החברים של ג'ורג'

צוואר יפה יש לך, ממשלת ישראל, לא חראם?

הזרוע המדינית של צה"ל, המוכרת לציבור כממשלת ישראל, ספגה השבוע איום חד משמעי מבנימין גנץ, שהבהיר לה מי כאן הבוס. גנץ העניק לטמקא ראיון ערב יום העצמאות – שיותר ויותר הופך לחג הסגידה לצה"ל – ובו אמר דברים מעניינים ביחס. הוא שב לאיים על איראן, כשהוא אומר ש"לא בטוח" שאיראן תהיה מדינה גרעינית בסוף השנה, ומבקש מהמראיינים "שלא להגרר לתוך הפרטים המבצעיים."

אבל נראה שהרבה יותר מאיראן, גנץ מוטרד ממי שאמורים להיות הבוסים שלו, ממשלת ישראל, אלה שעומדים לקצץ את התקציב של הארגון שלו. גנץ, נזכיר, הוא קודם כל ראש ועד העובדים של אנשי הקבע. בניגוד לראשי ועדים אחרים, שיכולים לעצבן אותך בנתב"ג, לא לפרוק את הסחורה שלך בנמל, לא לפנות את הזבל שלך או, במקרה קיצוני, להוריד לך את השאלטר, גנץ יכול לאיים באפוקליפסה של ממש. לא רק על הישראלים, שממילא רגילים לכך שהצבא שלהם מודיע להם כמה הם מאוימים, אלא על מקבלי ההחלטות. עליהם הוא יכול לאיים בחיסול הקריירה, וזה גם מה שהוא עושה.

גנץ מודה ש"הסבירות ללחימה מתמרנת כפי שאנו מכירים מ-1973, בעת הזו, יותר נמוכה." בתרגום לשפת בני אדם, גנץ אומר שהסיכוי שצה"ל ייאלץ להתמודד עם צבא של ממש קטנה משמעותית יותר. מבט מהיר על המציאות מראה שמדובר בחתיכת אנדרסטייטמנט. במלחמת יום הכיפורים, התמודדה ישראל עם צבא מצרים, צבא סוריה, וכוחות משלוח ירדניים ועיראקיים. מצרים יצאה מזירת העימות, וגנץ עצמו נאלץ להודות לאחרונה ששיתוף הפעולה עם הצבא המצרי דווקא השתפר בתקופה שחלפה מאז נפילת משטר מובארק. צבא סוריה ירד לרמת מיליציה והיכולת שלו לבצע מתקפה רצינית כנגד ישראל, שלא היתה משמעותית החל מאמצע שנות התשעים, לא קיימת כעת בפועל. ירדן היא אחת השותפות הבטחוניות הבולטות של ישראל. הסיכוי שצבא עיראק יהווה איום על ישראל בעשרים השנים הקרובות נמוך מזה שיאיר לפיד ישמש כנציג למעמד הביניים הישראלי. לכל דבר ועניין, הסבירות שישראל תצטרך להתמודד עם משבר ברמה של מלחמת יום הכיפורים לא רק 'יותר נמוכה,' כדברי גנץ, היא לא קיימת. וזה עוד בלי שנדבר על כך שמלחמת היום הכיפורים התנהלה בעולם דו מעצמתי, ושאיום סובייטי בשימוש בנשק גרעיני היה אחת הסיבות להפסקת האש במלחמה ההיא. איש לא מעלה על דעתו איום כזה כיום. ברה"מ – אה, סליחה, רוסיה – היא עדיין פטרוניתה של סוריה, אבל היא מחויבת לה הרבה פחות משארה"ב, פטרוניתה של ישראל, מחויבת לה. הצעד המתבקש הוא להקטין משמעותית את צה"ל, ובמיוחד את יצור הטנקים שלו. כפי שנראה מיד, גנץ לא מוכן לזה.

עוד אומר גנץ ש"בצד זה יש גידול ניכר באתגרים בטחונים: מדינת ישראל מוקפת איום ירי תלול מסלול לכל אורכה. כדי להסיר האיום מהעורף צריך מערכות הגנה שיאפשרו לעורף לשרוד את המלחמה וצריך לאפשר לצה"ל יכולת מודיעין ויכולת התקפית בכל המימדים, על מנת שהוא יוכל לקצר המלחמה ולהכריעה במהירות." זה, במחילה, קשקוש. ירי תלול מסלול לא יגיע לא מירדן ולא מהגדה, וגם הסבירות לכך שיתבצע ירי טילים מסוריה נמוכה למדי. הסיכוי שחיזבאללה וחמאס יפעלו יחדיו לתקוף את ישראל גם היא נמוכה משהו – אלא אם ישראל תצא למתקפת פתע על הפטרונית לפרקים של שני הארגונים, איראן. אבל נו, נאום הפחדה מהסוג שהורגלנו בו. הרי אי אפשר לצפות מראש ועד העובדים של הצבא שיגיד שהכל למעשה הרבה יותר רגוע ושאפשר לקצץ במספר העובדים.

ועכשיו לעיקר. "כמה משאבים יוקדשו לכך?", תוהה גנץ, ומשיב: "זאת החלטת ממשלה. החלטה אחראית, כבדה, רבת משמעויות והשלכות. ואני מציע להקשיב בעניין זה לנשיא פרס שאמר כי בכל תחום המדינה משקיעה כמה שהיא יכולה, אבל בתחום הביטחון היא צריכה להשקיע כמה שהיא צריכה." כשהוא נשאל האם לא הגיע הזמן שצה"ל יתאים את עצמו למציאות החדשה, גנץ אומר ש"צה"ל נבנה לאורך השנים בתפיסה של מלחמה רחבה ומלאה. גודלו של צה"ל השתנה בהתאם להערכות המצב שבוצעו לאורך השנים. גם עתה נציע רפורמות אך אנו במציאות רב-זירתית ולכל אירוע שמתרחש במקום כלשהו יש השלכות פוטנציאליות דרמטיות על זירות אחרות. לכן יש להיזהר." בקיצור, תשכחו מזה שהצבא שלכם יתאים את עצמו למציאות המשתנה ויוריד מרשימת האיומים את צבאות סוריה, מצרים, עיראק וירדן. מה, אתם באמת רוצים שנעיף מבט במראה ונראה שאנחנו בעצם כוחות הדיכוי של הפלסטינים? בשביל זה נראה לכם שחתמתי קבע?

אבל זה לא הכל. גנץ אומר עוד ש"לסגור מסגרות אפשר בהחלטה אחת, קשה מאוד לבנות מחדש את מה שוויתרת עליו." זה נכון, אבל לא ברור מדוע גנץ לא מקבל את האמת הזו כשהיא מתייחסת לצבאות האויב. אחרי הכל, גם צבא סוריה לא יחזור בעתיד הנראה לעין להיות מה שהיה.

ואנחנו מגיעים לעיקר. "לא אכנס לפרטי הרפורמות. יש מקום לשינויים ואנו עובדים עליהם." או, במילים אחרות, מי אתם בכלל שתדרשו ממני מידע כזה. מה, אני עובד אצלכם? "אם נעשה צעדים נמהרים, ניפגש בועדת חקירה, שהיא כשלעצמה לא מטרידה אותי אלא המחיר שיביא אותנו לשם, ואותו אני לא מוכן לשלם." ההדגשה שלי.

וואו. מה אומר גנץ לממשלת ישראל? שמעו, חבר'ה, אם אתם חושבים לצאת לאיזשהי פעולה צבאית אחרי שתשפילו אותי מול העובדים שלי, תשכחו מזה. היא תכשל. אני מבטיח לכם שהיא תכשל, כי כידוע מה שמנצח מלחמות הם לא אימונים טובים יותר וטקטיקות טובות יותר, אלא הרבה יותר כסף. ואחר כך תהיה ועדת חקירה. ותדעו לכם, ועדת החקירה בכלל לא מטרידה אותי, כי איך שהיא תתחיל אני אזרוק עליכם את כל התיק. אני אומר לוועדת החקירה שזה שהחיילים שלי יודעים רק להקיף פלסטינים חמושים למחצה ושאת רוב הפעילות המבצעית שלהם הם מבלים בהתעללות באזרחים לא קשורה בכלל ליכולת הלחימה שלהם. גם העובדה שהנסיון הקרבי של כל קצין מדרגת אלוף משנה ומטה מורכב, לכל היותר, מהתכתשויות עם החיזבאללה לא רלוונטית כאן. גם לא העובדה שמאז מלחמת לבנון השניה אנחנו לא עוסקים בהשגת יעדים אלא בפינוי פצועים. אף אחד לא יזכור את זה. מה שכולם יזכרו זה שאני דרשתי עוד ועוד כסף, ואתם לא נתתם; ואני אומר לכם כאן ועכשיו שלכל הרוג אני אצמיד תגית מחיר, ואהדק אותה למצח שלכם. אני אארגן כאן כזו אגדת סכין בגב, שאריך לודנדורף יעלה מקברו כדי לומר לי תודה נרגשת. זוכרים מה קרה לאולמרט, שנתן לקצינים שלו לנהל את מלחמת לבנון? אז עוד לא ראיתם כלום. צוואר יפה יש לכם, לחלקכם עוד יש קריירות. לא חראם?

במדינה נורמלית, פקיד שהיה מאיים על הממשלה שלו בתקשורת בוועדת חקירה, היה עף מהשירות מהר מאד, כנראה אחרי שהיה עובר דרך בית דין משמעתי שהיה מקלף מעליו חלק מהפנסיה שלו. ישראל היא לא מדינה נורמלית, היא מדינת קסרקטין. מי יקרא לסדר את ראש ועד העובדים גנץ? השר שלו? בוגי "משה" יעלון, האיש והמסוקים, מי שניסה לטרפד את התכנית המדינית המרכזית של ראש הממשלה שלו? אל תצחיקו אותי. שר האוצר לפיד? זה ידרוש מצד אחד יותר שליטה במספרים משהוא מסוגל לה ומצד שני יאלץ אותו לצאת נגד החשוב שבסמלי האומה מעמדת הנחיתות של שר, ועוד שר האוצר. זה לא יקרה.

במדינה נורמלית, פקיד בכיר שהגיע למסקנה שהמדיניות הממשלתית מובילה לאסון שיגרור ועדת חקירה, היה מגיש את התפטרותו ויוצא לתקשורת. זה קרה אפילו בישראל, פעם: הרמטכ"ל השני, יגאל ידין, התנגד לקיצוץ בתקציב הבטחון שדרש בן גוריון, ושם את הדרגות על השולחן. לשם שינוי, בן גוריון צדק, אבל ככה זה צריך לעבוד. אלא שגנץ יודע שבישראל, ברגע שאתה כבר לא רמטכ"ל, אתה הופך באחת לפוליטיקאי, בפועל או בכוח, מה שגוזר אוטומטית את מחלפות שערך ומשמשון אתה הופך מיידית לסתם עיוור שקשור לעמוד.

אחמד טיבי אמר פעם שהציבור הערבי נהג לפחד מהשב"כ ולייחס לו כוחות על, עד שכל מיני גדעון עזראים ואבי דיכטרים הפכו לפוליטיקאים ופתחו את הפה, והם הבינו עם מי יש להם עסק. הציבור היהודי בישראל עוד לא הצליח להבין שאם הרמטכ"ל הוא אוויל משריש באזרחות, כנראה שהוא לא היה מאור הגולה גם קודם. הוא עדיין מייחס לתפקיד כוח מאגי, כוח שהקצינים האוחזים בו מנצלים לטובתם.

הציבור מסומם, ולכן הציבור משלם. וימשיך לשלם. בדם ובדמים.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • SilverHand

    הפסקה הרביעית נגמרת באמצע משפט.

  • יואב

    לדעתי שווה להוסיף סימוכין ותימוכין לסבירויות הנמוכות שאתה מייחס למתקפות עלינו בירי תלול מסלול. כמובן שמדובר בהערכות אבל אם יש לך בכ"ז על מה לבסס זאת אשמח לשמוע

  • צ'ארלס

    בני גנץ עושה רושם של ג'נטלמן כל כך נחמד… 🙁
    בטח יחסית לאשכנזי וגלנט.

  • מוקי

    מה הסיכון בהפיכה צבאית בישראל? וכמה כדאי לרצות את ראשי הצבא כדי להימנע ממנה?
    בהנחה שאנחנו פחות ופחות ישראל ויותר ויותר ישראליסטן, אולי המחיר מוצדק.

  • עמית

    תודה לסרן גורביץ מאמ"ן על המומחיות שלו במצבם של צבאות אויב. אבל אם נעבור לקרוא קצת מה האנשים שבאמת עוסקים בתחום חושבים עליו (למשל, הפירסומים של מכון המחקר INSS) נגלה תמונה קצת שונה. אפשר לסכם אותה ככה –

    1. צבא מצרים. מדובר בצבא מודרני מסיבי, גדול בהרבה מצה"ל בכל המרחבים – באוויר בים וביבשה. יש לו עליונות ימית מוחלטת על צה"ל, ביבשה הוא מחומש במערכות נשק חדישות כולל למעלה מ-2000 טנקים אמריקאים מהחדישים ביותר, באוויר הוא מצוייד במטוסי F16, ובקרוב אף יקבל את הדור הבא של מטוסי קרב סיניים שאמורים להתחרות עם המטוסים האמריקאים החדישים ביותר. כמו כן הצבא המצרי מצטייד במערכות הגנה אווירית מסוג S-300 שנותנות לו הגנה אווירית על כל שטח חצי האי הסיני, למקרה שהוא ירצה לפלוש אליו ולמנוע מכוחות האוויר של ישראל להפציץ את כוחותיו עד שהם יגיעו אליה. בכך הוא למעשה הופך את הפירוז של סיני ללא רלוונטי.
    לפי כל מיני דיווחים כולל מויקיליקס, הצבא המצרי רואה את האויב שלו כישראל, וכל התרגילים הצבאיים שלו מדמים פעולות נגד האויב הישראלי. על המטרות אפילו מסומן צ צה"לית. הסיכוי לעימות צבאי בין ישראל למצרים הוא נמוך מאוד נכון להיום, אך אם צד אחד מתכונן רק אליו, אי אפשר לטעון שהצד השני לא צריך להכין את עצמו לתרחיש. מיותר להגיד שהשנאה המצרית לישראל, מצד כל זרמי החברה ועל אחת כמה וכמה הזרם שעכשיו בשלטון, עולה על גדותיה.

    2. מאגר הנשק הסורי. האיום מסוריה הוא לא זה של עימות קונבנציונאלי. האיום המשמעותי מסוריה הוא מאגר הטילים שלה. עשרות אלפים רבים של טילים – חיזבאללה על סטרואידים – כולל טילים בליסטים, סקאדים, ואלפים רבים של טילים בעלי ראש נפץ גדול שמגיעים לתל אביב. מאגר הנשק הזה קיים והוא כעת בידי המשטר הנוכחי והוא יהיה בידי כל מי שיעלה כנגדו. הרס שמאגר טילים כזה יכול לגרום לעיר מודרנית כמו תל אביב הוא אפוקליפטי. מספיק להסתכל על התמונות מחאלב.
    בשביל להתמודד עם איום כזה צריך צבא קונבציונאלי גדול, בעיקר חיל אוויר גדול מאוד אך גם כוחות יבשה שיוכלו להשתלט על שטח ולמנוע ירי של טילים ממנו. בנוסף צריך להצטייד במערכות הגנה נגד טילים כמו כיפת ברזל, שרביט קסמים והחץ, בעלות של מיליארדים.

    • ארז הוכמן

      לינק בבבקשה

      • עמית

        לאיזה חלק?

        את רוב המידע אפשר למצוא כאן, עם פירוט של הסד"כ של כל מדינה – http://www.inss.org.il/weapons.php?cat=283
        עוד אפשר לקרוא כאן, ובפרסומים אחרים של המכון
        http://cdn.www.inss.org.il.reblazecdn.net/upload/(FILE)1316700865.pdf

        על כך שצבא מצרים רואה בישראל כאויבת הראשית ומתכונן כל הזמן למלחמה כנגדה אפשר למצוא כאן –
        http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1238140

        • אחד

          אוי, הנאיביות.

        • שי ל

          רק שים לב שהמסמכים שטוענים שצבא מצרים רואה בישראל אוייבת ראשית הם מ2008 לכל המאוחר, לפני האביב הערבי.

          • עמית

            ומזה אנחנו אמורים להסיק משהו לטובה או לרעה? אם אפילו בתקופת מובארק מערכת הביטחון המצרית ראתה בישראל אויבת ראשית, אז מה יהיה בתקופת האחים המוסלמים?

            • אלכס ז.

              כמובן שלטובה! האחים המוסלמים לא באמת מצליחים לשלוט בצבא ואין שום סיבה לחשוב שהמוראל הצבאי במדינה שעדיין נמצאת במהפכה (הפעם נגד האחים המוסלמים, להזכירך) יאפשר פעילות כלשהי.

              • עמית

                מצד שני, סביר להניח שהגורמים היותר רדיקאלים בצבא צברו כוח מכך שהגורמים היותר רדיקאלים גם עלו לשלטון. מה גם שמאבק כוחות פנימי בין צבא למשטר זה רקע מושלם כדי לפתוח מלחמה נגד אויב חיצוני, שיאחד את העם מאחורי הצבא ויעניק לו את השליטה האפקטיווית על המדינה במקום למשטר.

                בכל אופן, אנחנו לא מדברים על ההסתברות למלחמה בין ישראל למצרים מחר בבוקר. אנחנו מדברים על האם ישראל צריכה להכין את עצמה לתרחיש שכזה. לי נראה שזו תהיה חוסר אחריות לא להתכונן לזה, ולו בגלל שמוכנות לתרחיש הזה מורידה את הסיכויים שהוא יתרחש.

                • Oz

                  נראה לי שזה הפוך. דווקא במקרים של משחקי מלחמה, יש סיכוי שהלהיטות של קצינים משוגעים יכולה להוביל לתרחיש כזה. ראה דר' סטריינג' לאב…

                • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

                  תלמד קצת על הצבא המצרי. יש גם דברים שהם יותר מרשימת אמל"ח שעשו מקאט ופייסט לשנתון "מיליטרי באלאנס".

                  בינתיים אתה מזבל את השכל. איך אני יודע שאתה מדבר שטויות? תחשוב לבד.

                  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

                    אתה בכיר בצבא המצרי?

                    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

                      או שהוא סרן באמ"ן.‏ דרגה די זוטרה בחיל,‏ אגב.‏ סה"כ סמל עם פסים קצת יותר גבוה על החולצה.

                • אלכס ז.

                  מלחמות קצרות ומוצלחות מאחדות את העם. אבל כישלון מלחמתי הוא מתכון בטוח לקטסטרופה פוליטית כי העם גם סובל יותר, "הכבוד הלאומי" נפגע והשלטון מראה את עצמו כחלש (ואין שום דבר שמקצר קריירה צבאית או את שלטונו של עריץ יותר מסמני חולשה).

                  אני מסכים שצריך להערך לתרחישים שונים, השאלה היא כמה צריך להשקיע בכך. אם הסיכוי נמוך מאוד, האם עלינו להמשיך להשקיע את אתו ההון (למעשה אפילו יותר מכך) שהשקענו כשהסיכוי היה גבוה?

    • סוסו

      ברור שצה"ל הוא המודל מולו הם מתאמנים. רב המלחמות שלהם היו נגדו והוא הצבא החזק באזור.
      אתה חושב שבצה"ל לא לומדים את התו"ל והחימוש המצרי ומתאמנים בהתאם?

      צבא מתאמן לקראת האפשרות שתהיה מלחמה. כשהסיכוי למלחמה יורד מקטינים את הצבא, לא אומרים לצבא "עכשיו תתאמן לתסריט שלום".

      • עמית

        בדיוק. אתה מתפרץ לדלת פתוחה. מה שאני טענתי זה שצה"ל צריך להמשיך להתכונן ולהתאמן גם עבור התרחישים האלה. הטענה של גורביץ ש"מצרים יצאה מזירת העימות" ואפשר שלא לקחת אותה בחשבון כשעושים את החישובים על הצרכים של צה"ל, על אף שיש כאן מדינה עצומה עם צבא מסיבי ומודרני שמתכונן באופן מתמשך לתרחיש אחד – מלחמה עם ישראל – זה חסר בסיס.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      ואתה סרן באמ"ן?

      • עמית

        זה לא משנה מה אני כי בניגוד לגורביץ אני לא עורך ספקולציות, אלא אני מבסס את עצמי על מקורות אחרים. עזוב סר"ן באמ"ן, מה יש לראש אמ"ן לשעבר להגיד על הצבא המצרי בסקירה מ-2009? (קצת ישן כן, אבל מה לעשות, לא כל יום ניתנת סקירה פומבית על הצבא המצרי מצד בכירים מאמ"ן).

        "האלוף במיל' זאבי פרקש התייחס לתהליך המודרניזציה שעובר צבאה של מצרים ולאופן שבו הוא תופס את צה"ל. "ישראל היא עדיין איום הייחוס של מצרים ובעיניה ישראל היא הצבא המודרני והחזק במזרח התיכון. הסוגיה של התמודדות מול צה"ל הפכה לאתוס שמוחדר עד אחרון הקצינים, ומי שמחדיר זאת הוא שר ההגנה, חוסיין טנטאווי."

        "אשר לשינויים שעברו על צבא מצרים, אמר זאבי פרקש כי אמנם צורת הלחימה הסובייטית נשארה על כנה, אך סוג אמצעי הלחימה השתנה במצרים. "יש עירוב של עד כ-70 אחוזים מאמצעי הלחימה המערביים בתוך צבאה של מצרים.

        כ-60-70 אחוזים ממטוסי ומסוקי הקרב המצריים הם מערביים ובהם כ-200 מטוסי אף-16 עם חימוש מדויק, שיש האומרים כי אלמנטים מסוימים בהם עולים על אלה של חיל האוויר הישראלי". לעניין החימוש המצרי ציין את שתי הדיוויזיות המצוידות בטנקי אברהמס האמריקניים, את אמצעי הנ"ט ואת הנשק המערבי המדויק. "

        הוא מוסיף שטנטאווי (שבינתיים הספיק להיות מודח) על אף כל זאת היה מחוייב להסכם השלום עם ישראל. אך שעומד מולך במדינה שכנה צבא מסיבי שמתכונן למלחמה נגדך, להגיד שאתה צריך להשאר אדיש מול זה ולא להתכונן לתרחישים הגרועים יותר – זה אבסורד. ועל זה הדיון. הדיון הוא לא האם צבא מצרים ינצח את צה"ל במלחמה, לא האם הסיכויים למלחמה בקרוב הם גבוהים, אלא רק – האם צה"ל צריך לבנות את עצמו כך שהוא יהיה מוכן לתרחיש של מלחמה אם מצרים. התשובה צריכה להיות באופן מפורש – כן. גורביץ עונה לא.

    • יוסי גורביץ

      ואיך כל המלל הזה משפיע על הטענה שמצרים יצאה מזירת העימות?

      • עמית

        זו הנקודה – מצרים מכינה את עצמה בשקדנות ליום שבו היא תחזור להתעמת ישירות עם ישראל אז אי אפשר להגיד שהיא "יצאה מזירת העימות" לחלוטין. היא פשוט עומדת לצידי הזירה, נועצת עיניים בישראל ומתחמשת בעלות של מיליארדים בכל מה שצריך כדי שהיא תוכל להלחם בה.
        צה"ל צריך להיות מוכן גם לתרחיש הקיצון שבו המצרים חוזרים לזירה, וזה דורש משאבים.

  • אוהד

    לפני מספר שנים הגעתי בפעם הראשונה לבלוג הזה. גיליתי אז אתר משובח במיוחד, עם כתיבה מושחזת ותכנים שלא מצאתי באף מקום אחר. לצערי, כבר זמן רב שמשהו רע מאוד (לטעמי) קורה לבלוג הזה, ומהדבר המעניין והרהוט ביותר בבלוגספירה העברית הוא הפך לעוד אתר שמאל רדיקלי, חד צדדי, צפוי ולא מאוד מעניין. חבל.

    • ליברטריאן

      שמאל רדיקלי? הצחקת אותי, אתה עוד עלול להחמיא במקום שמחמאה לא מתאימה לו. הכותב אלים ואנטי-ליברלי באופן מובהק. רחוק מאוד מערכי שמאל.

      • אלכס ז.

        להבדיל מליברטאנים, שהם כידוע בשר מבשרו של השמאל.

        • ליברטריאן

          תלוי. יש ערכי שמאל שאני מסכים איתם בלב שלם, ויש כאלו שלא. ומה עוד שאני לא בהכרח מייצג את ערכי הליברטאנים ואני גם לא מתיימר לדבר בשם אף אחד אחר.

          ואם נחזור רגע לערכי השמאל שכותב הבלוג הזה לא מצטיין בהם: הומניות, אהבת אדם, ליברליות, פצפיזם, זכויות אדם (כל אדם), פתרון כל סכסוך בדרכי שלום.

          שמע, יכול להיות שאני מפספס משהו כשאני חושב על "שמאל", אבל לעניות דעתי, שמאל (ובטח לא רדיקלי) לעולם לא יתמוך בעונש מוות. איש שמאל לא יגיד שיש אנשים שראוי להעמיד אותם מול כיתת יורים. אני טועה?

          • אלכס ז.

            כן, אתה טועה. אתה מזהה שמאל והומניזם עם פצפיזם, אבל אלו אידאולוגיות שונות לחלוטין. אורוול עצמו עמד על ההבדלים ביניהן וידע שיש אנשים שצריכים למות.
            אגב, רק שתדע ששמאל רדיקלי (על כל סוגיו – מאנרכיזם ועד קומוניזם) תמיד היה בעד עונש מוות. גורביץ איננו רדיקל דווקא בגלל שהוא מנסה לשמור על פרופורציות.

            נ.ב.
            אם אתה יודע שאתה לא מייצג ליברטאניות, לא עדיף לשנות את הכינוי?

            • ליברטריאן

              תשובה לך ולאסף:

              אם לפי דעתך אין קשר בין שמאל להומניזם ופצפיזם, וטוען שהם שונים לחלוטין [מילא אם היית אומר שיש חפיפה כלשהי, אבל אותה אומר לחלוטין] – אין בעיה, מקובל, אז הדיון הזה הסתיים על הגדרות, ואני מוכן למשוך את המילה שמאל מהטענה שלי.

              בקשר לכינוי שלי, אני לא מתיימר לדבר בשם אף אחד, ואני לא מתחייב שכל הדעות שלי יענו בדיוק להגדרה כזו או אחרת, אני לא שבוי של הגדרות. פשוט בחרתי משהו שקרוב מאוד להשקפת העולם שלי, ויעזור לאנשים אחרים לקטלג אותי במהירות, ולשלול זריז את הטענות שלי מבלי לרדת לעומקן, כי מה זה ליברטריאן זה לא ההזויים האלה מהמעיין המתגבר ומסיבת התה?

              אסף, כותב אלים, בצורה הבא:

              – "למרבה הצער, הוא לא הועמד בפני כיתת יורים בשל סירוב פקודה בזמן מלחמה"
              – "אני אישית מעדיף התנגדות לא אלימה, אבל" (אם יש אבל, יש אלימות)
              – "אתה רואה את הגז המדמיע, שיורים חיילים שמגינים על אדמות שנגזלו ועליהן נבנתה התנחלות – והאבן היא זו שנחשבת מבחינתך לאלימה?" (כן, גם האבן היא אלימה. הגז, גזל האדמות וההתנחלות – וודאי. גם אבן)
              – וגם "אני למעשה אהיה הרבה יותר סלחן כלפי חייל שנמלט מאימת הקרב מאשר כלפי גנרל שסירב לפקודה מהממונים האזרחיים עליו. הראשון צריך להיות מגורש בקלון מהצבא. השני צריך להיירות"
              – יש עוד דוגמאות, באמת שלא חסר, ואני גם לא חושב שבעל הבלוג עצמו יכחיש את האופי האלים (שאומנם בא בתגובה למישהו ומשהו הרבה יותר אלימים וחזקים ממנו, אבל זה רק עיניין של מידה).

              כן, אני יודע שיש הרבה מאוד אנשים אלימים במדינה שלנו. כן, גם בעל הבלוג אלים.

              ולסיום, מכל הדיעות שהבעתי למעלה, שלא ישתמע שאני לא מסכים איתו באופן גורף, או חושב שהוא תמיד טועה וכו'. כאשר מסננים את השטויות, את הדמגוגיה, את ההתלהמות וכן, את האלימות, אפשר למצוא כמה רעיונות לא רעים שאני מאמץ ומסכים איתם.

              • ygurvitz

                היי, לא יודע מי אתה, אבל אני חושב שמינימום של הגינות בעת מתיחת ביקורת הוא עמידה מאחוריה, לא הסתתרות מאחורי שם בדוי.

                לעניינינו: אני לא פציפיסט, ומעולם לא הייתי. פציפיזם הוא בעיני עיוורון ושיתוף פעולה עם הרוע. אנחנו חיים בעולם אלים וכן, יש מצבים שבהם אלימות היא מוצדקת. הסתכל על התמונה שבראש הבלוג; האיש הזה יצא למלחמה בספרד בהחלטה נחושה להרוג פאשיסט. זו, איך לומר, פעולה אלימה משהו ועדיין הכרחית.

                "למרבה הצער, הוא לא הועמד בפני כיתת יורים בשל סירוב פקודה בזמן מלחמה"

                נכון, כי אם כבר יש לנו מלחמה, אז בוא ננהל אותה לפי חוקי המלחמה, וגנרלים שמסרבים פקודה – במקרה הזה, פקודה סבירה לגמרי להגן על אזרחים – צריכים למצוא את עצמם ליד קיר ובחירה בין סוגים שונים של סיגריה אחרונה.

                "אני אישית מעדיף התנגדות לא אלימה, אבל" (אם יש אבל, יש אלימות)

                ודאי שיש אלימות ולפעמים אין ברירה אלא להשתמש בה. התנגדות לא אלימה פשוט לא היתה עובדת מול המשטר הנאצי או הסורי, למשל, ובמקרה כזה כל אדם חושב היה צריך לעבור ישירות ליצור בקבוקי תבערה. המורדים הסורים אלימים מאד, ואני מברך אותם על אלימותם הקדושה, שבה הם מנסים, במחיר נורא, להסיר את המגף מעל צווארם.

                "אתה רואה את הגז המדמיע, שיורים חיילים שמגינים על אדמות שנגזלו ועליהן נבנתה התנחלות – והאבן היא זו שנחשבת מבחינתך לאלימה?" (כן, גם האבן היא אלימה. הגז, גזל האדמות וההתנחלות – וודאי. גם אבן)

                וזה בדיוק הטמטום הפציפיסטי. אני יכול, או על כל פנים התרגלתי, להבין את הישראלי שחושב שהכל מגיע לו ושמי שמתנגד לכיבוש, בכל דרך, הוא פושע. אני לא יכול להבין את האנשים שמודעים לאלימות היומיומית של הכיבוש, ודווקא האבן היא זו שמזעזעת אותם.

                "אני למעשה אהיה הרבה יותר סלחן כלפי חייל שנמלט מאימת הקרב מאשר כלפי גנרל שסירב לפקודה מהממונים האזרחיים עליו. הראשון צריך להיות מגורש בקלון מהצבא. השני צריך להיירות"

                נכון. ראה למעלה.

                העולם הוא אלים. התעלמות אנינה מכך מבטיחה את המשך האלימות, אבל בעיקר מהצד הבריוני. בדרך כלל יש סיבות טובות שלא לנקוט באלימות; היא משחיתה את המשתמש בה והיא מולידה עוד אלימות. לעתים אין מנוס משימוש בה, במיוחד כאשר המנעות מכך מבטיחה שעבוד (שוב, סוריה). אם ישראל רוצה שהפלסטינים ימנעו מאלימות, היא צריכה להבהיר שדווקא מאבק לא אלים הוא זה שמצליח. אחרת היא תקצור את הסופה שזרעה.

                • ליברטריאן

                  שלום, תכננתי לפרוש מהדיון הסצפיפי הזה, אבל אני מעריך את תגובתך ולכן אגיב בקצרה.

                  בקשר לאנונימיות, אני מבין את הבעיה, ואני אשמח לשלוח לך את הפרטים שלי בהודעה פרטית (למרות שזה כמובן לא משנה את הטענה/ביקורת שלי, ולא עושה אותה נכונה יותר או מטומטמת פחות).

                  בקשר לאלימות, אני מבין את העמדה שלך. נכון, פצפיזם הוא סוג של עיוורון.

                  אני לא חושב שמי שמתנגד לכיבוש (בצורה אלימה) הוא פושע, ממש לא. "פשע" הוא מונח שקשור לעולם המשפט והחוקים, וגם אם שופטים זורק אבנים או מטילי מרגמות או מטילי פצצות ממטוסים ברחובות עזה – לא צריך לשפוט את כולם באותה מידה ולא כולם עוברים על אותו "חוק" (whatever that means).

                  ואם לדבר קצת פחות באוויר, אז לדעתי ישראל צריכה לשחרר כמעט את כל האסירים הבטחוניים. כמעט כולם, וודאי לא זורקי האבנים, ראויים למאסר, ובטח לא בתחומי ישראל.

                  מה שאני כן חושב שחסרים קולות שמטיפים נגד אלימות מכל סוג שהיא. לא כי כל האלימות זהה בחומרתה, אלא כי אלימות לעולם תזין את עצמה, ולעולם נותנת את הכח לחזק. עכשיו במקרה אתה מסכים איתו (במקרה של זורק האבנים, מחר לא תסכים איתו, וזה יהיה מאוחר מידי כמו שיעידו עשרות המקרים של מורדים בעולם שנתמכו על ידי אנשים שאחר כך נפגעו מהם)

                  בקשר למסרב הפקודה, אני חושב שזכות הסירוב צריכה להיות הזכות הראשונה של כל חייל ומפקד. וזה כולל את הזכות לסרב לפנות יישובים, להלחם בעזה, לשכב במארב, ולעמוד במחסום. ברגע שנעודד אנשים להפעיל מצפון ולא לציית כמו מכונות, אולי נפסיד כמה קרבות אבל נוריד משמעותית את רף הפקודות הבלתי חוקיות. אני חושב אינטרס במעלה של כל מי שהוא אנטי המכונה הזו. זה לא יפרק את הצבא, זה יעשה אותו הרבה יותר טוב.

                  אני יודע שזו לא העמדה שלך.
                  יום טוב.

        • מעבר לזה, "הכותב אלים"? באיזו צורה בדיוק?

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        ליברטריאנים לא קראו לעצמם ככה כדי שלא יחשבו בטעות שהם שמאלנים כי הליברליזם היחיד שהם מאמינים בו הוא החופש לאונן על זה שהווארד רוראק אונס אותם עם הכסף שלו?

        • ליברטריאן

          להיות היום ליברל זה קל, כולם מאמינים בזכויות של כולם, רק שלא ידרכו להם על הדשא. איכשהו יש אנשים שאפילו בזה מצליחים להכשל, רק תמצא את הנקודה שכואבת להם בפנים.

          הווארד רוארק וליברטריאניזם? הצחקת אותי, אני מודה. אומנם בדיחה ישנה, אבל איכשהו עדיין רלוונטית ומפתיעה בהקשרים שבה היא מועלת.

          • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

            שכחתי-‏ אובייקטיביסטים חושבים שליברטריאנים הם היפים ימניים.‏ ליברטראנים חושבים שחופש כלכלי חשוב יותר מכל דבר אחר,‏ ולהלן הייעוץ לקולונלים הרודניים של צ'ילה.

            • ליברטריאן

              תראה, אני לא יודע מה "ליברטראנים חושבים" וגם אתה לא.

              אני כן חושב שזכויות אדם ככלל (וחופש במיוחד) הם החשובים ביותר. גם חופש כלכלי. מתי מגבילים זכויות? רק במקרים שהם פוגעים בזכויות של מישהו אחר. מתי זה קורה? כמעט ואף פעם לא. האם חופש כלכלי יכול לפגוע בזכויות של מישהו אחר? כן, כי המערכת הכלכלית סבוכה ויש סיכוי גדול יותר לדרוך על בהונות של אחרים. גם יצר החמדנות דוחף אנשים להעלים עין מסבל וזכויות של אנשים אחרים. האם במצב הזה יש להגביל את החופש הכלכלי? כן, אבל בזהירות. האם כל הנקודות האלו מתיישבות עם התפיסה הליברטאריאנית? כן, מתיישבות יופי.

              זהו, נרגעת?

    • אלירן

      מסכים. נראה שהשנאה העזה ליאיר לפיד העבירה אותו על דעתו.

      • אלכס ז.

        כלומר, כשהוא לא ביקר את יקיר לבך הוא היה בסדר.

    • דניאל

      הייתי אומר ש"הדבר המעניין והרהוט ביותר בבלוגספירה העברית" זה קצת יותר מדי, גם בלשון עבר.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      אולי תגיב לעניין במקום לטעון אד הומינום?

      • anonymous moose

        זה היה יותר טיעון הומינומנומנום. או שאולי אני פשוט רעב.

  • Alex_f

    המטריד בנתונים שהביא עמית הוא שהתעצמות הצבא המצרי מתרחשת במקביל לשקיעת הכלכלה המצרית!
    מדובר בארץ עניה במיוחד על סף רעב.

    • מני זהבי

      ולכן סביר להניח שמדובר בטיפוח אגו של כמה קצינים גבוהים יותר מאשר בהתעצמות צבאית ממשית.
      מצרים תלויה לחלוטין בסיוע כלכלי של מדינות המערב (ארה"ב בראשן). ברגע שמצרים תפתח במלחמה ממשית נגד ישראל, לא קשה לנחש מה יקרה לסיוע הזה ולמה זה יגרום במצרים עצמה. לכן, רוב החימוש החדיש המצרי הוא כנראה סוג של צעצועים יקרים לקצינים הגבוהים של צבא מצרים. מה חשבת, שרק בישראל הגנרלים אוהבים לשחק בגאדג'טים יקרים שיורים כל מיני דברים?

      • עמית

        אם הגאדג'טים היקרים הם בכל מקרה שם זה לא אומר שצריך להשתמש בהם כדי להתכונן למלחמה עם צה"ל. ואתה עונה לעצמך – אם הגנרלים הם מספיק מושחתים וחזקים כדי לחמש את עצמם בגאדג'טים בלי להתעניין יותר מדי מה קורה למצרים עצמה בגלל הבזבוז הזה, כנראה שגם לא יהיה להם יותר מדי נקיפות מצפון לגבי מה יקרה למצרים אם יום אחד הם יחשבו שזה האינטרס האישי שלהם לצאת למלחמה.

        • אלכס ז.

          או אם הם יחליטו להתאבד או לעוף לירח.

          אם הגנרלים מושחתים זה אומר שהם בראש ובראשנה מעוניינים בהישרדותם שלהם וזה אומר הגנה והתקפה *על בני עמם* ולא על כל מני מדינות שכנות הנתמכות ע"י המעצמה החזקה ביותר בעולם ועם נשק שעוצמתו עולה כמה אלפי מונים על כל מה שיש במצרים.

          • עמית

            הגנרלים אישית ירוויחו מהמלחמה. הם ירוויחו הערצה כבוד וכוח (במצב חירום השליטה עוברת לידי הגנרלים). זה לא סביר שארה"ב או מישהו יפעל עקב זה אישית נגדם, באמת למלחמה נגד ישראל יש רוב במצרים ואפשר להציג אותה כמהלך לאומי ואת המחיר שלה – הפסקת התמיכה האמריקאית והסיוע, מוות בקרבות ובמלחמה, ושעבוד הכלכלה הלאומית למלחמה – ישלם העם ולא הגנרלים.

            מה שאני אומר זה שאם משתמשים בזווית ראייה של מני כאילו הגנרלים המצריים הם חסרי עקבות וכל עניינם הוא האינטרס האישי שלהם – הם מבזבזים מיליארדים שהעם המצרי צריך בשביל אוכל על "גאדג'טים לטיפוח האגו" – תרחיש של מלחמה הוא בהחלט סביר ובהחלט יש אינטרסים לגנרלים האלה שדוחפים לכיוון של מלחמה עם אויב חיצוני שיאחד את העם מאחוריהם.

            מצד שני אני חולק על זווית הראייה של מני. לי נראה שבאמת ובתמים הגנרלים המצרים – כמו העם המצרי – רואים את ישראל כאויב מרכזי. מעבר לזה הם רואים אותה כדמון במידה רבה ומסתכלים עליה עם ראייה סטריאוטיפית גזענית. לכן הם באמת ובתמים מתכוננים למלחמה עם ישראל כי הם חושבים שהאינטרס המצרי הוא להיות מוכנים ליום – שיגיע באופן בלתי נמנע – שבו יתקיים מאבק נוסף בין מצרים ומדינות ערב לבין ישראל ובו מצרים תצא עם ידה על העליונה באופן סופי.

            • אלכס ז.

              הבה נראה מה יקרה אם הגנרלים יכריזו מלחמה:

              1. הם יאבדו את הסיוע האמריקאי. האם הם מרוויחים מזה? או שהם "מרוויחים" צבא חלש יותר, ממורמר יותר שיכול בכל רגע להתמרד נגדם?

              2. האמריקאים, כמעט ללא ספק, יסגרו את החשבונות שלהם ויהפכו אותם לפרסונות נון גראטה. האם גנרלים שהתרגלו לבקר בווסט-פוינט ולאס ואגס ירוויחו מזה?

              3. המצב הכלכלי במצרים יתדרדר עוד יותר. גם עכשיו הם על סף רעב, האם אתה באמת חושב שהעם המצרי שרגיל לפרוץ במהומות לחם ושהוביל מהפכה פתאום יעמוד דום?

              4. מצרים תפסיד. איך היא תפסיד אנחנו לא יודעים, אבל לישראל יש מספיק כוח כדי לגרום לכולם שם לשלם – לא רק לעם המצרי אלא גם לגנרלים.

              האמת היא שאנחנו לא צריכים לשער השערות – ראינו לאחרונה את התנהלות הצבא המצרי:
              כשהמהפכה בלוב הייתה בעיצומה העם המצרי קרא לצבא לעשות משהו. הליגה הערבית הסכימה שצריך לעצור את קאדפי. העולם המערבי וכל בעלי הברית של מצרים היו בעד התערבות צבאית. הצבא המצרי היה יכול למחוץ את שאריות הצבא של קדאפי עם מעט מאוד אבדות.
              ובכל זאת, הגנרלים החליטו שלא לקפוץ על ההזדמנות.

              הטעות שלך היא שאתה חושב שהמצרים הם אי-רציונליים בצורה קיצונית, מטומטמים ומעדיפים למות בהמוניהם אם רק יצליחו איכשהו לפגוע בישראל.
              אתה מזכיר לי את כל הסובייטולוגים שאמרו את אותם הדברים ממש על בריה"מ והופתעו מאוד לגלות שאפשר להיות גם דיקטטור קמוניסטי מושחת וגם לחשוב כמו אדם רגיל.

            • חיליק

              עמית, סלח לי, אבל זה פשוט קשקוש. אין לי מושג למה אתה מניח שיש רוב למלחמה נגד ישראל, או שהגנרלים לא ישלמו את מחיר המלחמה, או שאם העם ייפגע, הוא לא יבעט שוב את השלטון קיבינימט. לפי כל היגיון, לאף אחד במצרים אין אינטרס לצאת למלחמה עם ישראל. אתה מכיר מקור סביר שטוען אחרת?

              במצרים מבזבזים על ביטחון הרבה פחות מבישראל, למרות שהצבא המצרי גדול בהרבה. גנרלים הם גנרלים, כי זה מה שהם יודעים לעשות, וצבאות מתאמנים מאותה סיבה. מדינות ערב, כאמור, כבר לא רלוונטיות (הצבא הסורי?). חוץ מזה, כל מה שכתבת נכון.

      • דניאל

        גאדג'טים באמת נשמע הרבה פחות מסוכן. אפשר לסגור את הצבא ולקנות המון מדפסות תלת-מימד או אייפונים.

    • אמת מארץ

      נו, נו
      הצבא הוא משענת המשטר (גם החדש בינתיים), והאמריקנים משקיעים בו ודואגים להתעצמותו. זה מעגל שמזין את עצמו, בלי הרבה קשר לישראל – הצבא מתחזק, שומר על יציבות יחסית והאינטרסים של ארה"ב, מקבל ים סיוע, מתחזק, שומר על האינטרסים של ארה"ב גם כאשר יש "מהפכה", ממשיך לקבל סיוע…וכן הלאה

      • אמת מארץ

        צ"ל: "הצבא המצרי"

  • ניר

    תילי תילים של גבבה על משפט כמעט בנאלי של ה-רמטכ"ל: אולי, רק אולי הוא התכוון שאם לא ייתנו המשאבים המתאימים לצבא (כפי שהוא תופס אותם), תהיה לו בעיה להבטיח מילוי המשימות שהוא מחויב אליהם? ולכך הוא התכוון במונח "וועדת חקירה"? לא איום ולא נעליים.

    למרות כל האויר החם דל המחבר, ישראל היא המדינה היחידה כמעט שהוקמה בעת המודרנית ולא חוותה הפיכה צבאית או אפילו איום כזה.

    כמובן שלמערכת הביטחון יש מעמד דומיננטי, אך להציג את היחסים בין צה"ל לבין הממשלה כיחסי סחיטה אין עוול גדול מכך. קיצוצים נעשו פעם אחר פעם בתקציב הביטחון (משנות ה-50 ועד ימינו).

    זה בדיוק תפקידו של ה-רמטכ"ל לדרוש את התקציבים הנחוצים עבור הצבא, ולהפעיל לחץ לשם כך (כמו גורמים אחרים). הראייה הכוללת של סדרי העדיפויות צריכה להיות נתונה בידי הממונים עליו.

    ועם כל הכבוד, תפקיד ה-רמטכ"ל הוא הרבה יותר מראש ועד עובדים של צבא הקבע (שאגב, על ראשי המערכת לדאוג להם מאחר ונאסר עליהם להתאגד ולעמוד על זכויותיהם הקיבוציות…) . כל האמצעים כשרים כדי לחבוט ב-צה"ל, בכל מה שבא ליד.

    כמו כן, ההצגה של סד"כ הטנקים בצבאות סוריה עיראק כמסמלים את סך האיומים שצה"ל מתמודד עימם אין מעוותת ממנה. הביטחון האישי שלנו לא מתקיים בוואקום וכל בר דעת רואה באיזה סביבה בלתי יציבה ועוינת אנחנו נמצאים ומערכת הביטחון צריכה להתמודד עם איומים מגוונים: מפיתוח נשק גרעיני באיראן, דרך מתקפות סייבר, ירי רקטות מעזה, איומי חטיפה ופיגועים, התעצמות חזבאללה, חוסר יציבות בסוריה ובסיני ועוד ועוד.

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      "קמים ואומרים – תשמעו אתם [שרי הממשלה], ההחלטות שלכם מסכנות את מדינת ישראל ומאחר והמצב הגיע למצב של חמור ביותר – אתם מתבקשים להיכנס לחדר הסמוך ולהמתין פה. והרמטכ"ל ייגש לקול ישראל וישדר הודעה."

      אריאל שרון, ערב מלחמת ששת הימים, מדבר על האפשרות שצה"ל יתפוס את השלטון במדינה.

    • חיליק

      מה מכל האיומים שהזכרת מצריך, למשל, ייצור מסיבי של טנקים?

  • מיקיל

    יצא לך קצת היסטרי לא? הניתוח של גנץ אמנם מוטה כצפוי, וטוב שאתה מצביע על הליקויים בו, אבל להגיד שגנץ מאיים על הממשלה זו קריאה מאוד מאומצת של הטקסט. נסחפת.

    • יריב

      הציטוט:
      "אם נעשה צעדים נמהרים, ניפגש בועדת חקירה, שהיא כשלעצמה לא מטרידה אותי אלא המחיר שיביא אותנו לשם, ואותו אני לא מוכן לשלם."

      מסמר שיער בחומרתו. כך לא אמור להתבטא רמטכ"ל.

      • מיקיל

        מה בדיוק סימר את שערך? זכור-נא שלא הרמטכ"ל ממנה וועדות חקירה.

        • גיל ב'

          מה הקשר? לפי מה שאתה אומר זה בסדר לסחוט מישהו באיומים שתעיד נגדו בבית משפט כי אתה לא התביעה ולא אתה יוזם את ההליך.

          • מיקיל

            התהליך הוא כזה:
            1. הפוליטיקאים רוצים לקצץ בתקציב הביטחון (לדעתי בצדק).
            2. הרמטכ"ל אומר שאם יקצצו, יהיו כשלונות צבאיים.
            3. הרמטכ"ל מוסיף וחוזה שלאחר הכשלונות הצבאיים ומותם של החיילים או האזרחים, הכנסת תכנס ועדת חקירה, והפוליטיקאים עלולים לספוג ביקורת ואולי אף לשלם בכהונתם.
            4. אנחנו אמורים להזדעזע מהאיומים המאפיונריים שהרמטכ"ל נוקט בהם כלפי הממשלה.

            לא יודע… אני לא מצליח להזדעזע. אולי זה כי בעולם המושגים שלי, כשלון צבאי הוא משהו הרבה יותר מפחיד מוועדת חקירה. נראה לי שאפילו רא"ל גנץ רואה את זה ככה, אבל מה אני יודע, הוא הרי הרמטכ"ל, ברור שהוא מאפיונר-על. רק מאפיונרים יכולים לעלות בסולם הדרגות של כנופיית החמושים הזו, מן הסתם. או שלא.

  • עדו

    אני לא אכנס כאן לוויכוח לגבי צבא מצרים/סוריה או אפילו איראן. רק אגיד שאם הייתי גנץ והייתי משוכנע שיש איום אמיתי מאחת המדינות האלו הייתי דופק על השולחן ודורש להוציא מיד את צה"ל מהשטחים. במצב של איום קיומי על מדינת ישראל אני ממש לא צריך שהחיילים שלי יפזרו הפגנות ויאבטחו התנחלויות וישחקו את היכולת המבצעית שלהם עוד יותר.

  • אור

    לא מבין ממה ההתרגשות.
    הוא פקיד ממשלתי שאחראי על חלק ממשרד ממשלתי, והוא משחק את אותו משחק שמשחקים שאר משרדי הממשלה – מושך את השמיכה לכיוון שלו וכל האמצעים כשרים. כך עושים כל משרדי הממשלה, כל וועדי העובדים וכל הפקידים באשר הם.
    במקרה הוא גם "מנכ"ל" צה"ל ולא מנכ"ל המשרד לענייני החור באסימון.

  • http://oznik.com/h/art/refusenik_song_04.html

    כדאי לקרוא את השיר. אחרי מלחמת לבנון הראשונה שלחתי אותו בהרבה העתקים לכל מיני חברים ולא חברים. התגובות שוות סיפור נפרד

  • Gig_op

    כולם שואלים אם ישראל צריכה לפחד ממצרים, אף אחד לא שואל אם מצרים צריכה לפחד מישראל.

    • נטליה

      לייק

  • אני חושב שפספסת כאן בענק. לי זה נשמע שהוא אומר שכל מה שאתה תמיד אומר נכון (ישראל לא צריכה לפחד ממלחמה עם מדינה זרה), אבל הוא לא מוכן להגיע למצב שישראל נכנסת לעמות ארוך ומדמם (שהוא הדרך לועדת החקירה), שכשהוא מסתכל עליו ממש לא אכפת לו לעמוד מול ועדת חקירה ולענות על השאלות שלה.
    זו אחת מהפעמים שהבקורתיות שלך מעבירה אותך על דעתך.

  • Pingback: מורדים במלכות | החברים של ג'ורג'()