החברים של ג'ורג'

גול עצמי

הפוסט הזה יעצבן הרבה אנשים טובים. זה בסדר. זו חלק מהמטרה שלו.

ביום שישי המשטר נתן לנו מתנה נהדרת: המעצר הברוטלי והמתוקשר מאד של דפני ליף. עקרון האח הקטן – התפיסה שמול הברוטליות המשטרתית עומדים המוני אנשים עם מצלמות, מצלמות וידאו וחיבור מהיר – הוכיח את עצמו. צילומים מאין ספור זוויות הופצו במהירות שיא. הקלגסת של תל אביב נאלצה לצאת בשקרים אוויליים על "תקיפת שוטר" מצד ליף. במקביל, תקפה הקלגסת – שם כולל למשטרה, מג"ב וכוחות הפיקוח – שורה של פעילים אחרים באלימות. המהות של המשטר, חוסר סובלנותו אפילו למחאה לא אלימה, הופגנה לעין כל.

ואז, אתמול בערב, דפקו המוחים את הכל. כמה זגוגיות מנופצות של בנקים אפשרו למשטר למסגר את כל האירועים במונחים הנוחים לו, וזאת למרות שהוא סיפק לא פחות אלימות אמש מאשר ביום שישי. התוכי של בנימין נתניהו, מירי "חברת הכנסת בשבילך" רגב, כבר סיפקה את הנקודות שצבא הטוקבקים של הימין כבר יחזור עליהן לזרא: "אתמול נחשפנו לפנים המכוערות של הפיגוע החברתי שמתכננים מזה זמן רב חבורת אנרכיסטים מהשמאל הקיצוני שניכסו לעצמם בשקר את המושג "המחאה החברתית". ההתפרעויות האלימות מהימים האחרונים אינן מייצגות את אלפי האזרחים הכנים שיצאו בקיץ שעבר לרחובות לדרוש שינוי וצדק חברתי. כעת התברר ללא ספק כי מי שראו עצמם כמובילי המחאה מקיץ שעבר לא רוצים באמת להוביל שינוי חיובי ולשפר את פני החברה הישראלית אלא רק לנצל את אלפי האזרחים הכנים על מנת להבעיר את השטח וליצור אווירת כאוס כדי להפיל את הממשלה בכל מחיר."

קל, מתבקש אפילו, ללעוג למירי רגב ולכל מה שהיא מייצגת. אבל אם נלעיג את הפסקה הזו – "פיגוע חברתי," גב' תת אלוף חברת הכנסת רגב, הוא משהו שהממשלה שאת חלק מהקואליציה שלה מבצעת על בסיס יומיומי – אנחנו מסתכנים בכך שלא נבין שרגב קולעת בכך לרחשי הלב של חלק עצום מהציבור, אותו חלק שבגללו יכול היה "ידיעות אחרות" לצאת בכותרת הבזיונית של הבוקר.

באדיבות אליזבת צורקוב

עכשיו, אני מבין לגמרי את האנשים שניפצו את חלונות הבנקים. כמה מהאנשים השנואים עלי ביותר הם בנקאים. לבנקאות הישראלית יש היסטוריה מכוערת במיוחד, ובעשרים וחמש השנים האחרונות – אחרי שקנינו אותם בכספי ציבור כדי שלא יתמוטטו ויקחו איתם את המשק, אחרי הונאה מסיבית שביצעו נגד הציבור, אבל, ראה זה פלא, מכרנו אותם בגרושים – הם מימנו את ההרפתקאות של הטייקונים הישראלים מכספי משקי הבית הפרטיים והחברות הקטנות, כשהם מטילים עליהם את מירב העמלות והעלויות. לבנקים הישראלים יש מניית יסוד בכל מה שדפוק בכלכלה הישראלית.

ואני יודע שהבנקים יחזירו לעצמם בכמה שניות של עושק יומיומי את הזגוגיות המנופצות. ואני יודע, כפי שהראתה התמונה של אליזבת צורקוב למעלה, שהתקשורת מוכוונת-הטייקונים לא העניקה אותה תשומת לב לפוגרום שביצעו גזענים משכונת התקווה. ואני יודע שהרסו הבוקר שוב את אל עראקיב, ושההחרבה הזו של כפר שקיומו קודם למדינת ישראל לא תזכה לפרומיל הפרסום שזכו לה שלושת חלונות הראווה ההם. ואני יודע שמעצרה של דפני ליף היה מנומס ביחס למעצר הממוצע בגדה. ואני יודע שכלפי ההפגנה ביום שישי בסוסיא, שהיתה אגרסיבית הרבה פחות, הרשתה לעצמה הקלגסת הרבה יותר. ובכל זאת.

אם המחאה החברתית הישראלית תגלוש לאלימות, היא תתחסל. חד וחלק. הציבור שבו אנו פועלים שמרן ברובו, דתי בחלקו הגדול, ולא ממש סגור על כל הקטע הזה של זכויות אזרח וזכויות אדם. התקפה ישירה על המשטר תעורר אצלו את הפחד של קריסת הסדר, שאחריה צפוי לבוא פוגרום גדול – לאו דווקא מצד עניי החברה, אלא מצד הפלסטינים והזרים. לא במקרה הממשלה מפמפמת את הפחדים האלה: הם לא רק מסך עשן יעיל, הם גם רמז בוטה למה שמצפה לחלק ניכר מהציבור, על פי פחדיו, במידה והמשטרה "שלו" תפסיק להיות שם. וזה לא משנה שהמשטרה לא "שלו" ומעולם לא היתה כזו: התודעה הכוזבת, כוזבת ככל שתהיה, היא תודעה. וכפי שכבר הוכיח הגנרל המהולל בוגי "משה" יעלון, תודעה אי אפשר לשנות באמצעות אלימות.

אנחנו לא יכולים להפיל את המשטר הקפיטליסטי-ציוני בהסתערות. אלימות תפעל רק נגדנו. היא תספק כמה רגעים של אדרנלין, ריגוש ואופוריה, אבל התוצאות יהיו שליליות כולן. קודם כל, כפי שכבר הוזכר, הפניית הציבור נגד המחאה. שנית, אלימות מעוותת את המשתמש בה, ודאי אם היא איננה בשליטה. אם הפעם שבירת כמה זגוגיות לא הועילה, ההגיון של השימוש באלימות אומר שיש להסלים אותה: מה שלא הלך בכוח, כמו שנהגו לכתוב חמושי צה"ל על אלותיהם, יילך ביותר כוח. בפעם הבאה זו עשויה להיות הצתה. כשזו לא תצליח, בלשון המעטה, האלימות תופנה מרכוש לבני אדם. בהתחלה כלפי כאלה שאפשר למצוא בדוחק הצדקה לפגיעה בהם, אחר כך לטרור חסר הבחנה. זה קרה לא פעם, בהיסטוריה של תנועות שמאל. אלימות מושכת את האלימים, ובהתאם מרחיקה את האנשים המתונים, החושבים. הדבר היחיד שיכול להיות גרוע יותר מחיסולה של תנועה, משהגיעה לשלב הזה, הוא הצלחתה. אז אנחנו מקבלים צ'ה גווארות למיניהם.

עכשיו, אפשר וצריך להפיל את המשטר, אבל זה צריך להיות תוך ניצול הכוח שלו נגדו: לדעת שהאלימות המשטרתית תבוא, לתעד אותה, להציג אותה, לקחת אותה לבתי המשפט, ולחסל צעד אחר צעד את הלגיטימציה של המשטר. רק באמצעות ניצול המתחים המובנים של המשטר והצבעה עליהם, אפשר יהיה להרחיק ממנו את ההמונים. רק כשאי אפשר יהיה יותר להסתיר את העובדה שהמשטר מקדם את מעמדם של הטייקונים והמתנחלים, אפשר יהיה לתקוף אותו ולזכות בלגיטימציה מכלל האוכלוסיה. בחודש האחרון, בפרשת האולפנה ובהסכם השערורייתי של שטייניץ על ה"רווחים הכלואים", המשטר חשף כמה טפחים מפרצופו.

וזה לא יקרה מהר. זה לא יקרה מחר. זה ייקח שנים. בשנים האלה יש לבנות את המערכות הפוליטיות שיחליפו את המערכות הקיימות. השינוי, אם יגיע – כל כך הרבה עומד נגדו, בראש ובראשונה הגזענות העמוקה של המשטר ושל רוב אזרחיו – יגיע בקלפי.

ויהיה מתסכל מאד. יהיה רע לתפארת. אבל רק כך זה יכול לקרות: בעבודה סיזיפית, ביציאה שוב ושוב לרחובות, בהפגנות, בספיגת אלימות, בטלפונים מודאגים מההורים. עד שיגיעו בחירות, ואחריהן תבוא פשרה שוברת לב, שתחשיך עליך את יומך ותרחיק ממך שותפים לדרך ותאלץ אותך לשבת סביב שולחן עם אנשים בזויים שמעולם לא חשבת שתצטרך לשבת איתם באותו החדר. והיא עדיין תהיה טובה יותר מכל מה שבא קודם. ככה זה. אין פתרונות קסם. מי שחושב שאפשר לשנות 64 שנים של שלטון פגום עד היסוד במהירות, משלה את עצמו. מהפכות גוררות, בחלק גדול של המקרים, דיקטטורה; רובן אינן שורדות אותה. אבולוציה, לא רבולוציה; אל תבוזו ליום קטנות; אל תעירו ואל תעוררו.

ובאותה הזדמנות, עוד שתי הערות. קודם כל, האנשים שמשווים את מה שקורה ביום שישי לזוועות המתרחשות בסוריה: סתמו במטותא את הפה. יש לכם זכות מקודשת להוציא את עצמכם אידיוטים לא מועילים, אבל אתם מוזילים את דמם של אנשים שאכן נלחמים על חייהם ורואים את ילדיהם נרצחים לעיניהם. הערה שניה, בכל מה שקשור לאוהלים: די כבר עם זה.

יש לי בעיה עם ההתעקשות על "מאהל." היא הגיעה לשיא אבסורדי כשאמש התחילו לדבר על הגעה לרוטשילד ו"החזקת אוהל מעל לראש", כי השוטרים לא מאפשרים להניח אוהל על האדמה. זו התאהבות במאהל כסמל לשם סמל, ולא לשם איזשהו מאבק יעיל. אתם רוצים לדבר איתי על השתלטות על מבנים נטושים ובנייתם מחדש כדיור ציבורי? על השתלטות על מבני ציבור, כמו תחנות משטרה, כדי להבהיר למשטר שהוא לא יכול לעשות כל מה שהוא רוצה, ושגם לציבור יש מה לומר? על הגשת תביעות נגד כל שוטר אלים, אם כבר נתנו למשטרה להפנות אותנו מאפיק המחאה הקונקרטי לאפיק הקבוע של מאבק על עצם הזכות למאבק? יש על מה לדבר. רק אל תדברו איתי על אוהלים. הם כבר הפכו למטאפורה והמאבק הזה לא צריך להיות מטאפורי אלא ממשי.

והעיקר לא לפחד כלל.

ועוד דבר אחד: האגודה לזכויות האזרח מסבירה איך מגישים תלונה נגד אלימות משטרתית. אתם עדיין נהנים מזכויות אזרח. נצלו את זה.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • עדו

    כל מילה בסלע. כמו בבלעין גם כאן, כמה בריונים חוטפים את המחאה הצודקת ומסלפים אותה ומרחיקים את האנשים שהם השותפים הטבעיים וההגיוניים ממנה.

  • Silver

    עוד לא קראתי את הכל אבל הגהה: חסרה ל במילה למסגר: "כמה זגוגיות מנופצות של בנקים אפשרו למשטר מסגר את כל האירועים"

    • ygurvitz

      תוקן. תודה.

  • dervney

    צ'ה גווארה אמר בדיוק את מה שאמרת.

    • רועי..

      ואז הוציא להורג אנשים.

      • dervney

        מה הקשר?

  • אורי סבח

    אוף. אתה מעצבן כשאתה צודק.

    • ygurvitz

      🙂

  • אופיר בלוז

    תאוריית קונספירציה שנשלפה הרגע מראשי כך שאני לא לגמרי בטוח שהיא הגיונית עדיין – בתאוריה, רק בתאוריה, אם אין אלימות כזאת יכול השלטון "להמציא" אחת כזאת או לשלם למנדהו כדי שהיא תהיה ובכך להמציא את התדרדרות המחאה לאלימות מבלי שתהיה באמת כזאת, לא?

    כי המחשבה שדבר כזה עוד יקרה מסתובבת לי בראש.

    • אורן

      עוד יקרה, או כבר קרה?
      http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3154861,00.html

    • איליה

      רייכסטאג סטייל? בהחלט אפשרי.

    • E.T.

      בוא נפתח את זה צעד אחד יותר! בעצם דפני היא סוכנת שתולה וכל המחאה היא פרי מוחו של הוד קיסרותו ביבי הראשון, אשר נועד להשלות את ההמון שלרגע יש במדינה חופש ביטוי, או קולות אחרים חוץ מהשלטון!

      אמאל'ה!

    • ygurvitz

      בטח שזה אפשרי. השאלה היא שרשרת הראיות. בהנחה שלא מדובר בחברי כת דתית סודית, מאד קשה להסתיר אותה.

      • אופיר בלוז

        לאחר מה שאורן הזכיר ולאחר שאני נזכרתי בעצמי בתעלול של אם תרצו לאחרונה…הרעיון הזה נראה לי אפשרי מרגע לרגע. כמובן שעדיין צריכה להיות הוכחה במקרה הזה כדי שזה יהפך ליותר מתאוריה.

  • דורצח

    כן.

  • מי הם האנשים שאמורים להגיש את מצחיהם הרכים לאלות הקשות, שבוע אחרי שבוע, כדי שיהיה מה לצלם ולתעד, כדי שיהיה על מה להתלונן?

    הרי השוטרים משקרים בכל חקירות מח"ש. הם יודעים את זה, הם ומח"ש ואתה מדווח על כך ללא סוף. בית המשפט חושף את שקריהם במעט מקרים, ואף שוטר לא נענש על עדות שקר. אתה יודע את זה ומדווח על כך ללא סוף.

    אז בשביל מה? דפני ליף חטפה מכות, וכמה ליברלים יפי נפש הרגישו רע עם זה לכמה דקות. אז מה? אז אם לא היו נשברים החלונות, היו מסקרים את הרקטות במקום את המחאה.

    אני מסכים עם אחת מההנחות שלך, אבל המסקנה שלך לא משכנעת.

  • שחר כ.

    בשביל להצליח המחאה צריכה לחדול להציג את עצמה כ"מחאה" ולהתחיל להציע חלופה. אלוהים יודע מהי החלופה המתאימה, משום ששילטון הנציגים שלנו פשט לגמרי את הרגל. האם החלופה צריכה להיות מפלגה חדשה? מסופקתני. כבר היינו שם כל כך הרבה פעמים.

    • איליה

      אתה אומר דבר חשוב ורציני ולראיה – דוגמה היסטורית:

      למהפכה האמריקאית של 1776 קדמו אלפי שנים של התמרדויות איכרים ועבדים. כאשר אלו צלחו, המרד הסתיים לרוב בהפלתה של שושלת רקובה אחת ובהמלכתה של שושלת אחרת – רקובה לא פחות.

      המהפך התודעתי של 1776 הביא את לוחמי העצמאות האמריקאים להחלפה טוטלית של השיטה המלוכנית בשיטה רפובליקנית – דבר חסר תקדים בהיסטוריה האנושית.
      מחאה דומה באירופה לא איחרה להגיע ופרצה ב-1789 בפאריס.

      במתאיים שנים שחלפו, שני המשטרים – האמריקאי והצרפתי – עברו אבולוציה ארוכה עד שהתודעה הדמוקרטית הגיעה בהם לסוג כלשהו של מיצוי, אם בכלל…

      אני מניח שהחלופה לדמוקרטיה הקפיטליסטית לא תצמח ביום אחד. היא תבוא משילוב של מאמץ אינטלקטואלי אדיר, שינוי הדרגתי של התודעה הציבורית והתפתחויות טכנולוגיות בלתי צפויות, דוגמת האינטרנט. אני גם לא שולל את האפשרות שתידרש מלחמה גלובלית הרסנית בשביל להביא לשינוי מהותי ולהיתוכם של ערכים תרבותיים מגוונים.

      • yariv

        התיאור הזה של מלחמת העצמאות האמריקנית שגוי בכמה מובנים.
        קודם כל, כמובן שהרפובליקה לא היתה דבר חסר תקדים, זו הסיבה שהיה לה שם בלטינית. בעולם העתיק היו לא מעט ישויות מדיניות ללא מלך.
        כמו כן, שיטת השלטון האמריקנית עצמה היתה מבוססת בבירור על המערכת השלטונית הבריטית, שכבר אז היתה בתהליך ברור של מעבר ממלוכה אמיתית לדמוקרטיה, אם כי עוד היתה להם דרך ממשית לעבור.

        אני כלל לא בטוח שאלטרנטיבה תעלה בנקודת זמן ברורה, בהחלט יתכן שזה יהיה כמו לשאול מתי התחילה הדמוקרטיה בבריטניה.

      • יהושאפט

        האמת, עודדת אותי. שהרי טוב לדעת שיש לנו עוד כמה מאות שנים של אתנו-דמוקרטיות קפיטליסטיות סמי-ליברליות בדרך לתיאוקרטיה האיסלאמית.

  • יעל

    יוסי היקר,
    אני מקווה ובטוחה שאתה לא רוצה להפיל את המשטר (למרות שאתה חוזר על כך כמה פעמים), אלא את הממשלה.נכון?

    • ygurvitz

      את המשטר, את המשטר. הממשלה הזו היא רק מניפסטציה דוחה במיוחד שלו. זו של אולמרט לא היתה טובה בהרבה, למרות הנוסטלגיה.

  • נויה

    פוסט שמאלני מתחטא ומיותר, אתה ממש יודע שאת הזגוגית שבר מפגין ולא סוכן שתול?
    אני דווקא יודעת שזה היה שתול.

    במקום לתמוך אתה מטיף מוסר ומעורר מחלוקת בפרהסיה. וואלה יופי, ככה נצעד מחייל אל חייל.

    • אמיר מלנקי

      יודעת מאיפה? יש גם ראיות לזה?

      • ראסול

        זה גם לא כל כך משנה… אם זה נכון אז כבר איבדתם את היכולת להפגין בצורה כזאת, קיץ שלם של בזבוז זמן נתן לשלטון את הזמן הנחוץ כדי לפתח טקטיקות חדשות וכנראה אפקטיוויות. מה המחאה עשתה בשנה האחרונה? המשטרה הבינה שכל מה שצריך בשביל "לנצח" זה יסמנ"יק אחד שנראה היפי שיבוא וישבור חלונות, מה יש לכם נגד זה? איך תתמודדו עם זה? לא חשבתם על זה בשנה האחרונה?

        התשובות הם יותר בכיוון של ההצעות של יוסי. מכיוון קצת אחר, תשאלי את עצמך, האם הימין הצליח להפנות את האש לכיוון השב"כ בגלל המעורבות של אבישי רביב הסוכן-פרובוקטור? לא. אז איזה סיכוי יש לכם?

        אי אפשר לנצח בלי אסטרטגיה ומטרות, בגלל זה לאבירי הסטטוס קוו תמיד יש יתרון יחסי (ומהותי).

    • dervney

      הלוואי, אבל כל כך הרבה מצלמות ואף אחד לא תפס את הפנים של השובר?

    • ygurvitz

      מודה בשמאלנות. אני מבין שזו בעיה בעיניך? ולא, אני לא תומך ב"אחדות". זה תמיד שם קוד לסתימת פיות והתייצבות מאחורי מי שהצליח לצעוק חזק יותר מכולם.

      אם יש לך ראיות שמדובר בשתול – וודאי יש לך, הרי לא היית מצהירה שאת "יודעת" אחרת – אנא הציגי אותן.

      "מעורר מחלוקת בפרהסיה" – עשית לי את היום.

    • אלכס ז.

      רק זה מה שחסר לנו – שמאלנים שצורחים "שמפניה! שמפניה!" כשהמציאות לא מסתדרת עם התדמית.

    • דורצח

      ולא סתם שתול – הממשלה שפכה חומרים כימיים לקולה שלו כדי לשטוף את מוחו ולגרום לו לשבור זגוגיות!

    • יונל

      ממש לא משנה מי שבר את החלון, מה שמשפיע הוא התמונה שפורסמה.
      בדיוק כמו שתקענו את סא"ל אייזנר בביקעה – הרי רוב אזרחי ישראל היו מצדיקים אותו אם היו רואים את הסרט המלא

  • עמית

    נו באמת, זה כבר ממש להיתעלל בגופה.
    אתה יוצא מנקודת הנחה של העיתונים משקפים את המציאות ולא את סדר היום של ההון?
    היה עדיף שהיתעלמו מההפגנות שלנו?
    יש לך ספק כי קיימת יד מכוונת בסיקור ללא קשר להתנהלות שלנו?
    אנחנו כבר ממזמן סיימתי את הדיאלוג איתם. ישראל בייתנו וידיעות אחרונות כאחד.
    ומאיפה האמון התמים במערכת בתי המשפט?
    רוב הציבור ממש לא מרגיש שהמשטרה לטובתו. רק מי שיש לו מה להפסיד והרבה.

  • הפוסט לא רציני כי בפועל שברו שתי חלונות של בנקים, וכשהמון המון זועם של אלפי אנשים יוצא לרחוב קשה למנוע דברים כאלה.

    מאוד יכול להיות שהשימוש באלימות מזיק למחאה, למרות שהנושא מורכב ויש כמה דעות, אבל כמה חלונות של בנקים זאת הטעות הפאטלית שלנו !?

    והרי אין לנו באמת שליטה על זה – כשהייאוש גובר ואנשים יוצאים לרחובות, והבנקים הם הגנבים הכי גדולים, זה אלול לקרות. לשים את כל הביצים בסל של המחאה הלא אלימה, ואם תהיה אלימה אז "הגיעה סופה של המחאה", זאת גישה מאוד פאסימית לגבי סיכוייה להצליח.

    • E.T.

      אבל גם שנה שעברה היו מספיק חוליגנים שעשו בלגן ומספיר עבודה למשטרה אבל זה כן הצליח. שנה שעברה הם הצליחו לעשות סדר עם חצי אג'נדה – חצי אפויה. הייתה שנה שלמה לאלו שהכתירו עצמם מנהיגי המחאה להתגבש כמו שצריך, אבל זה לא קרה וזו התוצאה. לא מגן לא על השוטרים המרביצים (לא כל השוטרים כך) ולא על החוליגנים (לא כל המפגינים כך) אבל מה שהיה בסופ"ש היה די תרעומת פייסבוקית מאשר משהו מסודר.

      • חיליק

        טעות נפוצה היא שמחאה צריכה להיות "משהו מסודר". מחאה כזו היא קודם כל "תרעומת". תפקידם של המפגינים להביע את מורת רוחם מהמצב הקיים. פתרונות זה החלק של השלטון, בשביל זה הוא נבחר.

        • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

          כשהשלטון מחפש פתרונות הוא מחפש פתרונות לשאלה "איך משתיקים את המחאה?", מחאה היא לא מטרה, היא כלי, אם אתה מחפש פתרונות שיגיעו מהשלטון אתה מפספס את העלילה.

          • חיליק

            כשהשלטון מבין שהוא לא יצליח להשתיק את המחאה, הוא עובר לחפש פתרונות שירצו את המוחים.

            • ראסול

              כן הא, כי בנתיים המחאה הייתה כל כך אינטנסיבית ובלתי מתפשרת…

              מתי מתחילה שנת הלימודים?

        • E.T.

          אין קשר בין השניים. גם תרעומת יכולה להיות מסודרת. למעשה כדי שמחאה כן תצליח על לפחות גרעין ממנה להיות מסודר ולהתוות כיוון.

    • יריב

      זאת תמיד הטענה של הימין שהם לא מסוגלים לשלוט בפורעי החוק שלהם
      הרי רוב מוחלט של הדתיים / ימנים שהפגינו נגד אוסלו בהמוניהם היו בורגנים שומרי חוק – ובכל זאת כמעט בכל הפגנה כזאת היו מכות עם שוטרים
      סליחה שאני מביא היסטוריה רחוקה – זה רלוונטי גם היום

  • דרור

    " ואני יודע שהרסו הבוקר שוב את אל עראקיב, ושההחרבה הזו של כפר שקיומו קודם למדינת ישראל לא תזכה לפרומיל הפרסום שזכו לה שלושת חלונות הראווה ההם"

    אתה באמת רוצה לדון בכל הכפרים שהרסנו והיו קודמים למדינת ישראל? כי אם נצתרך לעשות צדק עם הכפרים האלה ולהחזיר אותם לתחיה אז לאף אחד מהשמאלנים שקוראים את הבלוג שלך לא יהיה איפה לגור.

    • א.ה.

      אני מבין שלא שמת לב שהוא דיבר על כפר שהרסו *ממש ברגעים אלה*. לא על איזו עוולה היסטורית, אלא על מעשה עוולה שנעשה כרגע לאזרחים ישראלים כמוני וכמוך.

      ישוב שלם. ואף אחד לא מדבר על זה. רק תשווה את זה לכמות הקשקשת על חמישה מבנים באולפנה. מדינה גזענית.

      • דרור

        אז מבחינת עוולה היא לא עניין של מוסר אלא של טיימינג

        • דרור

          מבחינת=מבחינתך

      • דרור

        ואגב סאגת אל עראקי זה לא משהו שהתחיל "ממש בימים אלה" אלא עוד עוד ב-1951
        מתוך ויקיפדיה
        "ובשנת 1951 הם פונו מהמקום בצו המושל הצבאי, תוך הבטחה שהפינוי הוא זמני בלבד"
        כלומר אותו סיפור *בדיוק* כמו שייח מוניס רק 3 שנים אחרי.

        • מני זהבי

          בשייח' מוניס היה פינוי זמני?
          איזה יחסי ציבור יכולה אוניברסיטה לעשות לכפר שעל חורבותיו נבנתה…
          הרי היית יכול להזכיר גם כפרים אחרים — אקרית וברעם, למשל.

          • דרור

            אדרבא , באל עראקיב לפחות היתה לנו טיפת בושה אז עוד הבטחנו לתושבים שהם יחזרו,בשייח מוניס גם זה לא היה, פשוט גירשנו אותנו במוצהר כאילו היו ג'וקים. לא שזה הופך אתה מה שעשינו באל ערקיב כטוב , אבל יותר גרוע ממה שקרה בשייח מוניח זה בטח לא.

    • שני דברים.

      1. לאומנות שמושתתת על עוול שבוצע בשנות ה-40 היא ממש לא דבר טוב. זה נכון לציונות והשואה, וזה נכון באותה מידה לפלסטינים והנכבה. אז בוא נדבר על מה שקורה היום ולא על מה שקרה אז.

      2. על הצפון הישן שמעת? או שכל השמאל מבחינתך זה אנשים שגרים ברמת אביב?

  • דרור

    "התקפה ישירה על המשטר תעורר אצלו את הפחד של קריסת הסדר, שאחריה צפוי לבוא פוגרום גדול – לאו דווקא מצד עניי החברה"
    ברור שלא יהיה פוגרום מעניי החברה, כי עניי החברה בכלל לא השתתפו בהפגנה אתמול . מה שראינו היו ילדים צפונבונים שמשחקים בצ'ה גווארה .

    • דרור

      העניים היחידים שנמצאים בכתבה שלך הם אלה שאתה מכנה "הגזענים משכונת התקווה" , כמה רובין הוד מצדך .

    • דורון

      אפשר לקבל חידוד מי זה אותם צפונבונים?
      – כאלה שההורים שלהם טחונים ומשלמים להם שכר דירה?
      – אנשים שעברו לגור במרכז בטענה שיש שם עבודה וחיים חברתיים, למרות שממש אחלה גם בדימונה?
      – אנשים משכילים עם תואר שיש להם יופי של משכורת ואין להם מה להתלונן?
      – סתם "אשכנזים", שהם כידוע האליטה השולטת ואין להם על מה למחות?
      – אנשים שאומרים שאכפת להם, למרות שברור שזה סתם בלוף שמאלני?
      – שמאלנים?

      זה פשוט יעזור לי להבין, תודה

      • דרור

        ממש אחלה גם בכפר סבא, אבל לצפונבונים האלה זה לא מתאים, הם רוצים לגור רק בתל אביב, לנסוע כל יום עם 149 לעבודה זה לא לרמה שלהם.

        • מני זהבי

          WTF? בדקת לאחרונה את מחירי הדירות בכפר סבא?

          • דרור

            במרכז העיר מחירי השכירות לא בשמיים(בטח ביחס לתל אביב) ובעיר יש גם הרבה שכונות "פשוטות"(כמו קפלן,תקומה ועוד כל מיני,אם אתה מכיר) שמחירי השכירות שם אפילו נמוכים.

  • אחד העם 15

    'מאבק סיזיפי'?? כידוע סיזיפוס לא הגיע לכלום. לנו גם אין את הנצח לגלגל האבן אל ראש ההר היא תמחוץ אותנו קודם. תחליף ראוי ונכון הוא עידוד וחתירה לשביתה כללית במשק של מאות אלפי עובדים וללא הגבלת זמן.זהוי תמצית מזוקקת של שלילת הלגיטימציה משלטון החמס הרובץ עלינו.

  • מסכימה עם הרוב, ודווקא בגלל זה מקשה: מה אתה מגדיר כאלימות? חסימת כבישים, לדוגמא, היא אלימות? כי יש הרבה שיטענו שכן, ואני חושבת שאי אפשר לייצר בלעדיה אפילו נראות במרחב עצמו, שלא לדבר על נראות תקשורתית. עם מכות ומעצרים מדי פעם אני יכולה להתמודד, כל עוד זה מוביל לאנשהו, אבל אני לא מוכנה לחטוף מכות לבד באמצע היער. כרגע התקשורת טובחת בנו, ולפני כן במשך הרבה זמן היא התעלמה מקיומנו.

    זאת ועוד: מה עושים נגד מצב בו דובר המשטרה טוען שיידו אבנים לעבר שוטרים, דבר שלא היה ולא נברא? אם הממסד והתקשורת (ההבדל ביניהם הולך ומיטשטש מדי רגע) מבנים את המחאה כאלימה, איך אנחנו נלחמים בזה? אם לא היו מנופצות זגוגיות, לא היו מדברים עלינו כעל אנרכיסטים אלימים?

    נקודה אחת שאני ממש לא מסכימה איתך לגביה היא האוהל. מותר שיהיו לנו סמלים. אולי זה מטופש וילדותי ואיבד את המקור שלו עד שכבר כמעט הפך לסימולקרה, אבל זה סמל טוב, וגם לאתאיסטים מותר להחזיק בסמלים רק בשל היותם סמלים.

    • דרור

      מכות וזגוגיות שבורות זה משהו שמתאים לדיקטטורה, שם באמת זאת הדרך היחידה להשפיע . בישראל יש דבר כזה שנקרא בחירות , אתם בשמאל הקיצוני לא מוכנים לקבל את זה שהפסדתם שם, אז אתם מוציאים את כל הזעם על השוטרים.

      • איליה

        כאשר העיתון הנפוץ במדינה ניתן במתנה למפלגת השלטון ע"י איל הימורים אמריקאי, אז לא, אין כלים דמוקרטיים וה"בחירות" הן לעג לרש.
        כאשר שוללים מהציבור את ההשכלה, הרווחה והבריאות ומשתמשים במדיה המגוייסת בשביל להאכיל אותו בשקרים על ה"איום האיראני", אז לא יכולה להיות שום דמוקרטיה.

        הגיע הזמן שהימין הישראלי יפסיק להתחפש ל"רצון העם" שמצדד במשטר. ביבי והליכוד רעים לכל מי שחי בין הירדן לים, להוציא את מיליציית המתנחלים וכמה טייקונים שמנציחים את הסכסוך היהודי-ערבי, למרות שהוא כבר מזמן הפך מסכסוך לאומי למלחמת מעמדות.

        • דרור

          צבועים. כידיעות תמך במאבק שלכם מתוך אינטרס להפיל את ביבי ולא מתוך הזדהות כנה עם העניים, אז לא היתה לך בעיה עם חוסר האתיקה שלו,העיקר שהוא עוזר לכם . אבל עכשיו שהאינטרסים שלו פתאום לא חופפים את האינטרסים שלכם את מתבכיינים? אתם לא יכולים לעזוב את המשחק באמצע כשאתם מתחילים פתאום לחטוף גולים.

          • ראסול

            לא נכון, אני בעד לסגור את כל העיתונים בארץ כולם.

            YOUR MOVE.

          • נירה

            רגע, אז אתה בעד שהימין ימשיך לעשות את כל מה שאיליה אמר כדי להישאר בשילטון ולשרת את מיליציית המתנחלים וכמה טייקונים שמנציחים את הסכסוך היהודי-ערבי, למרות שהוא כבר מזמן הפך מסכסוך לאומי למלחמת מעמדות?

            • דרור

              הם לא "מליציית המתנחלים" הם אזרחים יהודים שחיים בישובים ישראל לגיטימים בדיוק כמו רמת אביב והקיבוצים שהרסו כפרים ערבים בשביל להקים . המליציות היחידות הן מליציות השמאל הקיצוני שהכריזו מלחמה על ההתיישבות היהודית.

              • מני זהבי

                יישובים ישראליים לגיטימיים מחוץ לשטח הריבוני של ישראל? אפילו טורקיה אינה טוענת לקיומם של "יישובים טורקיים לגיטימיים" בצפון קפריסין אלא נאלצה להמציא את הפיקציה של "הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין".

                • דרור

                  לגיטימיות של של ישוב נמדדת לפי איך הוא נתפס בקולקטיב הישראלי. בית אל או קריית ארבע הם צת בעיתיים בכזה, אבל אריאל או אלפי מנשה נתפסים כישובים ישראלים לכל דבר.

                  • דרור

                    צת בעיתיים בכזה=קצת בעיתיים בקטע הזה

                  • לגיטימיות של של ישוב נמדדת לפי איך הוא נתפס בקולקטיב הישראלי.

                    נכון מאוד. כידוע, אין בגדה בני אדם שאינם ישראלים שיש להם דעות בנושא – רק תתי-אדם.

                    • דרור

                      ב"קולקטיב הישראלי" אני מתכוון לציבור היהודי אזרח , אפשר לקרוא לזה"הקולקטיב הציוני". תושבי הגדה לא רק שאינם ציונים אלא אפילו לא ישראלים.

      • סוסו

        "הפסדנו בבחירות"? אתה מתכוון לבחירות שבהם לפלסטינים אין זכות הצבעה? ממש אתגר להפסיד בבחירות כאלה…

        אה רגע שכחתי. השליטה בשטחים היא זמנית.

      • נתן

        לדרור.
        הרגע הגדרת את צרפת יון ספרד ארה"ב ואיטליה(רשימה חלקית מאד)כדיקטטורות

  • אני רק הערה קטנה

    רק רציתי להזכיר שמאחורי הדרישה לצדק חברתי עומדים מאות אלפים, בהפגנה אמש היו כמה אלפים (ואני בתוכם), שהאלימים מתוכם הם לא יותר מבודדים.

    ברור שצריך לעקור את האלימות ולהוציא את האלימים החוצה מהמאבק, טוב שהבלוג הזה עושה זאת. רק לא כדאילשכוח שמאחורי כל מפגין אלים יש כמה עשרות אלפי אנשים שמסכימים עם דעותיו ולא עם התנהגותו.

    • אופיר בלוז

      +1

    • זה לא האלימות, זה ההצדקה. אם כל הבלוגרים שאני קורא היו אומרים "בכל קבוצה של 500,000 איש יש כמה דבילים", זה היה דבר אחד. אז ההצדקות לאלימות היו באות רק מאנשים כמ ואורטל בן-דיין שמצדיקים גם אלימות הרבה יותר גרועה שנעשית על-ידי הימין. במקום זה, זה פתאום נחשב לשיח לגיטימי בקרב השמאל על האם ונדליזם זה בסדר. 5 ונדלים אפשר להגיד שהם סוכנים שתולים או משהו. אנשים בבלוגים ובפייסבוק שמצדיקים אותם, אי אפשר.

  • תמיר

    מעט משעשע לראות שמאלנים שבד"כ נזעקים על כל הפרה של זכויות אדם (בדרך כלל של פלסטינים או פליטים, אגב) ופגיעה בדמוקרטיה, ופתאום לא מבינים מה הבעיה בביזות אלימות ברחובות ערים ("כולה חלון ראווה בבנק, מה קרה?"), כאילו הזכות להחזיק רכוש מבלי שפורעים יפגעו בו לא נחשבת. כאילו שמירה על כללי המשחק הדמוקרטי לא נחשבת. מסתבר שהרבה שמאלנים, כמו הרבה ימנים, הם מאוד סלקטיביים בסוג הזכויות שהם רוצים לשמור, על הזכויות של מי יש לשמור, ומתי מותר להפר את עקרון שלטון החוק.

    • ראסול

      נראה לי שיוסי מתנגד לשבירת החלונות, אבל בכל מקרה לא כלל האנשים ראויים לאותה "הגנה" מכיוון שלא לכולם יש אותן פריוולגיות.
      ֿ
      וברמה הכי בסיסית, סניף בנק הוא לא בית של בן-אדם, אם מנפצים לו את החלון הוא לא יהיה לאף אחד קר בלילה.

  • איליה

    יוסי, נראה לי שמהאטמה גאנדי מחייך אליך מלמעלה 🙂

    אמנם אני לא יודע עד כמה מיתוס המחאה הלא-אלימה משקף את מה שהתרחש ברחובות הודו בשנות ה-40, אבל האידאליזציה של אי-האלימות ע"י גאנדי ומורשתו איפשרה, ללא ספק, את צמיחתה של תודעה אזרחית ודמוקרטית בהודו.
    כנ"ל לגבי תנועת המחאה של מרטין לותר קינג ושל קיץ האהבה של סוף שנות ה-60.
    אני מסכים עם הטענה שחתירה לעולם מתוקן לא צריכה להישען על כידונים ושניפוץ זגוגיות הוא מדרון מסוכן וחלקלק.
    לעומת זאת,אני מאמין שאכן צריך לנקוט בפעולות פרובוקטיביות של מרי אזרחי לא אלים, אשר יחשפו את ערוותה של המשטרה ושל ההון שמפעיל אותה.

    • ראסול

      זה שאנחנו מסתכלים עד לגאנדי ולמחאת המלח רק מעיד על כמה הראש שלנו בתחת, סליחה על הביטוי.

      המסר הבסיסי של גנדי היה מחאה בלתי אלימה באמצעות חוסר שיתוף פעולה, בעיקר כלכלי, הסטיאגראהי הפכו את הכיבוש הבריטי ללא משתלם מבחינה כלכלית בעיקר באמצעות סידרה של שביתות והפרעות נקודתיות לפעילות כלכלית.

      לנו יש הרבה יותר כלים מאשר לסטיאגראהי של גנדהי, לדוגנמה, אנחנו יכולים להפסיק לשלם מיסים, הרבה יותר פשוט הרבה פחות אלים… צריך לחשוב קצת יותר "כלכלה" וקצת פחות "מחאה".

      • יהושאפט

        חוק העונשין סעיף 289 , מאחוריך.

        http://mila-mila.com/?p=86

        מרד מיסים? כנראה שלא חוקי אפילו לדבר על זה. אפילו בבלוג הזה. אבסורד לשמו.

        • ראסול

          מרד מיסים זה ממש אפיקורוס מהזן הגרוע ביותר לדת ההון-שלטון עתיקת היומין.

          10,000 שנה של אוליגרכיה שמתבססת על המעגל הפלאי הזה, אסיר שמממן ומאכיל את הסוהר שלו עצמו ובטוח שתאי הכלא שם על מנת להגן עליו מהעולם שבחוץ. אה כן, וגם הסוהר הוא אסיר בעצמו, זה חלק מהיופי שבשיטה.

          איזה זכות יש לנו בכלל לפעול במישורים אקטיביסטיים כאשר אנחנו מזינים את הבהמה בצורה יומיומים במישורים הפסיוויים? אם אתה מבלה 180 שעות בשבוע ביצרנות שפועלת למען השלטון מה התועלת בלתרום 3 שעות שבועיות במחאה? (הניסוח בגוף שני אבל הקריאה היא כמובן כללית ולא מתייחסת לאנשים ספיצפיים)

          • סתם אחד/האחד

            איך בדיוק תעשה זה אם חלק גדול מהמיסים הם בכלל עקיפים , או אם אתה שכיר???

            • ראסול

              זה נכון שהמיסים העקיפים הם יותר פולשניים מהמיסים הישירים אבל קיימים דרכים לעקוף מיסים עקיפים מסויימים, שווקים שחורים, לשלם "בשחור" וכו.

              שכירים יכולים לעשות תיאום מס עצמאי, לבקש לקבל את השכר שלהם בצ'קים וכו. נכון שחלק מסויים מהמיסים הישירים בעל העסק משלם אבל אתה לא מחוייב לתת למחלקת הנהלת החשבונות של החברה שאתה מועסק בה לנהל את תשלומי מס ההכנסה שלך, מדובר בנוחות.

              • נירה

                אויש, ראסול, ואז מי ישלם את המשכורת של המורים והרופאים והשוטרים ומנקי הרחובות? אלא אם כן אתה בעד אנרכיה, זה לכרות את הענף שאתה יושב עליו.
                אני אישית דווקא בעד מדינה, רק מהסוג שמשרת את אזרחיה, מה שלא קורה היום. הבעיה היא שכל זמן שהציבור לא מבין את האבסורד במשטרה שמזנקת כלביאה להגן על גוריה כשתוקפים בנק, אבל עומדת מנגד כשמבצעים פוגרום במבקשי מקלט – אין בכלל טעם לבצע מהפכה. כמו שיוסי אמר, קודם צריך לשנות תודעה, אין פתרונות קסם.

                • ראסול

                  A protest is protest.

                  הרעיון הוא ליצור מערך תמיכה הדדי זמני תוך כדי המחאה.

                  בכל מקרה, את מניחה שחמש דקות אחרי שהמחאה תתחיל קופת המדינה תתרוקן ונצלול ישירות לאנרכיה… אני לא כל כך מבין את הפואנטה. אני מדבר על אסטרטגיה וטקטיקה, אני לא מבין איך זה בדיוק מתנגש עם המסר של יוסי.

  • ראסול

    הפתרון הוא אלימות פסיווית, לא יעזור כלום המאהל המטופש הוא בשלב הנוכחי יותר אפקטיווי משבירת החלונות.

    כל עוד כל מה שיש "לנו" להגיד זה "צדק חברתי" אנחנו לא צריכים להיות מופתעים שקל לקטלג אותנו כקבוצה של "אנרכיסטים משועממים", אחרי שנה וחצי בלי שום מסר קוהרנטי אני לא ממש מופתע שהרבה אנשים חושבים שזאת מחאה למען המחאה. לא שזה באמת משנה מה הם חושבים אבל בכל מקרה.

    כל מה שיש למחאה הזאת למכור בנתיים היא מימיקה של ה"אביב הערבי", אם הייתי צריך להגדיר את זה הייתי פשוט אומר grassroots campaign for a regime change. אם כל מה שיש לנו זאת הכרזת מלחמה נגד השלטון אנחנו לא צריכים להיות מופתעים מכך שהם פועלים נגדנו בשיטות אורוולייניות בנסיון לערער על ה"לגיטמיות של המחאה".

    • דניאל

      לאור התוצאות במצרים, מימיקה של האביב הערבי זו לא ממש סחורה חמה.

      • ראסול

        כן, זאת הייתה הנקודה שלי…

      • מני זהבי

        אתה יודע טוב יותר מהעם המצרי מה הוא צריך?
        אני לא, אבל כאשר עם כלשהו מעיף דיקטטור שהתעכב יותר מדי על כסאו, אני תמיד שמח. ידע כל מובארכ-בפוטנציה איך הוא יגמור.

        • חיליק

          +1

      • א.ה.

        במצרים עף מהשלטון דיקטטור, וכרגע נראה שיש שם התחלה של דמוקרטיה (גם אם אתה לא מחבב את הנבחרים בה). בינתיים זאת תוצאה לא רעה.

  • יותם

    כמו שאומרים: לפחות אל תפריע.
    יש עכשיו הזדמנות שאולי תעבוד. האלטרנטיבה גם לא עבדה (מה נעשה נוציא עוד פעם חצי מיליון איש לרחובות?!) וגם נוכל לעשות אותה תמיד בעתיד.

    ולגבי הטענה – "אבל האלימות תהרוג את המחאה" – חדשות – המחאה מתה בחורף. אנשים לא באים להפגנות. יוצרים משהו חדש, ואולי הוא יעבוד.

    • עדו

      וכפי שכתוב בפוסט 'להפריע' זה לחטוף את המחאה לצרכי ונדליזם.

      • יותם

        איזה מחאה בדיוק נחטפה?

        לא רוצה לבאס אותך – אבל לפני חודש הוצאנו לכיכר רבין בערך 15,000 איש ואף אחד, כולל מי שארגן את ההפגנה, לא זוכר את זה. אני אפילו לא זוכר שגורביץ התייחס לנושא, והוא הגדול שבתומכנו.

        לטעון ש"הורסים את המחאה" זה קצת מגוכך. איך אפשר להרוס משהו שלא קיים יותר?

        כלומר, היה לא קיים עד ששברו זכוכיות.

  • מאכזב. נדמה שכמו בוגוסלבסקי, אינך מאמין ברצינות במה שאתה מכנה "קריסתה של ישראל" או אף בפוסטים שלך עצמך. הסברה הראשונית כאן היא כי עדיין מדובר בשדה מאבק של שכנוע, כלומר, שהמשחק שאנו משחקים הוא עדיין משחק רטורי דמוקרטי. עוד, כי במסגרת המפלגתית הנוכחית, וכי בצורתה הנוכחית של ישראל, ניתן לייצר חלופה פרלמנטרית. על כן אתה עדיין מדבר על בחירות, ועדיין מדבר על מהלכים שיוכלו לייצר "שינוי תודעה" באיזה אופן אמורפי.

    למשל – פנייה לבתי המשפט. אותה מערכת משפטית שאתה מכנה אותה פעם אחר פעם עלה תאנה שקרי, ומספק דוגמאות מוצלחות לכך. או, למשל, שכנוע תקשורתי (לא להכעיס את "ידיעות אחרונות"), כלומר, אותה מערכת פופוליסטית ואינטרסנטית, אשר נערך בה פוטש בשנתיים האחרונות והיא רובה ככולה בשליטת המשטר.

    נדמה כי גם אתה וגם בוגוסלבסקי חושבים עדיין במונחים שמרניים. חושבים עדיין על מודל בריטניה והמגנה כרטא, חושבים על אוטופיה מערב אירופאית. להזכירך: האופוזיציה איננה קיימת דה-יורה זה כארבע שנים, ודה פקטו מאז שהיא מונה 26 חכ"ים. להזכירך: רשות השידור הפכה לערוץ תעמולה. להזכירך: המשטרה איימה על פעילים ולקחה אותם באופן בלתי חוקי לחקירה.

    אתה ממשיך לדבר על דיאלקטיקה שאינה מתקיימת, על תהליך שנגמר מזמן. שדה המאבק אינו שדה של שכנוע, הוא שדה של מלחמה.

    נכון, אמנם, כי הטקטיקה במלחמה הזו איננה יכולה להיות טקטיקה של שימוש בנשק או של הפעלת כוח מן הסוג שהמשטר מפעיל: זוהי טקטיקה נפסדת. אך אסור לנו לחשוב במונחים של משחק הילדים של השנה שעברה. היצמדותך לאופטימיות הנאיבית של "נחכה לבחירות" היא בגדר חלומות באספמיה.

    כן לחסימת כבישים. כן לשיתוק כלכלי של המערכות הבירוקרטיות, באמצעות שביתות. כן למאבק אזרחי בגופי הכוח של המשטר, ובמיוחד – כן למהפכה.

    אדמונר ברק צדק, המהפכה הצרפתית גררה טרור, אלימות ואי יציבות, אך היא גם גררה את אביב העמים ואת החירות כמעט מאה שנים לאחר מכן. המהפכה המקסיקנית הצליחה. כך גם המהפכה האמריקנית שהחלה במסיבת התה.

    איננו צריכים לשכנע. לעזאזל עם ידיעות אחרונות, לעזאזל עם ישראל היום, לעזאזל עם מה שמכונה "דעת הציבור". אנחנו הציבור. אנחנו הציבור שיהיה בעוד עשרים ושלושים שנים.

    הסיבה היחידה לקריאה הזו שלך היא פחד. אודה ולא אבוש, גם אני מפחד. אך הפחד הזה הוא מה שמשתק אותנו לנוכח המתקפות האלימות הללו, הוא מה שמשאיר אותנו פעורי פה אל מול הברברים של "אם-תרצו", הוא מה שגורם לאנשים כמו אופנהיימר להמשיך ולהגיש תביעות לבתי המשפט.

    שיקפצו לנו, אנו הלב הפועם של המקום הזה, ועכשיו אנו צריכים להרוס אותו כדי לבנות אותו מחדש. לא טרכטנברג, לא בחירות ולא בתי המשפט. צריך להתארגן ולפגוע היכן שכואב.

    • עמית

      התגובה שלך היא יותר אנטי-דמוקרטית מכל צעד שביבי ליברמן, או איזה שהוא טייקון, עשו בחייהם

      אתה טוען שאתה רוצה לנסות לתת מכות חשמל למישהו שהוא בדום לב, ומתעלם מכך שאותו "חולה" עדיין חיי, ובמכות החשמל שלך תהרוג אותו (במציאות לא תהרוג את הדמוקרטיה הישראלית, כי הקבוצה שאתה משתייך לה היא גורם זערורי ולא חשוב, אבל הבנת את הפואנטה).

      בישראל יש לך את הכלים בשביל להגיע לציבור רחב ולנסות לשכנע אותו בדעותיך. יש לך את הכלים כדי לתרגם תמיכה ציבורית לכוח פוליטי, ויש לך את הכלים לתרגם כוח פוליטי לשינויים מעשיים. לכן לטעון שאין אפשרות לשנות בישראל בכלים דמוקרטים זה לא יותר מאשר תירוץ פתטי מצד מי שלא מסוגלים לשכנע את הציבור, מהסיבה הפשוטה שהציבור חושב שהם טועים אומללות.

      • מני זהבי

        איך בדיוק מה שאור מציע יהרוג את הדמוקרטיה הישראלית?
        ולגבי "יש את הכלים" — תעשה טובה. יש לך את הכלים להתחרות בחינמון של שלדון אדלסון? אם אתה חושב שכן, אנא פנה אלי לקניית גשר במצב טוב בזיל הזול.

        • עמית

          אפשר לחשוב שאנחנו במאה ה-19 ועיתונים מודפסים קובעים את המידע שיגיע לציבור. יש טלוויזיה (שני הרשתות הן אנטי-הממשלה הנוכחית), יש אינטרנט.

          מה שאור מציע לא יהרוג את הדמוקרטיה הישראלית, כי לא עומד מאחורי זה כל כוח, אם היה כוח זה היה הורג. למה?

          "כן לחסימת כבישים. כן לשיתוק כלכלי של המערכות הבירוקרטיות, באמצעות שביתות. כן למאבק אזרחי בגופי הכוח של המשטר, ובמיוחד – כן למהפכה.

          …איננו צריכים לשכנע. לעזאזל עם ידיעות אחרונות, לעזאזל עם ישראל היום, לעזאזל עם מה שמכונה "דעת הציבור". אנחנו הציבור. אנחנו הציבור שיהיה בעוד עשרים ושלושים שנים. "

          • מני זהבי

            לא יודע אם יצא לך לאחרונה לנסוע באוטובוסים. אני עושה את זה כל יום. מתוך התבוננות סביבי, מספר האנשים הקוראים עיתון גדול יותר ממספר האנשים המחזיקים בידם אייפון, ואלה שמחזיקים בידם אייפון משחקים לרוב משחקים אידיוטיים ולא קוראים בלוגים או אתרי חדשות.
            אם היה למחאה כוח, הוא היה הורג את הדמוקרטיה? באמת? כל מה שאור מתאר קרה לא מזמן בארץ לא רחוקה מאתנו, שמקובל לראות אותה כמולדת הדמוקרטיה. לפי הדיווחים האחרונים, למשטר המקומי שלום. האזרחים אפילו היו מספיק אידיוטים כדי לבחור שוב באותם אנשים שהביאו אותם למצבם הנוכחי.

            • עמית

              יצא לי לנסוע לאחרונה באוטובוסים ודווקא לא יצא לי לראות הרבה אנשים שקוראים בעיתון. בכל אופן, כבר היו סקרים ומחקרים שרוב האנשים מתעדכנים בחדשות באינטרנט ולא בעיתונים מופסים.
              אפשר לחשוב שישראל היום הוא כלי התקשורת היחידי במדינה, ואפילו הוא לא 100% ביטאון.

              איך הבנת ממה שאמרתי שאם הייתה למחאה כוח זה היה הורג את הדמוקרטיה? אמרתי שאם היה למה שאור רוצה כוח זה היה הורג את הדמוקרטיה. מה שאור טען עבורו לא קרה בכל מדינה מערבית. והדוגמאות שבהן הוא השתמש היה היו דוגמאות שבו העם התקומם נגד מלוכה\שליט זר, ולא מיעוט זערורי התקומם בשם הציבור של עוד 30 שנה נגד הציבור של היום.

          • עמית

            או אם נתמצת את הסיבה למה זה כל כך לא דמוקרטי:
            "איננו צריכים לשכנע. לעזאזל עם ידיעות אחרונות, לעזאזל עם ישראל היום, לעזאזל עם מה שמכונה "דעת הציבור". אנחנו הציבור. אנחנו הציבור שיהיה בעוד עשרים ושלושים שנים."

            בישראל יש אפשרות לשכנע ציבור בצדקתך, יש אפשרות להפוך את הציבור המשוכנע לכוח פוליטי, ויש אפשרות להפוך את הכוח הפוליטי לשינוי מעשי. כאשר שלושת האפשרויות האלה קיימות ואתה מצהיר על וויתור על כלי השכנוע אתה למעשה מצהיר שאתה לא מקבל את הלגיטימיות של דעת הציבור כי הציבור לא שוכנע בדעתך.

            ובקשר ל"אנחנו הציבור של עוד 20-30 שנה", נו באמת. קודם כל, החרדים הם הציבור של עוד 20-30 שנה. שנית, כל אחד יכול לעשות את הטיעון הזה (ולימין יש קייס יותר טוב) ובזכות זה לרמוס את הציבור של היום.

            • מני זהבי

              "כאשר שלושת האפשרויות האלה קיימות ואתה מצהיר על וויתור על כלי השכנוע", אתה בעצם אומר שאין לך יומרות להנהיג את המדינה, כי אין לך שום דרך להגיע לעמדת ההנהגה בלי שהציבור ישתכנע לבחור בך (אני מקווה שאתה לא מניח ברצינות את האפשרות של תפיסת שלטון בכוח ע"י גדודי סטודנטים חמושים או משהו בסגנון).
              וזה בסדר גמור. כדי לבצע שינוי, לא חייבים להגיע לעמדת הנהגה. למשל, קיימת אפשרות סבירה שבמצב מסוים, מחאה רדיקלית של ציבור קטן יחסית תגרום למשטר הקיים לשנות את עמדותיו בנושא מסוים, בלי שרוב הציבור יביע עניין פעיל בשינוי (אבל גם בלי שאותו רוב יביע התנגדות פעילה לשינוי).

              • מסכים עם מני.

                • אני לא ממש מבין מה האלטרנטיבה שאתם רואים לשיכנוע הציבור ו/או הממשלה בצדקת הדרך. להפגנת חצי המליון היתה השפעה ראשונית שאפשר היה למנף אותה בקלפי, והיה ניכר שהיא גם מטרידה את נתניהו ושטייניץ. ראש ממשלה אחר, עם אידיאולוגיה כלכלית פחות מגובשת, אולי היה מתקפל קצת בעקבות המחאה (ולמעשה, במידה מסויימת, אני מעריך את נתניהו על הדבקות שלו במה שנראה שהיא באמת תפיסה כלכלית אמיתית, גם אם אני לא מסכים איתה).

                  אבל מה התסריט שבו מחאה רדיקלית של אלפים בודדים תשפיע על מקבלי ההחלטות/הבוחרים בקלפי? מישהו יכול לתאר סיטואציה כזו, שלב אחרי שלב? האם זה עבד אי פעם באיזו שהיא מדינה דמוקרטית (ואם בעינכם ישראל שבתוך הקו הירוק לא דמוקרטית, האם הפתרון הוא לתפוס את השלטון בכוח?)

                  ואולי העיתונות שייכת לבעלי ההון, אבל ידיעות אחרונות, למשל, מבטא בעיני את דעת הציבור ה"טבעית". כלומר – כמו בכל מדינה שתושביה תופסים את עצמה כדמוקרטית, מחאה שקטה עם במות ונאומית זוכה ליחס חיובי (ובשנה שעברה הסיקור של העיתון היה חיובי) ומחאה רדיקלית זוכה לביקורת. זה נכון גם כל פעם שהמתנחלים נוהגים באלימות (האלימות דה שמעטה שהם הפעילו נגד חיילי צה"ל ב"תג מחיר" קיבלה סיקור הרבה יותר שלילי). ולא, אני לא חושב שאלימות של המתנחלים מסייעת להם בדעת הקהל – את ההישגים האמיתיים שלהם הם משיגים דרך שדלתנות וכוח אלקטורלי.

                  • תסריט א': המאבק של גנדי בהודו
                    תסריט ב': יגוסלביה תחת מילושביץ'
                    תסריט ג': האפרטהייד בדרום אפריקה

                    בכל הנ"ל דוכאו קבוצות מיעוט על ידי בעלי הכוח או האימפריאליזם לסוגיו.

                    גנדי הנהיג חרם על מוצרים שיוצרו מחוץ להודו ועל סחורה אנגלית, הנהיג תהלוכות אזרחיות המוניות, ובסופו של דבר הנהיג את צעדת המלח שהייתה עברה המונית על החוק הבריטי אשר אוסר על תחרות בייצור של מלח בישול.

                    למעלה מאלף איש נהרגו בהתנגשויות עם המשטרה בזמן משטר האפרטהייד, מה שגרר תגובה מזועזעת בעולם והתחיל את סופו.

                    לכן, האמצעים הננקטים הם בעלי כוח עצום. אתה בעל כוח כלכלי ופוליטי עצום. כצרכן, כאזרח, כעובד, כלומד, או כמתעד. ככל שההיסטריה של המשטר תתגבר, כך תגבר הפעלת הכוח השרירותי באמצעות המשטרה. ככל שתפריע ל"סדר הציבורי", כך תשנה אותו. סנקציות בינלאומיות, חרמות ושיתוק מרכזי הכוח של המשטר הם אפשריים, כדאיים וניתן ליישמם מהר יחסית.

                    בשלב הראשון יווצר אנטגוניזם כלפיך, בשלב השני תצבור יותר ויותר תומכים, בשלב השלישי הכל יימאסו במשטר המסואב.

                    • כל הדברים שאתה מתאר תופסים לגבי המאבק בכיבוש, שם יש סיכוי למעורבות בינלאומית ול"זעזוע", ויש אוכלוסיה חסרת זכויות בת כמה מליונים שמאוחדת במאבק הזה.

                      בתוך הקו הירוק המצב בארץ לא שונה משמעותית מזה שבהרבה מדינות אחרות במערב – ואף אחד בעולם לא יתערב כדי לגאול אותנו מעריצות הבנקים או "ישראל היום".

    • אלון

      "שיקפצו לנו, אנו הלב הפועם של המקום הזה, ועכשיו אנו צריכים להרוס אותו כדי לבנות אותו מחדש."

      מי זה האנחנו הזה, ומי אלה ה"הם" שאינם הלב הפועם?

      • "אנחנו" = מעמד הפועלים המדומיין שרק שואף למהפכה.

        "הם" = הבורגנות ואויבי המהפכה.

  • Pingback: "אתאיזם פגאני" | Atheisms()

  • חיליק

    מסכים עם כמה מקודמיי: הכשל בפוסט הזה נעוץ בהנחה שאתה חי בדמוקרטיה, תחת כללי משחק הוגנים, שיש לך במה והזדמנות להציג את עמדתך וסיכוי לשכנע מישהו. כל זה בניגוד לאמור, ובצדק, בלא מעט מהפוסטים הקודמים שלך.

    לשבור שמשה בסניף בנק זה הדבר הכי קרוב שאני יכול לחשוב עליו לפשע נטול קורבן, גם אם אני אישית לא הייתי עושה את זה. זה אולי מעורר אנטגוניזם, אבל בעיקר אצל מי שממילא לא זקוקים להצדקות לשנוא אותך. הם מאמינים אוטומטית שמפגינים תקפו שוטרים, ואין להם בעיה שיפרקו אותך במכות גם אם לא עשית כלום. אין לך סיכוי לזכות באהדה שלהם, ואם יהיה לך, ולו לרגע, יצוצו שוב ה"כפר שמריהו" וה"למה דפני לא עשתה צבא" וה"איפה סתיו שפיר הייתה בשואה" (קרא קצת טוקבקים, ותראה באיזו קלות אימצו רובם את דף המסרים של נתניהו). מבחינת רוב הציבור, אתה בסך הכל מדרגה אחת, אם בכלל, מעל המפגין הדני שחטף קת בפנים. הכותרת של "ידיעות" אולי לא עושה עם המחאה חסד, אבל עד לבלגן בסוף השבוע רוב כלי התקשורת פשוט התעלמו מהמחאה המתחדשת בהוראה מגבוה (מידיעה אישית), ואם לא הוא הידיעה על ההפגנה שוב הייתה מוצאת את עצמה בתחתית עמוד 19 ("אכזבה: רק מאות הגיעו להפגין").

    אז לא, אני לא חושב שאלימות היא דרך פעולה מומלצת. אני כן חושב שהמחאה, אם אנחנו עדיין רוצים להשיג משהו, חייבת לעבור לשלב הבא, שבו כבר לא יהיה מקום לא-פוליטיקה נאיבית. כמו שהפלסטינים כבר למדו, בנחמדות אי אפשר להשיג כלום מממשלת ישראל.

    • עדו

      נראה לי שלא קראנו את אותו פוסט.
      השאלה היא מה יעבוד ומה לא. אם נלך רגע לפלשתינאים נראה שכל עוד הם מפוצצים אוטובוסים ויורים קסאמים האלימות שלהם משחקת ישר לידיים של ממשלת ישראל. בוודאי כשיש את צה"ל שחזק יותר. לעומת זאת מחאה לא אלימה מוציאה את הממשלה מדעתה והיא עושה הכל כדי שזו תהפוך לאלימה.
      אותו הדבר כאן, השאלה היא לא אם אנחנו בדמוקרטיה או לא אלא מה יעבוד – לשבור חלונות ולחסום כבישים יעבוד נגדנו.

      • חיליק

        מסכים שהשאלה היא מה יעבוד. בוא נחזור לפלסטינים: במשך עשרים שנות כיבוש נאור איש, מלבד קומץ פסיכים, לא חרג מהתפיסה של "אף שעל". אחרי חמש שנות אינתיפאדה עלתה לשלטון ממשלה ישראלית יונית, שהכירה לראשונה בנציגי הפלסטינים ופנתה למשא ומתן. אותו דבר אפשר להגיד גם על מלחמת יום כיפור, ששכנעה את ישראל שאולי בכל זאת שלום עדיף על שארם.

        עכשיו, בוא נסתכל על המתנחלים, מי שמעולם לא טרחו לנסות למצוא חן, פעלו לא פעם בניגוד לחוק ולא בחלו בשום אמצעי כדי להנציח את הכיבוש. והנה, זה עבד להם: גם פינוי של חמישה בתים הופך לסאגה שכבר תוציא לכולם את החשק להתעסק אתם.

      • א.ה.

        בולשיט. את ההישגים המעטים שהשיגו הפלסטינים הם השיגו לאחר התקוממות אלימה, גלי פיגועים, וכו'.

        בכל פעם שהייתה תקופת רגיעה ארוכה ישראל עברה להתעלל בהם ולהתעלם מהם.

        • דמוקרט

          לא בדיוק בולשיט. את ההשגים שלהם הם השיגו אחרי אלימות מדודה, בעיקר כזו שהופנתה כלפי חיילים בשטחים הכבושים. כשהם עברו באינתיפאדה השניה לרצח אזרחים בתוך ישראל, צה"ל ריסק את הרשות ואת הגדה עם מאות הרוגים, וישראל נתנה להם קדחת. הציבור הישראלי היהודי שגיבה לפני כן את המו"מ איתם, החל לקרוא למי שמדבר איתם "בוגדים".
          קשה לומר בדיוק מתי האלימות מתחילה לשחק נגדך, הגבול מאד דק.

  • כמו שאמר היום מי מהפנתרים השחורים: בנחמדות זה לא עובד. מה שהשגנו, אמר, היה בגלל שלא היינו נחמדים.
    הכעס שיצא מחצי מליון ויותר בקיץ שעבר עדיין קיים. הוא על אש קטנה וספקנית, כאילו נעלם, אבל יש עשן, ובמקום שיש עשן, יתכן שתצא אש

  • אילן

    צ'ה גווארה היה באמת כזה חלאה? צריך לקרוא את הביוגרפיה של אנדרסון כנראה.

    • דמוקרט

      הדבר הטוב היחיד שאפשר להגיד על צ'ה הוא שהוא לא היה "מושחת", במובן העכשוי-ישראלי של המילה, אלא אדם שהאמין בערכים מסויימים וחי אותם בכנות.
      חוץ מזה הוא היה מוציא סיטונאי להורג (ולא, לא רק בשעת קרב, אלא בשלטון), הומופוב (ששלח גייז קובנים, יחד עם עדי יהווה וכמרים שחורים למחנות עבודו כפייה), אדם שהיה מוכן בהצהרה להשמיד מאות אלפי אזרחים אמריקאים ע"י פצצות גרעין רוסיות (הוא גינה את חרושצ'וב שוויתר במשבר הטילים) והיה מספיק טיפש להאמין שצעד כזה היה גורם לארה"ב להרים ידיים ולהכנע לקובה, ובנוסף לכל היה שר תעשיה כושל, שהחליט שמאחר שתמריץ כספי, עקרונית, זה דבר רע כשרוצים לבנות אדם חדש, הרי כל מה שנחוץ הוא לבטל כל תמריץ כספי במערכת הכלכלית. לא קר שכלכלני הנא"פ של לנין היו מגלגלים אותו מהמדרגות, גם בשנים מאוחרות יותר איש בבריה"מ לא העלה על דעתו ליישם זאת.
      האמת, התמונה שמצטיירת היא של מערכת השקפות אידאליסטית (ונטולת כל יכולת להבחין במורכבות ובתהליכים היסטוריים) של מדריך בן 15 נלהב בתנועת נוער, שלמרבה הפלצות ניתן לו כוח בלתי מוגבל להשליט במדינה שלמה את עקרונותיו.

      • מני זהבי

        בתור כלכלן, הוא עשה טעויות.
        בתור אדם שהוטלו עליו תפקידי משפט וענישה, הוא היה קטלני פחות מאויביו.
        בתור מפקד צבאי, הוא היה גאון.
        מדיניותו הכללית, מימיו כמפקד בצבא המורדים של קאסטרו ועד מותו, הביאה מזור לאנשים רבים שדוכאו עד עפר בידי קפיטליזם חזירי (הרבה יותר חזירי מכל מה שתושבי ישראל במאה ה-21 יכולים להעלות על הדעת).
        מטרותיו היו חיוביות בסה"כ.
        במאזן הכולל, הוא יוצא הרבה יותר טוב לא רק משאר מנהיגי אמריקה הלטינית בזמנו, אלא גם מרוב מנהיגי העולם בכלל (כולל מנהיגי העולם המערבי, שרובם המוחלט מעולם לא נאלצו להתמודד עם אותם קשיים שאתם התמודד צ'ה).

        • הרבה יותר חזירי? כלבתא, במתוטא. היום, קובה מתגאה במערכת הבריאות שלה, אשר מספקת (למשל) תמותת תינוקות ברמה של עולם ראשון. מה שהם לא יגידו לך זה שהיה בקובה את אותו דבר לפני המהפכה: תמותת התינוקות של קובה בשנות ה-50 היתה יותר נמוכה משל צרפת.

          אז יופי, כל האנשים שקסטרו וצ'ה הרגו לא כל-כך פגעו במערכת הבריאות. בכל השאר, כן. לקחו מדינת עולם ראשון ותקעו אותה בעולם השלישי. לפחות הם רק הרגו כמה אלפים או עשרות אלפים ולא מיליונים כמו בקמבודיה.

    • איתן חג'בי

      קראתי את הביוגרפיה של אנדרסון והגעתי למסקנה שהוא היה חלאה, רוצח, אנטי – דמוקרט וגם פשוט אידיוט

  • נתן.

    האם האלימות של המתנחלים הזיקה להם אי פעם בדעת הקהל הישראלית?

    נהפוך הוא.
    אם מישהו מכיר הפיכה,מהפכה,מרד לאומי או כל סוג מאבק אחר לא אלים שהצליח מוזמן להזכיר (ואל תגידו גנדי כי בניגוד למקובל לחשוב המאבק ההודי בשלטון הבריטי היה אלים למרות גנדי).

    • דני

      תשובה: כן. אי אפשר להסביר את ההתלהבות של הציבור לתמוך בהתנתקות בלי לזכור את ההיסטוריה הארוכה עם המתנחלים – את המחתרת היהודית, את ההסתה, את פעילות 'זו ארצנו' ועוד.

  • ygurvitz

    ההודעה של נועם א"ס נמחקה משום שקראה לאלימות.

    • מני זהבי

      אין לי מושג מה היה כתוב בתגובה של נועם א"ס, אבל בהתחשב בהקשר, הודעת המחיקה נראית בערך כמו:
      "פורום אוהדי קבוצת כדורגל X: תגובת המגיב Y הוסרה בשל סטראוטיפים מגדריים שהתבטאו באיזכור המקצוע המשוער של אמו של שופט המשחק האחרון של הקבוצה".

      • ygurvitz

        אני אחראי חוקית על תוכן התגובות שמתפרסמות כאן. אם וכאשר ארצה להסתבך עם החוק, אני שומר לעצמי את הזכות לעשות את זה בגלל דברים שכתבתי אני, לא דברים שכתב מישהו אחר.

        • נועם א"ס

          יוסי בוקר טוב
          איכשהו קשה לי להאמין שלפי חוקי מדינת ישראל כל אתר אחראי לתוכן שמעלים הטוקבקיסטים באתר, אבל ייתכן שאני טועה. בכל מקרה זה הבלוג שלך ואין זה מקומי להתווכח איתך על החלטותך הניהוליות.
          מה שכן, אתה מתבקש לדייק: בשום צורה לא קראתי בתגובה המחוקה לאלימות מכל סוג שהוא. גם לפי ההגדרה המקסימליסטית ביותר של אלימות [שבה אני מחזיק] שאלימות היא כל צורה, ישירה או עקיפה, של פגיעה *בבת/בן אדם* או בעל חיים אחר (כולל אי אלו מושבות מיקרובים שאני טובח בכל נשימה שאני נושם) – בניגוד לניתוץ שמשות של בית קפה של מהגרים, לדוגמה, אין שמץ של אלימות בניתוץ שמשות של בנקים, וזאת לעומת האלימות הממשית המופעלת מעצם קיומו של הבנק התאגידי מלחתכילה, אלימות שקל להוכיח שמובילה להרג ממשי של בנות/בני אדם במימדים רחבים. לאכול שניצל זה יותר אלים מלשבור חלונות של בנק. בפשטות: מעולם לא קראתי לשום פגיעה בבת/בן אדם כלשהי, ומכאן שמעולם לא קראתי לאלימות.
          אתה מתבקש לחזור בך מקביעתך כאילו אני קראתי לאלימות, זה פשוט לא נכון. הדבר מעיד בדיוק על השגיאה המהותית והנזק הממשי העולה מכל הפוסט: אובדן חשיבות ההבחנות שעלינו לעשות בין העניין המהותי [אלימות, מהי אלימות, היכן וכיצד היא מופיעה], לבין העניין הלא מהותי [HASBARA: איך לזכות בפופולריות, מה "עובד", איך מנצחים בבחירות] . אני כופר בגישה הזאת – היא זולה בעיני, פשטנית ומקדמת נזק ממשי בטווח המתחיל סנטימטר אחד אחרי הבחירות הבאות.
          בין היתר, מטרת תגובתי שנמחקה הייתה להתריע בפני קוראות הבלוג לגבי הנזק הזה בדיוק, שממנו למיטב הבנתי עליהן להישמר – בעיקר למען עצמן. עולה החשד שלא הקריאה לאלימות כביכול היא שהובילה למחיקת התגובה אלא התוכן שסבב את הקריאה לאלימות, שוב כביכול. אם מישהי מעוניינת בקריאת התגובה המחוקה, ניתן לכתוב לי למייל [email protected] ואשלח חזרה את התגובה המחוקה כלשונה. נא לציין את מטרת המייל בשורת הנושא.

  • ליאור

    לאור האלימות השיטתית, המתוכננת והאכזרית של המשטרה- ההתמקדות הזו בכמה חלונות שבורים היא פשוט מגוחכת. אם מישהו שבר חלון, או תקף שוטר, שייעצר ויועמד לדין, אין פה ויכוח בכלל. אבל חוסר השוויון בין המפגינים לשוטרים חיוני כאן, וחשוב שנציין זאת – אף אחד (אני מקווה) לא מצפה מכל המפגינים להתנהג באופן מושלם, בהגדרה הם קובץ אקראי של אנשים, אזרחים לא מיומנים, בסיטואציה בלתי-שגרתית עבורם, וביניהם יש גם חמומי מוח שיעשו את הדבר הלא נכון – ואותם המשטרה צריכה לעצור, ללא ספק. אבל מהצד השני של המשוואה הזו יש את השוטרים, ומהם אני כן מצפה שכולם יתנהגו באופן מושלם. התפקיד שלהם הוא להגן על אזרחים, חד וחלק, לא לתקוף אותם, ולהשתמש במינימום אלימות הנדרש בשביל להגן על עצמם ולמלא את תפקידם. ההגדרה הזו לא כוללת להוריד אנשים לרצפה משערם או לחנוק בחורה צנומה השוקלת רבע מהם ללא כל התגרות. עד כה לא ראיתי ולו שבב ראיה אחד לתקיפת שוטרים, כזה שדרש מהם להפעיל איזושהי מידה של אלימות, שלא לדבר על אלימות לא מידתית שכזו. כל הדיבורים האלה על כמה חלונות שבורים פשוט נראה לי אבסורדי לאור העוולה הגדולה פי כמה וכמה של בריוני המשטר.

  • צודק, ושמח לראות אותך קורא למאבק לא אלים וכי הנצחון יגיע בקלפי.

  • עמית ל

    תביטו בבקשה על מה שקרה בינתיים: זה שבוע ימים, אף אחד לא מדבר על דיור בר השגה ועל בניית דירות להשכרה, לא על העלאת שכר המינימום, לא על החזרת מס החברות לרמה סבירה, לא על ביטול ההפרטות במערכת הבריאות, לא על ההזנחה התקציבית של שכונות דרום מזרח תל אביב. מדברים רק על האלימות של השוטרים, על האוהלים שהורדו, ועל הזגוגיות השבורות. שלא תבינו לא נכון, אלה נושאים קריטיים (חוץ מהזגוגיות..). אבל הם מיד מתוייגים בציבור כ"סוגיה שמאלנית" (מין ספיח נלווה לנענוע הגדרות ולירי רימוני הגז על המפגינים בבלעין), ודוחקים, או נכון יותר מוחקים, את הדיון האמיתי שרצו להעלות אלה שיצאו לרחובות. אנחנו חייבים להבין שהסטת הדיון מענייני כלכלה קונקרטים, מחודדים, ברורים, שבהם אפשר אולי לדחוק את חולדאי ואת נתניהו ושטייניץ לפינה, אל עבר סוגיות אקשן שמאלניות, היא אינטרס מובהק של השלטון. לכן אני לא אופתע אם את הזגוגיות שברו השוטרים ה"מסתמלנים" (כמו שעשו בבלעין) בדיוק מאותה סיבה. אני גם לא אופתע אם בדיונים האסטרטגים שהתנהלו ללא ספק במשרד לבטחון פנים בחודשים האחרונים, העלו את האפשרות שלהכנס חזק במפגינים יסייע קודם כל להסטת הדיון הציבורי. ולכן, גם אם המכות כואבות, אסור לתת לשתף פעולה עם התקשורת להפוך את זה לנושא המרכזי, ובוודאי שאין טעם לתת לה תחמושת בשבירת זגוגיות, אם מישהו חושב שאולי בכל זאת כדאי לנסות.

  • Pingback: מחאה לא-אלימה: יש דבר כזה? | אישתון()

  • ניר

    פשוט מדהים (אם גם לא מפתיע) כמה מהר המגזר שמגיב כאן ממהר לבטל את האפשרות של דמוקרטיה בישראל.

    אוי אוי אוי, יש את "ישראל היום" (עתון שאין לו אפילו אתר אינטרנט, רק להשוות את זה לפוקס ניוז ושאר אימפרית מרדוק שמולה נבחר אובמה), יש קואליציה שקשה לפזר בהצבעת אי אמון (כמו בכל מקום נורמלי בעולם), יש סקור לא לגמרי מתעלף בחלק מהעתונים (ומה כתבו בטיימס, שלא לומר עתונים ימניים יותר על מחאת וול סטריט, קראתם?)

    איזה פינוק. כל תגובה של התקשורת שהיא פחות מירידה על הברכיים וליקוק עמוק למחאה – כמו בקיץ שעבר – נתפסת פה כאסון לאנושות. עושה חשק להיות מתנחל, או חרדי.

  • נטע

    באנגליה כל הפגנה מנפצים חנויות ושורפים מכוניות ועוד אין שם דיקטטורה

  • עמית ל

    המבנה של החברה האנגלית שונה מאד, זו חברה מעמדית מאד שמעולם לא תפסה את עצמה כמו "משפחה אחת גדולה", ולכן גילויי "אלימות מעמדית" מלמטה מתקבלים שם יחסית בטבעיות, בוודאי אצל המעמדות הנמוכים. החברה הישראלית-היהודית במקום אחר לגמרי, היא תופסת את עצמה כיחידה אחת סולידרית שיש אויבים רק מבחוץ: יהיו אלה הערבים, המהגרים הלא יהודים וכו'. לכן מה שעובר קבוע ביוון ובבריטניה מתקבל כאן בהיסטריה רבתי.