החברים של ג'ורג'

שיבה לפולחן קדום

החדשות הטובות הן שהשמאנים הראשיים של ישראל – ההוא מההטרדה המינית והשוחד וההוא מהחטיפה והתקיפה – התעדכנו. אתמול הם נפנו מעיסוקיהם הרגילים, היינו מלמול מילות השבעה כלפי שמיא וציפיה לקבלת גשם בתמורה, וקראו לציבור לצאת ליום צווחה ותפלות למען תשוב בה הבורסה מחולייה.

 

המוח היהודי אולי ממציא פטנטים, אבל התזמון שלו לא מה שהיה: במקרה הזה פסיכים אחרים – נוצרים פונדמנטליסטים בני כת השפע – הקדימו את השמאנים, וערכו תפילת תחנונים למרגלות הפר הזועם שבוול סטריט, כנראה בתקווה שהמטוסים הרחוקים יחזרו וישיבו את האוצרות. אנשים מרושעים, וכמסתבר בעלי יותר תודעה תנ"כית, העירו שיש דמיון מסוים בין התפילה הזו ובין הסגידה לעגל הזהב.

 

אבל מה לנו כי נשחק להבליהם של פראי היכל שלמה ושל נבערי כתות השפע? הנה גם בתוכנו, בהיכל הרציונליות, רוחשת האמונה התפלה. שלשום ראיין דה מארקר את ה"ה שוקי אורן, בעוונותינו החשב הכללי של משרד האוצר, וכשניסה הלה להסביר למה, בעצם, דחף האוצר בכוח את קרנות הפנסיה וקופות הגמל אל הרולטה המכונה בורסה, אירע לו דבר מביך. במקום להסוות, כמקובל, את משמעות דבריו במלל רב וחסר משמעות, נפלטה לו האמת. אורן אמר ש"ההחלטה שהפנסיה תהיה בשוק ההון ובבורסה לא היתה מוטעית. נהגנו כמו בכל מקום אחר בעולם. לא ניתן לייבש את שוק ההון". [ההדגשה שלי – יצ"ג]

 

כלומר, העובדה שמספרים גדולים של עובדים, רבים מהם מבוגרים, איבדו את הפנסיה שלהם איננה טעות; כלומר, העובדה שמה שהיה ערוץ חסכון שמרני וזהיר עד שאורן וחבריו דחפו אותו לבור התפוגג – זה בסדר, כך צריך היה להיות. כי…

 

וכאן אורן גולש למיסטיקה. מה המשמעות של "לא ניתן לייבש את שוק ההון"? יתר על כן, אורן גולש למינות. האורתודוקסיה הפרידמנית גורסת שקיימת "יד נעלמה", שמכווינה את השוק. אם אין די השקעות בשוק ההון, זו איננה סטיה; זה המצב אליו שואף השוק. הוא חש שהוא רווי מדי, שיש בו יותר מדי כסף, שהוא גדול מדי על המדינה שאליה הוא שייך. באו אורן וחבר מרעיו, ואמרו: לא. השוק, הפר, זקוק לכסף. ריחו איננו עולה בנחיריו. הפר שלנו חולה. הבה נעקם, אם כן, את היד הנעלמה – ונשקה שוב את הפר מן הירוק הירוק הזה. טוטם שנראה ברחובות תל אביב לא כל כך מזמן

 

ובשם שתי תפיסות מיסטיות – שיש דבר כזה, "שוק ההון", ושהוא עמד בסכנת התייבשות – העלו אורן וחבר כוהניו למולך את הפנסיות של עשרות אלפי ישראלים. כמקובל באוצר, הדבר לא נעשה תוך התייעצות עם הציבור אלא באלימות, בגסות, בצווחנות שאומרת שמי שלא מקבל את הדוקטרינה החדשה הוא סוציאליסט שבחלומותיו הרטובים רוצה לחזור לאלבניה. בשל המחסור הפושע בחינוך כלכלי בישראל, רוב החוסכים כלל לא הבינו מה קרה; האוצר לא רצה שיבינו. אילו הבינו, אפשר מאד שהיו מתנגדים.

 

וגם כעת, בעוד הפר מחרחר את נשימותיו האחרונות לעיניהם, פונים אליו אורן וחבר נביאי השקר שלו בצעקה גדולה; אולי ישן הוא ויקץ. והם, עם שידיהם דמים מלאו, לא שבים בהם מדרכם הרעה. אורן ואסופת מכשפיו אינם מוכנים להגן על שרידי החסכונות שעוד נותרו, בטענה המרהיבה בחוצפתה ש"כל שקל שיופנה לסבסוד החסכון, הוא שקל שלא נוכל להוציא לטובת האצת הפעילות הכלכלית". זה אותו אוצר, נזכיר לכם, שעד כה לא עשה שום דבר כדי להאיץ פעילות כלכלית כלשהי, ושמתעקש שלא להגדיל את הוצאות הממשלה – שהן הדרך המובהקת ליציאה ממשבר כלכלי. הכלכלה מתכווצת, והאוצר רוצה לצמצם את פעילות הממשלה, לא להרחיבה – ובמקביל, כמובן, למנוע כל הגנה על החסכונות.

 

יש, בכל זאת, ציבור אחד שנהנה מרחמיו של האוצר: שר האוצר רוני בראון אמר כי האוצר לא יתן לשום בנק ליפול. שזה יכול היה להיות נחמד, אלמלא המשמעות המעשית של הדברים היא שלאוצר יש כסף כדי להציל את הבנקים – קרי: את הבנקאים – אבל לא את העובדים שאת חסכונותיהם השמיד האוצר.

 

ובהחלט יתכן שיהיה צורך להציל את הבנקים: כותרת "כלכליסט" מהבוקר [גילוי נאות: הח"מ מספק לכלכליסט שירותי פרילאנס – יצ"ג] מוסרת שמניית בנק לאומי איבדה 50% מערכה בתוך ארבעה חודשים, והפועלים – 50% בתוך שלושה. בהחלט יתכן שהממשלה תצטרך להציל אותם שוב – היא כבר עשתה את זה אחרי המרמה הגדולה של 1983.

 

אז אולי הגיע הזמן לקבוע כמה כללים חדשים. אחרי הכל, תמיד אמרו לנו שהמערכת הקפיטליסטית היא כזו שמתגמלת יעילות ומענישה טיפשות. את התגמולים ראינו, עכשיו הגיע הזמן לראות את המקל.

 

לפני שהאוצר ימהר להציע לבנקים את הכסף שלנו, הכסף שאין לו כדי להגן על הציבור, יש להודיע להם על השינויים הבאים:

 

א. קנינו אתכם. אתם יודעים מה זה אומר? זה אומר שאתם שלנו.

ב. כל המנהלים הבכירים, כל היושבים בחברי המנהלים, עפים הביתה. הם נכשלו ואנחנו לא רוצים לראות אותם יותר. הם יקבלו את המשכורת המגיעה להם, אבל הם יכולים לשכוח מבונוסים – בונוסים נותנים על הצלחות – והם מתבקשים להשיב את הבונוס האחרון. אם לא, נתבע אותם. אשר לפיצויי פיטורין – אין יותר מצנחי זהב, תסתפקו בפיצויים המגיעים לכם כחוק.

ג. כל אותם מנהלים לא יוכלו לעבוד יותר בבנקאות. אף פעם. גם לא בהשקעות, או בכל שטיק פיננסי אחר. עבדתם על הציבור פעם אחת; לא תהיה פעם שניה. איבדתם את רשיון העיסוק שלכם. לכו תכתבו ספרים על ניהול, או משהו. כמו כן, חוקרים עצמאיים יבדקו האם הבנק הונה את הציבור. אם כך היה, יהיו כתבי אישום.

ד. הבנקים ינוהלו, לפחות בשנים הקרובות, מתוך התפיסה הלא שגרתית שהם מוסדות ציבור. זה אומר שהעמלות שלהם יצנחו משמעותית, שהניהול שלהם יתבצע על ידי פקידי ממשל, ושמטרת הרווח שלהם תהיה נמוכה.

ה. אם וכאשר יצליחו הבנקים להחזיר למדינה את הכספים ששילמה עבורם, בתוספת ריבית, תשקול הממשלה למכור אותם שוב. בשלב ראשון, יחולקו מניותיהם לציבור, לכל אזרח ששילם את מיסיו. המנהלים הקודמים של הבנק לא יורשו, בשום שלב, לרכוש את מניותיו.

 

עד כה, בסחרחורת שמתחילה מימי רייגן, התנהל השוק – ודאי בישראל – על פי העקרון המשונה שאומר שאם בעל ההון הרוויח, הוא שומר על הרווח, אבל אם הוא הפסיד הוא מתחלק בהפסדים עם הציבור. זה חייב להגמר. וכדי שזה ייגמר, מאחר ומשברים הם נושא עונתי, זה חייב לכאוב. זו צריכה להיות קריסה שתשאיר צריבה לא רק בבשרם של הנדפקים הקבועים, אלא גם בבשרם של המנכ"לים – ושל מקהלת העידוד שלהם באוצר. שר האוצר הבא ייטיב לעשות אם ישחרר לשוק הפרטי את כל אלה שהטיפו לנו במשך שנים, מעמדה ממשלתית מרופדת היטב, על עדיפותו של הפרטי על הציבורי, שהיו שופריהם של נביאי שקר של "כלכלת שוק" שבאה על חשבון הציבור מדי יום – ושדורשת שהציבור יציל את חסידי השוק, פעם אחר פעם, מעצמם. הגיע הזמן לשים לזה קץ.

 

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • לא ידעתי שאתה אוטופיסט, יוסי.

    שא עיניך לארצות הברית, וראה כיצד החזירים השמנים והמפוטמים ממשיכים להתהולל, אחרי שהעלו באש את חסכונות העם. וחבריהם בשלטון אפילו לא חולמים להעניש אותם, רק היום סיטי בנק קיבל עוד מאות מליארדים, בשעה שבועטים את העניים מהבתים שלהם, ועל כסף לביטוח רפואי איש אפילו לא מעז לדבר.

    גם אצלנו, מה שהיה הוא שיהיה. זו תרבות של התנערות מאחריות , וניתוק הקשר בין המעשים הרעים והמושחתים לתוצאות האיומות שלהם. מנהלים לא הולכים אף פעם עם קלון הביתה , רק עם בונוסים שמנים.

  • מעולה

  • ענבר שני

    מתלהם, אבל נכון.
    אם כבר התערבות ממשלתית (באופן אישי, אני בעד), אז דבר ראשון להבטחת הפנסיה ורק אח"כ להבטחת הקיום של מוסדות פיננסיים, וגם זה רק לקיום הבנק, לא למותרות (משכורות מנכ"לים ובונוסים הם מותרות).
    ההגיון אומר שהבטחת היציבות הכלכלית של הפרטים תעשה יותר לייצוב הכלכלה מאשר ייצוב הבנקים, משום שאותם אנשים שהפנסיה שלהם בטוחה יותר יוכלו גם להמשיך לרכוש וגם לא ימהרו למשוך את כספם הנוכחי מהחסכונות (במילים אחרות, ימשיכו להאמין שהמערכת הפיננסית לא נועדה לדפוק אותם).
    הבנקים איבדו כסף רב? הבנקים הרוויחו כסף רב בשנים הקודמות, נא להעזר ברווחים אלו כדי לכסות הפסדים נוכחיים. נא להתייעל – לא לפטר עובדים (התייעלות בבנק ישראלי היא מזמן שם קוד לפיטורים המוניים), אלא לצמצם את פערי השכר בתוך הבנק, לחלק בונוסים רק על רווחים, לא באופן אוטומטי, להגדיל את העמלות והגבייה על סיכון גבוה ועל חוב (הלוואות גדולות, השקעות בהון, מינופים) ולהקטין על פעילויות פרטיות (משיכה בבנקט, ניהול חשבון).

    ואחרי כל זה צריך בכל זאת לזכור – אם בנק פועלים לדוגמה אינו יכול יותר לעמוד בהתחייבות ללקוחותיו שכספם מופקד בחשבונות, מי שייפגע קודם כל יהיו הלקוחות, לא המנהלים של הבנק. לכן צריך לוודא שפועלים יוכל להמשיך ולעשות זאת.
    יוסי, יש מקבילה ישראלית לערבות הממשלתית בארה"ב לחשבונות הבנקים?

  • דור

    למה "איבדו את הפנסיה שלהם"? בסך הכל ירידה של פחות מ20%, אחרי רווחים של עשרות אחוזים במהלך השנים האחרונות.

    לפי מיטב הבנתי (המוגבלת), שווי החיסכון שהצטבר (עד היום, כולל הנפילות) עדיין גדול בהשוואה לחיסכון שלא היה חשוף באותה צורה לשוק ההון.

    זה שאין באמת השקעה לטובת "האצת הפעילות הכלכלית" לא אומר שצריך לפצות אנשים שהפסידו חלק מהחיסכון שלהם. תמיד הייתה להם האפשרות להשקיע אותו בצורה בטוחה יותר, מה שמתבקש לקראת גיל הפרישה.

    "… אם בעל ההון הרוויח, הוא שומר על הרווח, אבל אם הוא הפסיד הוא מתחלק בהפסדים עם הציבור."
    למה זה לא תופס גם לחסכונות פנסיה שנהנו מתשואות מצוינות בשנים שקדמו למשבר?

    • צופה מהצד

      "לפי מיטב הבנתי (המוגבלת), שווי החיסכון שהצטבר (עד היום, כולל הנפילות) עדיין גדול בהשוואה לחיסכון שלא היה חשוף באותה צורה לשוק ההון."

      אתה לא סבור שבמקרה כזה האוצר היה ממהר להציע רשת ביטחון עד לרמות התשואה שהיו מצופות לו הקרנות היו מושקעות ב70 אחוז אג"ח ממשלתיות?

      בכך הם היו מטפלים בשתי ציפורים במכה אחת, וזאת מבלי להוציא גרוש מקופת המדינה.

  • אסף

    וסתם נצל"ש:

    אם חייל שיורה בעציר כפות מקבל נזיפה (במקרה הטוב), מה יקבל שוטר שנגח עם קסדה במפגין (ערבי, כמובן)?

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1040582.html

    אני מנחש שעל אף תיעוד הוידאו כנראה שהנ"ל ישאר שוטר, אגב. טוב לדעת מי אמונים על שלומנו.

  • גלעד

    יוסי, שכחת שמי שצריך לקבל החלטות קשות ולפתוח חזית מול הבנקים ובעליהן בדרך כלל נהנה מהטבה בלתי מתקבלת על הדעת – פנסיה תקציבית.

    לרוב הפוליטיקאים המשפיעים שלנו יש לפחות אחת כזאת, באדיבות משרד הבטחון. לחלקם עוד מחכה כזאת, באדיבות כנסת ישראל.

    הלוואי שאפילו סעיף אחד מדבריך ייושם. אני לא אופטימי.

    • למה פנסיה תקציבית היא בלתי מתקבלת על הדעת?

      • פעם זה נראה הגיוני. היום רואים בזה יותר מן העמדה השנייה – משכון ההווה (אין הוצאה להפרשה לפנסיה) על חשבון העתיד (התחייבויות ענק לתשלום גמלאות מתקציב שוטף). זה גם הופך את הממשלה ואת הגמלאים לבני-ערובה זה של זה.

        הרבה יותר נכון מבחינות רבות לחסוך (אפילו בכפייה, כצו ממשלתי דמוי-מס) בביטוח פנסיה שבו מושקעות ההכנסות ועם היציאה לגמלאות משלמות את הקצבה.

        נכון שיש כאן הרבה וריאציות – כמה בכפייה, מי יפקח על הקרן, האם תורשה להשקיע נכסים בבורסה ועד איזה גבול, האם יונפקו לה אג"ח מיועדות של הממשלה, וכו'.
        בארה"ב קיים 401)K( שהוא , אם הבנתי נכון, מעין קרן פנסיה (עם הטבות המס וכו') אבל שההשקעה מנוהלת ישירות באחריות החוסך. במאמר מסויים בישראל הוזכר שאנשי המערכת הכלכלית לוטשים עיניים לתחום זה כדי לגרור עוד ישראלים להשקיע בניירות פיננסיים…

  • אלי

    כל עוד אדם שנכשל בתפקידו וגרם לנזק אדיר לכלכלה, לגמלאים העתידיים ובכך, למדינה
    יש לו את חוסר הבושה, את החוצפה ואת עזות המצח, להציג עצמו כמועמד המתאים ביותר לראשות ממשלת ישראל, להבטיח דברים שלעולם לא יוכל לקיים, מאחר והוא שקרן פטולוגי
    אין לדברים שכתבת עליהם, כל ערך, מאחר ולמרות שהם נכונים, הם יתנדפו עם הרוח כמו כל סרחון, שנוצר על ידי החובבנים, שמנהלים, עבורנו! את המדינה
    אז אם הציבור בוחר בהם מדי פעם מחדש, כלומר, איננו מעניש את אלה שנכשלו, אלה להיפך, מעניק להם את תואר ה-"עובד המצטיין"
    אז מה אתה מלין, זה מה שאנחנו רוצים וזה מה שאנחנו מקבלים
    ?דמוקרטיה לא

  • קטנוני

    שמת לב ששני הסעיפים האחרונים סותרים?
    אם הבנק מוותר על הכנסות לטוב רווח צנוע, כיצד יחזיר חובות?

    הכסף לכיסוי החוב צריך להגיע מרוכשים של הבנק, ולא שוב מהעמלות שלנו.

  • ארז

    שכחת משהו נוסף:
    כאשר הבנקי בבעלות המדינה אפשר לפצלם לבנקים קטנים יותר כך שגודלו של כל אחד מהם יהיה לא יותר מ-5% משוק הבנקאות. את הבנקים הקטנים האלו אפשר יהיה להפריט אך בתנאי שלא יתאחדו. כך תהיה תחרות בין הבנקים והאזרח ירוויח.

  • מקלאוד

    כן, כי זה עובד יופי בארצות אחרות ובתחומים אחרים
    ראה מקרה
    http://www.youtube.com/watch?v=I6nuwQmhrZ8

  • אור

    אה… אני נאלץ לקרוא למה שכתבת למעלה דמגוגיה.

    נכון להיום, אף אחד לא 'איבד את הפנסיה שלו'. מה שקרה הוא שקרנות הפנסיה איבדו 16% מערכן, וזה עדיין משאיר, נכון להיום, תשואה של 6% שנתי, שזה יפה לכל הדעות.

    אז מה שקורה כאן באמת הוא ששוק ההון, זה שכולם אוהבים להשמיץ, ניפק רווחים יפים מאד, יפים מדי למעשה לחוסכים בו ועכשיו הוא הוריד אותם לרמה ריאלית.

    וזה בלי לשכוח שהעולם כולו במשבר חמור ביותר.

    בקיצור, לכתוב משפטים כמו "מספרים גדולים של עובדים, רבים מהם מבוגרים, איבדו את הפנסיה שלהם" זה בדיוק סוג ההתלהמות שמחריפות את המשבר.

    בלי קשר, יש הרבה טעם בלטעון שיש כשל שוק היום במערכת בנוגע לשכר הבכירים, בעיקר במה שקשור לתגמול לפי ביצועים, שבו לבכירים יש אינטרס בולט לשפר ביצועים קצרי טווח על חשבון פגיעה בטווח הארוך. את זה אפשר וצריך לתקן, אבל על סמך עובדות ולא התלהמות.

    גילוי נאות: המידע שלי נסמך על קריאה של עיתונים כלכליים, וכמובן שיכול להיות שהם טועים/מטעים/משקרים. אלה המספרים שאני מכיר. אם יש לך מספרים אחרים, אני אשמח לשמוע.

    • אורי ג.

      צודק מאה אחוז . מה גם שבעקבות הרפורמה בפנסיה מי שלא רצה שהפנסיה שלו תיחשף לשוק ההון יכל להעביר את הקרן שלו למקום אחר.

  • pdenimore

    1) פקידי האוצר סוברים שדוקא הקטנת הוצאות הממשלה היא דרך טובה יותר להאיץ פעילות כלכלית. כפי שאתה וודאי יודע. כך שההערה שלך בנידון היתה מיותרת

    2) ממתי לפקידי ממשל אין אינטרס עצמי? ממתי הם מוצלחים יותר בניהול וישרים יותר? תיאורטית ואמפירית, בעלות ממשלתית היא משחיתה ומנוונת.

  • אבנר לנגוט

    הרבה דברים נאמרו כאן אבל עדיין יש לי כמה דברים להוסיף:
    א) תועלת החברה- "אסור לייבש את שוק ההון", עבור כל מי שלמד כלכלה שוק ההון היא מילה נרדפת להשקעה אגרגטיבית, זאת אומרת ששוק ההון הוא כלי שבאמצעותו הפרטים משקיעים הון אצל יזמים. כשבכיר באוצר אומר שאסור לייבש את שוק ההון הוא מתכוון לזה שאסור להוריד את אחוז ההשקעה של הציבור במשק, שזה הדבר הכי הגיוני להגיד למדינה ששואפת לצמיחה של OECD+3%. דה-פקתו, חזרה לתקופה פרה-בכר תקטין באופן משמעותי את ההשקעה הארגרטיבית.
    ב)תועלת הפרט- אם תסתכל ב50 שנה האחרונות בארה"ב על התפקוד של אג"ח קונצרני מול אג"ח ממשלתי (AKA פוסט בכר מול פרה בכר) תגלה שבכל נקודת זמן, גם בתקופת משבר, אם מסתכלים 20 שנה אחורה האג"ח הקונצרני רווחי יותר בהרבה. לכן להגיד לבן אדם שמתחיל לחסוך היום לחזור לקרן פרה-בכרית זאת שטות גמורה. השאלה היא האם פרטים שיוצאים לפנסיה לפני סיום המחזור, שעברו מפנסיה מבוססת אג"ח ממשלתי לאג"ח קונצרני, בסך הכל הפסידו או הרוויחו. בכל מקרה זה לא מה שאף אחד מציע, עייני דורש ביטוח עתידי לפנסיה, זאת אומרת שלא משנה כמה הרווחת בשנים הטובות אני עומד לבטח אותך על השנים הרעות.
    ג) הדרישות שלך (לא במקרה, אני בטוח) דומות מאוד לדרישות שדורש הקונגרס האמריקאי מבנקים שהוא מציל ונראה לי שהן אכן מוצדקות. כיום קיים מצב בו מנכ"ל מתוגמל לפי התפקוד של החברה ב3-5 שנים שבהם הוא בתפקיד. הדבר כמובן גורם להתנהגות קצרת טווח שדופקת את החברה עוד 10 שנים (זה בדיוק מה שקרה לחברות הדירוג האמריקאיות). מה שקורה שהיום לאף אחד אין מודל תגמול טוב לקובעי המדיניות של המשק.
    ד)למדינה באמת לא אמור להיות אכפת אם הבנקים מפסידים כסף, הסיוט של משרד האוצר (צריך להיות) התמוטטות של בנק, או אפילו מחנק אשראי בנקאי. בגלל שבארץ רוב האשראי מגיע מהבנקים ולא מהבורסה מספיק שבנק אחד יתמוטט כדי להפיל חלק נרחב מהעסקים בארץ. זה יתחיל תגובת שרשרת קנסיינית שאף אחד לא יכול לדעת איך היא תיגמר. פישר חוזר ואומר שזה לא יכול לקרות. הדבר מעלה את השאלה- מה מדאיג כל כך את האוצר?
    התשובה שכרגע נותן שוק ההון היא החוב של החברות ה"טייקונים הגדולים" אותם לווים גדולים (רובם בתחום הנדל"ן) שהחוב שלהם מהווה חלק גדול מהנכסים של הבנקים.
    כיום הערך של החוב של הפרטים האלה קטן באופן משמעותי מסכום הכסף שהם חייבים, דבר שמצביע שהרבה אנשים לא מאמינים שהם יצליחו להחזיר את הכסף. הקונספציה היא שהתמוטטות אחת כזאתי של בעל הון גדול, לדוגמא תשובה, תתחיל RUN ON THE BANK, אותה פאניקה הרסנית ששום בנק לא מסוגל לעמוד בפניה. כבר עכשיו אנחנו רואים בזעיר אנפין דוגמא להתנהגות כזאת במשיכות המסיביות מקרנות הגמל.
    כביכול הדבר יוצר מצב פרדוקסאלי שלפיו כדי למנוע קטסטרופה כלכלית המדינה צריכה להציל את העשירים ביותר ולא את העניים ביותר. מי שמוכן להציע לי דרך להיחלץ מפרדוקס הזה מוזמן.

    • חרטא ברטא

      יפה מאד. חד וקולע.
      הנקודה האחרונה שלך מזכירה לי את מה שאבי פעם אמר לי:

      "כשיש לך חוב של 100,000 ש"ח אתה לא ישן בלילה. כשיש לך חוב של 100,000,000 ש"ח – מנהל הבנק שלך לא ישן בלילה"

    • אור

      הפתרון, כמובן, הוא ביטוח פקדונות + ביטול מקדם הפאניקה.

      קודם כל, בנושא ה- RUN ON THE BANK, לדעתי הוא לא תרחיש ריאלי, גם אם תשובה יפול, או לבייב, או כל אחד אחר.

      אמון הציבור בבנקים בישראל נשמר. אני לא מכיר אף אחד שבאמת מודאג לגבי גורל הפקדון שלו בבנק. גם אם חברות מסחריות גדולות יפלו, כולם משוכנעים שהכסף בבנק בטוח. כולם יודעים שהממשלה בעצם ערבה לפקדונות בבנקים. אם תהיה בעייה אמיתית של אמון יהפכו את ההצהרה הזאת לרשמית והכל ירגע.

      דרך אגב, השוק כל כך בטוח בזה שהבנקים בטוחים שהתשואה על אגרות החוב של הבנקים עצמם נמוכה.

      הבעייה בעצם היא חצי פסיכולוגית וחצי ריאלית.

      הבעייה הריאלית היא שהעולם הולך למיתון, וזה ישפיע גם עלינו. מה לעשות כשכיש מיתון ופחות צמיחה כולם נפגעים.

      הבעייה הפסיכולוגית היא ששווי 'השקעות הציבור' גילמו ציפיה עתידית למשק חזק וצמיחה. עכשיו הן מגלמות ציפיה למיתון + מקדם פאניקה, ולכן יש כאן סחרור של שוק ההון – לא של המשק הריאלי. מי שצריך כסף מוכר, מי שיש לו כסף לא קונה כי כולם מרגישים שאת הסחורה הזולה של היום יקנו יותר בזול מחר. זאת גם הסיבה שכשהציפיות ישתנו השוק יעלה בבום – כל אלה שמחכים היום ייכנסו ביחד.

      כך שלמעשה, השוק היום שרוי במצב של 'כשל שוק', והמדינה יכולה לעשות עסק מצויין בזה שהיא תיכנס לשוק ותקנה קצת אג"חים. ברגע שזה יקרה כולם יבינו שיש קונה לסחורה הזולה והשוק יעלה חזרה לרמות ריאליות (והמדינה כמובן תעשה כסף).

      איך זה בתור פתרון?

      • אבנר לנגוט

        א)ראשית לא הייתי ממהר להגיד שRUN ON THE BANK לא יכול לקרות, התקשורת בישראל מעוד צהובה וכמה כותרות טובות בסגנון "פועלים על סף התמוטטות" יכולות לעשות את העבודה טוב מאוד.
        ביטוח חשבונות לא ממש יעזור לך כי כשהגיע השלב שבו המדינה מפעילה את הביטוח כבר מאוחר מדי ובנק הפסיק לתפקד.
        שנית, גם אם לא מתרחש RUN ON THE BANK, אפילו אם הביטול של נכסי החוב האדירים של הטייקונים לא גורם לבנקים נזק פטלי הרי שזה עלול להוביל למחנק אשראי בנקאי. במשק שבו רוב העסקים תלויים באשראי בנקאי כדי להתקיים מיום ליום הנזק של מחנק אשראי כזה הוא אדיר, כאן שוב נכנס המכפיל הקנסאיני שגם ככה חוגג בזכות המיתון העולמי.
        ב) "כך שלמעשה, השוק היום שרוי במצב של ’כשל שוק‘, והמדינה יכולה לעשות עסק מצויין בזה שהיא תיכנס לשוק ותקנה קצת אג“חים. ברגע שזה יקרה כולם יבינו שיש קונה לסחורה הזולה והשוק יעלה חזרה לרמות ריאליות (והמדינה כמובן תעשה כסף)."
        מאיפה קבעת שהמחירים הזולים של האג"חים הם כשל שוק? מאיפה אתה מכיר את הנכסים ואת ההתחייבויות של אפריקה ישראל ויודע להגיד שפרויקטי הנדל"ן של תשובה בלאס וגאס לא בהפסדים? המשבר שתיארתי ברובו לא קשור בשום צורה למשק הישראלי אלא לכמה חברות נדל"ן בינלאומיות גדולות בבעלות ישראלית שקיבלו את רוב המינוף שלהם מהבנקאות הישראלית. כמו שאמרתי להגדיל את הצריכה ע"י קניית כל החוב הגרוע הזה משמעותו לעזור לעשירים במקום לדוגמא להגדיל צריכה ע"י יותר השקעות בחינוך.
        ג) הכי חשוב, יש למשהו תגובה על עיקר הדברים שלי,קרי הביקורת שלי על מה שיוסי כתב בנוגע לרפורמת בכר?

        • תגובה ראשונה – והיא לא מכתיבתי אלא ציטוט, מקווה להוסיף עוד משהו אישי אח"כ.

          הידיעה הבאה פורסמה לפני יומיים בעיתון ישראל היום, 25/11/08 , עמ' 3. חתומים עליה
          גדעון אלון ומתי טוכפלד.

          מעולם לא הערכתי את חה"כ חיים כץ, המדלג ממפלגה למפלגה ושהוגש נגדו כתב אישום בנושאי מימון בחירות. ברור גם שלאנשים המוזכרים יש אינטרס להוציא את עצמם טובים. אבל גם עם הסתייגויות אלה מה שכתוב שם מצמרר. מפתיע במיוחד הדיווח שבנימין נתניהו כן תמך בהצעה זו (מטעמים עניניים או רק כדי לעקוץ את הקואליציה?).

          —-
          שר האוצר, רוני בר-און וכל חברי סיעות קדימה, העבודה וש"ס מנעו לפני יותר מחצי שנה את אישורה של הצעת חוק שאילו אושרה – היתה מונעת ממאות אלפי חוסכים בקופות הגמל את ההפסדים הצורבים שנגרמו להם בשבועות האחרונים בשל המשבר בשוק המניות.
          ההצעה נפלה ברוב גדול אף שתמכו באישורה יו"ר האופוזיציה, בנימין נתניהו, כל הח"כים של הליכוד וכן עמיר פרץ מהעבודה. ח"כ שלי יחימוביץ' יצאה מהאולם בעת ההצבעה משום שלא רצתה לציית למשמעת הקואליציונית, שחייבה אותה להצביע נגד. ההצעה המדוברת הובאה בקריאה טרומית בפני המליאה ב-12 במארס על ידי ח"כ חיים כץ מהליכוד וכעת נראית נבואית ממש.
          לפי ההצעה, המדינה תגביל רכישת מניות בקופות הגמל ובקרנות הפנסיה עד לתקרה של 25% בלבד. "כיום, כשהשוק נמצא בפריחה, השקעה בלתי מבוקרת במניות ובאג"ח זבל נראית טוב, אולם היא יכולה להיות גרועה מאד בשוק יורד", נכתב אז בהצעה, "בעיקר לאותם אנשים שצריכים לפרוש לפנסיה".
          "אני זוכר איך בר-און ישב מולי וצחק לי בפרצוף כשאמרתי כי מי שירים את ידו נגד החוק הזה הוא פושע" אמר אתמול ח"כ כץ, "אמרתי כי זו תהיה ועדת החקירה הבאה של המדינה". ואכן, אתמול הציע ח"כ זאב בוים מקדימה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית שתבחן את מדיניות ההשקעות של קופות הגמל וקרנות הפנסיה. "חייבים לתת רשת ביטחון" אמר אתמול בוים.
          —-

  • אורן (ירושלים)

    יוסי, מתבקשת התייחסות, אולי בפוסט הבא:
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3628454,00.html

  • מישהו יכול להסביר להדיוט מוחלט בכלכלה מדוע צריך להציל את הבנקים? אני לא מבין, ארגונים עצומים שבעליהם מנגבים את אחוריהם בדולרים צריכים עזרה ממשלתית והלקוחות האומללים שלהם נזרקים לרחוב בלי שאף אחד יפליץ לכיוונם? זה מה שמשתמע מהפוסט ואיני מבין מדוע.

    • אבנר לנגוט

      יש המון סיבות, אבל אני אתן את שתי הפשוטות ביותר-
      1)הכסף שאתה שם בבנק לא באמת נשאר בבנק, הוא מולווה הלאה ללווים, לרוב בנק מודרני לא מחזיר ביד יותר מ15 אחוז מסך ההתחיבויות שלו. בנק מתמוטט כאשר הוא מגיע למצב שיותר אנשים רוצים את כספם בחזרה מאשר שיש לו כרגע ביד. כאשר זה קורה זה אומר ש:
      א)כל מי ששם כסף בבנק הפסיד את כל כספו.
      ב)המדינה צריכה להחזיר את הכסף במקום הבנק.

      2)רוב העסקים חיים בחוב קבוע, מה שנקרה לחיות מצ'ק לצ'ק. אם פתאום אין להם מאיפה להלוות כספים כל בתי העסק האלא עומדים לפשוט רגל והמדינה תתגלל למיתון אדיר.

  • אור

    חשוב לציין שכאשר מדובר על 'להציל בנק' לא מדובר על להציל את בעלי הבנק, אלא את הבנק כארגון.

    בארה"ב, כשבנק כמו ווקוביה הגיע קרוב לפשיטת רגל, הוא נקנה בגרושים, הבעלים שלו איבדו את כל אחזקתם, אבל העובדים והמפקידים המשיכו הלאה, חוץ מההנהלה הבכירה (אני חושב שהם נזרקו).

    הצלת בנק היא בעצם רכישתו במחיר נמוך (או אפילו אפסי) מהבעלים הנוכחיים וקיומו כעסק חי.

    אפשרות אחרת ל'הצלה' היא מתן הלוואות לבנק כדי שלו יתמוטט. הלוואות כאלה, בתוספת ריבית, כמובן, הבנק צריך להחזיר. אם הוא לא יכול להחזיר הוא מתמוטט ועובד לרשות המלווה (קרי המדינה). בכל מקרה תנאי רגיל להלוואות כאשלה הוא שהבנק לא יכול להעביר כסך לבעלים (קרי לחלק דיווידנד) עד שהוא לא מחזיר את ההלוואה.

    כך שממש לא מדובר על מתנות לעשירים.

  • ygurvitz

    הזמן דוחק ואין באפשרותי לענות לכל מה נאמר כאן, אבל אחת הטענות הנפוצות – זו שהמשקיעים בקרנות הגמל בבורסה לא הפסידו, בעצם – היא שגויה בעליל, ונובעת מטעות חישוב פשוטה. אסביר.

    נניח שהשקעתי את כספי בקרן שמרנית, כזו שמניבה לי רק שלושה אחוזים, אבל שלושה בטוחים – היינו, כפי שהיו הקרנות לפני שנתניהו והאוצר החליטו להשקות בהן את צמאון השוק. הבה נניח שפתחתי אותה בשנת 2005, ושהיו בה 10,000 ש"ח.

    בסיוה של 2005, היו לי (10,000 * 103%) 10,300. בסוף 2006 היו לי (10,300 * 103%) 10,609, בסוף 2007 (10,609 * 103%) 10,927 ובסוף 2008 (10,927 * 103%) 11,254.

    עכשיו נניח ששמתי את כספי על קרן הצבי, והתשואה שלי נעה בין שמונה ל-11%. כדור הרולטה בסוף 2005 היה שחור, והכניס לי (10,000 * 108%) 10,800 ש"ח; בסוף 2006, שוב היה הכדור שחור והכניס לי רווח נאה של 11%, היינו (10,800 *111%) 11,988. כדור הרולטה של שנת 2007 היה שחור גם הוא, עם שמונה אחוזי רווח, והכסף העומד לרשותי היה (11,988 *108%) 12,947 ש"ח.

    אבל הכדור של 2008 דווקא היה אדום, והפסדתי 25%, היינו 3,236 ש"ח. ה-25% שאבדו מחושבים, אחרי הכל, מלמעלה. כלומר, בסוף 2008, היו לי רק 9,711 ש"ח. לא רק שלא חסכתי כלום – וזו, אחרי הכל, המטרה – גם איבדתי חלק ניכר מהקרן. הפנסיה שלי נפגעה בעליל. מי שאומר שהקרן עלתה ב-8% עד 11% מדי שנה מאז 2005, והפסידה "רק" 25%, משקר באמצעות מספרים ומתפלל שאף אחד לא יודע חשבון.

    לא זו אף זו: אין שום סיבה להניח שההפסדים יעצרו ב-25%. אחרי הכל, המשבר האמיתי נמשך בקושי חודשיים, הוא לא יעצור בקרוב, והשנה עוד לא נגמרה. הבה נניח שההפסד שלי לשנת 2008 הוא 30%; הוא יהיה 3,884, והקרן שלי הצטמקה ל-9,063. כלומר, הפסדתי כמעט עשרה אחוזים מהקרן.

    הבה נניח שההפסדים לשנת 2009 יהיו מתונים ביחס ויעמדו על 8% – נשארו לי 8,338 ביד. אגב, הצב השמרני מקופת הגמל הזהירה יחזיק בסוף 2009 ב-11,591 ש"ח.

    עכשיו זה ברור יותר?

    • התחשיב טוב בתיאוריה, אבל דומני שהאפיקים האגרסיביים הניבו בתקופות הגיאות תשואה גבוהה בהרבה מאשר 8% לשנה, משהו כמו 60% בשלוש-ארבע שנים. עד שהתחילו להפסיד.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        8%-11% הם הנתונים שסיפק לא מזמן דובר האוצר, נחמיה שטרסלר.

    • חרטא ברטא

      ומי אמר לכבודו לא להמשיך להשקיע בקרן שמרנית? הרי גם אחרי הרפורמה היו קרנות שמרניות פתוחות לקהל הרחב.

      אם אתה רוצה לפרוש עם הצמדה מינימלית למדד – אף אחד לא עומד בדרכך.

      מה גם החשבון שלך לא משקף את המציאות היות והוא לא מחשיב את העובדה שבמשך המשבר הזה אתה עדיין קונה דרך הקרן נכסים בזול.

      הנה תרחיש. אתה משקיע בקרן סיכון גבוה (מניות) 1000 שקל בשנה למשך שנתיים. בתחילה המחיר של יחידה היה 10 ש"ח, ולכן יש לך ביד 100 יחידות.

      בשנה הראשונה הבורסה נפלה ב 20%, ומחיר יחידה הוא עכשיו 8 ש"ח. אתה משקיע שוב 1000 ש"ח וקונה 125 יחידות. יש לך כעת 225 יחידות בשווי 1800 ש"ח (הפסד נומינלי של 20%)

      שנה שניה הבורסה נופלת 50% וכעת שווי היחידה הוא רק 4 ש"ח. אתה משקיע שוב 1000 ש"ח ורוכש 250 יחידות. כעת אתה מחזיק ב 475 יחידות בשווי 1900 ש"ח – הפסד נומינלי של 47%.

      חמש שנים אתה לא עושה כלום, והקרן חזרה למצבה הראשוני (תסריט פסימי למדי), כלומר שווי יחידה הוא שוב 10 ש"ח ולכן שווי התיק שלך הוא 4750 ש"ח (רווח נומינלי של 58%) – וזה בלי להתחשב בדיווידנדים שמחולקים או ריביות על אג"ח קונצרני שמושקעים שוב בקרן.

      בא נלך לקרן הבטוחה.
      יש לך 1000 ש"ח.
      אחרי שנה אתה שם עוד 1000 ש"ח ולכן יש לך 2030 ש"ח.
      1000*1.03 +1000

      אחרי שנה אתה משקיע עוד 1000 ש"ח ולכן שווי התיק הוא 3091 ש"ח

      2030*1.03 + 1000

      חמש שנים אתה לא עושה כלום. 3% תשואה לשנה, שווי התיק הוא 3582 ש"ח.

      3091 * 5^1.03

      רווח נומינלי של 19%.

      וזה לפני מדד ועמלות. מדד של 2% בשנה למשך 7 שנים הוא שווה ערך לנגיסה ריאלית של 15% משווי תיק ההשקעות.

      מה הנקודה? כל עוד אתה משקיע בקרן ואופק הפרישה הוא יותר מ 10 שנים, אין מה לדאוג. רוטשילד אולי לא תהיה, אבל גם רעב ברחוב לא תהיה מנת גורלך.
      למדוד קרן פנסיונית בטווח של 4 שנים זו בדיחה. מי שארבע שנים לפני הפנסיה עדיין מושקע במניות – שיבושם לו.

      • הכל נכון (כנראה), אלא שמספר הקרנות הסולידיות היה בטל בששים, ואם אינני טועה נחשפו בעיתונות קרנות שהחליפו פתאום "באמצע הדרך" מדיניות השקעה (נשלח מכתב למשקיעים, לא מספיק?) ואף כאלה ששמן היה "X סולידי" אבל בפועל התפתו גם-כן להשקיע בנירות-ערך ולהשיג תשואות גבוהות ולא "משעממות".

        • חרטא ברטא

          מספר הקרנות הסולידיות היה בטל בשישים? סימן שלא היה ביקוש לקרנות מסוג זה. האדם הוא חיה חמדנית מטבעה ולכן יעדיף ברוב המקרים קרן שעשתה 30% בשנה האחרונה מאשר קרן משעממת שעשתה 6% בשנה האחרונה, במיוחד אם אתי הבת דודה של יוסי מהעבודה עשתה על הקרן הזאת "מכה". מה קרה הסורים על הגדר? – היא תעשה ככה כסף ואני ישאר פראייר עם 5% עלובים? יתהפך העולם וישרף הים ואני יראה לה שאני יכול לעשות פי 2. ניתוח סיכון? זה בשביל חנונים עם משקפיים וחוץ מזה יעקב מהסופרמרקט אמר לי שהקרן הזאת רק עולה – אין סיכון בכלל!

          על כך כבר אמרו הרומאים
          Caveat Emptor

          לגבי שינוי קרנות שהחליפו מדיניות השקעה באמצע הדרך. אני לא קראתי דבר כזה ולמרות ששום דבר לא יפתיע אותי במערכת הפיננסית המסואבת של ישראל, איזה קישור לא יזיק. על פניו זה נראה כמו רמאות פלילית לשמה. קרנות בד"כ צריכות להגיש לחבריהן דוחות רבעוניים בהן מוגדרת מדיניות ההשקעה של הקרן ותחזית לעתיד. בד"כ שינוי דרסטי מצריך אישור של בעלי המניות בקרן ואישור של הרשות לנירות ערך. קרן לא יכולה סתם לעבור מ 80% אג"ח ממשלתיות ל 80% מניות בן לילה רק בגלל שמנהל הקרן קיבל טיפ מהחבר שלו.
          ולגבי שמות מטעים: אם מישהו בוחר קרן רק על פי השם כמו "עצם למתמיד" (כמו אצל הגשש) שלא יתפלא אם בסוף הוא ישאר רק עם העצם תחובה לו עמוק….

        • צופה מהצד

          "מספר הקרנות הסולידיות היה בטל בשישים? סימן שלא היה ביקוש לקרנות מסוג זה."

          או לחילופין, לבתי ההשקעות היה אינטרס מופחת לנהל קרנות סולידיות, לאו דווקא בשל חוקי היצע וביקוש.

        • ציטוט שמספק הסבר מסויים למצב, מתוך "ממון" של היום:
          "אחת הסיבות שבגללה הופתעו רבים לרעה מההפסדים בקופות הגמל נובעת מהיעדר התאמה בין רמות הסיכון שהציבור היה חשוף אליהן לרמות ההפסדים שהציבור מוכן לשאת. חוסר התאמה זה התאפשר מכיוון שרוב כספי הגמל בישראל נמצאים בקופות גמל המסווגות כקופות כלליות, בלי חיתוך מדוייק בנוגע לרמות הסיכון. לפי משרד האוצר, הגדרה של קופת גמל כללית היא 'בהתאם לשיקול דעתו של מנהל הקופה'".
          לרוב, מדיניות ההשקעה של קופות הגמל מתחבאת בתקנון הקופה ומנוסחת באופן המשאיר חופש רב למנהליה. את הדירוג מחדש של הקופות שמציע האוצר [סיווג לפי סיכון – א.ר.] היה צריך לעשות מזמן ולבטל את חופש הפעולה הרב מדי שיש למנהלי ההשקעות".

        • הנה הדוגמה שהיתה לי בראש: קרן פריזמה-חרמון, אשר לא די שהיתה לה מדיניות אגרסיבית, הפיקוח שלה כשל, המנהל השתולל עם אופציות ונגזרות, ההפסד היה גדול , וההנהלה נאלצה לפצות את החוסכים:

          http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3514705,00.html

  • אבנר לנגוט

    בו נפרק פה מיתוס קטן- רוב קרנות הגמל או קרנות הפנסיה לא עברו למניות, אלא עברו מאג"ח ממשלתי לאג"ח קונצרני. אג"ח קונצרני, במיוחד אג"ח קונצרני של חברות גדולות אם דירוגי אשראי גבוהים, לא אמור להיות מסוכן. אבל כמו שאמרתי כשהחובות של חברות כמו אפריקה ישראל או החברה לישראל נמכרים בריבית של 200% אחוז (זאת אומרת שכל שקל שלבייב חייב לך שווה חצי שקל), גם אפיקים שפעם היו סולידיים הפסידו כסף.

    יוסי, כמו שאמרתי, אם ההצעות היו להגן על הנתח הקטן מאוד של משקיעים שבאמת יפסידו מרפורמת בכר (אנשים שפורשים עכשיו) אז זה היה סביר. הבעיה היא שרוב ההצעות הן פופוליסטיות בטרוף ורוצות להגן על כל מי שהפסיד כסף אפילו אם הוא ירוויח את הכל בחזרה ברגע שיסתיים המשבר

    • חרטא ברטא

      קרן פנסיה טובה צריכה להיות תמהיל של הכל (מניות, אג"ח קונצרני, חוזים עתידיים, אג"ח ממשלתי) ותפורה ללקוח לפי יעד הפרישה. זאת אומרת שהחלוקה בין סוגי ההשקעה השונים מתעדכנים לפי כמה זמן לעובד עוד נשאר עד ליום שבו הוא יפסיק להשקיע ויתחיל למשוך.

      כשהעובד צעיר הקרן צריכה להיות אגרסיבית מאד (80% מניות) ולקראת פרישה שמרנית מאד (90% אג"ח ממשלתי). הקרן שלי לדוגמא עושה את זה באופן אוטומטי ומשנה את הרכב ההשקעות ללא כל צורך שלי לעקוב באופן יום-יומי או לחשב בעצמי מה לשים איפה. אמנם אני כרגע בהפסדים אבל הפרישה היא בעוד 30 שנה לפחות – בינתיים אוספים נכסים זולים.

      • אבנר לנגוט

        דיברתי אגרגטיבית, אם משווים את כלל הנכסים של קופות הגמל והפנסיה מלפני הרפורמה לזו של אחרי הרפורמה הרי עיקר השינוי היה בהעלה דרסטית של אחוז האג"ח הקונצרני על חשבון האג"ח הממשלתי. אחזת מניות גדלה בשיעור קטן בהרבה

    • אבשלום ביצ'קוב

      טוב זה פשוט לא נכון, אג"ח ובמיוחד אג"ח לטווח נחשב לתדונדתי הרבה יותר ממניה, ועוד דבר שראוי לקחת בחשבון שהקרנות התמקדו בחוסר כנות כלפי החסוכים, לא היה מקרה בו קרן פנתה למושקעים אנחנו מושקעים במכשירים לא סולידיים האם תרצה להמשיך. היה צורך לבדוק באופן אקטיבי את הדבר (מה שמהווה עול מאוד גדול לאדם הפשוט).

  • אבנר לנגוט

    "טוב זה פשוט לא נכון, אג“ח ובמיוחד אג“ח לטווח נחשב לתדונדתי הרבה יותר ממניה" מאיפה אתה לוקח את הנתון הזה? גם הקורסים שלי וגם חשבון הבנק שלי אומרים לי שאג"ח בדרך כלל הרבה פחות סולידי ממניה.
    בנוגע לאמת הפרסום. בסוף היום אף קרן לא תגיד לך שהיא פחות בטוחה בדיוק כמו שאף חברת מכוניות לא יגידו לך שהיא פחות בטוחה, אתה צריך להיכנס ולראות את מבחני הריסוק….

    • מקריאה בהודעות האחרונות לגבי אג"ח מול מניות.

      אבשלום: אג"ח יותר תנודתי.
      אבנר: מה פתאום, אג"ח פחות סולידי.

      אתם לא אומרים בערך אותו דבר?

  • אבנר לנגוט

    צודק. התכוונתי לכתוב: "הרבה יותר סולידי". מה שקורה כשאתה כותב הודעות דבר ראשון על הבוקר.

  • אבשלום ביצ'קוב

    התנודה של המח"מ הרבה יותר רגישה לתנדוות מאשר מחירי מניה, וזה בגדול כי היא מושפעת מיותר גורמי סיכון. לכן אג"חים קונצרנים במהותם הם לא כלי סולידי, כי התנדותיות שלהם גבוהה יותר.

  • אבי

    בדיקה שנערכה ע"י מרכז אדוה הוכיחה שהירידות בבורסה מחקו את הרווחים וגרמו להפסדים של החסכון הפנסיוני.
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1042532.html