החברים של ג'ורג'

פוסט אורח: איך אומרים אוריינטליזם בערבית

"מה מלמד אותנו יער המיקרופונים הניצב לפני ח'אלד משעל?" – שואל ד"ר רוני צירינסקי, בוגר הרווארד, בטור שפורסם לאחרונה ב”הארץ” (עדכון: בינתיים הוסר הטור מאתר הארץ, אך הוא פורסם גם באתר “העין השביעית”). צירינסקי מתייחס לתמונה של משעל במסיבת עיתונאים כאשר לפניו מספר רב של מיקרופונים.

"אסור להכליל", ממהר צירינסקי להטיל לחש הגנה, אבל בכל זאת נדרש לעניין המוזר – מדוע מנהיגים ערביים מדברים אל הרבה מיקרופונים? קשה להם כל-כך לסדר מיקרופון אחד?

צירינסקי מגיע למסקנה שלא מדובר בעניין טכנולוגי או חוסר תיאום, אלא "יש פה מה שניתן לכנות "אסתטיקה של גודש", או: "אסתטיקה של המון". כפי שבמדינות המזרח התיכון נהוג "לפתוח שולחן" עם שפע של מנות ומטעמים, גם השולחן התקשורתי אינו מוכן בלי הדגשה – ובמידה רבה הגזמה – של העושר והריבוי.

מינימליזם של ניפוי ואיפוק נדחה לטובת רוויה ויזואלית מסחררת. הגודש (ערבית: וַפְרַה, עַ'זַארַה) נתפס כסוג של נדיבות (ערך ה"כַּרַאמַה" בתרבות הערבית), ולפיכך יש פה, אם להשתמש במינוח אנתרופולוגי, סוג של פוטלאץ' – בזבוז מכוון שנועד להדגיש את השפע והכבוד של הדובר.”

הוא צודק, כמובן. הכל סביב הגודש והכבוד. ככה זה, ערבים. ואנשי כדור-רגל איטלקים. טוב, אתם יודעים כמה חשוב להם הכבוד שם באיטליה (איטלקית: "ריספקטו"), זה עניין של גבריות (איטלקית: "מאמא מיא"). אולי בעצם גם שוודים. בכל זאת, קר שם (שוודית: "קולד") אז הם צריכים להתחמם בכבוד שלהם.

אז ככה זה ערבים, וספורט. חשוב להבין שאנשי ספורט רוצים להציג נדיבות. כמו גם מזכ'ל האו"ם. או אולי ראש העיר של טוקיו. או עוד כמה יפנים בזמן האסון בפוקישימה. אבל תראו איזה רזים וחטובים המיקרופונים שלהם. לא כמו הערבים השמנים והצבעוניים האלה. ממש בזאר. או עורך הדין של קצב. טוב, קצב קצת ערבי, לא?

וליברמן. טוב, הוא לא ערבי. אבל האמת שאין שם *כל כך* הרבה מיקרופונים. מצד שני אין שם רק אחד. מה, לא יכלו לסדר רק אחד? הרוסים האלה יודעים לבנות טילים גרעיניים. מכאן ברור שאין כאן מגבלה טכנולוגית, אלא מסר – אנחנו נדיבים, אבל בקטנה (רוסית: "בקטנסקי").

צירינסקי מסכם בכך ש"הבנה של הבדלים תרבותיים צריכה להיות חלק מכל ניתוח של המציאות הפוליטית באזור ולהדריך כל אפשרות של הושטת יד והידברות.”

אל תשפטו אותו. ככה זה, אקדמאים.

(פורסם במקור בבלוג "נביא שקר".)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • צרי

    אני מוחה בתוקף. ידוע לכל כי בשוודית לא אומרים "קולד" כי אם "בְּרְרְרְרְרְרְ".

    • זליג

      אני רק בן אדם אחד, אז: +1

  • נתן

    אכן קשה להאמין שאדם רציני כתב ניתוח של האופי הערבי על סמך מספר המיקרופונים שהיו לפני משעל.

    זה קצת מזכיר לי את המשפט הימני הקבוע שאני שומע בכל ויכוח משהו בסגנון :" אתם השמאלנים חושבים שאתם חיים באירופה ולא מבינים שהערבים מבינים רק כח". בלי לשים לב שאופן ההסתכלות הזה("ערבים מבינים רק כח") הוא דגמה קלאסית להסתכלות אירופאית על ערבים.

    אנחנו אכן חיים במציאות הזוייה וכל מה שנותר הוא לצחוק, ובמירי רגב כשרת החינוך ננוחם.

  • המילה בשוודית למה שקוראים לו קר בישראל היא "וורם" (varm).

  • עדו

    מסתבר שלא רק דורמן עם עבר כהניסטי מבין ערבית. גם איש אקדמיה אינטלקטואל מבין בדיוק כמוהו

  • בכל זאת

    הניתוח שלו לא יותר מגוחך ממראה של מפקד פלג זניח כלשהו (אני לא מדבר על חאלד משעל) מדבר מול עשרות מיקרופונים, משל היה מנהיג של מעצמה.

    • עדו

      מספר המיקרופונים הוא פונקציה של מספר גופי התקשורת שרוצים לראיין את הנואם ויהיה זה מאמן הכדורגל של ברצלונה או המאמן של מכבי שעריים.
      כפי שציינו פה בתגובה אחרת, נשיא ארה"ב מדבר למיקרופון אחד, זאת משום שבבית הלבן לא נותנים לכל גוף תקשורתי לשים מקרופון משלו על הדוכן – כלומר זה דווקא מראה על מעמד גבוה יותר וטכנולוגיה משוכללת יותר.

  • מאיה

    מישהו יודע מדוע "הארץ" הסירו את המאמר? כבר פורסמו שם מאמרים גזעניים בעבר

  • יעל

    טוב, זה מאמר ממש מטופש. הרי ברור שריבוי המיקרופונים נובע מכך שכל כלי תקשורת דוחף שם את המיקרופון שלו כדי לוודא שיש לו הקלטה טובה.

    • הקלטה טובה, אבל גם לוגו שמופיע בתמונות של כל כלי התקשורת המתחרים.

  • גיל ב'

    ההשוואה הרלוונטית צריכה להיות עם מסיבות עיתונאים מאורגנות. זה לא רלוונטי עם 200 מיקרופונים נדחפים לעברו של מאמן כדורגל בתום המשחק. השאלה היא מה הסטנדרט במסיבות עיתונאים שאורגנו מראש. לא ממש ערכתי מחקר אבל עד כמה שאני זוכר בבית הלבן הנשיא מדבר למיקרופון אחד.

  • מני זהבי

    אכן. ככה זה בוגרי הרווארד. יש להם נטייה להפיק שטויות משעשעות.
    אבל הקטע המצחיק באמת מתחיל כאשר מיליוני אנשים קופצים על השטויות האלה והופכים את הבדחן התורן לסלבריטי עולמי. כן, מר צוקרברג, אתה יכול לשבת.

  • אומרים *ריספטו (rispetto).

  • אה, ובשודית אומרים *קל (kall).

    • מני זהבי

      גם "מאמא מיא" זה לא בדיוק "גבריות" 🙂

    • ארז

      וברוסית לא אומרים 'בקטנסקי' בתור 'בקטנה'. זאת סתם פארודיה על השימוש של צירינסקי במילים ערביות 'במקור' בתור תחליף להבנה (בלטינית, הומורס).

      • זליג

        אוקיי, כולם לכבות את הגוגל-טרנסלייט. מדובר בהצלה.

  • ראסול

    כן הא, ובאותה מידה למה אנחנו צריכים כל כך הרבה רשתות שיווק, רמי לוי ושופרסל לא יכולים לחלוק בניינים ורווחים?

    כן, מבחינה הגיונית לא צריך יותר ממיקרופון אחד בשביל להקליט דובר אחד אף פעם, אבל בדרך כלל כלי תקשורת לא יעמידו את הפיד שלהם לשירותם של כלי התקשורת האחרים. אם כבר להאשים אז כרגיל זה הקפיטליזם.

    • גיל ב'

      שוב, לא מדובר כאן בגוף תקשורת אחד שעושה טובה לשני. הטענה היתה שהמארגנים היו צריכים לארגן מיקרופון אחד וכל רשתות השידור היו מתחברות ישירות לקונסולה. כך שאין פה קשר לקפיטליזם.

      • ראסול

        אבל עובדה שזה אפשרי בכמעט כל סיטואציה ובכל זאת גופי תקשורת בוחרים להעמיד מיקרופונים משל עצמם ובנוסף לא לחלוק בפיד שלהם עם גופי תקשורת אחרים, כמו שמודגם בפוסט הנקודה בכל מקרה לא רלוונטית כי המנהג המוזר הזה קיים בכל העולם.

  • עמית

    בדומה לחסידויות החרדיות השונות, בשמאל של היום, בעיקר זה שמתפרנס ממזרחיותו בניו יורק וברלין, יש חסידות נוספת – חסידות סעיד. המאמר כנראה נכתב על ידי בן החסידות. אחד ממנהגי הפולחן הוא לזעוק אוריינטליזם גם במקום שהוא לא נמצא.

    מהי בעצם הטענה של הכותב? שאי אפשר ללמוד על תרבות מסוימת דרך בחינה של איזה חידושים טכנולוגים בני אותה תרבות בוחרים לאמץ ואיזה הם בוחרים שלא לאמץ? הרי זה כל מה שהיה באותו מאמר.

    הכותב בהארץ העלה טענה מעניינת. לטענתו אין מניעה טכנולוגית להעמיד מיקרופון אחד מול דובר במסיבת עיתונאים, במקום להעמיד עשרות רבות של מיקרופונים מטעם כל הערוצים, מה שיהיה יותר נוח. לטענתו העובדה שלא נוהגים על פי הנוחות הטכנולוגית היא בחירה, בחירה תרבותית, שממנה אפשר ללמוד על אותה תרבות.

    זו שאלה מוכרת בתחום ההיסטורי – למה חידוש טכנולוגי שהיה זמין למספר תרבויות אומץ על ידי תרבות אחת ולא על ידי אחרת?

    לא בטוח שהדוגמא שניתנה במקרה הזה על ידי הכותב של הארץ היא דוגמא טובה. אני לא מומחה לנושא אבל אני לא בטוח שהשימוש במיקרופון אחיד נפוץ בכל העולם ורק במזרח התיכון לא. זו בדיוק אחת העבודות של חוקרים, למצוא את הדוגמאות הטובות מבין שלל הדוגמאות הלא טובות (התנהגויות שלא מלמדות אותנו על מאפייני התרבות בכללותה), ולהשתמש בהם. יכול להיות שבמקרה הזה החוקר השתמש בדוגמא לא טובה, אבל אין שום דבר אוריינטליסטי בעצם שיטת העבודה שלו.

    • ארז

      "לא בטוח שזאת דוגמא טובה"? – זאת בטוח לא דוגמא טובה. זאת כל הפואנטה כל הפוסט, להראות שגם יפנים וגם אירופאים וגם ישראלים וגם מזכ"ל האו'ם משתמשים בהרבה מיקרופונים בסיטואציות שונות, אז אי אפשר להקיש מזה על ערבים דווקא.

      אז בהתחשב בזה שכולם משתמשים בהרבה מיקרופונים, למה דווקא נטפל הכותב לערבים, ומפרש זאת כחלק מתרבות של 'גודש' ו'כבוד'? באותה מידה אפשר לשאול "הערבים האלה, למה יש להם משקפי שמש? כנראה יש להם משהו להסתיר. ככה זה בתרבות הערבית, בלה בלה כבוד בלה בלה גבריות". אתה יכול לקרוא גם לטענה כזאת 'מעניינת', אבל היא גם טיפשית.

      זה לא אומר שאי אפשר ללמוד על תרבות מסויימת דרך הבחירות שאנשים מבצעים, זה אומר שהטענה הספציפית הזאת לגבי משקפי שמש (ומיקרופונים) היא דבילית משהו.

      • "למה דווקא נטפל הכותב לערבים"? אולי כי הוא מתיימר להיות (לפי הקרדיט) בוגר לימודי מזרח-תיכון.

      • גיל ב'

        אתה מתעלם מההבדל בין מסיבת עיתונאים מאורגנת לבין אירוע מאולתר. מזכ"ל האו"ם התראיין בשדה תעופה. כשמישהו מדבר מעל הבמה באו"ם לא תראה 200 מיקרופונים. במקרה הזה אפשר להגיד שמשעל דיבר במקום זר ולכן הטיעון בדבר ריבוי מיקרופונים לא רלוונטי. אם נראה את הניה מדבר לעיתונאים בעזה, במקבילה העזתית לבית הלבן, עם עשרות מיקרופונים אז אפשר יהיה להעלות את השאלה אם יש כאן משהו תרבותי. באופן אישי, דרך אגב, אני לא אופתע אם ארגון כמו החמאס ידאג לשלל מיקרופונים עם כתובות מכל העולם. לא כי הם ערבים אלא כי הם מחפשים מקסימום הכרה. בדיוק כמו שישראלים שולפים נצחונות באירוביזיון או בגביע אירופה בכדורסל כדי "להוכיח" שאנחנו מדינה אירופאית "נורמלית". לכן, כדי להוכיח את הטענה התרבותית צריך לבדוק לא את החמאס אלא מדינות ערביות מבוססות שחשות בטוחות בעצמן ולא רודפות הכרה בינלאומית וכמובן באירועים מאורגנים בסביבה "ביתית" כמו פרלמנטים וכדומה. קשה לי להאמין שבדיקה כזאת תראה משהו רציני, אבל אין לי נתונים הפוכים להפריך את הטענה.

        • חרטא ברטא

          אין בעיה.

          תחפש ב Google Images את המשפט הבא

          *Any Arab Leader* Press Conference

          לעומת

          *Any European Leader* Press Conference

          ותוכל להווכח לבד בהבדל הכמותי. כמו כן, בכל מסיבות העיתונאים מרובות המקרופונים, הם שייכים כמעט אקסקלוסיבית לחברות התקשורת הערביות.

          לי זה פשוט נראה שהרשתות הערביות לא מסוגלות לשתף פעולה בינהן, אם משיקולי תחרות עזה בשוק יחסית חדש, מניעים פוליטיים של הבעלים או סתם אגו מסחרי.

          בסה"כ הם די חדשים לקטע הזה של ריבוי רשתות חדשות "עצמאיות" שרוצות לשדר את אותו הדבר.

          תמונות כאלה היו מקובלות בארה"ב כשהרדיו (ואח"כ הטלויזיה) היו בתחילת דרכם – למשל רוזוולט בתמונה המפורסמת: http://docs.fdrlibrary.marist.edu/images/photodb/09-1908a.gif

          • אלכס ז.

            חיפוש גוגל זאת אחלה עבודה אקדמית! במיוחד של תמונות שמראש עוברות עריכה, גזירה וכד', כמו תמונות של מנהיגים.

            • חרטא ברטא

              כן, אין ספק. אלפי עיתונאים עובדים לילות כימים (עוד משנות העשרים!) ומשנים גוזרים ומדביקים מיקרופונים בתמונות של ראשי מדינה.

              ולגבי מחקר אקדמי – ידוע לך (אני מקווה) מה ההבדל בין אבחנה כמותית לאבחנה איכותית….

              • אלכס ז.

                לא אמרתי שמדביקים מיקרופונים. אמרתי שגוזרים תמונות כדי להתאים לעמוד שער וכד'. תעבור על עיתונים ותראה אותה תמונה גזורה קצת אחרת, או תמונה שונה מאותו אירוע שמראה את המרואיין אחרת. זה מאוד נפוץ ואין בכך שום דבר פסול או קונספירטיבי.

              • אלכס ז.

                אגב, גיגלתי ומצאתי שאם מורידים תמונות של פלסטינים או חמושים אחרים ומשאירים רק מנהיגים של מדינות שיעור המיקרופונים דומה.

    • נתן

      אז אתה טוען שמיקרופונים זה חידוש טכנולוגי שהערבים החליטו לאמץ וכך אפשר ללמוד על תרבותם?

      שמע אולי כדאי לך להירשם ללימודי דוקטוראט בהוורארד?

  • אלכס ז.

    אתם יודעים מה אומרים על גברים עם הרבה מיקרופונים גדולים ועבים…

    • רוזנברג

      לא מה אומרים עליהם?

  • רוזנברג
  • מני זהבי

    אוף טופיק.
    פעם היה כאן פוסט של מישהו שרצה לפקוד אנשים בעלי דעות של שמאל-מרכז לליכוד ע"מ להשפיע על הרכב רשימתה לכנסת.
    יהיה מעניין לשמוע את האיש הזה עכשיו.

    • מה זה משנה? היוזמות האלו התחילו מאוחר מדי בשביל להשפיע על תוצאת הפריימריז האחרונים (עקב תקופת האכשרה). לבחון אותן (בהנחה שלא יתפוגגו) אפשר יהיה רק בפריימריז הבאים.

      • מני זהבי

        היוזמות האלה משולות לאמרה הידועה על חוסר התוחלת שבהיאבקות עם חזיר: שניכם מתלכלכים בבוץ, אבל החזיר נהנה מזה.

      • נתן

        היזמות האלה דומות לאדם שמחליט לעבוד בתור סרסור בשביל להילחם בתופעת סחר בנשים….