זה בסדר. המשפט שלו על כך שאנחנו רוצים שהאשה תסמוך עלינו לגמרי אבל שתקנא מראה שגם 51% מאוכלוסיית ישראל הוא לא בדיוק סופר (פלוס הומואים)

אני סתם סקרן – כשטיבי אמר לך מה שאמר לך על האיסלאמופוביה, ציטטת לו את הטור שלך מהעבר שמצדיק אותה?

מצחיק אתה.

הפואנטה של הפוסט של לפיד היא להראות את הסתירות בין עמדות שונות של המיינסטרים הישראלי בנושאים השונים, על פי רוב דרך זה שהוא מעמת טיעונים ניציים עם טיעונים יוניים יותר. אתה לקחת את הפוסט, התייחסת לטיעונים ״הניציים״ כאילו הן העמדות של לפיד, התעלמת מכך שבאותן שורות ממש הוא כותב גם תשובות יוניות לטיעונים האלה, ותקפת אותו על כל זה.

לא, אי אפשר להסיק ש״הדיבורים שלו על חתירה לשלום היו מן הפה ולחוץ״. הוא אומר בפירוש ״רוצים שלום, כי זה שאין פיגועים לא אומר שאנחנו לא מרגישים שתיכף נכל מתפוצץ״. זה שהוא מציין מיד אחרי זה טיעון נגדי (לצד הפלסטיני אין רצון בשלום אמת) לא אומר שהוא מעדיף את השני על הראשון, זו הפואנטה של הפוסט, ״גם וגם״. שני הטיעונים קיימים בספרה הישראלית לעיתים אף ביחד אצל אותו בן אדם (אולי גם אצל לפיד, אבל את זה אי אפשר להבין מהפוסט הזה).

לגבי ערביי ישראל הוא אומר שהישראלים רואים בהם איום כי ״הם לא מתים עלינו״, ולמעשה מסביר שאין מה להתפלא שהם לא מתים עלינו כי בין השאר לא דאגנו לתשתיות בישובים הערבים (״הביוב זורם באום אל פאחם״ – אגב, סתם הנפצה). זה טיעון מסוג הטיעונים שמופיעים תכופות בבלוג הזה, לא בדיוק ״לכו תמותו ל17 אחוז מהאוכלוסייה״.

בכל אופן הכל מוצג בתור עמדות נפוצות בקרב הישראלים שיש בהן סתירה. לקחת באופן סלקטיבי כמה מהעמדות האלה (הגרועות שבהן, מין הסתם) ולייחס אותן ללפיד עצמו זה עיוות של הטקסט ומעשה לא ישר, בלשון המעטה.

הרשו לי להיות לרגע אופטימי ולהאמין שיש מצב שלפיד מודע ומתכוון לתקן את בעיית הביוב באום אל פאחם (או בישוב ערבי אחר כלשהו).

התגובות זחוחות הדעת להערתו של החשובה של דותן [12] אינן במקומן (וההומור הדלוח שלהן לא מצחיק). דותן טועה בעובדות אולם מסקנתו נכונה. תכליתו של שוק העבודה במצבו הנוכחי כבר מזמן אינה מילוי צרכי הקיום של האדם אלא מכשיר לשליטה חברתית. גם הילדים במכרות הפחם בבריטניה של המאה ה-19 לא הוכנסו לשם על מנת "למגר את העוני" אלא על מנת ליצור אותו: כל טכנולוגיית הקיטור של המאה ה-19 התפתחה על מנת לשמש כר-ספיגה לטונות של המתכות היקרות שנבזזו מהודו והגיעו לאיים הבריטים, ואיימו להטביע את ערך רזרבות ההון של הבורגנות הבריטית ואיתה את כלכלת הממלכה כולה בפיחות קטסטרופלי וחסר תקדים. לפני הבזיזה של הודו איש לא התעניין בטכנולוגיה האזוטרית. ילדים בני שמונה נשלחו אל מותם מתחת לאדמה כדי להבטיח את ערך הון-הגזל של הקולוניאליסטים.

שוק העבודה המודרני מאורגן לצרכי שליטה חברתית, לא כדי לספק את צרכי הקיום של בנות ובני אדם. מהו האופן שבו בכל סבב חדש של הקטסטרופה הקפיטליסטית נשמעות אותן יללות של האפולוגטים על עתיד עתיר-טכנולוגיה וידע המחכה ל-כ-ו-ל-ם רק מעבר לפינה? גם הילדים הבריטים במאה ה-19 היו צריכים לדלות רק עוד קצת פחם וברזל כדי להגיע לשם, והילדים הדרום-אמריקאים של המאה ה-21 רק צריכים לקטוף עוד קצת קפה – עוד קצת מאמץ ילדים, ואנחנו שם! אל תתייאשו עכשיו! אנחנו רק צריכים עוד קצת venture-capital, קצת-קצת. זה רק בגלל הקומוניסטים הממורמרים ואיגודי העובדים זורעי-השנאה שהאוטופיה הטכנוקראטית של כולנו מתעכבת ועושה סיבוב דווקא על התחת שלכם. אתם יודעים – מנצלים משאבים זמינים. אל תיקחו את זה אישית. אם רק יתנו לחזקים ולמוכשרים שבמין האנושי את החירות לנהל את העניינים לרווחת כולם, בלי שאנטישמים כמו הוגו צ'אווס יפריעו לנו כמו ב-2002 [ http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=3ZajyVas4Jg ] – גם אתם הייתם מבינים. די, תתבגרו. אנחנו עובדים בשביל כולכם. תהיו רציניים.

שוק העבודה המודרני אינו נועד למילוי צרכי הקיום של האדם אלא כמכשיר לשליטה חברתית. כל כך הרבה טכנולוגיה ועתיד זוהר ואיכשהו רק צריך לעבוד יותר ויותר בשביל לממן את כל זה. אותו השקר, מאות של שנים. איין ראנד לפחות אמרה את האמת בפנים: הכוח שייך לערמומיים ולציניים ביותר; גורלם של כל ה"לא-מתאימים" להימחץ כמקקים. ממשיכיה לא מעיזים לעשות אפילו את זה. איך התקבע הסטנדרט של שתי מפרנסות פר משק בית? במעמדות העובדים תמיד היה שימוש בכל זוג ידיים פנויות למטרות פרנסת המשפחה – עניין של הישרדות ישירה. אבל רק כשהמעמד הבינוני-הגבוה עלה על הטריק הזה של "מינוף הנכסים" שלו לפני כמה עשורים, פתאום שני מבוגרים מפרנסים נהיה לסטנדרט ול**חובה מוסרית** – כפי שאפולוגטים מסוימים המתקראים משהו טורחים להדגיש באתר זה ובאתרים אחרים. אם יש רק מפרנס אחד במשפחתכם דעו שהעוני שלכם הוא אשמתכם הבלעדית וכישלון ערכי ומוסרי. מי יגדל את הילדים? קחו מטפלת – איפה אתם חיים? למה ילדים בכלל צריכים הורים? גם אותם נחזיר למפעלים, אם לא פה אז בדרום אמריקה.

נצטט שוב את המאמר של שוקי סימון מתקופת המחאה החברתית: "האימפריאליזם היה הכלי של הקפיטליזם לצאת לכבוש שווקים ומשאבים חדשים (כבר השתלטו דרך צורות שונות של צבירה פרימיטיבית וקפיטליזם של הרס על מדינות הגוש הסובייטי לשעבר, העולם הערבי, סין ודמי כיס). עתה, משהוא מיצה את העולם בחוץ, ההון חוזר הביתה ומבצע קולוניזציה פנימית – הפרטה. כמו היליד שהכובש לוקח את אדמתו ואת הידע שלו לייצר ולגדל דברים למחייתו ומכניס אותו לכלכלת הכסף דרך עבדות-בחוב, כך אנחנו מאבדים להון עוד ועוד ידע ותחומי חיים שנכנסים לתוך כלכלת הכסף. כמו היליד שידע לגדל את מזונו ועתה נאלץ לעבוד בשביל הכובש כדי לקנות בכסף את הדברים שפעם ידע לעשות בעצמו, כך, עם משטר ההפרטה עוד ועוד דברים שמיסי מדינה ועירייה מימנו, נכנסו לכלכלת הכסף (אי אפשר לשתות מים מהברז – הרי חייבים מים מבוקבקים, ומה עם חינוך? בריאות? אלה עברו קולוניזציה פנימית ונכנסו לכלכלת הכסף גם כן)". – "אנחנו פס הייצור של העולם", יהושע סימון, http://www.haokets.org/2011/08/05/

והנה משהו למני זהבי – עבודת וידיאו מ-1973 של ריצ'ארד סרה http://www.ubu.com/film/serra_television.html
Television Delivers People:
"The product of television, commercial television, is the audience. Television delivers people to an advertiser… The product of TV is you. You are delivered to the advertiser who is the costumer. You are consumed."

אין קשר בין שוק העבודה התעשייתי-מודרני וצרכי הקיום של בנות ובני האדם החיים – תכליתו של שוק העבודה היא בהיותו מכשיר לשליטה חברתית. יש קטע מעניין שתרגמתי בזמנו לאיזה פרויקט מהפרוטוקולים של וועדת מיכאל סאדלר בפרלמנט הבריטי, 1832, שכונסה על מנת לדון בשאלת עבדות הילדים במפעלי הטקסטיל. אחד מתיו קרבטרי, "יצרן שמיכות" בן 22, מתראיין על עברו כילד-פועל למשך ארבע שנים, מגיל 8 עד גיל 12, ביום עבודה שנע בין 14 ל-16 שעות, כולל הפסקה לשעה בצהריים:
"ש: האם תמיד הגעת בזמן? ת: לא.
ש: מה היו התוצאות במקרה שאיחרת? ת: על פי רוב היכו אותי.
ש: באופן קשה? ת: מאוד קשה, לטעמי.
ש: האם במפעלים אלה ננקטו אמצעי ענישה קשים לאורך כל היום ללא הפסקה? ת: ללא הפסקה
ש: כך שלא היית יכול להיות במפעל מבלי לשמוע בכי תמידי? ת: אף לא שעה אחת, אני מאמין.
ש: האם אתה חושב שאילו הממונה על העבודה היה אדם הומאני יותר, עדיין היה הכרחי בשבילו שיכה את הילדים על מנת לשמור על תשומת ליבם וערנותם בשלבי הסיום של ימי עבודה בלתי-רגילים אלו? ת: כן. המכונה מעבירה כמות קבועה של בד גולמי, וכמובן שהילדים חייבים לשמור על קצב עבודה סדיר לאורך כל היום כדי לעמוד בקצב של המכונה. ולכן, הומאני ככל שיהיה האחראי על הייצור, מאחר שעליו לעמוד בקצב של המכונה או שימצא אחראי לנזק, עליו לדרבן את הילדים לשמור על הקצב במגוון אופנים, אך בעיקר דרך הצלפתם וקשירתם כשהם נהיים מטושטשים.
ש: והאם כשעמדת לאחר, הבנת שאתה הולך להיות מוכה באכזריות? ת: כשקמתי בבוקר באיחור ההבנה על כך היתה כה חריפה, שהייתי רץ תוך כדי זעקות בכי את כל הדרך למפעל."

זה המקור: http://www.victorianweb.org/history/workers1.html . מומלץ לקרוא שם את הדברים באנגלית המקורית, המעבירה באופן יותר מצמרר את הוויית הגיהינום הקפיטליסטי. יש עוד הרבה חומר: על העיוותים הפיזיים שנוצרו מתנאי העבודה של גופי הילדים המתפתחים-עדיין, או כיצד אחרי 16 שעות עבודה ילדים מעדיפים את השינה על האוכל של ארוחת הערב. המלצות הועדה – לאסור בחוק עבודה מתחת לגיל 9, הגבלת יום העבודה לילדים ל-10 שעות וכן הלאה – נדחו, אולם עבודת הועדה הייתה משמעותית ברבות השנים במאבק בבריטניה נגד עבודת ילדים. את המאבק הזה יזמו והובילו בעיקר אריסטוקרטים ושמרנים כמו סאדלר עצמו, מן הסתם כחלק מהמאבק הקדום שלהם בבורגנות הרציונליסטית והתועלתנית העולה, עשרות ומאות שנים לאחר שכבר הפסידו בו.

עבודת ילדים ואלימות כלפי ילדים קיימות מאז האנושות עצמה כמובן, בכל מקום ותחת כל נסיבות. העניים, כאמור, תמיד הזדקקו לכל זוג ידיים עובדות, כולל אלו של הילדים, לצרכי הישרדותו הישירה של משק הבית המשפחתי כשעוד היה, עדיין, כפשוטו – משק בית ייצרני. מה שמעניין בעדות של מתיו קרבטרי זה האופן שבו האלימות מוצגת כהכרח הנובע מעצם המיכון של תהליך הייצור. מה שהמיכון משנה הוא את ההעברה של הסוכן המכונן את הסדר החברתי מהתא המשפחתי אל פס הייצור עצמו. כך גם פונקציית האלימות כלפי ילדים עוברת מהסוכן המשפחתי לסוכן של הקפיטל. האלימות היא מחויבת המציאות כי זו דרישתה הישירה של המכונה עצמה, בעצם פעולתה.

כך מתחילה לה מסורת מפוארת של אלימות ממוסדת בילדים – לא אלימות אקראית במסגרת התא המשפחתי, אלא הזכות שניתנת לאם במפעל לטווית חוטים בברמינגהם של המאה ה-19 כמו גם לאם במפעל לחיווט צ'יפים של סמארטפונים של אפל בפיליפינים, נניח, לצפות מבלי יכולת לעשות שום דבר בבתה המוכה בידי אדם זר מתוקף אי עמידתה באי אלו יעדי הֱספּק של הצרכן הבורגני. האלימות מופרטת, עוברת רציונליזציה – כזו שגם מתיו קרבטרי, הקורבן הישיר שלה, מסוגל לנמק בדיעבד.

כמו במקרה של הרצח ההמוני של פועלות הטקסטיל במפעל טרייאנגל בגריניץ' ווילאג' ב- 1911 שלחרונה נראה שמעורר עניין מחודש [http://www.youtube.com/watch?v=owk_LE1GcKY ]. 17 פועלים ו-129 פועלות, הצעירות בהן בנות 14 ורובן בנות מהגרים איטלקיים ויהודיים, נשרפו באש לאחר שלא יכלו להימלט מהבניין הבוער בגלל דלתות המפעל שננעלו דרך קבע כדי למנוע בריחות החוצה וגניבות. רבות קפצו על מותן מחלונות הקומות ה-8 וה-9 שבהן היה המפעל, כמו הקורבנות מבניין מפורסם אחר במנהטן, 90 שנה לאחר מכן. 2 בעלי המפעל דווקא הצליחו להימלט, ולאחר שזוכו במשפט הפלילי חויבו במשפט האזרחי בתשלומי פיצויים על סך 75$ פר קורבן. מהביטוח זוכו הבעלים ב-60 אלף דולר – יותר מאומדן הנזק המוערך – כ-400$ פר קורבן-אדם. אלה הגופות שעליהן קמה מנהטן ההוליוודית של איין ראנד.

הקפיטל, הבעלות על אמצעי הייצור, הוא הזכות לשליטה על האלימות. כי עבודה אינה אמצעי לסיפוק צרכי הקיום של האדם, אלא אמצעי לשליטה חברתית, וכמה שהטכנולוגיה המודרנית תתקדם, וכמה שיגדל השפע הכללי מתוצרת האדם, זה תמיד יהיה תנאי היסוד הראשוני של תהליך הייצור הקפיטליסטי: שליטה חברתית הן כַאמצעי והן כַתוצר ההכרחיים של תהליך הייצור, המושגת דרך האלימות הנתונה-מראש של המיכון של תהליך הייצור.

זה היה טיב ההאשמה על הרס כלכלת משקי-הבית ההודית שהפנה מוהנדס קארמנצ'אד גנדהי אל השלטון הקולוניאליסטי הבריטי בבית המשפט ב-1922 שבו הואשם ב"הסטה או ניסיון להסית" נגד ממשלת בריטניה בהודו (מה אתם יודעים… הוא הודה באשמה, ישב שנתיים):"לפני בואם של הבריטים נהגה הודו לטוות ולארוג במיליוני הבקתות שלה בדיוק את התוספת שהייתה דרושה לה להשלמת משאביה החקלאיים הדלים. תעשיית בקתות זו, שהייתה חיונית כל כך לקיומה של הודו, נהרסה על ידי תהליכים אכזריים ובלתי-אנושיים באופן שלא ייאמן, כפי שמתארים עדים אנגליים. תושבי הערים אינם יודעים איך ההמונים המורעבים למחצה של הודו שוקעים לאיטם אל החידלון. אין הם יודעים שמנעמי החיים העלובים שלהם מהווים את השכר שהם מקבלים תמורת עבודתם למען המנצל הזר, ושהרווחים והשכר נסחטים מן ההמונים". זו גם הסיבה שהישות הציונית כה יקרה ללבו של הימין האמריקאי: המטרה היא העברת הזכות לעבודה ולאלימות מהמרחב המסורתי של התא המשפחתי למרחב של הקפיטל. האלימות הממוסדת בילדים מטעם המדינה הציונית, "השלום הכלכלי" של נתניהו, הבנטוסטנים של בנט ו"איפה הכסף" של לפיד, גם הסכמי עוסלו של אדריכלי המזרח התיכון החדש, הם רק האמצעי – היעד האמתי הוא העברת כמה שיותר שליטה חברתית אל הקפיטל. "התקדמות טכנולוגית" והרציונליזציה התועלתנית של תהליכי הייצור לא מבשרות שום שיפור או הקלה, בוודאי שלא סיפוק, של תנאי הקיום האנושי ברחבי תבל. "רווחה אנושית" כללית אף פעם לא היתה באג'נדה, רק שליטה.

צעדת אחד במאי בתל אביב תתקיים עוד 12 יום ב-1 במאי, יום ד', ב-19:00. כנראה תצא מגן מאיר, אם כי עדיין אין פרטים, אעדכן כשיהיו לי. יש רק מציאות כלכלית אחת – זו של מלחמת מעמדות נצחית. מי שאינו חלק במאבק – כנראה שיש לו יותר מה להרוויח משימור הסדר הקיים.
https://www.facebook.com/photo.php?fbid=628553170492335&set=a.214520251895631.68117.212508465430143&type=1&theater