החברים של ג'ורג'

הציניות חזרה

מאחז העיניים של כל הזמנים בפוליטיקה הישראלית, יאיר לפיד, הכריז שלשום (ה') על כך ש"לפני שעה קלה, בוועדת הכנסת, עבר השיוויון בנטל, כולל החלת חוק שירות בטחון חובה על החרדים, בדיוק כמו שהוא חל עלינו ועל ילדינו. עיוות חוקי והיסטורי שנמשך 65 שנה תוקן מפני שהיינו נחושים." זה כנראה השקר הגס ביותר שאי פעם נאמר בפוליטיקה הישראלית, ולפיד עטף אותו במילים "הציונות חזרה." אם קראתם רק עד שם, אז הוא הצליח לעבוד עליכם.

בהמשך, מנסה לפיד להתחמק מהשקר הזה: "כולם יילכו לבקו"ם, וכולם ישרתו בשירות צבאי או אזרחי, וכולם ישתלבו אחר כך בשוק העבודה ויפרנסו את עצמם ואת משפחותיהם. […] כבר מהחודש הבא כל צעיר חרדי בן 17 ללא יוצא מן הכלל יקבל צו גיוס; כבר בחודש הבא – לאחר שהחוק יעבור בקריאה שניה ושלישית – ישוחררו מיידית לשוק העבודה עשרות אלפי חרדים שעד היום היו כלואים בישיבות וחיו על חשבוננו.
תוך 3 שנים 70% מהחרדים הצעירים כבר יתגייסו. אין יותר התחמקויות, לא למשתמטים חילונים ולא למשתמטים חרדים." ההדגשות שלי.

מה קרה פה? מאד פשוט. הונאה מול עיניכם. החרדים אמנם "ילכו לבקו"ם", בהנחה שהם לא יחליטו לצאת למרי אזרחי, אבל שם הם…. יקבלו דחיית שירות, בפועל עד תחילת 2018 (טכנית, ה-31 בדצמבר 2017; נחום ברנע מדווח ב"מוסף לשבת" של "ידיעות" שלפיד לא היה מוכן להזיז את התאריך לראשון בינואר 2018. "הכל צריך לקרות ב-2017", הוא התעקש.) עד אותו תאריך, חרדים יוכלו לקבל פטור, להשתחרר מעול הרבנים שלהם, ולצאת לשוק העבודה כבר בגיל 22 – שזו אכן התפתחות מבורכת, אבל אין ולו שמץ בינה ובין שוויון בנטל. כן, הם יוכלו גם לבחור בשירות אזרחי. מה בינו ובין "שוויון בנטל"? כלום.

בסוף 2017, יצטרך המגזר החרדי להעמיד 5,200 מתגייסים. זה המספר הנוכחי, שדורשת ממשלה שמפלגת מצב הרוח של לפיד מהווה בה משקל מרכזי; מה יקרה למספר הזה כשהקואליציה הבאה תדרוש את נוכחותה של מפלגה חרדית, אפשר לנחש. אם לא יהיו מספר מתגייסים חרדים כנדרש, אז תצטרך המשטרה הצבאית לפשוט על בני ברק וערים חרדיות אחרות ולגרור בכוח מגויסים.

איך זה ייראה בפועל? בהנחה שהחברה החרדית לא תצא למאבק אזרחי אלים כנגד הגיוס, עד כדי כך שהיא תבהיר לציבור שזו גזירה שהציבור איננו יכול לעמוד בה, אז מה שיקרה הוא פשוט: בתחילת 2018, ראשי הישיבות יזרקו לצבא את נידחי הציבור החרדי. הבעייתיים, החלשים, הלא מקורבים, חסרי הקשרים ייגררו לשרת בצה"ל. הם יהיו עוד יותר מגויסי כפיה מהמגויסים הרגילים: הללו, אחרי הכל, עוברים אינדוקטרינציה אינטנסיבית מגיל הגן שמטרתה לשכנע אותם שהשירות הצבאי הוא, אם לא משאת נפש והגשמת היעוד העצמי, משהו שהכרח לעשות. לחרדים אין אינדוקטרינציה כזו, למעשה יש להם אינדוקטרינציה הפוכה, וצה"ל יקבל כמה אלפי חיילים שהוא א. לא צריך, ב. לא ערוכים לשירות בצבא מודרני, ג. נשואים עם ילדים ועל כן יעלו לצבא הון, וד. מלאים מרמור כלפי החובה הזו, הרבה מעבר לרגיל. אה, כן – הם גם יהיו מאורגנים בקבוצות מסודרות, עם רשתות סיוע הדוקות שמבוססות על הישיבה בה הם למדו. קוראים לזה "פוטנציאל מרד." אפילו לא צריך מרד אמיתי: די יהיה בשמועה על מרד כדי שהצבא ישובש על ידי אלפי המגויסים החדשים. אם נערי הגבעות של חטיבת כפיר עושים לצבא בעיות, עוד לא ראיתם כלום. כל זה, כמובן, בהנחה שהם לא יציפו את הקב"נים של צה"ל בדרישה לפטור בשל בעיות נפשיות – צה"ל מצא לפני כמה שנים שחרדים מהווים 45% מכלל מבקשי הפטור הנפשי. וזה היה לפני שהם חויבו בשירות.

כלומר, החרדים ישמרו על האליטה שלהם ויקריבו את פשוטי העם. סביר להניח שהאליטה הזו, כריאקציה, תהיה הרבה יותר סתגרנית מהאליטה של הדור הקודם. היא תצטרך להוכיח את עצמה במבחן אידיאולוגי, והמבחן יהיה ביחסה לשלטון שמכניס את עצמו לנעלי משטר הצאר. העשור האחרון ראה, בעיקר כתוצאה מלחצים כלכליים, התרופפות מהוססת של החומות בין הציבור החרדי והציבור הכללי; כעת הן צפויות להזדקף שוב.

חשוב לציין שיש עוד קבוצה ששומרת היטב על האליטה שלה: חובשי הכיפות הסרוגות. הם הצליחו לצאת מהמהלך הזה כשקבוצת החוד שלהם, בחורי ישיבות ההסדר, יצטרכו לשרת רק 17 חודשים במקום 16 כבעבר. את ההחלטה הזו, אגב, העבירה איילת שקד בהצבעה בה נכחה היא לבדה; ההחלטה הזו היתה קומבינה עם חברי "יש עתיד", שנעלמו מההצבעה. כנראה שלפיד חושב שלא יזכרו שהוא אישר את השתמטות האליטה של בנט. אגב, כמו בישיבות החרדיות, גם בישיבות של ההסדר לא עושים יותר מדי. 20% מהרשומים בהן לא הגיעו לביקורת נוכחות גם כאשר קיבלו עליה הודעה מראש. אנחנו מממנים את ההשתמטות החוקית הזו. בימים האחרונים, אליטת משתמטי הכיפות הסרוגות חשה במצוקה, ומנסה להסיט את האש. היא טוענת שזה נכון שבחורי ישיבות ההסדר לא משרתים כל כך, אבל שרוב חובשי הכיפות הסרוגות אינם בחורי הסדר והם דווקא משרתים. צחוק מריר: במשך שנים, מספר חובשי הכיפות הסרוגות שאינם בהסדר היה מוקד לכלימה בקרב הקבוצה, והיו השמצות בלתי פוסקות על חברי הקבוצה ששירתו שירות צבאי מלא – כלומר, יצאו בפועל משליטת הקבוצה והרבנים. עכשיו הגלגל התהפך, ואלו שהיו מבוזים אמורים עכשיו לחפות על האליטה. רק שיתנו לה להמשיך בשלה.

אז עם מה נשארנו בסוף כל הטררם הזה? קבוצת משתמטים ברשות שתשרת 17 חודשים; דחיה של גיוס החרדים עד 2018; תליית הגיוס של החרדים במכסת מתגייסים; הסכמה במשתמע שהחרדים יוכלו לבצע גם שירות שאיננו צבאי; כמו כן, המשך הפטור האוטומטי לנשים שמצהירות על כך שהן דתיות.

בחן את עצמך: האם אתה יכול לבחור בין שירות צבאי כפוי מלא של 36 חודשים ובין א. דחיית שירות בארבע שנים ואז פטור בתנאי שקבוצת ההשתייכות שלך כבר גייסה מספיק אנשים, ב. שירות של 17 חודשים ובטלה רווחית על חשבון הציבור? האם את יכולה להצהיר שבשל אמונותיך את מנועה מלשרת בצבא? אם לא, אתם שייכים לקבוצת היהודים סוג ב', כפי שהגדיר אותה יאיר לפיד תחת השם האורווליאני "שוויון בנטל."

ולמען הסר כל ספק: אני מתנגד לכל צורה של שירות צבאי כפוי. אני לא מאמין שלמדינה יש זכות לדרוש מאזרחיה לסכן את נפשם עבורה, ולבישת מדים הופכת את הלובש למטרה מותרת בפגיעה. אני ודאי לא מאמין בשירות כפיה בצבא שעיקר הפעילות שלו היא דיכוי שאיפות החירות של עם אחר. אני מאמין ששירות צבאי משחית כמעט את כל מי שהוא נוגע בו, על כן אני מאמין שצריך לבטל את גיוס הכפיה לכולם, ושיש לעבור למודל של צבא מקצועי. אם לא ימצאו די משרתים, סימן שאזרחי המדינה אינם מוכנים לשלם את המחיר של קיומה כפי שהיא, ולמדינה אין זכות לחייב אותם לשלם את המחיר: זה הרגע שבו היא הופכת למשעבדת ולאויבת של תושביה.

פעם היה עיתונאי חריף בשם עפר שלח, שכתב ספר שלם ("מגש הכסף") על הצורך במעבר לצבא מקצועי ועל הנזקים שבצבא כפיה. השבוע הוא הצביע בעד חוק הגיוס של לפיד. בכך הוא השלים את ההתקרנפות שלו.

ועוד דבר אחד: משטרת ירושלים זימנה לחקירה צלם בשם אמיר עבד רבו, תושב מזרח העיר, בחשד שכתב בחשבון הפייסבוק שלו שניר ברקת הוא "ראש עיריית הכיבוש." כך נראית הדמוקרטיה הישראלית בירושלים. אני מזמין את משטרת ישראל לעצור גם אותי לחקירה, שכן גם אני רואה בברקת את ראש עיריית הכיבוש ולמעשה יש לי כמה מילים חריפות יותר לומר עליו. אני מודע לכך שמעצרי וחקירתי עשויים להיות לנטל על המשטרה, שכן הם ימנעו זמנית מאנשיה מלהפגש עם רבנים חשודים בפלילים ויגזלו זמן מהפללתם של אזרחים אחרים, אבל מפציר בה לעשות את המאמץ. היא הרי לא תרצה לטעון שעבד רבו נחקר רק בשל מוצאו האתני.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

41 תגובות על ”הציניות חזרה“

  1. מני זהבי הגיב:

    מישהו (מלבד חברי ועדת שקד) ראה את הנוסח המדויק של החוק המוצע?
    בדברים האלה, יש חשיבות עליונה לפרטים הטכניים של הסעיפים הקטנים.
    לא שהיה מוצא מכובד מהתסבוכת הזאת. אפשרויות של גיוס טוטלי של החרדים לצה"ל, או של הקמת צבא מקצועי בישראל, הן לא יותר מפנטזיה.

  2. אבו אלמוג הגיב:

    אכן תסריט קשה. אבל אני יכול להבטיח כאן שאף חרדי לא יגוייס. לא 5200 בסוף 2017 ולא אף מספר אחר באף תאריך אחר. מי שיודע את זה טוב מכולם הוא יאיר לפיד.

  3. תושב הארץ הגיב:

    צבא מקצועי לא יצליח. אפילו ארה"ב נזקקה לגיוס חובה ברגע שהיא ניצבה מול איום משמעותי יותר מהרגיל, אפילו כשהמדובר היה במדינה קטנה ומרוחקת (ויאטנם) ולא איום קיומי.

    • Alon Levy הגיב:

      אין שום קשר לוייטנאם. בארה"ב היה גיוס חובה בשנים שאחרי מלחמת העולם השניה, גם בזמן שלום, אבל היא ביטלה את גיוס החובה אחרי ההפגנות נגד המלחמה בוייטנאם ואחרי שניקסון העביר את תוכנית הוייטנאמיזציה (קרי: פחות חיילים אמריקאים על הקרקע, יותר הפצצות של מטרות אזרחיות מהאוויר). גרך אחרת להסתכל על תפיסת האיום היא שארה"ב הפסידה בוייטנאם למרות שלמשך רוב המלחמה היה לה גיוס חובה.

      • מני זהבי הגיב:

        לא רק שאין שום קשר לוייטנאם, אין גם שום קשר לארה"ב.
        ישראל אינה מעצמה עולמית (השבח לאל), ויש אפשרות סבירה שביום מן הימים היא תצטרך להתמודד עם מספר צבאות סדירים של מדינות שכנות, המונים מאות אלפי או מיליוני חיילים. בשנים האחרונות האפשרות הזאת מוחשית פחות, אבל צריך לעבור הרבה זמן כדי שניתן יהיה לומר שהיא נמוגה לגמרי.
        מהסיבה הנ"ל, ישראל צריכה צבא מילואים גדול. צבא כזה אי-אפשר לבנות ללא גיוס חובה.
        הבעיה היא שגם מי שמבקר (בצדק) את הנפח העצום של צה"ל כיום, מסתכל על המצב בדרך דואליסטית: או גיוס חובה לכל הגברים לשלוש שנים (שנתיים לנשים), או צבא מקצועי בסגנון האמריקאי. הפתרון הראוי נמצא כנראה אי-שם באמצע — גיוס חובה, עם קיצור משמעותי של משך השירות והקמת מערך כללי של שירות אזרחי, למי שבגלל השקפת עולמו (לא רק לימודים בישיבה) אינו יכול לשאת נשק. אבל אינני רואה אנשים בנוף הציבורי בישראל שמוכנים לקדם את הפתרון הזה.

        • Alon Levy הגיב:

          בבריטניה לא היה גיוס חובה לפני מלחה"מ השניה, וגם בארה"ב לא. אבל כבר בקרב צרפת, הבעיה של בריטניה היתה שהיא היתה רחוקה מדי מהשטח, ולא שהחיילים שלה לא היו מספיק מאומנים.

          • מני זהבי הגיב:

            מה זה רחוקה מדי מהשטח?
            כוח המשלוח הבריטי הגיע לצרפת בשני גלים: 150,000 חיילים (פלוס ציוד כבד) בין תחילת ספטמבר לאמצע אוקטובר 1939, ועוד כ-150,000 חיילים (כנ"ל) עד תחילת מארס 1940.
            טכנית, לא הייתה לבריטים בעיה להעביר לצרפת כוח אדם רב יותר. האם לא היו להם עוד דיוויזיות פנויות להעביר, או שהם לא פשוט לא ראו זאת לנכון, אינני יודע.
            בכל מקרה, מבחינת הגיאוגרפיה ויחסי הכוחות עם השכנים, ישראל אינה קרובה אפילו לבריטניה. אם כבר, היא קרובה יותר לשווייץ של, נאמר, 1930: יכולה להגן על עצמה בשעת הצורך, אבל צריכה להחזיק צבא מילואים בשביל זה. (שווייץ ב-1930 לא כבשה עמים שכנים, אבל זה כבר סיפור אחר.)

        • ליברטריאן הגיב:

          לא רק שאתה צודק, אלא שאני חושב שהפתרון שנמצא באמצע יהיה בסוף הפתרון שיבוצע בפועל (כולל קיצור משמעותי של השירות ומערך אזרחי). נכון, עכשיו אין לו הרבה תומכים, אבל זה הפתרון המתבקש והריאלי ביותר ליישום, הן מבחינה פוליטית, הן מבחינה כלכלית והן מבחינת הצרכים הבטחוניים והצבאיים.

      • תושב הארץ הגיב:

        אדרבה – עובדות אלו מלמדות שהתמריצים שמציע צבא מקצועי אינם מספיקים כדי להשיג את העוצמה הצבאית הנחוצה לשמור על ביטחון המדינה (האם הגדרת הצרכים תמיד נכונה היא כבר שאלה אחרת). הגיוס לאחר מלחמת העולם השניה מצביע בדיוק על כך – האמריקאים שכנראה עדיין חששו לביטחון ארה"ב לא יכלו להסתפק בצבא מתנדבים. כמו שאמרו בהמשך, ובצדק, קיומו של גיוס חובה אינו מחייב המשך המצב הקיים – אין קדושה במספר שלוש שנים, ולמען האמת עד מלחמת ששת הימים גיוס החובה עמד על שנתיים וחצי. דווקא אכיפת גיוס החובה על כלל האוכלוסיה תאפשר קיצור של השירות, והקלת הנטל מעל כולם. מי שחושב שאנשים יבחרו להתגייס לצבא במקום ללכת לשירות אזרחי אופטימי משהו. אף בר-דעת לא יסכים לסכן את חייו בצבא כשניתנת לו האפשרות של שירות קל ובטוח יותר (ועם כל הכבוד, גם טיפול בקשישים בבית חולים אינו קשה כמו שירות קרבי). לחלופין, עלות התמריצים הנדרשת על מנת לגייס אנשים לתפקידי לחימה תהיה גבוהה עד מאוד (ראה שווי התמריצים לחיילי ארה"ב). "עור בעד עור, וכל אשר לאיש ייתן בעד נפשו". ברגע האמת כולם בורחים כמו עברים מספינה טובעת. גיוס החובה כאן כדי להתגבר על הרפלקס הבריא הזה, על מנת שלכולנו יהיה סיכוי לשרוד.

        • אריק1 הגיב:

          גם כיום רוב המשרתים בצה"ל אינם קרביים וכנראה שלא קשה להתחמק מקרבי.
          אגב, לגבי הסכנה היא די מינורית- נדיר שמתים יותר מכמה בודדים או לכל היותר כמה עשרות בשנה(במשהו שקשור לקרבי. לא כאלו שמתים בתאונות דרכים או מתאבדים) לעומת כמה מאות בתאונות דרכים.
          לא ברור לי בכלל שהסיכון בנסיעה כל יום הלוך וחזור מהבית לעבודה(או לשירות לא קרבי) קטן מהסיכון למות בקרבי

          • תושב הארץ הגיב:

            בעיתות שלום אתה אכן צודק. בעיתות מלחמה (או מבצעים נרחבים), הסיכון ללוחמים (ותומכי הלחימה סביבם) הוא עצום (שיעור הנפגעים בכוחות הנדסה בקרב ההבקעה הוא כ80%). מעבר לסיכון למות, שירות קרבי הוא סבל ניכר: המשמעת הנוקשה, המאמץ הפיזי, תנאי החיים הירודים, ההשפלה ואובדן השליטה – שכולם שם, לפחות בחלקם, כי רק כך הופכים נער ללוחם. בשום שירות אזרחי לא תוכל לאבד את חירותך (או המעט שנשאר ממנה) רק בגלל שלא צחצחת נעליים בבוקר. אם השירות האזרחי יתנהל במתכונת של שירות צבאי זה יקטין מעט את התמריץ השלילי נגד צבא, אבל אז נסיים שוב עם צבא מנופח העוסק בפעילות אזרחית בדומה למורות חיילות שעליהן מתלוננים כאן.
            מעבר לכך, ברור לך שהשוואת המספרים הגולמיים בין שיעור התמותה בקרב חיילים לשיעור התמותה בקרב הנוסעים בתחבורה (למעשה כמעט כל 8 מיליון תושבי ישראל) הינה חסרת משמעות, כן?

    • נתן הגיב:

      צודק.

      הרעיון של הקמת צבאי בסיצואציה של מדינת ישראל הוא סכנה קיומית.

      גם בלי צבא מקצועי הדמוקרטיה הישראלית עומדת על כרעי תרנגולת, הצבא הישראלי כבר 40 שנה עסוק בדיכוי של אזרחים, בחלקים רחבים בחברה יש סגידה לצבא, וחמור מכך השקפת עולם לאומנית שבזה לזכויות אדם ולשיויון. בסיטואציה הזאת לנתק את הצבא מהחברה הישראלית ולהפוך אותו לגוף שרק אנשי שוליים מגיעים אליו משול להתאבדות.

      כמה מופרך יכול להיות מצב שבו הממשלה מחליטה לפנות התנחלויות או לבצע טרנספר לערבים פורצות מהומות דמים והצבא מודיע שהוא לוקח פיקוד על המדינה עד ל"השלטת הסדר".

      הדבר שמדהים אותי במיוחד הוא שהרעיון הזה בא דוקא מאנשי שמאל.

  4. קו 451 הגיב:

    שבוע טוב
    יש לינק נוסף לידיעה אודות הצלם?

  5. יואב הגיב:

    קלמן ליבסקינד (שאני יודע שהוזכר כאן לא מעט בהקשרים לא כ"כ מחמיאים), ציין כי למרות התנגדותו לישיבות הסדר הם מיעוט שמביעוט מקרב המתגייסים של הכיפור הסרוגות. איפה ניתן למצוא נתונים מדויקים על היחס שלהם מכלל המתגייסים?

    • ערן הגיב:

      אז מה הקשר אם הם מיעוט? האם הוא מציע לתת הקלות בדמות מחצית מזמן השירות ל"מיעוט שבמיעוט" מהחילונים שהולכים ללמוד רפואה, נניח?

      • מני זהבי הגיב:

        אל"ף, העניין הזה עם הרופאים דווקא יכול להיות הגיוני. במדינת ישראל יש עכשיו מחסור לרופאים שרק ילך ויגבר; אחת הסיבות למצב הזה נעוצה בכך שמסלול ההכשרה של רופאים ארוך ביחס לרוב המקצועות האחרים הדורשים השכלה אקדמית, כך שאולי זה לא היה רע לאפשר למי שרוצה לשלב לימודי רפואה עם שירות צבאי, על חשבון המדינה, תמורת התחייבות לשרת כרופא קרבי במילואים, או משהו.
        בי"ת, אתה מפספס משהו אחר לחלוטין: ההקלות בשירות צבאי לתלמידי ישיבות (דחייה אינסופית לחרדים, שירות קצר יותר לבני ישיבות הסדר) נובעות מתפיסה של לימוד התורה, במובנו הישיבתי, לא כהכשרה מקצועית אלא כדרך חיים, הזקוקה לטיפוח מיוחד (מדינה יהודית וכל זה). אתה יכול לומר שאינך מעוניין לעודד את דרך החיים הזאת. סבבה. אבל כל עוד יש מיעוט מאורגן ונחוש שחשוב לו לשמר אותה, יש הגיון רב בניסיון להגיע להסכמה עם המיעוט הזה ולתת לו חלק כלשהו ממבוקשו.
        בכל אופן, הבעיה המרכזית אינה בכך שבני ישיבות ההסדר משרתים מעט מדי. הבעיה היא בכך ששאר החיילים משרתים הרבה יותר מדי (עם כל הכבוד, שנות ה-60-70 נגמרו מזמן).

        • מודי תולשששש הגיב:

          עתודה אקדמאית נותנת בדיוק את זה.

        • מודי תולשששש הגיב:

          אם תקצר את זמן השירות, יצאו לך אלפי צעירים בשנה לשוק העבודה, לא ימצאו, ויעלו את אחוזי האבטלה. מי צריך את זה?

          • מני זהבי הגיב:

            להוציא אלפי צעירים (חרדים) לשוק העבודה זה לא מה שיאיר לפיד רצה?
            דרך אגב, אני מעדיף שצעירים אחרי השירות הצבאי ילמדו באוניברסיטה (או במכללה) ולא יעבדו בעבודות דחק, אבל זה כבר באמת נושא אחר.

      • יואב הגיב:

        תאורטית, זה בהחלט לא צודק שיש מי שמופלה לטובה בשירות, גם אם מדובר במיעוט. בפועל, יש כאן עניין של מידות. אם למשל מקרב החרדים רק 5% לא היו משרתים כלל, כל העניין של "שוויון בנטל" וזעם על "המשתמטים החרדים" וכו' לא היה כמעט קיים. היו טוענים שזה בטל בשישים. חוצמזה, כשמדובר נניח ב10% מכלל הציבור הדתי לאומי, לומר שכולם שם נהנים משירות מקוצר זו הטעיה והכפשה של הרוב (ואני לא דתי לאומי, וגם לא חרדי)

      • אריק1 הגיב:

        ערן- משתי סיבות:
        א. רופאים נחוצים לצה"ל כרופאים צבאיים ויכולים ללמוד בעתודה ולא לשרת כלל בתפקיד לא רפואי.
        ב. רופאים מקבלים שכר גבוה מהמדינה עבור עבודתם כרופאים. בודאי שהם לא נצרכים ללמוד מקצוע אחר ולעבוד בו.
        ג. יש פטורים והקלות לספורטאים. למה לא יוצאים כנגד זה?

        • סמדר הגיב:

          אריק — רק לסעיף ג' שלך:
          ההקלות לספורטאים (ולמוסיקאים) ניתנות למספר מצומצם מאד של אנשים ולאחר בחינה מעמיקה של מעמדם המקצועי. לא לכל שוער מחליף בליגה ב' וגם לא לכל בוגר קונסרבטוריון. הסיבה היא שבמקצועות האלה פאוזה של שנתיים שלוש בקריירה, ועוד בגיל הקריטי הזה, תחסל בפועל את האפשרות לקריירה בספורט או במוסיקה. לימודים אקדמיים — תורניים או אחרים — בהחלט יכולים לחכות, וההמתנה לא תפגע בהם באותו אופן.

          • סמדר הגיב:

            רק לחדד עוד: הסיבה שלא יוצאים כנגד זה היא לא רק משום שמדובר במיעוט, אלא משום שיש היגיון פרקטי ברור להקלות האלה — וזה היגיון שרוב הציבור מבין ומקבל.

    • ygurvitz הגיב:

      אז מה אם הם מיעוט?

      לרוב חובשי הכיפות אין כוח להתברבר בישיבה עוד שלוש וחצי שנים. העניין הוא שלחובשי הכיפות הסרוגות *יש אופציה לשירות מקוצר שלאוכלוסיה הכללית אין.*

      • מני זהבי הגיב:

        ואללה. ככל שאני מבין, לחובשי הכיפות הסרוגות יש גם אופציה להתקבל לישיבה גבוהה חרדית ולקבל את אותה דחיית שירות נצחית שתלמידי הישיבה החרדים מקבלים.
        זה אינו קורה הרבה בפועל, אבל הסיבה לכך היא שבחירת מוסד הלימודים (הנעשית, בגיל הזה, בד"כ על-ידי הורים) מושפעת מתפיסות של זהות עצמית והזדהות עם קהילה כזאת או אחרת הרבה יותר משהיא מושפעת משיקולים פרקטיים של עלות ותועלת.

  6. ליברטריאן הגיב:

    > על כן אני מאמין שצריך לבטל את גיוס הכפיה לכולם, ושיש לעבור למודל של צבא מקצועי. אם לא ימצאו די משרתים, סימן שאזרחי המדינה אינם מוכנים לשלם את המחיר של קיומה כפי שהיא, ולמדינה אין זכות לחייב אותם לשלם את המחיר: זה הרגע שבו היא הופכת למשעבדת ולאויבת של תושביה.

    מה ההבדל בין זה לבין, למשל, תשלום מסים בכפייה?

    "צריך לבטל את תשלום המסים לכולם, ויש לעבור למודל של תשלום מסים אינדבידואלי לפי בחירה. אם לא ימצאו די משלמים, סימן שאזרחי המדינה אינם מוכנים לשלם את המחיר של קיומה כפי שהיא, ולמדינה אין זכות לחייב אותם לשלם את המחיר: זה הרגע שבו היא הופכת למשעבדת ולאויבת של תושביה.

    למה המדינה יכולה לכפות משהו אחד, אבל לא לכפות משהו אחר?

    • מני זהבי הגיב:

      כי מידת הפגיעה בחירות האישית של אדם, הכרוכה בהחלטה להכניס אותו למסגרת שבה הוא ייאלץ למלא פקודות 24 שעות ביממה ולהיהרג במידת הצורך, גבוהה הרבה יותר ממידת הפגיעה הכרוכה בכך שהמדינה נוטלת חלק מרכושו?

      • ליברטריאן הגיב:

        רוב הצבא רחוק מאוד מלההרג במידת הצורך. ואני לא רואה הבדל בין 24 שעות לשלוש שנים לעומת שליש עד חצי משעות העבודה שלך, לכל החיים. (כלומר זה הגיוני למדינה לגייס אותך לתפקיד שאינו מסכן חיים, שזה בערך 80-90 אחוז מהצבא, לפי מספרים של צבאות מודרנים? זה לא המסקנה ברשומה הזו)

        מה גם שהכסף הזה הולך בדיוק לממן את פעולות הצבא. אז בעוד שמשירות צבאי אתה עוד יכול איכשהו להתחמק בלי הרבה השלכות (בהנחה ואתה לא מחפש חשיפה ציבורית), כמעט ואין לך סיכוי להתחמק ממימון הפעולות הצבאיות שמתבצעות בשמך.

        העיניין הזה הוא עקרוני, והמשפט שציטטתי (שאני מניח שיש לו מספר תומכים, כולל אנוכי) ניתן להרחבה בקלות גם לפעולות כפייה אחרות של המדינה.

        • An Cat Dubh הגיב:

          "רוב הצבא רחוק מאוד מלההרג במידת הצורך."
          נתקלת פעם בנוסח השבועה שכל חיל מדקלם בגיוס שלו?

          • מני זהבי הגיב:

            מילא שבועה. כל הצבא בנוי על כך שאם חייל מעביר היום ניירות בקריה, ניתן לשלוף אותו משם מחר ולשלוח אותו עם רפ"ג' לעצור מתקפה של שריון סורי, או מתקפת חיל נחתים איראני, או משהו.
            במצב תקין, הצבא אינו אמור לתפקד ככה (כי אם נזקקים לצעדים מן הסוג הזה, אז המצב כבר מחורבן), אבל האפשרות הזאת עומדת כל הזמן ברקע.

            • אריק1 הגיב:

              למה האפשרות התיאורטית והלא סבירה הזו היא מה שצריך לעמוד במוקד?

            • גיל ב' הגיב:

              זה די קרה בימי מלחמת לבנון הראשונה. קצינים עורפיים נשלחו ללוות שיירות בלבנון, בימים שלא היה שבוע בלי מטען צד, כדי להביע סולידריות עם החיילים הקרביים.

    • ליברל הגיב:

      כי בהנתן בחירה, כנראה שאנשים היו מעדיפים להקריב את זכות הקניין על פני הזכות לחיים.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

      בתור ליברטריאן, חשבתי שתציע לתקן: ״אם לא יימצאו די משרתים, סימן שהתגמול המוצע עבור השירות אינו מספק, ויש להגדילו עד לנקודה בה מספר המשרתים יגיע לתחום הרצוי.״

      • ליברטריאן הגיב:

        השתגעת? עוד יחסמו אותי מהבלוג אם אציע רעיונות כאלה 🙂

        וברצינות, אם הצבא יהיה מקצועי, ואני מניח שבשלב כלשהו חלקים גדולים ממנו יהיו מקצועיים (במקביל לשירות חובה קצר), אין לי ספק שהוא יצטרך להציע משכורות תחרותיים. זה לא שאפשר להתחמק מזה.

        המצחיק/עצוב הוא שדווקא במקצועות לחימה אין מחסור, אלו שהיית מצפה מהם להציע תגמול גבוה. יש כל כך הרבה שרוטים במדינה ששמחים לאייש את כל התקפידים הכי דפוקים, שאני לא אתפלא אם על פי חוקי ביקוש והיצע אפשר יהיה לשלם להם פחות משכר מינימום.

    • ygurvitz הגיב:

      המדינה מספקת שירותים, השירותים האלה עולים כסף, הכסף צריך לבוא מאיפשהו. אנחנו יכולים להתווכח על אילו שירותים צריך, ובהתאם כמה מסים לגבות, אבל ברגע שהסכמת שיש שירותים שהממשלה צריכה לתת, ברור שצריך לגבות מסים.

    • עדו הגיב:

      אני חושב שיש בינינו חוסר הסכמה לגבי מהו 'אני' ומה 'הכסף שלי' .
      הכסף שלי הוא בעצם לא שלי אלא של המדינה. היא זאת שמדפיסה אותו. הוא יכול לאבד מערכו אם מחר ידפיסו עוד ובלי שיקחו ממני אפילו שטר אחד. כל ערכו של הכסף הוא בזה שהמדינה ערבה לו.
      הרכוש שלי – כבר יותר בעייתי אבל גם כאן, זכויות קניין הן עניין של מוסכמה חברתית. אני לא אוהב את זה אם יפקיעו לי אדמה כדי הצבא יוכל להתאמן אבל זה עוד מובן.
      החירות שלי? בשום פנים ואופן אין למדינה שום זכות לשלול אותה אלא אם ביצעתי פשע או שאני נחקר בקשר לפשע כזה.
      הסיבה היחידה לכך שמותר לשלול ממני את חירותי לשלוש שנים היא בגלל שהמדינה כולה בסכנה קיומית ולכן פשוט אין ברירה.
      מסיבה זו אני גם מתנגד נחרצות לכל שירות לאומי בכפיה ומתנגד לנח"ל, למורות חיילות ולכל כפיה אחרת שלא שייכת ישירות להגנת המדינה (כן, גם גלי צה"ל).
      רוצים מורים? תשלמו. רוצים כוח עזר בגני ילדים – תכשירו סייעות. רוצים הקמת ישובים? תדאגו שלאזרחים יהיה כדאי לעשות את זה.
      אין למדינה שום זכות להתערב בחיי הפרט שלי ולהכריח אנשים לבצע שירותים עבורה אם זה לא קריטי ממש לקיום המדינה.

      • מני זהבי הגיב:

        לגבי ההתנגדות לשירות לאומי, אתה בעצם שולל מהצעירים בגיל הגיוס את האפשרות להיות פציפיסטים, או דתיים אדוקים.

        • עדו הגיב:

          אני חושב שלמדינה אין שום זכות לחייב אדם בשירות כפוי אלא אם כן אותו שירות חיוני לגמרי לעצם קיומה של אותה מדינה ולא
          nice to have
          לא רוצים לגייס פציפיסטים? שחררו אותם.
          כמובן שמי ש'מתנדב' לעשות שירות לאומי – על הכיפאק. אבל בתנאי שהוא באמת התנדב.

  7. אריק1 הגיב:

    לגבי גיוס החרדים- בסה"כ מדובר בגיוס של 5000 מכל מחזור שהם רוב הגיוס.
    אם זה יצליח זה אומר שלפחות רוב הבעיה שלפיד יצא נגדה תיפתר.
    גם אם נניח שהיה ראוי שכולם יתגייסו עדיין לוותר על 20% מהפיתרון כדי לפתור 80% זה סביר בהחלט

    • עדו הגיב:

      קראת את הפוסט? אני אתמצת לך. הדבר היחיד שקרה הוא שלפיד זרק את הבעיה על הממשלה הבאה.