החברים של ג'ורג'

רקוויאם לליכוד

פעם, ולא כל כך מזמן, הליכוד היה מפלגה ליברלית. טכנית, הוא עדיין מגדיר את עצמו ככזה. מנחם בגין, המנהיג ההיסטורי שלו, היה מנהיג ליברלי בדגם שכבר לא קיים אבל פעם היה נפוץ למדי במרכז ומזרח אירופה: עורך דין שקיבל השכלה ראויה, עם כבוד גדול לחוק. מנחם בגין, יש לומר, הוא המייסד האמיתי של הדמוקרטיה הישראלית: בימי האופל של שלטון מפא"י ובן גוריון, כשמנגנון החושך של איסר הראל האזין לראשי חרות ומפא"י, כשראש הממשלה בן גוריון החליט אישית מי יקבל תפקידים במנגנון הממשלתי, עד רמת המורה בבית הספר, בגין וחברי מפלגתו העמידו פה את יסודות השיטה הדמוקרטית. הם עשו זאת למרות תבוסה אחרי תבוסה בבחירות, כי את אלה מעמידים כמעט תמיד מתוך האופוזיציה. מק"י היתה שם איתם, כן, אבל מק"י היתה שפוטה ושכירה של העריצות האיומה ביותר שידע העולם, ברית המועצות. מק"י לא רצתה בדמוקרטיה כשלעצמה; היא רצתה בה כדי שלא ימעכו אותה ויחסלו אותה.

חרות של בגין הצביעה, פעם אחר פעם, בעד ביטול הממשל הצבאי על ערביי ישראל, בזמן שהלמינגים של בן גוריון ומפא"י הצביעו, פעם אחר פעם, בעד שימורו. לבגין היו עקרונות דמוקרטיים; למפא"י לדורותיה היה בעיקר פרגמטיזם, ובוז לעקרונות. בגין הוביל את ההפגנות הקשות, והראויות מאד, נגד שיא הפרגמטיזם הזה: הסכם השילומים עם גרמניה, שאיפשר לה, תמורת כמות מסוימת של פלדה וזהב, לנסות למחוק את עברה – רק שבע שנים אחרי סיומו של תהליך ההשמדה, כשהממשלה המערב גרמנית (ובמיוחד שירותי המודיעין שלה) עדיין רוויים בנאצים לשעבר, חלקם נאצים נלהבים מאד.

בגין, בוגר מחנות הריכוז הסובייטיים (הגולאגים), הורה עם כניסתו לתפקידו לראש השב"כ לחדול מעינויים; אפילו לא סטירת לחי. השב"כ שיקר. אבל כשהיה צורך לטייח את פרשת השב"כ, ולהעניק חנינה מראש למעורבים ברצח ובעלילות השקר, שלושה מתוך ארבעת המעורבים – שמעון פרס, יצחק רבין וחיים הרצוג – היו אנשי מפלגת העבודה.

בליברליות של הליכוד לא היה, כמובן, שום דבר סוציאליסטי, והמתח שבין הליברליזם ובין הלאומניות שבליכוד – והוא תמיד היה גם לאומני – הגיע לשיאו אחרי מערכת הבחירות המופלאה של 1977, הפעם הראשונה בהיסטוריה של המדינה בת 29 השנים שבה השלטון עבר מיד ליד. הליכוד היה מחויב להתנחלויות. המחויבות הזו הובילה בהכרח לכרסום בליברליזם שלו. בית שנחלק על עצמו לא יוכל לעמוד; אי אפשר, אמר אייברהם לינקולן, להיות חצי חופשיים וחצי בעלי עבדים. הליכוד בחר בכיבוש, וזו היתה תחילת הסוף שלו כתנועה ליברלית.

ובכל זאת. בכל זאת. מנחם בגין ויצחק שמיר לימדו אותנו איך צריכים ראשי ממשלה לפרוש: בגין הלך הביתה אחרי כשלון נוראי, מרצונו. לא היה צורך לגרור אותו מקרנות המזבח כמו את גולדה מאיר אחרי כשלון נורא הרבה יותר. שמיר הפסיד בבחירות 1992, ופשוט הלך הביתה. הוא לא חתר, כמו בן גוריון, תחת יורשיו; הוא לא זחל, כמו שמעון פרס, לכל ממשלה אפשרית. הוא הפסיד, קד, והלך הביתה. אפשר לטעון שבמופת הפשוט הזה עשה לדמוקרטיה הישראלית שירות טוב יותר מאשר בכל שנותיו כראש ממשלה.

ובכל זאת. בבחירות 1999 התמודד בני בגין לכנסת כשהוא מנסה לרבע את העיגול ולהיות בו זמנית מועמד של הימין הקשה ומחויב לדמוקרטיה וזכויות אדם. הוא פרש אחרי זמן קצר כשהוא מודה שלסחורה שלו אין קונים בימין. רובי ריבלין, יו"ר הכנסת, מדבר במפורש על הצורך שבהקמת מדינה דו לאומית לשני העמים החיים כאן, כי רק כך גם בני העם האחר לקבל זכויות שוות.

ואמש כל זה נגמר. בכנסת האחרונה כבר סימנו הח"כים שבימין הקיצוני שבליכוד את הליברלים הישנים – ריבלין, מיכאל איתן, מרידור – כמטרה. אתמול התאחד הליכוד עם מפלגה פאשיסטית במובהק. חברי הליכוד אישרו את ההסכם מבלי שדנו בו כלל. דנו? מבלי שבכלל ידעו מה יש בו. נתניהו, ציין פטר ביינארט, שייך למסורת המוניסטית של התנועה הרוויזיוניסטית: מסורת שגורסת שכל מה שחשוב הוא הציונות, שאליה יש להכפיף כל שיקול אחר, בכלל זה שיקולים דמוקרטיים. מפלגה דמוקרטית, מפלגה ליברלית, לא מעבירה כך הסכמים פוליטיים, במיוחד לא כשראש המפלגה אומר שהמטרה של ההסכם היא השגת עוד כוח.

במפלגה האחרת, כמובן, לא נערכה כל הצבעה. הווֹזְ'ד אמר את דברו, והליליפוטינים הסתדרו בשלשות. הליכוד התאחד עם מפלגה שאפילו לא מנסה להעמיד פנים שהיא דמוקרטית. השאלה האם הטפיל ישתלט על הגוף שאליו חדר תיענה בעתיד. בינתיים, אנחנו יכולים לומר שמפלגה ליברלית גדולה, מהחשובות שהיו בישראל אם כי זקנתה ביישה את נעוריה, הובאה רשמית וסופית לקבורת חמור.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • עדו

    איך כולם נראים יפים מרחוק, הא?
    ואני עדיין טוען שהעריצות הנוראה ביותר שידע העולם שייכת לנאצים. רק שאותם חיסלו כוחות חיצוניים לפני שהם הספיקו לגרום למלוא הנזק.

  • יש משהו מאוד אופטימי בתיאור שלך את בגין.
    אני מסכים שבגין היה דמוקרט כשהיה באופוזיציה; אבל הנימוק שהבאת לגבי מק"י – "לא רצתה בדמוקרטיה כשלעצמה; היא רצתה בה כדי שלא ימעכו אותה ויחסלו אותה" – תקף במידה רבה גם לגביו.
    ראשית, כדאי לזכור את ההסיטוריה שלו ושל התנועה שלו – ארגון טרור לכל דבר ועניין.
    מעבר לזה, גם הפעילות (המבורכת!) של בגין כאופוזיציונר הייתה חיזוק של הדמוקרטיה כדי לא להידרס. הממשל הצבאי היה אחד ממוקדי הכוח המרכזיים של מפא"י, שגייסה דרכו הרבה מאוד קולות.

    • אתה צודק לגמרי. בכלל, תמיכה בדמוקרטיה כשאתה עשרים שנה באופוזיציה זו לא חוכמה גדולה. גם בימינו, בשנים הספורות שהמתנחלים מודרו מהשלטון הם השתמשו בטיעון הדמוקרטיה והעדר לגיטימיות להחלטות ממשלה. צריך למדוד את מעשיו של בגין כשהיה בשלטון. ההסתה העדתית בבחירות 81, תקיפת הכור העירקי שלושה שבועות לפני הבחירות, ותהליכי קבלת ההחלטות לפני מלחמת לבנון לא מוסיפים לו הרבה קרדיט.

      עם זאת, בהשוואה לליכוד ולמתנחלים של ימינו (כמו גם לשלטון של בן גוריון), בגין עשוי להיראות כמונטסקייה.

    • איציק

      רוב המחתרות שלחמו נגד שלטון כיבוש, הואשמו בטרוריזם.

      • אורן

        חרות לא לחמה בשלטון כיבוש, אבל המתפרעים שלה יידו אבנים בחלונות הכנסת.

  • אביחי

    "רובי ריבלין, יו"ר הכנסת, מדבר במפורש על הצורך שבהקמת מדינה דו לאומית לשני העמים החיים כאן, כי רק כך ____ גם בני העם האחר לקבל זכויות שוות."

  • יודע עם מי יש לי עסק

    מי שבאמת היה הדמוקרט הגדול בישראל לא היה בגין כי אם לוי אשכול שהוציא אותנו מסינדרום השואה והמצור של ממשלות בן גוריון וקידם אותנו לנורמליזציה, כמו כן היה לו את הרוחב לב להביא את עצמותיו של ז'בוטינסקי לארץ ישראל מה שסביר להניח היום הימין הפלסטינאי המתחזה לשמאל לא היה מוכן לעשות.

    • חנן

      שלא לדבר על הנאו-נאצים המתחזים לימין ישראלי.

      • יודע עם מי יש לי עסק

        הימין הקיצוני לא מתחזה זה מה שהוא הימין הפלסטינאי אפילו לא מספיק ישר בשביל להודות בזה, כנראה שהם הפרצוף המכוער שלהם מפחיד אפילו אותם.

        • חנן

          עכשיו תסביר – ימין ונאו-נאצים הולכים ביחד. תמיד.
          אבל איך בדיוק אתה קורא למי שקורא לשוויון זכויות, פציפיזם, זכויות אזרחיות לפני שייכות אתנית ועוד כמה דברים מסוג יפי הנפש – ימין?

  • קיפודפותם

    אני די בטוח שישראל ביתנו דווקא מנסה להעמיד פנים שהיא דמוקרטית. לא בטוח שהם יודעים מה זה דמוקרטיה, אבל זה לא מונע מהם להעמיד פנים.

    • דמוקרטיה לשיטתם זה שהרוב קובע בישיבות שליברמן מכנס בשירותים.

      • יודע עם מי יש לי עסק

        והדמוקרטיה אצל השמאל הרדיקלי זה מה שהבאבא חומסקי פירסם באיזה ביובון

        • יואב

          זה שבאבא חומסקי פרסם משהו שולל מהדמוקרטיות של השמאל הרדיקלי? מישהו מהשמאל הרדיקלי בארץ (אני לא מדבר על תנועות כמו באדר מיינהוף) טען שיש לבטל מועמדות של מפלגות ימין (לא ימין גזעני) ולסתום פיות?

          • יודע עם מי יש לי עסק

            וכן זה בהחלט שולל משהו מהשמאל הרדיקלי אם פועים כמו אוסף של של רפי שכל אחרי "איש רוח" בקול אחד ללא מחשבה עצמאית משל עצמם.

  • אזרח

    גורביץ כהרגלו יודע להעלות אנשים לדרגת קדושים, רק כדי צייר אחרים בתור שטנים.

    בגין ידע לפרוש? הוא פרש אחרי זמן לא ידוע שבו לא תפקד בשל דכאון קליני, אחרי שנתן לצבא לסובב אותו על האצבע הקטנה. ולמה הצבא היה יכול לעשות את זה? כי חרות והרביזיוניסטים ידעו תמיד להיות פאשיסטים לא קטנים בדיבורים, ובמעשה – יוק. לכן הם לא הצמיחו גנרלים. גם כשהם ניסו לחלטר עם המיליציה שלהם, הם לא ממש ידעו. ההצלחות הגדולות שלהם היו הפצצת יפו ודיר יאסין. אופס… גם את זה גורביץ לא הזכיר, למרות שבגין היה מפקד האצ"ל.

    אם בגין היה כזה ליברל, הוא היה מסיר את המצור הצבאי על ערביי השטחים כמו שדיבר על הסרתו מעל ערביי ישראל. אבל לא מאהבת ערבים או הדמוקרטיה קרא בגין להסרת המשטר הצבאי, אלא בגלל הכוח האלקטורלי שהם נתנו לעבודה ששלטה בהם באמצעותו.

    ולחשוב שישראל היא זו שטיהרה את מזרח גרמניה באמצעות הסכם השילומים זו שטות. קודם כל, "קצת פלדה וזהב" היו מה שהרים את המדינה בראשיתה, ועדיין תומך בלא מעט קשישים שחיים היום. דבר שני, האמריקאים סלחו להם בלי קשר אלינו, ונתנו להם מלא כסף (תכנית מרשל) כדי שלא יפלו לידי סטלין. תכנית השילומים הייתה בעצם תכנית מרשל של ישראל.

    • עדו

      שלא לדבר על זה שלהנהיג הסתערות על הכנסת זה לא הכי דמוקרטי.

    • נתן

      הסכם השילומים היה עם מערב גרמניה.
      מזרח גרמניה כמדינה קומניסטית לא חשבה לקחת אחריות על פשעי הנאצים.

      • מני זהבי

        מזרח גרמניה כמדינה קומוניסטית לא יכלה לעשות כלום ביחסי החוץ שלה (ובשנות ה-50, גם במדיניות הפנים) בלי אישור מבריה"מ. בריה"מ, מצדה, לא הייתה מוכנה בשום אופן לתשלום פיצויים מאיזשהו חלק של גרמניה למדינה שכלל לא הייתה קיימת בעת מלחה"ע השנייה ושכף רגלו של שום חייל נאצי או איש ס"ס לא דרכה על אדמתה. יש לומר שהייתה בכך מידה לא מעטה של הגיון.

  • ארן

    "יש שופטים בירושלים"

    וכשהיתה שביתה והשובתים חסמו את משרד הממשלה בגין סירב לעבור את הpicket line.

    מה שיפה אצל יוסי זה כשהוא רוצה (וחבל שלא תמיד הוא רוצה) הוא מסוגל לראות את החיוב באנשים שהוא חולק עליהם קשות. כך הביקורת שלו והניתוחים שלו נהנים מעומק שקשה למצוא ברוב המקומות. (לא רק בארץ)

  • anonymous moose

    יוסי, אני אחרה אחרי דובי קננגיסר, לפי הבנתי אותו: למה אתה מייחס ערך כל כך גדול לדמוקרטיה פנימית במפלגה? מה הבעיה עם זה שליברמן מחליט לבדו על עתיד מפלגתו? הרי יש בחירות כלליות, ובהן כל אדם מצביע למען המפלגה שלדעתו תייצג את עקרונותיו והאינטרסים שלו. אין שום צורך שהשיטה הפנימית של המפלגה הזאת תהיה מבוססת-דעת-הרוב: הרי הצבעה היא פרוצדורה, לא ערך למען עצמו.

    ישראל ביתינו והליכוד רשאיות לעשות כפי רצונן, ואין בזה שום בעיה. הציבור ישפוט. זה שהציבור מטומטם וחשוך, זאת כבר בעיה אחרת.

    • עדו

      נשאל את זה הפוך. אם אני מכניס את המנדט השמיני של ליברמן לכנסת. את מי אני מכניס?
      לשיטתך כל צורת הפרלמנט שלנו מיותרת. צריך להכניס רק את ראשי המפלגות – ליברמן, נתניהו, לפיד וכן הלאה ולהגיד כמה מושבים יש לכל אחד. הרי ממילא אין למספר 6 במפלגה מה להגיד חוץ מלהנהן אחרי היו"ר.

      • גלעד ב.

        נכון, אתה לא מכיר את המנדט ה24 שאתה מכניס כשאתה מצביע ליכוד.

        אבל אחרי שאתה מכניס את המועמד הזה (במקרה שלנו, דני דנון), אז השאלה היא מה המועמד יעשה כדי לשמור ולשפר את מעמדו במפלגה.

        אם אין דמוקרטיה פנימית, אלא רק ועדה מסדרת שכוח המפלגה לנגד עיניה, אז היא רוצה מועמד שיביא הרבה קולות, ומכאן נובע שאתה צריך להיות אטרקטיבי בעיני ציבור הבוחרים, ומכאן שעליך להיטיב עם הציבור כדי להיות נכס אלקטורלי.

        אם יש דמוקרטיה פנימית, אז אתה מחוייב למנגנון הזה לפני שאתה מחוייב לציבור, ועליך להטיב עם חברי המרכז, ואז אתה מקבל את צחי "רוצים ג'ובים?" הנגבי, ואת דני "באמת שלא צריך לשים פה שום דבר נוסף, הנקודה ברורה" דנון.

      • anonymous moose

        ההיפך. הציבור אמור להסתכל על הרשימה כולה, ולהצביע לפיה. זה לא משנה מי מרכיב את הרשימה היו"ר, ועדה מסדרת, מרכז המפלגה, או מלאך מתעתע. זה שוק חופשי של מפלגות, והציבור בוחר.

  • גבריאל

    תודה יוסי, על פוסט המכיר ומכבד את הליברליזם המצוי גם בימין (ואם תורשה לי עקיצה קלה, בניגוד לקמפיין המביש של המפלגה בה אתה תומך), הנכון לכבד את האמת שבשיטה המנוגדת, הנכון לכבד מאבק צודק באשר הוא כזה. ללא קשר לעמדה פוליטית, כך ראוי לו לדיון ציבורי שיתנהל.

  • זליג

    נו, במקום שאין איש איז א הערינג אויך א פיש. געגועים לבגין. מה אנחנו ומה חיינו אם נגזר עלינו להתערג על זכרונותינו מהדמגוג הזה. ועדיין הוא היה טוב מאות מונים מחדלי האישים שמנהלים את המדינה כיום.

    • Eli

      היי, לא כולם יודעים יידיש!
      אני מנחש שמדובר "במקום בו אין אנשים היה אדם," אבל לא בטוח…

      • זליג

        במקום שאין איש, גם הרינג הוא דג.

  • יוסי

    בקיצור – דמוקרטיה לכשעצמה – משרתת, לצערנו הרב, רק את אותם אילו הבאים לחסלה! עושים בה ״קרדום״ לחפור את גיא ההריגה והבור להשכיבה אחת ולתמיד פנימה! אילו שאינם רוצים דמוקרטיה, החותרים או – למדינת הלכה, או – למדינה לערבים – עושים ה כ ל מכל תחת דגלה של הדמוקרטיה – על מנת לחסלה! מה זה לא ברור למישהו? וראה – צרפת, בלגיה , שוודיה..

  • גיל ב'

    יש כאן הגזמה גדולה בתיאור בגין. אי אפשר להשוות את בגין של 1977 עם בן-גוריון. אי אפשר לדעת מה היה קורה עם בגין של ראשית שנות החמישים ושמיר המשוחרר הטרי מהכלא הישראלי שבו ישב על טרור שביצע אחרי קום במדינה היו עולים לשלטון. בשנת 1977 היו כבר סטנדרטים אחרים. נכון שחילופי השלטון היו זריקת עידוד לדמוקרטיה, אבל זה היה מעצם חילופי השלטון, לאו דווקא בגלל בגין. ואחד הדברים הראשונים שבגין עשה היה לבטל את "ניקוי ראש" בטלביזיה ולהשליט את שלטון הטרור של טומי לפיד (ה"ליברל") על רשות השידור. סתימת הפיות היתה הרבה יותר קרובה לסטנדרט של שנות החמישים מאשר לזה של 1977. אני עוד זוכר את 1981 (אמיל גרינצוייג, מישהו) וההסתה הפרועה נגד השמאל שהגיעה מראשי הליכוד כמו בגין או רוני מילוא שטען ששלום עכשיו מקבלים מימון מה-CIA ומהסעודים. אז התחיל השיח האנטי שמאלני של "מרעילי בארות" ו-"תוקעי סכין בגב האומה".

    ולמרות שזה נחמד להיות דמוקרט כשאתה האופוזיציה, בתוך הליכוד הדמוקרטיה לא היתה הצד החזק ביותר. בגין שלט ב"חירות" ביד רמה וכל התנגדות, כמו שמואל תמיר, נרמסה.

    ואם רוצים דוגמא למי שהלך הביתה בדרך נאותה, יצחק רבין הוא דוגמא הרבה יותר טובה מבגין. בגין לא הלך הביתה אחרי הכישלון של לבנון (שאז היה קשה לדמיין שיתקע אותנו 20 שנה). הוא הלך הביתה הרבה אחרי זה, לאחר שנכנס לדיכאון, גם בשל לבנון אבל בעיקר בשל מות אשתו עליזה.

    על הדמוקרטיה של שמיר אין אפילו מה לדבר. אפשר היה לשאול את עזר וייצמן מה הוא חושב על כך. או את אייבי נתן שנכנס לכלא בעקבות עבירה על החוק שאסר על דיבור כלשהו עם חברי אש"ף.

    • נתן

      המשפט "ושמיר המשוחרר הטרי מהכלא הישראלי שבו ישב על טרור שביצע אחרי קום במדינה" מצוץ כולו מהאצבע.

      • גיל ב'

        סליחה, צו מעצר הוצא נגד שמיר אבל הוא לא נאסר. נתן ילין מור היה עצור. בכל אופן הממשלה הכריזה על לח"י כארגון טרור אחרי רצח ברנדוט (ספטמבר 1948, 4 חדשים אחרי קום המדינה) ורבים מחבריו נעצרו. בכל אופן, לאיש לא היה ספק ששמיר היה מעורב ברצח, או לפחות ידע עליו מראש, והוא גם לא ממש הכחיש זאת.

  • משה

    למרות שהיו לבגין גם תפיסות ליברליות ושהוא הרבה יותר טוב מביבי וליברמן הוא עשה הרבה דברים שממש לא משתלבים בתמונה הרומנטית שציירת.
    זה מתחיל מפיצוץ מלון המלך דויד, פעולת טרור קלאסית (מישהו רוצה לקרוא לאיסמעיל הנייה ליברל?).
    ממשיך בזה שהוא הוביל הסתערות אלימה על הכנסת בהפגנות נגד הסכם השילומים כשהוא אומר "אך זאת הפעם לא נדע רחמים גם כלפיכם, זאת תהיה מלחמה לחיים או למוות…היום הזה אני מודיע לכם כי לא תהיו עוד ממשלה יהודית" ובאמירה שלו אחרי סברה ושתילה "ערבים הרגו ערבים ומאשימים את היהודים".

    • דודי

      לא בדיוק פעולת טרור קלאסית.

      יש להזכיר במלון המלך דוד שכנה מפקדה בריטית, ושניתנה התראה לפני הפיצוץ. אמנם לא מספקת, אבל היי – במאות פיגועים של כוחות החופש והשחרור הערבים, מעולם לא ניתנה התראה כלשהיץ

      • משה

        אתה צודק ההשוואה לאימעיל הנייה מוגזמת. אבל זאת עדיין הייתה הריגה ביודעין של אזרחים חפים מפשע שאין לה הצדקה (בעיקר כשארגונים אחרים התנגדו לכיבוש הבריטי בדרכים לא אלימות ובטח שלא פגעו באזרחים)

    • לא הבנתי מה הבעיה בביטוי "ערבים הרגו ערבים ומאשימים את היהודים"

      • משה

        שהוא היתממות מוחלטת- הרוצחים היו בעלי ברית של ישראל שאומנו וקיבלו נשק מישראל. הטבח נמשך הרבה זמן שמבמהלכו כוחות צה"ל היו קרובים מאוד ולא עשו שום דבר כדי לעצור אותו. בשלב מסוים רון בן ישי התקשר לשרון (שהיה אז שר הביטחון) ואמר לו מה קורה ושרון אמר "תודה" וחזר לישון.
        http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%AA_%D7%9B%D7%94%D7%9F

        • שלחת אותי למקור שאינו מאשש אף אחת מהטענות שלך. ממה שכתוב שם, הוועדה קבעה רשלנות במונחים של "התעלמו מהסכנות","לא הזהיר באופן מספיק בולט", וכו' (פרט ליצחק שמיר).

          וכן, יש הבדל עצום באחריות בין "לא עשו מספיק כדי לעצור" לבין אשכרה לצאת ולרצוח אנשים. בסופו של דבר האשמה היא של הרוצחים , לא של מי שאולי אולי היה יכול לעשות משהו בשלב מאוחר ולא עשה מספיק.

          • משה

            ברור שהאשמה הכי גדולה היא של הרוצחים אבל מי שהזהירו אותו מראש שיהיה טבח ולא עניין אותו, אמרו לו שמתנהל טבח ולא עשה שום דבר כדי לעצור אותו אחראי גם הוא במידה מסוימת (ובאמת הועדה קבעה ששרון לא מתאים להיות שר ביטחון והטילה אחריות מסוימת גם על בגין ושמיר).
            כל זה משתקף בביטוי המזלזל "ערבים הרגו ערבים" כלומר זה לא שמשהו באמת חשוב קרה, משהו ששווה למנוע כשיש אזהרות או לפעול כדי להפסיק אותו, בסך הכל כמה ערבים נטבחים

            • "כל זה משתקף בביטוי המזלזל "ערבים הרגו ערבים" כלומר זה לא שמשהו באמת חשוב קרה"

              לא, זה לא מה שזה אומר.

          • מני זהבי

            רגע, רגע, זה לא צה"ל שאיפשר לאנשי הפלנגות להיכנס מלכתחילה למחנות הפליטים?
            אפשר להתפלפל עד ביאת המשיח בשאלת חלוקת האחריות על מה שקרה, אבל בהקשר הכללי של מלחמת האזרחים הלבנונית, היה צריך להיות אידיוט גמור כדי להניח שכניסת אנשי הפלנגות למחנות תסתיים במשהו מלבד טבח המוני. אפשר להגיד הרבה דברים על שרון ועל פיקוד צה"ל דאז, אבל אידיוטים הם לא היו. כך שהם הבינו בדיוק מה הולך לקרות, ואעפ"כ איפשרו את זה.

  • אריק

    פאשיזם הנשען על תורת גזע, כמו בישראל, זה נאציזם. טוב למות בעד ארצנו זה פאשיזם, המציאות כיום היא נאציזם. כמו שאמר לייבוביץ יודו-נאציזם.

  • אריק

    ואף על פי כן, נתניהו יהיה ראש ממשלה.

  • Pingback: רקוויאם לליכוד • מחאת הדיור()

  • בכתבת וינט שהפנית אליה, אהבתי מאוד את ציטוט דבריו של נתניהו לליכודניקים: "אני לא רוצה לתאר לכם מה יקרה אם זה לא יעבור".

    ברור שהוא לא רוצה לחשוב על זה אפילו, אבל ההמונים רצים לציית במקום לסרב להצביע ולבעוט אותו לכל הרוחות.

    תמצית הדמוקרטיה הישראלית, המשפט הזה.