלית מתעלמת. הסיפור קרה לפני שנה, וכמו שכל גילגול קצר מעלה – דווח עליו בכל כלי התקשורת הישראליים בכתבות ארוכות וכתבות המשך ובהן הובאה גם התלונה הפלסטינית (הסטנדרטית, שבאה אחרי כל פטירה של כל עציר בכלא הישראלי) שהוא מת מעינויים. לא קרה מאז שום חידוש רציני, וזה שאיזה חוקרת טורקיה שמה את השם שלה על התלונה הפלסטינית מבלי שהייתה יכולה להיות לה בכלל הזדמנות לעשות בדיקה לגופת העציר לא עושה הרבה רושם. גם זה שהעניין בחקירה מתמשכת (שנפתחה לאחר הפטירה כהליך סטנדרטי) גם היא לא דורשת דיווח מיוחד לפני שיודעים מה המסקנות שלה. אז על מה הקצף יוצא שהעניין לא מסוקר כרגע בתקשורת הישראלית?

    • עמית

      במילים אחרות: בחרת בנקודת זמן רנדומלית לאחר יותר משנה להציף את הנושא ואז אתה מקלל את התקשורת הישראלית כמשת"פית וכו' בגלל שבאותה נקודת זמן ספציפית היא לא מסקרת אותו (לפני כן סיקרה גם סיקרה). קצת מגוחך.

      • בחייך, עמית, מה זה שנה יותר, שנה פחות אצל גורביץ. כמו בסיפורי התורה, אין מוקדם ומאוחר ב"חברים של ג'ורג".

        • ygurvitz

          "רביעית, ממכתב של היועץ המשפטי לממשלה לוועד נגד עינויים עולה שבימים אלה מתנהלת בדיקה של שופט חוקר בפרשת מותו של ג’אראדת. הבדיקה מתבצעת על ידי השופט עמי קובו מבית המשפט בפתח תקווה – בית משפט שידוע כידידותי לשב”כ – והיא נערכת בדלתיים סגורות." בימים אלה. בימים אלה ולא לפני שנה. יפה שאתה מקפיד להוציא את עצמך טמבל.

          • ברשותך, אני אתייחס לעניין ואתעלם מלשון הביבים. הפרשה התרחשה לפני שנה – באותה תקופה, היא סוקרה. צריך מהפך מאד רציני, פסק דין למשל, כדי שהתקשורת תתעניין מחדש באירוע שהתרחש לפני זמן רב כל כך. אבל כמובן אתה לא טורח לכתוב את זה – אם אפשר להשמיץ ולהכפיש את הישות הציונית, אז למה לא?

            • ואתה מתפתל. מהכתבה שלך אפשר להבין שהתקשורת הישראלית התעלמה לחלוטין ממותו של ג'רדאת וזה, כמובן, שקר. איך אתה מצפה שנסמוך על דברים אחרים שאתה כותב עם כזאת רמה של חוסר אמינות?

            • ygurvitz

              יש פתיחה של חקירה על ידי שופט חוקר. זה לא סוד, הוועד נגד עינויים ניסה להציף את הנושא. הוא גם ציין את חוות הדעת של מומחית בינלאומית. התקשורת התעלמה. ואיך בדיוק אני לא כותב את זה? נתתי תאריכים, אמרתי שהחקירה המחודשת החלה "בימים אלה." ואתה טוען שאני מתפתל?

              • כדי להיות הוגן, היה צריך לכתוב: "בזמנו התקשורת הישראלית התייחסה לעניין בהרחבה. כעת, פתיחת החקירה מחדש על ידי שופט חוקר לא הצליחה להעלות את העניין מחדש." מכיוון שהשמטת את ההתעניינות המקורית של התקשורת בנושא, יצרת רושם כאילו היא אדישה באופן אינהרנטי למותם של פלסטינים. אולי זה נכון ואולי לא, אבל המקרה הזה הוא אם כבר דוגמא הפוכה.

                • אמת מארץ

                  גם המקרה הזה אינו "דוגמא הפוכה" – די לראות את הדייעות הקצרות, ולראות באיזה עמודים הן הופיעו – אם בכלל – במהדורות דפוס.
                  הגיגול גם מטעה, וכדאי יותר מלספור תוצאות

  • וכאן צריך להדגיש נקודה אחת חשובה במיוחד. האם החוקרת הטורקיה ששמה הוזכר לעיל בדקה את הגופה? גורביץ לא כותב. בהנחה שלא, ברור שלמסקנות שלה אין שום ערך.

    • שחר כ.

      וכמובן שהמסקנה שלך, שאפילו לא שמעת את שם הפתולוגית הטורקית עד היום, ואין לך שום מושג מה אפשר ומה אי אפשר להסיק מבדיקה פתולוגית של מישהו אחר, הן בעלות ערך רב

    • אלכס ז.

      ואיך אתה יודע את זה? האם השקעת עשרות שנים בלימודי רפואה? או שאתה פשוט החלטת שאתה מומחה גדול ויכול להגיד מתי הממצאים של דו"ח רפואי תואמים את מסקנת הדו"ח ומתי לא?

      • לא צריך להיות מומחה ברפואה כדי לדעת שלמי שמאבחן חולה, או להבדיל בודק גופה, יש יתרון על מי שלא עושה את זה.

        • אלכס ז.

          אז אני מניח שאפשר לבטל את מוסד ביקורת עמיתים בכתבי מדע כי "לא צריך להיות מומחה" כדי לדעת שלמי שערך את הניסוי יש יתרון על מי שלא עושה אתה?

          • אמת מארץ

            ולא צריך להיותך מומחה ברפואה כדי לדעת שלמי שהיה עם החולה במשך הימים הללו וערב אחריו יש יתרון על מי שרק בדק את הגופה
            דני, אתה עושה את עצמך או שאתה על אמת?

  • אלון אלקין

    ניטפוק קטן:
    את שמה של הרופאה עדיף לתעתק כ-פינג'נג'י. c בטורקית היא ג', ç היא צ'.