צה"ל יודע שאתה שפוט שלו, מותק
חמושי צה"ל ירו אתמול (ב') למוות באדם במעבר אלנבי. הטענה הראשונית שלהם היתה שמדובר היה בפלסטיני שניסה לחטוף נשק מחייל. חלק ניכר מהתקשורת הישראלית בלע את הטענה של הצבא המוסרי יותר מהחמאס בלי כל ביקורת. רק שאחר כך התחילו להגיע עוד פרטים, והם הציבו את הטענה של הצבא באור בעייתי. הסתבר שההרוג הוא ראיד זעיתר, בן 38, אב לשניים – ודוקטור למשפטים ושופט בעמאן. לא בדיוק הפרופיל המקובל של מחבל.
בנקודה הזו, האדם הסביר אמר לעצמו: אוקיי, זה נראה חשוד, אבל דובר צה"ל מצטיין בשנים האחרונות בשליפה של מידע ממצלמות אבטחה, וגשר אלנבי מרושת בכאלה. עוד מעט יצא המידע ונוכל לדעת מה קרה שם.
השעות חלפו, הסרטונים לא הגיעו, ואז צה"ל יצא בהודעה חדשה. בעצם, בשתי הודעות חדשות. קודם כל, הוא שינה גרסה. במקור, הוא טען שהשופט הירדני ניסה לחטוף נשק מחייל – פעולה שכבר הורגלנו בכך שהיא גוררת עונש מוות – אבל עכשיו הוא טוען שמה שהשופט ניסה לחטוף היה "מקל בידוק", שאיתו הוא ניסה לתקוף חייל. איך לומר, בהנחה ש"מקל הבידוק" הזה לא בנוי כמו הלבארד של ימי הביניים, זו הצדקה הרבה יותר קלושה לירי. אבל, אתם יודעים מה, נניח. אולי השופט היה השופט דרד, אולי הוא ידע לעשות במקלות בידוק מעשים מגונים במיוחד שהפכו אותם לנשק קטלני. בואו נראה את הסרטון.
ואז צה"ל הודיע שאין סרטון, כי "מצלמות האבטחה לא פעלו." זה השלב שבו האדם הסביר מתחיל לחשוב שבצה"ל חושבים שהוא מטומטם. אבל זה לא מדויק. צה"ל לא חושב שאתה מטומטם. הוא חושב שאתה שפוט שלו והוא יודע שסטטיסטית, הוא צודק.
כפי שמדגים טררם ספינת הנשק, קמפיין ה-hasbara של צה"ל לא מנסה יותר מדי לדבר לקהל זר. זו לוחמה פסיכולוגית שמכוונת נגד קהל הבית של צה"ל, והמטרה שלה היא למנוע מהאזרחים לשאול את הצבא שאלות מציקות. העניין הוא שבצה"ל הבינו מזמן – כנראה במלחמת לבנון השניה, שבה הפגין הצבא אוזלת יד משוועת רק כדי לראות בסיפוק איך הציבור פונה נגד הפוליטיקאים דווקא – שמבחינת רוב הישראלים, שום דבר שהוא יעשה, עד וכולל פשעי מלחמה גלויים, לא יגרור האשמה ציבורית שלו. כשהצבא הבריטי במלחמת הבורים הקים מחנות ריכוז לאזרחים והרג יותר מעשרת אלפים מהם, הוא נדהם לגלות עוינות גלויה מצד חלקים ניכרים בציבור הבריטי. העשור שאחרי מלחמת ויאטנם היה עשור איום מבחינת הצבא האמריקאי והלגיטימיות שלו. במהלך האינתיפאדה הראשונה, החזיק צה"ל עשרות אלפי פלסטינים במה שהוא כינה מחנות מעצר ושהיו בפועל מחנות ריכוז – הם החזיקו אנשים שלא הועמדו לדין והוחזקו מכוח צווים מנהליים. אין כמעט משפחה פלסטינית שלא היה בה עצור. אנשים נהרגו על ימין ועל שמאל, ברפיח קברו אנשים בחיים כאמצעי לחץ, חטיבת גבעתי הפכה רשמית לחטיבת עינויים והמח"ט שלה, אפי איתם (אז פיין) חמק בעור שיניו מהעמדה לדין, היתה אורגיה של הריסת בתים, מיטב הנוער הישראלי פשט על מתפרות פלסטיניות בחשד שהן תפרו בדים בצבעים אסורים ואילץ קשישים לטפס על עמודי חשמל כדי להסיר מהם דגלי פלסטין, והציבור הישראלי עשה כמיטב יכולתו לא לראות, העדיף לשבור את המראה ולהתפוצץ מזעם על התקשורת, שהראתה לו מעט מזעיר ממה שקרה שם. הציבור גם העלים עין כשאהוד ברק, איציק מרדכי וגבי אשכנזי הפרו את כל חוקי הלחימה – במבצע "דין וחשבון" – והפכו את האוכלוסיה האזרחית הלבנונית למטרה מוצהרת של הפגזות, כדי "להפעיל לחץ" על ממשלת ביירות.
וזה נעלם, חלף, שקע. אף אחד חוץ מזבובים מקצועיים, אם להשתמש בדימוי של סוקרטס במשפטו, לא זוכר ולא מזכיר. יש דור שלם שסוחב אחריו פוסט טראומה ממה שהוא עשה וראה, אבל אז לא היה מקובל לדבר.
כפי שהעיר אדם יקר, אם נאנסת היתה משנה ולו פרט קטן בגרסה שלה, רוב הציבור היה ממהר להאשים אותה בשקר. כשצה"ל משנה פרטים מהותיים בגרסה שלו, ולא מוכן לספק את קלטות מצלמות האבטחה – ותעשו לי טובה, אם אתם רוצים שאני אאמין שזו תקלה, אתם צריכים רקורד מוצלח הרבה יותר מבחינת אמינות – רוב הציבור מפהק עובר לסדר היום, כי הוא מעדיף לא לדעת. וזו הסיבה שצה"ל מרשה לעצמו שקרים גסים: הוא יודע שזה יעבור. כן, יהיו כמה שמאלנים מעיקים שיעשו קצת רעש, ויהיה קצת בלגאן בחו"ל, אבל אף קצין לא יודח, על אחת כמה וכמה לא יעמוד למשפט – וזה מה שחשוב לצבא. אם הקלגסים שלו ילמדו שעל פשעים הם עומדים לדין, הם עשויים לפתוח את הפה, ולספר על פשעים אחרים, ועל מי שנתן את הפקודה או חיפה עליהם. לא בריא.
צה"ל לא אשם בזה. מי שאשם הוא הציבור, שמסרב לפקח עליו, שמתייחס בקלות ראש לדמם של לא יהודים. שופט ירדני? אופס, לא נעים, יפגע ביחסים עם ירדן, אבל בטח היתה לזה סיבה טובה. זה צה"ל, לא?
אגב, בידיעה אחרת, חמושי צה"ל ירו אמש (ב') למוות בסאג'י דרוויש, פלסטיני בן 18, והרגו אותו בפגיעת קליע בראשו. לטענת הצבא, "במהלך מארב לתפיסת זורקי אבנים סמוך לבית-אל, פתח כוח צה"ל באש לעבר פלסטיני, שיידה אבנים לעבר רכב ישראלי ואוטובוס." בצבא הוסיפו ש"נסיבות האירוע נבדקות." בפעם האחרונה שבדקתי, אסור לירות על מיידה אבנים אלא אם הוא מסכן חיים. אם זה היה מארב, כנראה שלא היתה שם סכנת חיים. לרשות צה"ל עומדים שלל אמצעים, החל מרימוני גז, עבור בקליעי אל-הרג וכלה בירי לכיוון הרגליים, שיכולים היו לסיים את התקרית הזו – גם אם נאמין לגרסה שלו, ובלי ראיות אין סיבה טובה להאמין לה – ללא הרג.
אבל, נו, אתם יודעים, רק פלסטיני. אפילו לא שופט ירדני. מה זה כבר משנה ולמי אכפת.
נתראה בפיגוע הנקמה. אל תשכחו לפעול לפי הנוהל: להתכווץ לתנוחה עוברית וליילל שמה עשינו ולמה זה מגיע לנו.
עדכון: עד כה הפיץ דו"צ שלוש גרסאות על ההרג במחסום אלנבי: נסיון חטיפת נשק, נסיון תקיפה ב"מוט בידוק" ונסיון תקיפה במוט ברזל. מצפים מאיתנו שנאמין שמישהו עשה אחת מן השתיים: או הסתער על חייל בידיים חשופות, ניסה לחטוף את הנשק שלו ואז אסף מאיפשהו מוט מסוג כלשהו; או שהוא הסתער על חייל על מוט כלשהו, שאלוהים יודע מאיפה אסף, ואז, כשהגיע אל החייל, שמט את המוט וניסה לתפוס את הנשק – אי אפשר לעשות את השניים בו זמנית. לאחר מכן, אחרי שנורה ברגלו, בעודו צמוד לחייל שתקף, הוא המשיך להוות סכנת חיים ולא היה מנוס אלא לירות בו עוד כמה כדורים – למרות, כאמור, שהוא היה צמוד לחייל.
מצד שני, יש לנו עד פלסטיני שאומר שמה שקרה הוא שחייל דחף את השופט, השופט התעצבן ודחף אותו בחזרה, ואז החייל ירה בו. זו גרסה סבירה לא פחות, למעשה יותר, משום שהיא גם מסבירה למה אין צילומים של מצלמות האבטחה.
אני אחכה לרגע שבו מוט הברזל יהפוך למזרק. במקרה ההוא, אגב, אף אחד לא הלך לכלא. גם לא היה משפט.
הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.
(יוסי גורביץ)
הדבר הכי ביזארי הוא שמי שביצעו את ההרג הם חיילי "גדוד האב"כ" של הנדסה קרבית( לפי עיתון הארץ" ) .
זה בכלל לא מוזר שגדוד האב"כ היה שם. חיילי אב"כ הם בד"כ ומתגייסי הנדסה עם פרופיל נמוך וחיילות שמתנדבות לקרבי (כמו קרקל) – מבחינת צה"ל זה אומר שהם מבלים את רוב זמנם בשמירות ומחסומים (כמה התעסקות מבצעית כבר יש עם אירועי אב"כ?). מעבר אלנבי הוא מקום עם סיכון נמוך, אז שמו אותם שם.
זה מאד פשוט. כל מי ששירת בצבא יודע הרי מה הולך שם. להודות שהצבא לא מוסרי זה להודות שאתה לא מוסרי.
אני ששירתתי בבסיס עורפי ולא ראיתי פלשתינאי אחד במהלך השירות שלי יודע שהייתי פה ושם בלתי מוסרי בזמן השירות ונאלץ להשלים עם כך שהצבא הצליח להפוך אותי לכזה. זאת לא ידיעה שקל לחיות איתה.
אתה לא ספרת פעם שהיית טנקיסט?
ממש לא. בן יחיד שאימא שלו לא חתמה לו ונאלץ לשרת בעורף ולהתבייש בזה.
היום אני מתבייש בדברים אחרים.
אני שומע דוקא הרבה סיפורים מאנשים שאני מכיר היום בשבח החומר האנושי שהם משרתים אתו, שזה די מוזר, בהתחשב במה שקורה בשטח.
יש אנשים מכל מיני סוגים לטובה ולרעה
הצבא הפך אותך לבלתי מוסרי , מה בפקודה ?
בלחץ שמאוד קשה לנער בן 19 להתנגד לו, ובאורח חיים כפוי שלא קל להיחלץ ממנו למשך שנתיים-שלוש.
למה הכוונה שהיית פה ושם בלתי מוסרי?
אתה מתכוון לדברים ברמת התחמונים בין צה"ל לחיילים (החלפת ציוד פגום בציוד פגום, האשמת מישהו אחר באובדן הציוד שאתה איבדת?)
אתה חובש במרפאה עורפית. מגיעה חיילת היסטרית שאין לה כלום ואתה יודע שהיא סתם היסטרית. הרופא אומר לך 'תכניס לה אינפוזיה ותפספס פעמיים' ואתה עושה את זה. אולי לא מפספס בכוונה אבל מחדיר אינפוזיה לחיילת שלא צריכה שום עירוי נוזלים – זאת תקיפה במסווה של טיפול רפואי. ואתה גם חושב ש'מגיע לה' כי אכן היא סתם היסטרית ואין לה בעיה רפואית אמיתית.
אז הנה מצב שבו הצבא הפך אותי לבלתי מוסרי ועוד הייתי בטוח שאני גבר-גבר כי הראיתי לתחמנית הזאת מה זה (וזה עוד בסדר, כי רס"ר המרפאה מספר לך על הרופא בבסיס ההוא שמכניס אצבע לתחת לכל חייל שמתלונן) והיום אני מבין שמה שעשיתי היה פלילי לגמרי.
עזוב, זה שבצנחנים ממשיכים להתעקש על קורס צניחה למרות שזה ממש אבל ממש לא נחוץ (חןץ מאיזושהי "מסורת") ולמרות שבכל קורס נפצעים חיילים (חלקם בצורה שלא תאפשר להם להמשיך בקרבי) זה מעשה לא מוסרי.
אגב, מישהו יודע איך נסגר הסיפור של ההוא שנורה אחרי שתקף לכאורה את סוללת כיפת ברזל באילת לפני כמה שבועות?
הפרשה הזאת מאוד מוזרה. לא רק שינויי הגרסאות התכופים אלא גם הנפשות המעורבות: מצד אחד שופט ירדני מבוגר ממוצא פלסטיני שכרגע נותר אנונימי לגמרי, ומצד שני הגדוד הכימי (שעלה לכותרות בזמן האחרון בעיקר על רקע החשש להברחה של נשק כימי מסוריה). וכל זאת בגשר אלנבי, מעבר שנחשב יחסית שקט. לזה אפשר להוסיף את ההתנצלות המהירה של ישראל, ששמורה בדרך כלל רק לפאשלות דיפלומטיות רציניות. יש לי הרגשה שאנחנו לא מקבלים את כל הפרטים בסיפור הזה, כלומר אפילו פחות מבדרך כלל.
אם לצטט את הפוסט: "ההרוג הוא ראיד זעיתר, בן 38, אב לשניים – ודוקטור למשפטים ושופט בעמאן."
לא אנונימי.
אאל"ט, ישראל לא התנצלה, היא הביעה צער. בהתנצלות יש מימד של לקיחת אחריות (כפי שהיה כאשר חייל ירדני ירה על תלמידות ישראליות בשנות ה-90 והמלך חוסיין בכבודו ובעצמו רץ ליישר את ההדורים), בהבעת צער לא. תרגיל דיפלומטי ידוע שמאפשר להקיע את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
הבעת החרטה (לא ההתנצלות) המהירה של ישראל מתוארת היום ב"ידיעות" כנסיון להכיל במהירות את המשבר (על רקע יחסים בעייתיים גם ככה עם ירדן וכלקח מפרשת המרמרה).
נשמע הגיוני, בלי צורך בתיאוריות קונספירציה. ובפרט לאור התקדים האצילי של המלך חוסיין והפיגוע בנהריים.
אם נדלג על מנת ההזיות המטורללת הרגילה, הטיעון יציב בבסיסו המצומצם. האדם הסביר, כלומר אני, תהה לא מעט כשנודע על מתקפת השופטים. לנוכח שינוי הגרסאות והעלמות המצלמות, הוא השתכנע שמדובר בשקר גס כלשהו. בין האפשרות שהשופט היה מרגל ציוני שמותו בוים ובין האפשרות שהוא נורה למוות בלי סיבה, אני איכשהו נוטה לאפשרות השנייה…
אתה סגור על זה שאתה אדם סביר?
סמולן אתה לא אדם סביר. אדם סביר מהנהנן בהסכמה כשצה"ל מדבר אליו.
נכחתי פעם באירוע בו עציר פלסטיני (בריון) ניסה לחטוף נשק מאחד השומרים, הוא חטף בעיטה לבטן ומהלומה מכת הרובה והעניין נגמר עם סימנים כחולים וכאב ראש לתוקף.
השומר זכה לשבחים מחבריו על כך שלא ירה על אף שהיו מי שהסית לכך.
'קת' הרובה
לאלא, דווקא כת הרובה.
הרבה יותר כואב.
המקרה מוזר ומי יודע מה קרה אולי באמת מישהו ירה בטעות או היה מטורף לא יודע. אבל בתור מי שהשתתף במבצעים רבים של צהל בעזה ובגדה, ועושה מילואים בשטחים כבר עשור אני כן יודע שרק אדם שלא משרת בקרבי ובמילואים יכול להציג את החיילים באופן כה דמוני ומנותק מהמציאות על סמך דמיונות
עמיחי, אולי הטעות הכי בסיסית בהבנת המציאות לגבי צה"ל היא ההתבוננות במראה במקום במכלול הראיות והעדויות על התנהלות הארגון והנורמות הנהוגות בו בפועל. אם אתה מתבסס על מה שאתה זוכר או אתה חשוב שאתה זוכר, אז אין לך מושג. נקודה
איזה תגובה זחוחה ומזלזלת. הוא, כמוני, עושה מילואים בשטחים מזה מעשור, ואתה מלביש תיאוריות פשטניות על "הבנת המציאות". המציאות שלי ושלך זה לא אותו דבר, אין לנו אותם אינטרסים ומערכת ערכים. מה אתה מבלבל את המוח. תהיה פעם אחת שמה, בעמדה שאתה צריך לקבל החלטות מוסריות, ואז תבין שאין לך מה להטיף בכלל.
לא, אל תהיה שם.
אמת מארץ צודק. מה שאתה רואה, בתור חייל אחד, בפלוגה אחת, הוא מוגבל. יכול להיות שדווקא מפני שהוא ספציפית אדם חביב, הוא "נקלע" לפלוגה חביבה, ולא ראה איך פלוגות אחרות מתנהגות. אפשר, למשל, למצוא המון עדויות אחרות באתר שוברים שתיקה. יש שם מאות אנשים אחרים שהיו בשטחים ולא חושבים כמוהו. זאת ועוד – הוא כותב שהוא השתתף ב"מבצעים", מה שמרמז על שייכותו לסיירת כלשהי, שלא עושה את העבודה השחורה, הקלגסית, הסיזיפית, שמצמיחה את הווי ההתעללות שמביאה לשטנה ורצון לנקמה.
רק דבר אחד: השטנה הייתה קיימת שם מאז ומעולם (או לפחות מאז שהם נתקלו ביהודים). יחסנו כלפי האוכלוסייה הפלסטינית מעולם לא שינה כהוא-זה את מידת השטנה והעוינות שלהם כלפינו. אסור להתעלל בהם, אבל לא בגלל שזה יפחית את השנאה והאלימות (זה לא, ואם כבר אז רק יגביר את האלימות) אלא בגלל שאם נתיר יחס פסול כלפיהם סופנו שנתייחס לעצמנו באותה צורה.
יוסי, אתה כותב מדהים.
אבל בעיני אתה פסיכי.
ובכנות? זכותך.
בעיני אתה מצחיק יותר מאמיר חצרוני, מלך הפרובוקטורים.
חבל שאתה לא מצליח כמוהו עם השטויות שאתה כותב😉